ה ח ל ט ה

לפנינו עומדת להכרעה שאלת המועד הקובע לענין איזון המשאבים בין הצדדים. בשאלה זו חלוקים הצדדים וב"כ.
עמדת הבעל וב"כ (להלן התובע) כי התאריך 29.1.04 בו נפרדו הצדדים בהסכמה, הינו המועד הקובע.
עמדת האשה וב"כ (להלן הנתבעת) כי התאריך הוא 5.11.07 בו פתח התובע את תביעתו לגרושין וחלוקת רכוש.
להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן החלטה.

א. הצדדים נשואים זה לזה כדמו"י מזה כעשרים ושש שנים ולהם בת בגירה.
ב. בתאריך 29.1.04 נפרדו הצדדים זה מזה בהסכמה, האשה נשארה להתגורר בדירה המשותפת בעפולה, הבעל עבר להתגורר בקרית שמונה בשכירות.
ג. בתאריך1.1.06 מכרו הצדדים את דירתם המשותפת באמצעות עו"ד שחילק את התמורה שהתקבלה.
ד. עד לתאריך הנ"ל היה לצדדים חשבון בנק משותף ובו המשיך הבעל להכניס כספים מידי חודש לתשלום המשכנתא, החשבון נסגר בהסכמה סמוך למועד מכירת הדירה.
ה. הצדדים וב"כ חלוקים באשר לעילת הפירוד המוסכם, לגירסת התובע וב"כ, מאחר וגמרו אומר להתגרש בהסכמה. כהוכחה לדבריו, צירף תצהיר בפני עו"ד עליו חתומה גם האשה, ובו נאמר, "החל מתאריך 29.1.04 אין אנו חיים יחד ואין אנו מנהלים משק בית משותף".
לגירסת הנתבעת וב"כ, הפירוד נעשה לצרכי הטבות מס הקיים בקרית שמונה, ולשם כך נועד גם התצהיר. כהוכחה לכך מציין את העובדא שהבעל לא דרש מחצית מתשלומי המשכנתא ששילם באותה תקופה עד למועד תביעתו.
ו. בתאריך כ"ד חשון תשס"ח 5.11.07 כשנתיים לאחר מכירת הדירה פתח התובע וב"כ בביה"ד תביעתו לגרושין וחלוקת רכוש.
ז. בתאריך כ"ז אדר תשס"ח 4.3.08 פתחה הנתבעת בביה"ד תיקי תביעה לשלום בית, מזונות וחלוקת רכוש.
ח. בתאריך כ"ד אדר תשס"ט 18.3.09 התקיים דיון בביה"ד ובו הביעה הנתבעת את עמדתה, שאם התובע מסרב לחזור לשלום בית לא תעמוד בדרכו, אלא שהיא זקוקה לבטחון כלכלי.
בהחלטת ביה"ד מאותו יום הופנו הצדדים וב"כ לרו"ח נתן שטרנפלד שיבדוק את זכויותיהם ע"פ החוק ויעביר לביה"ד חוו"ד.
ט. לצורך הגשת חוו"ד הגישו הצדדים וב"כ את עמדתם באשר למועד הקבוע.
י. הצדדים וב"כ נתבקשו ע"י ביה"ד לבסס את עמדתם ולהמציא אסמכתאות משפטיות לכך, ראה החלטת ביה"ד מיום כ"ט ניסן תשס"ט 23.4.09.
יא. בתאריך 24.5.09 התקבלה עמדת הנתבעת וב"כ בצירוף אסמכתאות ובו חזר על עמדתו שהתובע אומנם עזב כבר בינואר 2004 את דירת הצדדים, אולם הדבר נעשה בהסכמה לצורך הטבות מס בלבד וכדי להקל על המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו, ולא לצורך פירוק שיתוף, יצויין כי בכתב ההגנה של הנתבעת וב"כ מיום 4.3.09 נאמר בסעיף 6 כי הדירה נמכרה כדי להקל בעומס הכלכלי של הצדדים ולאור הבטחתו כי לאחר מכן יחזור לחיקה ולביתם היכן שיהיה.
לדבריו (בתשובה מיום 23.4.09) התצהיר עליו חתומים הצדדים נועד לצרכי מס הכנסה ושכן צוטט הבעל וב"כ בדיונים בביה"ד, כהוכחה לכך ציין את העובדה שהתובע המשיך לשלם את המשכנתא במלואה עד למכירת הדירה מבלי לדרוש מהאשה מחצית עד למועד פתיחת התיק לגרושין, לביסוס גרסתו ציטט מע"א 6557/95 חיים אבנרי נ. תמר אבנרי נ"א (3) 541.
יב. בתאריך 7.6.09 התקבלה עמדת התובע וב"כ ובו הוא טוען כי העובדא שהתובע עזב את הבית המשותף לצמיתות מיום 29.1.04 מהווה את המבחן למועד הקובע וכפי שהדבר בא לידי ביטוי בתיקון מס' 4 לחוק יחסי ממון נובמבר 2008, וזאת בהסתמך על סעיף 5 א' (א) (2) המבחן של חיים בנפרד לפחות 9 חודשים, לדבריו, התובע המשיך להפקיד כספים בחשבון הבנק המשותף עד מכירת הדירה כהסדר זמני במסגרת ההליכים לפירוק השיתוף וכי לא היה ניתן לסגור את החשבון בגלל יתרת חובה.
יג. בתאריך י"ח סיון תשס"ט 10.6.09 התקיים דיון מקיף, במהלכו נשאלו הצדדים וב"כ ע"י ביה"ד באשר לגרסתם בעניין המועד הקובע, כמו כן נשאל התובע מדוע לא פתח תיק תביעה לגרושין וחלוקת רכוש במשך ארבע השנים שחלפו מאז הפירוד, ולכל הפחות עם מכירת הדירה, לא התקבל מענה הולם, בתשובתו אמר כי שנה ראשונה היה נסיון לגישור, היכולת הרגשית לא אפשרה לי מבחינת הזמן. הסבר קלוש זה אינו מניח את דעת ביה"ד. האשה עמדה על כך שלא ידעה כלל שהפירוד יסתיים בגרושין והיה לה תקוה שיחזרו לחיים משותפים.
גם בנושא התצהיר עליו חתומים הצדדים, נשאלו הצדדים ע"י ביה"ד ולא היה ניתן לקבל בתשובתם ביסוס חד משמעי לגירסתם, בשלב זה, הציע ביה"ד לצדדים וב"כ כמועד פשרה את מועד מכירת הדירה 1.1.06 כמועד הקובע, הנתבעת וב"כ הסכימו, התובע וב"כ בקשו מביה"ד פרק זמן להשיב להצעה זו.
יד. בתאריך 14.6.09 התקבלה תשובתו של התובע וב"כ כי אינו מסכים להצעת ביה"ד וכי אין צורך בקביעת מועד בו ייחקרו הצדדים כבקשת הנתבעת וב"כ מיום 23.6.09.
ע"כ סיכום עובדתי וטיעוני הצדדים בקצרה.

הצעת ביה"ד לפשרה במהלך הדיון האחרון באה על רקע אי הבהירות הקיימת בהוכחת התובע וב"כ מהתצהיר עליו חתומה גם הנתבעת, וגם אם נקבל את עמדתו של התובע בזה, עדיין לא נמצא מזור לשאלה שנשאל התובע ע"י ביה"ד מדוע השתהה עד נובמבר 2007 בתביעתו, ומדוע לא דרש את הכספים ששילם בגין חלקה של הנתבעת במשך השנתיים עד למכירת הדירה.

בנסיבות הללו ונוכח גרסתה העקבית של הנתבעת וב"כ עוד בפתיחת התיק (ראה כתב הגנה מיום 4.3.09 וכתב תביעתה לש"ב וחלוקת רכוש), נראה לביה"ד שאין בתצהיר משום הוכחה חד משמעית לגרסתו של התובע בשאלה זו.

מאידך, לא נוכל לקבל גם את גרסת הנתבעת וב"כ לפיה המועד הקובע הינו פתיחת התיק כשנתיים לאחר מכירת הדירה המשותפת וחלוקת תמורתה.

גרסתה כי הדירה נמכרה כדי להקל בעומס הכלכלי של הצדדים ולאור הבטחתו כי לאחר מכן יחזור לחיקה ולביתם היכן שיהיה, (ראה כתב הגנה הנ"ל), אינה הגיונית ואינה מתקבלת על הדעת כלל, שכן איזו אשה תאמין בנסיבות פירוד של שנתיים ומכירת דירה משותפת שהבעל עוד יחזור לחיקה ולביתם היכן שיהיה, ובודאי לא כאשר לאשה ידיעה שבעלה חי עם אשה זרה.

יצוין, כי התובע עצמו בדיון שהתקיים אמר, נסעתי לקרית שמונה לממש זכויות והטבות מס כדין וזה לא תרגיל (ראה פרוטוקול מיום כ"ב אדר תשס"ט 18.3.09), כך שהתובע בגרסתו זו מקהה את הוכחתו ולכל הפחות יש רגליים לדבר שגרסת הנתבעת יכולה להתקבל על הדעת, כמו כן גרסתו בדיון כי רק לפני כשנתיים פתח חיים חדשים עם אחרת מאששת לדעת ביה"ד את המועד המעיד על קצה כוונת השיתוף בנסיבות מקרה זה, היינו מועד מכירת הדירה המשותפת וסגירת החשבון המשותף, בו נתנה הנתבעת וב"כ הסכמתה לסיום השותפות ביניהם בכך שהסכימה למכירת הדירה, חלוקת תמורתה, תשלום החובות וסגירת החשבון המשותף.

בית הדין סבור כי בנסיבות מקרה זה, צירוף העובדות של מועד מכירת הדירה המשותפת, סגירת החשבון המשותף ופתיחת דף חדש בחייו של הבעל סמוך למועד זה מהווים יחד וכל אחד מה לחוד הוכחה לרצינות הפירוד וסופיות השיתוף ביניהם.

מועד זה עולה בקנה אחד עם הוראת תיקון מספר 4 לחוק יחסי ממון, ועם צדק יחסי בטיעוני הצדדים ובאי כוחם.
וראה לעניין זה בג"ץ 2642/08 פלונית נ' כב' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים בירושלים ואח' מיום ג' ניסן תשס"ח (08/04/08) במסקנתו "הנה כי כן בית המשפט ולענייננו ביה"ד רשאי בנסיבות מיוחדות המצדיקות זאת לקבוע מועד איזון מוקדם ממועד פקיעת הנישואין כאשר כל מקרה נבחן לגופו".

לאור האמור מחליט ביה"ד כדלהלן.
א. המועד הקובע הינו התאריך 1.1.06.
ב. על הצדדים וב"כ לפנות לרו"ח נתן שטרנפלד בהקדם האפשרי ולפעול בהתאם להחלטת ביה"ד מיום כ"ב אדר תשס"ט 18.3.09 סעיפים א-ד.
ג. מבוקש מרו"ח שטרנפלד להעביר לביה"ד חוו"ד בתוך 45 יום.
בשולי ההחלטה, לאור הנתק המוחלט בין הצדדים, ממליץ בית הדין לצדדים להתגרש לאלתר כשהנושא הרכושי ידון לאחר הגרושין.
ניתן ביום ב' אב תשס"ט (23/07/2009)
(-) הרב מימון נהרי, אב"ד (-) הרב יוסף יגודה, דיין (-) הרב אברהם מייזלס, דיין