הבעל לשעבר מופנה לאלתר לבדיקת זרע. בדיקת הזרע תיעשה שלא על ידי מעשה בידים, אלא באופן של גרמא. הבעל לשעבר יוכל לפנות למכון פוע"ה לקבל הדרכה כיצד לבצע את הבדיקה על ידי מכשיר p.v.s..

מטרת הבדיקה לבדוק האם הבעל לשעבר פורה כיום. ככל שבאפשרותו להזריע יש לבדוק האם ההזרעה היא בדרך של טפטוף או בדרך של זרימה.

ככל שלא תתקבל תוצאת הבדיקה עד לתאריך 01/06/2022 יינתן פסק דין.

עתה אפרט את הנימוקים להחלטתי זאת.

א. פתיחה
הבן [פלוני] נולד ביום ג' בחשון תשע"ב (31.10.2011). אמו התגרשה בתאריך ט"ז בחשון תשע"ב (13.11.2011).

בתאריך י"ד באלול תשע"א (13.9.2011) התייצבו הצדדים לדיון בתביעת הגירושין של הבעל. הבעל הסכים להתגרש ובלבד שלא יחויב במזונות הבן, משום שלדבריו איננו בנו.

בית הדין שדן בתביעת הגירושין סייע ביד הצדדים להגיע להסכם בזו הלשון:

"האשה מצהירה כי היא בהריון וכשיוולד הילוד היא תישא במזונותיו ופרנסתו של הילוד ומצהירה שיש בידיה את היכולת בכך, ובמידה והיא תפר הצהרה זו, ותתבע אותו בכל ערכאה שהיא ויחוייב הבעל א', במזונות הילוד, הרי היא תשפה ותשלם להנ"ל במקביל כל סכום שיחויב, עבור מזונות הקטין."

תביעת הגירושין הוגשה על ידי הבעל בתאריך י"ב אייר תשע"א (16.5.2011). בכתב התביעה כתב הבעל כי אשתו בחודש השלישי להריונה, ההריון אינו ממנו, ועל רקע זה הוא תובע להתגרש.

עוד כתב כי האשה עזבה את הבית באלול תשע"א (9/2011). אין ספק שחלה טעות בציון התאריך, משום שכתב התביעה הוגש באייר תשע"א קודם אלול תשע"א, ואם כן עולה שכתב התביעה לא כלל התייחסות ברורה לתאריך בו עזבה האשה את הבית.

לאחר הלידה נרשם הבן א' במרשם האוכלוסין כבנו של הבעל לשעבר.

בתאריך א' שבט תש"פ (27.1.2020) הגיש הבעל לשעבר תביעה לבית הדין בו התגרשו הצדדים. בתביעתו טען כי הבן אינו בנו ויש להורות לרשות האוכלוסין למחוק את רישומו כאביו. בית הדין הפנה את הצדדים להרכב המיוחד לענייני יוחסין.

בדיון שהתקיים בפני הרכב היוחסין ביום ל' בתשרי תשפ"ב (6.10.2021), טענה האשה כי בעלה סבל מאין אונות, ולאורך כל תקופת הנישואין קיימו יחסים פעמיים בלבד, כשלצורך זאת נטל גלולות שאפשרו את קיום היחסים. עובדה זאת התגלתה לה מיד אחרי החתונה, ואף על פי כן נותרה להתגורר אתו וסברה שתוכל להרות מהפריה.

הבעל לשעבר אמר אף הוא כי הצליחו לקיים יחסים כדרך איש ואשה פעמיים בלבד משום שלא הצליח להגיע לקישוי, אולם הוסיף ואמר כי פעמים רבות ניסה לקיים אתה יחסים ולא הצליח להתקשות. לדבריו "היה יוצא לי מים", דהיינו היתה פליטה של נוזל כלשהו בלי מעשה ביאה, דבר שקרה פעמים רבות.

עוד אמר כי גם במשך תקופת הפירוד היתה האשה מתגוררת אתו בבית אמו מדי פעם. כמו כן, אחר הלידה חזרה האשה להתגורר עם הבן בבית אם הבעל בו התגוררו יחד לפני הגירושין.

הנטען זומן לבית הדין ואמר גם הוא כדברי הבעל לשעבר.

תיקו הרפואי של הבעל לשעבר הוזמן על ידינו, והתברר כי אין בו כל חומר היכול לשפוך אור על פוריותו.

עד כאן תמצית העניין שנדון בפנינו.

הצדדים היו נשואים כחמש שנים בלא ילדים ובלא קיום יחסים כדרך איש ואשה. עם זאת לדברי הבעל פעמים רבות ניסה להגיע לכלל מעשה ביאה ולא הצליח, אך יצא ממנו חומר נוזלי. אם יתברר כי אותו חומר נוזלי כולל בתוכו תאי זרע יהיה מקום להסתפק האם הבן הוא בנו. אמנם חלפו למעלה מעשר שנים מיום המעשה והבעל כיום בן חמשים וחמש, אף על פי כן אפשר שיש עוד טעם לבדוק את הפליטה היוצאת ממנו.

השאלה הנשאלת היא האם מותר לבצע בדיקת זרע לצורך התרת הבן [פלוני] לבוא בקהל, יתבאר עניין זה לפנינו.

ב. האם ניתן להתעבר באופן זה
ראש לכל יש לדון האם יכולה אשה להתעבר באופן זה בלא מעשה ביאה. הבעל אמר כי ניסה לבוא על אשתו כדרך כל הארץ, אולם לא עלה הדבר בידו מפני שלא הצליח להתקשות, אך יצא ממנו חומר נוזלי. הבעל מעט מוגבל וקיים קושי לברר באופן מדויק האם הוא יורה כחץ, אך דומה שכך היא המציאות.

הנה אתינן למ"ש הב"ח (יורה דעה סימן קצה), וז"ל:

"מצאתי בהגהות סמ"ק ישן מה"ר פרץ שכתב אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה משכבת זרע של בעלה ויהא הולד בן הנדה והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר כי הלא בן סירא כשר היה אלא דמשכבת זרע של איש אחר קפדינן אהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות (לז ב) עכ"ל."

הרי לנו שניתן להתעבר משכבת זרע הנמצאת על סדין. כ"כ הט"ז (יו"ד קצה ס"ק ז), רעק"א בחידושיו ליו"ד (סימן קצה סעיף ה), בית שמואל אבן העזר (סימן א ס"ק י), ועוד.

והנה המשנה למלך (הלכות אישות פט"ו ה"ד) דחה את דברי הגהת סמ"ק מכח דברי תוספות יבמות (דף נה ע"ב ד"ה אינו) שכתבו שאין אשה מתעברת בהכנסת עטרה אלא במירוק הגיד, ועוד הביא מקורות נוספים שכ' כדברי תוספות. אולם הבני אהובה (הלכות אישות שם ה"ו) דחה דברי המשנה למלך, וכתב שכל שיורה כחץ יכולה אשה להתעבר מזרע זה גם בלא מעשה ביאה. את דברי התוספות ביאר שבהכנסת עטרה אין יוצא זרע, ואף אם יוצא אין יורה כחץ, וז"ל:

"אלא ודאי הדבר ברור דכל שלא הוציא זרע הוא מיקרי תחילת ביאה דבהעראה ונשיקת עטרה עדיין האבר חי ואינו מוציא זרע אבל בגמר בעילה האבר מת ומוציא זרע והוא הראוי לעבר וזה שכתבו התוס' ביבמות דבהעראה אין ראוי לעבר אלא במירוק הגיד ומירוק הגיד פירש רש"י ביבמות דף נ"ה שמזריע והרי תלה בהזרעה וכן ביבמות דף ל"ד ע"ב דאמרינן שכבת זרע פרט להעראה פירש רש"י שלא הזריע אי למ"ד נשיקת אבר ואי למ"ד הכנסת העטרה עכ"ל הרי ברור דהעראה מיקרי שלא נתמרק הגיד והאבר חי וא"כ אף דיוצאין ממנו טיפות זרע מ"מ אינו יורה כחץ ואינו ראוי להזריע משא"כ גמר ביאה הוא מירוק הגיד דהיינו שמזריע ויורה כחץ מאבר מת וזהו גמר ביאה וא"כ כל דברי משנה למלך מופרכין ואין בהם מתום כלל דעל ידי אמבטי שנכנס הזרע במעיה מהאיש שהזריע כחץ כדאמרינן שם בגמרא ודאי ראוי להוליד ועדות חכמינו ז"ל תכריע."

הרי לנו שיכולת ההולדה תלויה במה שיורה כחץ ולא בביאה, ויכולה אשה להתעבר משכבת זרע אף בלא מעשה ביאה.

כן נקט הרחיד"א בברכי יוסף (אבן העזר סימן א ס"ק יד) ודחה דברי המשנה למלך, וז"ל:

"וחזיתיה לדעתיה דהרב מש"ל (הל' אישות פט"ו ה"ד) שם קרא ערער בפרשת העבו'ר באמבטי, העיר ממזר'ח אור מקיף בהלכות והרבה להוכיח דלא אפשר להתעבר באמבטי. ע"ש באורך. ואם בעיניו יפלא גם בעינינו יפלא לומר דמציאות זה לא יתכן, שהוא נגד תלמוד ערוך בחגיגה (טו א) קרי בחיל דמשכחת לה עיבור באמבטי. וענין בן סירא שכתוב בליקוטי מהרי"ל (אות ד), הרי גם הגהת ה"ר פרץ הנז' מסכים הולך בדבר. וגם בספר יוחסין אות א' מאמוראים דף נ"ד ע"ב מדפוס אמשטרדם, כתב דבספר קבלת החסיד אמר כי ר' זירא ורב פפא לא נודע להם אב כמו לבן סירא. והגם דשם הוכיח דאביהם דר' זירא ורב פפא הוזכרו, מ"מ בבן סירא נראה דבר מוסכם."

הביא דברי הבני אהובה והרחיד"א בשו"ת יביע אומר (ח"ב אה"ע סימן א), והסכים איתם.

אם כן נראה שכל שיורה כחץ יכולה אשתו להתעבר.

בספר בני אהובה שם דן במה שהקשה המל"מ הנ"ל, מדוע לא אמרו הפוסקים שאשת איש שהלך בעלה למדינת הים וחזר אחר תריסר ירחי שיש להתירה לבעלה ואת הולד לבוא בקהל משום שנתלה שהתעברה באמבטי. ויישב שם בשני אופנים. אופן אחד, שמיירי שאינה טוענת. אופן שני, שאף אם תטען אין להאמין לה, וז"ל:

"אף גם באמת אני אומר ח"ו להאמין לה ואתה נותן יד לפושעים החטאים האלה בנפשותם דתשטה תחת אישה ואכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און כי באמבטי נתעברה ח"ו להאמין רק שם במסכת חגיגה מיירי כמ"ש התוס' שם דהיא נבדקת על פי חביות והיא בתולה בבירור וא"כ כאן הספק מאין בא ההריון בזו אמר בן זומא דנתעברה באמבטי דהרי היא בתולה לפניך."

ועדיין יש לחלק ששאני נדו"ד, בו לָנו בני הזוג זה בצד זו כמה פעמים וניסה לבוא עליה.

והנה בשו"ת יביע אומר (ח"ח אבן העזר סימן ד ס"ק ג) כתב, וז"ל:

"וראיתי בשו"ת פרי השדה ח"א (סי' עז) שנשאל באברך יר"ש שאשתו הראשונה מתה עליו והשאירה לו בנים, ואח"כ נשא בתולה, אך הוא מרגיש בעצמו שאין לו גבורת אנשים, עד שכמעט אינו יכול להכניס אפי' העטרה, כי מיד אחר שמתקשה יוצא הזרע לחוץ, ורק לפעמים הוא מכניס העטרה בלבד בסיוע זוגתו, ופעם אחת אמרה לו אשתו בשעת תשמיש שאז הרגישה שנכנס הזרע לרחם, ועתה היא מעוברת, והאיש לבו נוקפו שמא לא נתעברה ממנו אלא מאיש אחר, הגם שלא נשמע ולא נראה ממנה שום פריצות כלל, ולא דיימא משום אדם. וכתב שם (באות ד), שאע"פ שהתוס' יבמות (נה סע"ב) כתבו, שבהעראה אינה ראויה להתעבר רק במירוק גיד, מ"מ י"ל דהיינו ע"פ הרוב, אבל יש מיעוט שמתעברת בהכנסת עטרה לחוד."

הרי לנו שרק בגלל חזקת כשרות האשה התיר את הולד לבוא בקהל, ואשה זו שלפנינו אין ספק שזינתה עם אחר. אולם, שם מיירי במי שאינו יורה כחץ ואפשר ששונה מנדון דידן.

אמנם חזות קשה ראיתי בזה בדברי הרב בן איש חי בשו"ת תורה לשמה ובדברי הראש"ל הגר"ע יוסף זלה"ה.

בשו"ת תורה לשמה (סימן תפא) כתב שהשתנו הטבעים, ובזמננו אין אשה מתעברת באמבטי, וז"ל:

"כי הטבעים נשתנו ואפי' מדורות התנאים לדורות האמוראים נשתנו הטבעים ובדורות הראשונים היה אפשר שתתעבר באמבטי מפני כי כוחם היה חזק מאוד מאוד ויש כח בזרע שיהיה מזריע בבטן האשה אעפ"י שבין הביניים נשפך במקום אחר מ"מ נשאר בו הכח של הירייה שירה כחץ מעיקרא ביציאתו גם נשאר תוקף חומו בקרבו משא"כ דורות האחרונים שנחלשו ולא נשאר בהם כח כראשונים לכן אין כח בזרע אחר שנח במקום אחר לעשות פעולה בבטן האשה להזריע."

אמנם צ"ב, אם השתנו הטבעים מדוע נקטו כל הנך פוסקים שהובאו לעיל בפשטות כמ"ש בהגהת סמ"ק: "אשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהן איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר". נראה דס"ל שלא השתנו הטבעים.

בהמשך דבריו כתב הרב תורה לשמה, וז"ל:

"והגם שהרשב"ץ הוא אחרון והיה בקי בחכמות וכתב בתולה יכולה להתעבר אפשר דסבר אולי ימצא מיעוטא דמיעוטא שיש להם כראשונים בזה ובודאי כי מודה הוא שד"ז רחוק מאוד מאוד בזה"ז."

לענ"ד אין לשון הגהות סמ"ק סובלת פרוש זה שהוא על דרך רחוק, אלא דבריו כפשטם: "פן תתעבר".

שמא יש לומר שגם לדברי הרב תורה לשמה בנדון דידן שהבעל היה מנסה לבוא על אשתו ולא עלה בידו משום שלא הגיע לקישוי, תוכל אשה להתעבר באופן זה, אך לשונו מורה שהטבע עצמו השתנה ואין זה בגדר האפשר, כמ"ש שנחלשו הדורות האחרונים: "ולא נשאר בהם כח כראשונים לכן אין כח בזרע אחר שנח במקום אחר לעשות פעולה בבטן האשה להזריע."

בשו"ת אוריין תליתאי (סימן קכד) דן מדוע אין נזהרים גברים ונשים לרחוץ במרחצאות באותה אמבטי זה אחר זה, הבי"ד בספר דרכי תשובה (סימן קצה ס"ק כה), וז"ל:

"ועיי' בשו"ת אוריין תליתאי (שהוא ח"ג מדבר משה) סי' קכ"ד מה שהעיר בזה שהטעם מפני ש"ז של בעלה מדוע אין נזהרים במרחצאות שרוחצים באמבטאות האנשים וגם נשים וגם אם מנקים האמבטאות בין כ"א וא' הלא לוקחים כ"פ המים ושופכים בחזרה לתוך היורה של מים חמים עיין שם מ"ש בזה."

בספר טהרת הבית (סימן יב, עמוד קלו) יישב הראש"ל זצ"ל דבריו על פי מה שכתב בשו"ת תורה לשמה הנ"ל. ושם כתב, שאע"פ שבזמננו מזריקים הרופאים על ידי הזרעה מלאכותית ומתעברת האשה:

"יש לומר שזהו משום שנעשה הדבר על ידי זריקה ודמי ליורה כחץ מה שאין כן כשנשפך הזרע על סדין או במים של הרחיצה יש לומר כדברי הרב תורה לשמה הנ"ל. שמא גם לדבריו י"ל שבאופן שמנסה לבוא על אשתו שאני ויכולה להתעבר גם בזה"ז וצ"ב."

לענ"ד מכלל ספק לא נפקא, שאפשר שתתעבר גם בזה"ז אף שלא ירה כחץ בתוך רחמה של האשה ממש, כיון שכתבו כל הנך רבוותא את דברי הגהת הסמ"ק להלכה גם בזמן הזה.

עדיין לא הייתי עושה מעשה להתיר בדיקת זרע מטעם זה בלבד. אולם, כפי שיבואר לקמן, הבעל לשעבר לא קיים מצות פו"ר, וגם מטעם זה יש להתיר את הבדיקה.

ג. הסוגיה יבמות דף עו ע"א
בגמרא יבמות (דף עו ע"א) התבאר שכל שניקב הגיד בעטרה ונסתם, אם נקרי ונקרע פסול ואם לאו כשר. ושם בגמרא:

"שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו, היכי עבדינן א"ל מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי, ומקרי וחזינן ליה. אמר אביי אטו כ"ע יעקב אבינו הואי, דכתיב ביה כחי וראשית אוני, שלא ראה קרי מימיו אלא אמר אביי מעברינן קמיה בגדי צבעונין. אמר רבא אטו כ"ע ברזילי הגלעדי הוא אלא, מחוורתא כדשנין מעיקרא."

הרי לנו שהותרה הוצאת זרע על מנת לברר אם פצוע דכא הוא או לאו.

שני חילוקים יש בין נד"ד לסוגיה ביבמות. האחד, שבנד"ד אפשר ויצטרכו לעשות מעשה בידים. החילוק השני, שהסוגיה ביבמות עוסקת בהוצאת זרע לצורך היתרו של מוציא הזרע להינשא, ובנד"ד עסקינן בהוצאת זרע של הבעל על מנת להתיר את מי שאפשר שבנו הוא.

דין הסוגיה ביבמות נפסק להלכה. כ"כ ביש"ש שם (יבמות סימן טו), שו"ת שאילת יעבץ (ח"א סימן מג), בכור שור (נדה יג ע"א), שו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סימן קנז), שו"ת עזרת כהן (סימן לב וסימן לז), ועוד. אמנם בספר ערוך לנר (יבמות שם) כתב שלא הוזכרה בדיקה זו בדברי הפוסקים, וז"ל:

"אכן ק"ל מה שלא ראיתי ברמב"ם ושאר פוסקים שהביאו בדיקה זו דהש"ס כמו שהביא שאר בדיקות דהש"ס כגון בדיקות אטום בריאה (בפ"ז מהל' שחיטה ה"ו) וכדומה ומזה נראה לכאורה דאסור לבדוק בדיקה זו. לפ"ז פשיטא דאין ראי' מכאן לדין הב"ש, אכן לא ידעתי למה דחו הש"ס מהלכה, וצ"ע גם על המהרש"ל ביש"ש שהביא בדיקה זו כנראה מדבריו להלכה ולא הזכיר כלל שכל הפוסקים הראשונים השמיטוה."

כאמור לעיל, נפסק דין הגמרא בפשטות על ידי פוסקים רבים. טעם הדבר לענ"ד הוא שמבואר מדברי הגמרא ביבמות שאין שום חידוש בהיתרה של בדיקה זו. בגמרא שם הובא הדין: "כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואם לאו כשר". על היתר זה, "שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו, היכי עבדינן"? ולימדו רב יוסף את ההיתר דבי פוקרי. נראה שלא היתה השאלה "היכי עבדינן", אם הדבר מותר או לא, אלא שאלה מציאותית מהו האופן לגרום שיהא נקרי, והאם יש צורך לעשותו דוקא על ידי הנחה אבי פוקרי או די להעביר לפניו בגדי צבעונין.

לא התברר להדיא בגמרא האם טעם ההיתר הוא כדי להתיר את פצוע הדכא לבוא בקהל או כדי שיוכל לקיים מצות פו"ר. נפקא מינה למי שקיים פו"ר ונעשה פצוע דכא, וכן בנדון דידן, אילו היה הולד בת שאינה חייבת בפו"ר האם יש להתיר בדיקת זרע של האב לצורך התרת הבת לבוא בקהל אף שאינה מצווה על פו"ר. מכל מקום בנדון דידן תרוויהו איתנהו, התרת הבן לבוא בקהל והתרתו לשם מצות פו"ר.

בספר ערוך לנר שם הקשה:

"תמוה לי היכי מייתינן לי' לידי עון גדול דהזל"ב משום בדיקה ובשלמא לתי' ר"י דלעיל (לד ב תוס' ד"ה ולא) דבאקראי בעלמא שרי א"ש אבל לתירוץ התוס' קמא קשה וכבר הפליג להשיג על תי' הר"י הרב בית יוסף מפני שהזוהר החמיר מאוד בעון הוצאת ז"ל ואיך שרינן הכא, ולכאורה י"ל כיון דע"פ הדין טעם איסור הז"ל משום מצות פריה ורביה הוא כמש"כ התוס' בסנהדרין (נט ב ד"ה והא) א"כ כיון שבלא בדיקה אסור לישא אשה כלל משום ספק פצוע דכא ויבטל מפו"ר א"כ מה שבודק עצמו ע"י הוצאת זרע ליכא משום בטול פרו"ר אדרבא עושה לשם פו"ר ואף דיכול לשא גיורת ומשוחררת מספק ואכתי ליכא בטול פו"ר בזה י"ל דלא שכיחי ליה. ולפ"ז אין ראי' מזה להתיר הוצאת זרע ג"כ לבדוק אם הדם שראתה הוא ממנו או ממנה והב"ש באהע"ז (סי' כ"ה סק"ב) רצה להביא ראי' מהכא להתיר גם בזה ולפ"ז שאני הכא דעושה משום פו"ר."

הנה ס"ל לערל"נ שטעם ההיתר הוא משום פרו ורבו ולא משום היתרו לבוא בקהל. לאידך גיסא, כתב בשו"ת שאילת יעבץ (ח"א סימן מג) שמהסוגיה ביבמות יש ללמוד שהותרה הוצאת זרע לצורך מצוה.

אמנם רבים כתבו שהיתר הבדיקה הוא כדי להתירו לבוא בקהל, כ"כ בספר בכור שור (מסכת נדה יג ע"א):

"גדולה מזו אמרינן ביבמות פ' הערל דבדקינן לכתחלה ומייתי לידי הוצאת שכבת זרע לבטלה לידע אם כשר לבא בקהל."

בשו"ת דברי מלכיאל (חלק ה סימן קנז) הביא דברי השאילת יעבץ הנ"ל שיש להתיר השחתת זרע לצורך מצוה, והשיב על דבריו:

"כי מ"ש השאילת יעב"ץ ראיה מיבמות (דע"ו) והבאתי זה בחיבורי ח"א שם. שא"ה [=שאני התם] דאיירי בכרות שפכה שאינו מוליד ואפשר שעליו אין איסור כ"כ להוציא ש"ז ואף דאיירי שם שנסתם מ"מ כל זמן שלא נתברר שנתרפא יש לו חזקת היתר מכבר. משא"כ בחשוכי בנים דשפיר אפשר שיוליד כי נזדמן הרבה פעמים שהולידו אחר כמה שנים. וע' חיבורי ח"ג ס"ס צ"א. ויש לחלק בין כרות שפכה שאינו ראוי כלל להוליד למי שאין לו בנים שאפשר שיוליד ואקצר וצ"ל דאיירי שאין לו אשה דביש לו אשה המותרת לו כגון גיורת יכולים לברר בפשיטות. ועוד דהתם א"א לו לישא אשה כלל ויבוא ליד הרהור והוז"ל ולזה התירו לו ע"ד אמרם מוטב שיחלל שבת אחת משיחלל שבתות הרבה."

לטעמו השני הותרה הבדיקה כדי להתירו לבוא בקהל.

כ"כ בשו"ת אחיעזר (חלק ג סימן כד אות ד), וכ"כ בשו"ת עזרת כהן (סימן לז) שהותרה הבדיקה "לצורך גדול להתירו בקהל".

והנה בנדון דידן הבעל לא קיים מצות פו"ר. בדיונים אמר כי הופנה בעבר לבדיקת זרע, אולם עיון בתיקו הרפואי העלה כי אין כל אבחנה רפואית שיכולה ללמד על בעיית פוריות הקיימת אצלו, ולמעשה לא עבר כל טיפול רפואי הנוגע לפוריותו. לענ"ד, כיון שלא קיים מצות פו"ר ויתכן שעל ידי בדיקת הזרע יוכל למצוא מזור ותרופה, חובה עליו לבצע בדיקה זו כדי לפרות ולרבות. הבעל, כאמור בתסקיר שירותי הרווחה שהוגש לבית הדין, הינו מוגבל במקצת, ואין להתפלא שמעולם לא פנה לכל טיפול שהוא.

נמצא שכולהו איתנהו הכא, לבדוק זרעו כדי שהוא עצמו יוכל לפרות ולרבות, וכדי למצוא אפשרות להתיר את הבן הילד לבוא בקהל.

ד. האם הותרה בדיקה בגרמא או גם על ידי מעשה בידים?
בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סימן קנז) הסתפק בדבר. תחילת דבריו כתב שבסוגיה ביבמות "התירו רק ע"י גרם ולא ע"י משמוש שהוא מעשה בידים". אך שוב כתב "דאפשר ע"י משמוש אין הבדיקה יפה".

בספר ים של שלמה (יבמות פ"ח סימן טו) כתב:

"שלח רבא בריה דרב' לרב יוסף (ע"ו ע"א) ילמדנו רבינו, היכא עבדינן, דמייתי ליה לידי קרי, למבדקי' לכתחילה, פשיט' שהוא אסור לו להוציא ש"ז ביד, שחייב מיתה, כדאיתא בפ' כל היד (נדה י"ג ע"א) א"ל, מייתינן לחם של שעורים, שהוא בחמימתו, ומניחין ליה סמוך לביצים, אנקב בית הרעי, שממנו יתחמם, והוא יראה קרי, או בכל הדומה לו, וה"ה אם ירגיש בעצמו שיבא לידי קרי בהסתכל בבגד צבעונים של אשה, עבדינן ליה הכי."

נראה מדבריו שדוקא בגרמא הותר להוציא זרע.

בשו"ת תורה לשמה (סימן תפא) כתב גם הוא שאין להתיר בדיקה זו על ידי מעשה בידים, וז"ל:

"ידוע הוא כי עון השחתת שז"ל הוא עון גדול וחמור מאוד והוא נקרא בפי חכמים חטא דור המבול וילפי רז"ל מקראי חומר איסור דבר זה ואין צורך להאריך בזה שבודאי אסור לעשות כן. ואין לומר כיון שהוא צורך גדול לדעת הרופא את מחלתו לרפאותו שרי דזה אינו דהא אמרינן בגמרא דיבמות דף ע"ו ע"א בהא דאמר שמואל ניקב ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול וכו' שלח ליה רבא לרב יוסף היכי עבדינן ר"ל כי אתי לקמן לארויי היכי מייתינן ליה לידי קרי וכו' למבדקיה ולאכשורי ואמר שעושין לו סיבה לחממו וכו' ודחה הש"ס לזה ע"ש נמצא דליכא מאן דאמר להורות לו שיוציא ש"ז בידים ויבדקוה להכשירו ואף על גב דזה הוא צורך גדול כדי להתירו בקהל."

וכן בשו"ת תורת חסד (סימן לח) התיר רק על ידי גרמא.

לעומת זאת, מדברי הבית שמואל (סימן כה ס"ק ב) למדו שיש להתיר גם בדיקה בידים.

עי' בשו"ת בית יצחק (אבן העזר ח"א סימן לד) שהבין שלדעת היש"ש לעולם אסורה בדיקה ביד, וז"ל:

"והנה מה שלא בדקו האיש הזה אם נקרע ונקרי. וסמכנו אך על בדיקה הראי' לעין רואים היא דהרש"ל ביש"ש סתם דבדיקה ביד אסור אך בדיקת הש"ס מותר. ואנחנו אין בקיאים בבדיקת הש"ס והגם דמדברי בית שמואל סי' כ"ה ס"ק ב' משמע דגם בדיקה ביד מותר עיין שם. והפלא שלא הביא דברי רש"ל ואולי חולק עליו."

גם בשו"ת אחיעזר (חלק ג סימן כד אות ד) כתב שהוצאת זרע בידים תלויה במחלוקת הב"ש והיש"ש, וז"ל:

"וע"י ב"ש סי' כ"ה סק"ב מש"כ אם נמצא דם בעד של אשה ספק אם הדם ממנה או ממנו נראה לכאורה דמותר להוציא זרע כדי לברר אם הדם ממנו, דאין איסור לשמש ולהוציא זרע, והביא ראיה מיבמות ע"ו דאם ניקב הגיד בודקין אם נתרפא, ומניחין בי' פוקרא, כדי שיוציא זרע ויש לדחות יעוי"ש. ובאמת יש לחלק דשאני התם דחששו כדי להתירו בקהל, ובשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ג כ' בתוך דבריו ואיברא לצורך שעה אף להוציא ז"ל להשחיתו על הארץ שרי, כדאשכחן לענין בדיקת הנקב בגובתא דשכי' דמתבינן לי' אבי פוקרא ביבמות ע"ו ש"מ דאיסור חמור זה הותר מכללו לצורך שעה, אולי התם דוקא ע"י גרמא וכמש"כ היש"ש ביבמות שם דין ט"ז. אולם הא מבואר בדהתו"ס יבמות ל"ד דלא חשיב מעשה ער ואונן אלא כשמתכוין להשחית זרעו ורגיל לעשות כן תמיד אבל באקראי בעלמא שרי. ואם שהב"י החמיר בזה בסי' כ"ה, מ"מ לצורך שעה י"ל דשרי, ובס' ערוך לנר ביבמות ע"ו שם כ' דמשו"ה התירו לפמש"כ התוס' בסנהדרין נ"ט דזה תלוי במצות פריה ורביה ועל כן היכא שזהו תקון למצות פו"ר אין חשש בדבר, ולצאת ידי המחמירים בזה יעוי' בס' שדי חמד [...] כללו של דבר שיש לסמוך על ד' שו"ת יעב"ץ שכ' דהיכא דאי אפשר בגרמא לעשות גם בידים, ודרך תשמיש ע"י נרתיק בודאי מותר לכו"ע."

עי' קובץ תשובות לגרי"ש אלישיב זצ"ל (ח"ב סימן עד) שדחה דברי האחיעזר מכח דברי היש"ש.

לעומת זאת הרב זצ"ל בשו"ת עזרת כהן (סימן לז) כתב שאף לצורך היתר לבוא בקהל אין להתיר אלא בגרמא, וז"ל:

"וכאן בענין השחתת זרע מצינו שבמקום דחק גדול התירו גרמא דהשחתה, ולא התירו מעשה ממש, כדאמרי' ביבמות (ע"ו א') גבי בדיקה להכשיר בקהל, בניקב בעטרה עצמה ונסתם, שכל שאילו ניקרי ונקרע פסול וא"ל כשר, דבדקינן ע"י גרם דנהמא חמימא כו', אף על פי שהוא לצורך גדול להתירו בקהל מ"מ לא התירו כ"א גרמא ולא ממש, ש"מ דגרמא קיל מממש בהא."

ושם (סימן לב) הביא הרב זצ"ל דברי הב"ש (סימן כ"ה ס"ק ב) ותמה על דבריו:

"שאם היה היתר להוציא בידים א"כ למה טרח הגמ' לגרום באופן רחוק כזה. ולע"ד אין הניסיון ג"כ מכוון כ"כ כמו בידים, די"ל שכח הדחי' גדול יותר מממילא, וצ"ל משום דא"א בבדיקה יותר מזו, מפני האיסור הגדול של הוצאת ז"ל, ע"כ לא אפשר כ"א ע"י בדיקה זו שאינו כ"א גורם."

אולם עי' בספר ישרש יעקב (יבמות עו ע"א ד"ה א"ל מייתינן) שביאר דברי מהרש"ל שאסר, משום שאפשר באופן שאינו מוציא בידים. כ"כ בספר שולחן שלמה (ערכי רפואה ח"ג עמוד צז) ובשו"ת מנחת שלמה (ח"ג סימן קג אות טז), וכן בשו"ת משפטי עוזיאל (אה"ע סימן מב). ע"ע בספר מעין אומר (ח"ח פריה ורביה שאלה ה) שהביא בשם הראש"ל זצ"ל שאפשר לסמוך על המקילים להוציא בידים.

והנה האריכות בזה אך למותר והדברים עתיקים, עי' באוצר הפוסקים (סימן כג ס"ק א אות יא), וסוף דבר הוא שעל ידי גרמא יש להתיר כמבואר בגמרא יבמות (דף עו ע"א), ועל ידי מעשה בידים הדבר שנוי במחלוקת.

בהתייעצות עם רופא מומחה התברר כי יש כמה שיטות להוצאת זרע שלא בידים ופשיטא שכך יש לעשות, אם לא יעלה הדבר נתיישב בכך שנית.

ה. בדיקת זרע על מנת להתיר לבוא בקהל אדם אחר
בשו"ת חיים ושלום לגר"ח פאלאג'י (ח"ב סימן יח) דן בעניין דומה. נדונו היה במי שהיה נשוי עם אשתו ארבע וחמש שנים ולא הוליד, וילדה אשתו בן, וטען שהבן אינו ממנו משום שאינו ראוי להוליד כיון שאינו מזריע אף שיש לו קישוי אבר. נשאל הרב אם מותר לבודקו אם הוא מזריע ויורה כחץ ולהתיר את הבן לבוא בקהל או שיש בזה איסור משום השחתת זרע לבטלה.

בתשובתו כתב כי הוז"ל הוא איסור תורה, ואעפ"כ מותרת הבדיקה כדי למנוע שני איסורים: איסור ממזרות של הולד, ואיסור האשה לבעלה.

מקור לדבריו הביא מהסוגיה יבמות (דף עו ע"א), שם התירו הוצאת זרע על מנת לברר אם הנבדק מותר לבוא בקהל ואין בו איסור פצוע דכא. הקשה על עצמו, שבגמרא ביבמות נראה שהדבר מותר בגרמא בלבד ולא בידים, והביא מהב"ש (סימן כה ס"ק ב) שהתיר הוצאת זרע בידים על מנת לבדוק אם דם יצא מהבעל או מהאשה ולמד זאת מסוגיית הגמרא ביבמות. ביאר שמה שכתב הב"ש בנדון דידיה שרק "לכאורה" מותר הדבר, הוא משום שאין ביטול או קיום מצוה במה שמתברר אם הדם ממנו או ממנה, מה שאין כן היתר אשה לבעלה הוא עניין הנוגע לבעל עצמו, וכן היתר הבן לקהל נוגע לכמה מצוות האב על הבן ועל ידי בדיקה זו אנו מבחינים אם הוא בנו או לא. עוד הוכיח מדברי הנחפה בכסף שגם להוציא זרע בידים מותר לצורך מצוה דרמי עליה. סוף דבריו כתב שהוא מהסס בדבר משום שאין להאמין שאין לו זרע כלל, עיי"ש. נראה שמעיקר הדין היה מתיר אף להוציא זרע בידים.

מה שסמך על דעת הב"ש שנוי במחלוקת כמשנת"ל.

בנדון דידן הצדדים התגרשו והאשה הודתה שזינתה, כך שלא תוכל הבדיקה להתיר את האשה לבעלה, אך עדיין יש לפנינו את טעמו השני של הגר"ח פאלאג'י כדי למנוע ממזרות מהולד עצמו.

והנה בתחילה כתב הרב שיש לדון להתיר בדיקה זו כדי להציל את הולד מאיסור ממזרות, אך שוב כתב שאיסור הממזרות אינו דבר התלוי באב מצד עצמו, וטעם ההיתר הוא משום שיש לבדיקה נפק"מ לגבי הנבדק, שאם בנו הוא מחויב למולו לפדותו ולהשיאו אשה, וכן הבן מחויב על מכתו וקללתו של אביו. טעם זה קיים גם בנדון דידן.

יש לעיין בטעם דברי הרב חיים ושלום מדוע ס"ל שעל מנת להציל אדם אחר מאיסור ממזרות אין היתר להוציא זרע, ולעומת זאת מותר להוציא זרע על מנת שיתברר למוציא הזרע אם פלוני הוא בנו. אין לומר שבירור זה מלמד אם בנו הוא וקיים בו מצות פו"ר, שכן כתב הרב חיים ושלום שיש להתיר גם משום שהבן יתחייב על מכתו וקללתו של אביו.

נראה שטעמו הוא שכל שמוציא האדם זרעו לצורך ידיעה הנחוצה לו, אין כאן הוצאת זרע לבטלה, משא"כ לצורך אדם אחר יש לדון בגדרי "חטא כדי שיזכה חבירך" (שבת דף ד ע"א). איברא שלא לצורך כל בירור ידיעה יש להתיר הוצאת זרע, אלא רק לצורך הנוגע לאיסור והיתר, כגון להתיר לו את אשתו או לברר שפלוני הוא בנו.

עדין יל"ע מדוע התיר הוז"ל כדי שיתברר אם מחויב הבן על מכתו וקללתו של אביו, וצ"ל שגם זה צורך האב. אך דוק שלא רק לצורך האב כאב התיר את הוצאת הזרע, אלא גם על מנת לברר שאין אשתו אסורה לו.

ידועה שיטת היראים שהובאה בטור (אה"ע סימן ה) דס"ל שניקב אינו פסול לבוא בקהל אלא שאינו מוליד, ומ"ש הגמרא שפסול היינו שבנו ממזר הוא כי אינו ממנו. וז"ל היראים (סימן כט):

"והא דתניא ביבמות בהערל [ע"ו א'] ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר וזהו פסול שחוזר להכשירו. פי' הנולד פסול וממזר הוי, דבר ברור שאינו מוליד אבל האדם כשר לבוא בקהל. ואמרינן נמי התם [ע"ה ב'] ההוא עובדא דהוה בפומבדיתא דאסתתם גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים סבר רב ביבי בר אביי לאכשוריה אמר רב פפי משום דאתיתו ממולאי אמריתו מילי מולייתא במקומה מבשלת שלא במקומה לא מבשלה, פי' לאכשורה הוולד כי לאשת אותו האיש נולד לה בן, והיה רוצה רב ביבי לאכשורי כי אמר יכול בעלה להוליד ושלו הוא חלק עליו רב פפי ואמר ממזר הוא שאי אפשר לומר שהוליד זה האיש כי שלא במקומה לא מבשל', אבל על האיש לא נחלקו שדברי הכל מותר לבא בקהל שאינו אלא עקור ואינו כרות שפכה."

לשיטת היראים עולה שטעם הבדיקה הוא כדי לברר שהבן בנו הוא, וכמ"ש הרב חיים ושלום.

אי בדידי תליא, הו"א שהדבר מותר גם כדי להתיר את הבן לקהל, ולא רק משום שהדבר נוגע למוציא הזרע.

מכל מקום לדעת הרב חיים ושלום יש להתיר בנדון דידן בדיקת זרע אף על ידי מעשה בידים, כל שאין אפשרות אחרת.

ו. מסקנת הדברים
הבעל לשעבר מופנה לאלתר לבדיקת זרע. בדיקת הזרע תיעשה שלא על ידי מעשה בידים, אלא באופן של גרמא. ככל שלא יהא מנוס מלעשות מעשה בידים, נא ימציא הבעל לשעבר חוות דעת רפואית המבהירה מדוע יש צורך לעשות כן. מטרת הבדיקה לבדוק האם הבעל לשעבר פורה כיום, ככל שבאפשרותו להזריע יש לבדוק האם ההזרעה היא בדרך של טפטוף או בדרך של זרימה.

מותר לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום כ"ד בניסן התשפ"ב (25/04/2022).

הרב אליהו אריאל אדרי
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה