החלטה

הצדדים מתדיינים בפנינו וניתן פס"ד לגירושין בענינם פרט לרכוש.

אלא שהצדדים חלוקים ביניהם בענין המועד הקובע לחישוב איזון משאבים "מועד הקרע" בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג תשל"ג 1973 על פי סעיף 8:
"ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג שהוגשה לאחר פקיעת הנישואין - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין גירושין - לעשות אחת או יותר מאלה :
...
(3) לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה לפי שווים בשעת פקיעת הנישואין, אלא לפי שווים במועד מוקדם יותר שיקבע."

הבעל טוען כי התאריך הקובע הינו מועד עזיבתו את דירת המגורים שלדעתו בו נקבע הקרע בפועל ואילו האשה טוענת כי מועד הקרע הינו מועד סדור הגט.

הדבר ברור ואין צריך לפנים, "כי גט כורתה ואין דבר אחר כורתה", ולכן המועד שאמור לקבוע, הוא מועד סדור הגט, שבו נכרתו בפועל זה מזה וניתק הקשר ביניהם.

אך הואיל ואין חוק זה עוסק בקשר שבין איש לאשתו ובהתרת הקשר אלא שלהיפך, חוק זה ניזון מן הקשר שבין איש לאשתו , על כן באופן כללי ברירת המחדל היא שמועד הקרע הינו במועד סדור הגט.

אלא שיש חריגים היוצאים מן הכלל.

טיבו של קרע, שקודם לו החלשת וניוון המיתרים - היוצרים את הקשר - עד ליצירת הקרע.
לעתים, עולה ארוכה ומרפא לניוון זה ואינו מגיע לכלל קרע ואף אם החל להקרע יכול שמתאחה.
לעתים, הניוון הינו סופני ולא ניתן לריפוי והקרע אינו ניתן לאיחוי.
ופעמים, הינו מיידי באופן שלא ניתן להשבה ולאיחוי.

על כן במקרים כאלו יש לשקול אם להקדים את מועד הקרע טרם מועד סידור הגט, אך לא ניתן לקבוע מסמרות במועד מסויים, לפי שכל ענין וענין נדון בפני עצמו ולא הרי קרע זה כהרי קרע זה.

בנדון שלפנינו, הבעל עזב את דירת המגורים בתאריך 10.12.2004 ומבקש לקבוע את יום הקרע לתאריך זה.

הצדדים מתדיינים בפנינו בתביעת גירושין שהוגשה על ידי הבעל בתאריך ל' שבט תשס"ה 9.2.2005 , התקיימו מס' דיונים ולאחר הגשת סיכומים נפסק בתאריך כח אלול תשס"ו 21.9.2006 :

"א. על הצדדים להתגרש כתביעת הבעל ואין להנציח מצב הפירוד ועל האשה לקבל גט להלכה ולא רק למעשה ויפה שעה אחת קודם.
ב. על הצדדים לנהל מו"מ על חלוקת רכושם תוך 90 יום.
ג. אם לאחר 90 יום לא יגיעו הצדדים לידי הסכם כל צד יגיש את הצעתו לביה"ד".

בהעדר הסכם, נקבע מועד לענין הרכוש לתאריך ב' אדר תשס"ז 20.2.2007, הצדדים טענו לענין הרכוש אלא שנחלקו בענין המועד הקובע לאיזון המשאבים, הוחלט כי עליהם להגיש סיכומים לענין זה.

ב"כ האשה העלה באותו דיון טענה כי על אף פסה"ד לגירושין לא טרח הבעל לפתוח תיק לסידור גט, ולכן טוען בסיכומיו כי המועד הקובע הינו מועד סידור הגט שנקבע לתאריך 24.4.2007.

ב"כ הבעל דבקה בעמדתה כי המועד הקובע הינו יום עזיבת הבעל את דירת המגורים.
ברור הדבר, כי נקיטת צעד חד צדדי אינו מקנה יתרון אלא להיפך יכול שיגרום גירעון, וכפי שנדון ענין זה במורד אם מפסיד מזכויותיו בנכסי האשה, לכן אין מקום לקבוע כי מועד הקרע הינו בעת עזיבת הבעל את דירת המגורים.

האשה הגישה לביה"ד ביום הדיון 20.2.2007 את עמדתה בכתב בנושא הגירושין בזה הלשון:

"ברגשות קשים קיבלתי החלטתכם על כך שעלי להתגרש לאחר 30 שנות נישואין אך בעיון בנסיבות שהביאו אתכם להחלטה הבנתי שאכן החלטתכם נכונה ונבונה"

בהמשך מבקשת היא לקבוע את המועד הקובע כמועד סידור הגט מתוך שימת דגש כי הבעל טרם פתח תיק לסידור גט.

לאור כל האמור יש להחליט בנסיבות תיק זה :

היות ועד למועד פסק הדין עדיין סירבה האשה לגירושין ורק לאחר פסק הדין לגירושין החל להבשיל אצל האשה ענין הגירושין עד שהגיעה לכלל הסכמה להתגרש. מאחר ופסה"ד לגירושין לא חייב את הצדדים להתגרש אלא נפסק כי עליהם להתגרש, היינו המצב שאליו נקלעו הצדדים מחייב להתגרש, אך אילו הצדדים ישנו את דעתם ויפנו לשלום בית לא תהיה כל מניעה לעשות כן. משכך, כל עוד האשה מסרבת להתגרש אין מועד פסה"ד לגירושין קובע במקרה זה, לכן המועד הקובע לאיזון המשאבים הינו המועד בו הבשילה האשה והגיעה להסכמה כי הפירוד הינו עובדה מוגמרת, היינו ביום 20.2.2007, על כן ביה"ד פוסק :

א. על הצדדים לפנות לאקטואר למטרת איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון תשל"ג-1973.

ב. מועד הקרע הקובע לאיזון משאביהם הינו תאריך 20.2.2007 וזאת על פי סעיף 8 (3) לחוק יחסי ממון תשל"ג-1973.

ג. הצדדים יתאמו ביניהם אקטואר מוסכם ובהעדר הסכמה יפנו לביה"ד.


(-) אחיעזר עמרני, דיין.


גם אני מצטרף לדעתו של ידידי ורעי הרב א. עמרני שליט"א אולם ברצוני להוסיף.

בסעיף 5 א לחוק יחסי ממון נאמר :
"עם פקיעת הנישואין עקב גירושין וכו'"

פיסקה זו לכאורה נראית שהכוונה היא לגירושין ממש, כי על פי החוק רואים את נכסי הצדדים כשותפים ברכושם ולכל אחד יש זכויות ברכושו של השני.

אולם על פי הדין הזכויות שבין הצדדים הם מחיובי האישות שביניהם ואף שיסכימו לדון על פי חוק יחסי ממון מ"מ רואים בזה שהתנו שחיובי האישות הוא ע"פ תנאם. על כן נראה שפס"ד לחייב בגירושין הוא הקובע את פקיעת הנישואין לגבי עניני הממון שעל פי החוק, אף שברור שלגבי איסור אשת איש הוא במעשה הגט. אולם יחסי הממון הוא מחיובי האישות שנפקעים עם חיוב הגט וזאת מבלי להשתמש בסעיף 8 שבחוק יחסי ממון.

אמנם בפסק דיננו לא היה חיוב גט ואם כן לא נפקעו חיובי האישות על פי תנאם, על כן צדק ידידי הרב עמרני שיש לקבוע את יום הקרע לפקיעת הזכויות הממוניות לאיזון המשאבים במקרה זה בתאריך 20.2.2007 על פי סעיף 8 (3) לחוק יחסי ממון תשל"ג 1973.

(-) הרב דב דומב, דיין

לאחר העיון והשיקול ראיתי לנכון להחליט על פשרה בין הצדדים כדלהלן :

מועד הפירוד בין הצדדים לענין הזכויות הממוניות ואיזון המשאבים יהיה ביום ח' חשון תשס"ו 10.11.2005.

ראיתי לנכון לקבוע מועד זה כפשרה מכיון שביום זה התקיים דיון בין הצדדים ולשאלת ביה"ד האם היא רוצה שלום בית ענתה האשה :

"יצאתי מהדיון הקודם עם מצב רוח קשה ביותר. 30 שנה אני אתו והכל היה בסדר ונפלא ופתאום אני שומעת שאני לא בסדר, אין חיי אישות אני עם סערת רגשות קשה שנה וחצי, היה חוזר בשתים בלילה הוא בעלי וקשה לי מאוד, אני מטופלת בטיפול פסיכולוגי שיעזור לי להחליט ולהבין באיזה מקום אני נמצאת, עדיין לא החלטתי אם אני מוכנה לקבל אותו ....., הוא מחובר באינטרנט שלי ובגלל זה פירסמתי שיראה קצת נקמה".

יש לציין שבאותו דיון הבעל אמר : "אני רוצה לחזור הבית ולא הביתה".

ובכל זאת ענתה האשה מה שענתה.

כמו כן יש לציין שהיתה החלטת ביה"ד וזו לשונה :

"הואיל ויש מחלוקת לענין יום הפירוד ביה"ד קובע מועד לדיון רק לבירור יום הפירוד תאריך הדיון ח' חשון תשס"ו 11.10.2005"

מועד זה נקבע כפשרה בין הצדדים וזאת בלי להכנס לפרשנותו של החוק ובהתאם לסעיף 8(3) בחוק יחסי ממון.

(-) הרב יעקב בוחבוט, דיין


על כן ביה"ד פוסק :

א. על הצדדים לפנות לאקטואר למטרת איזון המשאבים על פי חוק יחסי ממון תשל"ג-1973.

ב. מועד הקרע הקובע לאיזון משאביהם הינו תאריך 20.2.2007 וזאת על פי סעיף 8 (3) לחוק יחסי ממון תשל"ג 1973.

סעיף זה ניתן ברוב דעות ולדעת המיעוט התאריך הקובע הוא ח' חשון תשס"ו 10.11.2005.

ג. הצדדים יתאמו ביניהם אקטואר מוסכם ובהעדר הסכמה יפנו לביה"ד.


ניתן ביום ט' ניסן תשס"ז (28/03/2007)
(-) הרב דב דומב, דיין (-) הרב יעקב בוחבוט, דיין (-) הרב אחיעזר עמרני, דיין