ה ח ל ט ה

א. בפנינו בקשה לגירושין בהסכמה מיום 28/4/09. בדיון שהתקיים ביום א' סיון תשס"ט 24/05/09 התברר לביה"ד שהאשה עברה הליך גיור בבית הדין המיוחד לגיור בחיפה.

האשה צירפה לבקשתה מעשה בי"ד לטבילה לפיו טבלה לגירות ביום י' ניסן תשס"ז 29/03/07 אולם עד היום לא קיבלה תעודה המרה.

ב. המבקשים הצהירו בדיון בפנינו שהכירו זה את זו בארץ בשנת 2002 ונישאו בנישואין אזרחיים במדינת נבדה בארה"ב ביום 30/5/06.

את הליך הגיור החלה המבקשת לאחר שכבר היתה נשואה אזרחית למבקש. במועד הטבילה לגירות הייתה המבקשת בהריון מהמבקש ונולדה להם בת פלונית ביום 3/7/07.

לשאלת ביה"ד מדוע לא נישאו כדמו"י עם סיום הליך הגיור, כמקובל אצל בני זוג שאחד מהם עובר גיור בבתי הדין המיוחדים לגיור. המבקשת השיבה שבמועד הגיור הייתה בשמירת הריון, לאחר הלידה הניקה הבת עד גיל שנה לאחר מכן שלום הבית התערער ולכן לא התחתנו ברבנות עד היום.

לשאלת ביה"ד האם שמרה טהרת משפחה מאז שהתגיירה, השיבה המבקשת שהואיל ולא התחתנו כדמו"י לא ידעה מה לעשות ולא הלכה למקוה אפילו פעם אחת מאז שטבלה לגירות.

הבעל הצהיר בפנינו שגדל כאדם חילוני, ולא קיים הבטחתו בפני ביה"ד לגיור שישמור שבת והוא נוסע בשבת. גם האשה הודתה בפנינו שכשהיא צריכה היא נוסעת בשבת. לגבי כשרות ציינה שקונה בסופרמרקט מוצרים כשרים, אולם המעבר לבית אמה הנוכריה מלמד שאינה חוששת משאלות הכשרות בבית אמה.

לשאלת ביה"ד מדוע לא דאגה המבקשת לקבל תעודת המרה במהלך השנתיים שעברו מאז טבלה לגירות השיב הבעל: "שנינו הגענו להחלטה להתגרש".

ג. ביה"ד הבהיר לצדדים שכל עוד לא תמציא האשה תעודת המרה, יתכן וביה"ד יהא מנוע מלטפל בבקשה שלהם לגירושין בהעדר סמכות, הואיל ולביה"ד הסמכות לדון בגירושין של בני זוג יהודים בלבד.

ד. ביה"ד פנה לבתי הדין המיוחדים לגיור וקיבל את העתק תיק הגיור של המבקשת.

מהעיון בתיק הגיור עולים הנתונים הבאים: התיק נפתח ביום 8/3/07, התקיים דיון אחד ביום כ"א אדר תשס"ז 11/3/07 והמבקשת הופנתה לטבילה בו ביום וטבלה לגירות ביום י' ניסן תשס"ז 29/3/07.

עולה מהאמור שהליך הגיור ממועד פתיחת התיק ועד לסיומו בטבילה לגירות נמשך שלשה שבועות בלבד.

בפסה"ד של ביה"ד לגיור מיום כ"א אדר תשס"ז 11/3/07 ציינו חברי ביה"ד בהערות, שהמבקשת בהריון בחודש החמישי ושעליהם להינשא כדמו"י.

כאמור המבקשת לא נישאה כדמו"י, וכיום מבקשת להתגרש בגין היותה נשואה אזרחית לפני שהתגיירה.

תשובותיה של המבקשת לשאלות ביה"ד לפיהן, לא נישאה כדמו"י אחר הגירות הואיל והייתה בשמירת הריון ולא הלכה למקווה אפילו פעם אחת אחר הגירות בגלל שלא נישאה כדמו"י, הם שעוררו את ביה"ד לבקש את תיק הגיור ולבחון את הליך הגיור.

ה. כידוע המדיניות בבתי הדין המיוחדים לגיור היא, להשיא את המתגיירים להם יש בני זוג בחו"ק כדמו"י בסמוך לסיום הליך הגיור.

ביה"ד הנחה המבקשים בפסה"ד לגיור שעליהם להינשא כדמו"י. העובדה שהמבקשים לא נישאו כדמו"י במשך תקופה ארוכה של למעלה משנה עד שהתערער שלום הבית, מטילה ספק בכנות שהייתה למבקשים בהליך הגיור.

הסברה של המבקשת שלא טבלה לנידתה אפילו פעם אחת אחר הגיור, בגלל שלא נישאה כדמו"י ולא ידעה מה לעשות, אינו מתקבל על הדעת.

אך טבעי הדבר ששאלות וקשיים המתעוררים אצל המתגיירים מופנים על ידם אל ביה"ד לגיור, או לסמכות הלכתית אחרת עמם נמצאים המתגיירים בקשר שוטף.

אילו היה חשוב בעיני המבקשים קיום חו"ק כדמו"י ושמירת טהרת משפחה, כפי שהתחייבו בהליך הגיור, היו מפנים שאלותיהם לגורם מוסמך לצורך קבלת הנחיות בענין.

חיי נישואין ללא חו"ק וללא טהרת משפחה, הינם בניגוד מוחלט ליסודות הבסיסיים ביותר הנלמדים בהליך הגיור.

ו. העיון בחומר שבתיק הגיור מלמד שבהליך גיור זה לא נשמרו כללי הדיון בבקשות לגיור התשס"ו 2006. אין ראיון מפורט של שליח בי"ד עם המועמד ובן זוגו בתחילת ההליך ובסוף תקופת הלימודים כפי שנקבע בכלל ג' וח' לכללי הדיון.

הראיון היחיד בתיק התקיים יומיים לפני ההופעה בביה"ד בו התקבלה לגיור.

הראיון כולל פרטים עובדתיים תמציתיים בלבד ללא כל פירוט על היקף לימודיה וידיעותיה של המבקשת.

בתיק מופיע שמה של משפחה מאמצת מפ"ת עמה היו אמורים המבקשים להיות בקשר לפני הליך הגיור ולאחריו.

ביה"ד דנן פנה למשפחה המאמצת והתברר, שפרט לביקור יחיד בשבת בשלח תשס"ז כחודש לפני הגיור,לא יצרו המבקשים כל קשר עמם, גם אחר הגיור למרות שגרו בפ"ת.

לדעתנו לא ניתן להגדיר משפחה שביקרו אצלה ביקור חד פעמי כמשפחה מאמצת עליה יוכל ביה"ד לבסס החלטתו לקבל מועמד/ת לגיור.

ז. האמור לעיל הינו כהקדמה להתייחסותנו להחלטה ולמעשה בי"ד של ביה"ד המיוחד לגיור שניתנה ביום כ"ה ניסן תשס"ט כשנתיים לאחר הגיור.

במה דברים אמורים: ביום כ"ה ניסן תשס"ט הגיעה המבקשת עם הבת שנולדה אל ביה"ד לגיור בחיפה, וסיפרה להם שנפרדה מבעלה וחזרה אל בית הוריה במגדל העמק, ובעלה נשאר בפ"ת והם החלו בהליך גירושין.

המבקשת הסבירה לביה"ד לגיור שלא התחתנה כדמו"י כי היתה בשמירת הריון, לאחר הלידה היחסים לא עלו יפה והחליטו להתגרש.

ביה"ד לגיור לא בחן מה קרה עם המבקשת במשך שנתיים מאז טבלה לגירות, ולא פנה לגורמים עמם היתה אמורה להיות בקשר על מנת לבדוק אם אכן המבקשת מימשה את הליך הגיור.

ביה"ד ציין לפרוטוקול "לדבריה המשיכה לשמור מצוות".
החלטת ביה"ד לגיור בעקבות הדיון ביום כ"ה ניסן תשס"ט הינה:

"מכיון ששני בני הזוג חיו ביחד אחר הגיור והם נשואים בנישואין אזרחיים, היא צריכה לעשות גירושין בבי"ד רבני. אנו ממליצים לה לפתוח תיק גירושין על סמך אישור הטבילה המעיד שהיא יהודיה, ובהמשך תקבל תעודת המרה. אנו שולחים את התיק להנפקת תעודת המרה. זקוקה לגט לחומרא כמקובל בנישואין אזרחיים בין יהודים".

ביה"ד לגיור חתם בו ביום על מעשה בי"ד לגיור ושלח התיק להנפקת תעודת המרה, למרות שהמבקשת לא נישאה כדמו"י.

בעקבות החלטה הנ"ל פנו המבקשים לביה"ד דנן ביום ד' אייר תשס"ט בבקשה לאישור הסכם גירושין וסג"פ.

ח. ביה"ד דנן תמה על ההחלטה ועל מעשה בי"ד שנחתם בניגוד לכללי הדיון בבקשות לגיור תשס"ו - 2006.
בסעיף ט"ו (3) לכללים נאמר במפורש:

"במקרים שהתקבלה בהם החלטה בביה"ד כי על בני זוג להינשא כדמו"י, לא תוצא תעודת מעשה - בי"ד בטרם בוצעה ההחלטה והופקד העתק הכתובה או אישור הרב עורך החופה בתיק המבקש/ת".

בנידון זה בפס"ד לגיור מיום כ"א אדר תשס"ז נאמר שעל בני הזוג להינשא כדמו"י.

כאמור המבקשת לא נישאה כדמו"י, והנישואין האזרחיים נערכו לפני הגיור בהיותה נוכריה.

אם כן על סמך מה נחתם מעשה בי"ד, ועל סמך מה ניתנה החלטה להנפיק תעודת המרה.

העובדה שהמבקשת אינה מעוניינת כיום בנישואין כדמו"י עם בן זוגה והחלה בהליך גירושין, אינה מצדיקה הנפקת תעודת המרה. בפרט כאשר ההימנעות מנישואין כדמו"י בסמוך לסיום הליך הגיור, הייתה צריכה להדליק אור אדום ולומר דרשני.

המבקשת נזכרה לפנות לביה"ד לגיור לצורך תעודת ההמרה רק לאחר שהחליטה להתגרש כשנתיים אחר שטבלה לגירות. העדר הפניה לקבלת תעודת המרה גם היא מלמדת שהדבר לא היה חשוב לה.

ט. התייחסות ביה"ד לגיור לבני זוג אלה כמו לשני יהודים שנישאו אזרחית תמוהה בעיננו.

בנידון זה המבקשת עלתה ארצה בשנת 90 בהיותה בת 10, גדלה ולמדה בארץ והכירה בן זוג ישראלי, עמו נישאה בנישואין אזרחיים בשנת 2006 בהיותה נכריה. אל ביה"ד לגיור הגיעה לאחר שנישאה אזרחית, ובהיותה בחודש חמישי להריונה.

כל הסברות שנאמרו בפוסקים ביחס לצורך בגט במקרה של נישואין אזרחיים בין שני בני זוג יהודים, אינן שייכות לנידון זה בו נישאה המבקשת בהיותה נוכריה.

גם ביחס לבני זוג יהודים שנישאו אזרחית הענין שנוי במחלוקת בין גדולי הפוסקים בדורות האחרונים. עיין אגרות משה אה"ע ח"א סימנים ע"ד ע"ה אה"ע ח"ב סימן י"ט ח"ג סימן כ"ה וח"ד סימן פ"א. לפיכך אין צורך להחמיר ולהצריך ג"פ בנישואין אזרחיים שנעשו בגויותה.

בנידון זה העדר נישואין בחו"ק כדמו"י מטיל ספק בכנות הגירות של המבקשת, בפרט לאור הסבריה לביה"ד ולאור כך שלא טבלה אפילו פעם אחת לנידתה.

ישנו חשש סביר שכל הגירות היתה לעשות רצונו של בן זוגה שדאג מכך שילדיו יחשבו נוכריים. המדיניות להקל בגירות לשם אישות מהשיקולים שהוזכרו בפוסקים שוב אינם קיימים כאשר המבקשת לא נישאה כדמו"י, נפרדה מבן זוגה וחזרה לבית אמה הנוכריה.

לדעתנו גם אם לאחר הגיור היו מתחתנים בנישואין אזרחיים בלבד, היה מקום לומר שזה מטיל פגם בגירות שהרי כל מטרת הגירות היא כדי שינשאו כדמו"י. מי שלאחר גיור מתחתן בנישואין אזרחיים מגלה דעתו שאינו חפץ בנישואין כדמו"י, ק"ו כאשר לא נערכו כל נישואין לאחר הגיור.

י. מעמדם של המבקשים גם אם לא היה ספק בגיור, הוא כשל בני זוג המקיימים מערכת זוגית לכל דבר בלא נישואין, שאין הדרך להצריך בהם גט לחומרא מאותם טעמים שנאמרו ביחס לנישואין אזרחיים.

העובדה שהמבקשים נשואים אזרחית לפני הגיור מצריכה התרת נישואין אלה בדרך המקובלת. אולם לא נוכל להחשיבם בגין נשואים אזרחיים אלה כשני יהודים שנישאו אזרחית.

יא. לאור כל האמור ביה"ד פונה לביה"ד לגיור בחיפה לבדוק ולבחון שוב את החלטתו לאור מה שהתברר לפנינו, ולהשיב לביה"ד דנן על הערותינו להליך הגיור ועל החלטתם להורות להנפיק תעודת המרה.

יב.החלטה זו תשלח אל ביה"ד המיוחד לגיור בחיפה ולנשיא ביה"ד הגדול הגאון הרב שלמה משה עאמר שליט"א על מנת שישקול אם להורות בתוקף סמכותו, לעכב הנפקת תעודת המרה למבקשת.

ניתן ביום ח' סיון תשס"ט (31/05/2009)
(-) הרב משה אוחנונה, אב"ד (-) הרב דוד מלכא, דיין (-) הרב יגאל לרר, דיין