החלטה

בהחלטה מיום כ"ט בטבת תשס"ט (25.1.2009), ועוד קודם לכן בפסק הדין מיום י"ט בכסלו תשס"ט (16.12.2008) בחתימת פסק הדין בעמודים 3 ו-4, חיוה בית הדין דעתו כי על בית הדין בהרכבו הנוכחי לפסוק את הדין, ונמנע מלפסול עצמו. ההחלטה נומקה, אולם בשולי ההחלטה נאמר כי: "נימוקים מורחבים יצורפו לתיק". אלו הם נימוקינו בפרוטרוט.
השתלשלות העניינים כהוויתם בתיק זה כך היתה.
1) ביום י"ג בניסן תשס"ו (11.4.2006) פתח הבעל תביעת גרושין וחלוקת רכוש. משך כשנתיים נדונו הצדדים בפני ההרכב הקבוע באותה עת באולם 301 לאמור הדיינים א' ב' ג'. ההרכב שמע את הצדדים, את באי כוחם, עדיהם, קיבל חוות דעת נדרשות, ושאר כתבי בי דין כמקובל.
2) ביום כ"ג בכסלו תשס"ח (3.12.07) הורה כבוד אב בית הדין דאז, הרב א', כי הצדדים יגישו סיכומים. ביום כ"ה באדר א' תשס"ח (2.3.08) נתקבלו סיכומי בא כח הבעל, וביום י"ח באדר ב' תשס"ח (25.3.2008) נתקבלו סיכומי בא כח האשה. כיון שכן בשלו התנאים לפסיקת הדין.
3) ברם, טרם ניתן פסק הדין נתפרק הרכבו הקבוע של אולם 301. הרב הדיין א' עבר לכהן בירושלים, והרב הדיין ב' פרש לגימלאות. באולם 301 נתמנו לכהן הדיינים ג' (מההרכב הפותח) והדיינים ד' ו-ה'.
4) סיכומי הצדדים הועברו לכבוד אב"ד הדיין א' שישב בתיק מראשיתו ועד סופו כלומר שלב הסיכומים. האב"ד כתב פסק דין ראשון בתיק. על פסק דין זה חתם הדיין ג' שהיה תמים דעים עם כבוד אב"ד א'. פסק דין זה נשלח לכבוד הדיין ב', שבאותה תקופה פרש לגימלאות והיה חותם כמסיים על תיקים אחרונים שנותרו לחתימתו. ברם דיין ב' נמנע מלחתום על פסק הדין, באשר חלפו זה שלושה חודשים מאז פרישתו לגימלאות, ויותר אינו רשאי לחתום על פסקי דין.
5) כיון שכן נתבקש דיין ד' הקבוע בהרכבו החדש של האולם, לחתום על פסק הדין. ברם דיין ד' מצא עצמו מנוע מלחתום על פסק הדין משני טעמים. האחד: הוא לא התרשם אישית וישירות מהצדדים ובאי כוחם, באופן המניח את דעתו, ולפיכך ביקש לקבוע מועד לדיון נוסף. מטעם שני נמנע דיין ד' לחתום על פסק הדין, באשר היה סבור דווקא כטענת בא כח האשה בסיכומיה בסעיף ח', ובנגוד לחבריו הדיינים א' ו-ג', כי אין לפסוק באשר לסוגיית רכוש הצדדים, כי בנושא זה טרם מיצו הצדדים טענותיהם.
6) לפיכך נקבע מועד לדיון ביום א' באלול תשס"ח (1.9.2008). יום זה היה היום הראשון לאחר פגרת הקיץ, והוא יועד בעיקר לטיפול בעומס הבקשות שהצטברו על שולחן בית הדין. שני תיקים קשים ומיוחדים נקבעו ליום זה, האחד תיק מס' 028071553 (היה זה תיק קשה ונורא של אשה שעוגנה על ידי בעלה שנים רבות, ולא נסתיים אלא לאחרונה כשניתן על ידי בית דיננו פסק דין לחיוב הבעל, והוא הושם במאסר עד שנאות לשחרר את האשה מכבליו). תיק שני שנקבע ליום זה הוא התיק דנן (כל זה היפך דברי באת כל האשה בסעיפים 4א' ו-4ב' לתגובתה שנתקבלה ביום כ' בחשון תשס"ט (18.11.2008).
7) במועד הדיון הופיעו הצדדים דנן. אבל דיין שלישי לא היה נוכח באותו יום שנעדר בכל כורחו מסיבות נכונות שאין כאן מקומן. כיון שכך הציע הדיין ד', שהיפך דווקא בזכותה של האשה בכל דרך אפשרית, לקיים ישיבת לישכה עם הצדדים ובאי כוחם, שמא יעלה בידו לקדם את התיק בהבנות ולו חלקיות, ישיבה כזאת נהוגה ומקובלת בבתי הדין הרבניים, ופורשה אף בכללי האתיקה לדיינים תשס"ח. לעניין חשיבותם וערכם של כללי האתיקה, ראה בג"ץ פד"י נ"ד חלק שני עמ' 63 הקובע כי יש לראות בהם חומר מנחה ומדריך, בהיותם בעלי משקל סגולי רב, שעל כך אין חולק.
8) בישיבה זו הסביר הדיין ד' לאשה ולבאת כוחה את צדדי סיכויי בקשתה לשלום בית, לעומת צדדי סיכויי תביעת בעלה לתביעת הגרושין. כן הסביר לה את הסיכויים, ולעומתם את הסיכונים שבפסק דין, שעלול לחרוץ את דינה לגירושין, בטרם הובטח לה ובנותיה מאומה מהרכוש הרשום על שם הבעל, ושמא תמצא עצמה בלא קורת גג לראשה ולראש בנותיה חלילה. כן הציע לה לשקול להעתר להצעת הבעל לקבל ללא דין ומשפט סך למעלה מ-120,000 דולר, והצעות לא מבוטלות אחרות שהציע לה הבעל, לדברי באת כח האשה עד 170,000 דולר. לחילופין הציע הדיין לאשה לשקול להתגרש בהסכמה ולדון בעניני הרכוש בבית הדין לאחר הגירושין. לחילופי חילופין אם איננה מעוניינת לדיון בפני בית הדין הרבני, תהא רשאית לדון בתביעותיה הרכושיות בבית המשפט כבחירתה, כשהבעל מסכים לוותר על סמכות בית הדין אותה קנה בהקדימו לכרוך את תביעות הרכוש בתביעת הגירושין בבית הדין. הדיין ד' הדגיש היטב היטב באזני האשה ובאת כוחה כי לא גמר דבר וחצי דבר בדעתו בדינה, שהרי טרם שמעה כראוי וטרם נשא ונתן עם חבריו להרכב, וכיון שכך ודאי שלא גמר בדעתו דבר בדינה. על אחת כמה וכמה שאינו יודע מהי סוף דעת חבריו, וביחוד דיין ה' שזה עתה נצטרף להרכב. אולם האשה עמדה על שלה: יקוב הדין את ההר. לא תאות להתגרש, דרישתה לשלום בית נחרצת, כשהיא ממשיכה לגבות מזונות אשה נכבדים שנקבעו לה בבית המשפט לעניני משפחה בהיותה אשת איש. זאת כאשר הבעל מתגורר מחוץ לדירה הרשומה על שמו, ומדיר רגליו מביתו מחמת תלונותיה של האשה במשטרה נגדו.
כיון שכך משך הדיין ד' את ידיו, בטל הצעותיו מפני רצונה של האשה, ונקבע לצדדים מועד סמוך ונראה לדיון ביום י' באלול תשס"ח (10.9.2008).
כמובן, ישיבת לישכה ונסיונות פישור, איננו דבר שבית הדין נוהג כדבר שבשגרה. אולם במקרה כה חריג ויוצא דופן, כשהצדדים דנים קרוב לשלוש שנים, ובית הדין בהרכבו הראשון נתבטל, ועינוי דין רב וממושך עלול להיגרם לצדדים, מה טוב מלסיים את הפלוגתא בהסכמה.
בית הדין נהג בצדדים, וביחוד וביותר באשה, באנושיות ברגישות ובאמפטיה מופלגת, והשתדל למנוע את הסלמת והחרפת הסיכסוך ביניהם, בשל האופי המיוחד של סכסוך בין בני משפחה בכלל, ובין איש לאשתו בפרט, גם כשהם מצויים בהליך גירושין, ביחוד בשים לב לעובדה כי הם ימשיכו בעתיד לשמור על קשר במשך שנים ארוכות, ולו בשל הילדות הקטינות המשותפות לשניהם.
אמנם טוב היה לו היתה על יד בית הדין יחידת סיוע העוסקת בגישור ופישור, וכן עובדות סוציאליות וכוח עזר נוסף, כמקובל בבית המשפט. אולם במצב הנוכחי ובמגבלות כח האדם האדירות בהן נתונים בתי הדין הרבניים, שאינם מצויידים די הצורך בכלים המספיקים למלאכת הקודש המוטלת על כתפיהם, יש ומוכרח בית הדין לעסוק באלו בעצמו, והכרח זה בודאי לא יגונה.
ביום י' באלול תשס"ח (10.9.2008) קיים בית הדין דיון בהרכבו החדש והקבוע של האולם בפני כבוד הדיינים ג' ד' ה'. בדיון זה השמיעו הצדדים ובאי כוחם המלומדים טיעוניהם, ובית הדין שקל לפסוק את הדין - בסוגיית הגירושין בלבד ולא בסוגיית הממון - על פי החומר שבתיק, ועל פי ששמע בדיון זה, כי סוגיית הגירושין לנוכח החומר שבתיק, נראית לבית הדין נהירה ופשוטה, כפי שיתבאר בפסק הדין הנפרד לענין זה.
לא נעלמה מעיני בית הדין סוגיית חילופי ההרכב, ואף בא כח הבעל הגיש בקשה בענין. ביום י"ח באלול תשס"ח (18.9.2008) נתבקשו הצדדים לחוות דעתם באשר לסוגיית חילוף ההרכב.
בא כח הבעל הגיש תגובתו ביום ז' חשון תשס"ט (5.11.2008) ובקש מבית הדין לדון על פי החומר שבתיק, ותגובתו ונימוקיו מצויים בתיק. דברי באת כח האשה כי: "לא ידוע לאשה על הגשת תגובה מצד הבעל" תמוהים מאד ובלשון של זהורית, שהרי שני הצדדים נצטוו כאחד בהחלטה מיום י"ח באלול תשס"ט (12.11.2008) להגיש את התיחסויותיהם לסוגיית שינוי ההרכב. ולאחר שנתקבלה עמדת הבעל, ולאחר שנשתהתה עמדת האשה, הורה ביה"ד בהחלטה נוספת מיום י"ד בחשון תשס"ט (12.11.2008) כי: "המזכירות תעביר את תגובת ב"כ הבעל לב"כ האשה שתגיב תוך 7 ימים, ותמלא אחר הוראת ביה"ד מיום 18.9.08". תגובת ב"כ הבעל מצויה בתיק בכמה העתקים. באי כח האשה היפכו בתיק מראשו לסופו ומסופו לראשו, ומצאו בו גם את מה שאין בו אלא לדעתם המוטעית, ותגובה כה בולטת לא מצאו? ושמא טענתה זו יצאה ללמד על כנות שאר טענותיה?
אולם באת כח האשה השהתה תגובתה, ולא בכדי. שהרי האשה מצויה במצב נח להפליא מבחינתה. היא מתגוררת בדירה הרשומה על שם הבעל, גובה מזונות אשה לא נמוכים כלל על פי פסיקת בית המשפט, הבעל מחוץ לדירה לאחר שהוגשו נגדו תלונות במשטרה, ובבית הדין נדונות בקשותיה לשלום בית, ופסק דין אין. כיון שכך, בקש בא כח הבעל לקצוב את זמן תגובת בא כח האשה, ואכן ביום י"ד בחשון תשס"ט (12.11.2008) הורה בית הדין כי על האשה למלא תוך 7 ימים אחר החלטת ביה"ד ביום י"ח באלול תשס"ח (18.9.2008) ובהעדר תגובה יפסוק ביה"ד.
כיון שכך, הואילה באת כח האשה ביום כ' בחשון תשס"ט (18.11.2008) והזדרזה תוך ששה ימים להגיש תגובה לסוגיית חילוף ההרכב (וכשנתחשב בעובדה שכיומיים שלשה עברו עד שנדפסה ההחלטה והגיעה לידיה, נראה שהיתה התגובה ספונה עמה במחיצתה עד כלות כל הקיצין, ולהלן נבאר שזו לבדה סיבה לדחיית הטענה לפסילת ההרכב). בתגובתה הביעה התנגדותה למתן פסק דין על ידי ההרכב הנוכחי, ומשני טעמים. בסעיפים 2 ו3 כתבה כי: "עדויות הצדדים נשמעו בפני הרכב אחר, אשר שניים מחביריו אינם מכהנים בהרכב הנוכחי. במהלך הדיונים הקודמים נאמר מפורשות לבעל על ידי הרכב בית הדין כי גם אם כל טענותיו אמת, אין בכך כדי לכפות על האשה גט פיטורין. מיותר לציין כי התרשמות בלתי אמצעית מעדויות העדים והצדדים מהווה מרכיב מהותי ועיקרי בבואו של ביה"ד ליתן פסק דין או החלטה בנושא כה חשוב. מה שגם שבמקרה זה אין מדובר בהחלטה דיונית גרידא ולא רק אחד משני הדיינים חסר אלא שניים".
לא למותר לציין שאפילו לשיטתה היה על באת כח האשה להעלות טענה זו עוד ביום כ"ג בכסלו תשס"ח (3.12.2007), מועד בו התקיים הדיון שלא במעמד דיין ב' שפרש לגימלאות, והוחלף על ידי דיין ד'. והיא הרגישה בחילוף, וציינה זאת בדבריה לפרוטוקול בעמ' 2 שורה 6. אבל היא הסכימה והצהירה לפרוטוקול כי ניתן לגשת לסיכומים ופסיקת הדין. כל שכן לפי המפורש בפסקי דין רבים, כי גם קבלה בשתיקה של שינוי בהרכב ביה"ד הוייא קבלה, ראה לדוגמא באוסף פסקי דין של ביה"ד הגדול לערעורים ח"ב (ורהפטיג) עמ' 29. וראה עוד שם בעמ' 74 שעל כל פנים בדיעבד ולאחר מעשה שניתן פסק דין על ידי הרכב שהשתנה אין הדין בטל.
ולגופו של ענין יש להשיב ולבאר כי בית הדין נהג בבני הזוג על פי האמור בתקנה ע"ג של תקנות הדיון, שם נקבע כי כשארע שינוי בהרכב בית הדין רשאי בית הדין להמשיך את הדיון מאותו השלב שבו נפסק הדיון בהרכב הקודם. והרי כל הבא בשערי בית הדין, על דעת האמור בתקנות הדיון הוא בא.
ואכן, על פי ההלכה, אף שנכון וראוי שבית דין אחד בהרכב קבוע של שלשה ישמע את בעלי הדין וראיותיהם מראש ועד סוף הדיון. מכל מקום בעת הצורך, בשעת הדחק או בדיעבד, אין הכרח שהדיינים הפוסקים את הדין ישמעו בעצמם ממש בין את הטענות ובין הראיות. בשו"ע חו"מ סי' ג' סע' א' נאמר כי בשעת הצורך: "יכולים לקבל הטענות ולשלחם לפני מורה". וראה בסי' י"ג סע' ג' וסע' ו' ובסי' י"ז סע' ו', ובסי' י"ג בב"ח ובקצות החושן אות א' ובאורים ותומים סוף סי י"ג. ובסי' י"ח סע' א': שנים אומרים זכאי או חייב ואחד אומר איני יודע מוסיפים עוד שנים". ובסי' קכ"ד ס"א נפסק כי: "נשים יקרות שאין כבודן לבוא לבי"ד, משגרין להן סופרי הדיינים ויטענו בפניהם. ןכיוצא בזה עושים לתלמיד חכם שתורתו אומנותו".
לענין זה ראה פסק דין שפורסם בפד"ר כרך י"ג עמ' 313 בבקשה שהוגשה בהסכמה משותפת (!) לסתירת הדין לחלוטין במקרה שחל שינוי בהרכב בית הדין, וכך נאמר שם:
"יש בבקשה תקדים מסוכן העלול לגרום דיונים בתיקים רבים להמשך עד אין קץ. בדרך כלל חלים שינויים בכל אחד מהרכבי בתי הדין הרבניים אחת לכמה שנים. בין תשעת הרכבי בתי הדין בתל אביב, אין גם אחד שנשאר על מכונו בשלוש השנים האחרונות. בכולם חלו חילופי גברי, ויש כאלה שחלו בהם מספר חילופים. בתיקים 'כבדים' נמשכים הדיונים לא פעם מספר שנים. אם נקבל את בקשת באי כח הצדדים, פירוש הדברים שתיקים אלו לא יסתיימו לעולם. כי לחזור על דיונים שארכו שלוש שנים, יש צורך בשלוש שנים נוספות, ובינתיים קיים סיכוי לשינוי אחר בהרכב. התוצאה תהיה התמשכות הדיונים עד מאה ועשרים של הצדדים. ברור שמצב כזה הוא בלתי נסבל ועומד בסתירה מובהקת לטובתם של הצדדים. יש בדבר גם אינטרס מובהק של בית הדין שזמנו יקר, וללא צורך הוא יאלץ לחזור על דיונים של שנים מראשיתם. הדבר יפגע לא רק בצדדים עצמם, אלא גם בתיקים אחרים הנידונים בפנינו".
במקרה דנן נבצר מההרכב הראשון לפסוק את הדין לא בשל שינוי בעלמא, אלא באילוץ מוחלט של פרישתו לגמלאות של דיין ב'. לאולם נקבע הרכב קבוע חדש, והוא רשאי היה בהחלט להמשיך את הדיון באותו השלב שבו נפסק, לאמור שלב הסיכומים. אולם מתוך רגישות מוסרית, החליט בית הדין בהרכבו החדש לאפשר לצדדים ו/או לבאי כוחם, להשמיע את טענותיהם בשנית בפני המותב החדש. לאחר ששמעם ומצא שחיובם של הצדדים להתגרש ברור ומוחלט, פסק את הדין, וכהלכה עשה.
כדאי להביא כאן גם מדברי כבוד חבר בית הדין הגדול הרב שלמה דיכובסקי במאמר שפורסם בקובץ תורה שבעל פה כרך מ"ה תשס"ו עמ' קכ"ב-קכ"ג ובכתב העת מאזני משפט כרך ד' עמ' 274-275:
"פסיקת בג"ץ עוסקת כאשר ההרכב המקורי קיים, ומתוך שיקולים של המזכירות, נקבע הדיון להרכב אחר. במקרה כזה יש בהחלט מקום לטענה, כי אותו ההרכב שעסק בתיק, ימשיך לעסוק בו. אולם, כאשר ההרכב המקורי אינו קיים, אין מקום להתחיל את הדין מבראשית, כאילו לא היו דיונים בעבר. אם לא נאמר כך, נגיע לתוצאה בלתי אפשרית. הרכבי בתי הדין משתנים לעיתים לא רחוקות. דיינים עוברים ממקום למקום, דיינים פורשים מעבודתם ועוד ועוד. תיקים כבדים מתנהלים לא פעם במשך שנים. אם נצטרך להתחיל כל דיון מחדש מראשיתו עם שינוי ההרכב, הרי תיקים אלו לא יסתיימו לעולם. יש לאזן בין זכותם של הצדדים לשמיעת עניניים באותו הרכב, לבין הצורך לסיים תיקים ולמנוע התמשכות הדיונים ללא גבול. נראה לנו שנקודת האיזון צריכה להיות באבחנה בין הרכב מקורי קיים, לבין הרכב מקורי שאינו קיים עוד".
יתרה מזאת, נראה כי בנידון דין, אף המיעוט החולק בבג"ץ, יסכים כי ההרכב החדש ימשיך לדון בתיק, כי החילוף נגרם בשל פרישתו לגימלאות של דיין ב', והיא נבצרות מוחלטת, שאין שום דרך בעולם לרפאה. ואם לא כן, לשם מה נקבעה תקנה ע"ג לתקנות הדיון?
בתקופה בה ניתן פסק הדין ניתמנו תשעה עשר דיינים חדשים במערכת בתי הדין. אחד עשר מהם שובצו בתל אביב, והם מהווים מחצית ממצבת הדיינים בעיר. אין לך אפילו אולם אחד בתל אביב שלא נשתנה הרכבו, וכך המצב בכל הארץ. בכל מקום ממשיכים ההרכבים החדשים לדון על פי החומר המצוי בתיק. היעלה על הדעת כי כל אלפי התיקים המצויים במערכת ידונו מראשיתם? מה נשתנתה משפחת 'אשר' מכל המשפחות?
אלא שאין אנו צריכים כלל וכלל לכל זה. כי בית הדין דנן סבור שאין שום צורך כלל בעדים ובראיות, לפסיקת הדין כי הצדדים חייבים להתגרש. חיובה של האשה להתגרש ברור ופשוט על פי דבריה עצמה. כלומר די בכתב התביעה של הבעל ובסיכומי האשה עצמה כדי לקבוע שהצדדים חייבים להתגרש, אף לפי גירסת האשה. והדברים יבוארו היטב בנימוקים לחיוב בגט, שישלחו לצדדים בנפרד מנימוקים אלו.
בסעיף 4 לבקשתה בקשה באת כח האשה לפסול את ההרכב מטעם של חשש למשוא פנים כלפיה, וכפי שביארה באריכות באותיות א'-ח' שם.
לאמיתו של דבר, יש לדחות טענתה זו על הסף, ולו מהטעם שאחרה את המועד. כידוע טענה לפסילת הרכב יש לטעון מיד לאחר שנודעה לטוען עילת הפסלות. "טענת פסלות שופט היא טענה מקדמית שבמקדמית" (דברי השופט שמגר). בנדון דידן לא טענה באת כח האשה לפסילה ביום ב' באלול תשס"ח (2.9.2008) בו נתקיימה ישיבת הלישכה, אף בדיון בפני ההרכב המלא שהתקיים ביום י' באלול התשס"ח (10.9.2008), לא העלתה טענה זו, ולא נתעוררה אלא 70 יום לאחר הישיבה שגרמה לה לטעמה לתחושת משוא פנים, ואף זאת רק מתוך שבקש בית הדין את עמדת הצדדים באשר לסוגיית שינוי ההרכב, ורק לאחר שדרש בשנית מבאת כח האשה את עמדה לענין שינוי ההרכב. והטעם שהשהתה תגובתה מובן, שהרי המצב הנוכחי נח לאשה עד מאד: היא גובה מזונות על פי פסיקת בית המשפט, היא שוכנת בדירה מפוארת שאינה שלה, והבעל מתגלגל מחוץ לדירה הרשומה על שמו. הטעם האמיתי שנתעוררה לפסול את ההרכב, לא בגלל דברים שנאמרו בישיבת הלישכה, אלא בגלל שהבינה בדיון מיום י' באלול תשס"ח (10.9.2008) שאין תביעתה לשלום בית נראית לדייני ההרכב.
לענין זה באר השופט שמגר:
"קביעת התחימה של הזמן כמתואר היא מובנת, המחוקק ביקש להגביל את הטיעון לנושאים מריטוריים, ולהימנע מן ההימור על תוצאות הדיון כגורם המשפיע על הכוונה להעלות את הטענה. אין הוא רואה לאפשר ציפיה להתפתחויות נוספות, תוך תהייה של בעל הדין על כך אם כדאי לו להעלות את הטענה, אם יש אפשרות ממשית של משוא פנים יעלנה, ואם יש באפשרות האמורה יסוד ממשי, גם חבל לאבד זמנו של בית המשפט ושל בעלי הדין ולתת לדיונים להמשך, במקום לדון תחילה בטענה לגופה".
ובפסק דין אחר:
"ככלל רשאי בית המשפט לסלק על הסף טענת פסלות רק בשל כך שהוגשה באחור".
לא אחת ולא שתים ולא שלוש נדחו בקשות פסילת שופט, בשל כך שהוגשו באחור ימים אחדים מעת שנודעה למערער עילת הפסלות, ודי כאן לציין לדוגמאות שהובאו בספר פסלות שופטים פרק רביעי, וראה עוד בספר התנהגות שופטים בעמ' 127 ועוד. על אחת כמה וכמה בנידון דידן, שחלפו שבועות וירחים מעת שהיה על האשה - לדעתה - להעלות טענות לפסלות ההרכב.
בהמשך דבריו כתב השופט חשין:
"טענת פסלות אינה בגדר 'נשק סודי', אשר אותה שומר באמתחתו מי שגורס דבר קיומה של טענת פסלות, עד שיבוא מועד נוח להעלאתה. מי שמבקש להעלות טענה כאמור, חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, היינו בישיבה הראשונה של בית המשפט המתקיימת לאחר שנודעה לו עילת הפסלות".
ברם, לא מטעם 'איחור המועד' ו'תןרת המועדים' בלבד אנו באים לדחות את בקשת הפסילה, אף שגם הוא עומד בפני עצמו. אלא מעצם הענין, כלומר אדם החש חלילה במשוא פנים כלפיו וכנגדו איננו ממתין כשבעים יום עד שמעלה טענה זו, כל שכן האשה דנן, שהיא עצמה משכילה ועורכת דין בהכשרתה, ומיוצגת היטב על ידי עורכת דין נוספת.
מענין לענין באותו ענין, כדאי לצטט כאן כמה דברים בהלכות טענת פסלות שופט, הנצרכים ונכונים מאד לנדון דידן:
"הנטיה להלך אימים על השופט, ולמנוע ממנו את ניווטו של המשפט כסמכותו וכחובתו, מוצאת לעצמה כלי עזר נוח, בשימוש הבלתי נכון בטענת הפסלות. ההנחה היא ככל הנראה, שחשש של השופט שיוקע כחסר מזג שיפוטי וכבלתי אוביקטיבי בגישתו, ירתיע אותו מקבלת החלטות שאינן נוחות לבעלי הדין".
"הערת ביקורת איננה סימן למשוא פנים בהכרעה לגוף העניין שנמסר לידיו של שופט מקצועי. הזכות לבקורת על התנהגות בעל דין או פרקליטו בבית המשפט, היא גם חלק מן היכולת לנהל את המשפט ולנווטו".
"סברא נתפתחה - והיא מוטעית - כי כל אימת שמספר החלטות דיוניות של שופט אינן נושאות חן מלפני בעל דין, הזכות נתונה בידיו לבקש פסילתו של השופט. ולא היא וכו'. בעל דין המעלה עשר טענות שגויות או בלתי מבוססות, ואלו נדחות אחת לאחת, אינו יכול להעלות טענה כי משנפסק נגדו עשר פעמים, עולה מכך ההנחה כי קיים משוא פנים. הטעם לדחיה הוא הקובע, ונושא זה יבחן כאמור בעת הדיון בערעור לגופו, והוא אינו מוליד עילה לפסילה".
"יש להזהר מאד בחינת כבדהו וחשדהו, בבקשות לפסילת שופט המתבססות על החלטת השופט בקשר לניהול המשפט וכו'. אפשר לסכם ולומר, כי הכלל הוא שהחלטות אשר נתקבלו על ידי שופט בקשר לניהול המשפט, לא יצדיקו פסילת השופט, אלא אולי במקרים נדירים ויוצאי דופן".
"יש נטיה בלתי רצויה הגוברת והולכת, להפוך את בקשת הפסלות, לתגובה שיגרתית של בעל דין במשפט פלילי, על כל החלטה של השופט שאינה לרוחו ועל כל הערה שלא נעמה לו".
ריכוז של מובאות אלו ונוספות, ראה בהחלטת ביה"ד האזורי בתל אביב יפו בראשות כבוד אב"ד הרב אברהם שיינפלד שליט"א (תיק אלה יובל - אלה שניפר אלכסנדר, החלטה מיום כ"ח תשרי תשס"ח 10.1.0.2007). דברים ברורים ונחרצים בסוגיא זו ראה עוד בפד"ר כרך ט"ו עמ' 34-41 ובשורת הדין כרך ט' עמ' תנ"ז.
לבד מזאת, יחווה בית הדין דבריו באשר לטענות הפסלות שהעלתה באת כח האשה, שכולן אחר המחילה, למיצער ולמרבה הצער אינן מתקבלות, וכדלהלן.
בסעיף 4א' טוענת באת כח האשה כי סיכומי הצדדים הוגשו לביה"ד לפני זמן רב ועל ביה"ד היה ליתן פסק דין. טענה זו יש לדחות. ראשית שהרי היה על באת כח האשה לטעון זאת קודם לדיון ביום א' באלול תשס"ט (1.9.2008). ואולי לא טענה זאת, כי נח היה לה בניהולים הליכים, קיום דיונים, וסחיבת הזמן ומשיכתו. ולגופו של ענין יש לדחות טענתה, כי אכן הסיכומים הוגשו מכבר, אולם נבצר מבית הדין לפסוק את הדין בשל פרישתו לגימלאות של הרב ב', ומסיבה זו ואין בילתה עוכב פסק הדין. בכל אופן, טענתה זו של באת האשה, עומדת בנגוד לטענת בא כוחה החדש של האשה, הכותב בערעור לבית הדין הגדול כי כלל וכלל לא הגיעה העת לפסיקת הדין, באשר ברצון האשה להשמיע עדים נוספים ולחקור את פקידת הסעד כותבת התסקיר. אלא שטענתו שם תמוהה כשלעצמה, שאם כן הרי שטענה זו היה על האשה להעלות קודם שתגיש סיכומים. ואדרבה הכריזה בפה מלא בבית הדין (פרוטוקול מיום כ"ג בכסלו תשס"ט 3.12.2008 בעמ' 3 בסופו שורה 25): "מבחינתי גם אפשר לגשת לסיכומים בענין הגירושין". והיינו טעמא, כי היתה בטוחה באותה עת, שבית הדין סבור שאפילו לטענת הבעל אין עילה לחיובה בגט, כפי שכתבה היא עצמה.
ביום ב' באלול (2.9.2008) הוזמנו הצדדים ביוזמת בית הדין ובשל חילופי ההרכב - ולא על פי דרישת הבעל כפי שסבורה באת כח האשה בטעות בתגובתה בסעיף 4ב'. גם אין נכונה טענתה כי רק לצדדים נקבע דיון למועד זה, וזאת ניתן לוודא בנקל בלוח הזימונים הממוחשב של ההרכב, וכמבואר לעיל.
לצדדים הוצעה ישיבת לישכה, ללא כל כפיה ובהיותם מיוצגים היטב. הוסברו לאשה סיכוייה וסיכוניה מתוך דאגה וחרדה לטובתה ולטובת ילדיה, שמא ינתן פסק דין לגירושין בלא שנתבררו ענייני הממון, והיא תצא וידיה על ראשה, קרחת מכאן ןמכאן.
הציטוטים של באת כח האשה בסעיפים 4ד' ו4ה' חלקיים מגמתיים ומעוותים, מוטים ומטעים. לא מן הראוי שבית הדין יביאם בנימוקיו, שהרי כשם שאין לדיין להביא לתוך אולם הדיונים, ואף לא לצרף בסברתו ובשיקוליו דברים שנאמרו על ידי הצדדים ובאי כוחם בלישכה באופן לא פורמלי ומחייב, כך אין לצדדים לעשות שימוש בדברים שנאמרו בלישכה על ידי הדיין, ובודאי לא באופן המסולף שעשתה זאת באת כח האשה.
אבל אפילו ניתן לבאת כח האשה כל סברותיה (אף שאינן נכונות), ונניח ששמעה דברים שלא היה לה לשמוע, אין בדבר כדי לפסול את ההרכב, לפי שאין הדברים מגיעים לכדי 'חשש ממשי למשוא פנים'. לענין זה ראה דברי השופטת בייניש בתיק גינות (גינות לאה בע"מ ואחרים נגד בנק המזרחי. הציטוטים חלקיים וההפניות הרבות הושמטו מיראת האריכות): "לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין מגיעות הערות השופטת והתבטאויותיה במהלך הדיון, לעוצמה הנדרשת כדי להעיד על כך שבית המשפט גיבש עמדה סופית ונחרצת בתביעה, וכי דעתו 'ננעלה' בפני טענות המערערים. הלכה היא כי התבטאות שופט, אפילו אינה מוצלחת, כשלעצמה, אינה מהווה עילה לפסילת שופט. יש לבדוק כל מקרה על פי נסיבותיו. רק במקרה קיצוני ביותר יפסל שופט בשל דברים שאמר בעת ניהול המשפט. זאת, כאשר יוכח כי יש בהתבטאות השופט כלפי בעל הדין כדי להעיד כי כבר גיבש עמדה נחרצת באשר לתוצאות ההליך".
נכון כתבה השופטת פלפל (תיק גינות הנ"ל, החלטה מיום 24.2.08, פורסמה בנבו):
"טיעוניו של ב"כ התובעים אינם מצביעים על עילת פסלות, אלא עילת זילות... איני סבורה שבית המשפט אמור להיות במה לעורכי דין שמשנתם מנוגדת לחוק ולפסיקה, וטיעוניהם שואפים לפרובוקציה כדי להחליף שופט".
בכלל, אין מובן מה ענין 'משוא פנים' לטענת בא כח האשה. חשש למשוא פנים פרושו שהשופט מעדיף צד זה או אחר בשל תכונותיו או השתייכותו לסוג זה או אחר של בני אדם. מה שגם לדברי באת כח האשה לא קיים כלל וכלל במקרה דנן.
דברי באת כח האשה בתגובתה בסעיף 4ו': "לאור עמדת ההרכב הקודם ולאור העובדה כי אין ראיה אוביקטיבית היכולה לחייבה בגט" תמוהים מאד. מנין יודעת באת כח האשה את עמדת ההרכב הקודם? וכיצד פוסקת היא ומכרעת כי: "אין ראיה אוביקטיבית היכולה לחייבה בגט", ומה תותיר לבית הדין? ועד כאן לא נחלקו בכתובות כ"א ע"ב אלא אי עד נעשה דיין, אבל לא נמצא מי שיאמר דעו"ד נעשה דיין ועוד בתיק בו הוא עצמו מייצג. על כל פנים, הרי אדרבה ממש, עינינו הרואות כי ההרכב הקודם דווקא סבור היה שיש לחייב את האשה בגירושין, ולא זו בלבד אלא שסבור היה שיש אף להכריע בענין הממון, והודות לשכנועו של הדיין ד' - שדווקא אותו מבקשת האשה לפסול מחמת שהוא נושא פנים כנגדה חלילה - שינה הדיין ג' בהרכבו החדש של האולם דעתו, ומודים דרבנן היינו שבחייהו, כל זאת בניגוד לדעת בא כח האשה כאילו קבע דיין ג' את החלטתו טרם הדיון. אליו הצטרף הדיין ה' בהרכבו החדש של האולם, ודחה פה אחד את ההכרעה בענייני הרכוש לאחר שידונו הדברים, וכבקשת באת כח האשה בסיכומיה מיום 25.3.2008 בסעיף ח'. חיובם של הצדדים להתגרש נומק בעבר בפסק דין מיום י"ט בכסלו תשס"ט (16.12.2008), ויבואר עוד היטב בנימוקים נפרדים לנושא הגירושין.
בסעיף 4ח' לתגובתה מוצאת באת כח האשה חיזוק לתחושתה מדברי כבוד הדיין ג': "כי ביה"ד יקרא את החומר בתיק ויתן החלטה". הדברים וכוונתם ברורים, כי עובר לפסיקת הדין על ידי ההרכב החדש, ישובו הדיינים ויקראו היטב ובעיון את החומר שבתיק, ישאו ויתנו ביניהם, ויפסקו את הדין. אולם באת כח האשה מדייקת ומפרשת כי בית הדין מעולם לא קרא את התיק. אתמהה.
בסעיף 5 לתגובתה חותמת באת כח האשה את דבריה: "מן המפורסמות הוא, כי צדק צריך לא רק להעשות, אלא גם להראות שנעשה". ותשובתה בצדה מדברי כב' הרב שיינפלד בפסק הדין הנ"ל: "כבר התריע השופט אגרנט על כך שבעלי הדין ועורכי הדין עושים לאחרונה חדשים לבקרים שימוש בעקרון שהצדק צריך להיראות, עד שלפעמים נוצר הרושם שחשוב יותר שהצדק 'יראה' מאשר הוא נעשה בפועל".
לא למותר לציין כי ביום י"ד בשבט תשס"ט (8.2.2009) הובאו בפני בית הדין שלשה כתבי בית דין:
א. "בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ו/או דחיית מועד עד להכרעה בערעור".
ב. "כתב ערעור" שהוגש לבית הדין הגדול.
ג. "בקשת רשות ערעור על העברת הדיון להרכב בית הדין האזורי תל אביב".
כתבי ערעור גדולים וחשובים אלו מחייבים התייחסות נפרדת ולו בשל היקפם. אבל הם תמוהים במהותם, שהרי ערעורים אלו כוללים טענות שלא הובאו כלל בפני הרכב בית הדין האזורי. והרי כלל ידוע הוא ופורש בתקנות הדיון תקנה קל"ו כי: "אין ערעור על יסוד נסיבות שנתעוררו אחרי סיום הדיון, או על פי הוכחות או עובדות אשר לא הובאו בפני בית הדין הפוסק". על אחת כמה וכמה בנדון דידן, שטענות האשה הן לפסלות ההרכב, וטענה לפסלות שופט צריכה כידוע לבוא קודם כל לפני השופט כנגדו נטענת טענת פסלות. ועוד שכתבי הערעור כוללים דברים ותצהיר אף כנגד עובדי בית הדין, מזכירת הענף וסופר הדיינים, האין מן הראוי שלפחות תשמע עמדתם באשר לטענות נגדם טרם הגשת הערעור? לענין זה ראה בדבריו של אליאב שוחטמן בספר סדר הדין בעמ' 462. וראה גם בחוברת 'חוות דעת מאמרים והרצאות' תשס"ח של נציבות תלונות הציבור על שופטים עמ' 166: "ערעור שעניינו התנהגות הדיינים או אמירה שלהם וכדומה, יועבר לדיינים לתגובה על ידי החלטה של בית הדין הרבני הגדול, והם יגיבו לפי הוראותיו אם ירצו בכך". לא מן הנמנע שלו היה בא כח האשה מעלה טענותיו בפני בית דין קמא, ושומע את הסבריו הנכונים והברורים לכל טענותיו, היתה נחה דעתו, והיה העקוב למישור.
כמו כן אין להתעלם מטענותיו הנכונות מאד של בא כח הבעל בהתייחסותו לסוגיית חילוף ההרכב, כי אין להעיד בשנית את האשה ושאר העדים שהופיעו בפני בית הדין בהרכבו הראשון, שהרי הדבר עלול לגרום לאפשרות של סתירה ובלבול בין גרסאותיהן השונות. ועל כך יש להוסיף את ההלכה ורוח מאמר חכמים בכתובות י"ח ע"ב: "כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד", ומשנה שלמה שנינו באבות פ"א מי"א "שמא מתוך דבריכם ילמדו לשקר". לענין זה נכונים כאן דברי בג"ץ פד"י נ"ד חלק שני עמ' 62:
"העלאתה של טענת פסלות בשלב מתקדם של ההליך, לאחר שבעלי הדין הביאו את כל ראיותיהם או את רובן, או השמיעו את כל טענותיהם או את רובן, עלולה לפגוע לא רק בסדרי עבודתו של בית המשפט, אלא גם - ובכך טמון העיקר - באינטרסים חיוניים של בעלי הדין. פסילת השופט בשלב מתקדם של ההליך, תחייב את פתיחתו של ההליך מחדש בפני שופט אחר, וההליך החדש, שבו יוכלו הצדדים לשוב ולכלכל את מהלכיהם בתחומי הבאת הראיות והטיעון המשפטי, על פי לקחי נסיונם בגלגולו הראשון של ההליך, יהיה בהכרח שונה מן ההליך המקורי. מכאן נגזרת התפיסה, שלא הרי טענת פסלות המועלת על סף ההליך, או סמוך לאחר תחילתו, כהרי טענת פסלות המועלית בשלב מתקדם של ההליך, לקראת סיומו או לאחריו. וככלל רשאי בית המשפט לסלק על הסף טענת פסלות רק בשל כל שהועלתה באיחור".
אין לאטום אוזן ולהעלים עין מקריאתו הצודקת של בא כח הבעל בסעיפים 16-17 לסיכומיו: "במשך למעלה משנתיים ומחצה שהבעל סובל, וממתין בסבלנות להכרעה בתביעת הגירושין הצודקת שהגיש, ואין מושיע ואין עוזר. לבעל נגרם עיוות דין משווע וחוסר צדק הזועק לשמים, בכל יום שפסק הדין מעוכב, לאחר שהסיכומים הוגשו כבר בחודש אפריל". לאמיתו של דבר לא האשה צריכה לטעון למשוא פנים כנגדה, אלא הבעל הוא הוא היכול לחוש חלילה כי בית הדין החמיץ את דינו, מאז אפריל 2008. אבל הוא נוהג בריסון באיפוק ובכבוד בבית הדין, ויודע נאמנה כי בית הדין את טובת המשפחה בכללה דורש.
האמת היא, כי בית הדין השהה נימוקיו המפורטים הנ"ל, מתוך חרדה לגורלה של האשה וילדיה, ומתוך תקוה כי בדיון שנקבע ליום כ"ב בשבט תשס"ט (16.2.2009) בעניני הרכוש, יעלה בידו, לאחר שיתבררו הדברים לצדדים, להביא לידי הסכמות שיותירו בידי האשה לא פחות מהמגיע לה על פי כל הלכה דין וחוק. אולם כיון שהאשה מסרבת לדיון זה, ופנתה לערעור בבית הדין הגדול, ערעור הנושא חותמת נתקבל ביום 8.2.2009 והוגש לעיון בית הדין דן רק ביום זה, נאלץ בית הדין לפרש נימוקיו כאן בפרוטרוט.
עובר לחתימת נימוקים אלו נוסיף. בית הדין דנן אמנם דחה את תביעת אשה לפסילתו מלפסוק בתביעת הגירושין, אבל בתביעת הרכוש טרם דן בית הדין כלל. לנושא זה נקבע מועד ליום כ"ב בשבט תשס"ט (16.2.2009) ובוטל לבקשת בא כח האשה. אכן, אם מעוניינת האשה כי הרכב אחר ימשיך לדון בעניינה ואם יסכים לכך הבעל, איננו רואים מניעה שהרכב אחר ימשיך לדון בתיק, ולו כדי להפיס את דעת האשה. בטוחנו כי כך יעשה הצדק וגם יראה, או אז גם יראה היטב כיצד נהג בית הדין דנן באשה כדין וכצדק ולפנים משורת הדין וקו הצדק. והאמת תהיה נהדרת לא נעדרת.
ניתן ביום ו' ניסן תשס"ט (31/03/2009)
הרב דב דומב, דיין הרב אבירן יצחק הלוי, דיין הרב יצחק זר, דיין