החלטה

בפנינו שאלה של סמכות בינלאומית לגבי כריכת עניין של רכוש בתביעת גירושין.

לראשונה פנתה אלינו האשה, ביום כ"ז תשרי תשס"ז (19.10.06) בבקשה לגירושין ולמתן צו הצהרתי לענין רכוש. בכתב תביעתה טוענת האשה, כי הבעל נולד בישראל והינו בעל אזרחות ישראלית ובריטית, והיא עצמה הינה ילידת אנגליה ובעלת אזרחות אנגלית. בני הזוג נשאו בישראל כדמו"י, ומנישואין אלו נולדו להם 3 ילדים, כולם קטינים. כן נטען כי בני הזוג מתגוררים יחד בלונדון, וכי הנישואין עלו על שרטון והניתוק ביניהם מוחלט, אף שלעת עתה הם מתגוררים יחד תחת קורת גג אחת. האשה הוסיפה כי נקטה הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה בלונדון, אולם תביעותיה בפנינו נוגעות לגירושין, ולשתי דירות מגורים שלדבריה רכש הבעל בישראל במהלך חיי הנישואין המשותפים, תוך העלמת עובדה זו מידיעת האשה. לדבריה, נודע לה על הדירות רק לאחרונה, ולפיכך לא נכללו הדירות שבישראל במסגרת תביעותיה הרכושיות בבית המשפט בלונדון. כמו כן היא מעוניינת לקבל עיקול על הדירות שבישראל, והיא אינה יכולה לקבל את העיקול בבית המשפט בלונדון, ולחילופין עד אשר תקבל את העיקול שם ותבצע את האכיפה בישראל, עלול הבעל למכור או לשעבד את הדירות. לאור האמור התבקש בית הדין להורות כי על בני הזוג להתגרש זמ"ז וליתן צו עיכוב זמני עד אשר בני הזוג יתגרשו זמ"ז בגט פיטורין ועד אשר יגיעו להסכם גירושין. בית הדין נעתר לבקשת העיקול, והוטל עיקול כמבוקש למשך של 6 חודשים.

הבעל מצידו הגיש גם הוא בפנינו ביום י"ז טבת תשס"ז (7.1.07) תביעה לגירושין ולביטול נישואין, בה כרך את עניין הרכוש אשר האשה עצמה כרכה קודם לכן בתביעתה שלה לגירושין. כמו כן הוא כרך את עניין מזונות האשה וכתובתה וביקש לאסור על האשה לנהל תביעות כפולות באנגליה בנושא הדירות שבישראל, המזונות והכתובה. בכתב התביעה טוען הבעל, כי האשה התגיירה בבית הדין בבאר שבע בשנת 1987, בעת שהתגוררה בבאר שבע, כשהיא נושאת דרכון אנגלי. ארבעה חודשים לאחר הגיור התחתנו הצדדים בישראל כדמו"י, ומנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים. הנישואין של הצדדים הגיעו לקיצם. האשה חזרה למקורותיה, היא עוברת על הדת היהודית ויש לבטל את נישואי הצדדים. לחילופין טוען הבעל, כי יש לחייב את האשה בגט, לבטל מזונותיה וכתובתה משום היותה מורדת ועוברת על דת. באשר לדירות שבישראל, טוען הבעל כי דירה אחת נקנתה על ידי אבי הבעל שנה לפני הנישואין ונרשמה על שם הבעל, וכספי הדירה הגיעו כולם מאבי הבעל עוד לפני נישואי הצדדים. הדירה השנייה נרכשה חודשיים לאחר הנישואין מכספי הבעל שהיו לו עוד בטרם הנישואין. לטענתו האשה לא השקיעה בדירות אלו ולו אגורה שחוקה, ושתי הדירות שייכות אך ורק לבעל. הבעל מבקש מבית הדין לבטל את הנישואין הדתיים והאזרחיים; לחילופין, לחייב את האשה בגט; לבטל את מזונות האשה וכתובתה; לקבוע ששתי הדירות שייכות לבעל הואיל והם נרכשו מכספי אביו, ומכספי הבעל; ולבטל את העיקולים שהוטלו על הדירות.

ביום 3.1.07 הגיש בא כוח הבעל "בקשה לקביעת סמכות". בבקשה זו ביקש הבעל שבית הדין יקבע כי נתונה לו הסמכות לדון ברכוש שתבעה האשה בבית הדין בישראל ואשר עוקל לבקשתה. זאת, הן מכוח התביעה שהגישה האשה לבית הדין, והן מכוח היות הרכוש בישראל, כאשר לבית הדין קיימת סמכות לדון לגביו. כן התבקש בית הדין לתת צו מניעה האוסר על האשה לנהל תביעה מקבילה בבית המשפט באנגליה בנוגע לרכוש זה.

על פי החלטת בית הדין, הגיבה האשה ביום 11.2.07 על הבקשה לקביעת סמכות. לדבריה, כל ענייני הרכוש ואחזקת ילדים, מזונות האשה והילדים, מתנהלים בבית המשפט בלונדון עוד מחודש נובמבר 2005. לבעל נכסים במקומות שונים בעולם: ביוון, בישראל ובלונדון. ענין הרכוש המשותף המפוזר בעולם נדון גם הוא בבית המשפט בלונדון. לדבריה, היא הגישה תביעה לגירושין בישראל על פי דין תורה, וכן ביקשה מכבוד בית הדין להטיל עיקול זמני על שתי הדירות בתל אביב, עד גמר הדיון בבית המשפט בלונדון בעניין חלוקת הרכוש. האשה מבקשת שבית הדין ידון רק בעניין הגירושין, בעוד שעניין הרכוש, לרבות זה שבישראל, יתברר בבית המשפט בלונדון. לטענת האשה אין מקום לקבוע כי לבית הדין הרבני בתל אביב סמכות ייחודית לדון ברכוש הנמצא בישראל, וכל אשר מתבקש על ידי האשה הוא להטיל עיקול על שתי הדירות כדי למנוע מהבעל הברחת נכסים, ולדון בתביעת הגירושין.

מועד לדיון בטענות ומענות הצדדים נקבע ליום כ"ח ניסן תשס"ז (16.4.07). למרבה הצער ב"כ האשה לא התייצב לדיון, למרות שהוזמן כדין. ב"כ הבעל ביקש שלמצער תינתן החלטה מיידית בנושא הסמכות. זאת בכוונתנו לעשות.

ראשית, יש לקבוע כי תביעות הגירושין שהוגשו לבית הדין על ידי שני הצדדים הינן כנות, ובית הדין מוסמך לדון בהן. בני הזוג יהודים. הם התחתנו בישראל. יש להם זיקות של ממש הקושרות אותם לישראל, ושניהם מעוניינים להתגרש זמ"ז כדת משה וישראל. בית הדין בישראל הינו בית דין היחיד בעולם כולו, אשר קיימת לו סמכות חוקית לאכוף על בני זוג פסקי דין לגירושין כדמו"י. לא זו בלבד, אלא שהצדדים הכפיפו את עצמם מרצונם הטוב לסמכותו של בית הדין הרבני, ודי בכך כדי ליצור סמכות שיפוט חוקית על פי סעיף 9 בחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי"ג –,1953 (להלן: "חוק שיפוט בתי דין רבניים").

משקיימת לבית הדין סמכות לדון בתביעות הגירושין, מוסמך בית הדין לדון בכל עניין שנכרך בתביעת הגירושין, לרבות בענייני הרכוש שנכרכו, כאמור בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים.

לאור העובדה כי האשה עצמה היא שהגישה לבית הדין תביעה לצו הצהרתי בעניין הדירות שבישראל, ובמסגרתה ביקשה ליתן צו עיקול זמני על הדירות שבישראל, אין כל סיבה לומר שכריכת עניין הדירות בתביעות הגירושין אינה כנה, או כי היא לא נעשתה כדין. האשה ציינה במפורש בתביעתה כי עניינן של הדירות בישראל לא נדון בבית המשפט בלונדון. גם אילו הגישה האשה קודם לכן תביעה בענין הדירות בבית משפט באנגליה, אין מניעה להעביר את הדיון בהסכמת בעלי דין לפורום משפטי מוסמך אחר. אין חולק כי הדירות מצויות בישראל, וכאן הוא הפורום הנאות ביותר לדון ולהכריע בגורלן של דירות אלו. פסק דין בעניין הדירות שינתן בישראל ניתן לאכיפה ישירה ללא צורך בקיום הליכים מורכבים של הכרה בפסקי חוץ. ראו לענין זה: ע"א 3868/95, בג"ץ 5385/95 ו' ורבר נ' מ' ורבר ואח' פ"ד נב(5) 817; בג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול פ"ד נו(2) 625.

אמנם בתגובתה לבקשה בענין קביעת הסמכות נראה כי האשה נסוגה מרצונה הראשוני להתדיין בפנינו בעניין הדירות שבישראל, אך משניתנה הסכמה לסמכות שיפוטו של בית הדין, לא ניתן לסגת מהסכמה זו, ואף לא להתנות אותה בתנאים. ראו: בג"ץ 485/89 עוזיהו נ' בי"ד רבני תל אביב, פד"י מ"ד (3), 764, 765.

ראוי לציין כי הלכה למעשה קיבלה האשה סעד של עיקול זמני אשר באה לתמוך בבקשתה לצו הצהרתי. התנערות כיום מסמכותו של בית הדין לדון בסעד העיקרי, איננה ראויה, ולכאורה היא נעשית בדרך שאינה מקובלת ושלא בתום לב. איננו מקבלים את ניסיונה של האשה להסביר כי היא לא הייתה מעוניינת לקבל מבית הדין בישראל יותר מעיקול זמני עד לגמר הדיון בבית המשפט בלונדון בעניין חלוקת הרכוש. עיקול זמני מטרתו לתמוך בסעד עיקרי, ואין זה מקובל שבמסגרת הסעד הזמני יכול בעל דין לקבל את מלוא הסעד אשר הוא תובע בתיק העיקרי.

זאת ועוד, בינתיים הגיש הבעל בעצמו תביעה לגירושין ובה כרך עניינים נוספים כפי שפרטנו לעיל. לאור פנייתה המוקדמת של האשה לבית הדין בעניין הגירושין והרכוש, אין לנו סיבה לפקפק בכנות הבעל בתביעת הגירושין ובכריכת הרכוש מצדו. כריכה זו נעשתה כדין ובכנות.

לפיכך, אנו קובעים כי בית הדין הרבני בישראל מוסמך לדון בתביעות הגירושין שבפניו ובעניינן של שתי הדירות הרשומות על שם הבעל והנמצאות בתל אביב, בהתאם לפרטים שצויינו הן בתביעת האשה והן בתביעת הבעל.

בקשת הבעל ליתן צו מניעה האוסר על האשה לנקוט הליכים כפולים בבית המשפט באנגליה בעניינים הנמצאים בסמכותנו, הינה בקשה שאיננה פשוטה כלל ועיקר. בקשה זו הינה בקשה מסוג של "צו חוסם" אשר נדונה בפסיקה האזרחית בהזדמנויות שונות. באופן עקרוני ניתן לומר כי לבית הדין הרבני קיימת סמכות טבועה ליתן צו כאמור, על פי אותן אמות מידה המקובלות בבית המשפט (ראו והשוו: רעא 714/96 נירה פריסקל נ' אבשלום אורנשטיין פ"ד מט(5) 759). אין חולק כי בית משפט מוסמך להוציא צו חוסם, ואולם, אופיו הקיצוני וייחודו של הסעד מחייבים את בית המשפט – וכך גם את בית הדין - לנהוג במשנה זהירות בהפעילו את שיקול הדעת להענקת הצו, ולתתו אך ורק במקרים נדירים וחריגים במיוחד, וזאת משני טעמים: (1) הצו פוגע בזכות הגישה לערכאות, המהווה זכות יסוד; (2) יש בצו משום התערבות ממשית בהליכים המתנהלים בפני בית משפט זר, העומדת בניגוד לעקרון כיבוד הערכאות הזרות. לאור זאת, על פי החוק בישראל, אין לפסול את האפשרות לקיים הליכים בבית משפט זר זר רק בשל העובדה שבארץ מתקיים הליך מקביל. צו חוסם ינתן רק במקרים בהם הוכח על ידי המבקש כי התביעה שהוגשה בפורום הזר היא תביעה קנטרנית או שהוגשה בכוונה רעה. הכרעה בשאלה זו תוכתב על ידי שיקולי הצדק לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה (רע"א 778/03 אינטר-לאב בע"מ נ' Israel Bio Engineering Project פ"ד נז(5) 769).

עקב אופיו הקיצוני של "צו חוסם" המונע מבעל דין לנקוט הליכים משפטיים בפני פורום מוסמך אחר, לא נראה לבית הדין כי לעת עתה בשלו התנאים למתן הצו, מה גם שטרם שמענו התייחסות מפורטת דיה לעניין זה מטעם האשה. אמנם היה על ב"כ האשה להתייצב לדיון, אך נראה לנו בנסיבות העניין כי ראוי לתת לאשה הזדמנות נוספת להתייחס לסוגיית הצו החוסם. לפיכך, בדיון שכבר קבענו בענייניהם של הצדדים, ליום י"ט סיון תשס"ז (5.6.07), נשמע טיעונים גם לעניין זה. היה והאשה לא תופיע או שלא תשלח מורשה מטעמה, נשקול לדון ולפסוק בכל העניינים שבפנינו שלא בפני האשה.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשס"ז (17.05.2007).

(-) הרב יצחק אלמליח, יו"ר (-) הרב יצחק זר,דיין (-) הרב אבירן יצחק הלוי, דיין


העתק מתאים למקור

הרב רפאל כהן
המזכיר הראשי