בפנינו בקשה למתן פס"ד להתיר נישואין.
תיק זה הגיע אלינו מבי"ד אחר שלא רצה לפסוק ולהחליט בזה.

האמת ניתנת להאמר, שאכן יש רבים וטובים החוששים לפסוק בענין מניקת ומצטטים דברי החת"ס, תפארת למשה ועוד, אלא, שא"כ מדוע שולחים לאחרים, עליהם לכתוב את דעתם.

מ"מ, כאשר הגיע התיק אלינו, למרות שידענו מה שכתבו גדולים הנ"ל, אבל גם ידענו דברי שו"ת שם אריה אבה"ע סי' צ"ו לאחר שהזכיר דעות המחמירים כתב וז"ל:

"ובאמת רבים מושכים ידיהם מלהשיב בענין מינקת מפני מש"כ ספר תפארת למשה ובספר פנ"י (קונטרס אחרון למס' כתובות פרק אעפ"י) ונראה דמקרא מלא הוא במשלי כ"ג "אל תסג גבול עולם ובשדי יתומים אל תבא כי גואלם חזק הוא יריב ריבם איתך".

אבל זה לא נאמר אלא על התוקע עצמו לדבר הלכה להתיר שלא עפ"י הדין חלילה וגוזל את העולל ומפרישו משדי אמו, אבל לא על המתיר עפ"י דין. ולא חמור מאיסור אשת איש, שמתירים עפ"י תשובת הגדולים. ומפני זה בספרי שו"ת רבים יש תשובות בהיתר מינקת במקום שהדין ניתן ומעולם לא שרו לן רבנן מינקת רק בכל מקום שמתירים הוא רק מפני שאין זה נכנס בגדר איסור מינקת כלל וא"כ אין פחד לנגד עיניהם.

לאור זאת, קיבלנו התיק, ובע"ה אם נמצא דרך עפ"י ההלכה להתיר אין לנו לחשוש מאחר שאנו פוסקים ומסתמכים על גדולים וטובים.

למבקשת (רווקה) יש בת בגיל שנה ושלושה חודשים (ט"ו חודש) נולדה בג' ניסן תשס"ו (1.4.06). כיום הינה בהריון מגבר אחר ונמצאת בחודש השישי להריונה .

הגבר הצהיר אבהות על עובר זה והתחייב לפרנס את הילדה של המבקשת.
המבקשת לא הניקה כלל "רק יום או יומיים בהתחלה לא יותר".

הבעיא אם להתיר לה להנשא בהיותה מינקת שעברו 15 חודש מיום לידת הילדה והאם העובדה שהינה כבר בהריון יש בה כדי להתיר לה להינשא.

כתב הטור אבה"ע סי' י"ג:

"ולא ישא אדם מעוברת חבירו ומינקת חבירו עד שיהא לולד ארבעה ועשרים חודשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו לא שנא אם היא אלמנה או גרושה אפילו אם גמלתו לילד או נתנתו למינקת אסורה".

מרן הב"י כתב שם:

"ומש"כ לא שנא אם היא אלמנה או גרושה, כתב כן לאפוקי ממה שפסק רבינו שמשון דגרושה אינה צריכה להמתין כ"ד חודש דלא משעבדא להניק את בנה וכתבו התוס' והרא"ש והר"ן והמרדכי בפרק אעפ"י והגהות מימון בפי"א מהל' גירושין שר"ת חולק עליו ואסר אף בגרושה והביא ראיות לדבריו וכן פסק בשאלתות וכן דעת הרמב"ם שלא חילק וכתב הרב המגיד שכן נראה מהגמ' דמניקה דומיא דמעוברת ולזה הסכים הרשב"א ז"ל וכתב ומיהו בגרושה דוקא כשהניקתו קודם שנתגרשה עד שהכירה אבל קודם הזמן הזה לא, דהא אי בעיא לא תניק אותו כלל אפילו בשכר", עכ"ל.

והריא"ז בפסקיו ליבמות פ"ד הלכה י"ד כתב:

"ואני אומר אעפ"י שהיה התינוק מכיר את אמו אינה צריכה להמתין, אלא כשמת בעלה שהיא משועבדת להניק הבן אפילו אחר מות הבעל, אבל בגרושה אעפ"י שהבן מכירה אינה מניקתו אלא בשכר כשאר אשה נכריה ולפיכך, אינה צריכה להמתין כמבואר בקונטרס הראיות".

נראה דסבי"ל כדעת רבינו שמשון.

למעשה בפנינו מחלוקת הראשונים.
הר"ש הזקן והריא"ז סבי"ל רק באלמנה אף שאינו מכירה לא תינשא עד כ"ד חודש ואילו גרושה אף שמכירה, ואילו התוס', הרא"ש הר"ן, המרדכי, הגהות מימון, השאלתות והרמב"ם כפי שהוכיח הר"ן בכתובות ס: , מדלא חילק בין אלמנה לגרושה, משמע שאוסר גם בגרושה כדעת התוס' ואילו הרשב"א כתב דבגרושה שהניקתו קודם הגירושין והתינוק מכירה חייבת להמשיך להניק לכן לא תינשא, דמשועבדת להניק, אבל בנתגרשה קודם שהכירה יכולה להנשא דהא יכולה שלא להניק.

באוצר הפוסקים האריכו והביאו דעות פוסקים רבים הסוברים כדעת הר"ש אפילו במכירה וראה במש"כ למרן הראשל"צ שליט"א ביבי"א ח"ט אבה"ע סי' י"ד.

והנה מאחר ולפי הטעם האמור שמשועבדת להניק נמצא שבמזנה שלכו"ע אין לה כל שיעבוד להניק אינה חייבת להמתין ואכן זה טעמו של הרמ"א שכתב "ויש מקילין במזנה", אלא שמרן פסק בפירוש אין הבדל אלמנה או גרושה או מזנה בכולם צריכה להמתין כ"ד חודש.

וז"ל מרן סי' י"ג סעיף י"א:

"גזרו חכמים שלא ישא אדם ולא יקדש מעוברת חבירו ולא מינקת חבירו עד שיהא לולד כ"ד חודש בין שהיא אלמנה בין שהיא גרושה בין שהיא מזנה אפילו נתנה בנה למינקת או גמלתו תוך כ"ד חודש לא תינשא".

אולם מצאנו באחרונים שבהצטרף כמה סניפים התירו להנשא לאחר ט"ו חודש אף באלמנה וסמכו על דברי הפנ"י בקונטרס אחרון לכתובות דף ס' ע"ב אות קנ"ו שהתיר בשעת הדחק לאחר ט"ו חודש, ע"ש.
וז"ל בד"ה:

"אמנם לפי... אמנם פעם א' בא לידי באשה שכבר התיר לה חכם ליתן בנה למניקת ולא התחילה להניק ועל ידי הוראה זו נשתדכה לאיש וקבעו זמן הנישואין לאחר ג' חודשים אחר מיתת בעלה וכשהרגישו אח"כ שיש איסור בדבר חזר בו המשדך ולא רצה להמתין כ"כ וכדי שלא להפריד בין הדבקים בקושי התרתי לו לישא אחר ט"ו חודש כעובדא דמר עוקבא ורב חנינא ועולא ורב יוסף דכדאי הם לסמוך עליהם בשעת הדחק כי האי דנהי דאיפסקא הלכתא דבעי כ"ד חודש איכא למימר דהיינו לאשה שמניקה באמת ואסורה לגמלו תוך הזמן כלל... משא"כ בנ"ד שכבר נעשה מעשה ע"י הוראה בטעות שנתנו למניקת ופסק חלבה וא"א לה להניק עוד... משום הכי יש להקל בשעת הדחק, ועם כל זה היה לבי נוקפי עד שהוגד לי שכיוצא בזה התיר גדול א' מגדולים בשעת הדחק לאחר ט"ו חודש כיון שהולד היה כבר אצל המינקת ופסק חלב האם א"כ כה"ג עיקר האיסור אינו אלא מטעם קנסא א"כ סגיא בקנסא עד ט"ו חודש נתתי שמחה בליבי שכוונתי לדעת גדולים בעהש"י ודוקא היכא דאיכא טעמים אחרים להתיר יש לצרף סברא זו".

והנה בנ"ד מלבד שהבת נולדה ללא נישואין הנה כיום המבקשת בהריון חודש שישי, דאין ספק שחלבה נעכר ואסורה להניק, א"כ יש מקום להשוות לדון מי שחלבה ארסי.
והנה הנובי"ת אבה"ע סי' כ"ד כתב:

"זונה מינקת שנתעברה שנית תוך כ"ד חודש וגמלה את בנה הראשון שיש להתירה למי שנתעברה ממנו אם היו כלים כ"ד חודש של התינוק הראשון לפני שתלד את השני".

(וכ"כ במהר"ש אנגיל ח"א סי' ע"ה):
בשו"ת מהר"ם שיק סי' ל' כתב דהנו"ב דייק בדבריו אם יגמרו הכ"ד חודש תוך משך ימי עבורה דאם ימשך זמן עיבורה עד כ"ד חודש של הראשון נתבטל הימנה שם מינקת, אבל אם תלד את השני תוך כ"ד חודש א"כ כשתלד ותהא מינקת היא משועבדת שוב לראשון דלא גרע מלוה ולוה ואח"כ קנה דמשועבד לשניהם וכ"ש הכא שהשני בא בגבולו של הראשון.
אולם ראיתי באוצר הפוסקים סי' י"ג אות צ"ב ב' שהביא משו"ת כרם שלמה שכתב מתשובת מהר"ב פרנקל בזונה מינקת שנתעברה שנית מהחתן שלה שמוכן לשאתה תוך ז' מלידת בנה הראשון שנתנה למניקה התיר עפ"י הנוב"י הנ"ל.
וכן נראה משו"ת מים חיים רפפורט סי' ט"ז:

"...בדבר שאלתו באלמנה שמת בעלה והיתה מניקת כמעט חצי שנה ואחר כלות ששה חדשים ממיתת בעלה נתארסה עם נער א' וקבע זמן החתונה עד עבור כ"ד חודש ואח"כ גמלתו לילד וכאשר היה בגיל י"ג חודש הרתה לזנונים ואמרה מן הארוס נתעברה ואף הוא הודה ולא בוש...
והנה בדבר זה יש ג' חילוקי דיעות. י"א כאשר גמלתו בדיעבד גם יש להקל במזנה שמותר להנשא אפילו קודם כלות שתי שנים מולד בעלה הראשון וי"א שאסורה עד אחר ימי מניקתה לולד הראשון ודעה שלישית דיש לחוש כשם שזינתה ובעינן ב' שנים שלימות אחר לידת הבן השני".
...הואיל והדבר נחוץ אשיב בקצרה
הנה הרוצים לומר שתמתין שתי שנים עד לאחר לידה שניה דעה זו נשתקע ולא נאמר כיון שהוא והיא מודים שממנו נתעברה פסקו כל האחרונים דמותר להנשא לו מיד כיון ששניהם מודים זו מעוברת שלו ולא של חבירו כלל כמבואר בהדיא בתשובת צמח צדק סי' ק"ד ובתשובת עבודת הגרשוני סי' א' וכ"כ ב"ש סי' ד' וסימן י"ג ס"ק כ"ג...
...אך מצד אחר נראה לכאורה לחתור חתירה להתיר בפשיטות דהא מבואר בתשובת חכם צבי סי' ס"ד וס"ו "להתיר באשה שחלבה ארסיי דמותרת להנשא כמבואר בש"ס ופוסקי' ראשוני' בצמקו דדיה, וכן הארכתי בתשובתי שם ח"א סימן צ"ז שכן הסכמת כמה גדולים דלא כהחולקים ע"ש וא"כ כיון דבנדון שלפנינו שהיא נעשה מעוברת ע"י כן נעכר חלבה ואין לך ארסיי גדול מזה שהוא סכנה לולד ראשון וגם לשני כידוע ומפורסם לכל. א"כ מטעם זה מותרת לינשא מיד, אך וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה דשאני התם בצמקו דדיה וחלב ארסיי הוא נעשה בידי שמים משא"כ מידי שהיא גרמה לעצמה שזינתה ויש חשש איסור בזו דא"כ תתבטל תקנת חכמים דכל אלמנה שתמות בעלה תוך ימי מניקתה תוך שני שנים תזנה עם אחר כדי שתתעבר הימנו ותשא אותו כדי שתנשא תוך ימי מניקתה אע"ג דיש מקום לומר דהוא מילתא דלא שכיח ולא גזרו רבנן כולי האי שאשה תזנה מטעם זה כדי שתתעבר אדרבא קי"ל אשה מזנה, מתהפכת שלא תתעבר. ועוד דאף אם היא חשודה בכך כל ישראל מי נחשדו שאחד יזנה עם משודכת לו וישתה בעציצו ויודה שממנו הוא ובפרט שנתן ת"כ שלא יבא לבית משודכת כלל מ"מ אין אפוטרופוס לעריות וכיון שהוא דבר חדש שלא נמצא היתרא דא בפירוש ומשא שקשה לאחד נח לשנים ושלשה ע"כ נ"ל שאם יסכימו עוד שנים מב"ד הסמוכין...".

עוד נראה ע"פ מה שכתבו פוסקים רבים דכל שיש תועלת לילד יש להתיר.
והנה בנ"ד החתן שרוצה לישאנה מתחייב לפרנס את הילדה עד שתגדל. א"כ יש כאן טובת הילדה שיהא מי שיפרנסנה.
ועיין ביבי"א ח"ט אבה"ע סי' י"ד שהביא משו"ת מהרש"ם ח"א סי' צ"ט שכתב בשם שו"ת תפארת צבי (דיני מינקת סי' ו') שכל שיש תועלת לטובת הולד עצמו וליכא סכנא יש לצרף סברא זו להקל להתירא להנשא תוך כ"ד חודש והוסיף וכתב:

"וכבר ידוע מש"כ המג"א סי' תמ"ז סק"ח בשם תרומת הדשן שאין להחמיר באיסור שהוא משום לא פלוג כמו בגוף האיסור עצמו, הילכך יש להקל וכ"כ להקל הגה"ק משפיטיווקא".

וכ"כ בשו"ת מהרש"ם ח"ג סי' קע"ו וע"ע בשו"ת אגודת אזוב מדברי אבה"ע סי' ד' אות ח' ובשו"ת מים חיים רפפורט סי' י"ד דף י"א ובשדי חמד מע' אישות סי' ג' אות כ"ה ואות ל' ובשו"ת עזרת כהן סי' כ' עמוד מ"ח: .
וראה בשו"ת רבינו יוסף מסלוסצק סי' ס"א שהאריך להסביר טענו של ר"ש הזקן המתיר ור"ת האוסר ולבסוף כתב בנדון דידיה:

"ומעתה לא נשאר לנו מקום להחמיר בכזה אלא משום לא פלוג וכדכתב הריב"ש בסימן הנ"ל דיש לומר לא פלוג רבנן בין גרושה לאלמנה וכן כתב המהרש"א בתוספות ד"ה והלכתא הנ"ל דלא תיקשה לר"ת מהא דנתגרשה אינו כופה אותה...
ובנ"ד כיון שקודם הג"פ מחל לה בעלה וקיבל עליו עפ"י תוקף מעשה בי"ד שתיכף שתלד ישכיר להולד מניקה וכל מעשה בי"ד יש לו קול... וכן אין להחמיר בנ"ד בגזירת לא פלוג אף לדעתם.

דידוע כמה קשה להרבות בגזרות לא פלוג כל שלא מצינו בתלמוד בפירוש...".
לאור הנ"ל גם בנ"ד דאיירי בפנויה שלא חייבת ואינה משועבדת כלל ונוסף לזה קיבל על עצמו לטפל בכל צרכי הילדה נראה שטובת הילדה שינשאו זל"ז.
אלא שיש מקום לומר מאחר ולדבריה לא הצליחה להניק רק יום או יומיים בהתחלה. ולמעשה היא כבר בהריון חודש שישי א"כ נראה שגמלתו לשם זיווג לשם נישואין ובזה לא מצאנו מקילים.
והנה ראיתי להגאון רבה של ירושלים הגר"ש משאש זצ"ל בספרו שמש ומגן ח"ג אבה"ע סי' י"א שהביא כמה וכמה צדדים להקל שדן בענין זה והוסיף וכתב:

"ועוד נ"ל לחדש עוד דבר מוסבר דכיון דהיום נשתנו הטבעים וגומלים אותם גם קודם הזמן הרבה ומאכילים אותם עפ"י הרופאים והם בריאים, ויש שאינם מניקות אותם לגמרי והולכים עפ"י הרופאים, א"כ נוכל לומר דאישה מניקה י"ב או יותר אפילו תגמול בשביל הזיווג נקרא דעבד שהרי היה בידה לגמול אותו כשהוא בן עשרה חדשים או קודם כמנהג הזמן שעושים כן אפילו בלא זיווג, והיא הניחה אותו לינק לא מפני שצריך לינק עוד, רק לתענוג של הבן או של אמו שאינה רוצה לטרוח להכין לו אוכל והיניקה יותר קלה אצלה וא"כ אפילו תגמלהו עתה לצורך הזיווג אין דבר כי חשבינן ליה כאילו גמלתו זה כמה ורק לתענוג הניחה לו לינק ואז הוי כגמלתו כבר ובא הזיווג... ולא נקרא שגמלתו לצורך נישואין... הן גם אין כאן גזירה שמא תגמול אותו קודם זמנו, הלא בלאו הכי כך עושים היום שגומלים אותו קודם הזמן גם בלא זיווג ואינו מסוכן ואדרבה הם בריאים יותר מע"י יניקה ולכן אפילו עשתה בשביל שידוך שרי ומותרת להנשא".

אמנם דבריו חידוש גדול, מ"מ בנ"ד ודאי שיש לצרף דעתו מאחר שלדבריה לא הפסיקה ההנקה בגלל שידוך. ולדבריה הניקה רק יום או יומיים בהתחלה וא"כ יש להחשיבה כלא הניקה כלל, ולדעת רבים לא חל עליה שם מינקת כלל.

ויש להוסיף עוד דעתו של הראשל"צ הרב הראשי לישראל הגר"ש עמאר שליט"א שנכתב בתיק ו. ל. נ. (1007-16-1) בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב (לא פורסם) וז"ל:

"לאור האמור, יש מקום להתיר אחר ט"ו חדשים (שהוא י"ט אלול התשס"ה) וידועים הם דברי הפנ"י וכל קדושים הנסמכים עליו, ובצירוף הענין שחלבה נפסק מאליו, וכן מצוי מאד בזמנינו שרוב ככל הנשים, אין חלבן נמשך יותר מט"ו חדשים, והדברים יודעים.
זאת ועוד אחרת, שבימינו גם באותם חדשים שהיא מניקה, לא על היניקה לבדה חי התינוק, אלא מצרפים גם דייסות ופירות, ושאר ירקות, וגם שאין שום סכנה כלל, שיש מאכלים מיוחדים לתינוקים סוגים מסוגים שונים, וגם כלי ההכנה למאכל תינוקים רבו כמו רבו וגם כלי האכלה לתינוקים מצויים לרוב כלים מכלים שונים ומגוונים, אל יחסר המזג.
וכל התינוקים בזה"ז חיים על מאכלים אלו, ואוכלים בכלים אלו, וחיים וגודלים בבריאות תהלות לא-ל.
ויש להביא המבקש החפץ לשאתה לאשה, ולחייבו בקאג"ס חיוב גמור מעכשיו בפני בי"ד חשוב, שמתחייב לזון ולפרנס הילדה הזאת.
ובזה אני מוכן להצטרף להתירה להנשא עם השלמת טו"ח לתינוקת.
בבה"ת, (-) ש.מ. עמאר"

לאור כל האמור לעיל נראה לענ"ד דיש להתיר למבקשת להנשא למבקש פלוני ת.ז. ********* מאחר שעברו ט"ו חודש מיום לידת הולד.
ניתן ביום ט"ו תמוז תשס"ז (01/07/2007)
(-) הרב ניסים בן שמעון, אב"ד (-) הרב דב דומב, דיין (-) הרב אחיעזר עמרני, דיין