בפנינו זוג נשוי 22 שנה ולהם 6 ילדים. הילדים חלקם בגירים וחלקם קטינים ע"פ חוק בגילאים: 1/2 שנה, 9, 13, 15, 17, 19, ו-21 שנה.
התיק נפתח ע"י האשה בשנת 1999. תביעה זו של האשה למעשה נידונה בפני ביה"ד בת"א בפני כב' האב"ד הרב מזוז שליט"א. ניתן פס"ד המחייב את הבעל ליתן גט לאשתו. עקב העובדה כי פסה"ד לא ניתן בהרכב מלא כנדרש, הועבר התיק להרכב זה לדיון מחדש.
ביה"ד, במספר ישיבות שקיים, שמע את טענות האשה כנגד הבעל וכן את תשובות הבעל. ביה"ד ניסה למצוא מוצא בדרך של הסכמה, אך למרות המאמצים הרבים שהושקעו בכך לא צלח הדבר.
הטענות נשמעו כאמור שוב בפני הרכב מלא.

טענות האשה לחיוב הבעל בגט:
א. הבעל ברח מהבית, נטש את אשתו וילדיו ושנים היה בחו"ל.
ב. הבעל אינו עובד וחי מנדבות, למעשה אינו מפרנס.
ג. התנהגות הבעל כשהיה בבית היתה התנהגות מתריסה ואנוכית ללא התחשבות בכל הסובבים - האשה והילדים - כי אם רק בעצמו, כשהיא מלווה בהערות מציקות ומשפילות לגבי האשה.
ד. האשה, בעצמה טוענת, כי מאסה בחיים שכאלה עם בעלה והתנהגותו המציקה מהווה כלפיה וכלפי הילדים התעללות נפשית.
ה. הבעל בהתנהגותו מוציא שם רע על כל בני המשפחה, ואף במה שעשה עד כה גרם לאשה, ובעיקר לילדים, נזקים חמורים לשמם הטוב ולעתידם.
ו. הבעל הורחק מבית המדרש בו היה מתפלל ע"י האדמו"ר והמתפללים, עקב התנהגותו האלימה והמבזה בבית המדרש.
למעשה, האשה טוענת נמרצות כי כשל כוחה מחיים אלו ורצונה האחד והיחיד הוא להתנתק מבעלה ולהפסיק את מסכת ההתעללות מצידו כלפיה וכלפי הילדים.
ז. הבעל אינו מתפלל כראוי וכדין, ובהיותו בבית היה קם לקראת הצהרים, וכשלבנים בלבד לגופו היה מתפלל.

מהדברים שהעלה הבעל בפני ביה"ד למעשה אין כמעט הכחשה על העובדות, אלא שלפי ראיית הבעל נותן לדברים פירוש אחר, ותולה את התרחקותו מילדיו בהסתה מצד האשה.

הבעל טוען:
א. האשה היא שהכפישה את שמו וגרמה לו נזק.
ב. האשה בהסתה מצידה גורמת שהילדים אינם רוצים לבקרו.
כלפי חלק מהטענות כלל לא השיב הבעל ולא התייחס אליהן.
בפנינו המצב כיום הוא שבני הזוג פרודים זה קרוב ל-7 שנים, אין ביניהם כל חיי אישות ולא קשר אחר.
הבעל לא העלה טענות לשלום בית.

הבעל למעשה דורש 1/2 מיליון דולר, ואפילו על 400,000 דולר לא היה מוכן לשמוע.
הבעל בעת הדיונים דיבר רק על נושא הרחקת הילדים ממנו, והודיע שלא יתן גט לעולם, כל עוד הילדים לא יבקרו אותו.
התמונה שהצטיירה בפני ביה"ד מתוך טענות הצדדים, וגם מצורת ההתייחסות בעת הדיון שביניהם בפני ביה"ד, היא תמונה קשה עד מאד.
אין ספק שלפנינו מקרה שהקרע בין בני הזוג הוא מוחלט וסופי ללא כל תקנה, וספק גדול אם לפי התנהגותם והתייחסותם האחד לרעהו הולם אותם התואר "בני זוג". לפיכך ברור הוא שאין מקום לדון על שלום בית, יתירה מכך, הבעל אף לא דרש זאת.
עם זאת, עלינו לברר האם ניתן להטיל חיוב על הבעל לפטור אשתו בג"פ.
אין ספק, שבמרכז הקרע והסכסוך עומדת סוגיית הילדים, שבעצם הקשר בינם לבין אביהם מנותק.
האב פגוע מאד, אך במקום לנסות למצוא מסילות אליהם, הוא פורק את כעסו וזעמו על האשה, ומשתמש בהם ככלי נשק במאבק בינו לבין אשתו, באמרו, שלא יתן גט אם לא יוסדר ענין זה, שהבנים יסכימו להסדרי ראיה עמו.
מרוב כעס המכוון כלפי האשה, "שוכח" האב כי הוא במו רגליו יצר את הנתק העמוק בינו לבין ילדיו.
מכמה נקודות יש כאן לדון בחיוב הבעל בגט.

א. מדין מאיס עלי
ברור הוא שלפנינו מקרה של אומרת "מאיס עלי" באמתלא ברורה. התנהגותו של הבעל, במשך השנים, בשנים שהיה בבית, ובוודאי באותם שנים שעזב ונטש את ביתו, מהווה סיבה מספקת לומר "מאיס עלי". נכון הוא, שרק דעת הרמב"ם לכוף במקרה של מאיס עלי "לפי שאינה כשבויה של הבעל לשנוא לה", אך בשו"ע סי' ע"ז סעיף ב' הכריע מרן דלא כשיטת הרמב"ם, דאין כופין הבעל והוא כדעת רוב הראשונים. אכן, כבר דנו לדעת הסוברים שאין כופין, האם יש "חיוב בגט" שאפשר להטילו על הבעל ולא נחלקו אלא בדין כפיה. ודייקו מהרא"ש דס"ל אין חיוב, ולעומתו הריטב"א והמאירי בשם הראשונים ס"ל דיש חיוב. עם זאת, הרי כבר דנו בתי הדין לצרף את הרמב"ם במקום שנראה שיש עוד סיבות לחיוב בגט.

ב. מוציא שם רע בשכנותיה
על פי הדברים שנאמרו בביה"ד, ואשר חלקם לא הוכחש ע"י הבעל, ברור הוא, שהתנהגותו בזמן שהיה בבית ובהמשך אף לאחר שעזב את הבית, יש בה משום הוצאת שם רע הן על האשה והן על הילדים.
הבנים העידו בפני ביה"ד, כי האב בא לבית הכנסת ומקלל את אמא ועושה בושות בביהכנ"ס, וכן שמתחיל איתנו ברחוב.
יצויין, שבמצב הנוכחי, כאשר יש ילדים שהגיעו לפרקם, יש בו כדי למנוע מכל מאן דהוא לגשת לשידוך כל עוד מצב זה נמשך, ומ"מ התנהגות הבעל כפי שסופרה בביה"ד, לא מאפשרת ניהול בית כל שהוא וק"ו בית יהודי, ובוודאי שהתנהגות זו לכל הרואה או שומע אותה משיאה שם רע על כל הבית, והרי במוציאה שם רע בשכנותיה, קי"ל דיוציא ויתן כתובה.

ג.דין מורד מתשמיש
הבעל בנטישתו את הבית, הרי שמנע מאשתו עונתה ומעבר לעוולה הגדולה בשאר עניני הבית, הרי בוודאי שלא גרע ממורד המדובר בהלכה, ואף שיש סדר במורד, היינו להוסיף על כתובתה, אך בדורשת גט מבואר דכופין אותו מיד. אמנם, לכאורה, יש מקום לומר דאין לדון מדין מורד, שהרי בשעתו לא נעשה כלום, ואולם מאידך יש לומר, שהרי הבעל נטש וברח לחו"ל ולא היה שייך כלל להזמינו להכריז עליו מורד.

ד. אינו זן ואינו מפרנס
הבעל אינן זן לא את אשתו לא את ילדיו מזה שנים. לא זו בלבד שאינו משלם מזונותיהם ומדורם, והוצאות אחרות, אלא שכלל אינו מתענין בהם ובחייהם.
הבעל יצר חובות במהלך שנות הנישואין, ללא ששיתף את רעיתו בהם ומאידך יצר מצב שבבית אין כל, וכאמור ללא כל התעניינות, לא על אשתו ולא על ילדיו, מהיכן ירק זה חי.
מעבר לשאלה ההלכתית האם בכגון דא יש לכפות גט על הבעל, מובא בשו"ע סי' ע' סעיף ג' שדעת המחבר דבעני ביותר שאינו זן כופין אותו להוציא כדעת הרמב"ם, והרמ"א כתב שאין כופין להוציא במי שאין לו.
ראשית יש להוסיף שכאן מדובר במי שאינו רוצה לזון, אך יתירה מזו, לפנינו לא רק מצב עובדתי, של בעל שאינו זן או אינו יכול לזון, אלא דרך התנהגות של הבעל כלפי צרכי אשתו וילדיו, בבחינת "אני ואפסי עוד". הנטישה של הבית, האשה והילדים, יש בה הרבה מעבר לעובדה שאינו זן, הבעל שבר בכך את כל יסודם של חיי בית משותפים.
ועיין שם בפ"ת סק"ג שהביא בשם החת"ם סופר והבית מאיר, ולדעתם יש לכוף במילי אף אם לא נכוף בשוטים.
מ"מ ברור שחיוב בגט יש כאן מדין זה.

ה. התייחסות האב לבניו ובנותיו
אין ספק ושמענו זאת גם מפי הילדים עצמם, כי נטישת הבעל-האב את הבית לחו"ל גרמה לקרע עמוק לא רק בין האשה לבעלה, אלא גם בין הילדים לאביהם.
מדובר בילדים שגם אז בעת הנטישה, היו בגיל שמבינים היטב את הקורה סביבם, ויתירה מכך, שחזו על בשרם את המחסור הגדול שהשאיר אחריו. חוסר ההתעניינות והדאגה היו בגדר התעללות של ממש בנפש האשה ובנפש בניו ובנותיו, מידת האהבה העצמית והתנכרות לזולת שאותה ראו האשה והילדים בהתנהגותו של אביהם כלפיהם, ציירה בפניהם בעוזה דמות בעלת מידות של רשעות והתאכזרות - התנהגותו הבוטה בפרהסיה בבית המדרש מול בניו, וקבל עם ועדה, רק הוסיפה סימוכין חזקים לכך.
התעללות נפשית באשה ובילדים לא זו בלבד שלא פחותה היא מהפעלת אלימות פיזית כלפיהם, אלא שגרועה היא ממנה, שהרי אלימות פיזית גם אם היא נמשכת הוא ענין של התפרצויות שאולי ניתנות לתיקון כמו זו הפגיעה הפיזית בזולת, אבל פגיעה בנפשם של האשה והילדים מתוך מגמה מכוונת, זוהי הפעלת פעולה נפסדת היכולה רק להצביע וללמד על מי שעושה כן, מה הן "מידותיו התרומיות", ומעבר לכך, הפגיעה הנפשית בזולת וק"ו כאשר נעשית במכוון קשה לריפוי עשרות מונים אם בכלל ניתן לתקן את המעוות.
במצב זה אין ספק שהפתרון לכך הוא שהבעל יתן ג"פ לאשתו, ובכך לפחות לא ימשיך הרס הבית והילדים.
גם מסיבה זו יש לחייב את הבעל בגט.

ו. דינו של רבינו ירוחם
ידועים דבריו של רבינו ירוחם שבמקום ששני הצדדים מורדים הרי יש לכוף את הגט.
הנה במקרה שלפנינו, פשוט וברור ששני הצדדים אינם רוצים לחיות זה עם זה, האשה שכבר מאסה בחיים אלה ומבקשת על נפשה לאפשר לה את המשך חייה בשקט ואף הבעל אינו מעונין באשתו.
הבעל לא הזכיר את רצונו לשלום בית, אך מעבר לכך הבעל דרש 1/2 מיליון דולר עבור הגט.
בדרישתו זו של הבעל ניתן לפרשה רק באחת משתי הצורות: חסרה צורה ב.
א. במקרה הטוב הוא תאב לכסף או שתאוות הנקם מדברת מפיו, שהרי ברור לכל שתביעת חצי המיליון אין לה ידיים ואין לה רגליים בבחינת על מנת שתעלי לרקיע. אינני יודע אם היו שמים לפניו את הכסף האם היה מתרצה, אך אפילו נימא שאכן כך, וכי "שבוית כסף" היא האשה.
כלומר, בפירוש אין לו כל רצון להשיב אשתו אליו, אלא רק השבת הכסף עומדת לעיניו. בעצם, הבעל גמר אומר - לאחר שלדבריו נעשה לו עוול - להתעלל באשתו ולהתנקם בה והעיקר למנוע ממנה גט, ולשם כך, עשה תנאי שלא בר ביצוע כלל.
הראיה לכך, היא מהתנאי השני שמעלה הבעל, כל עוד לא ישובו ילדיו אליו ויבקרו אותו ויתנהגו עמו כאב לכל דבר לא יתן גט.
וכי מה ענין שמיטה אצל הר סיני. מה ענין הילדים - לחייה של אשתו ולגט הפיטורין.
עלינו לציין, מדובר בילדים בוגרים לפי ההלכה (חמישה מעל גיל 13) המודעים היטב למצב בבית, ואשר להם דעה שקולה וברורה ביחס לאביהם. אין המדובר בילדים קטינים שקל להסיתם ע"י ממתקים וכדומה, אלא בילדים בעלי הבנה העומדים על שתי רגליהם, ויודעים להביע היטב את דעתם והרגשתם בצורה ברורה.
בית הדין רגיל ומנוסה הן בקבלת תסקירים והן – במקרים מתאימים - בשמיעת עדות ישירה מפי ילדים של בני זוג. ואולם עם כל הניסיון הרב עלינו לומר, כי לא בכל יום אם בכלל, שמעו כותלי בית הדין עדויות כה קשות מפי בנים ובת כנגד אביהם.
לולי ששמע ביה"ד באזניו, קשה היה להאמין שדברים אלו נמצאים גם בחוגים החרדים לדבר ה'.
הבעל-האב אפילו לא מודע למעשיו. "חווית" הנטישה והעזיבה של האב את הבית פגעה קשות וגרמה לשריטה עמוקה בלבם של הילדים. שריטה - אשר לא זכתה להתאחות עד עצם היום הזה.
כאשר ילדים בוגרים אומרים על אביהם משפטים כמו אלו: "כשיצא יצא מעצמו ועכשיו אני אבוא למי שלא דאג לי כל החיים". "הוא (האבא) רוצה להכאיב לאחים שלי". "אני לא מעניינת אותו", "אני לא רוצה" (להפגש אתו), "לא רוצה לראות את האבא שלי", "הוא (האבא) הרג אותי".
הגיעו הדברים עד כדי כך שהבנים אומרים כלפי אביהם: "אני שונא אותו, שילך". אין ספק, הדברים מדברים בעד עצמם, ואינם זקוקים לתוספת ביאור.
ברור הוא, כי הבעל "קנה" את התייחסות הבנים אליו "ביושר לב", ע"פ מעשיו וזה אכן קיבל.
הקרע שנפער בין האב לבין ילדיו, בעקבות מעשה הנטישה של הבעל, אינו דבר של מה בכך, קרע של שנים שספק לי אם בכלל יהיה ניתן אי פעם לאיחוי ולוואי שיגיעו לידי כך.
אך לבוא היום ולומר לביה"ד, כי כתנאי לגט הוא דורש שהיחס מצד הבנים ישתנה אליו ויתחילו לכבדו, דרושה מידה לא קטנה של עזות מצח ואומץ רב, שהרי לאחר שבמו רגליו רמס הבעל בעזיבתו כל קשר ביניהם וכן הוסיף שמן למדורה בכך שביזה אותם ברבים בביהכ"נ.
אחר כל אלו לבוא ולדרוש מהילדים שיכבדוהו, קשה למצוא את המילים יכולים לתאר עזות כזו.
אך בוודאי הדברים אמורים כאשר מציב הבעל דבר זה כתנאי לגט.
זוהי התעללות לשמה, לא רק בילדים ובנפשם, אלא ביצוע של תאוות הנקם שלו באשה. מאחר שבילדים אין בידו נשק לפגוע בהם החליט הבעל להפנות את זעמו ולשלוח חציו כלפי האשה.
אין ספק שזהו מקרה של החזקת האשה כ"שבויה" ממש לכל דבר, שבויה שמצוה לפדותה ולהצילה ויפה שעה אחת קודם.
ברור הוא שבמקרה דנן, יש להחיל מיד את הלכת רבינו ירוחם, שהרי מעל לכל ספק, לבד מיצר הנקם והרצון להתעללות באשה, אין לבעל כל ענין באשה ולא בילדים, כפי שאכן הוכיחו מעשיו במשך שמונה שנים.

ע"פ כל האמור מחליט ביה"ד:

א. מחייבים את הבעל ליתן לאשתו ג"פ בהקדם.
ב. להזמין הצדדים לסידור גט.
ג. במידה והבעל יסרב ליתן גט, ידון ביה"ד בבקשת האשה לאכוף פס"ד זה ולכפותו בדרכי הכפיה ע"פ השו"ע מהקל אל הכבד.

(-) הרב אליהו הישריק - דיין

מצטרף למסקנות.

(-) הרב נסים בן שמעון - ראב"ד

מצטרף למסקנות.

(-) הרב אבירן יצחק הלוי – דיין

ניתן ביום י"ב סיון תשס"ז (29/05/2007)
(-) הרב ניסים בן שמעון, ראב"ד (-) הרב אליהו הישריק, דיין (-) הרב אבירן יצחק הלוי, דיין


בפני כבוד הדיינים:
- הרב ניסים בן שמעון, אב"ד
- הרב אליהו הישריק, דיין
- הרב אבירן יצחק הלוי, דיין
מס' תיק:9217-68-1
תאריך :12/02/2008
ו' אדר א' תשס"ח
המבקשת: פלונית

המשיב: פלוני

הנדון :צו הגבלה או ביטולו
פסק דין

הוגשה לביה"ד בקשה לכפיית פס"ד למתן גט באמצעות הטלת מאסר על הבעל. הבקשה הוגשה בתאריך 19.11.07 ע"י ב"כ האשה.
למען הסדר הטוב נציין את השתלשלות הפסיקה בתיק הנ"ל.
א. בתאריך י"ד סיון תשס"ז 29.5.07 ניתן פסק-דין, ועל פיו, ביה"ד מטיל על הבעל חיוב ליתן גט לאשתו, תוך תוספת שאם יסרב לכך, ידון ביה"ד בבקשת האשה לאכוף פס"ד זה בדרכי הכפיה ע"פ השו"ע.
ב. הצדדים הוזמנו לתאריך כ"ט תשרי תשס"ח. הבעל הופיע, וסרב ליתן גט.
ע"פ פרוטוקול שכתב כב' אב-בית-הדין לגטין, הרב מ. אביטן, בעת שהצדדים הופיעו לפניו בתאריך הנ"ל: "ביה"ד ניסה לשכנעו לתת גט, והיכה באגרופו על שולחן ביה"ד שלא יתן גט לעולם ולא יוסיף לענות לבית הדין".
ג. בעקבות סירוב הבעל, הוציא ביה"ד פסק דין בתאריך ו' חשון תשס"ח (16.10.07) שבו הטיל ביה"ד סנקציות על הבעל.
ביה"ד ציין, שהצדדים מוזמנים לסידור גט לתאריך 18.11.07 ובאם לא ינתן הגט ע"י הבעל עד לתאריך הנ"ל, יעבור ביה"ד לשלב השני והוא כפיית פסה"ד באמצעות הטלת מאסר לחמש שנים על הבעל.
ד. הצדדים הוזמנו לתאריך 18.11.07 ובדיון בפני ביה"ד הבעל הודיע "יכול להיות גט, אך אני רוצה קודם שיחזירו לי את הילדים אלי"
לשאלת ביה"ד "ואם הילדים לא יבואו ולא רוצים לבא אליך?"
ענה הבעל: "אז לא יהיה גט"
הבעל המשיך לנהל דיון פילוסופי עם הדיינים על מה ולמה לא ירצו הילדים לראות אותו.
סוף פסוק, שלא היה מוכן ליתן גט.
בעקבות הדיון הנ"ל הגיש ב"כ האשה בקשה להפעלת כפיה בדרך של מאסר בהתאם לפסק דין שנתן ביה"ד בתאריך ד' חשון תשס"ח (16.10.07).
אין ספק, שלפנינו בעל, ששם לעצמו מטרה אחת, והיא לעגן את אשתו ככל שיוכל ובזה ממשיך את מסכת ההתעללות שלו באשתו.
לא בכדי כתב ביה"ד בפסק הדין שנתן בתאריך 16.10.07 הרי לפנינו ניצבת אשה "שבויית חרב" של הבעל, שאך מתוך נקמנות ממשיך בדרכו להתעלל באשה ובילדיו שלו. ובהמשך כתב ביה"ד: "שבוייה שמצוה לפדותה ולהצילה ויפה שעה אחת קודם"...
ביה"ד אינו נדיב במילים מעין אלו וברור שהגיע למסקנה זו, לאחר שכלו כל הקיצים ובראותו נכוחה את הניצבים לפניו.
כמובן שבשלב זה, אין כאן המקום לחזור על כל הנקודות והעילות שהביאו את בית הדין לפסיקת החיוב בגט - עילות כבדות משקל שפורטו בהרחבה רבה בפסק דין ארוך ומנומק שניתן בהרכב מלא ובהסכמה בתאריך י"ב סיון תשס"ז (29.5.07), פס"ד המדבר בעד עצמו בצורה חדה וברורה ואין כל צורך להוסיף עליו. מה שעשה הבעל בדיון שהתקיים בתאריך 18.11.07 הוא בבחינת זריית מלח על פצעים פתוחים ותו לא.
לא זו בלבד שהבעל העלה ממעמקים את טענותיו המשוחזרות והמשומשות כגון ביקורי הילדים - טענות שביה"ד בפסק הדין מתאריך י"ד סיון תשס"ז דחה מכל וכל, כאשר ביה"ד מצביע בבירור על כך שהבעל הוא-הוא האשם בכך, ואין לו לבא בטענות אלא על עצמו. ומטעם זה בלבד אין ולא היה כל מקום אפילו לשמוע טענות משוחזרות אלו, אלא, שלמעשה בכך ממשיך הבעל לנצל כל במה אפשרית כולל במת ביה"ד עצמו להמשיך את ההתעללות הנפשית, לא רק באשה, אלא גם בילדים. ככלל, כל שימוש בענין הילדים מכל צד שהוא, במסגרת הליך גירושין, הוא פסול מכל וכל, אך ק"ו כפול ומכופל במקרה שלפנינו.
הבעל במו ידיו ורגליו "דאג" לכך להביא את הילדים למצב שבו הם נמצאים היום, כאשר בפני ביה"ד לא חסכו שום מילה רעה כנגד הבעל כולל המשפט "אני שונא אותו, שילך".
ביה"ד כבר פירט בארוכה את מסכת מעשיו והתנכרות האב כלפי ילדיו, שהחלו בנשיאת רגליו מהארץ, תוך נטישת האשה והילדים ללא כל משענת של פרנסה, וכלה ברמיסת כבודם ואישיותם של ילדים קטנים לעין כל בתוך בית המדרש של חסידות מסויימת, עד כדי כך הגיעו הדברים, שאותה חסידות בעקבות המעשה הנלוז של הבעל - החליטו אנשי החסידות להוציא את הבעל כליל מתחום החצר החסידית ואסרו עליו להכנס לבית המדרש וניתקו עמו כל קשר.
זהו פסק דין חברתי שגם בחצרות החסידים הוא נדיר עד מאד, אם קיים לו בכלל אח ורע, אך זהו אקט המדבר בעד עצמו.
לבא אחר כל זה ושוב להעלות טענה לקשר עם הילדים, אותם דחה בידיו וברגליו, זוהי המשך ההתעללות לשמה, התעללות נפשית גם באשה וגם בילדים וזו אכזריות לשמה.
מעתה, הבעל עצמו סימן את הדרך לביה"ד להמשך ההליך.
אין ספק, כי שליחת צד כל שהוא למאסר אינה מן המשימות שביה"ד שש אליהם, אדרבה, זהו צעד, שאם ביה"ד מחליט לעשותו, הוא נעשה מתוך צער רב, אך למול צערו של ביה"ד ניצב צערה הגדול מנשוא של אשה עלובה זו, שהיא בבחינת "אלמנה חיה" עוד בחיי בעלה.
לפיכך, ע"פ כל האמור, ביה"ד מחליט כדלהלן:

א. ע"פ הסמכות המוקנית לו בדין תורה וע"פ חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995, סעיף 1 (א), מוציא בית הדין צו מאסר נגד הבעל פלוני למשך 5 שנים באם לא יתן לאשתו גט פיטורין.
ב. בכדי ליתן לבעל אפשרות לשקול שנית את דרכו, ואולי לחזור בו מסרובו ליתן גט, ביה"ד נותן לבעל שהות של 30 יום להודיע כך לביה"ד על הסכמתו ליתן גט לאשתו ללא תנאי ולפיכך, ההחלטה בסעיף א' הנ"ל תהא מושהית למשך 30 יום מהיום ולאחר מכן יבוצע צו המאסר נגד הבעל.

(ט"ו כסלו תשס"ח (25.11.2007).

(-) הישריק אליהו, דיין

חוות דעתו המודפסת של הגר"א הישריק הגיעה לשולחני ביום י"א טבת תשס"ח.
לדעתי זכותו של הבעל-האב לראות את ילדיו גם אם נכון שהילדים הגדולים אינם רוצים לראותו. מה עם הבן הקטן - בוודאי אין לו "דעת" עצמית. ואם גם הוא אינו רוצה, זה רק בעקבות האם. על האם להסכים למפגש האב עם הבן לפחות 3 פעמים. ואם לאחר מכאן הבעל לא ירצה לתת גט זה יהווה הוכחה שאינו רוצה לתת גט ואז יש מקום לנקוט בהליכים חמורים.
ב"כ האשה הודיע שידאג להסדיר פגישה לאב עם ילדיו ואכן הוסדרה פגישה בבית הגר"ש שטרן שליט"א. הבעל לא הופיע. לדברי ר' א' מ' חבירו של הבעל, אינו מוכן להיפגש כשהוא בטוח שהילדים לא ישוחחו איתו.
בשיחה טלפונית עם הבעל בתאריך י"ג שבט תשס"ח הודיע כי אינו מוכן להיפגש עם הילדים בביתו של הרב וכי הוא פסול בעיניו לענין זה.
לשאלתי אצל מי אתה מוכן-רוצה? אמר: אצל ר' מ' י', בעיני הוא נאמן, הוא מתגורר ברח' פלוני.
שוחחתי עם ב"כ האשה והמלצתי לקבל הסכמת האשה למפגש הילדים בביתו של ר' מ' י', ואכן הודיעו לו שמוכנים למפגש.
לתדהמתי הודיע הבעל שאינו מוכן למפגש זה ומבקש שהילדים יעברו הדרכה מקצועית ורק אחר כך יתקיימו מפגשים.
ביה"ד הודיע לר' א' מ' כי ביה"ד רואה בזה נסיון דחיה והתחמקות. הבטיח לקבל תגובת הבעל אולם זו לא התקבלה.
מהשתלשלות דברים אלו נראה לי שאכן צודקת האשה וב"כ בטענתה, שכל רצונו של הבעל הוא להשאירה עגונה.
לאור כל הנ"ל אני מצטרף למסקנת הגר"א הישריק שליט"א בחוות דעתו מיום ט"ו כסלו תשס"ח.
(כ"ז שבט תשס"ח)
(-) נסים בן שמעון, ראב"ד

מצטרף למסקנות עמיתי הדיינים שליט"א.
(ו' אדר א' תשס"ח)
(-) אבירן יצחק הלוי, דיין

לפיכך, ע"פ כל האמור, ביה"ד מחליט כדלהלן:
א. ע"פ הסמכות המוקנית לו בדין תורה וע"פ חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) התשנ"ה-1995, סעיף 1 (א) מוציא בית הדין צו מאסר נגד הבעל פלוני למשך 5 שנים באם לא יתן לאשתו גט פיטורין.
ב. בכדי ליתן לבעל אפשרות לשקול שנית את דרכו, ואולי לחזור בו מסירובו ליתן גט, ביה"ד נותן לבעל שהות של 30 יום להודיע כך לביה"ד על הסכמתו ליתן גט לאשתו ללא תנאי ולפיכך, ההחלטה בסעיף א' הנ"ל תהא מושהית למשך 30 יום מהיום ולאחר מכן יבוצע צו המאסר נגד הבעל.
ניתן ביום ו' אדר א' תשס"ח (12/02/2008)
(-) הרב ניסים בן שמעון, אב"ד (-) הרב אליהו הישריק, דיין (-) הרב אבירן יצחק הלוי, דיין