א. הצדדים נשאו בשנת 79. לצדדים שלשה ילדים כיום שלשתם בגירים.

הצדדים מתדיינים בערכאות שונות מזה שנים, הצדדים התדיינו בביה"ד בפתח תקוה החל משנת תשמ"ט. בפני בי"ד זה הגיש הבעל מספר פעמים תביעות לגירושין, תביעות שהסתיימו בהפנית הצדדים ליעוץ אצל גורמים שונים.

בתיק ביה"ד בפ"ת נמצאים תסקירי לשכת הרווחה בעירית כפר סבא, בתסקירים נכתב כדלהלן:

"כבר בתחילת נישואיהם נתגלו חילוקי דעות ומתחים סביב ניהול משק הבית, קשר עם משפחת המוצא, בעיות כלכליות, ובהמשך גם סביב חינוך הילדים, חלוקי הדעות התבטאו במתחים קשים, התכנסות והסתגרות של כל אחד מהם עד להתפרצות גל של זעם שהיה מלווה באלימות מילולית, לאחריו היה נתק ביניהם וכו'.

בעקבות חזרתו של הבעל בתשובה החריפו היחסים בין בני הזוג. התסקיר מתאר אופן התדרדרות היחסים, וז"ל התסקיר: "המערכת הזוגית הלכה והדרדרה, היתה מלווה בהתפרצויות כעס, בביטויי שטנה ובהתגרויות" וכו'

ב. בשנת תשס"ד הגיש הבעל תביעת גירושין בבית דיננו, בכתב תביעתו גולל הבעל באריכות את מערכת היחסים שבין הצדדים מנקודת ראותו.
בכתב הגנתה כותבת האשה שהתובע עזב את הבית, יוצר קשרים עם נשים באמצעות האינטרנט, וכיום יש לו קשרים קבועים עם אשה אחרת.
בשנת תשס"ה הגישה האשה תביעה לשלו"ב ומזונות. בכתב תביעתה כתבה "מאחר והנתבע אינו מוכן לחזור הביתה לחייבו בכתובה ומדור ספציפי" מעל משפט זה כתבה האשה "אני מוכנה לשלום בית".
הצדדים הופיעו בפנינו במספר דיונים והעלו טענותיהם באריכות. נעתיק חלק מהדברים שאמרו הצדדים בדיונים הארוכים שנערכו בפנינו.
הבעל אמר: "זמן קצר לאחר הנישואין עלו הנישואין על שרטון, היא מושפעת מאוד מדעת אמה, התחילה לא לעשות צרכי הבית, לא לבשל, לא לכבס לא לקנות". "חזרתי לשורשי היהודיים .... ואז האשה התחייבה לקבל 3 עיקרים של הדת שבת, טהרת המשפחה וכשרות, הסכמתי אבל לא שמרה, נאלצתי לא לאכול בבית במשך שנים ... באשר למקוה הכשילה אותי אמרה שהולכת ולא הלכה ביררתי אצל הבלנית ... אמרה שלא באה ... אין יחסי אישות מזה 7 שנים, שנתיים אני לא בבית, אבל לפני זה 4.5 שנים ישנו בחדרים נפרדים ...". "אני הייתי בשבילה מפגר, חולה נפש, אני נגעלת ממך, אתה בשבילי כמו מחבל, אם לא מוצאת בי שום דבר טוב למה רוצה לחיות איתי ...". ב"כ הבעל צירף פרוטוקול ביהמ"ש שבו הודתה האשה שלא מוצאת בבעל שום דבר טוב, הבעל העלה טענות על קללות שהאשה קיללה אותו "מאחלת לי שתתפוצץ ולא תחזור", אני מאחלת לכם סרטן". "היתה מכנה אותי, דתי. מפגר כמו אבא שלך".

ב"כ האשה אמרה: "האשה עשתה מאמצים כבירים לבא לקראתו, הם נשאו כחילונים, האדון חזר בתשובה וכו', האדון אמר לאשה חבל על הזמן אל תטבלי אני אתך לא שוכב, האשה עשתה הכל, מקוה, כשרות, פלטה לשבת .." האשה אמרה "הייתי הולכת למקוה התקרבתי אליו ודחה אותי, פעמיים שהלכתי למקוה ודחה אותי ואז הפסקתי עם המקוה". על טענת הבעל שהאשה קיללה אותו אמרה האשה "להיפך, הוא אמר לי תתפוצצי".

הבעל העלה טענות על אלימות האשה כלפי בנם הבכור, אלימות שבעקבותיה עזב הבן את בית הצדדים ועבר לגור עם הסבתא.

האשה העלתה טענות לפיהן לבעל יש קשר עם אשה בשם רונית. לטענתה הבעל נמצא כל סוף שבוע אצל אשה זו לטענת האשה הבעל ערך קניות לאשה זו. הבעל הכחיש קשרים אלו. לביה"ד לא הובאו ראיות המוכיחות מהות קשר זה אם אכן הוא קיים.

ג. הצדדים מתדיינים בביהמ"ש בתביעה לפירוק שיתוף שהגיש הבעל, לשאלת ביה"ד את האשה אם תקבל דירה תהיה מוכנה להתגרש ענתה האשה "אחשוב על זה", האשה הגישה תביעתה גם לקבלת כתובה האשה, ביקשה שביה"ד יוציא צו למדור ספציפי על מגוריה בדירת הצדדים. לעומתה אמר הבעל "הגיע הזמן לעשות קץ, לא מגיע לה כתובה, אין לי אפשרות" עוד אמר באותו דיון שהאשה רוצה בו רק משום אינטרס כלכלי.

ב"כ האשה הגיש סיכומיו בענין תביעותיו לקביעת מדור ספציפי ולחילופין קבלת הכתובה עם הגירושין. בסיכומיו כותב ב"כ האשה, כבר ניתן בין הצדדים דנן פסק דין בביהמ"ש וכו' על פיו נדחתה התביעה למזונות אשה והתקבל פסק דין לפירוק שיתוף". עוד כתב שגם כסעד לתביעה לשלום בית יש אפשרות חוקית להוצאת צו למדור ספציפי. ביה"ד מבהיר שעקרונית ביה"ד מסכים לקביעה זו וכבר הארכנו בזה במספר פסקי דין (עיין פס"ד דוידזון 7701 - לא פורסם) ואכמ"ל בהאי מילתא. אמנם ברור שסעד זה יוכל להנתן רק באם תתקבל תביעת האשה לשלום בית.

ד. והנה בנידון דידן מערכת היחסים שבין הצדדים הינה רעועה מזה שנים, הצדדים הודו בפני ביה"ד שמספר שנים לפני עזיבת הבעל את הבית לא התקיימו ביניהם חיי אישות. מהדיונים שנערכו בפנינו ומהמסמכים והפרוטוקולים הנמצאים בתיקי הצדדים מביה"ד בפ"ת עולה שמערכת חיי הנישואין שבין הצדדים עלתה על שרטון לפני שנים רבות. שליחת הצדדים ליעוץ היה נסיון להנשים מערכת יחסים שאינה קיימת, ונסיבות החיים וחזרת הבעל בתשובה גרמו להעמקת הקרע שבין הצדדים. אין ספק שמזה שנים נישואיהם של הצדדים הינם על הנייר. ביה"ד אינו יכול לקבוע קטגורית מיהו האשם בכך שמערכת היחסים הגיעה לאן שהגיעה, אך בנקודת הזמן בה אנו עומדים היום, כשילדי הצדדים בגרו, והצדדים גרים בנפרד, אין סיכוי סביר לחזרה לשלום בית, מכיוון שסיכויים אלו אינם ממשיים מזה שנים.
עזיבת הבעל את בית הצדדים, וקשריו עם אשה אחרת, אם אכן ישנם קשרים כאלו, הינם בעקבות הגעת מערכת היחסים במשפחה לאן שהגיעה. ביהמ"ש כבר קבע שלאשה לא מגיעים מזונות. והסיבה היחידה שהאשה רוצה להשאר נשואה הינה רצונה להמשיך לגור בבית הצדדים, וכפי שאמרה בדיון הראשון שנערך בפנינו שבאם תקבל את הדירה היא תחשוב על גירושין, ומשכך ברור שרצונה בשלום בית אינו רצון כן. וברור שביה"ד איננו יכול להיענות לתביעה לשלום בית שמניעיה בעיקר רכושיים.

לאור האמור לעיל, ביה"ד קובע שאין מקום לקבל תביעת האשה לשלום בית. ומשנדחתה התביעה העיקרית אין מקום לתת את הסעד הניתן בעקבותיה, דהיינו צו למדור ספציפי.

ה. עם זאת ביה"ד אינו יכול לקבוע באופן מוחלט שהאשה חייבת לקבל ג"פ, שהרי בפני ביה"ד לא הופיעו עדים ולא הוצגו מסמכים התומכים בטענות מי מהצדדים. ושני הצדדים תולים האשם למצב שנוצר איש על רעהו. ביה"ד אינו יכול לקבוע בודאות שלאשה יש דין מורדת עקב אי שמירת דיני טהרת המשפחה ואי הליכתה למקוה, שהרי האשה טענה בפנינו "פעמיים שהלכתי למקוה דחה אותי ואז הפסקתי עם המקוה". ועיין באהע"ז סימן ע"ז ס"ד מה שפסק השו"ע באיש ואשה הטוענים אחד על השני טענות מורד ומורדת, והבירור האמור בשו"ע לא שייך בנידון דידן, עקב המצב שנוצר בין הצדדים ולפיכך אין אפשרות לקבוע עם מי האמת.

גם טענת הבעל לקבוע שלאשה יש דין אשה רעה עקב מעשיה והתנהגותה לא הוכחה בפנינו, שהרי האשה הכחישה טענותיו, עם זאת ברור לביה"ד שלאור הפירוד הממושך שבין הצדדים אין כיום אפשרות לאחות הקרע בין הצדדים.

לפי התרשמות ביה"ד, דברי הצדדים והחומר שבתיק, כיום שני הצדדים אינם מעונינים זה בזו. אלא שמטרת האשה להחזיק בנישואין הינה כדי שיתאפשר לה לדור בדירת הצדדים, דבר שכנראה לא עומד כיום על הפרק לאחר שניתנה בביהמ"ש החלטה על פירוק שיתוף.

ו. בין כך ובין כך, מכיוון שלדעתנו גם האשה אינה מעונינת באמת בבעל, אלא שהתנגדותה לגירושין והגשת התביעה לשלו"ב נעשתה ממניעים אחרים. יש לנו להבהיר כאן מה שכתבנו כבר במספר רב של פסקי דין שלא יעלה על הדעת שהאשה תנצל עובדה זו שהבעל מעוגן על ידה, כדי להשיג השגים כספיים שאינם מגיעים לה. קביעה זו שכשאין סיכויים לשלום בית וברור לביה"ד שהצדדים אינם רוצים איש ברעהו. מהוה עילה לחיוב ולכפות גט, כבר חזרה ונשתנה פעמים רבות בפסיקת בתי הדין וכפי הידוע לכל הבאים בשערי בית הדין. ועיין פד"ר ח"ו עמ' 13 ח"ז עמ' 111 וח"ח עמ' 323 - 325.

אין ספק שבנדון דידן שהאשה והבעל אינם רוצים זה בזו אין לחייב את הבעל להמשיך בנישואין אלו שהם נישואין על הנייר, מפני רצונה של האשה להמשיך לגור בדירת הצדדים (וכפי שכתבנו לעיל, דבר זה גם לא יתאפשר כיום).

אין ספק שבנדון דידן יש לנו לילך אחרי דברי רבינו אברהם בן אשמאעל שהובאו ברבינו ירוחם, ועל פסק דינו של הגר"ח פאלאג'י, שכשהצדדים גרים בנפרד ואחד מהצדדים מעכב סידור הגט מחמת סיבה צדדית על ביה"ד לכפות את הבעל לגרש את אשתו, וכבר הארכנו בזה במספר פסקי דין, ועיין במש"כ בפס"ד שער (נתניה 9442) ובפס"ד חמי (3615) ופס"ד חזון (נתניה 2301) ואכמ"ל.

ז. והנה לענין תביעת האשה לקבל כתובתה, יש לומר שמכיוון שתביעת הגירושין הינה של הבעל, אף שלדעתנו האשה אינה מתנגדת לעצם הגירושין, מכל מקום האשה לא תבעה גירושין ואף לא אמרה כן במפורש. הבעל אמנם העלה טענות קשות כנגד האשה אך טענות אלו לא הוכחו ומכל מקום לא נעשו התנאים הנצרכים על פי דין להפסיד לאשה כתובתה, ומשכך הבעל חייב בתשלום הכתובה.

לפני ביה"ד לא הוצגה כתובת האשה אך ב"כ האשה בסיכומיו טוען שהסכום הכתוב בכתובה היה 520,000 ל"י. ב"כ האשה מבקש להצמיד כתובת האשה למדד או לדולר, אמנם כבר הארכנו בהאי מילתא בקונטרס משפט הכתובה בתיק חמי (נתניה 3615), ומסקנתנו היא שעל פי דין אין אפשרות להוציא מהבעל, את סכום הכתובה צמוד למדד, ואף שהבאנו שם שמקצת פוסקים ובכללם המהרשד"ם והמהרי"ט, סברו שיש להצמיד הכתובה, למעשה אי אפשר להוציא מיד הבעל המוחזק כדעת המהרש"ך ודעימיה. ולכן לענין הלכה למעשה אין להצמיד הכתובה לא לדולר ולא למדד. בין כך ובין כך לכשתוצג הכתובה בפנינו יקצוב ביה"ד את סכום הכתובה לפי הכללים שכללנו בקונטרס הנ"ל.

המסקנות העולות מכל האמור לעיל:

א. דוחים תביעת האשה לשלום בית ולפיכך דוחים גם הבקשה למדור ספציפי .
ב. מקבלים תביעת הבעל לגירושין ועל הצדדים להתגרש זה מזו.
ג. עם הגירושין ישלם הבעל לאשה כתובתה, הסכום שישלם הבעל כדמי כתובה יקבע ע"י ביה"ד לכשתוצג כתובת האשה בפנינו.

(-) שלמה שפירא ,דיין

מסכים ומצטרף למסקנות דלעיל.

(-) אברהם שינדלר ,דיין

מסכים ומצטרף למסקנות הנ"ל, אולם לענ"ד יש לחייב את הבעל בהצמדת סכום הכתובה למדד יוקר המחיה.

(-) יעקב זמיר, אב"ד

פוסקים כדעת הרוב.


ניתן ביום כ"ח ניסן תשס"ו (26/04/2006)
(-) הרב יעקב זמיר, אב"ד (-) הרב שלמה שפירא, דיין (-) הרב אברהם שינדלר, דיין