ב"ה
בית הדין האזורי צפת
בפני כבוד הדיינים:
הרב אוריאל לביא
הרב חיים בזק
הרב יועזר אריאל
אב בית דין
דיין
דיין
תיק מספר: 3266-64-1
תאריך: כ"ח תמוז תשס"ו
24/07/2006
תובע פלוני
נתבעת פלונית
הנדון: שונות
נושא הדיון: דחיית תביעה לביטול הסכם גירושין

פסק דין
הצדדים התגרשו בבית הדין וביום כ"ח סיון תשנ"ח (22.6.98) בית הדין אישר את ההסכם וניתן לו תוקף של פסק דין.

כעת בפני בית הדין תביעת הבעל לשעבר, פלוני, לביטול הסכם הגירושין. בפנינו כתבי תביעה והגנה מפורטים, והתקיים דיון בין הצדדים שבו הצדדים השמיעו את טענותיהם.

בטרם נתייחס לטענותיהם, נציין להחלטות קודמות של בית הדין שניתנו לאחר הגשת התביעה הנוכחית, החלטות מיום כ"ד אלול תשס"ה (28.9.05) ומיום כ"ד כסלו תשס"ו (25.12.05) ומיום כ"א שבט תשס"ו (19.2.06). פסק הדין הנוכחי ניתן בהמשך לקבוע בהחלטות הנ"ל.

נקדים הקדמה המתחייבת, בעקבות טענות שעלו מצד התובע בכתב התביעה ובמהלך הדיון, שעיקרן הבעת טרוניה על ביה"ד שאישר את ההסכם, למרות המחיר הכבד שהבעל שילם במסגרת ההסכם.

יובהר בזאת, הליך אישור הסכם גירושין בפני בית הדין אינו הליך בעל אופי אדוורסרי. הוא אינו הליך שנועד להכריע בהכרעה שיפוטית בין שני יריבים המתעמתים ביניהם. אישור הסכם הממון הוא הליך פורמאלי שאינו מצריך דיון מהותי לגופן של הסוגיות הנכללות בהסכם (בג"ץ 01\8578 חליווה נגד חליווה).

נוסיף ונצטט מפס"ד של ביהמ"ש העליון ע"א 189/95 שבו נכתב כדלהלן –
"הרי שכאן מדובר באישור הסכם ממון לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג. אישור כזה איננו "פסק-דין". אין הוא מכריע במחלוקת שבין הצדדים. אין בית-המשפט בודק את תוכנו של הסכם הממון המובא בפניו לשם אישור תוכנו ואין הוא אמור לאשר את תוכנו. כל שעושה בית-המשפט הוא מתן אישור להסכם, לאחר שנוכח שבני-הזוג עשו אותו בהסכמה חופשית ובהבינם את משמעותו ואת תוצאותיו (סעיף 2(ב) לחוק יחסי ממון בין בני זוג)".
על כן אין מתפקידה של הערכאה השיפוטית המאשרת את ההסכם להתערב בהסדרים הרכושיים הקבועים בו מתוך ניסיון לשנותו או להשיג איזון רכושי אחר ממה שהוסכם בהסכם בטרם שהצדדים הופיעו לאישור ההסכם. אלא קודם לאישור ההסכם יש לוודא שהצדדים הבינו את פרטי ההסכם ומשמעויותיו, וכי ההסכם נחתם ברצון חופשי, ואינו פוגע בתקנת הציבור.

יתכן שצד אחד להסכם הסכים לוותר ויתורים מרחיקי לכת, על מנת להשיג יעד מסוים החשוב לו באותה שעה, ולשם השגתו הוא מסכים לשלם מחיר כבד, וזאת לאחר שהפעיל שיקול דעת בטרם חתם על ההסכם. בנסיבות אלו בית הדין יאשר את ההסכם בכפוף לתנאים הנ"ל.

במקרה הנוכחי, הבעל תבע תביעת גירושין. התקיים דיון בתביעה וביום י"ז אדר תשנ"ח (15.3.98) ניתנה החלטה שבה נקבע שאין עילה לחייב את האשה בגירושין. בהחלטה זו נכתב כדלהלן –
"התביעה נובעת עקב כך שהבעל הכיר אישה אחרת, נטש את אשתו ועבר להתגורר עם אותה אישה. בנסיבות אלו האשה רשאית להתנות את הסכמתה לגירושין בכך שיובטח עתידה הכלכלי שלה ושל הילדים, עד שיעמדו ברשות עצמם".
בהמשך להחלטה זו, הוצגה הצעת פשרה מטעם בית הדין, הצעה שהיה בה מרכיב של ויתור רכושי משמעותי מצד הבעל, שכפי שנראה היה הבסיס להמשך המו"מ בין הצדדים, שהבשיל בהסכם שלבסוף אושר, הסכם שבו הבעל הוסיף לוותר ויתורים נוספים.

לאחר כשלשה חודשים, ביום כ"ח סיון תשנ"ח (22.6.98), הצדדים הופיעו בבית הדין עם הסכם גירושין חתום ובקשו מביה"ד לאשרו ושינתן לו תוקף. בהתאם לפרוטוקול הדיון עולה שטיבו של ההסכם הובהר לבעל ואף נקבע העדר תוקפו של אחד הסעיפים (11.3), וכן נעשה עמו קניין לתת תוקף על פי ההלכה, להתחייבויות שבהסכם.

על כן בית הדין אינו מוצא לנכון לבטל את ההסכם מעיקרו עקב טענה המיוסדת על ויתור מרחיק לכת מצד הבעל.

היה מקום לטענה שההסכם מקפח ועושק את הבעל, אילו ההסדר הרכושי הושג במסגרת הליך שיפוטי, המחויב למנוע קיפוח ועושק אחד הצדדים. אך אין מקום לטענה זו ביחס להסדר שהושג בהסכמה ובדעה צלולה, מתוך שיקול דעת של כל אחד מהצדדים, שקבע לעצמו את סדרי העדיפויות עבורו, לאחר שאחד הצדדים שלא עלה בידו להגיע לתוצאה הרצויה במסגרת ההליך השיפוטי של תביעת הגירושין, הסכים לוותר ויתורים מפליגים במסגרת ההסכם.

ב"כ התובע הציג טענה הלכתית, והסתמך על סוגיית התלמוד במסכת יבמות דף קו. שיש מקום לבטל את תוקפו של ההסכם באמצעות טענת "משטה אני בך", כגון המקרה המופיע שם, במי שברח מבית האסורים ושילם מחיר מופרז עבור חציית הנהר באמצעות מעבורת.

אמנם, ביחס לתשלום עבור השימוש במעבורת יש מקום לטענה כזו, מפני שקיים תעריף מקובל לשירות מסוג זה, אך הדבר שונה ביחס לשירות שיש אנשים המוכנים לשלם עבורו סכומים גבוהים, או שטיבו של השירות יקר ומיוסד על מקצועיות הנרכשת בעמל רב, עיין בדברי הרמב"ן במסכת יבמות דף קו. שקבע שאין מקום לטענת "משטה אני בך" בהתחייבות לתשלום גבוה מאד לרופא, מפני "שחכמתו מכר לו, והיא שוה דמים הרבה", וכעין זה בשלחן ערוך ברמ"א חו"מ סי' רסד ס"ז.

נחזור לנידון דנן. השגת השיחרור ממסגרת הנישואין ורכישת האפשרות למסד את הקשר עם האשה האחרת, אינו דבר שיש לו קיצבה מוגדרת, שחריגה ממנה תוכל לבסס עילה לטענת "משטה אני בך". ראיה לכך הם דברי הריב"ש סי' קכז שכתב בלשון זו –
"לכוף האיש לגרש אשתו בקבלת מעות, לא נאמר אגב אונסא וזוזי גמר ומגרש, ואפילו בכל ממון שבעולם, דאין דמים לאשה".
וכן הפסוק בשיר השירים (פרק ח' פ"ז) - "אם יתן איש כל הון ביתו באהבה", מבטא מצב של תשלום כבד עבור השגת יעד דומה.

אמנם היה מקום לטענה זו, אילו בזמנו ביה"ד היה פוסק לחייב את האשה בגירושין כתביעת הבעל, ולא היה ניתן לממש את החיוב ולהוציאו לפועל אלא באמצעות הסכם גירושין כפי ההסכם שבפנינו. עיין בשלחן ערוך אבן העזר סי' קס"ט סעיף נ' שפסק - "אבל אם טענה שאינה חפיצה בו מפני שאינו הגון לה, והוא חייב לחלוץ אלא שאינו רוצה" וכו', בנסיבות אלו יש מקום לטענת "משטה אני בך". אבל בהעדר חיוב האשה בגירושין, אין מקום לטענת "משטה אני בך", גם אם התשלום עבור הגירושין, היה תשלום גבוה.

אין מקום לטענה להעדר ייצוג הבעל בעת הדיון לאישור הסכם, מאחר וההסכם גובש במו"מ ממושך של כשלשה חודשים, ובתקופה זו היתה לתובע האפשרות להתייעץ עם כל אדם שיחפץ. כישוריו של הבעל איפשרו לו להבין את מהות ההסכם, ולקבל את ההסברים הנאותים בתקופת המו"מ, מכל גורם שיבקש.

מאחר וההליך לאישור ההסכם בבית הדין אינו הליך שיפוטי הדורש הצגת טענות וראיות, וכמבואר לעיל, על כן בנסיבות המתוארות העדר עורך דין במעמד אישור ההסכם בבית הדין, אינה עילה לביטולו.

יתירה מזו, טענה מסוג זה, היתה אמורה לעלות במועד הסמוך לאישור ההסכם, ולא לאחר מספר שנים. ונציין לסעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 המחייב הודעה מתאימה תוך זמן סביר לאחר שנודעה לו עילת הביטול.

סיכומו של דבר, לא מצאנו מקום לביטולו ההסכם כמבוקש, ואנו דוחים את התביעה.

אך עלינו להוסיף לסיום. כאמור, הדרך שהתובע יוכל לבקש מזור לבעיות החמורות שנקלע אליהן, אינה בביטול הסכם מעיקרו. אך ניתן לבקש סעד משפטי באמצעות הגשת תביעה לשינוי ההוראות בהסכם, עקב שינוי בנסיבות שאירעו לאחר חתימת ההסכם, וכדלהלן.

במסגרת התביעה הנוכחית, עלתה טענה על התנערות הילדים מקשר עם התובע - האב, וניכור עד כדי שינוי שם המשפחה.

אנו קובעים - עקרונית יש מקום לדיון בטענה שהתחייבויותיו הכלכליות של התובע לטובת ילדיו, במסגרת הסכם הגירושין, נעשו בהנחה שהקשרים ביניהם יהיו כפי הקשרים המקובלים בין אב לילדיו, ולא יהיו גרועים מהמצב שהיה בעת החתימה על ההסכם.

אמנם גם התחייבויות הבעל למימון הוצאות ילדיו הבוגרים כמפורט בהסכם הגירושין, הן חלק מה"מחיר" שהבעל נתבע לשלם תמורת הסכמת האשה לגירושין. אך מאחר והתחייבויות אלו אינן תשלום ישיר לאשה אלא לזכות הילדים הבוגרים, יש מקום לקבוע שקיים אומדן דעת ברור שמלכתחילה ההתחייבות לתשלום זה הותנה בהמשך קשר סביר ומקובל בין אב לילדיו. קיימת אומדנא ברורה שההתחייבות בזמנו אינה כוללת התחייבות עבור ילדים שבחרו לנתק קשר עם אביהם ולהתנכר אליו עד כדי שינוי שם משפחתם.

עפ"י ההלכה ניתן לבטל התחייבות באומדנא המוכחת ושאין בה ספק, גם כשההתחייבות היא במסגרת הסכם הדדי, עיין במשנה למלך פ"ו מהלכות זכיה ה"א בשם שו"ת פני משה שגם בדבר התלוי בדעת שניהם, מ"מ אם האומדנא היא "גדולה עד מאד" דנים עפ"י אומדנא כזו של צד אחד, ועיין בפס"ד מביה"ד הגדול מספר משפטי שאול סי' ל' במש"כ הגר"י קפאח ז"ל, ועיין בנודע ביהודה קמא חיו"ד סי' סט (ד"ה נמצא) שכתב כסברא זו, ובשו"ת דברי חיים ח"א חאה"ע סי' ג' כתב - "רבים ושלמים ס"ל דבאומדנא גדולה אפילו בדבר התלוי בדעת שניהם אמרינן אומדנא". וכן הסכים בשו"ת ברית אברהם חחו"מ סי' כט סק"י.

בדיון הנוכחי, ביה"ד נמנע מבירור התשתית העובדתית העומדת ביסוד טענת התובע. טענה זו יכולה להתברר במסגרת הליך שיפוטי שבו הילדים, שהם כעת בוגרים העומדים ברשות עצמם, יהיו צד להליך, בנוסף לנתבעת אם הילדים.

מאחר ולפי המצב המשפטי הנוכחי (בעקבות פסיקת בג"ץ שניתנה לאחרונה, ובטרם הוסדרה בחקיקה סמכות ביה"ד בדיני ממונות בהסכמה) , ביה"ד אינו מוסמך לדון בתביעה מסוג זה, גם אם הילדים יבקשו להצטרף כצד להליך הנוכחי ויסכימו לסמכות בית הדין, על כן אין מנוס מהגשת תביעה כזו בערכאה האזרחית המוסמכת. וזאת כפי המקובל לקיים דיונים בתביעות להפחתת מזונות עקב תביעה הטוענת לשינוי נסיבות מהותי.

מסקנת פסק הדין:
א. בית הדין דוחה את התביעה לביטול ההסכם מעיקרו.
ב. במסגרת הנוכחית קבענו את פרשנות ההסכם, והיא שהתחייבות התובע לתשלום עבור הילדים הבוגרים, נעשתה בכפוף לשמירה על קשר סביר בינם לאב, לאחר הגירושין, ואין מקום למימוש התחייבות זו בנסיבות בהם הזוכים בתשלום מתנערים מכל קשר עם האב. אך בירור משפטי של טענת התובע לגופה, אינה במסגרת הנוכחית בבית הדין.

בנסיבות המקרה, ולאור מצבו הכלכלי הנוכחי של התובע, אין אנו מחייבים אותו בהוצאות המשפט.
ניתן ביום כ"ח תמוז תשס"ו (24/07/2006)

(-) הרב אוריאל לביא, אב"ד (-) הרב חיים בזק, דיין (-) הרב יועזר אריאל, דיין