לפנינו ערעור על החלטת בית-הדין האזורי בנתניה מיום ט"ו טבת תשס"ט (11/1/2009).

העובדות הנוגעות לנו:
בתאריך י"ב כסלו תשס"ט (9/12/2008) ניתן ע"י בית-הדין האזורי צו לקיום צוואת המנוח המוריש ז"ל.
הנהנה ע"פ הצוואה הוא המערער מר פלוני .

בתאריך 24/12/2008 הוגשה לבית-הדין בקשה ע"י ב"כ אוניברסיטת פלונית, לביטול הצו לקיום הצוואה שניתן ע"י בית-הדין כאמור לעיל, כשלטענתה היא הנהנית היחידה על פי צוואה קודמת, אשר בקשה לקיומה הוגשה לרשם לעניני ירושה ביום 19/11/2008. לטענת האוניברסיטה, היא נוגעת בדבר ואין היא מסכימה לסמכותו של בית-הדין לעניין הצו לקיום צוואה שניתן ע"י בית-הדין.

בתאריך 5/1/2009 הגיש ב"כ המערער לרשם לעניני ירושה התנגדות לבקשת האוניברסיטה לקיום הצוואה הקודמת.

הרשם לעניני ירושה העביר את הנושא, דהיינו איזו צוואה תקפה לבית-המשפט לעניני משפחה בכפר סבא.

בית-הדין האזורי, בהחלטתו מיום ט"ו טבת תשס"ט (11/1/2009) [החלטת נשוא הערעור], כתב בין היתר, כדלהלן:

"כעת הוברר לנו כי נעשה כאן מעשה של רמיה והטעיה, הועלם מאיתנו כי סמכות השיפוט בענין זה נמצא בערכאה האזרחית, ושניתן שם צו לקיום צוואה לצוואה הראשונה שערך המנוח... קיום צוואה זו נעשה בפני הרשם לענייני ירושה בבית-המשפט בת"א. יצויין כי המבקש, מר פלוני, היה מודע להליך זה, והגיש שם את התנגדותו.

אנו מחליטים :
1. במסגרת סמכותנו ל"סתירת דין" [...] אנו מבטלים למפרע את הצו לקיום הצוואה שניתן על ידנו בטעות.

2. בית הדין רואה בחומרה רבה את התנהלותו של המבקש וב"כ וקונס אותו בסך 2500 שקל לפי פקודת ביזיון בית המשפט סעיף 6. הטעיית בית הדין לצורך מתן צו שיפוטי חמורה יותר מהפרתו של צו שיפוטי שניתן על ידו".

ב"כ המערער טען בפנינו כי יש לבטל את ההחלטה הנ"ל. לטענתו, טעה בית-הדין שכתב בהחלטתו כי בזמן הגשתו את הבקשה לקיום צוואה, ניתן כבר ע"י הרשם צו לקיום הצוואה הראשונה. לטענתו, עד היום אין כל צו לקיום אותה צוואה, וההליך תלוי ועומד בבית-המשפט לענייני משפחה בכפר סבא.

עוד הוסיף ב"כ המערער, כי טעה בית-הדין שהחליט לבטל דיון שהיה מאפשר לו להשמיע את עמדתו, ובית-הדין נתן את החלטתו מבלי שהצדדים ישמיעו את גירסתם, וכתוצאה מכך נכנס בית-הדין לטעויות עובדתיות.
בדיון שהתקיים בפנינו בבית-הדין הגדול שוכנענו כי אכן בית-הדין האזורי טעה בעובדות. התברר כי בזמן שהוגשה הבקשה לקיום צוואה בפני בית-הדין, לא הוגשה כל בקשה שהיא לרשם לעניני ירושה, ועד למתן צו הירושה שניתן ע"י בית-הדין האזורי לא הוגשה לבית-הדין האזורי כל התנגדות שהיא ועל כן הצו הוצא כדין. כמו"כ לא ניתן כל צו לקיום צוואה ע"י הרשם לעניני ירושה [ולא כפי שכותב בית-הדין האזורי בהחלטתו], והנושא כולו הועבר לבית-המשפט לעניני משפחה אשר בפניו עומד ההליך כולו בנושא שתי הצוואות.

כתוצאה מדברים אלו, לא היה מקום להחלטת בית-הדין לבטל מכל וכל את צו קיום הצוואה שהוצא על ידו. בית-הדין היה צריך להתלות את תוקף צו קיום הצוואה ובכך לעכב את השימוש בצו, עד לפסיקה סופית של בית-המשפט. דהיינו: באם יחליט בית-המשפט לקבל את התנגדות המערער שם ויקבע כי אין תוקף לצוואה הראשונה, אזי יתברר כי הצו לקיום צוואה שניתן ע"י בית-הדין ניתן כדין, ויחזור לתוקפו. אם יחליט בית-המשפט כי הצוואה הראשונה תקפה וידחה את התנגדות המערער, אזי יחליט בית-הדין האזורי באופן סופי לבטל את קיום הצוואה שניתן ע"י בית-הדין (ראו: בג"ץ 4122/02 גרוני נ' בית הדין הרבני הגדול ירושלים, פ"ד נז(1) 537 (2002)).

היות והחלטת בית-הדין האזורי ניתנה על פי ממצאים שגויים, נמצא כי לא היה מקום לתרעומת הקשה של בית-הדין על המערער ובא-כוחו, ועל כן יש לבטל את הקנס שהטיל בית-הדין על מר פלוני המופיע בסעיף 2 להחלטת בית-הדין האזורי.

לאור הנ"ל מקבלים את הערעור ומחליטים כדלהלן:
1. מבטלים את סעיף 1 להחלטת בית-הדין האזורי. הצו לקיום הצוואה מיום ד' חשון תשס"ח (16/10/2007), שניתן ע"י בית-הדין ביום י"ב כסלו תשס"ט (9/12/2008) מותלה בזאת. לא ייעשה כל שימוש בצוואה עד לאחר החלטת בית-המשפט לענייני משפחה. עם מתן החלטה של בית המשפט כאמור, תינתן על כך הודעה של הצדדים לבית הדין האזורי, אשר יחליט באופן סופי אם להחזיר את צו קיום הצוואה לתוקף מלא או אם לבטלו כליל.

2. מבטלים את סעיף 2 להחלטת בית-הדין האזורי.

(-) נחום פרובר, דיין
מצטרף לפסה"ד.
(-) חגי איזירר, דיין
גם אני מצטרף לפסה"ד של עמיתי הגר"נ פרובר.
אבקש להוסיף ולהעיר שמנקודת ראות הלכתית צדק המערער בטענתו כלפי בית-הדין האזורי שלא פעל בהתאם לאמור בתקנות הדיון - תקנה קכ"ח - בה נקבע, שכאשר עולה חשש לבית-הדין שטעה בפסק דינו, יזמין הצדדים לבירור נוסף, דבר שלא נעשה.

בית-הדין לא איפשר למערער להעלות את הטענות ההלכתיות על פיהן הצוואה האחרונה היא התקפה אא"כ נאמר במפורש ע"י המצווה שלא ניתן לבטל את צוואתו הראשונה ע"י צוואה שניה, אא"כ יתקיימו תנאים מסוימים שהתנה עליהם.

היה על בית-הדין לבחון את בקשת המשיבים לא רק מנקודת ראות משפטית אלא לבחון את תוקף פסק דינם (שהושתת על יסודות ההלכה) מנקודת ראות הלכתית.

יצוין, שלאחר אישור קיום הצוואה לטובת המערער ניתנת בידי כל זוכה זכות מוחלטת וכדי לעקור זכות זו, יש לבחון את בקשת המשיבים מבחינה הלכתית למרות שבמקביל התנהל הליך באותו עזבון.

(-) אברהם שרמן, דיין
לאור האמור מחליטים כפי האמור בהחלטת הרב נ. פרובר.

ניתן ביום י"ד חשון תש"ע (01/11/2009)
(-) הרב אברהם שרמן, דיין - יו"ר (-) הרב חגי איזירר, דיין (-) הרב נחום פרובר, דיין