זו מהדורא בתרא של הערעור. בתאריך ז' בתשרי תשס"ו פסק ביה"ד האזורי, כי מזונות האשה יופסקו מתאריך כ"א בחשון תשס"ו, מאחר ונשואי הצדדים היו נשואים אזרחיים והצדדים חיים בפירוד ואפסה התקוה לחיים משותפים.

בערעור שהוגש על פס"ד זה טענה האשה וב"כ כי יש להם שבעה עדים שהצדדים נשאו כדמו"י וביה"ד האזורי נמנע מלשמוע עדותם.

וביה"ד דנן החליט ביום כ"א באדר תשס"ו להחזיר את התיקים לביה"ד האזורי לשמיעת עדי האשה.

ביה"ד האזורי שמע את עדי האשה וביום י"ד בחשון תשס"ז נתן פס"ד לפיו מאחר ואין ביכולתם לקבוע בודאות שהנשואין היו כדמו"י וכיון שכן רשאי הבעל לפטור עצמו ממזונות האשה, וע"כ פסה"ד מתאריך ז' בתשרי תשס"ו נשאר על כנו.

על פס"ד זה הוגש ערעור:
א. לתת למערערת זכות למדור יחודי במסגרת תביעת שלום בית ותביעת מזונות.
ב. לשלם מזונות לאשה.

לאחר העיון בפרוטוקול ביה"ד האזורי באשר לעדויות שהושמעו, לא ניתן לקבוע כי הצדדים נשאו בחו"ק.

העדים שהושמעו היו קרובי משפחה שאינם יכולים לאושש ולקבוע קידושין, כי לקידושין צריך עדים שבגינם יחולו הקידושין. הם לא עדים לגלות אם אמת הדבר או לא, הם עדים לקיום הקידושין, ובאשר לעד שאינו קרוב משפחה ולפי עדותו "הניחו טבעת ודברו ברוסית ואמרו, איני זוכר איך לחזור על זה". ידועה ההלכה שאף אם אמר הרי את מקודשת בטבעת זו כדמו"י, אינה מקודשת כי לא אמר "לי", וכאן לא אמר העד שום לשון קידושין ועוד עד אחד הוא, ועד אחד בהכחשה לאו כלום הוא.

ויתרה מכך, אפי' אם היה קידושין גמורים שאמר בפני עדים הרי את וכו', סוף סוף הרי הם קידושין ולא "נשואים" ובמקודשת אינה זכאית למזונות אלא רק אחר הנשואים, וכל העדים שהביאו גם קרובי המשפחה העידו רק על קידושין ולא על נשואים, וע"כ אין לה דין נשואה כדמו"י.

פש גבן: הרי היא נשואה בנשואין אזרחיים והרי היא מוחזקת בדירה אך מאחר והבעל רשאי לגרשה בעל כרחה מאחר ואפסה התקוה לחיים משותפים, ע"כ פסה"ד שניתן ע"י ביה"ד האזורי בז' בתשרי תשס"ו תקף והערעור נדחה.

ולי נראה שיש מקום לחייב בהוצאות ואסתפק ב - 10,000 ש"ח שישולמו לבעל.

(-)עזרא בר שלום

מצטרפים.

(-) שלמה משה עמאר-נשיא (-) ציון בוארון

לאור האמור מוחלט כנ"ל.
ניתן ביום כ"ז סיון תשס"ז (13/06/2007)
(-) הרב שלמה משה עמאר, דיין - יו"ר (-) הרב עזרא בר שלום, (-) הרב ציון בוארון,