החלטה

בפנינו בקשה ליתן למבקש סעד הצהרתי, בו ייקבע כי:
א. הסכם הגירושין שבין הצדדים, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ביום כ"ט בתמוז תשס"ז (15.7.07) נערך, נחתם ואושר כדין.
ב. האיש הסכים למתן הגט בתנאי שיקויימו התנאים האמורים בהסכם הגירושין ולפיכך, ביטול התנאים האמורים בהסכם עלול להביא לביטול הגט.
ג. הסמכות הבלעדית לדון בכל טענה הקשורה לביטול סעיפים בהסכם נתונה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב בלבד.
ד. קרובי האשה, החתומים כצד להסכם, ה"ה אלמונים, חייבים להשיב לאיש את כל ההוצאות שהוציא ושיוציא, בשל התביעה לביטול סעיפים בהסכם הגירושין, שהגישה האשה לביהמ"ש, לרבות ההוצאות בגין הגשת בקשה זו.
המשיבה הגישה תגובה לבקשה ובה הסכימה למתן הסעד על פי סעיף א' לבקשה, מבלי שהדבר יתפרש כהכשרת סעיפים מסויימים בהסכם הגירושין, אשר לגביהם היא הגישה תביעה לביטולם בבית המשפט לעניני משפחה, בהיותם סותרים לטענתה את תקנת הציבור והיותם למראית עין, ועל כן הינם בטלים מעיקרם או ניתנים לביטול.
המשיבה טוענת עוד כי הסמכות לדון בבטלות הסכם גירושין שקיבל תוקף של פסק דין על ידי בית הדין הרבני, מחמת היותם נוגדים את תקנת הציבור או היותם למראית עין, נתונה במקביל הן לבית הדין הרבני והן לבית המשפט. אך מאחר והיא הקדימה את המבקש בהגשת תביעתה לבית המשפט, הוקנתה לו הסמכות והוא זה שאף צריך לדון בשאלת הסמכות.
המשיבה מוסיפה וטוענת לגופה של הבקשה, אך עיקר ענייננו בהחלטה זו, הוא בשאלת הסמכות.
ראשית, איננו רואים כל מניעה לדון ולהכריע בשאלת הסמכות. על פי בג"ץ 00 / 8497 אירה פייג-פלמן נ' ג'אורג' פלמן נז (2) 118, מוסמכות שתי הערכאות להחליט בשאלת סמכותן, אך משהכריעה אחת הערכאות בשאלת הסמכות שוב לא תידרש הערכאה המקבילה לשאלת הסמכות, אלא בהתקיים טעם מיוחד. כמו כן, לא תחליט ערכאה בשאלת סמכותה אם החל הדיון בשאלת הסמכות בערכאה המקבילה והוא נמצא כבר בשלב מתקדם. במקרה דנן טרם החל הדיון בשאלת הסמכות בבית המשפט לעניני משפחה, ולא מצאנו טעם מספיק בדברי המשיבה שלא להכריע בעצמינו בשאלת הסמכות.
כאמור, טוענת המשיבה כי בית המשפט מוסמך לדון בתובעה לביטול סעיפים בהסכם הגירושין מחמת היותם נוגדים את תקנת הציבור ומחמת היותם בגדר הסכם למראית עין. כתימוכין לעמדתה היא מצטטת מפסק הדין בתמ"ש (י-ם) 10501/02, אשר מאבחן בין תובענה לבטלות הסכם מחמת עילה לבר-הסכמית כמו היותו מנוגד לתקנת הציבור או היותו הסכם למראית עין לבין תובעה לביטול ההסכם בשל טעות, הטעיה, כפיה או עושק שבהן יש עדיפות לערכאה שאישרה את ההסכם. כן מסתמכת המשיבה על רע"א 359/85 קוך נ' קוך, פ"ד לט (3) 421, 423, שם נפסק כי "אם רוצה בעל דין בהכרזה, שההסכם בטל - חרף הליך האישור התקף פתוחה הדרך לפניו לפנות לכל ערכאה שיפוטית בעלת סמכות לדון בעילות, שעליהן הוא משתית את עתירתו".
איננו מקבלים את טענות המשיבה לענין זה. צודק ב"כ הבעל באבחנו את פסק הדין בפרשת קוך ממקרה דנן. בפרשת קוך מדובר היה בהסכם ממון שקיבל אישור גרידא. הסכם ממון אינו תקף ללא אישור. אך אישור הסכם ממון אינו בבחינת פסק דין, שהרי בנסיבות מסויימות ניתן לאשר הסכם ממון בפני נוטריון או לאמתו בפני רשם הנישואין, שאינם בגדר ערכאה שיפוטית. ממילא, לא ניתן לומר שעצם האישור בפני גורם המוסמך לאשר, יוצר סמכות נלווית לאותו גורם לדון בתוקפו של ההסכם. לא כך הוא כאשר מדובר בהסכם שקיבל תוקף של פסק דין. גם אם קיימת לערכאה שיפוטית סמכות כללית לדון בתוקפו של הסכם ולהצהיר על בטלותו, אין היא מוסמכת להורות על בטלותו של פסק דין שניתן על ידי ערכאה מקבילה ובוודאי שאין הדבר עולה בקנה אחד עם חובת הכיבוד ההדדי של הערכאות.
על אחת כמה וכמה כך בהסכם שאישר בחדא מחתא הסכם ממון והסכם לסידור גט. הסכם בין בני זוג שאושר בפסק דין גירושין קיבל מעמד מיוחד בסעיף 2(ד) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (וראו: ע"א 77 / 490 דוד נציה נ' עליזה נציה לב (2) 621, 624). על מנת שערכאה משפטית תוכל לדון בשאלת תוקפו של חלק ממוני בהסכם שאושר בפסק דין לגירושין, צריכה היא לדון בשאלה אם ההסכם ניתן להפרדה לחלקים, באופן שבטלותו או ביטולו של חלק מן ההסכם אינו גורר אחריו את ביטולם של חלקים אחרים מן ההסכם, ובמקרה דנן החלק המתייחס לענין הגירושין. בית המשפט לעניני משפחה אינו מוסמך לדון בעניני גירושין וממילא לא יוכל להכריע - בוודאי לא באופן סופי - בהשפעה שתהיה או לא תהיה לביטול החלק הממוני שבהסכם על כשרות הגט. לפיכך, משאושר החלק הממוני כחלק בלתי נפרד מפסק הגירושין, מסורה לבית הדין בלבד הסמכות הייחודית לדון בתוקפו של ההסכם כולו ושל כל חלק ממנו.
בבחינת למעלה מן הצורך נעיר, כי המשיבה ציטטה מפסק הדין בפרשת קוך באופן חלקי, והתעלמה מהמשכו של הקטע שצוטט על ידה, לאמר: "...ייתכן שבמקרה מסוים ידובר בהפרת תנאים, המצויים כולם בתחום המעמד האישי, ואשר הצדדים הסכימו במפורש או מכללא שיתבררו בבית הדין הרבני דווקא (או בבית המשפט המחוזי, לפי העניין). במקרה כזה די בהסכמתם כדי להעניק לבית הדין הרבני את הסמכות לדון". במקרה דנן הצהירו הצדדים במפורש במבוא להסכם הגירושין כי הסכימו לקבל על עצמם את סמכותו הבלעדית של בית הדין בכל הקשור בהסכם, וברי שבגדר האמור נמצאת שאלת תוקפו של ההסכם או חלק ממנו, לרבות שאלת היותו מנוגד לתקנת הציבור או היותו למראית עין.
מן הטעמים הנ"ל, איננו מקבלים את ההבחנה שנעשתה בפסק הדין בתמ"ש (י-ם) 10501/02, בין תובעה לבטלות הסכם מחמת עילה לבר-הסכמית כמו היותו מנוגד לתקנת הציבור או היותו הסכם למראית עין לבין תובעה לביטול ההסכם בשל טעות, הטעיה, כפיה או עושק שבהן יש עדיפות לערכאה שאישרה את ההסכם. זאת ועוד: היות ההסכם מנוגד לתקנת הציבור או היותו למראית עין, משמעם פגם בכריתת ההסכם, ועל פי פסיקת בית המשפט העליון הסמכות לדון בכך מצויה בידי הערכאה שנתנה תוקף לפסק הדין:
"ההלכה הפסוקה הכירה בקיומה של סמכות נילווית, הטבועה בערכאה השיפוטית, ונגזרת מסמכותו המקורית של בית הדין הרבני מכח החוק, ומקנה לה, בנסיבות מיוחדות, כח שיפוט לחזור ולדון בענין שהכריעה בו בעבר. כזו היא, למשל, סמכות השיפוט של בית משפט ובית הדין לבטל פסק דין שניתן על ידם, המבוססת על הסכם בין הצדדים שנפל פגם בכריתתו. פגם מהותי כזה עשוי להביא לביטולו של ההסכם, ומכאן גם לביטולו של הפסק המבוסס עליו, והערכאה המוסמכת לדון בביטולו היא אותה ערכאה שנתנה את הפסק" (בג"ץ 03 / 8638 סימה אמיר נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים [פדאור (לא פורסם) 06 (8) 437], בפיסקה 14, והאסמכתאות שם)
לעומת זאת, אנו רואים קושי לדון בבקשה לתת פסק דין הצהרתי כמבוקש בסעיף ד' לבקשה. משמעותה של בקשה זו אינה סעד הצהרתי גרידא בדבר תוקפו של ההסכם - והרי לסעד הצהרתי שכזה מסכימה המשיבה - אלא תביעה לאכיפת סעיף ממוני בהסכם גירושין, בשל הפרתו. זוהי תביעה ממונית אשר למרבה הצער אינה מצויה לעת עתה בגדרי סמכותו של בית הדין.
לאור האמור לעיל, אנו מחליטים:
א. בהסכמת הצדדים אנו קובעים כי הסכם הגירושין שבין הצדדים, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, ביום כ"ט בתמוז תשס"ז (15.7.07) נערך, נחתם ואושר כדין.
ב. קובעים מועד ליום ט' בסיון תשס"ט (1.6.09) שעה 11:30 לדיון בבקשה להצהיר כי האיש הסכים למתן הגט בתנאי שיקויימו התנאים האמורים בהסכם הגירושין ולפיכך, ביטול התנאים האמורים בהסכם עלול להביא לביטול הגט.
ג. הסמכות הבלעדית לדון בכל טענה הקשורה לביטול סעיפים בהסכם נתונה לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב בלבד.
ד. סעיף ד' לבקשה, נמחק. אין באמור כדי לפגוע בתוקפם של הסעיפים הנוגעים לענין בהסכם הגירושין, ובית הדין יידרש לשאלת בטלותם או ביטולם אם יתבקש לכך.
ניתן ביום א' ניסן תשס"ט (26/03/2009)
הרב דב דומב, דיין הרב אבירן יצחק הלוי, דיין הרב יצחק זר, דיין