החלטה

עניינה של החלטה זו הוא סמכות בית הדין לדון בעניני מזונות האשה, משמורת וחינוך הקטין, נושאי הרכוש והחזר המתנות, שנכרכו על ידי הבעל בתביעתו לגירושין.

הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 17.11.03. שני הצדדים מצהירים כי נישאו מתוך אהבה גדולה, והאשה טוענת כי הם חיו יחדיו במגורים משותפים כשנתיים לפני הנישואין. מנישואין אלו נולד להם בנם הקטין, שהוא בן כ-10 חודשים. כיום מצויים הצדדים בשבר גדול, כפי שעולה מתוך כתבי הטענות.

ביום כ"ה שבט תשס"ז (13.2.07) הגיש הבעל את תביעתו לגירושין, אליה כרך את העניינים שצויינו לעיל. לתביעת הגירושין צרף הבעל בקשה מנומקת לביצוע מסירה אישית על ידי המבקש או באי כוחו. בית הדין נעתר לבקשה, אך הורה כי כתב התביעה יימסר לאשה לפחות 14 יום קודם למועד הדיון.

הדיון נקבע ליום ז' בניסן תשס"ז (26.3.07). ביום ג' ניסן תשס"ז (22.3.07) הגישה האשה תביעה לשלום-בית. בקשה לדחיית הדיון שהגיש ב"כ האשה יום קודם לדיון, לא נענתה.

במועד הדיון התייצבו בתחילה רק הבעל ובאת-כוחו. בפתח הישיבה הוצג לנו אישור של שליח מטעם ב"כ הבעל לפיו המציא את כתבי התביעה וההזמנה לדין לאשה ביום 14.3.07 על ידי הכנסתם מתחת לדלת של דירת מגוריה, וזאת לאחר שסרבו לפתוח את הדלת. ב"כ הבעל דאג להתייצבות של השליח בפנינו, והוא אישר בעדותו את הדברים האמורים ותאר את נסיבות המסירה. בשלב זה החלטנו לבדוק שמא הגיעו בינתיים האשה ובא-כוחה לבית הדין, והורינו להכריז ברבים את שם ב"כ האשה. אכן, לאחר זמן קצר הופיעו הם באולם הדיונים, אך אין חולק כי בתחילת הדיון הם לא נכחו בסמוך לאולם הדיון.

הדיון נסוב בעיקרו לגבי סמכות בית הדין לדון בענינים הכרוכים בגירושין. ב"כ האשה טען כי תביעת הגירושין אינה כנה, והענינים שנכרכו בה לא נכרכו בכנות וכדין. למרות התנגדות ב"כ הבעל, איפשרנו לב"כ האשה לחקור את הבעל בשאלת ה"כנות". לא איפשרנו לו לחקור בעניני הרכוש שאינם מופיעים בכתב התביעה, אך הורינו כי יוכל להשלים דבריו לענין זה בסיכומיו.

ב"כ הצדדים הגישו סיכומים והגיבו זה על דברי זה, בארוכה ובקצרה. יחד עם סיכומיו הגיש ב"כ האשה, בלא שביקש וקיבל את רשות בית הדין, ראיות שלא הגיש בעת הדיון, והן: דף מעתון "גלובס" ובו התייחסות לבעל, מכתבים וכתבי דואר אלקטרוני ששלחה האשה לבעל בזמנים שונים ותמלול של קלטות ובהן שיחות של האשה עם אנשים שונים. באת-כוח הבעל הגישה בקשה שבית הדין יורה על משיכת הראיות החדשות שלא צורפו כדין ועל מחיקת הסעיפים בסיכומי ב"כ האשה המתייחסים לראיות אלו. לאחר העיון בתגובת ב"כ האשה לבקשה ובהתייחסות של ב"כ הבעל לתגובה וכן בסיכומי הצדדים ובתגובותיהם ההדדיות, נחה דעתנו שלא ייגרם עיוות דין לבעל בהשארת החומר בתיק בית הדין. נדגיש כי אין בהשארת החומר בתיק בית הדין משום נקיטת עמדה סופית בדבר קבילות החומר ומשקלו לענין התביעות העיקריות שבין הצדדים. זכויות הצדדים לענין זה שמורות להם.

כנות תביעת הגירושין

בתביעתו טוען הבעל כי האשה הינה אשת מצה ומריבה. היא פתחה "במלחמה" של ממש כנגד בני משפחת הבעל, והיא עושה הכל כדי לנתקו מהם. בעת שהיא מתרגזת, אין דבר העומד בדרכה. היא היתה משליכה חפצים, גם על התובע, טורקת דלתות בקולי קולות, ומספר פעמים אף הכתה את התובע וסטרה לו. ייעוץ משפחתי אליו פנו בני הזוג, הופסק על ידי האשה. לדברי הבעל, האשה מורדת מתשמיש זה כמה חודשים; היא מורדת ממלאכה; היא עוברת על דת יהודית, בהיותה אשת ריב ומדון ובכך שהיא מקללת את הורי הבעל במילים: "נאצים", "שימותו", "שישרפו". לאור דברים אלו ועוד אחרים שתוארו בכתב התביעה, נחושה דעת הבעל להתגרש.

האשה, לעומת זאת, תובעת שלום בית. לטענתה היא אוהבת את בעלה ובעלה אוהב אותה. הגשת תביעת הגירושין היא עקב התעשרות מטאורית של הבעל, שיש לה ביטוי במדורי הכלכלה בעיתונות, ונסיונו לקפח את חלקה של האשה על ידי כריכת ענין הרכוש בתביעה בבית הדין הרבני. העלמת התביעה מידיעתה מעידה על חוסר תום לב. בתביעת הגירושין עצמה אין עילת גירושין. לא ניתן לטעון כלפיה שהיא מורדת בעת שהיא מוכנה לקבל את בעלה ללא כל תנאי. היא אינה עוברת על דת, אין כל הוכחות לטענות הבעל בענין זה. הם קיימו יחסים עד חודש קודם שהבעל עזב את הבית. היא מכבדת את הוריו ומכינה אוכל וכיבוד. הויכוחים ביניהם הם ויכוחים לגיטימיים על רקע של חוסר התחשבות של הבעל ברצונה של האשה לקיים בערב שבת ערב של המשפחה עם הדלקת נרות וקידוש, בעוד שהבעל עוזב את הבית והולך לבית אמו.

דעתנו היא כי תביעת הגירושין כנה. בשלב זה אין מוטל על הבעל להוכיח את תביעת הגירושין. די בכך שיעלה טענות שאם יוכחו, יפסוק בית הדין על גירושין (ראו: ע"א 198/82 דותן נ' דותן, פ"ד לח(1) 1). ודוק: אין צורך שהטענות יביאו לכך כי בית הדין יפסוק על כפיית גט או חיוב גט. אין אף צורך שדרגת פסק הדין תהיה של "מצוה לגרש". גם המלצה להתגרש הינה בגדר פסק דין לגירושין. בית הדין עשוי להסתפק בהמלצה לצדדים להתגרש, לאור המצב העובדתי וקיומו של משבר שאינו ניתן לאיחוי. כמו כן, בשלב קביעת כנות התביעה איננו בודקים את סיכויה. מספיק כי נשתכנע כי הבעל באמת ובתמים מעונין להתגרש וכי קיים משבר של ממש ביחסים שבין בני הזוג. בחקירת הבעל בפנינו, לא הצליח ב"כ האשה לסתור זאת. בתשובה לשאלות ב"כ האשה אמר הבעל, כי האשה מאד ברוטלית, מקללת בלי סוף את הוריו "שהם נאצים ושימותו מסרטן... לא יתכן להישאר כך וגם נגרמה אלימות פיזית ממנה שנתנה לי סטירה, והסיבה שברחתי מהבית מהר כי חששתי מאוד שהמשטרה תעצור אותי כי אין גבול לשגעונות שלה. היא זרקה ושברה דברים בבית ואני מרגיש קטסטרופה... פשוט טעיתי בנישואין אלו". אכן, השתכנעו כי הבעל מעונין בגירושין. הדברים אף עולים מחומר הראיות שצורף על ידי האשה, ואין בהם כדי לסתור את כנות תביעת הגירושין וכנות הכריכה. אין מדובר בתביעת גירושין שהוגשה למראית עין, אך ורק כדי למנוע מן האשה הגשת תביעות לבית המשפט לעניני משפחה.

וראו והשוו, דברי השופטת יהודית שטופמן, בר"ע (ת"א) 2703/02 א' ע' נ' ר' ע':

"יאמר מיד, כי סבורה אני שבכל האמור לגבי כנות תביעת הגירושין, מקובלת עלי, בכל הכבוד הראוי, עמדתו של כב' סגן הנשיא השופט י' יעקובי – שווילי, בבר"ע 1152/98 פורת נ' פורת (לא פורסם). על פי גישה זו כנות תביעת הגירושין איננה נבחנת אך ורק בקיומה של עילה מוכרת בהלכה היהודית לגירושין, ואין לקבוע כי תביעת גירושין איננה כנה, על אתר, רק מן הטעם שהנטען בתביעת הגירושין איננו מבוסס על עילת גירושין על פי ההלכה. על פי גישתו של כב' השופט יעקובי-שווילי בענין פורת, כאמור, גם משלא קמה עילה הלכתית לגירושין, אולם משמוגשת תביעת הגירושין, אכן מתוך כוונה להתגרש, כי הקיץ הקץ על נישואי הצדדים, אין לראות בתביעה זו תביעת גירושין שאיננה כנה".

וזאת למודעי, כי אין בדברינו לעיל כדי לשלול את כנות רצונה של האשה בשלום-בית. לענין זה איננו אומרים עתה דבר. אנו קובעים כי קיים משבר של ממש בין בני הזוג, אך איננו קובעים אם הקרע שבין הצדדים ניתן לאיחוי, אם לאו. נשוב ונידרש לגופן של תביעת הגירושין ותביעת שלום הבית בדיון ההוכחות.

כריכה כדין

ב"כ האשה טוען כי הכריכה אינה כדין, הואיל ואין התביעה כוללת את פירוט הכנסותיו האמיתיות של הבעל, תלושי משכורתו, הרצאת פרטים או פרוט הכנסותיו מרכוש. הבעל גם לא ציין את הכספים שיצאו מרשותו ולאשה זכויות בהן. הוא לא צרף מסמכים מספרי חשבונות בנקים, סכומי כסף שנצברו, היקף הזכויות הסוציאליות וכדומה.

עיון בכתב התביעה של הבעל מגלה כי אין בסיס לטענות אלו. כתב התביעה מפורט כראוי. יש בו התייחסות לעבודתו של הבעל ולהכנסותיו. יש התייחסות גם לחובות ולעניני רכוש שונים ומורכבים. בשלב הגשת התביעה אין חובה לצרף את האסמכתאות, והדבר ייעשה לקראת ובעת דיוני ההוכחות. טענות מפורשות או מרומזות בדבר העלמת פרטי רכוש והברחתם כביכול, נטענו בצורה סתמית. לאחר קריאת סיכומי ב"כ האשה השתכנעו ביתר שאת בצדקת התנגדותה של ב"כ הבעל לחקירת הבעל בפנינו בהקשר זה, שהיה בגדר של "מסע דייג". ב"כ האשה טרח לצרף לסיכומיו אסמכתאות שונות לביסוס טענותיו, כפי הנראה - ככל שאלו היו בידיו. חזקה, איפוא, כי אם היו בידיו אסמכתאות לענין "הכנסותיו האמיתיות" כלשון ב"כ האשה, של הבעל או לענין רכוש שהועלם, הוא היה מצרפן לסיכומיו.

וראו: בג"ץ 5747/03 פלוני נ' פלונית פ"ד נח(5) 776.

לפיכך אנו קובעים כי כריכת ענין המזונות וענין הרכוש נעשו כדין. כך גם ענין חינוך הקטין ומשמורתו (אשר כרוך מעצם טיבו וטבעו).

כנות הכריכה

ב"כ האשה טוען לחוסר כנות בכריכת עניני הרכוש מאחר והבעל לא פרט את מלוא הרכוש ומן התביעה עולה כי הבעל מעונין בחלוקה לא שוויונית. הוא רוצה לנכס לעצמו את מלוא הרכוש, ולחלק את החובות בשווה בין הצדדים.

איננו מקבלים טענות אלה. באשר לפירוט מלוא הרכוש, כבר אמרנו כי ב"כ הבעל לא הצביע על רכוש שלא נכרך. באשר לטענה האחרת איננו רואים כך את פני הדברים. אין בסיס לטענה כי הבעל מעונין לחלק את הרכוש שלא בדרך שוויונית ובניגוד לדין. הבעל פרט בצורה מפורשת את עניני הרכוש השונים והביע את עמדתו באשר לדרך החלוקה. עמדה זו מנומקת ומבוססת לכאורה על הדין. בעת דיון ההוכחות ובסיכומים שלגופו של ענין יהיה ב"כ האשה זכאי לטעון ולשכנע כי יש לחלק את הרכוש בצורה שונה וכי לאשה קיימות זכויות רבות יותר מאשר נטען על ידי הבעל. אך עתה אנו נמצאים בשלב קביעת סמכותו של בית הדין, ולענין זה לא מצאנו פגם בדרך טיעונו של הבעל.

ב"כ האשה מוצא פגם בכנות כריכת המזונות עקב אי צרוף תלושי שכר וטופס הרצאת פרטים, וכן בכך שלא נקב סכום למזונות האשה. איננו מקבלים זאת. אף שרצוי היה שהבעל יצרף טופס הרצאת פרטים ותלושי שכר, אי-צרופם בנסיבות הענין הינו פגם טכני ושולי. הבעל הביא בפני בית הדין בכתב תביעתו פרטים ומידע הצריכים לענין, באופן השולל טענות חוסר כנות. גם העובדה שהבעל לא ציין סכום למזונות אשתו אין בה כדי לפגום בכנות רצונו שבית הדין ידון ויכריע בשאלת מזונותיה.

ראו: ע"א 384/85, בן יאיר נ' בן יאיר פ"ד לט(4) 775;
רע"א 9357/96 הר נ' הר, פ"ד נא(2) 618.

לאור האמור אנו קובעים, כי תביעת הגירושין כנה, וכל הענינים שנכרכו בה נכרכו כדין ובכנות. בית הדין מוסמך לדון בכל אלו.

ניתנה היום, י"ח סיון תשס"ז (04.06.2007).

(-) הרב יצחק אלמליח, יו"ר (-) הרב יצחק זר, דיין (-) הרב אבירן יצחק הלוי


העתק מתאים למקור

הרב רפאל כהן
המזכיר הראשי