בפנינו תביעת גננת לפיצויי פיטורין ולתשלום דמי הבראה.

נציג העמותה הנתבעת טען בדיון שיש הצדקה לפיטורי התובעת. התובעת עזבה את הגן שלושה ימים ללא הודעה והשאירה את הגן ביד בחורה בת 17. התנהגות זו לטענתו מצדיקה פיטורים ללא פיצויים.

התובעת הכחישה את הטענה שהועלתה כנגדה. היא טענה שלא היתה התרשלות. העמותה עצמה העסיקה בקייטנות בנות בגיל 17. מדובר בנערה אחראית ולא הייתה שום הזנחה מצידה.

ראשית, יש להבהיר שהיות וכל עניין הפיצויים נובע ממנהג המדינה על כן מה שקובע לעניין זה הוא מנהג המדינה, במקרה של פיטורים כתוצאה מהעדרויות ורשלנות.

ביה"ד ברר את העניין מבחינה משפטית והברור העלה שהנוהג בעניין זה, וכפי שנקבע בתיקים משפטיים שונים, שלא כל רשלנות מצדיקה שלילת פיצויי פיטורים.

ונצטט קטע השייך לעניינינו מתוך מאמר של עו"ד פורת (על יסוד תקדימים משפטיים):

"בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורין או הפחתתם עליו לשקול שיקולים כגון מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד או שהעובד התכוון לגרום למעביד... משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את הפרות המשמעת, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל...".

אין ספק שבמקרה הנדון מדובר באשה אחראית שעשתה את עבודתה כל הימים נאמנה. הילדים גם לא הופקרו ונמסרו ביד בת שירות האמונה על כך. מדובר גם במקרה חד פעמי. וגם אם נניח שהיא טעתה בשיקוליה אין שום הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים.

על כן סבור ביה"ד שאין צורך להכנס לברור הטענות, האם היתה כאן התרשלות או לא. כי גם אם נניח שהיתה התרשלות, אין זה מצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים.

יחד עם זאת ראוי לציין שהחוק קובע שנטל ההוכחה על ההתרשלות מוטלת על המעביד. התובעת כאמור לעיל מכחישה שהיתה רשלנות וספק רב אם הרים המעביד את נטל ההוכחה. אבל כאמור לעיל, גם אם הוכח שהיתה רשלנות במקרה הנדון אין כל הצדקה לשלילת פיצויי הפיטורים. על כן פוסק ביה"ד שהעמותה חייבת לשלם את הפיצויים.

לסיכום:

א. לאחר שביה"ד ערך ברור משפטי הוא קובע שאין עילה למניעת תשלומי פיצויים המגיעים לתובעת, ועל הנתבעת הנהלת "אהל משה" לשלם לאשה פיצויים מלאים לפי החוק.

ב. בלי קשר לנושא הפיצויים על העמותה לשלם לאשה דמי הבראה המגיעים לה.

ניתן ביום י"ז טבת תשס"ח (26/12/2007)

הרב בנימין בארי - אב"ד הרב א. אהרן כץ - דיין הרב דוד דב לבנון - דיין