הצדדים נשואים מזה כ-17 שנים ולהם שלוש בנות – ז' (16), ש' (14) וי' (11). הם גרים תחת קורת גג אחת. האשה עזבה את חדר השינה, ומזה כשנתיים וחצי אין ביניהם יחסי אישות. את תביעת הגירושין הגישה האשה, אך הבעל טוען לשלום בית. נתקיימו לפנינו חמישה דיונים ארוכים וממצים בהם שטחו הצדדים בפירוט את טיעוניהם, גוללו את מסכת חיי הנישואין שלהם, ונחקרו. יצויין כי בסופו של הדיון החמישי והאחרון הצליח בית הדין להביא את הצדדים לידי הסכמה, והיא פורטה בפרוטוקול; ברם, הנתבע ביקש ארכה של מספר ימים למתן תשובה סופית. תשובתו הסופית היתה שלילית, ומשכך הגישו לנו הצדדים את סיכומי התביעה וההגנה שלהם.

טענות הצדדים
התובעת גוללה בפנינו מסכת קשה של סבל – אלימות פיזית ומילולית אותה היא חוותה מבעלה. לדבריה, הוא נהג להשפיל אותה, לבזותה, ולרמוס את כבודה, תוך שהוא מטיח בה כינויי גנאי ונאצות גסות (בעיקר כאלו בעלות אופי מיני). לטענתה, פעמים רבות הקללות והנאצות הללו הוטחו בה בנוכחות הבנות, ופעמים שהבנות אף שימשו עבורה כמגן וכחוצץ בפני פרצי האלימות הפיזית שהוא הפגין כלפיה. אך לא די בכך. לדבריה, מסכת ההשפלות הללו הקיפה גם את בני משפחתו המורחבת של הנתבע. אחיו ואחיותיו מתגוררים בשכנות קרובה אליהם, ומאחר והנתבע קשור וקרוב אליהם מאוד, הוא נהג במקרים רבים לערב אותם בעניניהם האישיים. לדבריה הוא הושפע מהם, והוסת על ידם קשות כנגדה: "האחיות מטפטפות לו בראש שאני בוגדת"...(פרוטוקול מתאריך כ"ג באייר התשס"ח, 28/5/08 עמוד ח'), וראה עוד באורך בפרוטוקול מתאריך י"ב סיון תשס"ט, 4/6/09 – בעמוד 5).

לדבריה גם מהם היא סופגת קללות ונאצות בפרהסיה, והיא רואה בהם כגורמים ראשיים שהחריבו וקלקלו את חיי הנישואין שלה עם בעלה. לדבריה, היא הציעה לבעלה בעבר להעתיק את מקום מגוריהם למקום מרוחק מבני משפחתו, אך הנתבע סירב. לדברי בא כוחה מטעם הסיוע המשפטי, עוה"ד מנחם לוי, יש לראות בסירוב זה כהחלטה עקרונית שמעדיפה את בני משפחתו על פני אשתו, ויש בה כדי להטיל פגם חמור בכנות טענת שלום הבית שלו.

עוד טוענת התובעת כי הנתבע ניסה לקיים עימה יחסי אישות בעת נידתה – "אנו בנפרד מזה כשנה וחודשים – הבעל סילק אותי בבעיטות מהמיטה, לא נותן לי לשמור נידה, שכב איתי בכח. אני צריכה להראות לו שאני במחזור, ואני הייתי הולכת למקוה. גבר שלא מאמין לי לא יכול לחיות איתי. קורא לי "זונה" ואומר למשפחתו לומר לי שאני זונה... גבר שהוא רוצה לשכב איתי כל הזמן וזה לא מקובל עלי".. (פרוטוקול מיום כ"ג אייר תשס"ח, 28/5/08 עמוד 1). לדבריה זוהי הסיבה שבגינה היא עזבה את חדר השינה, וליתר דיוק - "הוא זרק אותי מהמיטה ברגלים שלו" (פרוטוקול מתאריך ו' באדר א' התשס"ח, 12/2/08, עמוד 1).

בנוסף, מציין בא כוחה של התובעת לדברי הנתבע בפרוטוקול הדיון הראשון, (מתאריך ו' באדר א' התשס"ח 12/2/08 שורה 47) שם אמר - "אם היא רוצה להתגרש אז שתתגרש כמה שיותר מהר". באותו דיון לא היה הנתבע מיוצג. רק בדיונים הבאים בהם הוא כבר היה מיוצג, חזר בו הנתבע ודרש שלום בית. עם זאת בדיון מיום כ"ג אייר תשס"ח, 28/5/08, בתשובה לשאלה השיב הנתבע – "אני כרגע לא רוצה להתגרש". כלומר עקרונית כן, אך לא עכשיו. מאוחר יותר. הרי כי כן, יש לראות בטענת שלום הבית של הנתבע כטענה שאיננה כנה, והוא מעגן את התובעת מסיבות לא עניניות.

טענות הנתבע
לנתבע יש גירסה משלו למשבר היחסים שבינו ובין התובעת. לדבריו, המשבר נעוץ ברובו בתאוות הבצע שלה. לדבריו היא נתנה את עיניה בנכס המשפחתי שלו אותו הוא ירש עם אחיו מאימו, ורצונה של התובעת שהנכס יירשם גם על שמה. לדבריו, התובעת היא זו שמחרחרת מדון ומריבה עימו ועם בני משפחתו. נציין כאן שהמשפחה מתגוררת בשטח ששייך למשפחתו של הנתבע, בבית אימו הישן, אותו שיפצו הצדדים בשנים האחרונות והרחיבו אותו. מניעת יחסי האישות נובעת לדבריו גם מעובדה נוספת, והיא, שלפני כשנתיים התובעת עברה ניתוח קוסמטי (הגדלת חזה).

לדבריו, הדבר העלה לה את בטחונה העצמי, ומאז היא החלה לצאת מהבית ולהיעדר ממנו שעות מרובות, ולהתייחס אליו בזלזול. "את אשה עם שלשה ילדים, למי צריך סיליקון?... זה שיבש לך את כל הראש!... היא מרדה בי".. (פרוטוקול מתאריך 12/2/08, וראה פרוטוקול מתאריך 28/5/08 עמ' 3, 37). כפי שסיכם זאת בא כוחו עורך הדין רענן אנגל בסיכומיו (סעיף 10) –"מאז היא איננה מרוצה מבעלה. היא שמה את עיניה באחרים ועל כן, היא איננה רוצה בבעלה, וזו הסיבה היחידה שהיא רוצה להתגרש".

באשר לטענות האלימות והקללות, מכחיש זאת הנתבע מכל וכל. בחקירתו הנגדית במענה לשאלה – "האם קללת אותה במילים "זונה", "שרמוטה"?... הוא השיב - "בחיים לא אמרתי". – "מה כן אמרת?" -"לא אמרתי כלום... אני לא אמרתי זאת. שתוכיח".

באשר להאשמה של קללות ונאצות שהוא אמר בפני הבנות, השיב הנתבע "שיבואו לכאן ויגידו זאת"... ובאשר לבני משפחתו ולמערכת היחסים הקשה שלהם עם התובעת הוא השיב – "הם לא בקשר איתה. הם לא מדברים איתה" (פרוטוקול מתאריך כ"ג באייר התשס"ח, 28/5/08 עמוד 4). כאשר נחקר הנתבע על אודות הצהרתו בדיון הראשון שבו אמר שהוא מעונין להתגרש, הוא השיב – "כל מה שהיא אומרת זה שקר. אני בעד שלום בית. שהיא תוכיח שאני אמרתי לה שאני רוצה להתגרש" (פרוטוקול ה' ניסן תשס"ח, (10/4/08).

בא כוחו של הנתבע מפנה לחוות הדעת הסוציאלית שנערכה לפי דרישת ביהמ"ש בכפר סבא ושבמסגרתו ביקשה השופטת התייחסות לטענות האלימות של האשה.

לדבריו, בחוות הדעת נכתב שהבעל איננו אלים, והאשה היא הדומיננטית בבית. היא החזקה והשולטת, ואילו הבעל הוא החלש והמוכה. לדבריו, יש לראות בכך כראיה שיש בה כדי לסתור את גירסתה של התובעת בטיעוניה בנושא אלימות של הנתבע.

דיון והכרעה
יאמר כעת כי גרסתו של הבעל הן בתוכן דבריו, והן מהתרשמותנו מאופן הצגתם לפנינו בדיון, מתקבלת אצלנו בחוסר אמון מוחלט. איננו מקבלים את גרסתו ככזו שתשקף בצורה נכונה את המציאות העובדתית במשבר הנישואין, ובודאי שלא את נסיבותיו ומניעיו של המשבר הקשה והעמוק הזה.

נפתח עם חוות הדעת של לשכת הרווחה, עליו נשען הנתבע. תסקיר זה נערך במסגרת הדיון בבית המשפט לעניני משפחה בכפר סבא בנושא הקטינים – המשמורת המזונות והסדרי הראיה, והוגש שם בתאריך 27/5/08. יוער, כי בנוסף לתסקיר הזה נמצא בתיק שלפנינו גם פניה רשמית של האגף לשירותים חברתיים בקדימה וממוען עבור לשכת הסיוע המשפטי, ונושא תאריך 13/6/07.

פניה זו שתכליתה היא בקשה למתן סיוע משפטי עבור התובעת, כותבת פקידת הסעד כי המשפחה מוכרת להם ומטופלת על ידם מזה מספר שנים על רקע בעיות אישיות וכלכליות.

ונצטט מעט מהדברים:

"המשפחה מתגוררת על אדמה השייכת למשפחת הבעל. על רקע זה היו סכסוכים משפחתים בעבר ואף הוצא צו הגנה נגדם... לאורך שנות הנישואין, סבלה פלונית מאלימות פיזית ומילולית מצד בעלה ואף מצד בני משפחת המוצא שלו. לפני כשנה הגישה (התובעת, א"י) בקשה לסיוע המשפטי בדבר סיוע בהליכי גירושין אך עד מהרה החליטה לוותר על כך במטרה לשמור על התא המשפחתי לטובת הבנות. לאחר החלטה זו השלימה פלונית (התובעת, א"י) עם מערכת זוגית קרה וקונקרטית, אך מתוחה. חשוב לציין כי כל נטל ניהול משק הבית וגידול הבנות מוטל על כתפיה ללא סיוע מצידו. מזה מספר חדשים המתיחות בין בני הזוג הלכה וגברה. כיום פלונית סובלת מאלימות מילולית והשפלות מצד בעלה. כמו כן היא חווה יחסי קנאה בולטים מצידו. בני הזוג מרבים לריב ולהתווכח ב"טונים גבוהים" וזאת לנגד בנותיהם. היו מספר נסיונות של אלימות פיסית כלפי פלונית אך הנסיון הופסק עקב התערבות הבנות כנגנה על אמן... יש לציין כי הלחץ, המשקעים ורמת המתח בו שרויה פלונית משפיעים על מצבה הנפשי, והוא ירוד ביותר והיא נזקקת לטיפול תרופתי הרגעתי".

נחזור שוב ונאמר שיש לתת משקל חשוב לחוות הדעת הללו, הן בתסקיר והן במכתב הבקשה הנ"ל. מלבד שמדובר בגורם חיצוני ובלתי תלוי, הרי שהן גם מקובלות על הנתבע. כפי שצוין לעיל, בא כוחו נתלה בהן בכתבי סיכומיו, ובהליכי הדיון אף לא הועלתה מצידו כל דרישה לחקירת עורכות התסקיר.
נעבור מכאן לתסקיר הראשי שהוגש לבית המשפט. גם בתסקיר הזה נכתב תוכן זהה:

"מערכת היחסים בין בני הזוג מורכבת וטעונה שנים רבות... מדובר בהורים הנמצאים בהליכי גירושין מספר שנים... מעורבות משפחות המוצא במערכת הזוגית והמשפחתית וכן הסכסוך בענין הבית הביאו למריבות בין בני הזוג והמשפחות עד כדי אלימות מילולית ופיסית. בשנתיים האחרונות המצב הידרדר עד להחלטה של האשה להתגרש. כל אחד מההורים חווה את הליך הגירושין באופן שונה. בעוד האשה דומיננטית והחלטית, הבעל חלש וחווה זאת כמשבר קשה פיסית ורגשית. הוא עסוק בכאבו ובצרכיו שלו ואינו פנוי רגשית לטפל בבנותיו. אולם התרשמתי כי כאשר יסתיים המשבר הוא מסוגל גם לקבל תמיכה מהסביבה לחזור לתפקוד נורמטיבי ולקשר קרוב וחם עם בנותיו כפי שהיה בעבר".

מכאן עוברת עורכת התסקיר לחוות את דעתה באשר להשפעתו הקשה של המשבר על הבנות, מבחינה לימודית, הצורך לטיפול רגשי ותומך, על קונפליקט הנאמנויות כלפי ההורים, ועוד. בתמצית הענין נראה בעליל כי המשבר המשפחתי העמוק הזה קיים כבר שנים רבות, ורק בשנתיים האחרונות הוא התעצם. קיימת אלימות פיזית ומילולית ובשל כך גורמי הרווחה מלווים את המשפחה שנים כה רבות. בני משפחתו של הנתבע אכן מעורבת "עד צוואר" בסכסוך הזוגי של הצדדים, ובתווך נמצאות הבנות האומללות המשוועות לתמיכה ולשקט נפשי.

תיאור זה, מגורם מקצועי בלתי תלוי, שעליו בא כוחו של הנתבע בחר בו כראיה להתלות בו, נראה כטופח על פני גרסתו של הנתבע. כאמור, לדברי הנתבע הסכסוך צץ לו רק בשנתיים האחרונות בגין הגדלת החזה של התובעת, היה נקי מאלימות, ומקללות...וללא מעורבות פוזיטיבית של בני משפחתו! – "הכל שקר מה שהיא אומרת"... "שתוכיח"... כדבריו הלקוניים והציניים של הנתבע.

הופיעו בפנינו עדים רבים, ומדובר בבני משפחתם של התובע והנתבעת שמהם אכן ניתן לעמוד על גודל ועומק הסכסוך המשפחתי הזה. נוכחנו במטעני השנאה והאיבה שנפרקו בכל עדות ועדות. באמצעותם יכולנו לעמוד על גודלה והיקפה של מעורבותה של בני משפחת הנתבע המורחבת – במעגל הרחב של הסכסוך ובהשפעת הקשה על חיי הנישואין של הצדדים. חשוב לציין שהעדויות הללו וגררו את הצדדים להתפרצויות זעם, להפרעות קשות, ולמהלומות מילוליות – בעיקר בין הנתבעת עם בני משפחתו של הנתבע. התופעות הללו אף גרמו להוצאתה של התובעת מספר פעמים מאולם הדיון.

"אין האבן באה מרחוק" – אומר הפתגם הספרדי העממי. לאמר, פעמים ופוגע בך דווקא הקרוב אליך ביותר! קל וחומר כאשר אחד מעמודי הסכסוך שלפנינו אכן ויסודו בעסקי בלוקים ואבנים...

כאמור, הצדדים גרים בשטח השייך למשפחתו של הנתבע, בבית אימו הישן שאותו הם שיפצו והרחיבו, והשקיעו בו כספים מהלוואות שנטלו. מכאן, דרישתה של הנתבעת שהנכס ירשם גם על שמה בטאבו, אולם בני משפחתו הנתבע התנגדו לכך וראו בה כפולש זר. וכידוע –אח שונא, הוא שונא לכל החיים; "עקרב בכיס ולא גיס" - כפי שאומר פתגם אחר. אך את הפתגמים החביבים הללו נניח לעת עתה במקומם המתאים להם, ונביא כעת מדברי רבותינו.

הרמב"ם בפרק י"ג מהלכות אישות הלכה י"ד כותב –

"וכן היא שאמרה אין רצוני שיכנסו אצלי אמך ואחיותיך ואיני שוכנת עמהם בחצר מפני שמריעין לי ומציקין לי שומעין לה, שאין כופין את האדם שישבו אחרים עמו ברשותו".

דברי הרמב"ם הובאו להלכה בשלחן ערוך (אבן העזר סימן ע"ד סעיף ט'), והוסיף שם הרמ"א –

"ודווקא שנראה לבית דין שיש ממש בדבריה שהם מריעים לה וגורמים קטטה בינה לבעלה אבל בלאו הכי אין שומעין לה שהרי המדור אינו שלה אלא של בעלה. ונוהגים להושיב עמהם איש או אשה נאמנים ותדור עמהם עד שיתברר על ידי מי נתגלגל הריב והקטטה".

סיום דברי הרמ"א לקוחים מדברי רבנו ירוחם בספר המישרים (נתיב כ"ג חלק ה') בשם תשובת הרי"ף שכתב בענין אשה שנתקוטטה עם חמותה ולא רצתה לדור עימה, שיש לברר מי יצר את המריבה והביא למצב שאין אפשרות לגור ביחד. גם מדברי הרב המגיד על דברי הרמב"ם הנ"ל, נראה שהוא סובר שאין האשה יכולה לטעון כנגד קרובותיו של בעלה שהם מצירים ומעיקים לה "אלא אם כן הדבר נראה לבית הדין" – דהיינו שקיימת הוכחה או בירור לטענה הזו.

אולם כבר העירו בזה שסתימת דברי הרמב"ם איננה מורה כך. הרמב"ם לא כתב שנדרשת הוכחה כלשהיא לטענתה של האשה. בנוסף, הרמב"ם גם לא כתב את הסיפא של דברי הרי"ף הנ"ל שהצריך להושיב איש או אשה נאמנים לצורך בירור הדבר.

הדבר מתיישב מתוך דברי "הבית מאיר" באבן העזר שם בסימן ע"ד. ה"בית מאיר" עמד על דקדוק לשון הרמב"ם שמכל קרובותיו של הבעל הוא הזכיר רק את אמו ואחותו, לעומת דבריו ברישא ששם כתב הרמב"ם –

"האומר לאשתו אין רצוני שיבואו לביתי אביך ואמך ואחיך ואחיותיך שומעין לו, ותהיה היא הולכת להם"...

הרי שכאן הוסיף הרמב"ם ביחס לטענה מצד הבעל, קרובי משפחה נוספים - אבי אשתו ואחיה. שינוי זה דורש ביאור!
כתב ה"בית מאיר" –

"ונראה לעניות דעתי שבדקדוק הוא, שהרי סיים מפני שמריעין לי... שהיא מוכרחת ובאה בטענה... וסובר נמי דמן הסתם היא נאמנת, דווקא באמו ואחותו שהן מן הנשים השונאות אותה".

כלומר דברי הרמב"ם מתפרשים בדווקא על חמותה ועל אחיותיו של הבעל שהן כידוע מוחזקות לנשים השונאות אותה (הכוונה לחמש נשים שמוחזקות כשונאות – ראה בגיטין פרק שני וביבמות פרק עשירי, ונפקות החזקה הזו הוא להיעדר נאמנותן כלפיה בנושאי שליחות גט ועיגונא).

משום כך סובר הרמב"ם שביחס לנשים הללו מקבלים את טענתה של האשה כלפיהן שהן מריעות ומציקות לה ללא שום צורך של בירור והוכחה.

לעומת זאת ביחס לשאר קרובות משפחתו של הבעל תדרש הוכחה או בירור אחר לצורך אימות טענת ההצקה וההטרדה שלה.

וראה בענין זה בהרחבה ובהעמקה בספר "עזר משפט" לגר"א גולדשמידט זצ"ל (חבר ביה"ד הגדול לערעורים) בסימן ד', ובספר "לב אריה" לגר"א הורביץ זצ"ל (כנ"ל), בסימן ח'. בנידון דידן, אכן מדובר באחיותיו של הבעל, ואת מפלס השנאה הגבוה שישנו בינן לבין התובעת יכולנו לראות ולמדוד בעצמנו תוך כדי הדיונים שנערכו לפנינו.

אותה ההלכה שנקבעה בדברי הרמ"א ואומרת שיש להושיב עמהם איש או אשה נאמנים בכדי לברר
את ענינה של המריבה ונסיבותיה – התקיימה כאן, בהידור ובדקדוק רב. פקידות הרווחה מלוות את המשפחה הזו מזה שנים רבות, ומחוות דעתן המקצועית ציטטנו לעיל.

נדון נוסף אשר נדון בפוסקים וקשור לעניננו, נוגע לענין האלימות המילולית. הרשב"א בתשובותיו (חלק ז' תשובה תע"ז, ובמיוחסות תשובה ק"ב, הביאן ה"בית יוסף" בסימן ע"ד ובסימן קט"ו), דן בענין אשה המקללת את בעלה. מדין המשנה הלכה פסוקה היא, שהמקללתו בחינם תצא ללא כתובה (כתובות ע"ב). וכתב הרשב"א –

"וקרוב בעיני, שאם דבר ידוע הוא שהוא מכה אותה שלא כדרך בנות ישראל ההגונות, רצונו לומר, שמתמיד להכותה שאינו נאמן לטעון שהיא הגורמת שמקללתו בפניו, דלאו כל כמיניה לאחזוקי בפרוצה", עי"ש ובראיה שהביא.

כלומר, כשהבעל ידוע כמי שמכה את אשתו, הרי שהקללות שהוא מקבל מאשתו אינן מגיעות בחינם... ולפיכך לא יחול עליה דין המשנה שתצא בלא כתובה.

ואולם, דברי הרשב"א אינם אמורים בדווקא בהכאות פיזיות. גם בהכאות מילוליות הדברים אמורים. פעמים ואלימות מילולית כואבת בהרבה מאשר ההכאה הפיזית. פעמים ופצעי הנפש לא יגלידו לעולם."מכה עוברת, מילה נשארת", וכבר הפליגו חז"ל בתלמוד בחומרתן של אונאת דברים והלבנת פנים, והדברים ידועים.

בשו"ת "לחם רב" (תשובה ק"ג) נשאל באשר לאדם שאשתו מתקוטטת עימו מדי יום ביומו "ומחרפת אותו ואת הוריו בפניו כמה קללות נמרצות"... והעלה שם בתשובתו שדין המשנה במקללתו שתצא בלא כתובה הוא דווקא במקללתו בחינם כפי שכתב הרמב"ן. כלומר, דווקא כשהאשה היא היוזמת לקטטות והקללות. אולם כאשר הבעל מקניט או מקלל את אשתו והיא מחרפת אותו ומשיבה לו באותו מטבע לשון, פחות או יותר, לא קיים אצלה הדין שתצא בלא כתובה, והדברים נקבעו להלכה ב"כנסת הגדולה" וב"באר היטב" בסימן קט"ו ס"ק י"ד.

ומן הכלל אל הפרט. הסכסוך המשפחתי הקשה הזה נמשך מזה זמן רב והוא מקיף גם את שאר בני משפחותיהם של הצדדים במעגל הרחב יותר. המחלוקת והשנאה תהומית. ישנן קללות ונאצות, וכפי הנראה פעמים וגם הידים מונפות. המריבה הזו הולכת וגדלה, הולכת ומעמיקה, ככל שנוקפות השנים. כמו כדור שלג אשר הולך וגדל תוך כדי התגלגלותו והתדרדרותו במדרון, כך גם מערכת היחסים המשפחתית העכורה הזו אשר הולכת וגדלה ומדרדרת את כולם לקראת התרסקות מוחלטת. הנזקים הנפשיים שכבר נגרמו לצדדים עצמם, ולבנות הקטינות, כבר פורטו בתסקיר שצוטט לעיל. כפי הנראה, את הסאגה הזו צריך היה לסיים מזה זמן רב.

נאמר ברורות בסכסוך הזה בחר הנתבע לעמוד בעברו השני של המתרס. הוא בחר לעמוד בצידם של אחיו ואחיותיו, ולא בצידה של אשתו. הוא בחר בבני משפחתו על חשבון פירוק משפחתו שלו.
זוהי המציאות העובדתית. במידה והוא אכן היה דבק ברצון אמיתי לשלום בית היה עליו להסכים לבקשת אשתו ולהעתיק את מקום המגורים הרחק מבני משפחתו, לכל הפחות לפרק זמן מסוים בכדי להרגיע את הרוחות. לנסות בכך לשקם את חיי הנישואין שלו, ולקומם מחדש את התא המשפחתי שלו.

אין לי שום ספק שדיבורי שלום הבית של הנתבע הם מן השפה ולחוץ.

כבר בדיון הראשון הוא אמר ש"אם היא רוצה להתגרש, שתתגרש". גם בדיון שלאחר מכן (28/5/08) לאחר שבית הדין עמד ונוכח על עומק הסכסוך, נשאל הנתבע –

"תסביר לנו למה אתה לא רוצה להתגרש אם רע כל כך כמו שאתה מתאר על אשתך".
תשובה – "אם היא רוצה להתגרש זו הבעיה שלה".
שאלה: - "אז תתן לה גט"?
תשובה: "שיגיע הכל"
שאלה: "אתה כורך זאת ברכוש"?
תשובה: "אינני רוצה להתגרש בינתיים".
ביה"ד: "מתי יגיע הזמן להתגרש לדעתך"?
תשובה: "לא רוצה, אני כרגע לא רוצה להתגרש".
שאלה: - "אחרי מה שהיא אמרה לך מה הבעיה להתגרש"?
תשובה – "יש מכונת אמת שתקבע".

במילים פשוטות, הנתבע מתנקם בתובעת. "כרגע" הוא איננו מעונין להתגרש. ש"מכונת האמת" תקבע מי צודק בסכסוך, וכ"שיגיע הכל" דהיינו כשהנושא הרכושי, שתלוי ועומד במאבק המשפטי שמתנהל בפני בית המשפט לעניני משפחה בכפר סבא, יגיע לכלל גמר, או אז אולי הוא יתרצה לתת גט.

נמצא אפוא, שהגט איננו משמש לו לנתבע רק כ"שוט" בעבור ההתדיינות הרכושית, אלא, ואולי בעיקר, משמש הוא לו כ"דבש". כלומר, כנקמה מתוקה על "מרדותה" ו"שתלטנותה" של התובעת, לפי השקפתו והשקפת אחיו ואחיותיו. ועלי להבהיר כי הדברים הללו נכתבים מתוך צער.

בנוסף לכך, מן הראוי לציין ולהפנות את תשומת הלב גם לדברי הנתבע כפי שהם צוטטו בפרוטוקול הדיון שנערך בבית המשפט בכפר סבא בתאריך ה 5/12/07, שם אמר הנתבע בתחילה – "המשך חיי הנישואין שלנו תלוי באשה אני מעדיף שלום בית". התובעת הגיבה - "אני רוצה להתגרש". המשיך הנתבע ואמר – "אני מוכן לקבל את הילדים אחרי הגירושין". כלומר, כאן משמיע הנתבע זמירות חדשות. את שלום הבית הוא תולה באשתו, אך בתוך כדי דיבור הוא מצהיר שלאחר הגירושין הוא דורש לקבל את הילדים...

באופן כללי עלינו לסייג את הדברים ולומר שלעולם, ובכל שלב, יכול הבעל לחזור בו מהסכמתו לגירושין. אולם במה דברים אמורים, שאכן יש כאן חזרה כנה ואמיתית, ושנוכחנו לראות שאכן ופניו של הבעל הן לקראת נסיון השכנת שלום אמת בביתו. אך לא כן הם פני הדברים כאן. הנתבע לא עשה שום צעד, ולו הצעד הקטן ביותר במשך השנים האחרונות, בכדי לבנות ולכונן את שלום הבית שלו.
הוא אף לא דרש את עזרתו של בית הדין באמצעות הגשת תביעה לשלום בית בכל אותן השנים. ונזכיר, שוב, כי בסופו של יום, בגמר דיון ההוכחות האחרון, הושגה בתיווכו של בית הדין הצעת פשרה להתגרש תוך כדי תשלום סמלי לכתובה (1800 ₪ בשני תשלומים).

פשרה זו הושגה מחוץ למסגרת הדיון הפורמלי, תוך כדי משא ומתן ושכנוע של כל צד בנפרד. לאחר גיבוש הצעת הפשרה, נקבעה ההצעה הזו בפרוטוקול הדיון באופן רשמי כהצעה המוסכמת על הצדדים.

למרבה הצער, חזר בו הנתבע וביקש שהות של מספר ימים למתן תשובה סופית. בסופו של דבר תשובתו היתה שלילית, ובמקומה הגיש בא כוחו סיכומי הגנה. דומני שלא אפונה באם אומר, שלנוכח המציאות הקיימת, יתכן והתשובה הסופית הזו התגבשה תוך כדי התייעצות משפחתית שאותה קיים הנתבע עם אחיו ואחיותיו. שהרי במלחמה – כמו במלחמה, הולכים עד הסוף. הסוף ההרסני והכואב, המכה בכולם.

בסיכומו של דבר, אנו מקבלים את תביעת הגירושין של התובעת. לאור התנהלותם והתנהגותם של הצדדים בסכסוך רב השנים ששורר ביניהם יש לראות בבני הזוג כמורדים זה על זה וכדעת רבנו ירוחם הידועה (נכ"ד ח"ח) שיש לחייב אותם להתגרש.

(-) אריאל ינאי

אנו מצטרפים לפסק דינו של כב' הדיין הרה"ג ר' אריאל ינאי שליט"א

(-) מיכאל עמוס (-) שניאור פרדס

ניתן ביום י"ח באדר התש"ע
(04/03/2010)

הרב מיכאל עמוס - אב"ד הרב שניאור פרדס - דיין הרב אריאל ינאי - דיין