בתיק זה, נתקלנו בשני כתובים המכחישים זה את זה. שני הרכבים שונים בבית הדין האזורי בחיפה עסקו בתיק. ההרכב הראשון, בראשות כבוד הרה"ג א. אטלס שליט"א, הגיע למסקנה, כי באם המשיבה לא תקבל את הצעת בית הדין, אזי ישקול בית הדין לחייבה בגט, וכן ישקול לתת למערער היתר נשואין. ההרכב האחר בראשות הראב"ד הרה"ג ש. שלוש שליט"א, החליט להפוך את הקערה על פיה, לדחות את תביעתו של המערער לגרושין ולהיתר נשואין, והוסיף לקבוע כי באם יגיש תביעה מחודשת לגרושין, אזי יחוייב בהוצאות.

מדובר בצדדים שחיים בנפרד כ-14 שנה. מזה כ-12 שנה, יצר המערער קשר עם אשה אחרת. בית הדין האזורי בהרכבו הראשון, קבע כי המשיבה איבדה כל רגש פנימי כלפי המערער, וכל מטרתה היא השגים כלכליים מעבר למה שהוא מוכן לתת לה. יצויין, כי המערער מוכן לתת למשיבה את דירת המגורים, מחצית מן הפנסיה והזכויות הסוציאליות שלו באגד ועוד ועוד. הנושא המפריע למשיבה הוא, מה יהיה מצבה באם ילך המערער לעולמו, ואזי לא תוכל לקבל את מחצית הפנסיה שלו.

לא נראה לנו, שבגלל החשש שמא ילך המערער לעולמו לפניה, ניתן לעגן את המערער כל חייו, ולמנוע ממנו לבנות בית כדת משה וישראל. אנו מגנים בכל תוקף, את הדרך שבה בחר המערער לקשור גורלו באשה אחרת ללא חופה וקידושין, אולם אין בכך תרופה לבעיה האמיתית העומדת לפני אדם, שנמצא בפירוד מאשתו תקופה ארוכה.

בנוסף, קיימת בעיה משפטית. כיצד יכול בית דין אזורי אחד, לעקור דבריו של בית דין אזורי אחר? ובפרט, כאשר בית הדין האזורי האחר, נתבקש רק להמשיך במלאכתו של בית הדין הראשון ולתת היתר נשואין, ואילו בית הדין הנ"ל, החליט לעקור מן השורש את כל פסיקותיו של בית הדין הראשון בנידון.

היות ובית הדין הראשון חזר לאחרונה להרכב מלא, נראה לנו, שיש להחזיר את התיק לבית הדין הנ"ל, על מנת שיסיים את הפרשה לטובתם של שני הצדדים.

בכל מקרה, נאפשר לצדדים לשקול את מצבם לאור הדברים שאמרנו בשעת הדיון. עליהם להודיענו את עמדתם תוך 30 יום. באם לא תהיה הסכמה, אזי יוחזר התיק לבית הדין האזורי בהרכבו המקורי, כאמור לעיל.

הערעור מתקבל.
ניתן ביום א' תמוז תשס"ג (01/07/2003)
(-) הרב שלמה משה עמאר, נשיא (-) הרב שלמה דיכובסקי, (-) הרב עזרא בר שלום,