החלטה וצ ו

בפני ביה"ד הוגשה תביעת לשלו"ב ולמדור ספציפי על ידי הבעל. ביה"ד בהרכבו הקודם (יח שבט תשס"ט) נתן צו שאוסר לעשות כל דיספוזיציה בבית, וקבע מועד לדיון במדור הספציפי. הואיל וביום הדיון (ו' תמוז תשס"ט) לא היה הרכב מלא התנגדה ב"כ הבעל לקיים את הדיון בהרכב חסר, והוסכם שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב בשאלה האם דיין יחיד שנתן צו מוסמך לבטלו לבדו, או שיש צורך בהרכב מלא.

ב"כ הצדדים הגישו את סיכומיהם בשאלת הסמכות, אך בעקבות שינויים בהרכבי ביה"ד האזורי ירושלים, לא ניתנה החלטה בשאלת הסמכות, עד שעבר התיק להרכב זה. הואיל ויש עתה הרכב מלא של ביה"ד אין אנו זקוקים להידרש לשאלת הסמכות לביטול צו בדיין יחיד. נתייחס רק לשאלה, האם מוסמך ביה"ד לתת צו למדור ספציפי כאשר מונחת לפניו תביעה לשלו"ב בלבד.

ב"כ האשה בסיכומיו מעלה שלוש טענות לפיהם אין סמכות לביה"ד:
1. "לא ניתן לעתור למדור ספציפי במסגרת תביעה לשלום בית - מדור ספיציפי הוא חלק ממזונות האשה, אולם במקרה דנן מדובר בבעל אשר הגיש בקשה למדור ספציפי במסגרת תביעה לשלום בית?! וברי, כי הבעל אינו זכאי למזונות (שכן על פי הדין על הבעל לזון את אשתו ולא להפך), ולפיכך, אין ולא יכול הבעל לעתור למדור ספציפי אשר הינו רכיב של מזונות".

2. "תביעתו של הבעל לשלום בית אינה כנה ואמיתית, והוגשה אך ורק על מנת למנוע מכירת בית המגורים...".


3. "היעתרות לבקשתו של הבעל הנה פגיעה בקניינה של המשיבה, ברי, בניגוד לחוק כבוד האדם וחירותו".

לאחר העיון אנו בדעה שיש לדחות את כל טענות ב"כ האשה, ונפרש את דברינו.

1. תביעה למדור ספיציפי בדרך כלל כלולה בתביעה למדור שמגישות נשים לביה"ד. אך כמו שנראה להלן, נושא המדור הספציפי הוא ענין בפני עצמו.

הַטיב להבהיר זאת חבר ביה"ד הגדול הגר"א שרמן שליט"א במאמרו "פירוק שיתוף בדירת בני זוג וזכות מדור" (קובץ שורת הדין, כרך ה, עמ' קסט-קעח). הוא מבאר את זכותה של אשה למדור בדירת בני הזוג דווקא. והוא מוסיף, שזכות זאת מעוגנת הן בהלכות אבן העזר, מדין מדור ש"עולה עמו ואינה יורדת" ושלום בית, והן בהלכות חושן משפט, מדיני שותפים, שקבעו מועד לפירוק השותפות.

מועד זה בשותפות של בני זוג, הוא חיוב אחד הצדדים בגט על ידי ביה"ד, שאז מסתיימת מסגרת הנישואין. לכן לפני שנפסק חיוב גט, טרם הגיע מועד פירוק השותפות בדירה.

לפיכך גם בעל זכאי מדיני השותפים, להתנגד לפירוק השותפות בטרם הגיע המועד לכך. ובבני זוג המועד הוא קביעת בי"ד שעל הצדדים להתגרש.

על הקשר שבין פירוק השיתוף בדירת המגורים ובין הסיכוי להשכין שלו"ב בית ניתנו פסקי דין רבים הן על ידי בתי הדין והן על ידי בתי המשפט.

בתיק גולדמברג נגד גולדמברג 0861-51-1 (לא פורסם) קבע ביה"ד הגדול (ב- ז' אב תשס"ג 5/8/2003) :

"מבחינה משפטית: למרות שנושא המזונות והמדור נמצא בסמכות ביהמ"ש למשפחה, הרי זכאית האשה לדרוש מדור ספציפי כחלק מתביעת שלום בית. בהעדר בית, 'אין שלום בית'. הבהרנו פעמים רבות, שבית מגורים אינו מדור בלבד, אלא הוא לבו ומהותו של שלום הבית".

על פסה"ד הוגשה עתירה לבג"צ (בג"ץ 207/04 אריה גולדמברג נ' גולדה גולדמברג ) (פורסם באתרים המשפטיים), והעתירה נדחתה, תוך קביעה, שלביה"ד סמכות ליתן צווי ביניים בדונו בעתירה לשלום בית, כמו בכל תביעה אחרת.

בע"מ 1045/03 ג.ל. נ' מ.ל. הוגש ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה, ובערעור נקבע:

"על אף שמדורה של האשה מהווה רכיב במזונותיה, מוסמך בית הדין הרבני, במסגרת תביעה לשלום בית, ליתן צו מניעה בענין מדורה של האשה. סבורה אני, כי בענייננו, מסגרת של תביעת האשה לשלום בית, נועדה לסייע בהשגת 'שלום בית' ומשכך, פנייתה של המערערת לבית הדין הרבני בבקשה למתן צו מניעה, מהווה נקיטת הליך משפטי ראוי, בנסיבות הענין".

גם בג"ץ 304/04 עוזי יאיר נ' בית הדין הרבני האזורי, ס(2) 99 (להלן: "בג"צ יאיר"), אישר את סמכות ביה"ד להוציא צווי עזר אף בתביעת לשלום בית, ואף כאשר קדמה תביעת לפירוק שיתוף בביהמ"ש. בבג"צ יאיר נאמר:

"אמנם הבעל הגיש את תביעתו לביהמ"ש לענייני משפחה לפני שהגישה האשה את תביעותיה לבית הדין, אך אין בכך כדי לשלול מבית הדין את הסמכות לדון בענייניה".

"עקרון הכבוד ההדדי בין הערכאות מחייב כי משניתנה החלטה בבית הדין בעניין המדור, על בית המשפט הדן בעניין פירוק השיתוף להתחשב בהחלטה זו. איני רואה אפוא מקום לקבל את טענת הבעל כי בית הדין חרג מסמכותו בהחלטתו כי האשה זכאית למדור ספציפי וזאת למרות שתביעת האשה הוגשה אחרי תביעתו של הבעל. אנו רואים עצמנו מצווים לכבד את ההחלטה של בית הדין הרבני, שניתנה במסגרת סמכותו ועל פי שיקול דעתו".

אין פלא שב"כ האשה מתעלם לחלוטין מכל פסקי הדין הללו, שסותרים את הנחת היסוד שהניח בסיכומיו. וברור שלביה"ד הסמכות לדון ולהחליט בשאלת המדור הספציפי במסגרת תביעה לשלו"ב גם ללא שעומדת בפניו תביעה למדור.

2. הטענה השניה שמעלה ב"כ האשה, שגם הבעל רוצה להתגרש ואינו רוצה שלום בית. ולעומתו ב"כ הבעל טוענת שפני הבעל לשלום אמיתי, והוא מוכן לעשות את כל מה שיידרש לשם כך.

כמובן שבשאלה זו שהיא לבו של הדיון, נוכל לקבוע עמדה רק לאחר שהצדדים יחקרו בפנינו ויובאו עדים מטעמם. עד לקביעה סופית בנושא זה יש לשמר את המצב הקיים.

3. הטענה השלישית בדבר פגיעה בחוק כבוד האדם וחירותו, גם היא נסתרה כבר בבג"ץ יאיר הנ"ל. שם נקבע:

"הזכות לדרוש פירוק בהקשר המשפחה איננה מוחלטת, היא מסוייגת... מבחינה חיצונית, קימים שיקולים נגד פירוק השיתוף בדירת המגורים של המשפחה, שיקולים שאינם קיימים בהקשרים אחרים. פירוק השיתוף בדירה יבוא בדרך של מכירתה. עבור הילדים ובן הזוג האחר, הדירה היא מרכז חייהם. לצד הצורך למצוא דיור חילופי מתאים ולהתמודד עם משמעויות המשבר המשפחתי, בני המשפחה צריכים גם להתמודד עם ההתרחקות מסביבה מוכרת, משכנים ומחברים, מכל תבנית נוף החיים. פירוק הבית הופך על פי רוב את פירוק המשפחה לבלתי הפיך".

ראוי להדגיש, שפסק דין זה ניתן אחרי פסקי הדין שמציין ב"כ באשה בסיכומיו, ואחרי פירסום ספרו של א. רוזן צבי, כך שהדברים האמורים שם, ודאי אינם רלוונטיים עוד.

עוד יש להוסיף, כי פסה"ד שמזכיר ב"כ האשה בסיכומיו (תמ"ש ת"א, 7190/00 ל' מ. נ' ל' ג), ניתן בביהמ"ש לעניני משפחה, אבל בערעור שהוגש על פס"ד זה לביהמ"ש המחוזי, ביטל ביהמ"ש המחוזי את פסה"ד (כמו שהובא למעלה). ולכן מוזר שב"כ האשה ממשיך להיתלות בפס"ד שבוטל ואינו קיים עוד.

לאור האמור מחליט ביה"ד ומצוה:
א. לבעל זכות למדור ספציפי בדירת בני הזוג הנמצאת ברח' [...] בעיר [...], גוש [...] חלקה [...].
ב. אוסרים על האשה לעשות כל דיספוזיצה בדירה הנ"ל.
ג. תוקף הצו עד להוראה אחרת של ביה"ד.
ד. החלטה ניתנה ברוב דעות, לדעת המיעוט, אין ספק שיש סמכות לבית הדין להוציא צו למדור ספציפי בתביעת הבעל לשלום בית, עכ"ז ניתן להסתפק בתיק זה באישור הצו שניתן בדיין יחיד ע"י הרכב מלא עד לבירור מהות התביעה לגופה והלכה כדעת הרוב.

ניתן ביום ג' טבת תש"ע (20/12/2009)
(-) הרב אברהם שיינפלד, אב"ד (-) הרב אליהו אברג'יל, דיין (-) הרב מרדכי טולידאנו, דיין