החלטה

סמכות בית הדין הרבני לדון בעניני הרכוש, משמורת, הסדרי הראיה, מזונות האשה והילדים שנכרכו בגירושין.

תיק הגירושין נפתח ביום י"ב אדר תשס"ו (12.3.06) בכתב תביעה שהגיש הבעל בטופס סטנדדרטי בן דף אחד, ובו ציין בנושא התביעה: "גירושין – מזונות – ילדים – רכוש". במהות התביעה כתב הבעל משפט אחד: "לא מאושר עם אישתי, לא מיסתדרים (כך במקור)". מועד לדיון נקבע ליום כ"ה ניסן תשס"ו (23.4.06)

ביום 20.4.06 הגיש הבעל באמצעות בא כוחו "כתב תביעה מתוקן" ואליו צירף "תביעת גירושין והכרוך בגירושין", וליד הכותרת צוין בכתב יד "מתוקנת לתביעה שהוגשה".

ביום הדיון התקבלה בקשה מאת באי כוחה הקודמים של האשה לדחיית הדיון ולקביעת מועד אחר. בנימוקי הבקשה נכתב כי המבקשת מצאה את כתב התביעה המתוקן מונח בבית הצדדים רק ביום כ"ג ניסן תשס"ו (21.306), וכי למבקשת לא היה זמן מספיק כדי להכין את הגנתה, ולדאוג לעצמה לייצוג הולם. עוד נטען, כי התנהלות הבעל בהקשר זה נגועה בחוסר תום לב משווע ובאה לקפח זכויות בסיסיות של האשה. לדיון התייצב רק הבעל ובא כוחו. הלכה למעשה, לא התקיים דיון והוא נדחה למועד אחר.

ביום כ' אייר תשס"ו (18.5.06) הגישה האשה תביעה לשלום-בית בה בקשה לחייב את הבעל לשוב לביתו, ולפנות לטיפול משפחתי משותף. כן התבקש בית הדין לתת צו המחייב את הבעל לנתק כל קשר עם אשה אחרת, וכן לתת צו למדור ספציפי המונע מהבעל לעשות כל דיספוזיציה בדירת הצדדים. בית הדין דחה את הבקשה למתן צו למדור ספציפי לנוכח התנגדותה של האשה לסמכות בית הדין בענין מזונותיה והתביעה שהוגשה לבית המשפט לעניני משפחה, ומתוך שבית הדין ראה את הבקשה שבפניו למדור ספציפי כחלק ממזונות האשה.

ביום ג' חשון תשס"ז, קיים בית הדין דיון ראשון בשאלת הסמכות. הדיון התקיים בהרכב חסר. עקב מחסור בדיינים במערכת בתי הדין, קיימים הרכבים חסרים רבים של דיינים במערכת. זוהי תופעה מצערת ובלתי תקינה לחלוטין, שגורמת לסבל רב לבעלי הדין. עינוי דין נגרם בהקשר זה לא רק לבעלי הדין, אלא גם לדיינים אשר נאלצים בחוסר ברירה ממש, לשבת בהרכבים חסרים או הרכבים מתחלפים, ולהשתתף בתיסכולם של בעלי הדין עקב איבוד זמנם וממונם. עקב כך, אנו נאלצים מדי פעם לשמוע מחדש עניינים שנשמעו באופן חלקי בפני דיינים אחרים, דבר המקשה מאד על ניצול הזמן השיפוטי לטובת הציבור. דייני ישראל מחפשים כל דרך סבירה והגיונית על מנת למצוא מזור למצוקות בעלי הדין, ולעשות להם משפט הוגן, אך חסרונם של 15 דיינים במערכת, גורם הכבדה של ממש על כך. אחד הפתרונות שאנו עושים שימוש בו הוא, קיום דיון בשאלת סמכות בית הדין בפני ראש הרכב או דיין שהוסמך על ידו, בהתאם לסעיף 8(ה1) לחוק הדיינים, התשט"ו-1955. על פי סעיף זה, רשאי דיין כאמור לדון ולתת החלטת ביניים במותב של דיין אחד אף ללא הסכמת הצדדים. על פי העמדה הנקוטה על ידי מערכת בתי הדין הרבניים, מתן החלטה בשאלת סמכות היא בגדר החלטת ביניים ומסורה לסמכות דיין אחד כאמור, אף ללא הסכמת הצדדים. ראו: ערעור 1-21-2378 ח' ס-מ נ' ח' ח'-ח' (פורסם באתר המשפטי נבו); תיק 1915/סג (ב"ש) א' נ' ב' (החלטת האב"ד הרה"ג אליעזר איגרא)(פורסם באתר המשפטי נבו).

לאור זאת התקיים הדיון האמור בהרכב חסר בפני יושב ראש ההרכב (אם כי בבית הדין נכח גם חבר אחר של בית הדין). לקראת סיומו של הדיון הודיע בא כוח האשה כי הוא מבקש שהדיון יתקיים בהרכב מלא, וכן הוא מבקש לחקור את הצדדים לענין הסמכות, ושלאחר מכן ייערכו סיכומים. בסיומו של הדיון הורה יושב ראש ההרכב על הגשת סיכומים, וכך נעשה. לאחר קריאת הסיכומים ניתנה על ידי יושב ראש ההרכב החלטה, כדלקמן:

"לאחר העיון בסיכומי הצדדים ובכל החומר שבתיק, מוחלט כדלהלן:

א. בית הדין מאשר לבעל את ההגשה של כתבי התביעה המתוקנים שהוגשו ביום 20.4.06.

ב. בית הדין סבור כי החלטה לענין סמכות בית הדין הינה בגדר החלטת ביניים, הנתונה לסמכותו של יו"ר בית הדין או דין שהוסמך על ידו, וזאת על פי סעיף 8(ה1) לחוק הדיינים. כן סבור בית הדין כי לצורך הוכחת טענות בדבר העדר כנות תביעת הגירושין או העדר כנות בכריכת התביעות שנכרכו בגירושין, אין צורך בקיום דיון נפרד להוכחות, והיה על ב"כ לחקור את הבעל ולהגיש ראיותיו לענין זה כבר בדיון הראשון שהתקיים לענין הסמכות.

ג. למרות זאת, מטעמי יעילות, ועל מנת למקד את הדיון שבין הצדדים במחלוקות האמיתיות שביניהם, והואיל וממילא קבוע מועד לדיון בעניני הצדדים ביום כ"ו טבת תשס"ז (16.1.2007), יאפשר בית הדין לב"כ האשה להעלות את טענותיו לענין הסמכות בפני הרכב מלא של בית הדין וכן לחקור את הבעל חקירה קצרה לענין כנות התביעה וכנות הכריכה.

ד. הדיון יתנהל בסדר הבא:

1) ראשית נשמע את הבעל עצמו לענין תביעת הגירושין.
2) אחר כן נשמע את תשובת האשה לתביעת הגירושין ואת דבריה בתביעתה לשלום בית. אם תרצה האשה, היא תוכל באותו מעמד לבקש מזונות זמנים, מבלי שהדבר יתפרש כהסכמה מצידה לסמכות בית הדין, והבעל ישיב לבקשה זו.
3) לאחר מכן, יהיה ב"כ האשה רשאי לחקור את הבעל לענין כנות התביעה וכנות הכריכה. במידה ויש בדעתו להגיש מסמכים לענין זה, עליו להמציא העתק ממסמכים אלו לב"כ הבעל עד 10 ימים קודם הדיון. החקירה תארך לכל היותר בין 20 דקות לחצי שעה (אם כי אפשר להסתפק בפחות). מודגש בזה כי בית הדין לא יתיר שאלות שמקומן הוא בבירור התביעות לגופן, אם אלו יחרגו ממגבלת הזמן האמורה.
4) לאחר סיום הדיון יאפשר בית הדין לב"כ הצדדים לסכם בכתב בענין הסמכות (על פי בחירת כל אחד מהם, אם בדרך של הגשת השלמה לסיכומים ואם בדרך של הגשת סיכומים חדשים). ב"כ האשה יסכם ראשונה תוך 5 ימים וב"כ הבעל ישיב תוך 5 ימים נוספים.
5) לאחר מכן תינתן החלטה בענין הסמכות, שבה יתייחס בית הדין גם לענין סעיפים א ו-ב' לעיל, ויוחלט על דרך המשך הטיפול בתביעות שבפנינו."

ביום 3.12.06 ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב (השופט פאול שטרק) בתמ"ש 21781/06, לפיה על פי כללי הכיבוד ההדדי של הערכאות ובהתאם להלכת פלמן, בית הדין הרבני הוא שיחליט במחלוקות בין הצדדים בענין הסמכות בעניינים שנכרכו בתביעת הגירושין.

ביום א' איר תשס"ז (19.4.07) קיימנו דיון בעניינם של הצדדים. שמענו את דברי הבעל והאשה בקשר לתביעות שבפנינו. באי כוח הצדדים חקרו את הבעל ואת האשה, ומאוחר יותר הגישו תוספת לסיכומים הקודמים שהוגשו על ידם.

ב"כ האשה טוען כי כתבי התביעה המתוקנים שהוגשו על ידי הבעל בטלים מעיקרם הואיל והם הוגשו ללא נטילת רשות מאת בית הדין. לדבריו, בהעדר התייחסות בתקנות הדיון בבתי הדין הרבנים לאפשרות תיקון כתב טענות, ועל פי חזקת "שוויון הדינים", יש ללמוד לענין זה מתקנות סדר הדין האזרחי, המחייבות קבלת רשות לתיקון כתבי טענות. הוא סבור, כי החובה הקיימת בתקנות הדיון לקבל אישור של בית הדין להפסקת תביעה ומחיקתה, מהווה חיזוק לעמדתו.

גישת המשפט העברי שונה בתכלית מגישת המשפט האזרחי לענין כתבי טענות. בעוד שבמשפט האזרחי קיימים כללים נוקשים לענין הגשת כתבי טענות, במשפט העברי קיימת העדפה ברורה לשמיעת טענות בעל-פה. אמנם גם על פי המשפט העברי, הציבור רשאי לקבל על עצמו כללים ותקנות לענין הגשת טענות בכתב, אך מבחינה הלכתית זהו חידוש, וכמו בכל חידוש – אין לך בו אלא חידושו. מעבר לכך, על פי שיטת המשפט העברי, בתי הדין הרבניים נוהגים בגמישות רבה בכל הנוגע לעניני פרוצדורה, ודומה כי מאז הקמת בתי המשפט לעניני משפחה נוהגים כך גם בתי המשפט בדונם בתיקי משפחה. כדיינים הננו רואים כמעט מידי יום התנגחויות בין עורכי דין באשר להגשת מסמכים לתיקי בתי הדין, ולפעמים אנו מתבוננים במחזה די בתמהון – כאילו הכנסתו של מסמך זה או אחר תחרוץ את גורל התביעה או ההגנה. ולא כי: הכנסת מסמך לתיק אין משמעותה כי תוכן המסמך קביל בעיני בית הדין לשמש כראיה. בתי הדין בוחנים כל מסמך וכל ראיה בהקשרם הנכון. במיוחד נכונים הדברים ביחס לכתבי טענות. עם כל חשיבותם, בית הדין איננו חי מפי הכתב אלא מפיהם של בעלי הדין. לאור רציונאל זה, נקבע בסעיף ס"ה לתקנות הדיון בבתי הדין הרבנים בישראל – התשנ"ג, כי:

"מצא בית-הדין שיש אי-התאמה בין כתב-התביעה ובין טענות התובע שבעל-פה, רשאי הוא לקבל את הטענות שבעל-פה או לדחות את שמיעת המשפט כדי לאפשר לתובע לתקן את כתב-תביעתו ולשולחו לצד השני או לבטל את התביעה."

המשמעות היא שאין בעצם העובדה כי התובע משנה את טענותיו במהלך הדיון ללא קבלת רשות לכך, כדי לחסום את כוחו של בית הדין לדון בהן. הענין מסור לשיקול דעתו של בית הדין כיצד לנהוג.

כך גם על פי תקנה ל"ב לתקנות הדיון - והיא צויינה גם בהחלטתו של כבוד השופט שטרק בנוגע לצדדים שבפנינו - רשאי בעל דין במהלך משפט להגיש תביעת אגב או תביעת נגד, וכאשר הן מובאות בשעת הדיון, אין מן הצורך להגישן בכתב ומספיק לרושמם בפרוטוקול, אלא אם כן החליט בית הדין אחרת.

אכן, בשלב הראשון של פתיחת תביעה, עיקר מטרתם של כתבי בי דין הוא להודיע לצד שכנגד על מה נסובה התביעה, על מנת שיוכל להכין את הגנתו לתביעה. במשפט העברי אין צורך להגיש פרוט מלא ומדויק של פרשת התביעה. אין מניעה שבעל דין יוסיף ויתבע מעבר לאשר תבע בעת פתיחת ההליך. לבית הדין מסור שיקול דעת לקבל או לא לקבל את הטענות החדשות ולתת כל הוראה מתאימה אחרת בהתחשב בכל נסיבות הענין.

במקרה דנן הגיש הבעל כתבי תביעה מתוקנים בענין הגירושין ובכל הכרוך בכך. כתב התביעה הראשון הוגש בכתב יד וניכר שהוא הוגש על ידי אדם שאין לו כל שיג ושיח בעניני משפט. בור ועם הארץ בהלכות משפט, המבקש לכרוך את כל עניני הסכסוך המשפחתי שבינו לבין אשתו בתביעת הגירושין, אך טועה בדרך, איננו יכול להיתפס בשל כך כמי שפועל בחוסר תום לב. זכות הגישה לערכאת בית הדין הרבני מעוגנת בחוק, והינה בגדרי זכות היסוד של הגישה לערכאות. מה שחשוב הוא, אם הבעל באמת ובתמים מעונין להתגרש, ואם באמת ובתמים הוא מבקש שבית הדין ידון ויכריע בעניני הסכסוך הכרוכים בגירושין. אילו בין הגשת התביעה הראשונה של הבעל לבין הגשת התביעה המתוקנת, היתה האשה פונה לבית המשפט לעניני משפחה ומגישה שם את תביעותיה בענינים הכרוכים לגירושין, היה מקום לטעון כי אין בתיקון כתב התביעה כדי לשמוט את הסמכות שנקנתה בין כה וכה לבית המשפט לעניני משפחה. בעניננו לא כך היה. כתבי התביעה המתוקנים הוגשו בטרם נקטה האשה בהליך כלשהו בבית המשפט, ועל פי הנטען היא לא הגישה שם כל תביעה שהיא מעבר לתביעה למזונות האשה והילדים. המסקנה היא, כי לא נפל פגם בהגשת תביעות הגירושין המתוקנות.

הטענה השניה של בא כוח האשה היא, כי תביעת הגירושין איננה כנה מאחר ואין לבעל כל עילת גירושין. לדברי בא כוח האשה רצונו של הבעל להתגרש נובע מקשרים רומנטיים שרקם הבעל עם אשה אחרת, בעוד שמרשתו מעונינת בשלום בית. בחקירת הבעל בפנינו, הצליח בא כוח האשה להראות כי לבעל ישנם קשרים לא מקובלים עם אשה אחרת. הוא הציג בפנינו תמונות שבהן רואים את הבעל מהלך ברחוב כשזרועו מחבקת מותניה של אשה זרה. כן נצפים הבעל ואותה אשה בתמונות כשהם מתנשקים ומתגפפים באופן חריג, בשעות היום ובשעות הלילה. איננו מקבלים לענין זה את אשר עלה מדברי הבעל שכביכול מדובר בסך הכל "בבת של חברים", ובקשרים רגילים שאינם מתנגשים עם ערכים מקובלים של התנהגות הולמת לבעל נשוי.

למרות זאת, איננו מקבלים את דברי בא כוח האשה שכביכול אין בתביעת הבעל עילת גירושין, וכי התביעה איננה כנה. בחקירתו טען הבעל, כי זה למעלה משנה ויותר שבני הזוג אינם חיים חיי אישות. לדבריו, הדבר נובע מדברי האשה שאמרה לו "אתה גבר חלש ואני נגעלת ממך". לדברי הבעל, האשה אומרת לו "כל הזמן", "שהיא תאמר שאני איימתי לרצוח אותה". כן טוען הבעל שהאשה החליפה מנעול לדלת בית מגורי הצדדים באופן שמונע ממנו להיכנס לבית. מדברים אלו וכן מן הדברים שכתב הבעל בכתבי התביעה המתוקנים, ואף מן הדברים שנאמרו על ידי האשה עצמה בבית הדין, עולה באופן ברור שקיים בין הצדדים סכסוך של ממש, המעיב על יכולתם לקיים חיי משפחה תקינים. אין בפנינו כעת ממצאים אם קשריו של הבעל עם האשה הזרה הם אלו שהביאו למצב זה. אין בידינו כעת לדחות את תביעת הגירושין, אך ורק מכוח הראיות שבפנינו על קשרים לא ראויים עם אשה זרה. כבר כתבנו בהזדמנויות שונות שלצורך קביעת כנותה של תביעת הגירושין, די לנו בכך שהבעל מעונין באמת ובתמים להתגרש וכי קיים סכסוך של ממש בין הצדדים:

"דעתנו היא כי תביעת הגירושין כנה. בשלב זה אין מוטל על הבעל להוכיח את תביעת הגירושין. די בכך שיעלה טענות שאם יוכחו, יפסוק בית הדין על גירושין (ראו: ע"א 198/82 דותן נ' דותן, פ"ד לח(1) 1). ודוק: אין צורך שהטענות יביאו לכך כי בית הדין יפסוק על כפיית גט או חיוב גט. אין אף צורך שדרגת פסק הדין תהיה של "מצוה לגרש". גם המלצה להתגרש הינה בגדר פסק דין לגירושין. בית הדין עשוי להסתפק בהמלצה לצדדים להתגרש, לאור המצב העובדתי וקיומו של משבר שאינו ניתן לאיחוי. כמו כן, בשלב קביעת כנות התביעה איננו בודקים את סיכויה. מספיק כי נשתכנע כי הבעל באמת ובתמים מעונין להתגרש וכי קיים משבר של ממש ביחסים שבין בני הזוג".
(תיק 4250-21-1 פלוני נ' פלונית, פורסם במאגר המשפטי נבו)

טענה נוספת טען ב"כ האשה לענין כנות תביעת הגירושין והיא, שדרך ההמצאה של תביעת הגירושין - ימים ספורים בטרם הדיון הראשון שנקבע - מעיד על חוסר כנות. גם טענה זו דינה להדחות. כפי שניתן להיווכח מתיק בית הדין, כתב התביעה הראשון וההזמנה לדיון נשלחו לאשה בדרך המקובלת בבתי הדין – על ידי מזכירות בית הדין. אף אם נקבל שכתבי התביעה המתוקנים הומצאו לאשה יומיים לפני הדיון ועל ידי הבעל או מטעמו, אין למצוא בכך חוסר כנות כאשר הם הוגשו לבית הדין רק יום אחד קודם לכך. ניתן להתרשם כי רק בסמוך לדיון פנה הבעל לקבלת יעוץ משפטי בסכסוך הגירושין. בפועל לא נגרם לאשה כל נזק, שהרי הדיון נדחה למועד מתאים אחר, והיה סיפק בידי האשה להיערך כדבעי לדיון בבית הדין, ולנקוט כל הליך משפטי אחר שמצאה לנכון. נסיבות הגשת כתבי התביעה המתוקנים והמצאתם, אינם מגיעים לכדי חוסר כנות.

לאור האמור אנו קובעים כי תביעת הגירושין כנה.

בא כוח האשה מוצא חוסר כנות בכריכת העניינים הנוספים בתביעת הגירושין, בכך שלטענת הבעל על הצדדים להחזיר, לכאורה, לאבי הבעל כספים הקשורים בתשלום המשכנתא על דירת הצדדים. כן טוען הוא, שהבעל "המציא הלוואות" במטרה ברורה לנשל את האשה ולקפח אותה. הוא מוסיף כי הבעל בחוסר תום לב משווע מגמד את עוצמתו הכלכלית ומעלים את הכנסותיו האמיתיות. לפיכך, ברי הוא שהכריכה של עניני המזונות והרכוש נובעת ממניעים טקטיים בלבד, וכל רצונו הוא למנוע מאשתו את המגיע לה על פי דין, תוך כדי אי חשיפת הונו ורכושו בפני בית הדין.

עם כל הכבוד הראוי לבא כוח האשה, הטענות דלעיל הועלו על ידו ללא ביסוס עובדתי, וללא הצגת אסמכתאות מתאימות. כתבי התביעה המתוקנים של הבעל מעלים בפרוט רב את עניני הרכוש התלויים ועומדים בין הצדדים, והבעל מבקש לחלק את זכויות הצדדים בצורה שוויונית. במסגרת זו רשאי הבעל לטעון כי הצדדים חייבים לאחרים חובות שפרעונם מוטל על הצדדים. הטענה כי חובות אלו הם חבים לאבי הבעל, איננה יכולה ללמד על חוסר כנות. זכותו של הבעל להוכיח את טענותיו. כך גם ביחס לכריכת מזונות האשה: הבעל פירט את השתכרותו, צירף תלושי שכר והביא בפני בית הדין נתונים רלוונטיים המספיקים לצורך הקביעה כי ענין מזונות האשה נכרך כדין ובכנות.

כידוע לא ניתן למנוע מקטינים להגיש בבית המשפט תביעה עצמאית למזונותיהם, וממילא תביעת הילדים למזונותיהם איננה כרוכה בתביעת הגירושין של הבעל, והיא בסמכותו החוקית של בית המשפט לעניני משפחה.

ענין משמורת הילדים והסדרי ראיתם וחינוכם נכרכו במפורש על ידי הבעל, (אם כי ענין המשמורת כרוך מעצם טיבו וטבעו בגירושין), ומכל מקום לא נשמעה טענה נגד כריכתם של אלו.

סוף דבר, תביעת הגירושין כנה, עניני הרכוש, מזונות האשה, משמורת הילדים ויתר עניניהם (חוץ ממזונותיהם) נכרכו בכנות וכדין בתביעת הגירושין, והרי הם בסמכותו הייחודית של בית הדין.

ניתנה היום, א' בתמוז תשס"ז (17.06.2007).


(-) הרב יצחק אלמליח (-) הרב יהודה שחור (-) הרב אבירן יצחק הלוי
יו"ר דיין דיין

העתק מתאים למקור

הרב רפאל כהן
המזכיר הראשי