הערעור נסוב על החלטת ביה"ד האזורי לפיה כהמשך להחלטת הרכב הקודם יוצא, שכאשר האשה תפר את הסכם גירושין, יש לעז על כשרותו של הגט.
לאחר העיון, יש לקבל ערעורה של המערערת, לאור המקובל בסדר הגט הנהוג, לפיו בביטול מודעות מדגיש הבעל שהגט ניתן ללא תנאי, ולרוב ביה"ד מבהיר שתוקפו של הגט לא מותנה בביצוע ההסכם.
מה גם, כל ההבנות בהסכם שהיו לצדדים בהסכם והמשתקפות בהסכם מתייחסות למוכנותו של הבעל לתת גט ולא עד כדי שכשרותו של הגט תתערער אם תהיה הפרה בהסכם.
ולכן יש לקבל הערעור והגט הוא כשר.
יחד עם זאת, ביה"ד מתריע כפי שנאמר בפסוק "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפניהם לשון תרמית", שיש להצמד לאמור בהסכם, אחרת אחריתה מי ישורנו מצד הרבה בחינות, ובין היתר - ערעור יחסי אימון בין הצדדים, שבסופו של דבר נפגעת טובת הילדים. כמו כן, האנומליה הזאת של שנים אוחזים בטלית - בית דין ובימ"ש - מביאה לפעמים לתוצאות הרסניות ביותר, וזאת כאשר יש פסיקות סותרות.
כן יצויין, שבסופו של דבר, במקרה דנן, היתה רק כוונה להפר ההסכם, מאחר ובסופו של דבר בית המשפט הפנה הצדדים להתדיינות בביה"ד, ועל עצם הכוונה בוודאי שלא שייך לבטל גט, וזאת רק לרווחא דמלתא כי כאמור דעתי היא כפי שכתוב לעיל בנסיבות התיק הזה.
להלן אפרט את נימוקיי.
בתיק שלפנינו שהבעל לא היה מוכן לתת גט אלא אם כן הדיונים יהיו בבית הדין הרבני, וכן עוגן בהסכם גרושין, והאשה הפרה את ההסכם בפנייתה לבית המשפט. השאלה היא, אם יש להטיל דופי בכשרות הגט. ולכן יש לדון אם גילוי דעת שהיה לפני כתיבה ומסירת הגט ולא בזמן סידור הגט מועיל לבטל גט כאשר האשה מפרה ההסכם.
הנה הרב מהר"ם אלשיך בתשובה סי' ע"ח האריך להוכיח דכל שהיה גילוי דעת מקמי כתיבת הגט, ובזמן כתיבת הגט ונתינתו לא גילה דעתו, שע"ד תנאי הראשון הוא ניתן, שהתנאי בטל והמעשה קיים, דאחולי אחליה לתנאיה, כיון שלא פירש בשעת נתינת הגט שע"ד כן הוא מגרש. והאריך וקיים סברא זו אפי' בדיני ממונות וכ"ש לענין גיטין.
ועיין גם בשו"ת מהר"י בירב סי' כ"א שכתב במי שאמר לחכם שרוצה לגרש בגט זמן, ובשעת כתיבה ונתינה לא הזכיר שום תנאי, דגילוי דעתו לא מהני. והביא ראיה מההוא דזבין נכסיה אדעתא למיסק לא"י, שהדין הוא שכל שלא גילה דעתו בשעת מעשה גילוי דעת לא מועיל כלום, ואם ג"ד בשעת מעשה שפיר דמי.
וכן מוכח מדברי מרן בתשובותיו סי' ט', דכל שכנסה סתם אחולי אחליה ותנאיה, אולם עיין למהר"ם מלובלין דהחמיר. והרב ב"ש סו"ס קמ"א סקט"ז כתב שעם היות שראה למהר"מ והרבנים שהסכימו אתו, עכ"ז כתב בהתיחס לדברי הב"ש שכל חכמי הדור חלוקים עליו. גם הרב ב"ח כתב שדברי מהר"ם נשברים ונסתרים.
ועיין להרב משפטים ישרים ח"א סימן נח איש אחד לא רצה לגרש ונדרו לו בקש"מ שיתנו לו סך כו"כ ויגרש חייבים ליתן לו ואם לא נתנו לו באנו למחלוקת גדולים אשר לפנינו מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב פסק שהגט בטל וכתב הב"ש בסוף סי' קמ"ה שכל גדולי הדור חלקו עליו וכן נראה מדברי מור"מ /א"ה/ בס"ס קנ"ז שכיון שלא היה תנאי בשעת הגט כשר והרואה יראה בתשובת מהר"ם מלובלין שהודו לו רבים וצ"ע. שוב ראיתי בב"ח שתמה מאד על מהר"ם ז"ל וכתב שהוכיחו על פניו גם מהר"ש ז"ל בסוף גיטין חלק ע"ז והכי נקטינן.
וכן המשיכו בשיטתו מורי זקני הרב פתחיה ברדוגו זצל בספרו נופת צופים דהעלה כדברי המלאך רפאל.
בנידונו באשה שמחלה כתובתה ע"מ לקבל גט כדרישת הבעל וג"ד לביה"ד שע"ד כן הוא נותן הגט ולאחר מכן כלומר אחרי מסירת הגט מסרה האשה שעשתה מודעה על מחילת הכתובה והועלתה השאלה אם הגט כשר ועיין שם שהכשיר הגט דלא כמהר"ם מלובלין, וכן עיין בספר הלכה למשה בנידונו שהתווכו הצדדים לשלום בית, אשר הופר פעמיים, במעלליו של הבעל נגד אשתו, ונתקשרו בקנין ושבועה חמורה שהיא תמחול לו בכל סכי כתובתה מושלם, ולא תטול כ"א בלאותיה הקיימות. .. וכיום אחרי הגט, הגיעה נפש האשה בשאלתה, אם יכולה לדרוש כתובתה לאחר שמסרה מודעה על מחילת הכתובה, מכח שטר מודעה שבידה, או נאמר כיון שלא ניתן לה הגט כ"א אדעתא דמחילה אם תחזור לתובעו יש להסתפק בגט אם יתקיים. והעלה בנידו"ד עקרונית כדלהלן. .. אף אם נאמר שגילה דעתו מקודם שע"ד כן הוא נותן הגט, מ"מ כיון שלא חזר וגילה דעתו בשעת נתינת הגט לאו כלום הוא, וכ"ש שבכאן לא גילה דעתו, אלא אומדן דעתא הוא דמשו"ה גירש, פשיטא דצריך לגלות דעתו קודם נתינת הגט, וכיון שלא גילה, בטלה דעתו, והגט קיים והמחילה בטלה אולם הרב כתב זאת להלכה ולא למעשה.
ולאחר מכן, הביא הרב המחבר תשו' שאלה מר' יעקב אבן דנאן, שכזה אירע בבית דינו וכתב שהגט גט אבל צריכה לחדש מחילה חלוטה בלי מודעה ואז יהיה הגט למפרע כיון שהתנאי לא נעשה כהלכתו כשעת נתינת ומטעם טעות קאתי עלה שהטעתו במחילה בלתי הגונה והוי דינא כדין מקח טעות שחוזר בו עד שיתן המטעה אותו דבר, או שמכר לו ואז יתקיים המקח למפרע ביד המטעה ולא מצי הדר ביה.
ובסיום כתב המחבר הלכה למשה הנ"ל דמדברי הפוסקים שהבאנו לעיל מוכח בבירור כמו שכתבנו וצריך להתיישב מפני חומר הנושא.
ןבנידוננו יש לומר שגם המחמירים בכשרות הגט כשיש גילוי דעת מוקדם היות ונכזבה תוחלתה של האשה מבית משפט שמצא לנכון להעביר הדיונם לביהד כ"ע יודו שהגט כשר.
ועיין עוד שו"ת במשפטים ישרים חלק א סימן קיז בנידונו:
שאלה מעשה שהיה אשה אחת לא רצתה להנשא לאיש עד שיתחייב לה סך עצום בכתובתה וקודם גלה דעתו שכל מה שיתחייב לה הוא מן השפה ולחוץ והיא קשרה אותו בשבועה חמורה בשי"ת. .. על כל התנאים וגם קודם כניסה לחופה הזכירה התנאים ההם ועברו ימים ונפל קטטה וגירושין ביניהם ותבעה אותו בכתובתה והוציא הג"ד =הגילוי דעת=. נחלקו בזה מחלוקות רבות יש אמר שהקידושין אינם קידושין וכל בעילותיו ב"ז =בעילת זנות= ומכח זה רוצה להקל בגירושין שלא לעשות גט מעושה ויש חזק הקידושין אך חייבו בכל הכתובה דלא מהני לה ג"ד. ויש אמר שיבטל הג"ד עכשיו וממילא הקידושין קידושין. ונדרשתי לחוות דעי איזה יכשר וזה אשר השבתי שנת תקמ"א.
תשובה כמה דיו נשתפך וכמה קולמסים נשתברו על דבר פשוט שאין השכל שופטו כלל חלילה וחס לחשוב שיש בקידושין אלו שום נדנוד ספק כי הם קידושין גמורים ככל קידושי בנות ישראל וחלילה וחס להקל בגט אשה זו שום קולא משאר גיטין ולסמוך על שהקידושין יש בהם איזה ספק כי קדושיה קידושין גמורים. .. ואחרי כותבי זה ראיתי שכבר נתעורר בקצת ממה שכתבנו החכם השלם כמוה"ר אליהו נר"ו אלא דמסיק בסוף דבריו שמצא תשו' לרבני פאס הא' זלה"ה בענין הבעל שנתפשר עם אשתו ומחלה לו בכתובתה וגירשה ושוב הוציאה האשה שטר מודעא על המחילה בהכרת אונס וטוענת מכחה לבטל המחילה אחר שקיבלה גיטה בלי שום שיור ובלי שום תנאי ופסקו הא' זלה"ה שאין הגט גט עד שתקיים המחילה אלא לכשתקיים המחילה אז הגט גט למפרע וא"צ גט אחר יעו"ש בדבריו שהאריך והעלה החכם בפי' שגם בנד"ז יהיה כן בדקדוק, ואחר המחילה רבא לא דמי כי אוכלא לדנא ואת"ל דרמז עלה גופה יש להשיב תשובה נצחת את כל ונוכחת. א' יש לומר דלא דמי דהתם שאני שהגט הוא לנזק הבעל. ... ועוד אם כתבו כן רבני פאס זללה"ה להחמיר לא נלמוד אנחנו מדבריהם להקל.
ואפי' את"ל דדמיין אהדדי מ"מ כבר מצאנו ראינו שהפסק של הא' ג"כ רבים וגדולים חולקים עליו וממילא תשובה מוצאת לכל דברי החכמים שדברו בנד"ז ודמו זה למקדש על תנאי זה בונה וזה סותר שהנה ידועה היא ומפורסמת המחלוקת הגדולה עד לשמים הגיעה בגט ש"מ =שכיב מרע= המובא בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב על דבר איש אחד שהיה ש"מ והיתה אשתו זקוקה לחליצה באם ימות ובאו ודברו אליו שיגרש אשתו בגט שלא תזקק לחליצה ולא יזיק לו זה שאם יקום מחליו הנה היא מוכנת להנשא אליו והוא לא רצה להפרד מאשת נעוריו מחשש שמא אחר שיגרשנה אף שיקום מחליו לא תחזור אליו ואמר להם שיעשו קישור גמור ובטחון מוחלט באם שיקום שתחזור אליו עכ"פ בלי שום חזרה אלא שהגט ניתן בלא שום תנאי ואחר שגירשה גם מחליו ורצה להחזיר את אשתו והיא לא רצתה והרב מהר"מ צווח ככרוכיא בכמה ראיות שהגט אינו גט יען שלא נתרצה לגרש כ"א ע"ד חזרה ושני גדולים שבדור חלקו עליו ופסקו דהגט גט כיון שלא ביאר בפי' שע"מ כן היה הגט גם מהרש"א ז"ל שם בתשובתו נראה שחלק עליו. והנה אף שלכאורה בשו"ת מהר"ם יראה שהסכימו עמו כמה גדולים והא' בהם הוא מהר"ם יפה ז"ל בעל הלבושים האריך מאד להסכים עמו ויש לנו משא ומתן גדול בדבריהם ז"ל אין כאן מקומו מ"מ הנה העיד הרב בעל בית שמואל באהע"ז ס"ס קמ"ה בלשון הזה ועיין דין זה בתשובת מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב וכל חכמי הדור חולקים עליו וגם בב"ח העיד כן בסי' קמ"ח וז"ל והנה לערך כ"ה שנה נעשה מעשה בק"ק ווילנא שגדול אחד היה מסדר גט לש"מ והיה מגרש בסתם וקבלו עליהם בחרם ובנתינת משכונות שיחזרו וישאו זא"ז =זה את זו= ואח"כ חזרה בה האשה וקם גדול א' והאריך בפסק שלו שהקשורים בחרם ומשכונות חשוב הוא כאלו התנה אם לא מתי לא יהיה גט ואם מתי יהיה גט וחלקו עליו כל הגדולים שבדור ומלבד שכל דבריו נשברים ונסתרים והם היפך האמת כמבואר באורך בתשובה שחברתי ע"ז עוד הוכחתיו ע"פ והוא עצמו בע"כ צריך להורות לפי מנהגינו שלפי מנהגינו היא מגורשת כו' עכ"ד. ועל מבוכה זו כתב מהרש"א ז"ל בסוף גיטין וז"ל למען ידעו הדורות להבין ולהורות בגט ש"מ שנוהגים בדורות הללו בלי שום תנאי וכו' הנה אחרי שזכיתי ללמוד מסכת גיטין אמרתי כי יסודו הוא בעצמו מה שפי' ר"ת בתוספות פרק מי שאחזו וכו' וסיים וז"ל נ"ל ברור הגם כי כבר כתבתי בתשובה כי הדברים כמשמען וכפשטן כתקנת ר"י מפרי"ש דהוי גט גמור כמ"ש כבר בראיות והוכחות עכ"ל.
וזה כתבו הרב סתירה לדברי מהר"מ מלובלין ונגלה לנו הדבר שהתשובה למהר"ר שמואל סג"ל המובא בשו"ת מהר"מ ז"ל היא למהרש"א ז"ל וכיון שנתבאר בדברי הרבנים זלה"ה הב"ח ומהרש"א היפך דברי מהר"ם ז"ל וגם הב"ש והב"ח העידו שכל הגדולים שבדור חלקו עליו והב"ח העיד שנתווכח עם מהר"ם ז"ל פנים בפנים ולא מצא מה להשיב ממילא ג"כ כאן קם דינא כשיטת החולקים עליו.
ומעתה תשובת רבני פאס הא' ז"ל יראה ברור שהוא לשיטת מהר"מ ז"ל וכבר אידחייא לה מכל הגדולים להקל ומכ"ש בנד"ד שהוא להחמיר שודאי הדבר ברור לפסוק כדעת החולקים על מהר"ם ז"ל אם יש מקום לדמות הקידושין לגיטין וכבר כתבנו דלא דמי ואפי' מהר"מ ז"ל וסיעתו יודו בנדון הקידושין מהטעם שכתבנו למעלה א"צ לכפול.... עכ"ל.
ועיין בשו"ת רדב"ז בחדשות ח"א סיק פ"ג בנידון ראובן שהיה הולך למד"ה ואמרו לו שיניח גט לאשתו ונתרצה אבל אמר שהגט יהיה לשנה ועל הסכמה זו הלכו לסופר וכתב הגט סתם ונתנו לו סתם ולא הזכירו התנאי כלל כי הבעל היה סומך על מה שהסכימו והסיק דכיון שהזכיר התנאי לפשרנים ולא הזכירו בשעת כתיבת הגט אין זה תנאי אלא גילוי דעת ומכיון שלא הזכירו בזמן מסירת הגט לא מהני הגילוי דעת כמו הדין בההוא דזבן ארעא אדעתא למיסק לארעא דישראל דבעינן גילוי דעת בשעת מעשה עיין בגמ' ובשו"ע.
ולכן בנידו"ד, יש להכשיר הגט בשים לב שגדולי הפוסקים הכשירוהו הלכה למעשה וחלקם בתור הלכה עקרונית. ובשים לב גם שהמדובר באשה שנולד לה בן אחרי נשואיה ויש חשש ממזרות בדבר, ואין לדמות זאת לענ"ד למקח בטעות, מאחר ובמקח ישנו רק את השיקול הכספי בלבד, משא"כ בגט דלתא דאיסור א"א כרוך בעקביו, וי"ל שלא מתכוון המגרש בג"ד שהגט יהיה בטל כשיופר ההסכם, שבכך כרוך, ועלול להיות, איסור א"א וממזרים באם יוצמד הגט לקיום הסכם גרושין, ולכן הג"ד מתייחס רק למוכנות ולנכונות לתת גט ולא לעצם כשרות הגט.
ובר מן דין היות ונוהגים להדגיש בביטול מודעות שהגט ניתן ללא תנאי תוך הבהרת מסדר הגט משמעות המילים "ללא תנאי" אין להטיל ספק בכשרותו של הגט, וזאת אפ' אם נאמר שהג"ד מתייחס לעצם כשרותו של הגט, מ"מ מכיון שהבעל בזמן ביטול מודעא אמר שהגט נותן ללא תנאי יש להכשירו, ובפרט כיום שמסדרי גטין מסבירים היטב משמעות הדברים. וכן יש לומר שאפ' לא ביטל מודעות מ"מ מכיון שלא חזר על הג"ד בזמן מסירת הגט י"ל דמחל.
יחד עם זאת נראה לי שיש מקום לומר למרות הכשרו של הגט שמזכותו של הצד הנפגע לתבוע הלכתית מה שמגיע לו בהפרת ההסכם מדין שכירות פועלים שע"ד כך נשכר לה לתת גט וזאת בנוגע לצד הממוני בלבד מבלי להשליך על כשרות הגט ויש להתיישב בדבר.
ובסיכום להלכה נראה לי שיש להכשיר הגט, אלא שמ"מ מאחר והמדובר במעשה שלא יעשה של רמיה, הלכתית לפוטרו בלא כלום אי אפשר, שמעשה זה הוא בניגוד לכתוב בפסוק צפניה פרק ב' "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית".
וכן יצויין שההטעיות מהסוג הזה, אחריתם מי ישורנו, ביחסי הורות וילדים וכן מעבר לכך. וזאת בנוסף לאמור לעיל, וכאמרת אגב, שיש מקום הלכתית לדון לתבוע הנזק שנגרם כתוצאה מההפרה מבלי לפגוע בכשרות הגט, וכן יש לציין הלכתית שאמנם מכשיר הגט כאמור אבל מ"מ יצויין שיש גדולים החושבים אחרת חלקם להלכה ולמעשה וחלקם למעשה ולא להלכה, וכשהמדובר בא"א, יש לעשות הכל כדי לא להגיע למצב הזה.
ובסיכום, הגט כשר ולא להוציא לעז על כשרות של הילד הנולד ומומלץ להורים ליישר ההדורים ביניהם בדרכי נועם.
(-) ציון אלגרבלי, דיין
הופיעו בפנינו המערערת ובאת כחה, המשיב לא הופיע.
הערעור מתייחס להחלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום י"ט חשון תשס"ו (21.11.05). בהחלטה זו מתייחס בית הדין לבקשת המערערת לפסול את החלטת בית הדין מתאריך כ"ז אייר תשס"ה, שלדבריה היה בהחלטה זו הוצאת לעז על הגט. בהחלטה זו קובע בית הדין בזו הלשון:
"הננו להבהיר עוד כי במידה והאשה פועלת בניגוד להסכמות שנחתמו בהסכם הגירושין ושעל בסיסם סודר הגט, יש בכך בכדי לעורר שאלות הלכתיות כבדות משקל על כשרותו של הגט בהיותו בבחינת "גט מוטעה". אנו בטוחים שגב' פלונית לא תרצה להכנס לחששות אלו".
מבהיר בית הדין שאין בהחלטה זו משום קביעה שהגט פסול ח"ו. בנימוקיו ההלכתיים לדברים אלו, מצטט בית הדין את מאמרו של כבוד הרה"ג אוריאל לביא שליט"א אב"ד דצפת וטבריה, בנושא "האם יש חשש בכשרות גט כשהבעל הוטעה בהסכם הגירושין", שפורסם בקובץ שורת הדין חלק ב' עמודים קמ"ו-ק"צ. ולאור המובאות ההלכתיות שבמאמר זה, אין להחלטה זו כל נגיעה לחרם של ר"ת שלא להוציא לעז על הגט, אלא אדרבה, עצה טובה נתן בית הדין לגב' פלונית שלא תגרום היא לחשש של פסול בגט שקיבלה.
החלטת בית הדין ניתנה לאחר שהאשה הפרה את הנושא המרכזי שבהסכם הגירושין שביניהם, על פיו לבית הדין הרבני האזורי בלבד הסמכות לדון בכל העניינים שבין הצדדים, מזונות העבר, מזונות הקטין, ושאר תביעות הקשורות לנישואין או למזונות. הבעל ראה נושא זה כבסיס לביצוע הגט במסגרת הסכם גירושין. לאחר הגט התעלמה האשה מהסכמה זו ופנתה לבית המשפט בנושאים הקשורים למזונות הילד ומשמורתו.
הבעל ראה בהתנהגותה זו של האשה הטעיה מוחלטת מצד האשה, כאשר וביקש לראות בגט זה גט מוטעה ולפסול את כשרותו.
האשה בערעורה טענה, שבית הדין האזורי התעלם לחלוטין מן העובדה שהחלטתו לראות בגט גט מוטעה, ניתנה לאחר שהאשה נישאה שנית ואף נולד לה בן מבעלה השני. לטענתה בית הדין לא שם לנגד עיניו את ההשלכות הקשות מהן תסבול האשה והבעל לו נישאה, והילדים שיוולדו לה בעתיד. החלטת בית הדין עלולה לגרום לה נזק כבד, וקיים חשש עתידי שכאשר יגיעו ילדיה של האשה לפירקם עלולה להתעורר בעיה על ידי גדולי הדור הבאים שתטיל צל על כשרותם של ילדיה.
לאחר העיון בערעור ובכל החומר שבפנינו, אנו מוצאים שבנסיבות אלו, הטלת ספק בכשרותו של הגט גורמת לנזקים חמורים ופגיעה במעמדה האישי של האשה וביחוסם של ילדיה מנישואיה השניים. על כן חובה עלינו לחפש כל דרך ולהשען על שיטות הפוסקים, שכאשר נמסר לבעל שאין כל קשר בין תנאי הסכם הגירושין לבין הגט, ושאת הגט הוא נותן בלא כל התניה שהיא, וכאשר הבעל מודיע שהוא לא יאמר דבר הפוגע בכשרותו של הגט, אין לערער על כשרותו שלה גט.
אין בדברים אלו בכדי להמעיט בחומרת התנהגותה של האשה ובאי כחה, על ההטעיה הגמורה שהטעתה את הבעל ואת בית הדין בכך שנתנה את הסכמתה וחתימתה "מהפה אל החוץ", ובליבה זממה להפר את הסכמתה ואף נהגה כך בפועל לאחר הגט. התנהלות כזו תגרום לחוסר אימון קשה בין צדדים, ועלול להעמיק את בעיית סרבנות הגט.
לאור כל האמור הערעור מתקבל.
(-) אברהם שרמן, דיין (-) מנחם חשאי, דיין

מצטרף למסקנה ונימוקי מצורפים לעיל.
(-) ציון אלגרבלי, דיין
לאור האמור לעיל מוחלט כנ"ל.
ניתן ביום כ"ד אב תשס"ח (25/08/2008)
(-) הרב אברהם שרמן, דיין - יו"ר (-) הרב מנחם חשאי, דיין (-) הרב ציון אלגרבלי, דיין