לפנינו ערעור על פס"ד של בי"ד אזורי מיום כ"ז לחדש תשס"ט 23.10.08.
התביעה לפני בי"ד האזורי היתה לביטול הסכם גירושין ופסה"ד שמאשר אותו.
ההסכם נושא תאריך 24.10.07. באותו יום הוגש ההסכם לאישור ביה"ד ובאותו יום ניתן פס"ד המאשר את ההסכם.

נימוקי התביעה היו שעם פתיחת התיק לאשור הסכם היה בתיק נוסח הסכם שונה לחלוטין מההסכם שאושר, וכי הבעל הופתע מהנוסח החדש שהוא שונה לחלוטין מההסכם שהוגש עם פתיחת התיק. כמו"כ הם טוענים על כך שההסכם אושר בהרכב חסר.

הנתבעת השיבה כבר בדיון שעובר לפס"ד כי לצורך אשור הסכם די בדן יחיד. כמו"כ השיבו כי נערכו הסכמים אחדים. ההסכם שאותו הגישו התובעים לא צוין בו תאריך והנתבעים טענו בדיון שהוא נערך כנראה ע"י טו"ר לוי.

לטענת הנתבעים יש הסכם שני שנערך ב - 15.10.07 ושם מופיעים אותם עקרונות כמו בהסכם שאושר ביום 24.10.07. הסכם זה נערך ע"י עו"ד זוהר ביטון, וגם ההסכם הסופי נערך ע"י זוהר ביטון. בכל מקרה היו לבעל 9 ימים לבדוק את ההסכם שנוסח ע"י עו"ד זוהר.

לביה"ד דידן נראה שיש בעיה מהותית בערעור. בכתב הערעור מופיעה טענה עיקרית שהיתה כאן הטעיה ותרמית. לטענת התובע ההסכם הוא פיקטיבי ונועד לשם חיזוק השלו"ב ולהראות לאשה חיבה ומסירות ולא לשם הסכם גירושין כלל. בעוד שבדיון בביה"ד האזורי ביום כ"ב באלול תשס"ח 22.9.08 לא נטענה טענה זו כלל ונטענו טענות על יסוד ההסכם מהתאריך הלא ברור.

ביה"ד האזורי ברר בפס"ד את שני הטיעונים. לגבי הטיעון של הסכם פיקטיבי שנועד לחיזוק ש"ב שואל ביה"ד מדוע הסכים הבעל להתגרש בפועל ביום 7.11.07 כשבועיים לאחר אשור ההסכם ולא העיר כלל שאין הסכמה לגרושין וכי ההסכם הוא לשלו"ב. לגבי הטיעונים הפורמליים מראה בי"ד שההסכם ותוכנו היו ברורים לשני הצדדים, וכי בדיון לאשור הסכם הגדירו הצדדים בפני בי"ד את תוכנו העיקרי של ההסכם.

יצויין כי ביה"ד האזורי סבר שהתביעה הוגשה בתרמית ובחוסר כנות ודחה אותה על הסף, וכן פסק הוצאות. יש בפסק הדין של ביה"ד האזורי נימוקים נוספים המתבססים על תצהירים שנתן הבעל ב - 15.10.07 המאשרים את כוונותיו שעל פי ההסכם שאושר ב - 24.10.07, ועוד נימוקים נוספים וכל נימוקי ביה"ד האזורי הם מקובלים גם עלינו.

בערעור שלפנינו נקט הבעל במהלך דומה. בכתב הערעור הושם דגש על ההטעיה מצד האשה ועל תמימותו של הבעל שהיה סבור שזה הסכם של שלום בית.

אולם הוא טוען גם טענות פורמליות:
א. שביה"ד לא אפשר לב"כ הבעל לחקור את האשה.
ב. שהבעל לא היה מיוצג בעת אישור ההסכם.
ג. שההסכם הוא קיצוני לטובת האשה ולכן היתה כאן הטעיה.
ד. ביה"ד קיבל מסמכים מהאשה וב"כ סמוך לדיון.
ה. ההסכם שעל יסודו הוגשה תביעת הגירושין שונה מההסכם שאושר לבסוף.
ו. הרכב חסר באשור ההסכם יתכן שיש נימוקים נוספים.

לגופו של ענין מבחין ביה"ד דידן כי גם בדיון שבפנינו לא עורר ב"כ הבעל את הטענות בדבר ההטעיה ועל הבנתו שההסכם יוביל לשלום בית וכי הוא הסכם פיקטיבי, ביה"ד עורר מעצמו את הטיעון וב"כ הבעל אישר אותו בשפה רפה והאמירה "שהבעל רצה תמיד שלו"ב".
לגבי הטענות הפורמליות:

א. הרכב חסר. ידוע לכל הבא בשערי בי"ד כי אשור הסכם די בדיין אחד והסכמת הצדדים בפניו.
ב. ב"כ הבעל לא דרש כלל לחקור את האשה ומדוע ילין על ביה"ד שלא אפשרו את אשר לא דרש. בנוסף לכך, ביה"ד סמך וביסס את פסק דינו על העובדה שהצדדים אמור במפורש בדיון של אשור ההסכם את תכנו העיקרי של ההסכם בפני ביה"ד, ועל התנהגות הבעל שנתן גט שבועיים לאחר אשור ההסכם.
ג. על הטיעון שהבעל לא מיוצג, בדיונים של אשור הסכם אין צורך מהותי ביצוג ביחוד כאשר ביה"ד עצמו עובר על ההסכם עם הצדדים ובודק את הבנתם בהסכם ואת כשירותם בכללה.
לעניין הקיצוניות שבהסכם ואת חוסר האיזון שבו. הנושא נידון גם לפנינו, ב"כ המשיבה טען (ולא הוכחש!) כי על הדירות מטלות משכנתאות מעל 3 מיליון ש"ח שאותם נוטלת האשה על עצמה. ומאידך אינה נוטלת מאומה מזכויות הבעל בעסקיו. כך שלא מוכח כלל חסור אזון בהסכם. ההסכם שהיה בתיק בשעת פתיחתו בחודש 06/07. הסכם זה יש בו מחיקות בסכום המזונות ללא חתימה על יד התיקון.

בענין הדירות, לא ברור כלל מה נותן הבעל. לא ברורה הגבלת הזמן שהאשה תגור בדירה. אין חותמת נתקבל על ההסכם.

ב"כ המשיב טוען שדף זה הוכנס עובר לערעור והוא לא היה כלל בתיק בזמן פתיחת התיק.
המסמכים שצורפו באחור.

מסמכים אלו צורפו ע"י הנתבע בביה"ד האזורי לכתב ההגנה שהוגש ביום 28.4.08 בעוד שהדיון שהתקיים רק ביום 22.09.08 חמשה חדשים לאחר הגשתם, והיה זמן רב לתובע לעבור וללמוד מסמכים אלו או לטעון בפני ביה"ד על פסילתם.

בנספחי כתב ההגנה יש מסמכים מאושרים על ידי עו"ד על תצהירים של הבעל 9 ימים לפני הדיון על העברת חלקו בשתי הדירות לאשה.

לסיום ברור זה אנו מוסיפים כי בטול הסכם רגיל וכ"ש הסכם שיש לו תוקף פס"ד צריך להיות מגובה בהוכחות על תרמית והטעיה בעוד שביה"ד האזורי מבסס הוכחות מהתנהגות הבעל על רצון גמור והסכם עם גמירות דעת שלמה.

יש מקום להאריך ולהסיף אך נסתפק בזה.
לאור הנ"ל, יש לדחות את הערעור על כל חלקיו.

ניתן ביום ז' חשון תש"ע (25/10/2009)

(-) הרב יונה מצגר, דיין - יו"ר (-) הרב חגי איזירר, דיין (-) הרב ציון אלגרבלי, דיין