בפנינו תביעה לגירושין בה נכרכו עניינם של רכוש הרשום על שם הבעל בישראל, מזונות האשה וכתובתה.
לראשונה פנתה אלינו האשה, ביום כ"ז תשרי תשס"ז (19.10.06) בבקשה לגירושין ולמתן צו הצהרתי לענין רכוש. בכתב תביעתה טוענת האשה, כי הבעל נולד בישראל והינו בעל אזרחות ישראלית ובריטית, והיא עצמה הינה ילידת אנגליה ובעלת אזרחות אנגלית. בני הזוג נשאו בישראל כדמו"י, ומנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים, כולם קטינים. כן נטען כי בני הזוג מתגוררים יחד בלונדון, וכי הנישואין עלו על שרטון והניתוק ביניהם מוחלט, אף שלעת עתה הם מתגוררים יחד תחת קורת גג אחת. האשה הוסיפה כי נקטה הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה בלונדון, אולם תביעותיה בפנינו נוגעות לגירושין, ולשתי דירות מגורים שלדבריה רכש הבעל בישראל במהלך חיי הנישואין המשותפים, תוך העלמת עובדה זו מידיעת האשה. לדבריה, נודע לה על הדירות רק לאחרונה, ולפיכך לא נכללו הדירות שבישראל במסגרת תביעותיה הרכושיות בבית המשפט בלונדון. כמו כן היא מעוניינת לקבל עיקול על הדירות שבישראל, והיא אינה יכולה לקבל את העיקול בבית המשפט בלונדון, ולחילופין עד אשר תקבל את העיקול שם ותבצע את האכיפה בישראל, עלול הבעל למכור או לשעבד את הדירות. לאור האמור התבקש בית הדין להורות כי על בני הזוג להתגרש זמ"ז וליתן צו עיכוב זמני עד אשר בני הזוג יתגרשו זמ"ז בגט פיטורין ועד אשר יגיעו להסכם גירושין. בית הדין נעתר לבקשת העיקול, והוטל עיקול כמבוקש למשך של 6 חודשים.
הבעל מצידו הגיש גם הוא בפנינו ביום י"ז טבת תשס"ז (7.1.07) תביעה לגירושין ולביטול נישואין, בה כרך את עניין הרכוש אשר האשה עצמה כרכה קודם לכן בתביעתה שלה לגירושין. כמו כן הוא כרך את עניין מזונות האשה וכתובתה וביקש לאסור על האשה לנהל תביעות כפולות באנגליה בנושא הדירות שבישראל, המזונות והכתובה. בכתב התביעה טוען הבעל, כי האשה התגיירה בבית הדין בבאר שבע בשנת 1987, בעת שהתגוררה בבאר שבע, כשהיא נושאת דרכון אנגלי. ארבעה חודשים לאחר הגיור התחתנו הצדדים בישראל כדמו"י, ומנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים. הנישואין של הצדדים הגיעו לקיצם. האשה חזרה למקורותיה, היא עוברת על הדת היהודית ויש לבטל את נישואי הצדדים. לחילופין טוען הבעל, כי יש לחייב את האשה בגט, לבטל מזונותיה וכתובתה משום היותה מורדת ועוברת על דת. באשר לדירות שבישראל, טוען הבעל כי דירה אחת נקנתה על ידי אבי הבעל שנה לפני הנישואין ונרשמה על שם הבעל, וכספי הדירה הגיעו כולם מאבי הבעל עוד לפני נישואי הצדדים. הדירה השנייה נרכשה חודשיים לאחר הנישואין מכספי הבעל שהיו לו עוד בטרם הנישואין. לטענתו האשה לא השקיעה בדירות אלו ולו אגורה שחוקה, ושתי הדירות שייכות אך ורק לבעל. הבעל מבקש מבית הדין לבטל את הנישואין הדתיים והאזרחיים; לחילופין, לחייב את האשה בגט; לבטל את מזונות האשה וכתובתה; לקבוע ששתי הדירות שייכות לבעל הואיל והם נרכשו מכספי אביו, ומכספי הבעל; ולבטל את העיקולים שהוטלו על הדירות.
ביום כ"ט אייר תשס"ז (17.5.07), ניתנה על ידי בית הדין החלטה מנומקת בה נקבע כי בית הדין הרבני בישראל מוסמך לדון בתביעת הגירושין שבפניו ובעניינן של שתי הדירות הרשומות על שם הבעל והנמצאות בתל אביב בהתאם לפרטים שצויינו הן בתביעת האשה והן בתביעת הבעל.
ביום י"ח תמוז תשס"ז (4.7.07) ניתן על ידי בית הדין צו-חוסם זמני האוסר על האשה לקיים התדיינות בבתי המשפט באנגליה לגבי כל הקשור בזכויות הצדדים בדירות הרשומות על שם הבעל והמצויות בישראל, שעניינן הובא בפני בית הדין ביוזמת האשה ומאוחר יותר גם ביוזמת הבעל.
משהחליפה האשה את מייצגה בפנינו, חזר עורך-הדין הנוכחי והעלה בפנינו את שאלת הסמכות. הצדדים הגישו סיכומים בענין זה, וביום י"א אדר א' תשס"ח (17.2.08) החליט בית הדין לאמץ את סיכומי ב"כ הבעל, תוך שבית הדין קובע, שלא נמצא כל חדש בטענת חוסר הסמכות שהועלתה שוב.
בית הדין קיים ישיבות להוכחות במסגרתן נשמעו הבעל ואביו והוצגו מסמכים לתמיכה בטענות הבעל. הבעל ואבי הבעל נחקרו על ידי ב"כ שני הצדדים. ב"כ האשה לא הזמין עדים מטעם האשה ולא הגיש מסמכים מטעמה.
הצדדים הגישו סיכומים בכתב ועתה הגיעה עת ההכרעה.
הגירושין:
התברר לבית הדין כי הצדדים חיים בנפרד זה כחמש שנים. הצדדים כבר התגרשו אזרחית, בהתאם לתביעה שהגישה האשה באנגליה. לטענת הבעל, האשה חזרה לנצרות ויש לחייב את האשה בגירושין, לתת לבעל היתר לשאת אשה שניה ולקבוע שהנישואין בטלים ושאין צורך בגט.
לאחר העיון נראה לנו, שהבעל לא הוכיח כי יש מקום לבטל את הנישואין מעיקרן.
עם זאת, מאחר ושני הצדדים אינם מעוניינים זה בזה והם חיים בנפרד שנים רבות, יש לקבל את תביעת הגירושין ולקבוע כי האשה חייבת לקבל גט.
אם האשה לא תסכים לקבל את הגט תוך שלושים יום ממתן פסק דין זה, ידון בית הדין בבקשת הבעל להיתר נישואין, לאחר שיפתח תיק מתאים.
מזונות:
משקבענו כי האשה חייבת לקבל גט, אין היא זכאית למזונות.
כתובה:
כאמור לעיל, שני הצדדים חיים בנפרד שנים רבות, ולמעשה מורדים זה על זה. בנסיבות אלו יש לקבוע כי האשה הפסידה את תוספת כתובתה. באשר לעיקר כתובה, אף שלטענת הבעל האשה השילה מעליה כל סממן יהודי והיא חזרה לנצרות, הוא לא הוכיח זאת בדרגת הוכחה המספיקה על פי דין תורה על מנת להפסיד לאשה את עיקר כתובה. סכום עיקר הכתובה ייקבע על ידי בית הדין אם הצדדים לא יגיעו להסדר לענין זה ולאחר שתוגש לנו בקשה מטעם האשה.
הדירות בישראל:
לבעל שתי דירות בישראל הרשומות על שמו.
הדירה ברח' הלפרין 3 תל אביב, הידועה והמופיעה בגוש 6901, חלקה 160/8, נקנתה ביולי 1986 מחב' א' גולדמן חברה לבנין בע"מ ע"י אבי הבעל ונרשמה על שם הבעל. דירה זו נקנתה שנה לפי הנישואין.
הוצגו בפני בית הדין חוזה הרכישה ואישורים כי הדירה שולמה מכספי אבי הבעל עוד לפני נישואי הצדדים. גירסת הבעל בענין זה לא נסתרה.
הדירה ברח' נחשון 10 תל אביב, הידועה והמופיעה כגוש 6962, חלקה 195/4, נרכשה חודשיים לאחר הנישואין מכספי הבעל, כאשר ערך הדירה היה 130,000 דולר, מהם 60,000 דולר שולמו ביום חתימת ההסכם ב- 25.10.87, 20,000 נוספים ב-1.1.88 ו-20,000 ביום 1.3.88, דהיינו סך של 100,000 שולמו בתוך 8 חודשים מיום החתונה. לטענת הבעל, כל הסכום היה מכספים שלו בלבד, ושהיו לו עוד טרם נישואיו. גם לגבי דירה זו לא נסתרה גירסת הבעל.
אין חולק כי האשה לא השתתפה בקניית דירות אלו ולא השקיעה בדירות אלו דבר. האשה אף טוענת כי היא כלל לא ידעה על קיומן של הדירות. טענה זו של האשה, על רקע מועד רכישת הדירות, תומכת באופן ברור בגירסת הבעל.
סעיף 5 לחוק יחסי-ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, קובע:
"הזכות לאיזון בפקיעת הנישואין
5. (א) עם פקיעת הנישואין עקב גירושין או עקב מותו של בן-זוג (להלן - פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג, למעט -
(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;
(2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות;
(3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם."
על פי הממצאים העובדתיים שהוכחו בפנינו, שתי הדירות הרשומות על שם הבעל בישראל באות בגידרם של סעיף 5(א)(1) הנ"ל: הן נכסים שהיו לבעל ערב הנישואין. לפיכך, אין לאשה כל זכות בדירות אלו.
מטענת הבעל עולה לכאורה כי הדירה ברח' נחשון שנקנתה מכספי אבי הבעל, רשומה על שמו של הבעל בנאמנות בלבד והיא שייכת לאביו. אין אנו צריכים להכריע בכך, מאחר וגם אם הדירה ניתנה לו במתנה, הרי ככלל מתנה אינה נכללת בזכות לאיזון בין בני הזוג בפקיעת הנישואין, ומה גם שהמתנה ניתנה ערב הנישואין.
בנסיבות העובדתיות שבפנינו, לא היינו מגיעים לתוצאה שונה על פי דין תורה.
לאור האמור, יש לקבוע כי לאשה אין כל זכות בדירות הרשומות על שם הבעל ושפרטיהן צויינו לעיל.
העיקול שהוטל על הדירות על פי בקשת האשה, יבוטל לאחר שהבעל יפתח תיק מתאים.
הצו החוסם הזמני האוסר על האשה לנקוט הליכים משפטיים באנגליה בקשר לדירות הנ"ל הופך בזאת לצו קבוע.
ניתן ביום כ"ב אלול תשס"ח (22/09/2008)
(-) הרב יצחק אלמליח, אב"ד (-) הרב שלמה תם, דיין (-) הרב מאיר פרימן, דיין