ה ח ל ט ה¹
בפני בית הדין תביעת גירושין שהוגשה על ידי הבעל, ולתביעה זו נכרכו נושאים נוספים שהתובע מבקש לדון ולפסוק בהם בד בבד עם תביעת הגירושין, לרבות משמורת הילדים, המזונות וחלוקת הרכוש.

הצדדים נישאו בצרפת בהליך אזרחי לפני 13 שנה, ולאחר שלשה חודשים נישאו במדינת ישראל אצל רב רפורמי, אך לא נישאו בחו"ק כדמו"י.

הנתבעת באמצעות ב"כ, מבקשת לשלול את סמכות בית הדין לדון בכל הכרוך בתביעה, וטענה שהכריכה אינה כנה. לטענתה, הבעל הגיש תביעה זו בעיצומו של מו"מ לבחינת הסכם גירושין שיהיה מקובל על שני הצדדים, ותוך כדי הסתרת כוונתו להגיש תביעה כזו ולנטוש את דרך המו"מ. כמו כן הנתבעת טוענת שעל פי פסיקת בג"ץ, יש להתייחס לכריכה כזו, של זוג שאינו נשוי בחו"ק כדמו"י, ככריכה שאינה כנה.

בבג"ץ 03\2232 המאוזכר בטענות הנתבעת, התקיים דיון בין בני זוג יהודים תושבי ישראל שבחרו שלא להינשא בחו"ק כדמו"י, ויצאו לקפריסין להינשא בהליך אזרחי. בסעיף 31 לפסיקת בית המשפט העליון, נכתב כדלהלן - "בן זוג יהודי שבחר להינשא בטקס אזרחי מחוץ לישראל ופונה לבית דין רבני שאינו מכיר בגילויים של סטטוס הנישואין במישור החיובים בין בני הזוג, אינו פועל "בכנות" אם הוא מבקש להביא גם את ענייני הממון והרכוש בפני בית הדין הרבני. במצב דברים זה, בכריכת ענייני הרכוש טבוע שימוש לרעה בכלי המשפטי של "כריכה". בן הזוג הכורך אינו יכול להתכוון, בכנות, להתדיין בפני בית הדין בסוגיה שבית הדין כלל אינו מכיר בה".

התובע, באמצעות ב"כ, בקש לדחות טענות אלו, וטען לסמכות בית הדין בעקבות כריכה העומדת במבחנים המתאימים הקובעים את סמכות לבית הדין. ובנוסף טען שיש להתחשב שבני הזוג היו אזרחי צרפת ותושבי צרפת במועד הנישואין האזרחיים (ובנוסף לבעל היתה גם אזרחות ישראלית), ובני הזוג נישאו במקום מגוריהם בצרפת כפי המקובל בצרפת וכפי הנהוג בכלל האוכלוסיה, בנסיבות אלו המשמעות המיוחסת בפסיקת בג"ץ, לבני הזוג נשוא אותו דיון, שבחרו לצאת מישראל ולהנשא בחו"ל בהליך אזרחי, אינה רלוואנטית לבני הזוג דנן.

לאחר עיון בטענות הצדדים בחומר שהוגש אנו מחליטים לדחות את הטענה המיקדמית לחוסר סמכות, ומהטעמים דלהלן –

א. אין מקום להיתלות בפסק דינו של בג"ץ 03\2232, כאסמכתא לביסוס טענתה המקדמית של הנתבעת.

סעיף 31 לפסק דינו של בג"ץ, המייחס לבעל העדר כנות בכריכת התביעה הרכושית בתביעת גירושין, בנסיבות המתוארות בפסק דינו של בג"ץ, נכתב כאמרת אגב של בית המשפט, שאינה תקדים משפטי מחייב.

בעתירה שהוגשה לבית המשפט העליון, העותרת טענה כנגד פסיקת בית הדין להתרת הנישואין האזרחיים, לטענתה לא היה מקום להתירם בהעדר הסכמה של שני בני הזוג וללא עילה מתאימה. במסגרת בירור העתירה, נדרש בית המשפט לעיון ובירור טיבן ומהותן של הנישואין האזרחיים, והדרך המשפטית להתרת נישואין אלו.

סעיף 31 הנזכר, המתייחס לסמכות בית הדין בנושא הרכוש שנכרך בתביעת הגירושין, נכתב כאמרת אגב מובהקת, לאחר שנושא זה כלל לא עלה לדיון מצד העותרת, ובירור הנושא לא היה נחוץ לצורך ההכרעה באותה עתירה, שכאמור התייחסה לשאלת הנסיבות והעילות הנחוצות להתרת הנישואין האזרחיים בהעדר הסכמה.

ב. העמדה שהביע נשיא ביהמ"ש העליון בדימוס כב' השופט אהרן ברק, כאמרת אגב בסעיף 31 הנזכר, עם כל הכבוד, מיוסדת על הנחת יסוד מוטעית. בית הדין אינו יכול לקבל את דעתו כי - "בית דין רבני אינו מכיר בגילויים של סטטוס הנישואין במישור החיובים בין בני הזוג", וכי "בן הזוג הכורך אינו יכול להתכוון, בכנות, להתדיין בפני בית הדין בסוגיה שבית הדין כלל אינו מכיר בה".

אדרבה, ההיפך הוא הנכון. מבחינת בית הדין, בנישואין האזרחיים ההיבט הבעייתי של העדר ההכרה הוא במישור של תוקף הנישואין מהבחינה ההלכתית, אף שנוהגים לסדר גט לחומרא.

עפ"י הדין הדתי, מעיקר הדין הקידושין אינם בתוקף, בהעדר מעשה קידושין באחת מדרכי הקידושין המוכרות בהלכה (ומפורטות במשנה הראשונה במסכת קידושין), אף שלנישואין אלו נפקות משפטית ואזרחית. למרות זאת, בית הדין מכיר במערכת של זכויות וחובות שנוצרו בין בני זוג שנישאו בהליך אזרחי בלבד.

אמנם מערכת הזכויות והחובות אינה זהה למערכת הקיימת אצל בני זוג שנישאו בחו"ק כדת משה וישראל. ביחס לזוג שנישא בהליך אזרחי בלבד, מערכת הזכויות והחובות הנובעת מהכתובה ותנאי הכתובה אינה רלוואנטית. אך מאחר שהמחוקק קבע מערכת של זכויות וחובות ב"חוק יחסי ממון" ובחוקים נוספים, מערכת שהפכה להיות "מנהג המדינה" ביחס לכלל האוכלוסיה, על כן ביחס לבני זוג שנישאו בהליך אזרחי, אנו מייחסים להם כוונה ליצור שותפות זוגית ולהתחייב בחיובים הדדיים בהתאם למנהג המדינה המיוסד על החוק.

בעת שאחד מבני הזוג יגיש לבית הדין תביעת גירושין, ויכרוך בתביעה זו את תביעתו לחלוקת הרכוש, בית הדין יכיר במערכת החובות והזכויות הנובעות מנישואין אלו. לכן אין יסוד לייחס לתובע חוסר כנות בכריכת הנושא, או שימוש לרעה בהליכי בית הדין ובאפשרות לכריכת תביעה נוספת בתביעת הגירושין. בנסיבות אלו אנו מייחסים לתובע שאיפה לרכז את כל הדיונים בערכאה שיפוטית אחת, ולמנוע את הנזק שבפיצול הדיונים בשתי ערכאות שונות, פיצול שבמקרים רבים מסב לצדדים הוצאות נוספות ועיכובים משמעותיים עד להשלמת ההליכים.

נציין למאמר שכתב חבר בית הדין הגדול לשעבר הגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א ב"שורת הדין" כרך ח' עמ' שי"ד - "נראה שבנשא אשה בערכאות, יש לילך כפי מה שנהוג בנישואין כאלה לעניין מזונות וענייני רכוש אחרים. והרי זה כמו ששנינו ריש פרק הפועלים - השוכר את הפועלים במקום שנהגו לזון חייב לזונם. וטעם הדבר שחייב אף שלא אמר בפירוש, הוא משום שמניחים שהשוכר פועל בסתם, כוונתו שישלם כמנהג, ואם המנהג לזון את הפועל, הרי זה כהתחייב בפירוש לשלם גם מזונות. וא"כ הוא הדין לענייננו כך, שכל שנשא בערכאות כוונתו לכך", עכ"ל, ועיין שם שביסס קביעה זו על תשובת שבות יעקב.

ג. בנוסף נציין - הנסיבות שבפנינו שונות מהנסיבות של בני הזוג נשוא אותה עתירה לבג"ץ. בני הזוג דנן נישאו בצרפת בהליך אזרחי בעת שהיו תושבי צרפת ובעלי אזרחות צרפתית

בנסיבות אלו, לא היה נכון להסתמך על אמרת האגב הנ"ל המתייחסת ל - "בן זוג יהודי שבחר להינשא בטקס אזרחי מחוץ לישראל ופונה לבית דין רבני". במקרה הנוכחי הצדדים בהיותם תושבי צרפת ואזרחיה, לא הביעו את המסר הנ"ל, בעצם בחירתם בטקס האזרחי המקובל על כלל האוכלוסיה, ושכלל אוכלוסיית צרפת מחוייבת בו על מנת להרשם כנשואים.

ד. לטענה המייחסת לבעל חוסר תום עורמה ותחבולה בנטישת המו"מ ופנייה למסלול של הגשת תביעה, יש מקום ככל שהדבר נוגע להבעת תרעומת וטרוניה במערכת היחסים האישיים שבין הצדדים ובאי כוחם, אך אין מקום לטענה זו במסגרת ההליך המשפטי ככל שהדבר נוגע לבחינת תקינות הכריכה.

אין ספק שתביעת הגירושין כנה, ואמנם כבר בדיון הראשון שני הצדדים ביקשו להתגרש ללא דיחוי. הכריכה כדין וכנה, מאחר שהבעל מבקש בכנות שבית הדין יפסוק בכל התביעות הכרוכות בתביעת הגירושין בד בבד עם בירור תביעת הגירושין.

ההליך לישוב סכסוך שהחל בבית המשפט, אינו סותר את סמכות בית הדין בעקבות כריכת התביעה הרכושית בתביעת הגירושין, כפי שכבר פסקנו בעבר בתיק אחר, ובהתאם לאסמכתאות המשפטיות שצורפו לתיק על ידי ב"כ הבעל. מלבד זאת לפי הנתונים שהוצגו בבית הדין על ידי ב"כ הבעל, ולא הוכחשו על ידי הצד השני, התביעה לבית הדין הוגשה זמן משמעותי לאחר פרק הזמן של שלושים יום ממועד הגשת הבקשה לישוב סכסוך, ובקשה זו כבר לא היתה רלואנטית במועד זה.

סיכומו של דבר - בית הדין הוסמך לדון בתביעת הגירושין ובתביעות הכרוכות בתביעה זו, למעט מזונות הילדים.

הצדדים מזומנים לסידור גט שיתקיים ביום ט"ז תמוז תשס"ט (8.7.09) בשעה 10:20.

ניתן בזאת פרק זמן של שלושים יום, להגשת כתב הגנה לגופן של שאר התביעות, למעט תביעת הגירושין שבה כבר הושגה הסכמה, ולמעט תביעת מזונות הילדים.

הצדדים מוזמנים לדיון בתביעות אלו. הדיון יתקיים ביום כ"א אלול תשס"ט (10.9.09) בשעה 11:30.

ניתן ביום ב' תמוז תשס"ט (24/06/2009)


1 הערת עורך: חלק מהחלטה זו בוטל על ידי בית הדין בהחלטה מיום ט"ז אב תשס"ט (06/08/2009) בתיק זה.