הוגשה לפנינו תביעת גירושין וכל הכרוך בה ע"י התובע בתאריך ט"ז במרחשון התשס"ח.

הצדדים נישאו כדמו"י בשנת התשנ"ג (1993). לצדדים אלו נישואין ראשונים. מנישואין אלו נולדו לצדדים שלשה ילדים, אשר כיום הינם קטינים.

בדיון שהתקיים בתאריך כ"ג טבת התשס"ח (28/12/07), פסק ביה"ד כי האשה חייבת בקבלת גיטה והצדדים אסורים זה על זה, וזאת לאור הנסיבות המפורטות בפרוטוקול שבסיבתם חויבה האשה בקבלת גיטה.

בין ה"פירות הנושרים" מפס"ד זה - האשה הפסידה את כתובתה ואת תוספת כתובתה.

בתאריך ח' באדר א' התשס"ח (14/02/08) הצדדים התגרשו, לאחר שהצדדים עברו לגור כל אחד בנפרד כמתחייב על פי ההלכה.

בתביעת הגירושין כרך הבעל כדין את מזונות אשתו, החזקת הילדים, משמורתם, הסדרי ראיה וכל הרכוש. בנוסף לכך כרך הבעל בסעיף 23 לתביעת הגירושין תביעת נזקין בגובה של 200,000$ (בשווים בש"ח), נזק שנגרם לו עקב מעשיה של הנתבעת, נזקים ממוניים נפשיים וגופניים כלשונו.

לאחר תביעת הגירושין עתרה האשה לבית המשפט למתן החלטה למשמורת של הקטינים במעמד צד אחד, ובתאריך 27/11/07 אכן קיבלה החלטה שבסעיף 1 להחלטה זו נכתב: "המשמורת הזמנית של הקטנים נמסרת לאימם עד למתן החלטה אחרת".

ב"כ האשה ערער על החלטה זו בטענה של חוסר סמכות. ואכן בתאריך 05/05/08 נפסק ע"י בית-המשפט כי הסמכות נתונה לביה"ד הרבני מהטעם הפשוט כי תביעת הבעל לביה"ד קדמה לתביעת האשה זמן רב. הבעל כרך כחוק את תביעותיו בענין משמורת הילדים והרכוש לתביעת הגירושין, ומשכך, הסמכות לדון במשמורת הילדים הסדרי ראיה ורכוש נתונה לביה"ד הרבני.

ובכך תם ונשלם מרוץ הסמכויות בתיק זה בפרק זה.

בדיון ביום י"ג אייר תשס"ח 18/05/08 הגיעו הצדדים למספר הסכמות בחלק מהתביעות הנידונות ביניהם, ובחלק נתגלו מחלוקת ולגביהם ביה"ד נצרך להחליט.

א) משמורת והסדרי ראיה

לשלחן ביה"ד הוגש תסקיר מתאריך ג' באדר ב' התשס"ח שהוזמן ע"י ביהמ"ש. בתסקיר ישנם המלצות גם על משמורת הילדים וגם על הסדרי ראיה.

ב"כ הבעל ביקש לשנות מסדרי הראיה בדברים הבאים:

1) בענין חלוקת חגי ישראל - דבר זה לא הגיוני שכל חג יתחלק בין האב לאם, איך אפשר שחצי יהיה אצל האם וחצי אצל האב, ולפיכך, הם מבקשים שהחגים יחולקו בין האב והאם כל שנה קרי אם בשנה זו ישהו הילדים בר"ה אצל האב בשנה הבאה ישהו אצל האם.

2) שתהיה חלוקה של החופשות בקיץ.

3) מאחר ובשנה הבאה אמור בנם הגדול של הצדדים לעלות לתורה, לפיכך מבקש שבשבת בר מצוה וביום הבר מצוה יבוא הבן אצל אביו על מנת להעלותו לתורה.

4) לדון כבר עתה ולהרחיב את הסדרי הראיה שתהא לינה בימי חמישי ושישי פעם בשבועיים ברצף.

5) כאשר האם נוסעת לחו"ל הם מבקשים שבזמן זה האבא יהיה משמורן זמני עד לחזרת האם לארץ.


הצדדים חלוקים בשתי נקודות עיקריות:

• ב"כ הבעל מבקש שכבר עתה להרחיב את הסדרי הראיה ולא לחכות לעוד חמשה חודשים כמו שכתוב בתסקיר.

• ומנגד ב"כ האשה מבקש שגם יום כיפור יחולק שנה שנה ומה שכתוב בתסקיר כי האם נתנה הסכמתה שכל יום כיפור ישהו הילדים אצל האב כל שנה, זה היה רק לשנה זו ולא לכל שנה.

ביה"ד דוחה את שתי הבקשות וזאת בגלל כי המלצות פקידת הסעד ניתנו בהסכמה הדדית של שני הצדדים שכן כתוב בכותרת ל"סיכום המלצות": "כפי שצוין בהסכמה הדדית נקבעו הנקודות הבאות".

"חזקה על אומן שלא ירע אומנתו". לאחר שכותבת פקידת הסעד כי כל ההמלצות נכתבו בהסכמה הדדית, שוב לא ניתן לבא ולשנות אחר זמן קצר מבלי סיבה המצדיקה זאת. על כן ביה"ד מאמץ את המלצות התסקיר ככתבם וכלשונם.

כל יום כיפור ישהו שני הבנים אצל האב.

הסדרי הראיה לעת עתה לא יורחבו.

ולמרות האמור לעיל, ביה"ד מסמיך את פקידת הסעד להרחיב את הסדרי הראיה לפי שיקול דעתה.

בקשת ב"כ האב כי בזמן שהאם נוסעת לחו"ל אז האב יהיה המשמורן - לא ניתן לענות לבקשה זאת שחודש תהא האם משמורנית ואחר חודש יהיה האב משמורן, וחוזר חלילה.

מ"מ למרות זאת, באם האם נוסעת לזמן ממושך של כחודש ימים רשאי האב לבקש מפקידת הסעד להרחיב את הסדרי הראיה בחודש זה ופקידת הסעד הוסמכה לכך.

סוף דבר ביה"ד נותן תוקף של פס"ד להמלצות פקידת הסעד בתוספת סעיפים 1,2,3, שנכתבו לעיל בהחלטה זו. כמו כן ביה"ד מסמיך את פקידת הסעד להרחיב את הסדרי הראיה לפי שיקול דעתה.

לאחר דין ודברים הוסכם בין הצדדים:

1. כי הסדרי הראיה בחגים יהיו שכל שנה יעשו חג זה בבית הורה אחד ובשנה אחרת אצל ההורה השני (וקרוב לודאי שזאת גם כוונת התסקיר).

2. בענין הבר מצוה הוסכם כי לאחר שהאב ידע את שבת הבר מצוה והיום שבו יעלה הבן לתורה תוגש בקשה לביה"ד וביה"ד יענה למבוקש.

3. כמו כן בענין חופשות הקיץ הוסכם כי יתחלקו שווה בשווה ובלבד שכל אחד מן הצדדים ידאג שחלוקה זו לא תפגע בקייטנות של הילדים ועל הצדדים לתאם את הזמן לזמני הקייטנות.

ג) בענין צו עיכוב נסיעה שהוצא כנגד הילדים ע"י ביה"ד בתאריך 10/01/2008 ביה"ד נענה למבוקש, ומאריך אותו עד מתן פס"ד סופי בתיק.

ד) בענין הרכוש:

1. הצדדים הסכימו כי ימציאו אחד לשני כל מסמך על זכויות סוציאליות, קופות גמל, קרן השתלמות, פנסיה זכויות אופציה מניות וכל זכות אחרת שיש לכל אחד בידו.

2. האשה תמציא לבעל ולב"כ ולביה"ד דיווח על כל תוכניות חסכון של הילדים שיש לאשה יפוי כח בהם.

3. המגרש ברחוב ---------- ימכר ותהיה חלוקה שווה בין הצדדים אחר סילוק המשכנתא וכל האגרות ומסים באם ישנם כאלה עד מכירתו בחלקים שווים.

4. הרכב מסוג מיצובישי – באם הבעל מעונין לרכוש את חלקה של האשה, עליו לשלם לאשה מחצית מערכו של הרכב ע"פ מחירון של "לוי יצחק" בקיזוז 15%.

ובאם הבעל אינו מעונין לרכוש אותו הרכב ימכר לצד ג' לכל המרבה במחיר ויחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

5. ביה"ד מוציא צו לבנק הישיר הראשון (בנק לאומי) להמציא לב"כ האשה לביה"ד את כל דפי התנועות בחשבון הבעל שמספרו ------ חשבון -----.

6. קביעת המועד לאיזון משאבים:

בסעיף 5(א) לפרק שני לחוק יחסי ממון בין בני הזוג התשל"ג נכתב : "עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן הזוג זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג".

על כן קובע ביה"ד כי יום הגירושין הוא יום הקובע לאיזון משאבים. ואף שבסעיף 8 נכתב: "ראה בית המשפט או בית דין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת רשאי הוא לבקשת אחד מבני הזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין, אם לא נפסק בדבר יחסי ממון בפסק דין גירושין לעשות אחת או יותר מאלה... ובסעיף 8 (3) נכתב : "לקבוע שאיזון שווי הנכסים כולם או מקצתם לא יהיה לפי שווים בשעת פקיעת הנישואין אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר שיקבע".

מ"מ בנידון שלנו הבקשה לקביעת יום פקיעת הגירושין שיהיה יום הגשת התביעה ולא יום הגירושין זו בקשה שהועלתה ע"י ב"כ האשה. בנסיבות שבעטין פורקה המשפחה ובעקבות זאת גם נעשו הגירושין הם בגלל האשה, לא ניתן לענות לבקשתה כי בזאת ילקה הבעל בשנית.

למותר לציין שסעיף ז (6) יחול רק במקום שהסכם הממון שבין בני הזוג לא חל.

7. כן הועלתה בקשה ע"י הבעל וב"כ בכתב התביעה וכן בדיון כי ביה"ד ידון בתביעת נזקין שנכרכה לתביעת הגירושין וזאת מכח הכריכה ומכח סמכותו היחודית, ומנגד טען ב"כ האשה: "אינני מסכימה לדון בשאלה הזו מכח סעיף 9 ... ודינה להמחק על הסף אחרת תהיה פה חריגה מסמכות ענינים... אני רוצה קודם כל שישלם אגרה על כל התביעה שישלם ויתן סמכות לביה"ד ורק אח"כ נתיחס לסמכות".

בתקנות הדיינים (אגרות) תשי"ז 1957 בתוספת ראשונה בפרט 4(1)(א) נכתב: "תביעה לגירושין כולל כריכת מזונות החזקת ילדים וכל צוי העזר הנלווים 301 ₪".

ובפרט 4(1)(ב) נכתב "תביעה לחלוקת רכוש הכרוכה בגירושין 301 ₪".

ובפרט 4(1)(ג) נכתב "כוללת התביעה תביעות כספיות שניתן להעריכה בכסף - 1% מערך התביעה אך לא פחות מ-217 ₪".

הנה לך מפורש שמחוקק המשנה עשה חלוקה בין אגרה בעבור חלוקת רכוש כאשר כרוך לגירושין שזה סעיף קטן (ב), לבין תביעה שניתן להעריכה בכסף וכתב במפורש שעלותה 1% מערך התביעה.

על כן ביה"ד מחליט כי אם ברצונו של המבקש כי ביה"ד ידון באם יש לו סמכות לדון בתביעת הנזקין ואח"כ ידון בגוף התביעה, עליו קודם לשלם אגרה 1% מערך התביעה.

הנלע"ד כתבתי, וצור ישראל יצילנו משגיאות.

ניתן היום, כ"ז אייר תשס"ח (01.06.2008)

(-) מיכאל עמוס, אב"ד (-) שניאור פרדס, דיין (-) אריאל ינאי, דיין