הצדדים נשואים משנת 1983, ולהם שני ילדים קטינים. אלו נישואים שניים לשניהם, ולמעשה החלה ההכרות שלהם בעוד הבעל נשוי לאשתו הראשונה, והצדדים גרו יחד כארבע שנים ללא נשואין, עד שהבעל התגרש ב-1983.

האשה הגישה תחילה תביעת גירושין, והבעל התנגד ותבע שלו"ב. אולם לאחר כשנה וחצי, הגיש גם הבעל תביעה לגירושין וכרך את עניני החזקת הילדים, המזונות וחלוקת הרכוש.

התקיימו כמה דיונים, בהם נשמעו באריכות טענות הצדדים וב"כ. התברר, שלמעשה, יש הסכמה על עצם הגירושין, והויכוח העיקרי הוא על עקרונות חלוקת הרכוש המשותף. לפיכך, החליט ביה"ד, כי ב"כ הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב ויצרפו את כל המסמכים שבידיהם בעניני הכספים.

ואכן ב"כ הצדדים עו"ד ישראל ויסבלט ב"כ הבעל ועו"ד אלינור ליבוביץ ב"כ האשה הכינו סיכומים מפורטים ומנומקים [אם כי לא תמיד נאמנים למציאות], במיוחד יש לציין את הניסוח הנאה והלשון הנקיה בה הם נוקטים כלפי הצד שכנגד.

יחד עם זה אנו מוחים על איום מוסווה בדברי ב"כ האשה (סעיף 43) שפסיקה שלא תהיה תואמת את עמדתה "תגרור אחריה ערעורים והליכים משפטיים נוספים בערכאות גבוהות יותר"

לכל אדם זכות לערער על פס"ד של ביה"ד האיזורי אם הוא סבור שביה"ד טעה. לעתים צדדים אכן נוטים להתפשר כדי להימנע מדיונים נוספים, אולם בבואנו להכריע את הדין אסור שהאיום בערעור יהווה שיקול בפסק הדין.

כאמור, שני הצדדים תובעים עתה גרושין, כל אחד מנימוקיו, ולכן לא נרחיב את הדיון בשאלה זו, אלא עד כמה שיש לדבר השלכות על השאלות הממוניות. לצורך הדיון נפריד בין הנכסים השונים.

א. הדירה הראשונה (רח' מוהליבר) טענות עובדתיות:
-------------------------------------------------

הדירה נרכשה כשנתיים וחצי לאחר הנישואין (7.10.86) בסכום של
-60,000 דולר.

לדברי ב"כ הבעל, הביא הבעל מחסכונות קודמים שהיו לו -30,000 דולר, והשאר שולם במשכנתא שנלקחה על ידי הצדדים. גם התשלומים השוטפים שולמו על ידי הבעל. הדירה נרשמה על שם שני הצדדים בחלקים שווים. אולם לדברי הבעל, נעשה הדבר רק משום שכך דורש הבנק למשכנתאות.

האשה הכחישה תחילה דברי הבעל. לטענתה (כ"ט חשון תש"ס), בעת שנישאו לא היה להם דבר. הבעל שהתגרש רק סמוך לנשואיהם, ויתר לאשתו הראשונה על כל הרכוש, ובנוסף לכך, שילם מזונות לילדיו מנישואיו הראשונים במשך תקופה מסויימת. רק לאחר כשנתיים וחצי לקחו משכנתא ובצירוף מעט חסכונות שיהו להם, ופיצויים שקבלה האשה כשפרשה מעבודתה בבנק הפועלים בשנת 1985, הם רכשו את הדירה. אולם בסיכומים מאשר ב"כ האשה (סעיף 35) שאכן הבעל מימן מחצית מערך הדירה מכספים אישיים שהיו לו מהתקופה שטרם הכירו.

האשה גם טוענת, שלאחר הנישואין נפתח חשבון בנק משותף, אליו נכנסו המשכורות והפיצויים שלה, וממנו שולמו תשלומי המשכנתא, ואין זה נכון שהבעל ישלם לבדו.

ב. הדירה הנוכחית (ברח' רבינוביץ) טענות עובדתיות:
---------------------------------------------------

לטענת הבעל, הדירה נרכשה 'על הנייר' ביום 18.12.91 בסך -428,356 ש"ח
(לא כולל שכ"ט עו"ד), בנוסף לתמורה ממכירת הדירה הראשונה (לאחר החזר המשכנתא שעליה), לקחו הצדדים משכנתא בסך -72,000 ש"ח, ואת היתרה
בסך -116,000 ש"ח מימן הבעל מכספי פיצויים שקיבל מחברת 'תרשיש' בה עבד משנת 1964 (הפיצויים היו במסגרת העברת הבעלות על החברה ל'צים' למרות שהבעל המשיך לעבוד ב'צים').

גם דירה זו רשומה על שם שני הצדדים בחלקים שווים.

נמצא שגם בדירה השניה השקיע הבעל מכספים שהיו לו בגין עבודתו לפני הנישואין למעלה מ- %25, וזה בנוסף למחצית הדירה הראשונה שנקנתה מכספים שלו, וששימשה גם היא למימון הדירה השניה.

בנוסף לכך טוען הבעל, שהוא שילם לבדו את המשכנתא גם על הדירה הזו, וכמו כן הושקעו סכומים ניכרים בתכולת הדירה, והחלפת הריהוט לסטנדרט גבוה יותר.

האשה אינה מכחישה באופן עקרוני את העובדות הנ"ל ביחס לדירה השניה, פרט לכך שלטענתה שולמה המשכנתא מן החשבון המשותף, וכי היא עבדה במהלך הנישואין בכמה מקומות והשתתפה גם בהוצאות כלכלת הבית. עיקר טענתה ביחס לזכויות בדירה הן טענות משפטיות, עליהן נעמוד להלן.

ג. טענות משפטיות בענין הדירות.
--------------------------------

למעשה מציע הבעל, כי למרות שהוא השקיע כספים אישיים בשתי הדירות, וחלקו בדירה הנוכחית גדול יותר, הוא מסכים לחלק את הדירה בחלקים שווים לפי הרישום, באם יתקבלו טענותיו בענין כספי הפיצויים והפנסיה. לדבריו, הדבר נותן לאשה יתרון כלכלי גדול מאד.

לעומתו טוענת ב"כ האשה, כי הדירה רשומה על שם הצדדים בחלקים שוים, והבעל לא עושה טובה לאשה בהסכימו לתת לה מחצית. לפי דיני הקנין זו עובדה מוגמרת, ואין שום רישום על מתנה, שהוא היה יכול לבטל. לכן אין לקשור בין בעלותה של האשה על מחצית הדירה ובין תביעותיה הכספיות האחרות. עוד היא טוענת, (סע' 40 לסיכומים), כי עצם הרישום על שם שניהם מראה על כוונת שיתוף בנכסים.

לדבריה (סעיף 41) "האשה אינה מתעלמת מכך שהבעל הביא עמו כספים שנבעו מזכויות שצבר בטרם החלו לחיות יחד, אולם משבחר הבעל להכניס את כספי הפיצויים שקבל עבור שנים בהן לא חלה חזקת השיתוף ורשם את הדירה שקנה גם על שם האשה - הרי שזו מתנה בלתי הפיכה ואין לדרוש את השבתה".

לאחר העיון נראה לנו לקבל באופן עקרוני את עמדת האשה, כי למרות שהבעל השקיע כספים אישיים ברכישת הדירות, אין בכך כדי לגרע את זכותה של האשה לקבל מחצית מערכה. לא מצאנו בטענות הבעל שהאשה היא מאלה שעל פי ההלכה הפסידה את המתנות שקבלה מן הבעל (כגון מורדת), ולכן גם אם החלק שנרשם על שמה מהווה מתנה, אין עילה לבטל אותה.

כאן עלינו להעיר לב"כ הבעל, כי אמנם הבנקים למשכנתאות מתנים את אישור המשכנתא ברשום הדירה על שם שני הלווים (הבעל והאשה), אך אם לא היתה לבעל כוונה לתת את מחצית ערך הדירה לאשה, היה יכול לרשום הערה ושיעבוד על חלקה של האשה, ובה לפרט את הכסף העודף שניתן על ידו לצורך הרכישה, ושאותו הוא מבקש לקבל חזרה ביום מן הימים. בידי הבעל היתה גם האפשרות לערוך הסכם ממון, שיבטיח את זכויותיו ברכוש המשותף כנגד הכספים הפרטיים שהשקיע בדירה, ומשלא עשה כן, יש לראות בכספים אלה מתנה לאשה.

ד. פיצויים וזכויות פנסיוניות
--------------------------------

הבעל עבד בחברת 'תרשיש' החל משנת 1964. ביוני 1992 בעקבות העברת הבעלות לחברת 'צים' קיבל הבעל פיצויים שאת חלקם הגדול השקיע כאמור בדירה השניה שברח' רבינוביץ, ובחלק אחר קנה רכב (במקום רכב קודם שהיה ברשותו), הבעל המשיך לעבוד בחברת 'צים' ופרש לפנסיה מוקדמת, בשנת 1998, בעקבות הפרישה הוא קיבל פיצויים ומענקי פרישה שהצטברו לזכותו בקרנות שונות (בגין התקופה שבין 1992-1998), וכמו כן אושרה לו קיצבה חודשית בגין כל שנות עבודתו.

ד - 1 התקופה שטרם הנישואין.
----------------------------

כאמור למעלה, חיו בני הזוג יחד כמה שנים לפני הנישואין. ב"כ הבעל כותב (סעיף 4) שהיתה זו "תקופה קצרה". אולם הוא שכח שהבעל עצמו אמר בדיון הראשון (כ"ד אדר תשנ"ח): "הכרתי אותה לפני שהתגרשתי כארבע שנים. חיינו יחד כבעל ואשה לכל דבר".

האשה הגישה את תביעת הגירושין ביום 11.11.97, ולמעשה הסכימו הצדדים, כי מועד זה יחשב כמועד הפירוד (פרוטוקול כ"ט חשון תש"ס עמ' 2), למרות שכבר ארבע שנים לפני כן לא קיימו יחסי אישות.

ב"כ האשה טוענת, כי בתקופה שלפני הנישואין הם היו "ידועים בציבור" ולכן זכאית מכח חזקת השיתוף לקבל מחצית מזכויות הפנסיה שצבר הבעל הן בתקופה שמלפני הנישואין, והן בתקופת הנישואין עד למועד הפירוד (11.11.97), והיא מצרפת לסיכומיה כמה אסמכתאות משפטיות בענין זה.

על כך משיב ב"כ הבעל, כי "אין ההלכה מכירה בסטטוס כזה של מעין 'ידועים בציבור', ועל כן השיתוף חל רק מיום הנישואין" ועד למועד הפירוד. ובפרט שהבעל השקיע את מירב הפיצויים שקיבל בשנת 1992 בדירה השניה.

ביחס לטענת האשה למחצית זכויות הפנסיה של הבעל בגין השנים 1983-1979 שחיו יחד לפני הנישואין. נראה לנו לדחות את התביעה.

כאמור למעלה, הבעל היה עדיין נשוי באותן שנים. ולדברי האשה, נאלץ הבעל לותר על כל רכושו לטובת אשתו הראשונה בעת הגירושין בשנת 1983. קשה לראות כיצד מתקיים שיתוף נכסים בין הצדדים בנסיבות אלה. ואם אכן היו לאשה טענות מכח חזקת השיתוף, מדוע לא העלתה אותן באותה עת למול תביעות האשה הראשונה?

גם את החשבון המשותף פתחו הצדדים רק לאחר הנישואין (דברי האשה בפרוטוקול כ"ט חשון תש"ס עמ' 2), לכן, גם אם היה קשר אינטימי בין הצדדים באותן שנים בהם היה הבעל עדין נשוי, בבחינת 'מים גנובים ימתקו' אין הדבר מהווה שום ראיה לשיתוף בנכסים. מכל מקום האשה לא הביאה שום ראיה בענין זה. משום כך, אנו דוחים את התביעה לזכויות בנכסי הבעל בגין שנים אלה.

ד - 2 פיצויים וזכויות פנסיה עד לשנת 1992.
------------------------------------------

אשר לתביעת האשה לקבל חלק מן הפנסיה השוטפת בגין התקופה שמיום הנישואין ועד למועד הפירוד.

ב-24.6.1992 קיבל הבעל פיצויים מחברת 'תרשיש'. אין חולק שרוב הכסף הושקע בדירה הנוכחית ברח' רבינוביץ. והנה, בכספי הפיצויים הללו יש חלק שנצבר משנת 1964 ועד הנישואין בשנת 1983 19 שנים (וחלק נצבר משנת 1983 ועד קבלת הכסף בשנת 1992 (9 שנים) כלומר, למעלה משני שלישים של הכסף היה שייך לבעל עוד לפני הנישואין. הבעל משך את הכסף כולו במזומן, לצורך מימון הדירה, ושילם קרוב לארבעים וחמישה אחוזים
מס על הכסף. יחד עם זה, נשארו לבעל הזכויות לפנסיה שוטפת בגין שנים אלו.

נמצא, שהבעל אמנם נתן גם את חלקו האישי בכספי הפיצויים לרכישת הדירה, שמחציתה נרשמה על שם האשה, אך השאיר לעצמו כנגד זה, את זכויות הפנסיה השוטפת. כלומר, אין לנו שום הוכחה על ויתור מצידו על הכספים השייכים לו שהשקיע בדירה גם בעבור האשה, משום שנשארו בידיו זכויות אחרות כנגדם.

לפיכך, יש לערוך תחשיב חשבונאי של זכויות הפנסיה השוטפת שנצברו בין השנים 1992-1983, ולהעריך אותם (לאחר היוון לשנת 1992), כנגד שליש הפיצויים שקיבל הבעל בשנת 1992. במידה וחלקה של האשה בזכויות הפנסיה לתקופה הנ"ל יהיו עודפות, היא תהיה זכאית לקבל את ההפרש.

ד (3) פיצויים וזכויות בעבור השנים 1998-1992.
----------------------------------------------

אשר לפיצויים שקיבל בשנת 1998 בסך -124,500 ש"ח (לאחר ניכוי מס),
לטענתו, רוב הכסף הוצא לצרכי הבית, ולנסיעה לחו"ל עם הילדים שהיתה בהסכמת האשה.

לדבריו, האשה חדלה להשתתף בהוצאות החזקת הבית, למרות משכורתה הגבוהה, וכל הנטל נפל עליו. כהוכחה הוא צירף דפי חשבון הבנק המשותף בהם רואים הפקדות במזומן שהפקיד. לדבריו, נותרו בידיו מן הפיצויים סך של כ-21,000 ש"ח. לכן, לדבריו, לא מגיע לה דבר, ולחילופין מגיע לה %21 מיתרת הכסף.

אשר לפנסיה השוטפת, לטענת הבעל, המדובר בזכות אישית של הבעל, ממנה הוא חייב לפרנס את האשה, ואולם הואיל והאשה משתכרת כ- -4,500 ש"ח לחודש הבעל פטור ממזונותיה על פי הכלל של "צאי מעשה ידיך למזונותיך".

עוד הוא טוען, כי מרבית הכספים שצבר הבעל לפני הנישואין הושקעו בדירות, ואם האשה מקבלת מחצית מןהדירות הרי היא כבר יוצאת ברכוש גדול, ומקבלת כספים שמקורם בעבודה של 19 שנות עבודה לפני הנישואין.

ולבסוף הוא מציין, שהבעל בגיל 61 ונמצא כבר בפנסיה, ואילו האשה בגיל 46 עובדת ועתידה לצבור זכויות פנסיה עד הגיעה לגיל פרישה. והבעל מותר ואינו תובע מחצית מהזכויות שצברה האשה עד כה במקום עבודתה.

לטענת האשה, הבעל לא הוציא מכספי הפיצויים כלום לבית, פרט לטיול עם הילדים. את ההוצאות השוטפות הוא מימן לדבריה, מן הפנסיה השוטפת. עוד היא טוענת, כי היא זכאית למחצית הזכויות שנצברו במהלך שנות הנישואין
מכח החוק ולפי פסיקות ביהמ"ש. היא מוסיפה (בדיון 14.2.99) שהיא הפקידה סך -1,200 ש"ח לחודש בחשבון המשותף עד חודש ספטמבר 1998.

לאחר העיון נראה לנו לקבל את עמדת האשה בענין הזכויות בפנסיה השוטפת. ונראה שגם ב"כ הבעל הבין שטיעוניו בענין זה חלשים מעט, ולכן העלה טענה חילופית, לתת לאשה מחצית מזכויות הפנסיה השוטפת שצבר הבעל בגין עבודתו בתוקפה 18.5.1992 - 11.11.97.

אשר לפיצויים שקיבל הבעל בשנת 1998 מחברת 'צים' (בגין השנים 1992-1998), מן המסמכים שצירף הבעל אכן עולה שהוא הפקיד סכומים ניכרים בחשבון הבנק המשותף (מעבר לפנסיה החודשית) ששימשו לכלכלת הבית ולהוצאות השונות לרבות הפקדות בהוראת קבע לקופות גמל של האשה. לכן לא נכונה טענת האשה, שההוצאות מומנו רק מהפנסיה השוטפת. מה גם, שהוא לא היה חייב להשתמש בכל הפנסיה לצרכי הבית, ובהחלט היה רשאי להשתמש בכספי הפיצויים שקיבל לרבות בחלקה של האשה, אשר חדלה (לפי הודאתה) להשתתף בהוצאות הבית מספטמבר 1998.

האשה אפילו לא טרחה להציג בביה"ד, או בסיכומים, את תלושי המשכורת שלה בתקופה זו, כדי שניתן יהיה לראות איזה חלק ממנה נשאר בידה לאחר הפקדת הסך של -1,200 ש"ח בחשבון (עד ספטפמבר 98).

כספים וזכויות סוציאליות של האשה
---------------------------------

הבעל היה מוכן לותר על תביעותיו לקבל חלק מן הכספים והזכויות של האשה, אם יתקבלו טענותיו בדבר הזכויות שלו. אולם הואיל וכאמור לעיל לא קיבלנו את עמדת הבעל, אין מנוס מלדון גם בענין הכספים והזכויות של האשה.

כאן מן הראוי להעיר, שב"כ האשה כתבה 11 עמודים של סיכומים וצירפה 82 עמודים של אסמכתאות משפטיות, אולם לא צירפה אף לא מסמך אחד. הדבר בולט במיוחד בענין כספים וזכויות של האשה מהם מתעלמת ב"כ האשה כליל. על ב"כ האשה להיות "נאה דורש ונאה מקיים".

מכל מקום אין ספק שחזקת השיתוף וחוק יחסי ממון חלים על שני בני הזוג, ולבעל יש זכות במחצית הכספים והזכויות שצברה האשה במהלך שנות הנישואין עם הבעל, משנת 1983 ועד מועד הפירוד 11.11.97. ובמיוחד שהבעל עצמו המשיך להפקיד כספים בקופות גמל של האשה.

לכן על האשה להמציא לביה"ד פירוט של הכספים והזכויות שנצברו לזכותה, ולצרף אישורי הבנקים ומסמכים מהמעסיקים השונים.

ה. יחידת הנופש ב'קלאב הוטל' אילת והמשכנתאות.
-----------------------------------------------

הצדדים רכשו יחידת נופש בשנת 1995, הרכישה נעשתה ב-60 תשלומים, אין מחלוקת בין הצדדים בענין הבעלות ויש הסכמה שהנכס צריך להתחלק בשווה.

אולם, לטענת הבעל, (וכך מורים מסמכי הבנק שצירף), התשלומים השוטפים בגין הרכישה יצאו מחשבונו. לפיכך, הוא תובע שהאשה תחזיר לו מחצית תשלומי המשכנתא ששילם מיום (11.11.97) ואילך.

מאותה סיבה הוא תובע לקבל חזרה מחצית תשלומי המשכנתא ששילם בגין הדירה ממועד הפירוד ואילך.

על כך טוענת ב"כ האשה, שהבעל חוייב בביהמ"ש במזונות נמוכים, לאור העובדה שהוא משלם את המשכנתאות על הדירה ועל יחידת הנופש. ואין הוא יכול להשתמש פעמיים באותו נימוק, גם לשלם מזונות נמוכים וגם לתבוע החזר מחצית התשלומים.

לאחר העיון נראה לדחות את טענת ב"כ האשה.

ראשית, היא לא טרחה לצרף את פסק הדין של ביהמ"ש, כדי לאמת את דבריה. ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות.

עוד יש להעיר, כי ביום 3.1.99 היא אומרת בביה"ד "עדיין לא הגשתי תביעת מזונות". כפי שעולה מהתיק ניתן פסה"ד למזונות לקראת סוף שנת 1999.

כלומר, שלמרות שמועד הפירוד היה ביום 11.11.97, המשיך הבעל לשלם את כל ההוצאות לרבות המשכנתאות ללא שום פסק דין, כולל הפרשות לקופות גמל של האשה קרוב לשנתיים. האשה השתתפה לפי דבריה ממועד הפירוד עד ספטמבר 98 בסכום של -1,200 ש"ח, שהוא חלק קטן מסך כל הוצאות הצדדים.

מכאן, שבהחלט לא הופחתו המזונות בגלל זה, כי לא היה בכלל פס"ד.

לכן אנו מחליטים כי באופן עקרוני זכאי הבעל להחזר מחצית הכספים ששילם
למשכנתאות בעבור הדירה ברח' רבינוביץ ויחידת הנופש, החל ממועד הפירוד ואילך. הסכומים צמודים למדד המחירים לצרכן מיום התשלום ועד להחזרתם על ידי האשה.

כמו כן זכאי הבעל להחזר מחצית דמי האחזקה ששילם בעבור יחידת נופש, לשנים 1999-1998, בסך -3,340 ש"ח. ועל האשה להחזיר מחצית הסכום צמוד למדד מיום התשלום ועד השבתו בפועל.

ו. כלי הרכב ותכולת הבית.
---------------------------

לצדדים שני כלי רכב אחד על שם הבעל ואחד על שם האשה. הרכב של הבעל נרכש בשנת 1993 לאחר קבלת הפיצויים מחברת 'תרשיש' (לבעל היה רכב קודם מלפני הנישואין). הרכב של האשה נרכש בשנת 1989 לטענת הבעל, מכספים משותפים. הצעת הבעל היא (עמ' 9 לסיכומים) שכל צד ישאר הבעלים על הרכב שרשום על שמו.

בדברי ב"כ האשה, לא מצאנו התייחסות ספציפית לנושא הרכבים. אלא רק קביעה כוללת שיש לחלק את הרכב בחלקים שווים.

כאן נראים לנו דברי הבעל. כבר עמדנו למעלה על העובדה, שבכספים שהתקבלו בחברת תרשיש היו למעלה משני שלישים בעבור התקופה שלפני הנישואין. לפיכך היה הבעל בהחלט רשאי לעשות בכסף כרצונו. את חלקו אמנם השקיע ברכישת הדירה לטובת שני בני הזוג. אבל הוא היה רשאי להשתמש בשליש מהכסף לרכישת רכב על שמו (במיוחד שהוא גם מכר רכב קודם שהיה שלו).

ב"כ האשה תומכת את רוב טענותיה לקבל חלק מנכסי הבעל ב'חזקת השיתוף'. והנה בענין הרכבים, אנו רואים, שהצדדים בחרו שלא להתנהג לפי 'חזקת השיתוף', ורשמו כל רכב באופן בלעדי על שם אחד מהם. הדבר אומר דרשני. אין זאת אלא שהם אכן רצו להפריד את הבעלות על הרכבים. וזאת אף על פי שלטענת הבעל (שלא נסתרה על ידי האשה) נרכש הרכב של האשה מכספים משותפים.

מן האסמכתאות המשפטיות שצירפה ב"כ האשה עצמה עולה, כי כאשר נכס מסויים נרשם על שם אחד מבני הזוג, לעומת נכסים אחרים שנרשמו על שם שניהם, הדבר מהווה ראיה שלגבי נכס זה התכוונו הצדדים שלא להחיל את חזקת השיתוף. במיוחד כאשר יש הסבר נראה לעין מדוע נהגו כך.

לכן אנו מקבלים את הצעת הבעל, שכל רכב ישאר בבעלות אותו צד על שמו הוא רשום.

לענין התכולה מסכימים שני הצדדים לחלקה בשווה, ועמדתם מקובלת עלינו. בפרט שהבעל מסכים שתהיה העדפה לטובת האשה, לאור העובדה שהילדים ישארו עמה.

הוצאות.
--------

ב"כ שני הצדדים תובעים לחייב את הצד שכנגד בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. לאחר העיון בצדדי ההלכה אנו דוחים את שתי התביעות, וכל צד ישא בהוצאותיו.

לאור האמור אנו פוסקים:

א. הצדדים יתגרשו כדמו"י בהתאם להסכמתם, וביה"ד ממליץ לסדר את הגט
בהקדם.

ב. דירת המגורים ברח' רבינוביץ תמכר כפנויה, והתמורה לאחר פרעון
המשכנתא וניכוי ההוצאות תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

ג. דוחים את תביעת האשה לקבל חלק בפיצויים שקיבל הבעל עם פרישתו
מ'צים' בתקופה 11.11.97-18.5.1992.

כמו"כ זכאי הבעל באופן עקרוני למחצית הכספים והזכויות שצברה
האשה במהלך הנישואין משנת 1983 ועד מועד הפירוד 11.11.97.

על האשה להמציא לביה"ד תוך 15 יום תצהיר פירוט של הכספים
והזכויות שנצברו לזכותה, ולצרף אישורי הבנקים ומסמכים מהמעסיקים
השונים.

הצדדים ימנו בהסכמה חשבונאי מוסמך שיחשב את ערך זכויות הפנסיה
של הבעל בתקופה 11.11.97-18.5.92 וכן את ערך הכספים והזכויות
של האשה בתקופה 1983 (מועד הנישואין) - 11.11.97.

שכ"ט של החשבונאי ישולם על ידי שני הצדדים בחלקים שווים.

לאחר קבלת התחשיב יחליט ביה"ד כיצד יעשה איזון הזכויות בפועל
בין הצדדים, ובאיזה מועד.

ה. יחידת הנופש ב'קלאב הוטל' אילת תמכר והתמורה תחולק בין הצדדים
בחלקים שווים.

ו. מקבלים תביעת הבעל ומחייבים את האשה להחזיר לו מחצית הכספים
ששילם למשכנתאות בעבור הדירה ברח' רבינוביץ ובעבור יחידת הנופש,
החל ממועד הפירוד 11.11.97 ואילך. יש לערוך חשבון של התשלומים
כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן מיום ששולמו על ידי הבעל ועד
להחזרתם בפועל על ידי האשה.

כמו"כ מחייבים את האשה להחזיר לבעל סך -1,670 ש"ח (מחצית דמי
האחזקה ששילם בעבור יחידת נופש, לשנים 1999-1998,
בסך -3,340 ש"ח). הסכום צמוד למדד מיום ששולם על ידי הבעל ועד
השבתו בפועל על ידי האשה.

ז. כלי הרכב של הצדדים ישארו כל אחד בבעלות אותו צד על שמו הוא
רשום.

ח. התכולה של הבית תחולק על ידי הצדדים בהסכמה. באם יתעוררו חילוקי
דעות יפשרו ביניהם ב"כ הצדדים, ובמידה והדבר לא יעלה בידם,
יובא הדבר להכרעת ביה"ד.

ט. אין צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.
ניתן ביום ח' סיון תשס"א (30/05/2001)
(-) הרב אברהם שיינפלד, אב"ד (-) הרב עמרם אבוזגלו, דיין (-) הרב אברהם ריגר, דיין

העתק נאמן ומתאים למקור
הרב יצחק פרץ
המזכיר הראשי