ה ח ל ט ה

1. בני הזוג י.ח. (להלן:"הבעל") ור.ח. (להלן:"האשה") נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 1974. לבני הזוג שני ילדים בגירים. בשנים האחרונות פיתח הבעל עסקים ברומניה תוך שהוא מנצל את אזרחותה הרומנית של האשה. בני הזוג נהגו להפגש מידי שבועיים בארץ או ברומניה.
ביום כ"ה אייר תשס"ט (19/5/09) הגישה האשה תביעת שלום בית כנגד הבעל.
בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב. כמו כן, הגישה האשה לבית הדין בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל.
בתביעת שלום הבית ובנימוקים למתן צו עיכוב היציאה טוענת האשה שלבעל ישנה פילגש נכרית עמה הוא מתגורר בדירה הרשומה על שם האשה ברומניה.
האשה גם טוענת שהבעל בזבז על פילגשו סכומי כסף גדולים השייכים לבני הזוג ושאף העביר לחשבונה בחודשים האחרונים סכומי עתק.
האשה טוענת שהיא משוכנעת שהבעל עתיד להגיע לארץ בתקופה הקרובה לשם חיסול עניניו ושלאחר מכן יעבור לרומניה, שם תתקשה לאתרו ולבקש ממנו להתירה מעגינותה. מנימוקים אלו ביקשה האשה מביה"ד ליתן צו לעיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל.

2. ביום כ"ה אייר תשס"ט (19/5/09) נעתר ביה"ד לבקשתה של האשה ונתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל במעמד צד אחד.
ביה"ד נתן את הצו בדיין יחיד וזאת ע"פ סמכותו של ביה"ד לפי סעיף 8(ה)(2) לחוק הדיינים,התשט"ו- 1955.
ביום כ"ט סיון תשס"ט (21/6/09) נעתר ביה"ד לבקשה להאריך את הצו, ועפ"י סמכותו לפי תקנה ק"ז (6) לתקנות הדיון בבתי הדין הרבניים האריך את תוקפו של צו עיכוב היציאה לתקופה של שנה.

3. ביום ט"ו תמוז תשס"ט (7/7/09) הוגשה לביה"ד בקשה בהולה של ב"כ הבעל לביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ שהוטל כנגד הבעל. בהתאם לתקנה ק"ז(א) (3) ו-(6) קבע ביה"ד דיון דחוף בבקשה ליום כ"ב תמוז תשס"ט (14/7/09).

4. למועד הדיון הקבוע ביום כ"ב תמוז תשס"ט (14/7/09) התייצבה האשה וב"כ וב"כ הבעל. הדיון התקיים בדיין יחיד וזאת ע"פ סמכותו של ביה"ד לפי סעיף 8(ה1) לחוק הדיינים. במהלך הדיון התברר שאכן קיים קרע עמוק בין בני הזוג וכן קיים קרע בין הבעל ובין ילדיו, וכל זאת בשל קשריו של הבעל עם פילגשו הנכריה.
כמו כן התברר שהבעל עומד לקבל אזרחות רומנית בימים הקרובים ומטרת ביקורו בארץ נועדה להשלמת הליכי קבלת האזרחות בשגרירות הרומנית בישראל.

5. ביה"ד משוכנע מעל לכל ספק שבנסיבות יצירת הקרע והתרחבותו בין בני הזוג ולנוכח העובדה שהבעל עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, ישנו חשש ממשי לעיגונה של האשה כך שהבעל ימנע מליתן גט לאשה או שיתנה את מתן הגט בתנאים שאינם על פי דין כך שהאשה תדרש "לשלם" תמורת קבלת גיטה וחרותה.

6. אמנם חופש התנועה הוא עיקרון חשוב שביה"ד נותן לו משקל חשוב אך מנגד עומד החשש הממשי לעיגונה של האשה ולפגיעה חמורה בחרותה.
כששני אינטרסים "מתנגשים" יש צורך למצוא איזון נכון בנסיבות הענין.
דומה שהמחוקק מצא איזון מתאים ונכון בסעיף 7ב לחוק בתי דין דתיים(כפיית ציות ודרכי דיון),התשט"ז-1956, שם נקבע שבית דין יתן צו עיכוב יציאה מן הארץ, כשישנו חשש עיגון ממשי או כשהנתבע עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, והעדרו יכביד על בירור המשפט, והכל, אם לא ניתן להבטיח את בירור המשפט בדרך של מתן ערובה מתאימה או בדרך אחרת לרבות בדרך של השלשת גט.

7. לפיכך, לאור החומר אשר בתיק ולאחר שיקול דעת פוסק ביה"ד שצו עיכוב היציאה מן הארץ שניתן כנגד הבעל י.ח. ת.ז.:XXXXXXXXX יבוטל בכפוף לתנאים הבאים :
א. הבעל יתייצב בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב וישליש גט לאשתו.
ב. הבעל ימציא ערבות בנקאית על סך 200,000 ש"ח להבטחת כשרות הגט ולהבטחת התייצבותו לדיונים בבית הדין. לחילופין, הבעל יכול להציע ערבות כספית אחרת שתניח את דעתו של ביה"ד על סכום שלא יפחת ממאתיים אלף ש"ח.

8. מזכירות ביה"ד תפנה כל בקשה לביטול צו עיכוב היציאה להרכב המשפטי המטפל בתיק.

ניתן ביום כ"ז תמוז תשס"ט (19/07/2009)
(-) הרב שלמה שטסמן, דיין