הצדדים התגרשו בתאריך כ"ו חשון תשס"ח (7/11/2007) ולהם 2 ילדים בשמות: האחד ת.ל. 3/8/2001, והשני ת.ל. 12/8/2004.

עובר לגירושין ערכו הצדדים הסכם גירושין, הצדדים הופיעו לפני ביה"ד קבלו בקאג"ס על ההתחייבויות שבהסכם, ההסכם אושר וקיבל תוקף של פס"ד ע"י ביה"ד בתאריך י"ב חשון תשס"ח (24/10/2007).

בהסכם הגירושין התחייב הבעל לשלם לאשה עבור מזונות 2 הילדים סך 10000 שקל לחודש וכן לתת לאשה את זכויות הבעל ב-2 דירות [2 הדירות רשומות ע"ש הבעל ועל שם האשה שוה בשוה, על הדירות רובצות משכנתאות גבוהות]. מאידך העסק נשאר לבעל.

לפני ביה"ד עומדת תביעת הבעל [לשעבר] לביטול ההסכם.
בכתב התביעה לביטול ההסכם כותב הבעל כי כוונתו היתה לכיוון שלום בית, ולא היה מודע על מה חתם.
התקיים דיון לפני ביה"ד בנוכחות הצדדים ובאי כחם, וביה"ד שמע את הצדדים ובאי כחם.

ביה"ד מבהיר בזה כדלהלן:
יש לדחות על הסף את תביעת הבעל לביטול ההסכם.

הצדדים הופיעו לפני ביה"ד בתאריך י"ב חשון תשס"ח (24/10/2007) [היום שבו אושר ההסכם על ידי ביה"ד], בפרוטוקול ביה"ד מופיע כדלהלן:

"הבעל: אני מתחייב לתת 10 אלף למזונות שני הילדים, את חלקי בשתי הדירות אני נותן לאשה.
האשה: העסק שלו נשאר שלו".

דהיינו, ביה"ד לא הסתפק במה שכתוב בהסכם אלא רצה לוודא בוודאות שהבעל מודע למה שמופיע בהסכם ורצה לשמוע את הדברים במפורש מהבעל.

כמו"כ מופיע בהסכם כדלהלן:

"הצדדים מצהירים בפני ביה"ד כי קראו את ההסכם בעיון רב, עשו אותו בהסכמה חופשית והבינו את משמעותו ותוצאותיו".

כמו"כ הצדדים התגרשו בתאריך כ"ו חשון תשס"ח (7/11/2007) ואם הבעל לא התכוון להתגרש או לא הבין על מה חותם היה לו זמן מספיק לטעון את טענותיו קודם לגירושין.

כמו"כ הומצא לביה"ד הסכם שערכו הצדדים ונחתם ע"י הצדדים וההסכם הוא מתאריך קודם [הסכם שלא הוגש לאישור ביה"ד] ואף באותו הסכם הוסכם על אותם תנאים, דהיינו הבעל התחייב בסך 10000 לחודש וכן נותן לאשה את חלקו ב-2 הדירות והעסק נשאר לבעל, וזה מוכיח שמההתחלה זאת הייתה כוונתו של הבעל.

כמו"כ כבר בתאריך 15/10/2007 חתם הבעל על תצהיר להעברת חלקו בדירות הנ"ל לאשה, ובתאריך 24/10/2007 חתם על יפויי כח בלתי חוזרים להעברת הדירות ע"ש האשה.

מכל הנ"ל נראה לנו בברור שיש לדחות את תביעת הבעל על הסף.

ב"כ האשה טען לפני ביה"ד כי תביעת הבעל היא תביעת סרק אשר גרמה לאשה להוצאות ועל כן מבקש שביה"ד יחייב את הבעל בהוצאות משפט.

לדעתנו צודק ב"כ האשה ואכן התביעה שבפנינו זאת תביעת סרק אשר גרמה לאשה להוצאות גבוהות. לטענת ב"כ האשה, האשה שילמה לו עבור שכר טירחה סך 15000 שקל.

ובספר ישועות ישראל סימן י"ד בסוף ס"ק ד' בעי"מ כתב:

"אבל במקום שנתברר שתואנה הוא מבקש ובעלילה בא עליו כשכפאו המלווה וודאי חייב לדברי הכל ההוצאות".

ויש להוסיף ולברר, במקום שמחייבים את ההוצאות, האם יש לחייב גם עבור הוצאות של שכירת עורך דין, או שיש אפשרות לטעון "היית יכול להופיע לפני ביה"ד ולטעון את טענותיך ללא סיוע של עו"ד".

ובפסקי דין רבניים כרך ג' עמוד 35 כתבו שבמקום שחייב בהוצאות, כוללות ההוצאות גם את ההוצאות של שכירת עורך דין, והוכיחו את הדברים מהלבוש סימן י"ד שכתב שההוצאות שחייבו לשלם היינו גם שכר מליצים.

וכן כתבו בפסקי דין רבניים כרך ו' עמוד 83.
וכן יש להוכיח ממה שהביא הטור סוף סימן כ"ו תשובת הראש כלל י"ח סימן ה' שכתב שם:

"והוצרך ליקח מליץ שיטעון בעדו צריך ראובן לסלק היזקו".

על כן יש להענות לתביעת ב"כ האשה ולחייב את התובע בהוצאות משפט הכוללים גם את הוצאות שכירת עו"ד.
לדעתנו יש לחייב את הבעל [לשעבר] בהוצאות משפט בסך 6000 שקל.

לאור כל הנ"ל ביה"ד פוסק כדלהלן:
א. דוחים את תביעת הבעל [לשעבר] פלוני, והסכם הגירושין מיום י"ב חשון תשס"ח (24/10/2007). נשאר בתוקפו.
ב. החלטת ביה"ד מיום ה' אדר א' תשס"ח (11/2/2008) שבה הורה ביה"ד לאשה להימנע מביצוע דיספוזיציה בנכסי הצדדים [כמופיע בהחלטה הנ"ל], בטלה.
ג. מחייבים את הבעל [לשעבר] פלוני עבור הוצאות משפט סך ששת אלפים ש"ח (6000) שעליו לשלם לאשה תוך 30 יום.

ניתן ביום כ"ד תשרי תשס"ט (23/10/2008)

(-) הרב נחום פרובר, אב"ד (-) הרב שלום ביבי, דיין (-) הרב בנימין אטיאס, דיין