אם המבקשת גב' ש.מ. באה לביה"ד כשהיא בהריון על מנת שיתירו לה להנשא עם פלוני, וביקשה היתר נישואין וכן "הכרת אבהות" לוולד שיוולד, שלדבריה הוא מהגבר פלוני הנזכר.

כמו כן סיפרה בעת הבקשה להיתר הנישואין יש לה כבר בת שנולדה מפלוני בתאריך טו' בסיון התשס"ד (03 ביוני 2004) ששמה פלונית (נשואת התיק להלן הבת פלונית).

אם הבת פלונית (הגב' ש.מ.) עצמה התגרשה בבית הדין (נתניה) בתאריך יד' בכסלו התשס"ד [09 בדצמבר 2003] מבעלה ח. מ. פ. בעת הגירושין, הצדדים הצהירו שאין להם ילדים.

ובכן הגב' ש.מ. התגרשה ממר ח. מ. פ. בתאריך יד' בכסלו התשס"ד.

כעבור מס' חודשים בתאריך טו' בסיון התשס"ד נולדה הבת פלונית שם משפחתה נרשם כשם משפחת הגרוש, דהיינו משפחת ח.מ.פ.

כיום טוענת אם הבת כי בתה נולדה לה מפלוני ולא מבעלה לשעבר ח.מ.פ הנ"ל.

בית הדין שמע את האשה גב' ש.מ.; פלוני המבקש- הנטען; הגרוש ח.מ.פ.

א) לדברי האשה גב' ש.מ. היא היתה מקיימת יחסים עם הנטען (פלוני) כבר חודשים לפני הגירושין, וחודשיים לפני הגירושין כבר גרה ביחד עם פלוני. לדבריה היא לא חיה עם בעלה ח.מ.פ חצי שנה או שמונה חודשים קודם הגט.

לדבריה בעלה הקודם ח.מ.פ. לא ידע שהיא בהריון בעת הגט.

משרד הפנים רשם את הבת פלונית על שם בעלה הקודם, וכשנודע לה היא היתה "בהלם". משרד הפנים הסביר שכך הנוהג "על פי החשבונות".

לטענתה הגרוש [ח.מ.פ.] אינו יודע שהבת [פלונית] רשומה על שמו, וכמובן אינו משלם בעבורה את מזונותיה.

לדעתה הגרוש ח.מ.פ. לא יכול היה להוליד ובעת שנקלטה להריון הרופא היה בהלם כיון שחשבו שהיא אינה מסוגלת להרות.

מסקנת הדברים לדבריה כי הבת פלונית אסורה.

ב) גירסת המשיב (פלוני) בתשובה לשאלה כמה זמן הם מקיימים יחסים השיב: חודשיים לפני הגירושין הם גרו ביחד, סביר לו שהבת שלו ע"פ הזמן, הוא טוען שהיא היתה פרודה מהגרוש [ח.מ.פ] כבר חצי שנה לפני שהם התחילו לחיות ביחד, בגלל ההסתברות אני בטוח שהילדה היא ממני "זה לא הגיון", "אני אומר בודאות", כמו כן אמר שהיו לה הפלות מהגרוש, הפלה אחת בגלל שהעובר היה עם מום בלב, והפלה שניה בגלל שהעובר לא התפתח. אם כן הגרוש היה ראוי להוליד.

ג) גירסת הגרוש [ח.מ.פ] עצמו, בית הדין שאל אותו האם יודע שהיה לאשתו חבר? השיב: שמעתי, בתשובה לשאלה האם קיימו יחסים עד להליך הגירושין השיב בתחילה: בשום פנים ואופן לא, אח"כ 4 חודשים לפני הגירושין אנו פרודים, ממש לא פחות מארבעה חודשים, מאוחר יותר אמר: היא גרה מחוץ לבית שלשה חודשים, הוא מוכן להשבע שמאז שעזבה לא קיימו יחסים, ולשאלה שמא היא היתה בהריון בעת הגט, השיב הגרוש: היא קיבלה וסת שהיינו ביחד, לאחר מכן לא שכבנו, כמו כן ענה שהיא היתה מבלה ואחד ממי שהיא היתה מבלה עמו היה ערבי. לסיכום הבת פלונית נולדה חמשה חודשים מלאים ועוד שני חצאי חודשים כסלו וסיון לאחר גירושי אמה.

הסבירות שהבת אסורה הם:
רוב ביאות היו מהנואף, כיון שהגרוש טוען שהיה לה וסת ואחר הוסת לא שכב עמה לפחות חודשיים לפני הגט, היא כבר גרה עם המנאף, לדברי האשה חצי שנה קודם הגירושין לא קיימו יחסים.

הסבירות להיתר:
א. הנה על פי ההלכה האשה אינה נאמנת לפסול את בנה.
ב. הנטען אינו נאמן, אינו בגדר "יכיר" לשון הרמ"א ד, כט, אב נאמן על בנו, היינו במי שהוא בחזקת אביו כגון באשתו נשואה. ואף שכתב הרמ"א "כגון" הרי שלאו דוקא בנשואה, מ"מ האשה בעת הוריית הבת היתה נשואה לאחר. מלבד האמור, הנטען אינו נאמן לאסור, כיון שטען שמה שהוא יודע הוא על פי הסתברות ואין זו טענה המספיקה לפסול.
הנטען נוגע בדבר בגלל רצונו להנשא למבקשת ובגלל מה שהחזיק את הבת פלונית כבתו ועביד איניש לאחזוקיה דיבוריה לכ"ע, ובמיוחד אם גם כבר עשה מעשה, כנפסק בחו"מ לג.
גם אם יש "יכיר" בנטען, אין "יכיר" לאב לקבוע בן כמה חודשים נולד הוולד בן שבעה או בן תשעה.
ג. גם אם הבת נולדה מהנטען, אין זה ברור שהוולד ממזר, כיון שאפשר שבא עליה מיד אחר הגירושין וילדה למקוטעין חמשה חודשים: טבת, שבט, אדר, ניסן, אייר, וכסלו למקוטע וכן סיון למקוטע. וכבר פסק רמ"א [סי' ד סעיף יד] אשה שנתעברה מבעלה סוף סיון וילדה תחילת כסלו אע"פ שאין ביניהם רק חמשה חודשים, לא חיישינן לבנה לומר שהיתה מעוברת קודם לכן דהחודשים גורמים והוה ליה בן ז' (שבעה חודשים).
ד. קיימת אפשרות שאכן הוולד מהגרוש ועיין ב"ש ד, כז :"

"כתב בד"מ... אשה שהיתה נשואה ואח"כ היתה בחזקת גרושה ולא היה עדים אלא קול, ואח"כ הולידה, ויצא הדבר בהיתר".

וכיצד אפשר הדבר?
הולד נולד ל-9.5 חודשים, מאמצע כסלו עד אמצע סיון 6 חודשים, ועוד שלשה חודשים שלא קיימו יחסים לדברי הגרוש. ובחודש עשירי אומרים "אישתהי", אף שהוא יותר מרע"א ימים אף בעידי כיעור מאחר שרגילות הוא להוליד בחודש העשירי (ח"מ ד, יא) וכן הועתק בב"ש ד ס"ק יח והשמיט את סוף דברי הח"מ: ומיהו הכל לפי הענין".
ולגבי טענת וסת שטען הגרוש, כבר כתב הגר"ע איגר זצ"ל סי' קכח [הובא בפ"ת ד ס"ק לז] דהסילוק דמים במעוברת הוא רק משהוכר עוברה. ועוד הוסיף הגרע"א שהבעל אינו נאמן לומר שלא היה עמה ט' חודשים, די"ל דמה דנאמן הוא רק בהכרת דבר ברור שאינו בנו, אבל בזה שאף לדבריו אפשר שהוא בנו אם אישתהי, או שנולד לז', על כך אינו נאמן.

ה. והנה אם לא נתייחס לעדויות ונלך על פי הנראה, הרי הבת רשומה כבתו של המגרש, וכיון שכך היא מותרת.
ולולי דברי האם לא היה מתעורר לנו ספק, "ואין שור שחוט לפנינו",
ו. ואין לומר שיש לנו לבדוק בפנקס קופת חולים של האם ועל פי זה נוכל לבדוק אם נולדה הבת לשבעה או מעל תשעה חודשים. התשובה לכך: הרישום אינו בהכרח מדויק, וגם אם יתברר לנו הרישום עדיין ישארו הספקות, למשל: בין תשעה בדיוק או בן תשעה וחצי, [וספירת החדשים של קופ"ח היא אינה בדיוק הספירה המדוייקת של עם יודעי תשעה ירחי לידה] וכלל הוא בהלכות ספק ספיקא, שאין לנו לברר אם הבירור יוריד לנו מספק ספיקא, לספק אחד, אע"פ שבספק אחד מחמירים, וכפי שפסק הנודע ביהודה [הובא בפ"ת יו"ד סי' קי אות לה].
ז. בכל מקרה יש לנו לצרף ספק שמא נבעלה גם מגוי שהרי הגרוש אומר שהיה לה גם חבר ערבי, ואף שמחלוקת אם תולים בגוי, עיין ב"ש ד ס"ק מג בסופו, וס"ק נב. מ"מ כאן שאני, שהועלתה טענה ע"י הבעל שהיה לאשתו גם חבר ערבי.
ח. והנה אגרות משה (אבה"ע ח"ג סי' ז) פסק שאשה שילדה שבעה חודשים לאחר הגט אפילו אם חיה עם הנטען קודם הגט אם תטען שילדה לשבעה הולד כשר, אבל כל עוד לא תטען, הוולד ממזר ודאי לפי שהולכים אחר הרוב, ורוב הנשים יולדות לתשעה חודשים, והוכיח דבריו מיבמות (לז א) שאמרו לגבי מי שיבם תוך שלשה חודשים ונולד ולד שהוא ספק לראשון ספק לשני, שתולים בודאות שילדה מהראשון משום רוב יולדות לתשעה. וכיון שכל נאמנות אשה להכשיר זרעה הוא רק במקום שיש ספק, ומטעם זה הקשה הב"ש ד' ס"ק נב על הטור שפסק שאם לא אמרה מנכרי, הולד ממזר ודאי, ואם כן למה נאמנת האשה. והאריך באג"מ והוכיח שבמקום שהיא אומרת נגד הרוב כגון מנכרי במקרה זה אין רוב שהולד מישראל, ועל כן אילו תאמר לשבעה, במקרה זה אין רוב שילדה לתשעה, והתוצאה שהאשה תהיה נאמנת, או שהיא נאמנת במקום שיש חזקת כשרות ולכן נאמנת לומר שהולד בא ע"י שם, עיין שם כמובא בתוס' קידושין (עג ד"ה מאי). ויש להביע ראיה לדבריו מהב"ש שאף אם יש רפואה לכרות שפכה, מ"מ אם הוליד לא חזינן שנתרפא, והולד ודאי ממזר.
והנה בנידון שלפנינו האשה אומרת דבר שבא לפסול את הוולד, ולא להתירו ואם כן צריך לפי סברת האג"מ לפסול את הולד בודאי ולא בספק, אלא שלכאורה לוולד יש חזקת כשרות כיון שהוא רשום ע"ש הראשון, ומה שהשני גידלו, אין זה חסרון, כיון שאמו הביאתו והכל יודעים שהאם היתה נשואה קודם לראשון.
ומה גם שאין רוב לפסול את הוולד, כיון שאפשר שגם אם הולד הוא מהשני, מ"מ הולד כשר, נולדה לז' וגם אם מהראשון אפשר שילדה למעלה מתשעה חודשים.

והנה יש להוסיף עוד עיין מנחת יצחק (ח"ט סי' קנא) שהביא מתשובת מהר"ש (חלק שמיני סי' קיז) לגבי ספק ממזר שגר עם אשה בלא חו"ק, דיש לצרף ספק שמא האשה זינתה מאחר שהוא כשר, וכמו שמחמירים לענין חליצה במיוחדת, מחשש שמא זינתה מאחר, ואף ששם הד"א לחומרה, מ"מ ספק ממזר הוא דרבנן ויש לתלות בכשר, וכמו שיכולים לתלות ברוב עכו"ם, בגוי, וכתב שבאם נתגרשה יש לצרף ספק זה, משום שאחר שנתגרשה, חזקת גרושה מגרע חזקת איסור א"א, אלא שהמהר"ש עצמו לא סמך על כך, כיון שבנידון שלפניו אביהם החזיקם כבנותיו, ואז אינו מצטרף לספק ספיקא.

אולם בנידון שלפנינו שהבת רשומה ע"ש אביה, ודאי שיש להקל.
זאת ועוד, במנחת יצחק (ח"י סי' קנו ד"ה שוב) כתב שגם כרוכים אחריה אינו ראיה וכבר אמרו קידושין סג ב שאם אמר אדם נשאתי שתי נשים במדינת הים ואחת מתה, ואילו בניה של השניה אינו נאמן גם בכרוכים אחריה, משום שאפשר שהיא גדלה ילדי צרתה, וכיון שבלי אמירת האם, הולד היה ספק ואמירת האם שהילד מבעלה השני, אינה נאמנת לעשות את הילד ממזר ודאי.

ומ"מ אם הילדים יודו שזו אמם האמתית הולד יהיה פסול.

וא"כ בנידון שלפנינו כיון שהילד רשום ע"ש הבעל, האם אינה גורמת לו לספק, נאמן, והבעל הראשון אינו יודע. לפיכך, בית הדין פוסק : הבת פלונית הינה כשרה לבוא בקהל, ומותרת לעלמא.

(-) חיים שלמה שאנן

מצטרפים לפס"ד.
(-) הרב מיכאל עמוס (-) הרב דוד ברדוגו

ניתן ביום ד' סיון תשס"ז (21/05/2007)

(-) הרב חיים שלמה שאנן, אב"ד (-) הרב מיכאל עמוס, דיין (-) הרב דוד ברדוגו, דיין