ב"ה
בית הדין האזורי נתניה
בפני כבוד הדיינים:
הרב יעקב זמיר
הרב שלמה שפירא
הרב אברהם שינדלר
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 5149-21-2
תאריך: כ"ז ניסן תשס"ט
21/04/2009
תובע פלוני
נתבעת פלונית
הנדון: גירושין
נושא הדיון: מרוץ סמכויות, משמעות סגירת תיק בהחלטת דן יחיד

פסק דין
החלטה

א. הצדדים נישאו בשנת 97 ולהם שתי בנות משותפות.
ב - 22/10/08 הגיש הבעל תביעה שכותרתה "כתב תביעה לגירושין ובכרוך מזונות האשה, עניני רכוש ומשמורת". בתביעתו מגולל הבעל באריכות את מערכת היחסים שבין בני הזוג וטענותיו נגד האשה. להלן ציטוט מכתב התביעה:
"1. תביעה זו של הבעל מוגשת בצער רב, לאחר שהשלים עם העובדה כי האשה לא תשנה את דרכיה הפסולות ולנוכח העובדה כי כשל ניסיון שלום הבית שנעשה לאחר המשבר הקודם, לפני כשלוש שנים. בנסיבות אלה ולאחר שלאחרונה הגיעו מים עד נפש, לא נותרה בידי הבעל כל ברירה אלא להביא את הקשר הנישואין לכלל סיום ועל הצדדים להיפרד וללכת איש לדרכו.

2. לצערו של הבעל, למרות הבטחותיה הרבות, האשה לא תיקנה את דרכיה הפסולות כהוא זה והיא אינה עושה כל מאמץ לקדם את שלום הבית וממשיכה שלא לנהוג כאשת איש. האשה אינה נוהגת בבעלה בכבוד, היא מורדת מתשמיש המיטה וגם עוברת על דת יהודית. האשה מכלה את ימיה בבטלה מוחלטת, בבילוי עם חברותיה הגרושות, בבזבוז כספים וצריכת סמים, כל זאת תוך הזנחת ביתה, בעלה ובנותיהם המשותפות. להשלמת התמונה יאמר כי האשה גם מטילה את כל מעמסת גידול הבנות על הבעל ועל המטפלת הזרה שמשרד הביטחון מממן עבוד הבעל כנכה צה"ל בדרגת נכות של %100.
.......................................

5. הבעל מודיע בזאת כי הוא כורך בתביעה זו את עניין הרכוש של הצדדים, מזונות האשה, משמורת הקטינות וכל עניין אחר הנובע מקשר הנישואין שבין הצדדים ואשר בסמכותו של בית הדין הנכבד.

.........................................

10. עיקר זעקתו של הבעל, מעבר לכך שהאשה אינה מתנהגת כאשת איש מזה למעלה מארבע שנים (במהלכן הגישה נגד הבעל תביעות לבית המשפט האזרחי במטרה להלך עליו אימים למען ימשיך לממן את תאוותיה), הינה כנגד התנהגות פסולה שבה אשתו אינה משקיעה ואינה עומלת ולו דקה בודדת לפרנסת המשפחה או לניהולה ולטיפוחה, או למצער מנסה לנהוג בצניעות ובתוך חסכון, לאור מאמץ של בן זוגה. תחת זאת, האשה נוטלת את כל פירות עמל הבעל ומבזבזת את כספי המשפחה בהוצאות אין קץ, שכל מטרתן לענג את עצמה, תוך צפצוף על דרישות הבעל כי תחדל ממעשים אלה, מול עיניו הכלות, תוך הפרת החובות הכספיות כבת זוג לבעלה ואם לשתי בנותיה הקטנות.

11. למרות יחסו הטוב של הבעל לאשה ולילדים, הרי שהאשה מזה מספר שנים מפנה לו עורף, הצדדים לא קיימו ביניהם יחסי אישות מזה חודשים רבים ויתרה מכך הצדדים, אנשים בשיאם, חיו, לדרישת האשה, כשני אנשים זרים בביתם.

חמור מכך, כאשר הבעל מעלה את עניין יחסי האישות והאינטימיות ומנסה להתקרב לאשה, היא דוחה אותו וטוענת כי אינה מעוניינת בדבר ומתריסה כנגדו בעל עת כי מצידה הוא מוזמן ללכת ליצאניות בכל עת ולעשות עימן ככל העולה על רוחו!!! (ובלבד שאיש לא יידע על כך).

לבסוף יצא המרצע מן השק והאישה התריסה בבעל: "אני שונאת סקס", "סקס זה דבר מגעיל וכל החיים עשיתי לך טובה".

12. האשה מתנכרת לבעל, מזלזלת בו, אינה נוהגת מנהג אשת איש אלא נוהגת כרווקה חסרת דאגות תוך שימוש בכספי הבעל ללא מעצורים, יוצאת וחוברת עם חברות ועם גברים ללא כל בושה ותוך הכלמת כבודו של הבעל ברבים ולעיני בנותיו.

13. חמור מכך, מסיבות שאינן ברורות לבעל ובניגוד מוחלט לדרכו, האשה אף חזרה להשתמש בסמים, כפי שעשתה בימי רווקותה, וכל תחנוני הבעל כי תחדל מכך - נפלו על אוזניים ערלות. כך, מוצא עצמו הבעל עובד מבוקר עד ערב, ולעתים ממש מבוקר עד בוקר, כדי להביא פרנסה לביתו, בעוד האשה שורפת את כספו, תרתי משמע, על סמים, תחביבים ובעיקר על הסוסים שעלות אחזקתם גוזלת סכום נכבד מכספי עמלו של הבעל.
ב. ב - 13/11/08 חתמו הצדדים על הסכם, בהסכם זה נקבעו 4 דברים.
1. הצדדים ינסו לישר ההדורים ביניהם באמצעות פניה לגורם מקצועי.
2. באם יתעורר ביניהם סכסוך כלשהו, יובא הסכסוך לדיון בפני בית הדין, שלו בלבד תהיה הסמכות לדון ולהכריע בו.
3. בכפוף להסכמה זו יעתרו הצדדים לבית הדין בבקשה מוסכמת למחיקת התביעה.
4. הצדדים יפנו לבית הדין לתת תוקף של פסק דין להסכמה ביניהם שכל סכסוך שיהיה ביניהם בעתיד ידון בפני בית הדין.

כל ארבע סעיפי ההסכם כרוכים ומשולבים זה בזה, אין חולק ששני הצדדים חתמו על הסכם זה.

ההסכם צורף לתיק בית הדין, בפועל לא אושר ההסכם ולא ניתן לו תוקף חוקי. ב 20/11/08 הוגשה בקשת ב"כ האשה שלא ליתן תוקף להסכם שנחתם בין הצדדים, מכיון שההסכם נחתם בעורמה ובחוסר תום לב מצד הבעל שהינו עו"ד מורשה וממולח ובקי ברזי הפסיקה, ומנגד לאשה אין ידע משפטי כלשהו והאשה לא הבינה שבחתימתה היא חוסמת דרכה מלהגיש תביעה למצות זכויותיה בבית המשפט.

בהחלטת בית הדין שניתנה בתגובה לבקשה זו נקבע שעל המבקשת להעלות בקשתה במועד שנקבע לדיון.

ב - 30/11/08 הוגשה בקשה דחופה על ידי הבעל, בקשה שכותרתה "בקשה לביטול בקשה לסגירת תיק". בבקשה כותב הבעל שמאחר שאשתו טוענת שהבקשה המשותפת לסגירת תיק הוגשה במרמה ומאחר ונסיון שלום הבית לא צלח לפיכך הוא רוצה להשאיר התביעה והמועד שנקבע לשמיעתה על כנו.

ביה"ד בהחלטתו מיום 1/12/08 קבע כדלהלן: "ביה"ד אינו סוגר את התיק ויש להעלות הטענות במועד הדיון". ב 24/12/08 הוגשה לבית הדין "בקשה דחופה בהסכמה למחיקת תביעת הגירושין וביטול הדיון הקבוע", בבקשה לא נאמרו נימוקים לבקשת הסגירה.

על הבקשה חתומים הבעל וב"כ האשה.

החלטת בית הדין ניתנה ב 30/12/08 על ידי דיין יחיד, הדיין המטפל בקביעות בחלק הארי של הבקשות, בהחלטה נאמר: "ביה"ד נענה לבקשה וסוגר תיקי התביעה".

ג. ב- 5/1/09 ששה ימים אחרי מתן החלטת בית הדין הגישה האשה תביעה לבית המשפט תביעה שכותרתה "מזונות ילדים + אשה, מדורה ומלוא הוצאות אחזקת הבית".
בכתב תביעתה כותבת האשה:
"בתאריך 22/10/08 הגיש הנתבע תביעת גירושין כנגד התובעת בבית הדין הרבני בנתניה, בה כרך הבעל את נושא הגירושין, הרכוש, המשמורת ומזונות האשה וזאת בחוסר תו"ל כשתביעתו אינה כנה הוגשה כשאין בה כל עילה כנגד התובעת ובחוסר ניקיון כפיים, כפי שיפורט ויובהר בהמשך.

בתאריך 24/12/08 הגיש הנתבע בקשה למחיקת תביעת הגירושין וביטול הדיון ולאחרונה ניתנה החלטת ביה"ד הנכבד אשר מוחקת את תביעתו וסוגרת את התיק ואת כל התביעות הכרוכות.

מאז שהוגשה תביעת הגירושין ועד להגשת הבקשה למחיקתה, הערים הנתבע על התובעת, כאשר הצהיר הוא והבטיח כי חדל לקיים כל קשר עם המאהבת הגויה בת ה 24 (עמה ניהל הוא מערכת יחסים אינטימית ואינטנסיבית ארוכת שנים) תוך שהוא בונה תשתית ראייתית לשינוי מצבו הכלכלי והרעתו והחתמת התובעת על מסמכים שונים אשר אינה יודעת את מהותם ואין בידה העתק מתוכנם.
................................
למען הסר ספק, ובאם ינסה הנתבע לערער על סמכות בית המשפט הנכבד יצוין ויאמר כי בכל הכבוד הראוי, אין לבית הדין הנכבד סמכות לדון בתביעת הנתבע ובכל הכרוך לה, שכן, הסמכות הייחודית לדון בה נתונה לבית משפט נכבד זה היות ותביעת הבעל לגירושין הינה נגועה בחוסר תו"ל משווע ותביעתו אינה כנה, תביעת הנתבע הוגשה מבלי שתהיה לנתבע עילת גירושין, תביעתו אינה מגלה את כל היקף רכושם עצום של הצדדים, אינה מגלה את כל העובדות באשר לזכויותיהם המשותפות, תביעתו רצופת שקרים באשר להתנהלות התובעת ואישיותה והכל תוך כוונה מכוונת לעוות את המציאות ע"מ לשרת את מניעיו ומטרותיו, תביעה זו הוגשה בעורמה בעוד הוסכם בין הצדדים בע"פ כי לא תבוצע כל פעולה משפטית חד צדדית עד שהצדדים לא ימצו את ההליך המשפטי המו"מ/ניסיון שיקום/שלום - בית.

התנהלות והתנהגות הנתבע אינה עומדת במבחן המשולש עפ"י פסיקת ביהמ"ש העליון בו נקבעו 3 עקרונות הטעונים בחינה: תביעה כנה, כריכה כדין וכריכה כנה. זהו "המבחן המשולש" אשר נקבע ע"י ביהמ"ש העליון בפרשת ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד ל"ד (4) 155, ולכן תביעת הנתבע לגירושין וכל הכרוך לה - להידחות על הסף ובמה דברים אמורים:

התרגיל המתוחכם ("כיפה אדומה") שביצע הנתבע לתובעת ולח"מ עת ניהלה הח"מ עם הנתבע מו"מ ארוך ומתמשך, מזה חודשים רבים בהם קיימה הח"מ פגישות ושיחות אין ספור עם התובעת (מרשתה) והנתבע, הן במשרדו, בביתם המשותף ובבתי קפה וזאת בניסיון לגשר על הפערים ומשבר האמון שנוצר ביניהם ותוך התחייבות הצדדים שלא לבצע כל פעולות משפטיות ופתיחת הליכים בערכאות השונות וזאת למרות שהיה בידי הח"מ את כל החומר הרלוונטי להגשת התביעות כנגד הנתבע כיבדה הח"מ את ההסכם בין הצדדים ולא עשתה כן, לעומת הנתבע אשר ניהל את המו"מ בחוסר תו"ל ובחוסר ניקיון כפיים וזאת במטרה ל"הרדים" את התובעת והח"מ ולהכניסן למצב שאננות כאשר במקביל לניהול המו"מ הגיע הנתבע "כגנב באישון לילה" לבית הדין הרבני בנתניה והגיש תביעת גירושין כנגד התובעת.
..............................
כאמור, הנתבע הינו עו"ד והתחייבויותיו נעשו בכובעו כעו"ד המתחייב לחברו למקצוע. מעבר לעובדה כי מדובר בעבירה אתית אשר אינה חברית ובעל טעם נפגם. פעולה זו גם שוללת את זכאותו וזכותו של הנתבע לבוא ולהתדיין בפני ביה"ד וזאת מפאת היותו אינו עומד במבחני הכריכה בכלל ובמבחן תו"ל בפרט.

זאת ועוד פעולתו של הנתבע בפנייתו לביה"ד נועדה לסכל לשבש ובעיקר למנוע מהתובעת למצות את זכויותיה עפ"י דין ובית משפט נכבד זה מתבקש ליתן את הדעת באשר להתנהלות המביישת את מעמדו של עו"ד בכלל, ובהיותו מנהל מו"מ בחוסר תו"ל בפרט."
עכ"ל חלקים מכתב תביעתה של האשה בבית המשפט.

ד. משנודע לבעל על הגשת תביעת האשה לבית המשפט הגיש הבעל בקשה שכותרתה "בקשה בהולה להחייאת תביעת הגירושין הכרוכה של הבעל שנסגרה בעקבות מעשה הונאה ומרמה של האשה במעמד דיין אחד. ומתן החלטה בהולה לקביעת סמכות בנושאים שנכרכו בתביעת הבעל לגירושים וכו'".
בסעיפים 13 - 20 לבקשה זו מגולל הבעל נסיבות סגירת התיק בביה"ד והגשת התביעה לביהמ"ש. וז"ל:
"13. ואולם, שוב החלה האשה בבקשותיה והפצרותיה כלפי הבעל תוך הפעלת לחץ נפשי כבד על הבעל כי יסגור את התיק בבית הדין הרבני תוך הבטחת הבטחות סרק כי הפעם באמת ובתמים תעמוד בהבטחותיה, תסור מהתנהלותה וממרידתה בבעל, תקיים את מלאכות הבית, ותחדל בה מניאופיה, ובעיקר תחדל מצריכת סמים.

14. האשה הסבירה לבעל כי אינה יכולה לתפקד ש"עננת" תביעת הגירושין מעל ראשה. תמוה הכיצד לא רבצה כל עננה מעל ראשה לצורך איסוף מסמכים רבים במשך חודשים נגד הבעל.

15. שוב הבעל שרצה בכל מאודו לשמור על שלמות המשפחה שב ונתן אמונתו באשה מתוך תקוה אמיתית כי הפעם הבטחותיה יתממשו. ובשל כך הגישו הצדדים בקשה נוספת - בהמשך ובכפוף להסכם שנחתם ביום 13/11/08 - למחיקת תביעת הגירושין וביטול הדיון, כאשר יודגש כי האשה הבטיחה במפורש לבעל תוך שהיא נשבעת בילדותיה כי לא תאוץ ותגיש נגדו תביעות בבית המשפט לענייני משפחה.

16. ביום 30.12.08 נתן בית הדין החלטה ולפיה נענה לבקשת הצדדים וסוגר את תיקי התביעה.

17. ואולם לדאבונו ולתדהמתו של הבעל, התברר לו לאחרונה כי האשה ביצעה מעשה הונאה פר אקסלנס וכל הבטחותיה נועדו אלא להתל בבעל ובבית הדין, להימלט מסמכותו של בית הדין לדון בענייני הצדדים, להכשיר את הקרקע להגשת תביעות הענק לבית המשפט לענייני משפחה שעליהן עמלה ימים כלילות מאחורי גבו של הבעל ומאחורי גבו של בית הדין הנכבד ופנתה ואצה להגישן כבר ביום 5/1/09. כ - 5 ימים לאחר החלטת בית הדין לסגור את התיק.

18. עיני בית הדין הנכבד רואות את השתלשלות העובדות והאירועים אשר מוכיחות בלי צל של ספק כי עסקינן באשה שסמאה את עיני בית הדין, חתמה על הסכם סמכות המקנה לבית הדין סמכות בלעדית לדון בענייני הצדדים בסכסוכים עתידיים, האיצה בבעל לסגור את התיקים תוך שמבטיחה לו מציאות כוזבת של שיקום הנישואין וחזרה לבצע את כל מעלליה, ובד בבד עם התנהלות זו, שקדה על הכנת תביעות משמורת מזונות ורכוש כנגד הבעל מתוך תכנון קפדני להתל בו על מנת לגרום לו להסכים לסגירת התיק בבית הדין ומייד עם סגירת התיק להגישן לבית המשפט לענייני משפחה על מנת לבצע מחטף סמכויות נלוז וחסר תום לב וזאת בלשון המעטה.

19. כראיה לכך שמדובר במעשה תרמית חסר תקדים מצד האשה כלפי הבעל וכלפי בית הדין הנכבד ניתן לראות כי על ההסכם המקנה לבית הדין את הסמכות העתידית לדון בכל סכסוך שיעלה בין הצדדים חתמה האשה בכתב ידה ואילו על הבקשה לסגירת התיק חתומה ב"כ של האשה.

20. רוצה לומר, האשה נהגה מתוך תכנון קפדני, היתלה בבית הדין ובבעל, ו"בדלת האחורית", התייעצה עם עו"ד במטרה לנהל את מעשה ההונאה בצורה המדויקת והנבזית ביותר כך שיעלה בידה להימלט מסמכות בית הדין ולהגיש תביעות בבית משפט למשפחה."
עכ"ל חלקים מבקשתו של הבעל לביטול סגירת התיק וקביעת סמכות בית הדין לדון בענינים הממוניים שבין הצדדים.
ה. בדיון שנערך בכ"ב שבט תשס"ט 16/2/09, העלה הבעל טענותיו בתביעתו לגירושין כדלהלן:
"כמעט שנה לא נמצאת בחדר שינה באופן קבע, ומאז תביעת הגירושין ישנה בסלון מיוזמתה
..........................
הכרתי את אשתי, היתה שקועה מאד חזק בסמים כבדים קוקאין וגם קלים, מאד אהבתי אותה והצבתי תנאי, בלי סמים, הלכה לטיפול גמילה, אני זוכר שלקחתי לה את הקוקאין,היינו בטרומפלדור וזרקתי את זה על הגג
.................................
כל השנים ניסתה לשכנע אותי לעשן , נולדו הילדות ואז התחילה תפנית בחיינו, עברנו לרשפון, משק ענק, סוסים ואורוות ושמה התחילה להתפקר מכל חובותיה מכל מה שקשור בבית, אפילו אם הייתי מבקש קפה הכל העבירה לפיליפינית שמשרד הבטחון מממן לי, הפיליפינית הפכה לאמא ולאשה שלי רחמנא ליצלן, במקביל הפסיקה לאט לאט את יחסי האישות, הסוף היה שאמרה לי אני שונאת סקס זה דבר מגעיל, למה אתה לא מאונן, תפוס לך מישהי, לך איתה לבית מלון פעמיים בשבוע ותעשו מה שאתם רוצים
..................................................
פה יש לי עד שראה אותה מרביצה לי גם עו"ד שלה ראתה שמרביצה לי , במקביל התחילה לנהוג באלימות מילולית בפני הילדות והתעלמות מוחלטת מצרכי כגבר , בסמוך לתביעת הגירושין היינו בבר מצוה וחזרה מוזרה ואז הסתבר לי שהלכה למשרד ולקחה מנה קוקאין, כלומר שמדובר באשה אלימה, מסוממת, היום מנסה להפליל אותי בכזבים , היה פעם שבאתי ומצאתי אותה עם אשה במיטה , גירשה אותי מהמיטה , היה פעם שעמדה ועמדתי עם מכשיר הקלטה מרחוק, פחדתי ממנה וצעקה אתה מכאיב לי"
לעומתו אמרה האשה:
"אני לא רוצה להתגרש, דבר ראשון אני בשוק, עד הרגע שגיליתי הבגידה שלו, הייתי האשה הכי מדהימה, מהרגע שגיליתי שמנהל רומן עם אשה גויה שמה איזבלה (וולפו) מנהל איתה רומן כשנתיים והוא מודה בזה.
......................................
אני לא מרביצה לו, בשיחה שהודה לי ואמר אני זיינתי אותה ב200 יורו ואז נתתי לו שני פליקים בגב, יש לי פה כל העדויות (מציגה קלסר הנה הבחורה הזו)
..................................
אני אוהבת את האיש הזה, חזרנו מאילת ביקש סליחה, אמרתי, יש לי ילדות, יש חיים, ואז הסכמתי כשלושה שבועות היה נהדר, פתאום התחלתי להרגיש שלא בסדר, הייתי בולשת אחריו ושומעת הכל . ואז אמר שלא ישכב איתי וזרק אותי מחדר השינה "
ב"כ הצדדים העלו טענותיהם באריכות בעניין הסמכות לדון בענייני הרכוש.
הצדדים ביקשו לפרוש סיכומיהם בהרחבה בנושא זה ובית הדין איפשר לב"כ לעשות כן.
לתיק בית הדין הוגשו סיכומי ב"כ הצדדים.

ו. נתאר בקצרה טענות הצדדים בענין הסמכות.
האשה העלתה מספר טענות:
א. תביעת הגירושין אינה כנה מפני שאין לתובע עילת גירושין. (טענה זו נטענה בכתב התביעה לבית המשפט), אך נזנחה בסיכומי האשה.
ב. כריכת התביעה אינה כנה, מכיון שהבעל לא פירט כהלכה בתביעתו את מכלול הרכוש השייך לצדדים, ומשכך כריכה זו נעשתה שלא בתום לב.
ג. אף אם בית הדין קנה סמכות, משנענה בית הדין לבקשת הצדדים למחיקת התביעה ונתן החלטה על סגירת התיק, אף שהחלטה זו נעשתה בדיין אחד, יש בהחלטה זו משום מחיקת התביעה. ומשכך מכיון שתביעת האשה שהוגשה אחרי מחיקת התביעה קדמה לתביעה המחודשת של הבעל, הסמכות לדון בעניני הרכוש והמזונות הינה של בית המשפט.

לעומתה טוען הבעל :
א. תביעתי לגירושין הינה כנה וגם הכריכה נעשתה בכנות וכדין ולפיכך קנה בית הדין סמכות לדון בתביעת הגירושין ובכל הכרוך בה.
ב. החלטת בית הדין על סגירת התיק והענותו לבקשת הצדדים למחיקת התביעה, החלטה שניתנה על ידי דיין אחד בלבד, אין דינה כמחיקת התביעה אלא כסגירה מנהלית והרדמה של התיק. ולפיכך מעתה מאחר שהבעל רוצה להחיות את התיק סמכות בית הדין לדון בענינים אלו עומדת בתוקפה. ומשכך אין בתביעה המאוחרת שהגישה האשה לבית המשפט בכדי להפקיע סמכות בית הדין.
ג. מאחר שהצדדים חתמו על הסכם, ומאחר שהבקשה המשותפת למחיקת התביעה, בקשה שהוגשה על ידי שני הצדדים, הוגשה בחוסר תום לב ומתוך הטעיית הבעל כאילו האשה מתכוונת לחזור לשלום בית, (מתוך הנחה שבאם שלום הבית לא יצליח ישובו הצדדים לדון בפני ביה"ד), אך בפועל מטרתה האמיתית היתה להפקיע סמכות בית הדין בכדי שהאשה תוכל להגיש תביעתה לבית המשפט. ולפיכך דינה של החלטה זו להבטל.

חובה עלינו לברר האם תביעת הבעל לגירושין נעשתה בכנות, והאם גם כריכת הרכוש נעשתה כדין ובכנות, אם יקבע שאכן כך הם הדברים קנה בית הדין את הסמכות לדון בתביעה זו עם הגשתה.

אף אם נאמר כן עדיין מוטל עלינו לברר מהו מעמדה המשפטי של ההחלטה לסגירת תיק, החלטה שניתנה על ידי דיין יחיד, האם דינה כמחיקת התביעה או שההחלטה הינה החלטה מינהלית גרידא, וזכותו של הבעל לשוב ולהחיותה באם יחפוץ.

גם אם נקבע שהחלטת הסגירה שניתנה על ידי דיין אחד מוחקת את התביעה, עדיין חובה עלינו לברר האם בנסיבות תיק זה, בית הדין ו/או הבעל הוטעו על ידי האשה, ומשכך דינה של החלטת המחיקה להתבטל מכיון שבקשה זו הוגשה שלא בתום לב, ושוב התעוררה הסמכות הראשונית שקנה בית הדין עם הגשת התביעה.

ז. ומעתה נדון לגופם של דברים. כאמור לעיל התובע הגיש תביעת גירושין והעלה עילות שלדעתו יש בהם בכדי לחייב את האשה להתגרש, הנתבעת מכחישה טענותיו לגופן, וטוענת שהסיבה להגשת התביעה אינה מטעמים אלו אלא בגין מעשי התובע שנתגלו לה, ולפיכך משאין לתובע עילת גירושין, או שעכ"פ הגשת התביעה לא היתה מהעילה שכתב בתביעתו אין תביעתו כנה, ודינה של תביעה זו להדחות.

על מנת שלבית הדין תהיה סמכות לדון בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין, צריך להתקיים "מבחן משולש":
1. תביעת גירושין כנה.
2. ענין שנכרך בתביעת הגירושין בכנות.
3. ענין שנכרך כדין.
ראה לענין זה: ע"א 8/59 גולדמן נ' גולדמן, פ"ד יג, 1085 בעמ' 1091. בד"מ 1/60 וינטר נ' בארי, פ"ד טו 1457,1467: ע"א 184/75 דויטש נ' דויטש, פ"ד כט (2) 525: בג"צ 563/83 שליו נ' ביה"ד הרבני האזורי בירושלים, פ"ד לח (2) 67: בג"צ 181/81 מור נ' ביה"ד הרבני האזורי בחיפה, פ"ד לז (3) 94: בג"צ 5507/95 אמיר נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה ואח', פ"ד נ' (3) 321 בעמ' 329, בג"צ 8754/00 רון נ' בית הדין הגדול, פ"ד נו (2) 625 בעמ' 670.

בשלב ההכרעה בשאלת כנות תביעת הגירושין אין לנו צורך לנקוט עמדה בשאלת הסיכויים של התביעה להתקבל, כל שעלינו להכריע הוא, אם תביעת הגירושין על פניה מגלה עילה. האם התיאורים העובדתיים של הבעל בכתב התביעה מספיקים כדי לקיים לבעל עילות גירושין מובהקות, ומאחר ויש לבעל עילות גירושין, די בכך כדי לקבוע כי תביעת הגירושין הינה כנה. ראו לענין זה ע"א 198/82 מרדכי דותן נ' יעקב דותן ו-3 אח' פ"ד לח (1),4,1:
"המערער בתביעת הגירושין טוען טענות שונות לגבי התנהגות אשתו. השאלה איננה, אם האשה מכחישה טענות אלה, ומה סיכויי התביעה. בית המשפט התייחס לטענות האשה ולהכחשותיה. אין לכל אלה חשיבות על מנת לקבוע, אם הבעל הגיש תביעתו לגירושין בכנות - בהביאו נימוקים לכאורה לדרישת הגירושין. ובנסיבות ענין זה אין בית המשפט צריך לשקול, מה סיכויי תביעת הגירושין (ע"א 617/78 ע"א. (118/80)"
טענות הבעל על מרידתה של האשה מקיום יחסי אישות, יחסה אליו והתנהלותה עם אנשים זרים יש בהם באם יוכחו, בכדי לקבוע שהאשה חייבת להתגרש.

זה המקום להזכיר כי פסק דין לגירושין אינו בהכרח פסק דין המחייב בגירושין ובודאי לא דוקא הכופה גירושין. גם פסק דין אשר קובע כי מצוה על הצדדים להתגרש, ואפילו פסק דין הממליץ לצדדים להתגרש, הריהו פס"ד לגירושין, כמשמעותו בדין הישראלי, ודי בו כדי להקנות לבית הדין את הסמכות להכריע בנושא הרכוש. ראה, למשל: בג"ץ 661/77, הבר נ' ביה"ד הרבני הגדול לערעורים, פ"ד ל"ב (3), 324, 329, בג"ץ 635/82, וינברג נ' ביה"ד הרבני האזורי, פ"ד ל"ז (4) 253,254. הדגשנו את המילה "להכריע", כי לעצם סמכותו של ביה"ד לדון בענין הרכוש, אין צורך שיקדם לו פסק דין לגירושין.

לאור כל האמור לעיל בית הדין קובע שאין ספק שתביעת הבעל לגירושין הינה תביעה כנה על פניה. יש לשער שכנראה מטעם זה זנחה האשה טענתה, שתביעת הגירושין לכשעצמה אינה תביעה כנה.

נוסיף ונאמר שבעצם העובדה שהבעל הגיש תביעה בתקופה בה התנהל מו"מ בין הצדדים אין בה בכדי לקבוע שהתביעה אינה כנה, שהרי אין ספק שגם האשה הכינה בזמן זה את התשתית להגשת תביעתה, וכבר אמרו חז"ל ביעקב אבינו שהכין עצמו לשלשה דברים לתפילה, דורון ומלחמה, ומשכך אין בעובדה שהבעל בחר לנהל מו"מ לכתחילה ולנסות לפתור הבעיה בדרכי שלום, בכדי לקבוע שהגשת התביעה (מלחמה) הינה תביעה לא כנה.

ח. ועתה נעתיק עצמנו לבירור טענת האשה בדבר אי כנות הכריכה, וחוסר תום הלב שנקט הבעל בכריכה זו, נעתיק תחילה הסעיפים העיקריים בנושא הרכוש בתביעתו של הבעל:
"הכנסות הבעל, רכושו עובר לנישואין"
32. פרנסתו של הבעל הינה מפעילותו כעו"ד עצמאי, ממכירת ספרי משפט שכתב, מפעילותו כמרצה למשפט ומתמלוגי משרד הביטחון כנכה צה"ל.
33. כאמור לעיל, כבר בעת שהכירו הצדדים, היה הבעל עו"ד בעל שם ובעליו של משרד עורכי דין משגשג ובעל רכוש לא מבוטל.
34. עובר לנישואי הצדדים עבר הבעל למשרד חדש, אלא שלמרבה הצער, בשל צירוף נסיבות אומלל, פרנסתו במקום להשתפר - ירדה פלאים.
..........................................
38. יוצא אם כן, כי הכנסתו השוטפת של הבעל אינה יותר מאשר סבירה ביחס למספר השנים שהינו עו"ד פעיל והבעל יציג בהקדם כל מסמך שיידרש וכל דו"ח שהוגש על ידו לרשויות המס ואשר יעיד על הכנסותיו, בהתאם להתפתחות ההליכים.
39. כאמור לעיל, בבעלות הבעל מצויות טרם הנישואין, מלוא המניות בחברה שבבעלותה נכס המשמש כמשרדו של הבעל כיום, כנגד תשלום דמי שכירות. הבעל יטען כי לאשה אין חלק ונחלה בחברה זו או במבנה שבבעלותה שכן כאמור מדובר בחברה שהייתה לבעל טרם נישואיי הצדדים והמבנה נרכש על ידי החברה טרם הנישואין בעיקר ממקורות שהיו בידי הבעל טרם הנישואין.
40. א. למעלה מן הדרוש יצוין כי אין בעובדה כי הבעל משלם לחברה דמי שכירות כדי להקנות לאישה זכויות בחברה ומקל וחומר במבנה, שכן החברה היא אישיות משפטית נפרדת מהבעל, ששכר את המבנה מהחברה כפי שהיה שוכר משרד מכל צד ג' אחר. מדובר בהוצאה מוכרת לבעל במסגרת עסקו כעו"ד ולפיכך גם האישה נהנתה מזיכויי המס שקיבל בגין הוצאה זו. לחברה חובות לבנק בסך של כ- 2.1 מיליון ש"ח.
ב. כמו כן לצדדים חובות משותפים בסך של כששה מליון ש"ח, שהצטברו בעיקרם כדי לספק את מאווי האשה, כאשר בעת נישואיהם היה הבעל ביתרת זכות בסכומי עתק.
ג. כן בבעלות הצדדים מרתף ברחוב אבן גבירול, אשר לו הפסדים כבדים לאור העובדה שאינו מושכר בשל העדר אפשרות לקבל רשיון עסק ובגינו הוא חייב כ- 1.4 מיליון ש"ח.
ד. למען ההגינות, יש לציין כי על שם הבעל רשומה דירה המשמשת כמשרד ברחוב דפנה בתל אביב, אשר כל ההכנסות ממנה והבעלות בה הועברו בהסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין לבתו מנישואין קודמים.
.......................................
רכוש וחובות משותפים
47. התובע יטען כי רכושם המשותף והחובות המשותפים של הצדדים מונה את:
א. משק במושב רשפון: בבעלות הבעל משק ברחוב הדפנה 13 במושב רשפון, הרשום רק על שמו. המשק משועבד לבנק מרכנתיל ורובצת עליו משכנתא בסך של 5.5 מיליון ש"ח והוא נרכש מהמקורות הבאים (חוץ מהמשכנתא):
א. סך של 850,000 דולר התקבלו ממכירת דירת מגורים שהיתה לבעל עובר לקשר.
ב. כספים נוספים שהיו לבעל עובר לנישואין.
ג. משכנתא כאמור לעיל.
במתחם המשק בית מגורים על תכולתו וכן אורוות סוסים המהווה חלק בלתי נפרד הימנו. לאור האמור המשק אינו מהווה רכוש משותף ולכן אין לחלקו. לחילופין, לכל היותר חלקה של האשה בנכס הינו מחצית תשלומי המשכנתא ששולמה עד היום.
ב. מכוניות: לצדדים שתי מכוניות: בשימוש בעל מכונית פרטית שנרכשה כ"רכב נכה", בסיוע משרד הבטחון, מסוג מרצדס שמספרה 90-603-63 לאשה רכב שטח מסוג האמר שמספרו 11-633-61. הבעל מציע כי כל צד ישאיר בבעלותו את הרכב שבשימושו בכפוף לנטילת ההלוואה הקיימת על הרכב במידה שקיימת על הצד שנשאר עם הבעלות ברכב, אין לבצע תשלומי איזון, שכן רכב הבעל בפועל נרכש בהנחה משמעותית ברכב נכה, למרות ששוויו התיאורטי גבוה משווי רכבה של האשה. ההפך הוא הנכון: לבעל מאז פציעתו קיים "גלגול" של קניית רכבים בסיוע משרד הביטחון בעוד שרכב האשה נרכש מכספי הצדדים, רכב יוקרתי אשר אם ננהג על פי הנכון, הצודק והדין יש לחלקו ו/או לאזנו בין הצדדים בשווה.
ג. מיטלטלין אחרים: לצדדים סוסים וציוד לסוסים לרבות קרון נגרר, טרקטורון, וכן "בובקט" הבעל מציע לחלק מיטלטלין אלה בעין בין הצדדים, על פי ערכם.
ד. זכויות: לבעל יתרת זכות בגין הלוואת בעלים שהעביר הבעל לחברת גי-אה נדל"ן בסך של כמיליון דולר. למעלה מן הדרוש, יודגש שוב כי לאשה אין חלק ונחלה בחברה זו או במבנה שבבעלותה, שכן מדובר בחברה שהיתה לבעל טרם נישואי הצדדים והמבנה נרכש על ידי החברה ממקורות הבעל טרם הנישואין. אין כאמור בעובדה כי הבעל משלם לחברה דמי שכירות, כדי להקנות לאשה זכויות בחברה ומקל וחומר במבנה, שכן החברה היא אישיות משפטית נפרדת מהבעל ששכר את המבנה כפי שהיה שוכר משרד מכל צד ג' אחר. מדובר, בהוצאה מוכרת לבעל במסגרת עסקו כעו"ד ולפיכך גם האשה נהנתה מזיכויי המס שקיבל בגין הוצאה זו. לחברה חובות לבנק בסך של כחמישה מיליון ש"ח.
ה. כספים ופקדונות: ע"ש הצדדים בבנק לאומי סניף טרומפלדור בת"א.
ו. זכויות פינסיוניות וסוציאליות: ביטוח חיים, קרן פנסיה של משרד הבטחון ושל לשכת עורכי הדין (חלק יחסי לתקופת הנישואין עד ליום הקרע).
ז. חובות: לצדדים משכנתא על המשק כאמור לעיל ובנוסף החובות הבאים:
1. חובות שונים בגין הלוואות שנלקחו בסך של כשני מיליון ש"ח.
2. משכנתא על הנכס באבן גבירול כאמור לעיל.
3. בחשבון העו"ש חוב של כ - 3.7 מיליון ש"ח.
ח. עסקו של הבעל: הבעל עו"ד עצמאי ומנהל משרד עורכי דין שנים טרם היכרותו עם האשה. "עסקו" זה של הבעל לא השתבח ו/או התפתח במהלך שנות הקשר אלא נהפוך הוא, דעך והתדרדר, במידה מסוימת, אם כי לא רבה, בעטיה של האשה שלמרות שלא עבדה, לא אפשרו לבעל להתפנות לעיסוקו. ברי כי באשר מדבר ב"נכס" שהיה לבעל עובר לנישואין, אשר לא השתבח בתקופה זו, אין מדובר ברכוש משותף שלאשה חלק ונחלה בו.
48. כבוד בית הדין מתבקש להורות כי בחובות יחלקו הצדדים, על פי דין שווה בשווה."
ט. ב"כ האשה בסיכומיה כותבת כדלהלן:
"21. הבעל לא פירט כהלכה בתביעתו בבית הדין הרבני את מכלול הרכוש המשותף של הצדדים.
נהפוך הוא. האשה תטען, כי לא בכדי לא פירט הבעל את מכלול הזכויות הסוציאליות והרכוש המשותף. רצונו של הבעל אינו רצון כן וכל מטרתו הברחת רכוש, כספים וזכויות משותפות של הצדדים והכל כפי שיפורט בבקשות השונות שהוגשו לבית משפט נכבד זה על ידי האשה בתביעה הרכושית כנגד המבקש.
הלכה היא כי לא ניתן לעסוק בתביעת רכוש, כשכלל הנכסים לא פורטו. בית הדין יכול לדון רק במה שלפניו ואינו יכול לדון במה שאינו לפניו. משגילה הבעל טפח בלבד והסתיר טפחיים (חלק משמעותי מן הרכוש) כריכתו אינה כדין.
.............................
העלמות הכנסות שכר
23. בסעיפים 32-38 לתביעת הגירושין שהגיש הבעל מתאר הבעל תמונה "קורעת לב" ולפיה ב"אורח פלא" מיד לאחר נישואי הצדדים ירדה הכנסתו פלאים וכי עסקו (משרד עו"ד) רק התדרדר במהלך שנות הקשר.
24. הבעל מציין כי פרנסתו הינה מפעילותו כעו"ד עצמאי, ממכירת ספרי משפט שכתב, מפעילותו כמרצה למשפט ומתמלוגי משרד הביטחון כנכה צה"ל.
25. עם זאת אין הבעל מפרט באף לא אחת מהקטגוריות האמורות את הכנסתו השנתית. הבעל מנסה לתאר עצמו כעו"ד ממוצע וכל שהוא מציין לעניין הכנסותיו הוא כי "הכנסתו השוטפת של הבעל אינה יותר מאשר סבירה ביחס למספר השנים שהינו עו"ד פעיל". כן מציין הבעל כי יציג בהקדם כל דו"ח שהוגש על ידו לרשויות המס ואשר יעיד על הכנסותיו.
........................................
26.5. גם אם יציג הבעל את דו"חות הכנסותיו למס הכנסה, הרי שדו"חות אלו מייצגים רק חלק קטן מהכנסותיו בפועל של הבעל וזאת מהטעם שהבעל נוהג, דבר שבשגרה, להעלים את רוב הכנסותיו מהרשויות הרלוונטיות, כפי שהודה בעצמו בפני רעייתו. והדברים מתועדים, לרבות בקולו של המבקש, ופורטו הם והודגמו בשיחת טלפון שהוקלטה.
27. וכאילו לא די בכל האמור לעיל, הרי שהבעל לא טרח לפרט במסגרת תביעתו הרכושית את הכנסותיו מעסקי הנדל"ן שלו, המרוכזים בעיקר, למיטב ידיעת המשיבה, במזרח אירופה ואת חשבונות הבנק הרבים שהוא מחזיק בארץ בחו"ל, כפי שפורטו בהרחבה בבקשות לסעדים זמניים שהוגשו לבית המשפט, ואשר עולה כי מופקדים בהם סכומי עתק.
אי פירוט נכסי הנדל"ן המשותפים ו"אי דיוקים" בנוגע לנכסים שפורטו
28. הבעל מציין אמנם בתביעתו את חברת אחזקות הנדל"ן של הצדדים, חברת גי-אה נדל"ן, אך טוען כי למשיבה "אין חלק ונחלה בחברה זו או במבנה שבבעלותה, שכן מדובר בחברה שהייתה למבקש טרם נישואי הצדדים והמבנה נרכש על ידי החברה ממקורות הבעל טרם הנישואין".
29. ואולם דברים אלו הינם מדויקים. בני הזוג הכירו בחודש מאי 1996 וזמן קצר לאחר מכן עברו להתגורר ביחד. חברת גי-אה נדל"ן נרשמה ברשם החברות ביום 10.7.96, היינו לאחר שהצדדים הפכו לבני זוג. הדבר אמנם ארע בטרם נישואיהם של הצדדים, אשר התקיימו ביום 7.7.97 אולם כבר בתקופה בה היו בני הזוג ידועים בציבור.
..............................................
32. ייתכן מאוד כי לחברה נכסים נוספים, מתוקף היותה חברת אחזקות הנדל"ן העיקרית של הצדדים, ואולם לאור העובדה כי הבעל היה המנהל היחיד של רכושם של בני הזוג ושל מלוא נכסיהם, הרי שהאשה אינה מודעת לקיומם.
33. הבעל נמנע מלפרט זכויותיו הסוציאליות בכתב התביעה לגירושין בחוסר תום לב, עובדה זו כשלעצמה מעידה כאלף עדים, על פגיעה מהותית בתום הלב הדורש פירוט ממצה של מלוא הנכסים לשם הוכחות כנות הכריכה. הזכרת סתמית של "ביטוח חיים, קרן פנסיה של משרד הביטחון ושל לשכת עורכי הדין" אין בה די, בייחוד לאור העובדה כי הזכויות הסוציאליות של הבעל מגיעות, לכל הפחות למאות אלפי שקלים.
34. בימים אלו נעשים בירורים מתאימים לחשוף את היקף הזכויות הכספיות והזכויות הסוציאליות שיש למבקש (ובין היתר על ידי צווי העיקול שהוטלו על מקצת מקופות הגמל של המבקש), והאשה תציג את ראיותיה בפני בית המשפט הנכבד בעת הדיון בתיק, ראיות אשר יוכיחו לבית המשפט הנכבד כי הבעל לא הציג בפני בית המשפט הנכבד את התמונה המלאה בכל הנוגע לשווי הזכויות הסוציאליות של הצדדים. "

י. לכשנעיין היטב בטענות אלו, נגלה שהאשה טוענת שלמרות שהבעל בתביעתו הזכיר הרכוש המשותף, הזכויות הסוציאליות הכנסותיו, פירוט נכסי הנדל"ן, לדבריה יכול להיות שהבעל מסתיר רכוש משותף, אלא שהאשה לא מזכירה רכוש ספציפי, שלא הוזכר בתביעתו.

בסיכומים אלו כותבת ב"כ האשה שעצם טענותיו של הבעל על הכנסותיו, אי הכנסותיו והפסדיו מהוה חוסר תום לב, למרות שפירט הרכוש, וברור שכל צד רשאי לטעון טענותיו ולהוכיח הוכחותיו לטענות אלו. עוד כותבת ב"כ האשה בסיכומיה , שאף אם יגיש הבעל דוחות הכנסותיו למס הכנסה, דוחות אלו אינם מייצגים נאמנה את הכנסותיו, מפני שדרכו של הבעל להעלים הכנסותיו.

בהמשך דבריה כותבת ב"כ האשה שלמרות שדבריו של הבעל בענין חברת גי אה נדל"ן נכונים עובדתית, והחברה נרשמה בתור חברה כשנה לפני נישואיהם. עצם טענה זו אין בו מן הכנות, מפני שלטענתה הם היו מוכרים כידועים בציבור בעת הרישום. אין ספק שטענה זו הינה טענה משפטית וזכותו של כל צד לטעון טענותיו לכשיתקיים הדיון לגופם של דברים, עם זאת ודאי שאין בטענות שיטען תובע בכתב תביעתו ואף אם יוכח שהוא טועה משפטית, בכדי לקבוע שהתביעה אינה כנה. לכשנמצה טענותיה העיקריות של האשה בנושא חוסר סמכות, הטענה המרכזית הינה של חוסר פירוט מספיק ובשולי הדברים האשמה כללית שהתובע בתביעתו השמיט חלק מנכסיו.

והנה התובע בסעיף 54 לכתב התביעה כתב שהוא מבקש מביה"ד "להורות על פירוק השיתוף בהתאם למתואר והאמור בפרק הרכוש המשותף והחובות המשותפים אשר בתביעה זו". יש לציין עוד שביום 15/2/09 (עוד לפני המועד הראשון לדיון בתביעה, שבו נערך הדיון בענין הסמכות) הגיש הבעל לבית הדין הודעה על השלמת פרטים לתביעת הגירושין ובה צירף את מאזן החברה ופירט הכנסותיו, חובותיו וגם את הכנסות האשה ודמי המזונות המוצעים על ידו, באם ביה"ד ידחה תביעתו לפוטרו ממזונות האשה. בית הדין לא עיין עדיין בפירוט הרכוש שהוצג על ידי הבעל וכמו כן בביה"ד לא נתקבלו טענות מצד האשה בנוגע לפירוט זה.

הפרוט של עניני הרכוש בתביעת הגירושין מחד גיסא, והבקשה הכללית, שבית הדין ידון ויפסוק בענין הרכוש המשותף וחלוקתו, מאידך גיסא, מובילים למסקנה כי הבעל התכוון להכליל בתביעתו בבית הדין את כל ענייני הרכוש שבין הצדדים.

ברור לנו שכוונת הבעל בכריכת עניני הרכוש לתביעת הגירושין, הינה שביה"ד יכריע בכל ענייני הרכוש של מי מהצדדים. לאור זאת, ככל שיש צורך בתיקון כתב התביעה, יש לאפשר את תיקונו, כך שהוא יכלול פירוט מקיף יותר. וראה השוואה: ע"א 1327/90, שיבת נ' שיבת, פ"ד מה (3) 878,880:
"...אומנם ניתן היה בשעתו לכרוך את ענייני הרכוש המשותף בתביעת גירושין, ואף אם פריטי הרכוש הנ"ל לא אוזכרו במפורש בתביעת הגירושין, ניתן היה לדון בענין תוך תיקון כתב התביעה ופירוט הרכוש, לו עלה הדבר במהלך הדיון בפני בית הדין הדתי".
יא. המצב המשפטי לענין זה סוכם ע"י סגן הנשיא שנהב ב- תמ"ש (תל אביב) 24900/99 - פלוני נ' אלמונית תק - מש 2000 (2),161 עמ' 165:
"1. ניפסק ע"י המשנה לנשיא כב' השופטת מ.בן פורת:
"לאור כנותה של תביעת הגירושין, יש לדעתי, להיזהר בהסקת מסקנה של חוסר כנות בכריכת נושאים הנוגעים והחשובים לתביעה זו, כדי שיתבררו יחדיו".(רע"א 275/87 פלד נ' פלד, פד"י מא (518 (4 בעמ' 520).
פרופ' רוזן צבי בספרו בין קודש לחול (תש"ן) 55 כותב:
"כנות תביעת הגירושין עשויה ברוב המקרים להוות ראיה כמעט מכרעת לכנות הכריכה".
2. האם העדר פרוט של כלל הנכסים בתביעת הגירושין פוגם בכנות הכריכה?
לשאלה זו התייחס ביהמ"ש העליון בע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פד"י לג (1) 696 שם נפסק:
"היעדר פרוט בתביעת הבעל אין בו כדי לפגוע בסמכות בית הדין הרבני וענין זה יכול לבוא על תיקונו במהלך הדיון שם".
וכן בע"א 739/87 חדוה בבלי נ' שמואל בבלי (לא פורסם) ניפסק ע"י כב' הנשיא:
"אינני מקבל את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תיבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של כל רכושו. פירוט כאמור יכול ויידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא".
כמו כן נפסק ע"י כב' השופט טל, בע"א 1565/94 מנדלברג, פד"י מט (5) 174, 171 ליד האות ב':
"...זאת ועוד אף כתב תביעה אשר אינו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות".
לעומת זאת בע"א 423/79 צברי נ. צברי פד"י לה (4) 242, בעמודים 246-247 נפסק:
"...אין די בכך שייאמר על ידי אחד מבעלי הדין, כי הנושא שבמחלוקת כרוך בענין הגירושין, אלא... נחוץ - כדי שהענין יחשב ככרוך - שהצדדים או אחד מהם בפועל ממש יכרוך אותו בתביעת הגירושין. כיצד עליו לעשות זאת ? בדרך של בקשה מבית הדין שיכריע באותו ענין. זאת ועוד, אין די בהזכרת הענין גרידא בפני בית הדין אם אין מונחת ביסוד אמירת הדברים הכוונה הברורה שבית הדין יכריע בדבר אותו ענין (ע"א 316/65 בעמ' 11, וכן ע"א 139/75) אולם,גם בכך לא סגי. גם כאשר בעל דין מפרש בתביעתו בבית הדין הרבני, כי הוא כורך תביעת הגירושין בענייני מזונות, או ענייני רכוש מסויימים, עדיין הוא צריך להראות, שכריכה זו הינה אמיתית וכנה, ונעשית בתום לב ולא רק כדי לשלול מבעל הדין האחר את דרכו אל בית המשפט האזרחי..".
ובהמשך בעמ' 249:
"הניסוח בעניינינו הוא סתמי מאוד, ומשום כך אפשר שלא לראות בו כריכה נאותה...".
וכן רע"א 572/91 לב נ' לב (פורסם באתר נבו) נקבע ע"י ביהמ"ש:
"... בתביעתו לבית הדין הרבני לא פירט המבקש חלק גדול מפריטי הרכוש שבמחלוקת בין הצדדים, דבר אשר גם בו יש ללמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה".
יוצא איפוא, ההלכה הפסוקה מגלה פנים לכאן ולכאן באשר לשאלה, האם העדר פירוט של כלל הרכוש פוגם בכנות הכריכה."

בהמשך דבריו שם, קובע סגן הנשיא שנהב:
"7. המבחן ל"כנות כריכת הרכוש" הקובע את סמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעת הרכוש, אינו יכול להיות מוכרע על יסוד מחלוקת שבין הצדדים.

המבחן צריך להיות באיזו מידה הביא התובע בכתב תביעתו לידיעת בית הדין הרבני את כלל הרכוש והזכויות שיש לצדדים, הן אלו הרשומים על שם מי מיחידי הצדדים, ובכך הניח תשתית עובדתית מספקת שתאפשר לבית הדין להכריע בנושאים אלה.

לא מן הנמנע כי במהלך הדיונים בפני בית הדין, תישמע טענה כי נכס מסויים ניתן במתנה או נתקבל בירושה, או שאחד ההורים השקיע בו, ולכן הוא זכאי ליטול חלק בשותפות, אך בכל אלה יש להכריע , לגופו של ענין במסגרת הסמכות, ואין בהם כדי להשפיע על קביעת הסמכות.

8. כך עשה התובע בכתב תביעתו, ומסקנתי היא, איפוא, כי עלה בידי המבקש לשכנע את בימ"ש כי כריכת הרכוש הינה כנה."
התייחסות דומה אנו מוצאים בדבריו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ניל הנדל) בבר"ע (באר שבע) 621/00, פרץ שאול נ' פרץ רותי ואח', תק- מח 2001 (1), 2169:
"באשר לכנות הכריכה, ציין ביהמ"ש קמא, המבקש לא פירט את רכושו ובתביעתו מפני בית הדין הרבני הסתפק באמירה כללית לענין חלוקת הרכוש בין הצדדים. משיג על הנמקה זו ב"כ המבקש דרך הפנייה לפס"ד מנדלברג (ע"א 1565/94 פ"ד מט (174 (5).
נפסק ע"י כב' השופט טל:
"אף כתב תביעה אשר איננו מפרט את מכלול הזכויות הרכושיות, אינו מעיד על חוסר כנות". אך יש לדייק. יש להבחין בין מצב בו ישנה אמירה כללית - כפי שענייננו - לבין מצב בו הפירוט קיים אך לא ממוצה עד תום. בפסק דין מנדלברג כב' השופט טל הסתמך על פסק דין בבלי (ע"א 739/87). באותו פסק דין קבע הנשיא שמגר את הדברים הבאים: "אינני מקבל גם את הטענה כי הכנות אשר בכריכה תבחן לפי השאלה אם מי שתובע את הגירושין הביא בכתב התביעה פירוט מלא וממצה של רכושו. פירוט כאמור יכול וידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע כלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דווקא".
ההבחנה בין אמירה כללית לבין פירוט אשר נשמט ממנו פרט זה או אחר מעוגנת בהגיון מבחן הכנות. הרי צד אשר אינו מפרט את רכושו כלל, פועל בניגוד למצופה ואינו מציג מפני בית משפט או בית דין , תמונה עובדתית ולא חלקית. לעומת זאת, צד, אשר מפרט את רכושו, אך רשימתו איננה מלאה, לא בהכרח פועל בחוסר כנות. יתכן ופעולתו בתום לב".

יב. גם בבג"צ 5747/03 מבאר בית המשפט העליון ענין זה וז"ל:
"באי-כוח הצדדים טענו בפנינו כי פסיקתו של בית משפט זה מגלה פנים לכאן ולכאן בשאלה האם העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים של בני הזוג בתביעת הגירושין, פוגם בכנות הכריכה של ענייני הרכוש: בא כוח העותר הפנה בטיעוניו לפסקי דין לפיהם העדר פירוט מלא וממצה של נכסי בני הזוג, בכוחו להצביע על חוסר תום לב היורד לשורש כנות הכריכה של ענייני הרכוש (ראו: ע"א 423/79 צברי נ' צברי, פ"ד לה (4) 242, 248 - 249: ע"א 143/83 סוחר נ' סוחר, פ"ד לח (2) 77, 81: רע"א 572/91 לב נ' לב (לא פורסם)). מנגד, הפנתה באת כוח העותרת לפסקי הדין לפיהם אי פירוט של מכלול הנכסים והזכויות של בני הזוג, אין בו בהכרח כדי לשלול את כנות הכריכה שכן "פירוט כאמור יכול וידרש במהלך הדיונים, אך אין לקבוע ככלל שהוא חייב להיות מובא במלואו ובאופן ממצה בתוך התובענה דוקא" (דברי הנשיא שמגר בע"א 739/87, רע"א 397/87 בבלי נ' בבלי (לא פורסם): עוד ראו ע"א 617/78 בן יחזקאל נ' בן יחזקאל, פ"ד לג (1) 693,696: ע"א 1327/90 שיבת נ' שיבת, פ"ד מה (3) 878,879: ע"א 1565/94 מנדלברג נ' מנדלברג, פ"ד מט (5) 171,174).

בחינה מעמיקה של פסקי הדין האמורים מלמדת כי הסתירה עליה הצביעו באי כוח הצדדים בטיעוניהם הינה לכאורית בלבד. כידוע, שאלת כנות הכריכה היא שאלה עובדתית במהותה הנבחנת על רקע נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה, והיא קשורה קשר הדוק לחובה הכללית הנוהגת במשפטנו לנהוג בתום לב. "ההכרעה בשאלת כנות הכריכה תיעשה על פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה, תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה - האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעונין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך" (דברי השופט אנגלרד בבג"צ 8754/00 עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול ואח', פ"ד נו (2) 625, 669: עוד ראו: דברי הנשיא ברק בבע"מ 9530/02 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם)).

בהתחשב בכך, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים בתביעת הגירושין ושאלת ההשפעה של מחדל זה על כנות הכריכה, מחייבים בחינה מהותית בכל מקרה לגופן על פי נסיבותיו האינדבידואליות. במקרים מתאימים, עשוי העדר פירוט כאמור להעיד על חוסר תום לב בכריכת ענייני הרכוש. כך למשל, כאשר התובע כרך בתביעת הגירושין את חלוקת הרכוש באופן סתמי ונמנע מלפרט בכתב התביעה את פרטי הרכוש שבמחלוקת - כולם או מרביתם: בנסיבות כאלה, העדר הפירוט הגורף של הנכסים בכתב התביעה אינו מניח תשתית עובדתית מספקת לצורך הכרעה יעילה בסכסוך הרכושי, והדבר עשוי להעיד כי הכריכה אינה אמיתית ותמת לב וכי תכליתה העיקרית היתה לחסום את דרכו של בעל הדין האחר לבית המשפט לענייני משפחה. כך גם כאשר הימנעות התובע מפירוט נכסים מסויימים בכתב התביעה נובעת ממניעים שאינם כשרים, כגון הברחתם של הנכסים מבן הזוג האחר בנסיון להעלימם מגדר הרכוש המועמד לחלוקה. בנסיבות אלה, אי פירוט הנכסים בכתב התביעה הוא חסר בתום לב, ומעיד כי כריכת הרכוש לא נועדה להביא ליישוב אמיתי ויעיל של המחלוקת בין בני הזוג. מנגד, יתכנו מקרים בהם בהתחשב במכלול נסיבות הענין, העדר פירוט ממצה של מלוא הנכסים של בני הזוג לא ילמד על פגיעה מהותית בתום הלב הדרוש לשם הוכחת כנות הכריכה. כך למשל, כאשר נמנע מלפרט בכתב תביעתו חלק קטן בלבד מהרכוש השנוי במחלוקת, והחסר עשוי לבא על תיקונו במהלך הדיון בפני בית הדין."
עכ"ל פסק דינו של בית המשפט העליון.

ומן הכלל אל הפרט, כתב התביעה שהוצג בפנינו ופירוט המסמכים שצורפו מראים על פניהם שמכלול הרכוש שצברו הצדדים הוצג בפני בית הדין. וכוונתו האמיתיות של הבעל היא שבית הדין יפסוק בענינים אלו. אין ספק שתקותו של הבעל הינה שבית הדין יקבל את הצגת הדברים כפי שהוא הציג. יקבל את טיעוניו ויפסוק בהתאם. אך כאמור אף שלדעת האשה ניתוח השווי הכספי של הרכוש שהוצג על ידי הבעל אינו נכון, אין בזה בכדי לפגום בכנות הכריכה וזאת מכיון שכל הנתונים הרלוונטיים הוצגו בפני בית הדין, וביכולתו של בית הדין לברר נתונים שלא הוצגו בפניו במועד הדיון.

לאור כל האמור לעיל בית הדין קובע שכריכת הרכוש בתביעת הגירושין נעשית בכנות וכדין, ולפיכך קנה בית הדין סמכות לדון בה עם הגשתו.

יג. ומעתה חובה עלינו לברר מהי מהותה של ההחלטה לסגירת התיק, שניתנה על ידי דיין אחד.
אין חולק ששני הצדדים הגישו בקשה שכותרתה "בקשה דחופה בהסכמה למחיקת תביעת הגירושין". ההחלטה שניתנה על ידי הדיין היתה "נענים לבקשה וסוגר תיקי התביעה", כלומר שההחלטה כוללת שני דברים נענים לבקשה שהיא מחיקת התביעה ומלבד זאת החלטה מינהלית על סגירת התיק. (למרות שלכאורה החלטה זו לא נצרכה שהרי משנמחקה התביעה שוב אחת דינו של התיק, להסגר) ומשכך אין מקום לדון בנידון דידן מהי משמעות המילה סגירה. בענין זה של מהי משמעות סגירת תיק נחלקו פסקי הדין השונים בבית המשפט העליון ובערכאות נמוכות יותר. בע"א 27/72 בן נעים נ' בן נעים נקבע מה שנקבע, ובע"א 203/72 פלדמן נ' פלדמן נקבע אחרת, ובע"א 438/78 פטריץ נ' פטריץ נקבע שהמבחן הוא אם ההליכים בבית הדין הרבני הסתיימו ואין עוד פסיחה של שני הסעיפים.

המצב המשפטי בענין זה סוכם ע"י השופט י. כהן מבית המשפט המחוזי בנצרת בבר"ע 302/99 (פורסם בפ"מ כרך תש"ס, חלק ראשון תש"ס, 2000) וז"ל:
"(3) משמעות המונח "סגירת תיק".
(א) "סגירת תיק" - כללי:
המחלוקת המרכזית נושא ערעור זה נוגעת למשמעות המושג "סגירת תיק" בבית הדין הרבני ומה טיבו של דיבור זה.

ככלל, נתפרש המושג "סגירת תיק" בפסיקה בשני הכיוונים: הכיון האחד מצביע על כך שסגירת תיק כמוה כמחיקתו או כדחייתו, בעוד שהכיוון האחר מצביע על כך כי סגירת תיק איננה אלא "הרדמתו" של התיק, וסמכותו של בית הדין נמשכת אפוא חרף הרדמה זו. אעיר כבר עתה כי מקובלת עליי גישתו של פרופ' א' רוזן צבי המנוח בספרו דיני המשפחה בישראל - בין קודש לחול, בעמ' 61, כי ככלל, עצם האפשרות שתיק ייסגר ללא הכרעה בתביעה, דהיינו ללא שזו נדחית, מתבטלת או אף אינה נמחקת, אינה ראויה ואינה רצויה. ובלשונו של פרופ' רוזן צבי ז"ל.
"הנצחת סמכות ללא הכרעה שיפוטית היא שימוש בלתי נאות מצד בית הדין בסמכות הכרוכה. העדר הכרעה פועל לרעת הצד החלש. תופעה כזו מציידת את בן הזוג בעל אורך הרוח ובעל האמצעים הכלכליים, העמיד יותר לאורך לגורם הזמן, באמצעי לחץ על בן זוגו".
אשר לתוכנה הנורמטיבית החולשה על המקרה שבפנינו פונים אנו לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים בישראל, תשנ"ג.

תקנה עט לתקנות אלה קובעת:
"(1) תובע שהזניח תביעתו ולא פנה בעניין אל בית הדין במשך שישה חודשים רצופים, רשאי בית הדין להחליט על ביטול התביעה לאחר שניתנה הודעה לצדדים וניתנה להם הזדמנות לנמק מדוע לא תימחק התביעה.
(2) בית הדין רשאי להחליט על ביטול התביעה גם ללא הזמנת הצדדים, אם ראה צורך בכך".
ואילו תקנה ק לתקנות אלה קובעת:
"(1) לא הופיעו בעלי הדין לישיבה שנקבעה לבירור המשפט והם הוזמנו כדין, רשאי בית הדין לדחות את הדיון בלי תאריך או למחוק את התביעה, התביעה תימחק לאחר שניתנה לצדדים הודעה על כך וניתנה להם אפשרות להגיב בכתב.
(2) לא מחק בית הדין את התביעה, ותוך שלושים יום לא פנה אחד מבעלי הדין בכתב לבית הדין בדבר המשכת המשפט רשאי בית הדין להורות על מחיקת התביעה לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להגיב בכתב.
(3) בית הדין רשאי להחליט על מחיקת התביעה, במקרים האמורים בס"ק (1) ובס"ק (2) גם ללא הודעה לצדדים וללא שמיעת טענותיהם, אם ראה צורך בכך".
עיון בתקנות ובפסיקה הנוגעות להם מעלה, כי אכן "סגירת תיק" בעלת משמעות שיפוטית, תיעשה בדרך כלל ביוזמת בעל דין ולא ביוזמת בית הדין, וזאת בעיקר מכיון שיש במחיקה או בדחייה כדי להביא לפגיעה בזכויות הצדדים. ראה: ע"א 756/85 יעקב נ' יעקב , בעמ' 639-640, ע"א 275/72 בן נעים נ' בן נעים, עמ"ש (חי') 106/97 רוכמן נ' רוכמן.

אכן לעתים משתמש בית הדין הרבני בלשון "סגירה" ויש לפרשה כ"מחיקה" או כ"ביטול", אם על פי הקשר הדברים כך משמעו של המושג סגירה שבו נקט בית הדין הרבני, כגון כאשר בעל דין ביקש לחזור בו מתביעתו ובית הדין החליט "לסגור" את התיק. ראה: ע"א 438/78 פטריץ נ' פטריץ, ע"א 202/72 פלדמן נ' פלדמן, בעמ' 33, ע"א 501/64 וינשטוק, בעמ' 535-536 נשמע גם הקול לפיו, אף כאשר אין כל קביעה שיפוטית מצדו של בית הדין הרבני בדבר תביעת מזונות שהוגשה לפתחו, והתיק נסגר - לא תוכל "סגירה" שכזו למנוע התדיינות בבית המשפט האזרחי. ראה: ע"א 410/85 חמד (קטין) נ' חמד [13] בעמ' 111." עכ"ל פסק דין זה.

בנידון דידן ציין כל אחד מב"כ הצדדים את פסק הדין המסייע לטענתו בתביעה שלפנינו אך כאמור, בנידון דידן לכאורה אין הכרח לדון במשמעותה של המילה סגירה, מכיון שנכתב נענים לבקשה, והבקשה היתה למחיקה, משמעות החלטת בית הדין היא על מחיקת התביעה, וזוהי תהיה לכאורה גם המשמעות של המילים סגירת התיק, בהחלטה זו.

יד. עם זאת, נראה שבנידון דידן שההחלטה ניתנה על ידי דיין אחד, אין אפשרות לפרש את האמור בהחלטה, נענים לבקשה וסוגרים את התיק, כמחיקה. ונבאר דברינו.

קביעת אופן צורת הדיון בבתי הדין נקבעה בסעיף 8 לחוק הדיינים שז"ל:
"(ה) בית דין רבני אזורי ידון בשלושה, ואולם בענין מהעניינים הבאים, שקבע השר לעניני דתות בתקנות בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, הוא ידון בדיין אחד, אם לא הורה נשיא בית הדין הרבני הגדול הוראה אחרת לעניין מסויים:
(1) עניינים שלא על ריב.
(2) צווים לעיקול נכסים או לעיכוב יציאה מהארץ.
(3) כל ענין שבעלי הדין הסכימו עליו שיידון בדיין אחד.
(4) עניין סדר ומינהל.
(5) עניינים הנדונים במעמד צד אחד."

בקשת הצדדים למחיקת התביעה אינה בכלל הדברים המנוים בסעיפים 5-2 שפורטו לעיל, בקשה זו יכולה להכלל בסעיף 1 "ענינים שלא על ריב". אמנם כפי שקובע החוק הסמכות לדון בדיין אחד תהיה רק בענינים שקבע השר בתקנות, אמנם דברים שלא נכללו בתקנות שהותקנו, חייבים להידון דוקא בפני שלשת דיינים כפי שקבע המחוקק.
וז"ל תקנות הדיינים (ענינים שניתן לדון בהם בדיין אחד). (התש"ן 1990) הנוגעת לענינינו:
"בתוקף סמכותי לפי סעיף 8 לחוק הדיינים, התשט"ו 1955, בהסכמת נשיא בית הדין הרבני הגדול ובאישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:
1. בענינים דלהלן ידון בית דין רבני אזורי בדיין אחד:
(א) קבלת הצהרת אבהות מפי האיש והאשה, הצדדים יחתמו על הבקשה במעמד הדיין או יאשרו את דבר חתימתם בפניו.
(ב) בקשה משותפת לאישור הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג 1973.
(ג) בקשה לאישור צוואה מחיים, שניתן לאשרה לפי דין תורה.
(ד) בקשה לאישור חלוקת עזבון בהסכמה, שניתן לאשרה לפי דין תורה.
(ה) הזמנת בעלי דין ועדים וכפיית התייצבות לפי חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות), התשט"ז - 1956.
(ו) הטלת מאסר לפי סעיף 7א לחוק בתי הדין דתיים (כפיית ציות), התשט"ז 1956, ולפי סעיף 2 לחוק בתי הדין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה 1965, בעניינים שבית הדין דן בהם בדיין אחד.
(ז) עיכוב ביצוע פסק דין שניתן בדיין אחד."

אין ספק שאף שענין זה של מחיקת התביעה נכלל בהגדרה של "ענינים שלא על ריב" מחיקת התביעה אינה בכלל הענינים המנויים בתקנות שתוקנו על על ידי השר. יש להוסיף שבאם בעלי הדין היו מסכימים שבית הדין ידון בנושא זה בדן יחיד, היתה אפשרות למחוק את התביעה גם בדיין יחיד, אך בנידון דידן לא ניתנה הסכמת הצדדים למחיקת התביעה בדיין יחיד (אף שיש לשער שאם היו מודעים למצב המשפטי, לא היו מתנגדים שהדברים יעשו בדיין יחיד), ומשכך פעולה זו לא יכולה להעשות בדיין יחיד מבלי הסכמה מפורשת של הצדדים כמו כן אין ספק שמחיקת התביעה אינה ענין של סדר ומינהל בלבד, שהרי החלטה זו הינה החלטה שיפוטית ויש משום הפקעת סמכות בית הדין.

יש לציין שאף לפי התיקון לחוק הדיינים משנת תשמ"ט - 1989 שבו נקבעה סמכות אב בית הדין או מי שמונה מטעמו לתת החלטה ביחיד אף במקרים בהם בית הדין דן בשלושה, סמכות זו שנקבעה בסעיף (ה1) לחוק וז"ל:
"בבית הדין הרבני הגדול ובבית הדין הרבני האזורי, במשפטים בהם הוא דן בשלושה, תהא ליושב ראש בית הדין, על אף האמור בסעיפים קטנים (ב) ו-(ה), הסמכות לדון לבדן בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים ולהחלטות ביניים אחרות. וכן בענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך לדון בעניינים כאמור חבר אחר של בית הדין".
הרי שאף במקרים אלו, הסמכות לדון בדיין יחיד הינה דוקא בהחלטות ביניים או בעניני סדר ומינהל. אבל בהחלטות שיפוטיות אין אפשרות למתן החלטה אלא אם נעשתה בהרכב המלא.

ומשכך הסגירה שנעשתה בדיין אחד, לא תוכל להיחשב משפטית כמחיקת תביעה.
ט"ו. סעיף 8 לחוק נקבע גם כתקנה בתקנות הדין, וז"ל תקנה ד' לתקנות הדיון:
"ד. (1) בית דין יושב בהרכב של שלושה דיינים, להוציא מקרים שבהם רשאי בית הדין לדון, מבחינת ההלכה, בפחות משלושה.
(2) מבלי לגרוע מכלליות ההוראות שבס"ק (1), רשאי בית דין אזורי לדון בהרכב של פחות משלושה בעניינים אלה:
א. עניינים שלא על ריב.
ב. צווים לעיקול נכסים.
ג. עניין שהסכימו עליו הצדדים, כשעל פי ההלכה ניתן לוותר על הרכב של שלושה.
ד. ענייני סדר ומינהל
ה. עניינים הנידונים במעמד צד אחד.
(3) ליושב ראש ההרכב, בבית הדין הרבני הגדול או האזורי, סמכות לדון לבדו בבקשות לצווי ביניים, לצווים זמניים, להחלטות ביניים אחרות ובענייני סדר ומינהל, ורשאי הוא להסמיך חבר אחר של בית הדין לדון בעניינים אלו."

לשון התקנה קובע שבמקרים שבית הדין יכול לדון על פי ההלכה, בפחות משלושה רשאי בית הדין לדון בפחות משלושה, ומשכך על פי התקנה אין מניעה הלכתית שהחלטת סגירה ואף מחיקתה תינתן בדיין אחד. עם זאת החלטת דיין אחד אף שיש לה תוקף על פי דין בנסיבות אלו אין זו החלטה של בי"ד דאין בי"ד אלא שלושה. על פי דין תורה אין הבדל בין סגירה למחיקה. ובכל מקרה בו נסגר התיק או נמחקה התביעה, זכותו של התובע להגיש תביעתו שנית אם יש בידו ראיות שלא הובאו בפני ביה"ד, וכדאיתא בסנהדרין לא.א דלעולם יכול בעל דין להביא ראיה בין כשלא נגמר הדין ואף אחרי גמר דין, וק"ו אם לא נשמעו דבריו כלל.

תקנות עח ועט לתקנות הדיון קובעות אופן וסדרי ביטול התביעה תקנה קיא קובעת צורת ואופן הוצאת פסק דין.

וז"ל תקנות אלו:
"עח. (1) בעל דין הרוצה לבטל, בכל שלב משלבי הדיון, תביעה או בקשה שהוגשה על ידו יגיש בקשה בכתב לכך לבית הדין שלפניו הוגשה התביעה או הבקשה.
(2) הוגשה בקשה, כאמור, לפני שהנתבע או המשיב הוזמנו לדין - יחליט בית הדין אם יש להעביר את העתק הבקשה לנתבע או למשיב, אם לאו.
(3) הוגשה בקשה, כאמור, אחרי שהנתבע או המשיב הוזמנו לדין - יועבר העתק הבקשה לנתבע או למשיב.
.................
(6) ההחלטה אם לקבל את הבקשה, כאמור, או לדחותה מסורה לשיקול דעתו של בית הדין.
..................
(8) החליט בית הדין שלא להיעתר לבקשה, רשאי בית הדין לפסוק בהתאם לחומר שבתיק או לתת הוראה אחרת בדבר המשך הדיון.
עט. (1) תובע שהזניח תביעתו ולא פנה אל בית הדין במשך ששה חודשים רצופים, רשאי בית הדין להחליט על ביטול התביעה לאחר שניתנה הודעה לצדדים וניתנה להם הזדמנות לנמק מדוע לא תימחק התביעה.
(2) בית הדין רשאי להחליט על ביטול התביעה גם ללא הזמנת הצדדים, אם ראה צורך בכך.
קיא. (1) כל החלטה וכל פסק דין ייחתמו על ידי כל הדיינים שישבו בדין. ניתנו ההחלטה או פסק הדין ברוב דעות, יצוין הדבר בהחלטה או בפסק.
(2) החלטה המתייחסת לסדרי הדיון תיחתם על ידי דיין אחד."
לשון תקנות ע"ח וע"ט קובע סדרי דין באיזה אופן תדחה התביעה, ומכיון שיש לדברים אלו סדרי דין, ההחלטה צריכה להינתן על ידי בית דין כלשון התקנה, על ידי בית דין ולא על ידי דיין יחיד מדייני בית הדין.

תקנה קיא מחלקת בין החלטה שיפוטית לבית החלטה העוסקת בעניני סדר ומנהל. סעיף 1 לתקנה זו קובע שכל החלטה או פסק דין יחתמו על ידי שלושה דיינים, ולפיכך החלטה על מחיקת התביעה שהיא החלטה שיפוטית צריכה להעשות על פי סדרי הדין הקבועים, ולפיכך עליה להנתן ולהחתם בשלושה, לעומת זאת החלטה מינהלית המתייחסת לסדרי הדין סגי לה בדיין יחיד, והוא הדין סגירת תיק שהיא סגירה מינהלית. הרדמתו, ולא מחיקת התביעה יכולה להעשות אף בדיין אחד.

בנידון זה של דיון, מתן החלטה, הוצאת פסק דין בהרכב חסר, ישנה פסיקה ענפה, שאין לפעולות אלו תוקף משפטי, עיין בג"ץ 7/83 בייארס - בי"ד רבני חיפה, פד"י לח, חלק ראשון עמ' 687,673. ע"א 410/85 חמד - חמד, פ"די מ', חלק ראשון עמ' 110, 112. בג"צ 1750/91 מסילתי בי"ד רבני פ"ת, פד"י מ"ה (5) 367,360, בג"צ 297/77 חן-ביה"ד רבני איזורי ת"א, פד"י לא, חלק שלישי עמ' 79, 683, ובמיוחד עיין בע"א 756/85 יעקב-יעקב, פד"י מ, חלק שני, עמ' 637 639, בה נקבע שהחלטה שניתנה על ידי דיין אחד בבי"ד רבני, אין לראות בה החלטה שיפוטית שהרי סעיף 8 (ה) לחוק הדיינים, קובע כי בי"ד רבני איזורי ידון בשלושה.

לאור כל מה שהארכנו וביארנו, יש לקבוע שמכיון שהחלטת הסגירה ניתנה על ידי דיין יחיד, להחלטה זו לא יכול להיות תוקף משפטי הקובע את מחיקת התביעה, וזאת מפני שעפ"י חוק מת החלטה שיפוטית של מחיקת התביעה בדיין אחד הינה החלטה שיפוטית נטולת סמכות. ומשכך לא יכול להיות לה תוקף. ולפיכך יש לקבוע שההחלטה שניתנה על ידי דיין אחד הינה סגירה מנהלית בלבד ואין בה משום מחיקת התביעה. ולפיכך לא פקעה סמכותו של בית הדין.

ט"ז. נוסיף ונאמר שאין ספק שהחלטה זו של ביטול תביעה הינה החלטה שיפוטית, ונתונה לשיקול דעתו של בית הדין בכל שלב משלבי הדיין בו הוגשה וכלשון סעיפים 1 ו-2 לתקנה, ואפילו רק לאחר הגשת התביעה לבית הדין ועוד לפני שנשלחה למשיב.

ומטעם זה גם בשלב הראשוני ביותר, אין הדבר נתון לשרירות ליבו של התובע, ואפילו בשלב זה יכול ביה"ד להחליט לקבל תגובת המשיב אף שהלה לא ידע כלל שהוגשה כנגדו תביעה.

וכבר כתבתי בפסק דין אחר (א.- א. נתניה 9080 (לא פורסם)) בתביעה בה רצה התובע למשוך תביעתו כדי להגישה בפני ערכאה אחרת את טעמה ההלכתי של תקנה זו. וז"ל פסק הדין:
"בסיסה ההלכתי של תקנה זו מבוסס על האמור בסוגיית הגמ' בב"ק מו,ב דשם איתא "אמרי נהרדעי פעמים שנזקקין לנתבע תחילה והיכי דמי דקא זייל נכסיה" וכבר הרחיב בביאור הדברים מו"ר הגר"א שפירא בפס"ד שניתן בביה"ד הגדול ונדפס בפד"ר כרך י"א עמ' 378 (בפסק שניתן בהרכב הרבנים עובדיה יוסף, אברהם שפירא ושלום מזרחי), ומבואר שם שהיכא שיכול להיווצר הפסד כלשהו לנתבע מביטול ובירור התביעה שמעינן ליה ומבררין התביעה עד תומה.
וז"ל מסקנת פס"ד זה "היוצא מכל הנ"ל הוא שלא רק לתובע יש הזכות לתביעה מביה"ד לעשות אתו צדק, אלא גם הנתבע זכאי לתבוע שיעשה צדק אתו מול תביעת התובע, ולא יהיה תלוי רק בקפריזות של התובע שברצונו יזרוק טענות, ואם יהיה כדאי לו יפסיק את הדיון וישמור לעצמו זכות להכריחו שוב כשירצה, אלא הנתבע רשאי לומר לביה"ד דינו דינאי ולא להשאיר עילת תביעה, שיש בה משום נזק לנתבע בהיותה תלויה ועומדת, וזהו היסוד לתקנה שאין סוגרים תיק על פי בקשת התובע בלבד, אלא ביה"ד שומע הצדדים ורק כשמשתכנע שהפסקת הדיון באמצע לא תגרום תקלה והפסד לנתבע, סוגר את התיק".
ועיין עוד בפס"ד נוסף של ביה"ד הרבני הגדול (בהרכב הרה"ג אברהם שפירא רפאל עבו ויצחק קוליץ), שדן בנושא סגירת תיק לפי בקשת התובע ובהתנגדות הנתבע, במקרה כעין נידון דידן שהתובע רצה לחזור בו מתביעתו כדי להגישה בפני ערכאה אחרת, והעלו שם לקיים החלטת ביה"ד שאין להענות לבקשה זו."
ע"כ לשון פסק הדין.

ונראה לי להוסיף שלא רק במקום שהתובע רוצה לחזור בו מתביעתו והנתבע מתנגד להפסקת ההליכים, ההחלטה השיפוטית בענין זו הינה של בית הדין. אלא אף במקום ששני הצדדים מסכימים לביטול התביעה, ומוגשת בקשה משותפת, גם בכהאי גוונא בית הדין אינו משולל שיקול דעת, וסמכותו היא להחליט אם להענות לבקשה המשותפת או לדחיתה. ואם תאמר מהיכי תיתי שבית הדין יכול שלא להענות לבקשה לביטול תביעה במקרה ששני הצדדים מעונינים בדבר. ונ"ל לפרש הדברים על פי מש"כ אאמו"ר בפס"ד שפורסם בפד"ר כרך י"ג עמוד 279:
"ונראה דבכל בי"ד יש שני ענינים נפרדים: שקובעים את הדין, וגם פוסקים בין בעלי הדין. ולפי"ז כשיודעים להיכן נוטה הדין, הלא חוץ ממה שהם קובעים את הדין, יש גם חיוב מיוחד להודיע את הדין. ומקור לזה נראה ממה שאמר משה ליתרו: "כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי וגו'", לכאורה מה ענין הודעת חוקי האלוקים ותורתיו לדין המשפט שבין איש לרעהו? ונראה הביאור לזה הוא מאחר דיש לו לפסוק בין איש לרעהו מקודם קובעים את הדין ומודיעין אותם שהם חוקי האלקים ותורותיו, ואח"כ פוסקים את הדין שבין שני הצדדים.
ולפי"ז יוצא איפוא דאם יודע להיכן הדין נוטה, יש חיוב מיוחד שהוא מהתורה להודיע את הדין, ולכן אינו יכול להסתלק." ועיי"ש במה שביסס הדברים על פי דברי הראשונים.

ולכן נראה שבמקום שנתבררו הדברים לבית הדין, חובת בית הדין להודיע את הדין לצדדים (כמובן שבית הדין לא יכפה הצדדים לקיום פסק הדין באם אין שניהם מעונינים לקיימו), ובמקרה כזה לא יענה בית הדין אף לבקשה משותפת למחיקת התביעה. אמנם במקום שבו הוגשה תביעה ושני הצדדים, אינם מעונינים שבית הדין יברר אותה ולפיכך הדברים לא התבררו, אין ספק שבית הדין יענה לבקשה למחיקת התביעה.

הדברים שכתבנו הינם להלכה, אך למעשה מכיון שענין זה של מחיקת התביעה הינו על פי חוק הליך שיפוטי, אין הוא יכול להעשות על ידי דיין אחד, וחובה שהחלטה שיפוטית זו תינתן על ידי הרכב בית הדין.

אין ספק שההגיון הפשוט והשכל הישר אומר, שבמקום שהוגשה בקשה משותפת למחיקת תביעה על ידי שני הצדדים, שהחלטה זו הינה ענינים שלא על ריב, ועל פי ההלכה אין מניעה שתעשה בדיין אחד, שורת הדין שגם דיין אחד יוכל להענות לבקשה זו ולמחוק התביעה, עם זאת כל עוד לא נקבע הדבר במפורש בתקנות שהוצאו על ידי השר הממונה, בית הדין משולל סמכות שיפוטית לתת החלטה למחיקת התביעה בדיין אחד. ולפיכך החלטה למחיקת התביעה שניתנה בדיין אחד, אינה החלטה למחיקה, ומשכך לא פקעה סמכות בית הדין.

י"ז. אך באמת נראה שבנידון דידן, אף אם היינו קובעים שמחיקת התביעה שנעשית על ידי דיין אחד, יש לה תוקף משפטי על פי החוק. בנסיבות המקרה שלפנינו, דינה של החלטה זו להתבטל, מפני שהגשת הבקשה מצד האשה היה בחוסר תום לב ומתוך כוונה להטעות את הבעל ואת בית הדין.

כפי שכתבנו בראש דברנו הבעל הגיש תביעת גירושין כרוכה, אחרי הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסכם למחיקת התביעה ובתנאי שבאם יתעורר הסכסוך מחדש, הסמכות תהיה מוקפת לבית הדין. ההסכם הוצג לתיק בית הדין, וביה"ד התבקש לאשרו, לאחר זמן הגישה ב"כ האשה בקשה המתנגדת לאישור ההסכם, ולפיכך פנה הבעל בבקשה לבית הדין שלא למחוק התביעה. לאחר זמן נוסף הוגשה לבית הדין בקשה משותפת של הבעל וב"כ האשה בה התבקש בית הדין למחוק התביעה. ביה"ד נענה לבקשה ומחק התביעה. חמישה ימים אחרי מחיקת התביעה הגישה האשה תביעה בנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין לבית המשפט, משנודע לבעל על הגשת תביעת האשה לבית המשפט, פנה הלה לבית הדין לבטל מחיקת התביעה מפני שהאשה הטעתה אותו ואת בית הדין.

אין ספק לבית הדין שבנסיבות הענין, טענת הבעל הינה טענה צודקת והבעל ובית הדין הוטעו על ידי האשה וב"כ. מבלי לדון על תוקפו המשפטי של ההסכם. ברור שהבעל שהינו עו"ד במקצועו, רצה שלבית הדין תהיה סמכות שיפוטית לדון בתביעת הרכוש. הבעל אמנם רצה לאפשר לצדדים אפשרות נוספת להשגת שלום בית ו/או מיצוי המו"מ בדרכי שלום, אבל כל מעשיו והתנהלותו מוכיחים שלמרות זאת לא רצה לותר על מה שנראה לו כזכויותיו (סמכות בית הדין), ולפיכך אין ספק שהבקשה המשותפת שהוגשה לבית הדין היתה מתוך הסכמה והבנה עם ב"כ האשה, שעכ"פ פני האשה לשלום בית או למיצוי המו"מ בדרכי שלום, ואין ספק שלו היה יודע שימים ספורים אחרי ביטול התביעה תגיש האשה תביעתה לבית המשפט לא היה מגיש בקשתו למחיקת התביעה.

הזמן הקצר שעבר ממועד ביטול התביעה למועד שבו הוגשה התביעה לבית המשפט, מורה שמלכתחילה לא היתה כוונה כנה מצד האשה לחזור לשלום בית, או לנהל מו"מ מבלי להזקק לערכאה משפטית, וכל מטרת הגשת הבקשה היתה כדי להערים על הבעל ועל בית הדין, להפקיע סמכות בית הדין וזאת בכדי להגיש התביעה בערכאה אחרת.

לא בכדי כותבת ב"כ האשה בתביעתה לבית המשפט ובסיכומיה, הבעל הגיש בקשה למחיקת התביעה.וזאת בכדי להציג מצב שוא כאילו הבעל בעצמו יזם נושא זה וללא קשר למה שהתנהל בין הצדדים ממועד הגשת התביעה עד הגשת הבקשה.

העובדה ששני הצדדים חתמו על הבקשה מורה שהגשת בקשה זו נעשתה לאור ההסכמה והסיכומים שביניהם, וברור שהאשה נהגה במקרה זה בחוסר תום לב מובהק, כדי להשיג השגים הנראים לה ראויים, והוא להפקיע סמכות בית הדין, על מנת להגיש התביעה באופן מידי בבית המשפט ולקנות סמכות בערכאה זו.

י"ח. הכלל היסודי הנדרש מכל מי שמגיש תביעתו בפני ערכאה שיפוטית, היא התנהלות בתום לב. וכמו שכותבת האשה בתביעתה לבית המשפט ובסיכומיה לבית הדין, שיש לקבוע שלבית דין אין סמכות שיפוטית מפני שהבעל נהג בהגשת תביעתו בחוסר תום לב, וברור שאותה תביעה נדרשת גם מן האשה עצמה.

הרא"ש בתשובותיו כלל ע"ח אות ג' האריך לבאר חובתו של בית הדין למנוע מהמערימים והנוהגים בחוסר תום לב להפיק זממם וז"ל:
"תורת אמת וחקים טובים ומשפטים ישרים נתן הקב"ה לעמו ישראל על ידי משה רבנו עליו השלום, דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, צדיקים ילכו בה ופושעים המתנכלים לעקש הישרה להגדיל שקל במאזני מרמה, חייבים חכמי ישראל לסכל עצתם ולבטל מחשבותם...

ומצינו בדברי חכמים שבטלו עצת המערימים כדאמרינן בפרק המקבל קח, א בדינא דבר מצרא, זבן גריוא דארעא במציעתא דארעא, חזינן אי עידית היא אי זיבורית היא ומפקינן לה מיניה. והדברים ק"ו, ומה התם דתקנת חכמים בעלמא היא דבר מצרא משום ועשית הישר והטוב, נתחכמו חכמי התלמוד לבטל ערמתו ולא תעשינה ידיו תושיה, על אחת כמה וכמה הבא לגזול חברו ולעבור על דברי תורה שנבטל ערמתו...

מכל הלין חזינן דכל הרוצה להערים להפקיע תקנת חכמים ולעשות לחבירו תחבולה לכדוהו חכמים בערמם ועמדו כנגדו להפר עצתו לבטל מחשבתו הרעה, ואנו נדון דבר מדבר ונלמוד דבר מדבר, כי המתחדשות בכל יום, אלא שהבאים אחריהן יוצאין בעקבותיהן ומדמין מילתא למילתא".
העולה מדבריו, כי מחובת בי"ד לדחות כל טענה שיש בה משום הערמה או כל תחבולה ותכסיס שבעלי הדין רוצים לעשות, כדי לזכות בממון ויש לסכל ולבטל כוונת העושה.
תשובה זו של הרא"ש הובאה ע"י הרמ"א להלכה בחו"מ סי' צט סעיף ח', שכתב:
"מי שבא להפקיע תקנת חכמים בערמה ובתחבולות, וכל שכן לגזול של חבירו, חייבים חכמי הדור לבטל כוונתו, אעפ"י שאין כאן ראיה, רק אומדנות מוכיחות היטב".
י"ט. בית דיננו כבר האריך בנושא זה של חובת הצדדים לנהוג בתום לב, ולפיכך כשאחד מהם נוהג בחוסר תום לב, אין הוא קונה סמכות בתביעה זו, עיין מש"כ בהחלטתנו מיום 20/7/05 בתיק י.-י. 4652-21-1 ובהחלטתו מיום 16/5/06 בתיק ד.-ד. 6323-24-1 ונעתיק משם הענינים הנוגעים לענינו:
"כידוע, על פי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1953 (להלן - חוק שיפוט בתי דין רבניים):

"הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג".
בית המשפט העליון קבע שלושה מבחני עזר, על מנת למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על ידי מי מבני הזוג: ראשית, נדרש כי תביעת הגירושין תהא כנה: שנית, נדרש כי הכריכה תהא כנה: ושלישית, נדרש כי הכריכה תיעשה כדין (ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד (4) 155, 157). רק בהתקיים שלושת התנאים האמורים, ירכוש בית הדין הרבני סמכות שיפוט ייחודית בעניינים שנכרכו בתביעת גירושין, כאמור בסעיף 3 לחוק (להלן: "תנאי הכריכה"). כאשר בית הדין לא רכש סמכות לדון בעניינים הכרוכים, מצויה הסמכות החוקית לדון בעניינים אלו בידי בית המשפט לעניני משפחה.
...............
על דרך ההיקש יש לומר שכמו שתביעה שהוגשה לביה"ד בחוסר כנות באחד משלושת התנאים שהותוו בפסיקת בית המשפט, הוא הדין והוא הכלל שינהג במקרה שמאן דהוא יגיש תביעה הנגועה בחוסר תום לב ובחוסר כנות לביהמ"ש, שבמקרה זה לא יקנה ביהמ"ש סמכות. ובאם תוגש לאחר מכן תביעה לביה"ד הרבני, תהיה הסמכות בנושא זה נתונה לביה"ד.
................
לאור כל האמור לעיל ביה"ד קובע, שמכיוון שתביעת הגירושין של הבעל היתה כנה, הכריכה היתה כנה וכדין וכן משלוח ההזמנה היתה בכנות וכפי הפרוצדורה המקובלת, מה שאי אפשר לומר על התנהגות האשה בהמצאת כתב התביעה, ולפיכך הסמכות לדון בכל עניני הרכוש הינה של ביה"ד".
בזמן כתיבת החלטה זו לא ידע בית דיננו על החלטה דומה שניתנה על ידי בית הדין הגדול כשנה קודם, החלטה המגיעה למסקנה דומה להחלטתנו, והקובעת שתביעה שהוגשה לבית המשפט בחוסר תום לב אינה מקנה סמכות לבית המשפט, זכותו ואף חובתו של בית הדין לקבוע שהסמכות נתונה לו אף בתביעה שהוגשה אחרי כן בפניו באם תביעה זו הוגשה כרוכה כחוק. בתיק זה הוגשה תביעת האשה למזונות לבית המשפט אך המצאת התביעה לבעל נעשתה זמן רב אחרי שהוגשה בפועל וז"ל ביה"ד הגדול בפס"ד מיום 5/5/04 בתיק 296-21-1.
"אכן, על פי הפרשנות לסעיף 4 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, קיימת לאשה זכות בחירה באשר למקום בו תגיש את תביעתה למזונות, אם לבית הדין הרבני ואם לבית המשפט האזרחי. ברם, זכות זו הוגבלה על ידי סעיף 3 לאותו חוק, כאשר קודם לכן נכרך ענין המזונות בתביעת גירושין. הגבלה זו הותנתה על ידי הפסיקה, בקיומם של תנאי הכריכה.
מעבר להגבלות אשר בסעיף 3 לחוק, מוגבלת הזכות האמורה של האשה, כמו כל זכות משפטית, לדרישת תום הלב ולדרישה שלא לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. ברוח זו כתב השופט מ' אלון (כתוארו אז) בע"א 700/81 פז נ' פז פ"ד לח(2) 737, בעמ' 742:
"דומה עלי, שמשבא לעולמנו עקרון תום הלב בסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973, ומשנתקבל עיקרון זה כעיקרון, אשר מצודתו פרושה - מכוח הוראת סעיף 611 (ב) של חוק החוזים (חלק כללי) - על כלל המערכת המשפטית בישראל (ראה בג"צ 566/81, בעמ' 9 - 10), מן הראוי שעיקרון זה ישמש כנקודת מוצא וכקו מנחה גם בסוגיית הכריכה לפי סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), ואולי מתוך כך תבוא סוגיה זו על הסדרה הנאות. עיון זה אשאיר לעת מצוא, בבוא שעתו ועניינו".
...............
מעניין לציין, כי בהחלטה ב-דנג"ץ 843/02 רון ארז נ' ביה"ד הרבני ואח' (לא פורסם), נדחתה בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב ביחס לפסיקות שנקבעו בבג"ץ עינת רון, בנימוק שהשופטת בייניש לא חידשה שם הלכה, אלא יישמה דוקטרינות מקובלות משכבר הימים, בראשן הדוקטרינה האוסרת על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט. כן נאמר שם, כי השופט אנגלרד ביסס את פסיקתו על כללי הכריכה, וכידוע גם כללים אלו מבוססים על דרישת תום הלב והאיסור לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט.

הנה כי כן, חובתו של בעל דין לנהוג בתום לב בהליכי משפט, מהווה הן נקודת המוצא והן נקודת הסיום בהסדרים הקובעים את כללי היישום של הסמכות המקבילה שבין בתי הדין הרבניים לבתי המשפט לעניני משפחה.

משכך, אין מנוס מן המסקנה כי "זכות הבחירה" שניתנה לאשה באשר לפורום שידון בתביעתה למזונות, כמו גם הכלל לפיו לא ידון בית הדין הרבני בתביעה להחזקת ילדים או רכוש שנכרכו בתביעת גירושין, אם קודם לכן הוגשה כבר תביעה באותם עניינים לבית המשפט האזרחי, כפופים לחובה לנהוג בתום לב ושלא לעשות שימוש לרעה בהליכי משפט. מי שנהג בניגוד לכך, לא יישמע בטענה שהקדים והגיש תביעתו לבית המשפט לענייני משפחה.

הואיל ובעת בה הופרה חובת תום הלב, הגיש בעל הדין שכנגד תביעת גירושין כרוכה, אשר עומדת בתנאי הכריכה, דין הוא שבית הדין הרבני יפעיל את סמכותו שהוקנתה לו בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים.

בנסיבות שכאלו, הכלל בדבר "חוסר שיקול דעת" שהוזכר בדברי השופט זמיר, נסוג אחור, ותחתיו יבוא הכלל המחייב "הפעלת שיקול דעת", ואשר על פיו ערכאה מוסמכת חייבת להפעיל את הסמכות המוקנית לה על פי החוק". עכ"ל בפסק דין זה.

כ. ומעתה נהדר לנידון דידן, הנה כמו שהגשת תביעה בחוסר תום לב לא מקנה סמכות למגיש אותה, הוא הדין בנידון דידן, מכיון שהגשת הבקשה היתה בחוסר תום לב, ומתוך הטעית הבעל ובית הדין, דינה של ההחלטה למחיקת התביעה על פי בקשה שהוגשה בחוסר תום לב להתבטל. ומשכך החלטת בית הדין למחיקת התביעה וסגירת התיק בטלה.

לאור כל מה שכתבנו והארכנו לעיל ביה"ד קובע שהסמכות לדון בכל עניני הרכוש והמזונות שנכרכו בתביעת הגירושין של הבעל הינה של בית הדין.
(-)שלמה שפירא, דיין

מצטרפים למסקנה שהסמכות לדון בתביעת הגירושין ובכל הכרוך בה הינה של בית הדין הרבני
(-) יעקב זמיר - אב"ד (-) אברהם שינדלר, דיין

(-) יעקב זמיר , אב"ד (-) שלמה שפירא , דיין (-) אברהם שינדלר, דיין

ניתן ביום כ"ט ניסן תשס"ט (23/04/2009)