עומדת לפנינו תביעת האשה (להלן "התובעת") למזונותיה ולמזונות הקטינה. בתביעה זו נתקיימו בפנינו מספר דיונים פרטניים בנוכחות הצדדים ובאי כוחם וניתנו בה מספר החלטות ופסיקות ביניים.

בתאריך ב' בכסליו התשס"ח, 12/11/07, ניתן פסק דין זמני שבו חויב הבעל (להלן "הנתבע") בסך של 2,000 ש"ח עבור מזונות האשה והקטינה. בחודש אוקטובר 2008 עזב הנתבע את הבית. את שכר דירה הוא שילם כבר מראש, עד לסוף חודש יוני 2009.

בדיון שנערך לפנינו ביום כ"ד בתמוז התשס"ט 19/07/09, קבלה האשה בפנינו על התראה לפינוי דירת המגורים שנשלחה לה מבעלת הדירה, בגין אי תשלום דמי שכירות. כאמור, עד סוף חודש יוני שילם הנתבע את דמי השכירות. בתחילת חודש אוגוסט – י"ב באב התשס"ט, הגישה התובעת בבית הדין תביעת מזונות תוך דרישה להמשך תשלום דמי השכירות על ידי הנתבע. המדובר בדירת שני חדרים קטנה ברח' ???????, נתניה, ששכר הדירה החדשי שלה עמד על 1,350 ש"ח.

לדברי התובעת היא והקטינה סובלות מחרפת ערב.

בדיון שנערך ביום כ"ד בתמוז התשס"ט, 16/07/09, היא הצהירה –

"אני חיה עם 2,000 ש"ח עם הילדה. הוא ניתק לי את הכבלים , אין לי תנור, אין לי מכונת כביסה. פעם אחת היתה לי סתימה בבית, והוא יודע להוציא סתימה והוא אומר לי ש"איננו קשורים" וניתק לי את הטלפון.לגבי שכר דירה – הוא והעורך דין של הדירה עשו שותפות בשביל להוציא אותי. הוציאו מכתב שרוצים לפנות אותי. הוא אמר ש"את והילדה תהיו בחוץ", חודשיים אחרי שעזב, עד אז הוא שילם, ולא היו לנו חובות. טלביזיה הוא ניתק. שכר דירה עד עכשיו הוא שילם, וזה עומד לפני פינוי, ובעלי אמר שזה לא מענין." (הכוונה שאותו זה לא מענין, א"י).

עוד אמרה בדיון כי במידה והיא תיאלץ לפנות את הדירה, הרי שהיא תתקשה לעשות זאת מאחר ואין לה כסף לשלם אפילו בעבור ההובלה.

בית הדין בהחלטתו, באותו יום, פסק לטובתה סכום חד פעמי בסך 8,000 ש"ח - עד למועד הוצאתו של פסק דין סופי בנושא המזונות. סך זה נפסק כתוספת על פסיקת המזונות שכבר ניתנה בעבר בסך של 2,000 ש"ח לחודש.

עובדה חשובה שעלינו לציין היא, שבמקביל לפסק דין זה, ניתן על ידנו להלן פסק דין בנושא הגירושין. תביעת הגירושין שהגיש הבעל נדחית. לא הוכחה כל עילת גירושין. הבעל עזב את הבית שלא כדין, ומשכך – האשה זכאית למזונות ולמדור.

נסכם שוב את המועדים הרלוונטיים בתובענה זו:
תביעת המזונות הוגשה על ידי התובעת ביום י"ב באב התשס"ט, 02/08/09. הבעל עזב את הבית בחודש אוקטובר 2008. את שכר הדירה הוא שילם מראש עד לסוף חודש יוני 2009, ולדברי התובעת, את שאר תשלומי אחזקת הבית הוא שילם רק כחודשיים לאחר עזיבתו – כלומר, עד לחודש ינואר 2009.

שני נידונים עומדים לפנינו, לדיון:
א. גובה דמי מזונות האשה והקטינה.
ב. קביעת מועד החלת החיוב. דהיינו ממתי יש להתחיל את חבות המזונות – האם מזמן הגשת תביעת המזונות באוגוסט 2009, או שמא עוד קודם לכן – מחודש ינואר 2009- מועד שבו הפסיק הבעל (הנתבע) לשלם את שאר התשלומים מלבד השכירות.
כמובן שמכל סכום שיפסק, רטרואקטיבית, יש לקזז ממנו את סך המזונות החדשיים ששולמו על ידי הנתבע בסך – 2,000 ש"ח, וכן את סך ה-8,000 ש"ח ששולמו על ידו כתשלום חד פעמי.

א. גובה דמי מזונות האשה והקטינה.
טענות הצדדים
לצדדים אין דירה השייכת להם, ובשנה האחרונה עד לעזיבת הבעל הם גרו בדירה שכורה. הנתבע הצהיר שהוא משתכר 4,000 ש"ח מידי חודש מעבודתו כנהג משאית בחברה שבבעלות אביו. לדבריו, הוא עובד בחצי משרה כְּ-4-7 שעות ליום, ולפעמים ישנם ימים בהם הוא לא עובד. הוא הציג תלושי משכורת מסודרים מחודש מאי 2008 ועד לחודש ינואר 2009, המראים שהוא אכן משתכר 4,000 ש"ח לחודש.

התובע הבהיר שהוא עמד בכל התחייבויותיו כלפי התובעת והקטינה. הוא שילם את שכר הדירה ואת אחזקת הבית הכוללת חשמל, מים וארנונה. הוא אף שילם את המעון של הילדה (1,740 ש"ח), ובסך הכולל הוא שילם 3,575 ש"ח לחודש.

לטענתו,לאחר שהתובעת קיבלה ממנו את כל התשלומים הללו, היא פנתה וגבתה שלא כדין באמצעות המוסד לביטוח לאומי, מידי חודש את סכום ה-2,000 ש"ח שנפסקו לה על ידי בית הדין. כמובן שסכום זה נגבה ממנו על ידי המל"ל.

בא כוחו של הנתבע כותב על כך –

"יוצא איפוא כי האשה קיבלה מידי חודש סך של 5,575 ש"ח, דבר שהוא בלתי מתקבל על הדעת, מקל וחומר לא מאדם שעובד כנהג שכיר ומשתכר 4,000 ש"ח לחודש."

עוד דורש הנתבע שהתובעת תחזיר לו את סך ה-8,000 ש"ח שהוא שילם לה לצורך העתקת מקום מגוריה. מבירור שהוא ערך התברר לו שהתובעת עדיין ממשיכה לגור באותה דירה.

לדברי התובעת, התמונה שונה לגמרי. לדבריה היא סובלת מחרפת רעב. הנתבע-בעלה, נטש אותה ואת בתם המשותפת, והפסיק להן את מקורות המחיה שלהן. החל מחודש יולי 2009 הופסק תשלום שכר הדירה, ועוד קודם לכן מחודש ינואר 2009 הוא הפסיק לשלם את כל תשלומי אחזקת הבית שכללו ארנונה, חשמל, כבלים, ועוד. התובעת דורשת שהוא ימשיך לשלם את תשלומי שכר הדירה ואחזקתה, וכן את מזונותיה ומזונות הקטינה.

באי כוחם של הצדדים הגישו סיכומים מפורטים, בליווי אסמכתאות. את התובעת מיצגת עורכת הדין אנג'ליקה בן דוד, מטעם הסיוע המשפטי. ואת הנתבע מיצג עורך הדין מנחם לוי.

ד י ו ן
באשר לגובה השתכרותו של הנתבע. הוצגו תלושי משכורת בגובה 4,000 ש"ח. לדברי התובעת סכומים אלו אינם משקפים את האמת. התובע עובד בחברת הובלות שבבעלות אביו, כנהג משאית, ומלבד המשכורת הרשמית הזו הוא משתכר עוד סכומי כסף גבוהים שמשולמים לו במזומן.

כבר בדיון הראשון שהתקיים ביום ב' בכסליו התשס"ח, 12/11/07, הצהירה התובעת שיש לה הקלטה משיחה שהיא ניהלה עם הנתבע-בעלה. בשיחה זו הודה הנתבע שהוא משתכר כ-7,000 ש"ח. בית הדין הקשיב להקלטה זו, מאחר והנתבע הודה בקיומה. לאחר מכן הוא נשאל על ידי בית הדין: "שמענו בהקלטה שאתה אומר "אני מרויח 7,000 ש"ח ואני לא אגיד לרבנים כדי שלא "יקרעו" אותי במזונות".

על שאלה זו ענה הנתבע – "היא דובבה אותי בטלפון". (פרוטוקול עמ' 2 שורה 17).
בדיון שנערך ביום כ"ה בסיון התשס"ט, 17/06/09, הוצגה השאלה הזו גם בפני אביו של הנתבע – מר פ' ק'. הוא השיב –

"היתה תקופה. היה תפוחי אדמה (הכוונה להובלה במשאיות החברה, א"י). בתי אריזה פשטו את הרגל. אנו עובדים בשביל להחזיק, בשביל לשלם את החובות של המשאית. אני לא אזרוק את בני לרחוב."

כלומר, לדבריו רק באותה תקופה מסוימת הוא הרויח 7,000 ש"ח, ותו לא.

גם הנתבע, הבן, חזר על גירסה זו בדיון שנערך לאחר מכן ביום כ"ד בתמוז התשס"ט, 16/07/09, ובו הוא הצהיר שהוא עובד בחצי משרה בין 4-7 שעות: "יש תקופה שזה כחודש בשנה, שמוציאים תפוחי אדמה בלילה, ואז עובדים קשה". כלומר, לדבריו המשכורת החודשית עומדת על גובה של 4,000 ש"ח מלבד אותו חודש שבו 'מוציאים תפוחי אדמה'.

כאן עלינו לציין עובדת נוספת וחשובה. בתיק בית הדין, נמצאות אסמכתאות של תלושי משכורת של הנתבע עוד משנת 2007- לחודשים יולי, אוגוסט וספטמבר. בתלושי המשכורת הללו נקוב סכום נטו של 3,800 ש"ח. נמצא איפוא שבמשך למעלה משנתיים ימים שבהם עובד הנתבע אצל אביו הוא עדיין עומד באותה רמת השתכרות – כ-4,000 ש"ח לחודש - באופן קבוע, ללא העלאה, ללא תוספת שכר – מלבד "חודש תפוחי האדמה", כנ"ל.

כמובן שעובדה זו אומרת – דרשני !

ה כ ר ע ה
יאמר כעת. גירסתו של הנתבע מפוקפקת מאוד, ואינה אמינה בעליל. תמיהות רבות ונוקבות מפריכות את הגירסה הזו – לחלוטין.

ונפרט. בסיכומיו, המציא הנתבע מספר אסמכתאות אודות הלוואות בנקאיות שאותן הוא נטל, לדבריו - "בכדי לכסות את הגרעונות שהצטברו לו מידי חודש, בכדי לכלכל את הבית". וראה בסעיף 26 לסיכומיו –

"בשל במצב הדחוק בו חיו בני הזוג- מהיד לפה – נאלץ הבעל לקחת הלואה לכיסוי הגרעונות שהצטברו מידי חודש ... הוא אף נטל הלואה בסך 23,000 ש"ח והלוה אותה לחמיו."

הנתבע המציא אסמכתאות בנקאיות לאותן הלואות שהוא נטל – ומדובר בשתי תקופות בהן נטל הנתבע את ההלוואות הללו.
1. התקופה הראשונה – מחודש מאי 2005 ועד לחודש דצמבר 2005. מדובר ב-5 הלואות בסך כולל של 55,863 ש"ח. מתוכם 23,000 ש"ח שלדבריו הוא נטל לצורך חמיו.
2. התקופה השניה – משתרעת מחודש ספטמבר 2008 עד לחודש יולי 2009. הסך הכולל של ההלואות מגיע לסכום של 161,310 ש"ח!!

בתדפיסי הבנק נכתב ששם הלקוח (הלוה)- מר פלוני, מספר חשבון ?????, בנק הפועלים סניף ?????.
להלן פירוט ההלאות:
 14/09/08 – 52,410 ש"ח.
 28/12/08 – 30,000 ש"ח.
 01/12/08 – 11,000 ש"ח.
 25/01/09 – 49,900 ש"ח.
 30/06/09 – 10,000 ש"ח.
 17/07/09 – 8,000 ש"ח.

כאמור, מדובר בתקופה בת 10 חדשים בסך כולל של 161,310 ש"ח! ובאם נתמקד לשני החדשים – דצמבר 2008, וינואר 2009 – נראה כי רק שלוש ההלואות אשר ניטלו בחדשים הללו עולות לסך של – 90,900 ש"ח!

כפי שהוזכר, מדובר בפועל שכיר, שמשתכר 4,000 ש"ח לחודש, כמפורט בתלושים, חי עם אשתו בצמצום רב ונוטל הלואות לצורך כיסוי הגרעונות שהצטברו מכלכלת הבית ...

- אשרי המאמין!

לפי המְפורט בתדפיסי הבנק – הלואות אלו רשומות על שמו של הנתבע בלבד – מר פלוני. התמיהה בוקעת – הכיצד בנק רשמי במדינת ישראל יאשר הלואות באשראי כה גבוה, בשתי התקופות הללו – לשכיר קשה יום, ללא ערבויות, שחי לו בצפיפות בדירה שכורה בת שני חדרים! ושאשתו אף היא לא עובדת!

זאת ועוד. הנתבע בסיכומיו (סעיף 27) כותב –

"כיום החוב המצטבר של בני הזוג עומד על סך של 60,000 ש"ח בקירוב. גם את הסכום אשר פסק בית הדין שעל הבעל לשלם לאשה בסך 8,000 ש"ח על חשבון המזונות והעברת הדירה, ביום ה-17/07/09, לקח הבעל הלואה על מנת לשלם תשלום זה. מצורף נספח י"ב, 16."

נפרוט נא את הדברים הללו לפרוטות. כאמור, הסכום הכולל של ההלואות הבנקאיות שאותן נוטל הנתבע, והרשומות על שמו, עולות בסך כולל לסכום של 217,146 ש"ח. (סך של 55,863 ש"ח – בסוף 2005, וסך של 161,310 ש"ח - במהלך 2009).

לדבריו, כעת מהסך הכולל הזה נותר אך ורק חוב של 60,000 ש"ח בלבד שטרם נפרע לבנק! למיטב זכרוננו בדיוני בית הדין מעולם לא הועלתה טענה שהנתבע זכה בהגרלה של מפעל הפיס...

כפי הנראה אכן צודקת התובעת שאמרה כי ההלואות הללו של שנת 2009 נועדו לצורך קניית רכב ג'יפ חדש ויוקרתי שאותו רכש הנתבע.

ונקודה נוספת. הנתבע בסיכומיו (סעיף 37) מאשים את התובעת שהיא מטעה את בית הדין ומדובר באותו סך חד פעמי בשיעור של 8,000 ש"ח שנפסקו לטובתה. לדבריו, למרבה הצער הוא נאלץ ללוותם מהבנק. כסף זה נועד במקורו לצורך העברת תכולת הדירה של התובעת ע"י חברת הובלות – אך אבוי! הכסף הזה שימש אותה לצורך אחר! היא עדיין מתגוררת עד היום באותה דירת שני חדרים קטנה ברחוב ???????? בנתניה ! הרי כי כן – "מדובר בנסיון נוסף של התובעת להטעות את בית הדין".

צר לנו, אך העובדות מדברות בעד עצמן. אנו נאלצים לקבוע, ובצורה הברורה ביותר כי הנתבע הוא זה אשר מטעה את בית הדין – ובגדול! ועל כגון זה כבר המשילו חכמינו ז"ל "טול קורה מבין עיניך"! ומדובר כאן בקורה גדולה וכבדה ...

בסיכומו של פרק זה נאמר בודאות כי כושר השתכרותו של הנתבע גבוה לעין ערוך ממה שהוא מצהיר באופן רשמי. מאחר והוא עובד אצל אביו – הרי שאביו מתוקף היותו המעסיק שלו יכול להנפיק בעבור בנו תלושי משכורת נמוכים - "תלושים כבקשתך". זוהי אכן כפי הנראה הסיבה שגובה המשכורת הרשמית נותרה במשך למעלה משנתיים באותו סכום. יש כאן יד מכוונת, ולא בכדי.

לפיכך, אנו קובעים שכל אותם תשלומים – למזונות ולמדור שאותם שילם הנתבע במשך חיי הנישואין המשותפים – ימשיכו כפי שהיו. הוא חייב במזונות אשתו ובמדורה כפי שהיה עד כה.

אשר על כן:
1. על הנתבע לשלם את דמי השכירות החדשיים עבור שכירות הדירה שבה מתגוררת התובעת כיום ברחוב ?????? שבנתניה. במידה ודמי השכירות הועלו מאז – עליו לשלם כפי שידרש. על הנתבע לשלם לשנה מראש- בצ'קים דחויים וכפי שנהג בעבר.
במידה וידרשו בדירה תיקונים כמו אינסטלציה וחשמל – ישא בהם הנתבע.
2. כל הוצאות אחזקת הבית – חשמל, ארנונה, מים, ועד בית, טלפון, טלביזיה וכבלים – ישולמו על ידי הנתבע.
בתירגום לשקלים, ובחישוב פרטני לפי האסמכתאות והקבלות שהומצאו על ידי הצדדים – 2,200 ש"ח. סכום זה כולל :
 שכירות - 1,350 ש "ח (במידה ודמי השכירות לא הועלו).
 מים – 100 ש"ח.
 חשמל – 300 ש"ח.
 ארנונה – כ-150 ש"ח לחודש.
 כבלים, טלפון – 300 ש"ח.
ובסך כולל 2,200 ש"ח.
3. על הנתבע לרכוש לתובעת מכונת כביסה ותנור אפיה חדשים, בתוך 30 יום.
4. דמי מזונות אשה וקטינה – כולל ביגוד וחינוך – בסך 2,800 ש"ח.
בסך הכללי יעמדו כלל דמי המזונות והמדור על סך חדשי של 5,000 ש"ח.
5. במידה והאשה תיאלץ מסיבות כלשהן לעזוב את דירת המגורים הנוכחית שברחוב ?????? – על הנתבע לשכור בעבורה דירת שני חדרים חילופית – באותה רמה.
6. הוצאות חריגות כמו טיפולים רפואיים, טיפולי שיניים, וכיוצא בזה – ישלם הנתבע לפי המצאת קבלות.
7. חוגים וקייטנות של הקטינה - התובעת והנתבע ישאו בהן בשווה.

ב. מועד החלת החיוב.
השאלה שעומדת לפנינו לדיון היא האם תחילתו של חיוב מזונות האשה הוא משעת הגשת תביעת המזונות שהגישה התובעת, דהיינו י"ב באב התשס"ט, 02/08/09. או מהמועד שבו הפסיק הנתבע מלשלם את התשלומים השוטפים של אחזקת הבית והמזונות.

אמנם ביחס למזונות אשה, קיימת הלכה פסוקה – ברמ"א (אבה"ז סי' ע' ס' ה') –

"אין פוסקין לה למפרע, רק מיום התביעה".

וה"בית יעקב" ביאר שהטעם הוא מחמת מחילת האשה, שהיא מחלה על מזונותיה עד שעת הגשת התביעה. הלכה זו מקורה בדברי הרמב"ן במסכת כתובות (דף צ"ו והובאו דבריו בר"ן שם) וכתב שם–

"ואפילו מכרה נכסי מלוג שלה בטובת הנאה ולא תבעה הפסידה לפי שדרכן של נשים לגלגל על בעליהן לסייען."

ובחידושי הריטב"א שם כתב –

"אשת איש, כל זמן שלא תבעה מזונותיה איבדה אותם למפרע, שדרך הנשים לגלגל עם בעליהן וכל שלא לוותה או שלא היה בידה משכון מחלה אותם. וכן ראיתי למורי ורבי ז"ל שדן אפילו באשה שהלכה לבית אביה מפי מריבה שהיה לה עם בעלה, כיון שלא מסרה מודעא בפני עדים שלא מחלה אותם."

וטעם הדבר הוא שמאחר וכל עוד ולא ניתק ביניהם קשר הנישואין והאשה עדיין מקוה לשלום אמרינן
שמן הסתם היא מחלה על מזונותיה, מאחר ודרך נשים לגלגל עם בעליהן. וראה בפסקי דין רבניים כרך ב' עמוד 292.

מקרה זה שלפנינו שונה. בודאי שכאן אין מקום לומר שהאשה מחלה על חוב המזונות שמגיעים לה עד למועד הגשת תביעת המזונות שלה. ומהטעם הפשוט - כבר קיימת פסיקת מזונות לטובתה עוד מתאריך ב' בכסליו התשס"ח, 12/11/07. בנוסף לכך בכל ארבעת הדיונים שהתקיימו בנושא הגירושין – עלה גם נושא המזונות והצדדים שטחו בו את טיעוניהם. מאחר ומדברי הריטב"א עולה שמועילה מסירת מודעא של האשה כגילוי דעת שהיא לא מוחלת על מזונותיה ושאין ברצונה לגלגל עם בעלה – אם כן הדברים קל וחומר כאשר המודעא הזו באה בלבוש של תביעה משפטית במהלך דיון שמתקיים בבית הדין. אין לך מודעא וגילוי דעת גדול מזה. פתיחת תיק המזונות והגשתה של תביעת מזונות עצמאית – היא אקט פורמאלי בלבד, ובודאי שאין בו כדי לגלות על מחילת מזונות העבר, ובפרט שאצלנו כבר קיימת ועומדת לזכותה פסיקת מזונות מקדמא דנא.

אשר על כן ברור ופשוט הדבר שאת חבות המזונות הקבועה שנפסקת כעת – יש להחילה כפסיקה רטרואקטיבית - מהמועד שבו הפסיק הנתבע לשלם את שאר הוצאות הבית, דהיינו מינואר 2009.

ובחישוב מעשי: מאחר וההפסקה הכוללת של המזונות והמדור עומדת על סך של 5,000 ש"ח לחודש, ומאחר ועד לסוף חודש יוני 2009 הבעל שילם את שכירות הדירה בסך 1,350 ש"ח, ומאחר ועד לחודש ינואר שילם התובע את תשלומי אחזקת הבית, נמצא איפוא שהחישוב הוא כדלהלן:

1. החלו מחודש ינואר 2009 ועד לתחילת חודש יולי 2009 יש לקזז את דמי השכירות ששולמו מראש – 1,350 ש"ח, וכמו כן יש לקזז סך של 2,100 ש"ח דמי מזונות שהתובעת גבתה על פי פסיקת בית הדין, (מיום ב' בסליו התשס"ח, 11/07) באמצעות המוסד לביטוח לאומי. הסכום המקורי – 2000 ש"ח הוצמד למדד ושיעור גבייתו ע"י המל"ל הוא 2,100 ₪ - ראה נספח י' לסיכומי הנתבע.
בקיזוז מחוב המזונות שנפסק כעת על סך 5,000 ש"ח - נותר חוב של 1,550 ש"ח שאותו יש להכפיל בשישה חדשים – ינואר עד יולי – ומסתכם ב-9,300 ש"ח.
2. החל מחודש יולי הנתבע מחויב בתשלום חודשי קבוע של מזונות בסך 5,000 ש"ח - ועד לחודש דצמבר הנוכחי – 5 חדשים – ומסתכם לסכום של 25,000 ש"ח.
מאחר והתובעת ממשיכה לגבות את מזונותיה באמצעות המוסד לביטוח לאומי בסך של 2,100 ש"ח לחודש, נמצא שעד לחודש הנוכחי – דצמבר – יש להפחית סכום של 10,500 ש"ח, (2100 כפול 5), ויתרת חוב המזונות תעמוד על סך של 14,500 ש"ח.
3. מאחר ולאור החלטת בית הדין מיום כ"ד בתמוז, 16/07, שילם הנתבע לתובעת סכום חד פעמי בסך 8,000 ש"ח - הרי שיתרת החוב בחישוב סופי תעמוד על סך של 15,800 ש"ח.

פירוט
9,300 ₪ (חוב מזונות עד לחודש יולי).
14,500 ₪ + (חוב מזונות עד חודש דצמבר)
8,000 ₪ -- (תשלום חד פעמי)
15,800 = (סך הכל)

נפסק:
1. החל מהראשון לחודש דצמבר 2009 ישלם הנתבע לתובעת סך חודשי של 5,000 ש"ח. סכום זה כולל גם מדור בשיעור 1,350 ש"ח. במידה והנתבעת תעבור לדירה אחרת – דמי המדור יחושבו כפי שקבענו לעיל בפיסקה א' לפסק דין זה. סכום זה כולל גם את דמי אחזקת הבית, בכפוף לאמור בפיסקה א' כנ"ל.
2. חוב מזונות העבר – עד לתחילת חודש דצמבר 2009 עומד על סך של 15,800 ש"ח.
3. בנוסף על הנתבע לרכוש לתובעת תנור אפיה ומכונת כביסה חדשים, בתוך 30 יום, כאמור בפיסקה א' הנ"ל.
( - ) אריאל ינאי
דיין

ניתן היום יט' בכסלו התש"ע, שלא במעמד הצדדים
אנו מצטרפים לפסק דינו של חברנו הרה"ג אריאל ינאי שליט"א
(-)מיכאל עמוס, אב"ד (-)שניאור פרדס, דיין
 
פסק דין (גירושין)
הצדדים נישאו בתאריך 6/6/05, ולהם בת קטינה כבת ארבע. את תביעת הגירושין הראשונה הגיש הבעל (להלן "התובע"), בתאריך 22/10/06. עילות הגירושין היו בגין אלימות פיזית ומילולית מצידה של האשה (להלן "הנתבעת"). זמן קצר לאחר הגשת התביעה הנ"ל, הגישו הצדדים בקשה משותפת להקפאת התיק מאחר והם הגיעו לידי הסכמה ושלום.

בתאריך 17/10/07 הגיש התובע תביעת גירושין נוספת. בכתב התביעה הוא כתב "סולקתי מהבית על ידי אשתי". הנתבעת בתגובתה, מתאריך ה - 12/11/07, כתבה שהבעל עזב מיוזמתו את הבית. בדיון שנקבע לתאריך ב' בכסלו התשס"ח, 12/11/07, התברר שהצדדים כבר פרודים מזה כחודשיים וחצי ופניהם לגירושין. בתום הדיון, לאחר שמיעת טענות הצדדים, הפנה אותם בית הדין ללכת לייעוץ ולשקם את נישואיהם. בדיון זה הצדדים לא היו מיוצגים על ידי עורכי דין.

בני הזוג לא פנו לייעוץ, אך לאחר תקופה קצרה הם חזרו לחיות ביחד תחת קורת גג אחת. בחודש אוקטובר 2008 עזב התובע את הבית ומאז לא שב אליו.

את תביעת הגירושין הנוכחית – והשלישית – הגיש התובע בתאריך ח' חשון תשס"ט, 6/11/08, כחודש לאחר עזיבתו הסופית. בית הדין קיים ארבע ישיבות ארוכות וממצות שבהן שטחו הצדדים באורך את טיעוניהם, והביאו עדים שנחקרו על ידי באי כוחם. באי כוחם הגישו סיכומים סופיים.

את התובע מיצג עורך הדין מנחם לוי, ואת הנתבעת עורכת הדין אנג'ליקה בן דוד, מטעם הסיוע המשפטי.

טענות הצדדים
לדברי התובע, במשך שנות נישואיהם הקצרות הוא סבל מאלימות פיזית ומילולית קשה מצידה של הנתבעת. מערכת היחסים ביניהם היתה מלווה במריבות, בכעסים ובקללות מרובות. קצה נפשו בחיים שכאלה ובשל כך, לדבריו, הוא נאלץ לעזוב את הבית. לדבריו, הנתבעת נהגה באופן תדיר לכנותו בכינויי גנאי משפילים וגסים - הן בנוכחות בני משפחתו, והן בנוכחות אנשים זרים: "ישבנו במרפסת של אמא שלי, והיא התעצבנה ואמרה לי – "תזהר שלא אחטיף לך סטירה", ואחי אמר לה "אני רוצה לראות שתתני לו סטירה". היה ויכוח קשה... זה היה בליל ל"ג בעומר, הייתי צריך לפרק שתילים – מהמשאית (התובע הוא נהג משאית, א"י), והיא ביקשה טיול. היא קמה והתחילה לנהל את החיים. התחילה לקלל את אבי ואבי אמר לה תצאי, היא קיללה"... (פרוטוקול, 22/3/09 עמ' 2).

לדברי התובע, גרמה הנתבעת לקרע עמוק בינה לבין אביו – חמיה , בגין קללותיה וחירופיה אותו. התוצאה לא איחרה לבוא, ואביו סילק אותם מדירת המגורים שבחצר ביתו – שם הוא שיכן אותם. הוא אף פיטר את התובע, בנו, מעבודתו בחברת המשאיות שבבעלותו. התובע מצא את עצמו, בשל התנהגותה של הנתבעת, כקרוע בין שני עולמות - בין אביו לבין אשתו, ואף יצא מכך נפסד, כאמור.

לדבריו, הוא הפציר רבות בנתבעת שתשנה את דרכה, ושתלמד לכבד אותו ואת אביו. למרות הבטחותיה המשיכה הנתבעת בהתנהגותה הנלוזה והמשפילה, והיא גרמה בכך לניתוק הקשר עם אביו, וליצירת אוירה עכורה ומערכת יחסים בלתי אפשרית – עימו. לדבריו הפירוד הוא סופי ומוחלט. אין יחסי אישות מזה זמן רב, ואין כל תקוה ותוחלת להשכנת שלום; מאיסות מוחלטת. בשל כך דורש התובע לחייב את הנתבעת בגיטה ולהפסיד את כתובתה.

מוסיף בא כוחו ומציין לדברי הנתבעת בפרוטוקול הדיון מתאריך ה - 12/11/07 שבו הסכימה הנתבעת להתגרש (שם עמ' 1 שורות 12-13).

לדבריו, הנתבעת אשר חזרה בה מאז ושהיום היא מצהירה שפניה לשלום בית אין היא עושה זאת אלא מן השפה ולחוץ. לדבריו, טענותיה נובעות מרצונה להשגת הישגים כלכלים ורכושיים, ולסחוט בכך את התובע ואת אביו.

הנתבעת, מציגה את אותה מסכת חיים אך מזוית אחרת ושונה לחלוטין. לדבריה, ראשיתם של חיי הנישואין שלה עם התובע היו יפים ונחמדים. מסכת המריבות והקללות הגיעו בשלב מאוחר יותר רק בשל התערבותו של אביו של התובע. לדבריה, בעלה היה נתון תחת השפעה והסתה קשה מצידו של אביו.

לדבריה, כבר בראשית הנישואין התנגד אביו לנישואין הללו, על רקע עדתי, ולכל אורך הדרך הוא ניסה להפריד ביניהם. "הם פרימיטיביים הוא אמר"... "בגלל זה הוא גם התגרש מאשתו הראשונה שהיתה טריפוליטאית"... בתחילת הנישואין גרו הצדדים בשכונת ר' ח', וכאמור קשר הנישואין היה טוב ויפה. לאחר הולדת הבת ביקש חמיה שהם יעברו אליו. בעלה הסכים. היא חששה מכך, ולבסוף התרצתה, ועברה לגור בדירת המגורים שבחצר בית אביו – חמיה.

לדבריה, היא סבלה מחמיה קללות והשפלות. "אביו קילל אותי, ותמיד קילל אותי, הוא אשכנזי... אמרתי לבעלי למה הוא מתנהג כך, ובעלה אמר ככה זה הדרך שלו".... (פרוטוקול 22/3/09 עמ' 2). "האבא היה מקלל אותי בטריפולטאית ולועג לי, וכשאני אומרת לו (=הכוונה לתובע, א"י), הוא אומר "תזרמי איתי", בשביל הכסף".

המגורים בבית האב היו קצרים, כחודש ימים. בעקבות מריבה שהתרחשה בל"ג בעומר, מריבה שכללה צעקות וקללות הדדיות, סולקו בני הזוג אחר כבוד מדירת המגורים של האב, על ידו, ועברו לגור בבית אימו של התובע. (אביו של התובע התגרש מאשתו – אם התובע). התובע נאלץ לעבוד כנהג משאית אצל דודה של הנתבעת, במקום עבודתו בחברה של אביו שממנה ממנה פוטר על ידו, בגין המריבה הנ"ל. "יום יום הוא היה ממרמר אותי, סבלתי בגלל שעובד במקום אחר. הסכמתי שיחזור לאביו והשלמתי עם אביו, והכל היה בסדר. אך כל פעם שאני באה אביו מקלל אותי והוא אומר לי בערבית טריפוליטאית - "תקברי"...

התובע חזר לעבוד אצל אביו, והצדדים שכרו לעצמם דירה, שבעבורה שילם התובע שנה מראש. הנתבעת תיארה את עבודתו הקשה של בעלה אצל אביו – "הוא מכור לעבודה בלי הפסקה. אביו נותן לו לעבוד מצאת החמה עד צאת הנשמה... הוא מפחד מאביו"... (פרוטוקול 12/7/07) לדבריה, התובע תלוי באביו לחלוטין מבחינה כלכלית, והדבר מגביר את השפעתו והסתתו של האב עליו. לדבריה התובע חי ברמת חיים גבוהה מאוד, למרות תלוש המשכורת הרשמי שהוא מציג על סך 4,000 ש"ח. בשל עובדה זו, לדבריה, בוחר לו התובע באביו ולא באשתו - אם ילדתו.

באשר לקללות, והגידופים והאלימות. אומרת הנתבעת – "כשאתה הרמת יד אני החזרתי". (פרוטוקול מתאריך כה' בסיון התשס"ט, 17/6/09 עמ' 6 שורה 16). "בזמן שהוא מתיחס אלי כמו זבל אני אענה לו כמו שצריך, אם הוא משפיל אותי", (פרוטוקול מתאריך כ"ד בתמוז תשס"ט 16/7/09 עמ' 8). "לגבי קללות, הוא מקלל ואני מחזירה לו. לא קיללתי את אביו אלא בזמן שקילל אותי, דחף אותי וירק" (פרוטוקול מתאריך כו' באדר התשס"ט 22/3 עמ' 3).

הנתבעת מצהירה גם היום שהיא רוצה שבעלה יחזור אליה. יש להם ילדה משותפת, והיו להם פעם חיים יפים. לדבריה היא אף נסעה עם התובע בראש השנה האחרון לטורקיה, למרות הפירוד שביניהם (!) - פרוטוקול כ"ד תמוז תשס"ט עמ' 11. ושם בעמ' 10 – "הוא אמר לי שאני אשה טובה, ואביו אמר שאנו "ברברים" ואני שתקתי. כמה השפלות. הוא אמר לי שאני אשה טובה אך לא רוצה לחיות איתי. אמו אמרה שאם האבא ימות יהיה שלום בית".

לדבריה, כל מערכת היחסים העכורה הזו שנוצרה בינה לבין בעלה נגרמו בשל השפעתו הקשה של חמיה, אבי בעלה. "אביו אמר לי שאם הוא יהיה איתי הוא לא יקבל ירושה", (פרוטוקול מיום כ"ה סיון תשס"ט, עמ' 6 שורה 7).

יצויין כי האב נשאל על כך על ידי בא כוחה של הנתבעת (שם בעמוד 3) – "זה נכון שאם הוא יחזור אליה הוא לא יראה שקל מהירושה, ולא תתן לו משכורת?" - תשובה – "אינני רוצה לענות לך, זו בעיה שלי, מה את נכנסת לי לחיי, זו בעיה שלי, יש לי עוד ילדים".

העובדות
הוצגה לפנינו מסכת עכורה של יחסים בינאישיים קשים שכוללים מריבות קללות והשפלות בין בני הזוג, ובין האב לכלתו. כל צד מאשים את השני ביצירת המריבות והגידופים הללו.

נציין כי גם מעדויות קרובי המשפחה מצידם של שני הצדדים מצטיירת תמונה זהה – מריבות על רקע עדתי או כלכלי, שבהם מעורבים כל הצדדים, כולל האב. האב בעדותו (מיום כה' סיון, 17/6) הודה שהוא הטיח בנתבעת ובמשפחתה ש"הם חיות מהגו'נגל ואין להם תרבות" - אך זה היה לאחר שהבן התקשר וסיפר לו שרוצים להרביץ לו. כלומר האב מעורב בחיי בני הזוג, ומופיע כמי שבא להגן על בנו.

תרבות הויכוחים והמריבות תוארה בהרחבה על ידי העדים שהובאו משני הצדדים. ונפתח עם העדויות שהובאו מצד התובע. הופיעה הגב' א' ש', ידידתה של אם התובע. לדבריה, תוך כדי נסיון התיווך והפישור שלה היא ספגה קללות מצידה של אם הנתבעת. וכשהיא נשאלה על אלימות וויכוחים בין בני הזוג, היא ענתה (עמ' 4 שורה 6 ואילך) – "היו ויכוחים, נכחתי בימי שישי. היה איזה קטע שאחיו הגיעו, ויכוח על כסף, קמצן, לא נותן עובד ולא מביא. הוא לא יודע לשתוק וענה לה והתלהטו הויכוחים והיא דחפה אותו". על הנתבעת עצמה היא אומרת "היא אמא נהדרת לבתה".

גם הגב' מ' בת דודה של אם התובע, תיארה שכל פעם שהצדדים הגיעו למשפחת האב היו נוצרים ויכוחים. "תמיד היו ויכוחים". - "על איזה נושאים"? תשובה: "מסתם שיחה, והיה ענין של כסף... בכל ויכוח האבא לא היה בסדר ומטיפה מילים לא יפות".

כלומר גם לדבריהן של העדות אשר העידו על גידופיה של הנתבעת, הרי שהדבר נבע מויכוח משפחתי שהתלהט.

מצידה של הנתבעת הופיעה דודתה והעידה על סלידתו של אבי התובע מהעדה הטריפולטאית, - "כשהוא נכנס באמצע נהיה בלאגן" (פרוטוקול כד' תמוז, 16/7).

הופיע אבי הנתבעת, מר מ' ס', שסיפר שבאחד האירועים הוא הגיע לביתם של בני הזוג כדי להתערב בסכסוך, וליתר דיוק כדי לפשר ולהפריד. והוא אכן הפריד... הוא נטל את הנתבעת – בתו, עם הבת הקטינה והביא אותה לביתו...

יצוין כי תוך כדי עדותו נערך עימות קולני בינו לבין התובע בנוגע להלואה שהוא לוה מהתובע. התובע צעק באולם הדיון והוצא ממנו. לאחר שחזר, הוא נשאל - "כמה פעמים היו לך חלוקי דעות עם אביה על ענין זה? והוא ענה - "המון, לא דיברתי איתו שנה". (שם עמ' 6).

כאן המקום להעיר כי התרשמותנו מאופיו וסגנון התנהגותו של התובע במהלך הדיונים לא היתה משביעת רצון, בלשון המעטה. הוא הוצא מספר פעמים במהלך הדיונים בשל התנהגות בלתי מרוסנת, וצעקנית, על סף איבוד שליטה. התרשמנו שכאשר התובע כועס ויוצא מכליו, הוא אכן מיטיב לעשות זאת, ועם כל החומרות וההידורים. באותן פעמים ניסרה בנו השאלה המתבקשת – אם בבית הדין מתפרץ לו התובע בצורה כה בוטה ואגרסיבית, הכיצד הוא נראה במהלך ויכוח משפחתי כשהוא מגובה באביו ובבני משפחתו? אך נניח שאלה זו לעת עתה בצריך עיון.

בסיכומו של דבר, העובדות ברורות. מדובר כאן במריבות משפחתיות קשות, שמקיפות במעגל הרחב גם את שתי המשפחות של שני בני הזוג: על רקע עדתי – של האשה עם חמיה, ועל רקע כספי – של הבעל עם חמיו. כל צד במשפחות הניצים מושך לכיון שלו – תוך כדי נסיון תיווך ופישור, דבר שרק גורם לליבוי יתר של אש המחלוקת. המריבות ההשפלות והקללות - הן תוצר מתבקש, בפרט לאור מזגו החם של התובע. קשה לנו להכריע במריבות הללו מיהו היוזם ומיהו הממשיך. מי הצית את אש המריבה ומי ליבה אותה. למריבה דינאמיקה משל עצמה, כידוע.

הכרעה
יאמר כעת, אנו דוחים את תביעת הגירושין של התובע.

אמנם נקבע בהלכה שהמקללת את אבי בעלה בפניו דינה כעוברת על דת שתצא בלא כתובה (משנה בפרק המדיר בכתובות ובשו"ע סימן קט"ו), וכל שכן במקללת בעלה. אולם כבר נפסק בשו"ת לחם רב (למהר"א די בוטון, בעל ה"לחם משנה" על הרמב"ם, בתשובה נ"ב, וצויינה ב"כנסת הגדולה" וב"באר היטב" בסימן קט"ו) – שכל זה אמור כאשר הדבר בא מיוזמתה של האשה, וכשעושה זאת ללא סיבה כלשהיא. ברם, כאשר הדבר בא כתגובת נגד – בגין קללות והשפלות שהיא סופגת מצידו של בעלה או אביה, אין לדונה כלל כעוברת על דת.

וראוי לצטט מעט מדברי התשובה הנ"ל:

"שאלה.ראובן שאשתו מתקוטטת עמו מדי יום ביומו, ומקללת ומחרפת אותו בפניו, גם לאביו ולאמו היא מקללת כמה קללות נמרצות ובכלל החירופים והגידופים היא אומרת לו (לחמיה) שהוא... יורנו מורנו מה דינה של אשה זו אם היא מורדת ותצא בלא כתובה".

"תשובה. תנן בפרק המדיר ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית ופירושו שם במשנה המקללת יולדיו בפניו... ואם כן בנידון דידן אם מקללת לאביו ולאמו בפניו בודאי דלכולי עלמא מפסדת כתובתה אפילו להרמב"ם... וככתוב בתשובת הרמב"ן סי' ק"ב שאם מקללתו בחינם הדין עימו דהא המקללת בעלה בפניו היא מן היוצאות שלא בכתובה... ומכל מקום צריך בזה תנאים: האחד: שיתרו בה בפני עדים כדכתב הטור ז"ל, ואם אחר ההתראה קללה, תצא שלא בכתובתה, וכתב המרדכי ז"ל בפרק המדיר בשם הר"ם ז"ל דבהתראה בפעם אחת סגי...

והשני (פירוש התנאי השני) נראה לי דאף על גב דבמשנה הוזכר סתם המקללת יולדיו בפניו דמשמע דבכל גוונא (אופן) מפסדת כתובתה, מכל מקום אפשר שאם הוא מכה אותה ומצערה הרבה דאין להפסיד כתובתה בשביל כך דאין אדם נתפס על צערו, ומשום שמצער לה יצאה ממחיצתה ואין להפסידה. ומוכח כן לכאורה מלשון הרמב"ן שהבאתי דאמר שאם מקללתיו חינם הדין עימו דהא מקללת בעלה בפניו וכו' ומשמע דהמקללת שיוצאת (בלא כתובה) הוי במקללת בחינם כדפתח ברישא. אבל אם אינו לחינם אלא לסיבה, אין להפסידה בשביל כך". עד כאן לשונו, לענינינו.

מבואר, שכאשר קיימת סיבה של קטטה קשה, כשהבעל או אביו מצערים את האשה, אין לדון אותה כעוברת על דת משום "שמחמת הצער היא יצאה ממחיצתה". (ובלשונינו: איבדה את שיקול הדעת, או את שיווי המשקל שלה).

אף בנידון דידן הדברים אמורים וקולעים אל השערה. לא רק שלא הוכח שהנתבעת מקללת ומגדפת את התובע ואביו בחינם, ובאופן יזום, אלא שניכר ומוכח לפנינו שהגידופים והקללות הללו היו דו-צדדיים. חרב פיפיות אשר אוכלת משני צדדיה – ומקיפה במעגל הרחב שלה את שתי המשפחות.

הבעל אף עזב את הבית, ללא סיבה מוצדקת, ודינו כבעל מורד. מריבות משפחתיות אינן סיבה לפירוק התא המשפחתי. התובע עשה זאת כבר בגלגולה השני של תביעת הגירושין שהוא הגיש לפני כשנתיים. גם אז הוא עזב את הבית בשל המריבות, אך חזר אחר כך לחיות בשלום עם הנתבעת.

כך גם קרה שנה קודם לכן - בגלגולה הראשון של תביעת הגירושין, שלאחר הגשתה חזרו הצדדים לשלום. זהו ריטואל קבוע של מריבות, קללות, תביעת גירושין, פירוד, חזרה לשלום, וחוזר חלילה.

קשה לנו לקבוע חד משמעית ולומר שהריטואל הזה שנפסק והפירוד והקרע הסופי נגרם אך ורק בשל השפעתו השלילית של אבי התובע. ברור שקיימת השפעה, וברור שקיימת השפעה גם ממשפחת הנתבעת. האם המריבה התחילה בבני הזוג עצמם ולאחר מכן היא התפשטה למעגל המשפחתי הרחב? או שמא היא התחילה במעגל המשפחתי הרחב ולאחר מכן היא הגיעה לבני הזוג? קשה להכריע. יתכן ושתי האפשרויות נכונות, ואש המחלוקת הקיפה בבת אחת את כולם.

בהקשר זה מוצאים אנו לנכון להפנות את תשומת הלב לפסיקת בית הדין הגדול (כבוד הדיינים הרב וולדינברג, הרב קוליץ והרב שפירא) שנדפס בפד"ר כרך י"ג עמ' 362, בהתיחסותם לדברי הגר"ח פלאג"י הידועים בשו"ת חיים ושלום תשובה קי"ב שכאשר עברו שנים רבות ולא נראה סיכוי לשלום בית בין בני הזוג שיש לחייב את האשה לקבל את גיטה. ודנו שם בדבריו באורך, וכתבו שם –

"שבודאי שאין להסתמך על כך להלכה, שהרי אפילו במקרים של טענות חמורות שיש בהם ממש נפסק להלכה שמגלגלים את הזוג שנים ולא כופים לא אותו ולא אותה להתגרש, וראה ברמב"ם בפרט ט"ו מהלכות אישות הט"ו, אה"ע ע"ז, ד', ובסימן קנ"ד בעיף ז' ברמ"א, ומכל שכן כשאין כל עילה בדבר, והמפורסמות אינן צריכות ראיה עד כמה שרבותינו ז"ל בכל הדורות חרדו שלא להגיע לידי החלטת כפיה לג"פ... ומכיון שלא מצינו כזאת בהלכה לכוף או לתת ג"פ בגלל חילוקי דעות וקטטות ומריבות כאלה בג"פ רק בגלל "שאין תקוה לשום שלום ביניהם" – מסתבר לומר כי גם הגאון רח"פ ז"ל לא כיון בדבריו לכפיה כמשמעו, אלא כוונתו שיסובבו את פני הדברים עד שיסכימו לכך... גם ניתן לומר שהמכוון בדברי הגרח"פ הוא רק היכא שבגלל המריבות שביניהם שני בני הזוג אינם מסכימים להזקק זה לזה לחיות חיי אישות, וכפי שכתב בלשונו "ואם בינם לשמים"... וככה המדובר גם בשו"ת מהרשד"ם אה"ע ק"ג שהסתייע בו הגרח"פ ז"ל בתחילת דבריו שם.

אבל היכא שצד אחד מוכן לחיות עם משנהו ורק השני אין רצונו בכך, בזה גם יודה הגר"ח פלאג'י ז"ל שאין כל מקום לחיוב וכפיה כל עוד שאין עילה ממשית לזאת. ובנידונינו שאין ברצון הבעל בשלום בית, אך האשה דורשת עד היום שלום בית כנה, וביקשה שנעשה הכל למען שלום בית", ע"כ.

וראה עוד בפד"ר כרך כ"ב עמ' 236 – 244, ובמקורות שם. פסקי הגרי"א הרצוג ז"ל כרך ז', קל"ג עוד.

בנידוננו, הבעל הוא זה שתובע גירושין בשל המריבות והקטטות. האשה – פניה לשלום בית, ותולה את הפירוד והמריבות בחמיה ואכן יש אמתלאות מבוררות לדבריה, כפי שהתברר לפנינו.

מוצא דבר, התובע עזב את הבית ללא סיבה מוצדקת. תביעת הגירושין של התובע, נדחית.
( - ) אריאל ינאי
דיין
ניתן היום יט' בכסלו התש"ע, שלא במעמד הצדדים.
אנו מצטרפים לפסק דינו של חברנו הרה"ג ר' אריאל ינאי שליט"א
(-)מיכאל עמוס, אב"ד (-)שניאור פרדס, דיין
ניתן ביום י"ט כסלו תש"ע (06/12/2009)
(-) הרב מיכאל עמוס, אב"ד (-) הרב שניאור פרדס, דיין (-) הרב אריאל ינאי, דיין