ה ח ל ט ה

לפנינו הוגשה תביעת גירושין ע"י התובע בתאריך 05 במרץ 2008.

כבר בתאריך 07 בפברואר 2008 פתחה האשה תיק לתביעת מזונות, דמי טיפול בבימ"ש לענ"מ.

באותו תאריך (07 בפב') פתחה האשה תיק תביעה לצווי שמירת זכויות (ע"פ חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג 1973), סעד הצהרתי בעניני רכוש צווי עשה.

בתאריך 04 בספטמבר 2008 פתח הבעל בביה"ד הרבני תיק לחלוקת רכוש אשר נושא התביעה הוא "בקשה לכריכת תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין".

בדיון בתביעת הגירושין מתאריך ב' בניסן התשס"ח (07 באפריל), אמרה האשה לביה"ד : "אני לא רוצה להתגרש, אני רוצה שנחיה ביחד".

לאמר, כי האשה שלפנינו חפצה לטענתה בשלום בית.

בתשובת האשה וב"כ לשאלת ביה"ד כיצד חפצה בשלום בית, ובמקביל כיצד מעלה את ענין הזכויות ברכוש, ענה ב"כ האשה "היא רוצה להבטיח את רכושה... הבעל אמר שהוא יעזוב אותה ולא ישאיר כלום, וזה רק לעת מצוא שבאם ביה"ד לא יקבל תביעתה (לשלום בית) אז תהיה חלוקת רכוש".

נמצא כי האשה לטענתה חפצה בשלום בית, וכל בקשותיה לסעדים בבימ"ש בענין הרכוש הם רק להבטחת רכושה, לבל תפסיד ותאבד את השייך לה, אולם ברור הדבר לדבריה, שאינה חפצה בפירוק השיתוף, אלא אדרבה, רוצה בשלום בית ובהמשך השיתוף ולא בפירוקו.

לפנינו "כריכה מאוחרת". כבר נפסק (ראה פסק דינו של כב' ביה"ד הרבני בחיפה בתאריך ט' באייר התשס"ו (07/05/2006) בתיק מספר 1337-24-1) כי אין חובה לכרוך ענין בתביעת גירושין עם הגשתה לראשונה. ניתן לכורכה גם מאוחר יותר וגם במהלך הדיונים. הראיה הפשוטה לכך היא מעצם העובדה שהמחוקק לא הגביל את זכות הכריכה למגיש תביעת הגירושין. גם הנתבע או הנתבעת, אשר לרוב אינם מודעים להגשת תביעת הגירושין בעת הגשתה, רשאים מאוחר יותר לכרוך ענין בו הם מעונינים, בתביעת הגירושין של הצד שכנגד, על מנת שבית הדין יוכל להכריע במכלול הענינים שבפניו עם הגירושין. יתירה מזו, כריכה של ענין כלשהו בתביעת הגירושין, לרבות ענין הרכוש, אינה חייבת להיות בכתב דווקא. כריכה יכולה להיעשות בעל-פה, תוך כדי מהלך הדיונים בפני בית הדין. כריכה זו בעל-פה יכולה להיעשות במפורש, ואף בדרך של התנהגות. ראו: תקנה ל"ב לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל התשנ"ג. כדברי הנשיא ברק בבג"ץ 5679/03 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם בפד"י):

"לטעמי, אין חשיבות של ממש לשאלה כיצד ובאיזו דרך באו לעולם הליכי הכריכה, אם על-ידי ציון הדבר בכתב התביעה ואם במהלך ההתדיינות בפני בית הדין הרבני. כריכה אינה חייבת להיעשות בדרך פורמלית מוגדרת (השוו בג"ץ 566/81 עמרני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם)). ע"כ.

ולענין הסמכות אין בבקשת האשה לסעדים הנ"ל (צווי שמירת זכויות, סעד הצהרתי בעניני רכוש, צווי עשה), בכדי לתפוס סמכות בערכאה בהם הוגשו בקשות אלו.

כבר נפסק (שם) כי תביעה לשמירת זכויות ברכוש, מעצם טיבה וטבעה, אינה בגדר תביעה עיקרית. זוהי תביעה לסעד ביניים, אשר כשלעצמה אינה יכולה להקנות לערכאה משפטית לדון במכלול עניני הרכוש. בפרט אין היא יכולה להקנות לערכאה משפטית כל שהיא, סמכות בתביעה שאינה מונחת בפניו והיא התביעה לפירוק שיתוף.

חברי הדיין הגר"א ינאי הוציא החלטה דומה בתיק מספר 3275-24-1 בתאריך כ' בסיון התשס"ח.

לסיכום, האשה שלפנינו הרי חפצה בשלום בית ובודאי לא בפירוק השיתוף וכאמור, ואם כן הסמכות קנויה בידי ביה"ד לאחר הכריכה המאוחרת הנ"ל.

לא יעלה על הדעת שהאשה וב"כ יבואו ויטענו בעתיד שהם חפצים שפירוק השיתוף ידון בבימ"ש, הרי הם משוועים להמשך איחוד השיתוף ולשלום בית אמתי, לפי הצהרתם.


(-)שניאור פרדס
דיין

אנו מצטרפים להחלטת חברנו הרה"ג ר' שניאור פרדס שליט"א.


(-)מיכאל עמוס (-)אריאל ינאי
אב"ד דיין


מחליטים כאמור לעיל.

ניתן ביום ח' אלול תשס"ח (08/09/2008)

(-) הרב מיכאל עמוס, אב"ד (-) הרב שניאור פרדס, דיין (-) הרב אריאל ינאי, דיין