תביעה זו שהחלה, כביכול, כתביעת גירושין רגילה בין בני זוג, התברר שאין תוכה כברה.

התובעת (להלן תכונה גם - האשה) והנתבע מס' 1 (להלן יכונה גם – הבעל) הינם בני זוג נשואים, ולהם שבעה ילדים. ששה מהם נולדו בעוד היה הנתבע מס' 1 נשוי לנתבעת מס' 2 (להלן תכונה גם - האשה הגרושה). השביעי נולד כחודש לאחר אותם גירושין ועוד בטרם נישאו התובעת והנתבע מס' 1.

במסגרת פסקי הדין וההחלטות בפרשת הגירושין הראשונה של הבעל, נקבע כי הוא חייב סך השווה ל-50,000 דולר בגין חיוב הכתובה לנתבעת מס' 2 וכי דין גבייתו כדין גביית מזונות. מאז אותם פסקי דין ועד היום עברו כ-10 שנים.

לצורך הבטחת גביית הכתובה הוטל עיקול על נכסי הנתבע מס' 1 לטובת הנתבעת מס' 2, ומונה כונס נכסים, עו"ד שמשון הלר, עליו הוטל לממש את ביצוע פסק הדין מתוך נכסי הנתבע. נסיונות המימוש לא צלחו עד היום(!).

במקביל ערכה האשה הגרושה נסיונות לגבות את כתובתה במסגרת לשכת ההוצאה לפועל. אף נסיונות אלו לא צלחו.

ביום ז' אב תשנ"ט (20.7.99), כשנתיים בלבד לאחר נישואין אלו, הגיש הבעל תביעת גירושין. בתביעתו הוא טוען כי האשה אינה מכבסת ואינה מבשלת לו, והיא רק מבקשת כסף. לדבריו הם חיים בחדרים נפרדים והמצב בלתי נסבל. בדיון טענה האשה כי כספי הבעל מעוקלים לטובת האשה הראשונה. על פי חילופי הדברים בדיון שהתקיים ביום כ"ז כסלו תש"ס (6.12.99) ועיון בתיקי בית הדין שבין הבעל לבין האשה הגרושה, הגיע בית הדין למסקנה כי התביעה הוגשה בעורמה ובתחכום, כדי להביא לביטולם של פסקי דין קודמים שניתנו לטובת האשה הגרושה. לאור זאת, החליט בית הדין לדחות את תביעת הגירושין של הבעל.

כיום נוכל להוסיף, כי חוסר תום הלב של אותה תביעת גירושין עולה גם מכתב היד של אותה תביעה. השוואת כתב היד בו נכתבה תביעת הגירושין דאז של הבעל, לבין כתב היד בו נכתבה תביעת הגירושין הנוכחית של האשה, מגלה כי מדובר באותו כתב יד. השוואת החתימות מגלה עוד, כי תביעת הגירושין של הבעל נכתבה עבורו על ידי האשה עצמה, אותה הוא ביקש כביכול לגרש, ורק נחתמה על ידו...

ביום 17.3.03 הוגשה לבית הדין בקשה משותפת של בר קרן גמולים בע"מ ו-האשה - מצד אחד, ושל הבעל - מצד שני, לאשר כי "התיק סגור ואין כל כונס נכסים בתיק ובאם היה תפקידו הסתיים והמבקשת מס' 1 (בר קרן גמולים) חפשיה להעביר כספים למבקש מס' 2 (האשה) עפ"י החלטות תקפות של הוצל"פ או בימ"ש לעניני משפחה". צויין כי המשיב, היינו הבעל, נתן הסכמתו לבקשה. למרות שהאשה הגרושה הינה בעלת-דין דרושה ביחס לאותה בקשה, היא לא צויינה כמשיבה בבקשה. משום מה לא נפתח תיק נפרד לבקשה, ולא נגבתה אגרה כדין. היא תוייקה בתיק ישן בו הגיש הבעל נגד אשתו הראשונה בקשה לביטול עיקול.

ביום כ"ה ניסן תשס"ג (27.4.03) עיין בית הדין בבקשה והחליט לדחותה על הסף. בית הדין קבע כי ההחלטה על מינוי כונס נכסים שרירה וקיימת וכך גם העיקולים שנועדו להבטחת תשלום הכתובה לאשה הגרושה. בית הדין הורה להעביר את החלטתו למבקשים וכן לאשה הגרושה.

ביום 4.6.03 הגישה האשה בקשה נוספת, שתוייקה גם היא באותו תיק, בעוד שהיה צורך בפתיחת תיק חדש ובגביית אגרה. בבקשתה זו ביקשה האשה לבטל את מינוי כונס הנכסים, כדי לאפשר לה לגבות בלשכת ההוצל"פ את דמי המזונות שחייב לה הבעל. גם בבקשה זו לא צורפה האשה הגרושה כמשיבה. בקשה זו נדחתה על פי החלטת אב בית הדין מיום י' סיון תשס"ג (10.6.03), בה נאמר כי "לא יהא מהצדק להעתר לבקשה, ובכך לאפשר את השתמטותו של החייב כלפי אשתו הראשונה...".

מסתבר כי על החלטת האב"ד הוגשה בקשה להארכת מועד ערעור לבית הדין הרבני הגדול, לגביה הוחלט כי אין מקום לדון בה בערעור הואיל והיא ניתנה על ידי דיין יחיד. עוד נאמר בהחלטה כי על האשה לפנות לבית הדין שיתן החלטה בשלושה דיינים, ואם יהיה צורך יתקיים אז דיון בערעור. במאמר מוסגר נציין, כי כפי הנראה בית הדין הגדול לא היה מודע להחלטה מיום כ"ה ניסן תשס"ג בו דחה בית הדין האזורי במותב תלתא, את הבקשה המקורית. הבקשה הנוספת אינה אלא חזרה על הבקשה המקורית בוואריציה שונה.

ביום כ"א אלול תשס"ג (18.9.03) הוגשה תביעת הגירושין שבפנינו. בכתב התבעה נאמר כי הבעל אינו מפרנס את שבעת ילדיו. הוא צורח בבית ורוצה שישרתו אותו. המצב בלתי נסבל. לדבריה היא לא מקבלת מזונות ויש לה חובות בהוצל"פ.

התקיים דיון בתביעת הגירושין ביום כ"א כסלו תשס"ד (16.12.03), ובסיומו הוחלט כי על הצדדים לגבש הסכם.

ביום 14.4.04 הגישה האשה בקשה בכתב לזמן את הבעל לדיון ולחייבו בגט. בדיון שהתקיים ביום כ"ה סיון תשס"ד (14.6.04), טענה האשה כי הבעל עושה צרכיו במיטה, וחזרה בין היתר, על טענתה נגד כונס הנכסים שמונה על ידי בית הדין כדי לגבות את חיובו של הבעל כלפי האשה הגרושה. בהחלטה מיום כ"ו סיון תשס"ד, כתבנו כי עילת התביעה היא שהבעל אינו מפרנסה ואין לה מאיפה לגבות את פסק הדין למזונות שניתן לה על ידי בית המשפט. מאידך טען הבעל לשלום בית. לאור זאת החלטנו, כי על האשה להציג אסמכתאות והוכחות שאין לבעל כל רכוש ממנו ניתן לגבות את מזונותיה וכן אם התובעת משתכרת או שיש לה הכנסה אחרת.

ביום 10.6.04 הגישה האשה בקשה למתן דיווח על פעולות כונס הנכסים. גם בבקשה זו לא צויינה האשה הגרושה כמשיבה, ובאת-כח האשה הסתפקה בציון הבעל כמשיב. הבקשה תוייקה בתיק תביעת הגירושין של האשה נגד הבעל. בהחלטה מיום כ"ו סיון תשס"ד (15.6.04) התבקשה האשה לצרף אסמכתאות משפטיות לענין מעמדה לגבי כינוס הנכסים לטובת האשה הראשונה של הבעל. ביום 28.6.04 הוגשה על ידי באת-כח האשה תגובה לאותה החלטה, אליה צורפה החלטת השופטת דורנר ב-רע"א 4033/98, ובה נאמר כי סכום הכתובה בו חוייב הבעל כלפי האשה הגרושה איננו מהווה חוב מזונות על פי המשמעות שנועדה לו בחוק ההוצאה לפועל. הוחלט לקבוע מועד לדיון, אליו יוזמנו האשה התובעת, הבעל, האשה הגרושה וכן כונס הנכסים.

יצויין כי ביום 29.6.04 הודיע כונס הנכסים כי לא עלה בידו לגלות כספים אותם יכול היה לדרוש לקופת הכינוס, וכל שהצליח הוא, להטיל עיקולים על נכסי הבעל.

ביום כ' אלול תשס"ד (6.9.04) התקיים דיון בבית הדין. בדיון נכחו האשה התובעת ובאת-כוחה, הבעל, וכן האשה הגרושה. כונס הנכסים לא התייצב. באת-כוח האשה חזרה על טענותיה לפיה יש לבטל את מינוי כונס הנכסים עקב חוסר הצלחתו לבצע את פסיקת בית הדין. לדבריה, עם ביטול המינוי יעברו הכספים המעוקלים ללשכת ההוצל"פ, ושם יוחלט למי יש זכות קדימה לקבלם, אם לאשה הנוכחית עקב חיוב המזונות, אם לאשה הגרושה עקב חיוב הכתובה.

האשה הגרושה אמרה, כי הגישה תגובה בכתב אליה צרפה מסמכים שונים. לדבריה, מן המסמכים עולה כי הבעל עם זוגתו הנוכחית הצליחו להוציא במרמה 131,000 ש"ח מגופים שונים בגין פסק הדין למזונות שקיבלו מבית המשפט, ואמור להתקיים דיון בתביעתה להחזרת כספים אלו. היא ציינה כמו כן שבזמנו הצליח "לזרוק" אותה מדירת מגוריהם. הוא מכר את הדירה והלך עם הפילגש שהיא כיום אשתו. היא צרפה רשימה מפורטת של כספים שהיו מיועדים לה עבור הכתובה. עוד טענה כי כל הדיונים כאן, כביכול בתביעת הגירושין, נועדו כדי לעשוק אותה ולרוקן את מעט הסיכוי שעוד יש לה לגבות את החוב. עקב זאת היא מתנגדת לביטול העיקולים.

בהודעת כונס הנכסים שנמסרה למחרת, הובעה התנצלות על אי-התייצבותו, שנומקה בעיכוב בדיון אחר שהיה אמור להתחיל מוקדם בבית משפט בקריות, ובפועל הסתיים בשעה מאוחרת שלא איפשרה את התייצבותו. לגופו של ענין, ציין הכונס כי לא היו כספים נזילים בבנקים ובקופות הגמל, ועל כן נרשם באותו שלב עיקול בלבד. הוא הוסיף כי יבצע כל הוראה שבית הדין יתן, אולם אין מקום לביטול הצו למינוי הכונס, היות והדבר עלול להכשיל את החלטת בית הדין שנועדה להגן על זכויות האשה הגרושה.

עד כאן טענות ומענות הצדדים, ומכאן נפנה ונדון בתביעות שבפנינו.

למעשה, שתי תביעות בפנינו. תביעה אחת היא תביעה לגירושין. במסגרתה, או ביחס כלשהו אליה, תובעת האשה שנבטל את כינוס הנכסים עליו ציוינו, על מנת להבטיח את זכויות האשה הגרושה. זוהי התביעה השניה.

אכן, שתי התביעות קשורות זו בזו ויונקות האחת מרעותה.

בנסיבות הענין שוכנענו, שתביעת הגירושין איננה כנה, וכל כולה הוגשה על מנת לבנות איזושהי תשתית – עובדתית ומשפטית – שמכוחה מצפה האשה להביא לביטול הצו לכינוס נכסים לטובת האשה הגרושה, כך שהיא – ביחד עם הבעל – יוכלו לממש לטובתם את הכספים והזכויות שעוקלו לטובת הבטחת גביית כספי הכתובה של האשה הגרושה.

האשה הגרושה הגישה לנו פסק דין מיום 14.12.99 של השופטת צילה קינן מבית המשפט לעניני משפחה בחיפה, אשר בו נדחתה תביעה להפחתת מזונות שהגיש הבעל נגד בנו הקטין מן האשה הגרושה. גובה המזונות שהפחתתם נתבעה, עמד אז על כ-800 ₪ לחודש. דחיית התביעה התבססה על חוסר מהימנות בולט של הבעל, בשני עניינים מהותיים, האחד – מידת נכותו, והשני – גובה הכנסותיו. לענין נכותו – ליקוי ראיה של 100% - נקבע כי הוא משתמש בכך באופן מניפולטיבי לצרכיו, בלא קשר למצבו האוביקטיבי. במהלך הדיון שם התברר כי הבעל מסוגל לראות ולקרוא. הוא איננו חסר ישע כפי שניסה להציג את עצמו. באשר להכנסתו, בעוד שהוא הצהיר שכל פרנסתו שלו ושל אשתו היא מהמוסד לביטוח לאומי בסך כולל של 2,600 ש"ח לחודש, התברר כי הוא מקבל מן הביטוח הלאומי, עבור גמלת נכות כללית, תוספת בת זוג וקצבת ילדים סכום כולל של 6,879 ש"ח.

מהחומר שהוגש לנו על ידי האשה מתברר, כי יום קודם למתן פסק הדין הנ"ל, היינו ביום 13.12.99, התייצבו האשה והבעל בפני הרכב אחר של בית המשפט לעניני משפחה (השופט גלובינסקי) ושם הצהירו כי הסכימו שסכום המזונות עבור שבעת הילדים הקטינים יעמוד על 3,500 ש"ח לחודש. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין, מבלי לקיים כל דיון בצרכי הילדים ובהכנסותיהם של שני ההורים.

גם אם נצא מנקודת הנחה, שכביכול בפסק דין אמיתי (מן ההיבט המהותי – לא הפורמלי, אשר כן קיים מבחינה עובדתית) למזונות ילדים עסקינן – ובפירוש אנו משוכנעים כי ההיפך הוא הנכון – הרי עמדו בפני האשה שתי דרכי פעולה אפשריות.

האחת, להגיש את פסק הדין למוסד לביטוח לאומי על מנת שיבצעו בהתאם לחוק המזונות (הבטחת תשלום) ותקנותיו. לוא היתה האשה עושה כן, היתה היא מקבלת מן המוסד לביטוח לאומי את כל הסכום שנפסק, או חלק הארי שלו. ידוע, כי על פי נהלי המוסד לביטוח לאומי, כאשר מוגש לביצוע פסק דין למזונות נגד אדם המקבל קצבת נכות כללית בשיעור של 100%, נוהג המוסד לשלם לזוכה את הסכום המקסימלי על פי התקנות, אך לגבות מן החייב רק 10% מקצבתו בלבד. כמו כן, על פי נהליו, אין המוסד נוקט נגד אותו חייב הליכי הוצל"פ. במלים אחרות, לא זו בלבד, שהאשה היתה יכולה לקבל את דמי המזונות שנפסקו, אלא שגם הבעל היה מקבל 90% מגמלת הנכות הכללית שלו, והכל ביחד היה עומד לרשות המשפחה, בלא צורך לנקוט הליכי גביה נוספים כלפי הבעל. מסתבר כי אפשרות זו לא נבחרה על ידי האשה.

אפשרות נוספת עמדה לאשה, והיא לנקוט הליכי ביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. מתברר שזו האפשרות בה בחרה. מעיון בדף החשבון של תיק הוצל"פ 02-000699-96-6, שהוגש לנו במסגרת ההוכחות בתיק זה, אנו למדים כי מעולם לא נכנס כסף לתיק ההוצל"פ כתוצאה מפקודת מאסר לצורך גביית המזונות. משמע, כי האשה, אשר על פי התרשמותנו חיה עם בעלה בשלום, לא ראתה זאת כאפשרות סבירה, אשר באמצעותה תביא לגביית המזונות שכביכול חב הבעל למזונות ילדיו. במסגרת תיק ההוצל"פ עמדה לאשה אפשרות נוספת לגביית פסק הדין למזונות הילדים. היא יכולה היתה לעקל את קיצבת הנכות הכללית המשולמת לבעל על ידי המוסד לביטוח לאומי. בהקשר זה יצויין כי, הזכאי לקצבת נכות כללית ולו אשה וילדים, זכאי גם לקצבת תלויים הן עבור האשה והן עבור הילדים. מאחר וקצבאות אלו משולמות באופן סדיר, היינו מצפים לראות עיקול קבוע בדף החשבון, והכנסות חודשיות סדירות ממחלקת נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי. את אלו לא מצאנו.

אכן, מצאנו כי היו בתיק ההוצל"פ שלושה תקבולים גדולים בתאריכים שונים, על ידי עיקול צד ג', וכנגדם הוצאו שיקים לאשה. אך אלו מבססים את טענת האשה הגרושה כי ההליכים שנקטה האשה באו מתוך מחשבה תחילה ותוך שיתוף פעולה בין בני הזוג, כדי לרוקן כל אפשרות שהיא עצמה תוכל לגבות את חיוב הבעל כלפיה. צודקת האשה הגרושה בכותבה: "אני רוצה להציג בפני ביה"ד את המצב כפי שהוא, שהזוג... השתמשו בתיק הוצל"פ-מזונות על סמך מצג שקרי שיצרו בני הזוג, תוך שימוש בהליכי משפט בחוסר תום לב. השיגו פס"ד מבוסס על עובדות שיקריות. הם פעלו לגזול אותי. בעצם הכל מעוקל על ידה וחוזר לתא המשפחתי שלהם באמצעות העיקול".

מה היתה דרך הפרנסה שאיפיינה את התא המשפחתי של בני הזוג מאז מתן פסק הדין למזונות? – אמנם אין בידינו מידע, אם הבעל והאשה השתכרו מעבודה כלשהי. אך מה שנראה לנו בודאות הוא, שכל כספי המוסד לביטוח לאומי, קרי: קצבת הנכות הכללית וקצבת התלויים של האשה והילדים, וכן קצבת הילדים, שימשו את המשפחה כולה, כולל האשה והילדים. אמנם פסק הדין למזונות לא כלל את קצבת הילדים, אבל סך קצבת הנכות הכללית עם קצבת התלויים הוא סכום דומה לסכום פסק הדין שנפסק בהסכמה. משהגענו למסקנה כי כספים אלו שימשו את האשה לצורך מזונות הילדים, הרי שפסק הדין למזונות נפרע בפועל על ידי הבעל-החייב, ולא היתה כל עילה אמיתית לפעול לגבייתם במסגרת של תיק הוצל"פ.

ראוי להעיר עוד, כי אף שפסק הדין למזונות עבור שבעת ילדי האשה נחזה כמי שניתן לטובתם ועל שמם, הרי מי שפועלת בפועל בלשכת ההוצל"פ היא האשה עצמה. גם בהליך המתקיים בפנינו היא לא טרחה לציין את שמות הילדים כתובעים או מבקשים. כל זאת, אף שפסק הדין ניתן בתביעתם שלהם ולא בתביעה האישית של האשה למזונותיה שלה. גם מכך ניתן להסיק, שהם עצמם לא נפגעו במזונותיהם, ואין מדובר כאן בתשלום פסק דין למזונות עבור ילדים.

כדאי גם לציין, כי האשה לא הראתה כי יש לה חובות כלשהם כלפי גורמים כלשהם בגין העובדה שהיא כביכול לא הצליחה לגבות את חוב המזונות מן הבעל. עובדה זו מובילה גם היא למסקנה כי מזונות הילדים שולמו על ידי הבעל וסופקו להם באופן מושלם, וכל קיומו של תיק ההוצל"פ נועד כדי לשלול באופן מלאכותי ופיקטיבי את זכותה של האשה הגרושה לגבות את כתובתה.

המסקנה העולה מן העובדות שבפנינו היא, שפסק הדין למזונות שניתן בהסכמה בין הבעל לבין האשה, לא נועד לצורך מזונות הילדים. הוא נועד לשמש כלי שירוקן כל מקור כספי, אשר על פי כל דין זכאית היתה האשה הגרושה לממשו לצורך גביית כתובתה. גם אם תאמר כי פסק דין של ממש הוא, הרי שהליכי ההוצל"פ לא ננקטו בתום לב, אלא תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. מטרתם היחידה, ולכל הפחות – העיקרית היא, למנוע מן האשה הגרושה את גביית חוב הכתובה, על ידי יצירת חוב פיקטיבי, כביכול למזונות ילדים, תוך העלאת טענה כי גביית חוב למזונות קודמת לגביית חובות אחרים.

משהגענו למסקנה שהגענו, אין לנו צורך לדון בעדיפות הנורמטיבית, הקיימת על פי הדין העברי, לתשלום חובות לבעלי חוב רגילים, על פני חיובו של אדם למזונות אשתו וילדיו. למרות זאת, ובבחינת למעלה מן הצורך, נקדיש לכך מספר מלים כלליות.

על פי החוק במדינת ישראל, אדם חייב במזונות אשתו וילדיו על פי הדין הדתי אשר חל עליו. ביהודים זהו הדין העברי. על פי דין זה, כאשר יש התנגשות בין חובותיו של אדם כלפי נושים רגילים, מחוץ למשפחה, לבין חיובו של אדם למזונות אשתו וילדיו, יש להעדיף קודם את זכותם של הנושים הרגילים. אין משמעות העדפה זו, כי הוא פטור באותו שלב ממזונות אשתו וילדיו. המשמעות היא כי היקף חיובו קטן, על מנת לאפשר את פריעת החוב לבעלי החוב.

לפיכך, כאשר מוגשת תביעת מזונות נגד אדם, שיש לו נושים נוספים, זכאים אותם נושים לבוא לבית הדין, ואם תביעת המזונות נדונה בבית המשפט – רשאים הם לבוא לבית המשפט, ולדרוש שהיקף המזונות שייפסק נגד החייב יוקטן בהתחשב בחובו כלפי אותם נושים. על פי הדין העברי, עשוי - או עלול - היקף החיוב למזונות להגיע לסכום אפסי כל עוד לא יפרע החייב את חובו לנושים החיצוניים (אך כאמור, אין מדובר בפטור ממזונות).

נכון הוא כי חוק ההוצאה לפועל נתן עדיפות לגביית חוב המזונות על פני גביית חובות אחרים. כמו כן בפקודת פשיטת הרגל ניתנה עדיפות מסויימת, או זכות קדימה, לתשלום מזונות שאדם חייב בהם כלפי משפחתו על פי פסק דין. אך בחוקים אלו מדובר בפסק דין למזונות שכבר ניתן. ראש ההוצאה לפועל אמנם אינו רשאי להרהר אחר תקפותו של פסק הדין למזונות. הוא אינו רשאי בדרך כלל להציץ "מאחורי הפרגוד" ולבדוק את הנסיבות שבהן ועל פיהן ניתן פסק הדין למזונות. אך ודאי שבית המשפט או בית הדין שנתן את פסק הדין רשאי, ואף חייב, לדון מחדש בתוקפו של פסק הדין למזונות, ולמצער בהיקפו של החיוב, כאשר מוגשת בקשה לכך על ידי צד ג' שהוא נפגע הלכה למעשה מקיומו של פסק הדין, ואשר לא היה צד בהליך שבו ניתן פסק הדין. במקרה דנן, פנתה האשה הגרושה, בצדק, לבית המשפט שנתן את פסק הדין על מנת שידון בטענותיה, ויש להניח שהיא תפרוס בפניו את התמונה המלאה.

יש להוסיף, כי הקביעה שחיוב הכתובה אינו חוב של מזונות, כמשמעותו בחוק ההוצאה לפועל, ראויה לעיון נוסף. על פי הדין העברי כתובה הותקנה כדי שהאשה לא תהא קלה בעיני הבעל להוציאה. באשר לשיעור הכתובה בסך מאתיים זוז, מובא בהלכה כי יסודו בשיעור מזונות הראוי לאשה במשך שנים עשר חודש, ועל מנת שיהיו אלו מקור פרנסה לאשה לאחר הגט. כמו כן מובא בחלק מן הפוסקים כי אדם שחוייב לפרוע את כתובת אשתו ולא עשה כן, ממשיך להיות חייב במזונותיה. במקרה דנן, הבעל חוייב בסך 50,000 דולר. גם אם נאמר כי יש לראות את מזונות האשה הגרושה בסך של כ-500 דולר לחודש בלבד, הרי שבמשך 10 שנים היו נצברים 60,000 דולר למזונות האשה הגרושה. גם מבחינות אלו אין להעדיף את פסק הדין למזונות שניתן לטובת האשה הנוכחית, על פני פסק הדין שניתן לטובת האשה הגרושה.

ראוי לציין עוד, כי מכוח סעיף 7ד לחוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956, מוסמך בית הדין למנות כונס נכסים כאשר קיים צורך מיוחד במינוי הכונס לשם ביצוע פסק הדין. כאשר מתמנה כונס נכסים כאמור, הוא פועל באופן ישיר מכוחו של בית הדין, ולא מכוח חוק ההוצאה-לפועל, התשכ"ז-1967. כתוצאה מכך, אין מקום להחיל לגביו את העדיפות הקיימת בחוק ההוצאה לפועל לגביית חוב מזונות על פני גביית חוב אחר.

אכן, השאלה היא, כאשר יש התנגשות בין חובות שונים, כגון מזונות ודמי כתובה, למי מהם יתן בית הדין עדיפות? האם בית הדין ידריך עצמו על פי הוראות חוק ההוצאה לפועל? על כך יש להשיב בשלילה. הן חוב מזונות והן חוב הכתובה הם חובות הנובעים מן הדין העברי. עקב כך, עדיפות הגביה ביניהם, כאשר לצורך גביית אחד מהם נתמנה כונס נכסים, תיקבע גם היא על פי המשפט העברי, על פיו גביית כתובה לאשה שהתגרשה קודמת לגביית מזונות לאשה וילדים.

כאמור, האמור לעיל הוא בבחינת למעלה מן הצורך, הואיל והגענו למסקנה כי התביעה למזונות הילדים היתה פיקטיבית, וכך גם הליכי הוצל"פ שננקטו על פי פסק הדין. כל אלו נעשו תוך שימוש לרעה בהליכי משפט, כדי לנשל את האשה הגרושה מן הזכויות המגיעות לה.

התוצאה היא, כי יש לדחות את תביעות האשה, הן לענין הגירושין והן לענין ביטול מינוי כונס הנכסים.

לאור האמור לעיל, הננו פוסקים:

א. תביעת הגירושין נדחית, הן בהיותה פיקטיבית ובלתי כנה, והן עקב אי הוכחת העילות שעמדו בבסיס התביעה.
ב. הבקשה לביטול מינוי כונס הנכסים נדחית.
ג. נעתרים לבקשת האשה הגרושה וניתן בזה צו ללשכת ההוצל"פ, תיק 02-000699-96-6, על פיו יש להמציא לבית הדין תוך 15 יום את רישומי מחשב ההוצל"פ כגון: דף חשבון, רשימת העיקולים שהוטלו בתיק זה, רישומי הבקשות שהוגשו, רישומי ההחלטות, תשובות צדדים שלישיים, כגון: בנקים וקופות גמל. במסגרת זו יצויינו שמות הגורמים השלישיים מהם הגיעו תקבולים, מועדיהם וסכומי התקבולים ששולמו לאשה.
ד. ניתן בזה צו למוסד לביטוח לאומי למסור לבית הדין דו"ח מלא בדבר כל התשלומים ששולמו על ידם לאשה ולבעל, אם ביחד ואם לחוד, החל מיום 2.4.96, יום בו נפתח תיק ההוצל"פ על ידי האשה, ועד למועד משלוח הדו"ח. הדו"ח יכלול תשלומי קצבת נכות, קצבת תלויים, קיצבת ילדים וכל גמלה או קצבה מכל סוג שהוא.
ה. כונס הנכסים מתבקש לבדוק מחדש את האפשרויות למימוש פסק הדין לגביית הכתובה. במסגרת זו הוא רשאי להתייצב בכל הליך רלבנטי, בהליכים אליהם קשורים האשה, הבעל והאשה לשעבר, הן בבית המשפט לעניני משפחה והן בלשכת ההוצאה לפועל. במידת הצורך יגיש הוא לנו בקשות, וצווים פורמליים לחתימתנו.
ו. לצורך יעול הטיפול של בית הדין, המשך הליכי כינוס הנכסים יתבצע בתיק מתן הוראות (שונות), שייפתח על ידי המזכירות.
ז. לאור בקשות הסרק שהוגשו על ידי האשה-התובעת, ולאור העובדה שהיא לא שילמה אגרה בסידרה של בקשות שהיא הגישה, ובהתחשב במצבה הכלכלי, מחייבים אותה לשלם הוצאות משפט לטובת המדינה בסך כולל של 1500 ש"ח.

ניתן היום, כ"ב בכסלו תשס"ה (05.12.2004).

(-) חיים הרצברג - אב"ד       (-) יצחק שמואל גמזו - דיין       (-) מיכאל בלייכר - דיין

העתק מתאים למקור

הרב מנשה מילר
המזכיר הראשי