בפנינו בקשת מנהל המחלקה לבירור יהדות בהנהלת בתי הדין הרבניים לעיין מחדש בהחלטת בית הדין משנת תשנ"ג המאשרת את יהדותה של המשיבה. נגד החלטה זו עלו טענות, כפי שיפורט. להלן נבדוק לגופן את כל הטענות שעלו מאז ועד היום נגד החלטה זו ונגד הסימוכין שלה, האם יש בהן כדי לסתור החלטה זו, אם לאו.
להלן השתלשלות הענינים שבתיק:
תיק ראשון לבירור יהדותה של המשיבה (אז – "המבקשת") נפתח בתאריך ה' תמוז תשנ"ב 6.7.92
בתעודת לידה של המשיבה, הוריה רשומים לא יהודים, אולם בבקשתה כתבה: "אמי יהודיה בת הורים יהודיים, נמצאת כעת ברוסיה. אני יכולה לאשר את יהדותי ע"י פספורט של אמי שבו רשום שאמי יהודיה וכן ע"י עדים המכירים אותי מהבית".
בדיון הראשון שהתקיים (בתאריך כ"ג אלול תשנ"ב) הציגה המשיבה צילום תעודת לידה מחודשת של האם, משנת 91, בה האם רשומה יהודיה. ע"פ המובא על הצילום (נרשם ע"י הדיין): "רישום הלאום נעשה ע"י עדים, לפי דבריה בפרוטוקול".
להלן נתונים מתוך פרוטוקול הדיון הנ"ל:
מציגה ת.ז. – לאום לא מופיע.
מצהירה כי אביה לא יהודי.
מצהירה כי אמא, לודמילה, יהודיה.
מספרת שסבתא אכלה רק כשר. הפרידה בשר וחלב, ביום כיפור צמה, בחנוכה קבלו דמי חנוכה, סבתא הדליקה נרות חנוכה. ספרה אודות נס שמונת ימים בשמן (חנוכה). ספרה אודות פסח, שהיהודים יצאו ממצרים והלכו לארץ ישראל. בדרך נבקע הים וקבלו את התורה. יש עשרת הדברים (נכתבו על האבן) ועוד.
מגיל 18 לא היתה עם אמא.
יש לה שני ילדים תאומים (ע"פ המובא בבקשה הראשונה - בן ובת).
לשאלת ביה"ד מדוע אמה רשומה רוסיה בתעודת לידה שלה, השיבה, משום שבזמן המלחמה סבלו מהיהדות.
באשר לרישום אמה כיהודיה (בתעודת לידה של האם), ביארה: "הרישום נעשה עתה, ע"פ עדים".
ביה"ד מציין בפרוטוקול כי בתיק משרד הפנים רשום שהיא טוענת שאמה יהודיה ואין לכך עדות מספקת.
המשיבה מספרת כי אמה נולדה בשנת 1921, והסבתא דברה אידיש.
טענה כי יש לה כאן שני עדים שהכירו את סבתא, וציינה את שמותם.
בהחלטת ביה"ד נאמר כי על אם המשיבה להוכיח את יהדותה בפני הרב יעקב בלייך (קייב, אוקראינה).
בפנייתו (בכתב) של הרב שחור לרב בלייך (מתאריך 11.11.92) מצויין כי גם בפני ביה"ד הופיעה עדה אחת, אך ביה"ד אינו יכול להסתפק בכך, הלכך בקש ממנו שישלח חוות דעתו בכתב.
מצורף בתיק פרוטוקול שנכתב ע"י הרב ישראל שחור שליט"א, חבר בית הדין (דאז, כיום אב"ד בהרכב זה), בו מצויין שהתקשר אליו הרב בלייך מקייב, לדבריו דיבר עם אם המשיבה וכן עם שתי נשים נוספות, והתרשם שהאמא אכן יהודיה.
כן מצורף בתיק מכתבו של הרב בלייך (מתאריך כ"ג חשון תשנ"ג) בו מתאר את שיחתו עם אם המשיבה, שספרה על מנהגי יהדות מובהקים שראתה אצל אמה. כן מתאר לפרטים שתי עדויות (נשים) שהכירו את סבתה של המשיבה וספרו על יהדותה ומנהגי יהדות שראו אצלה.
כל הקורא מכתב זה יתרשם כי אכן סבתה של המשיבה שמרה מנהגי יהדות מובהקים, ואף לימדה את האחרים מנהגי יהדות.
לאור הנ"ל (והעובדות שעלו בפרוטוקול הדיון) יצאה החלטת ביה"ד (מתאריך כ' כסלו תשנ"ג 15.12.92) כי המשיבה הינה יהודיה. עוד נאמר שם שלמרות כל המסמכים המחשידים (בתיק משרד הפנים נרשמה ללא לאום, עלתה ע"פ חוק השבות 4-א כבת זוג של יהודי, ע"פ משרד הפנים אין מספיק הוכחות ליהדותה, בתעודת הלידה שלה רשומה אמה רוסיה, גם הרישום שבתעודת לידה של האמה אינו מספק, כאמור), בי"ד אינו רואה רעותא בכך, ואין בהם כדי להטיל ספק ביהדותה.
עד כאן פרק א' בהשתלשלות הענינים.
14 שנה מאוחר יותר, בתאריך כ"ג אדר תשס"ו 23.3.06, התקבל מכתבו של הרב אשר ארנטרוי, אליו מצורף מכתב מראש המחלקה הקונסולרית של נתיב, "לשכת הקשר" (נראה שהמכתב לא היה ממוען לבית הדין, כאשר פרטי הנמען נמחקו מכתב זה), כאשר ע"פ דבריו המשיבה אינה יהודיה, ותעודת הלידה שברשותה מזוייפת.
ואלו הנקודות העולות במכתב המחלקה הקונסולרית – נתיב (נכתב ע"י מר חנן אחיטוב, ממונה קונסולרי):
א. המשיבה עלתה ארצה ע"פ חוק השבות, סעיף 4-א (בן זוג של יהודי), עם בעלה שעלה ע"פ סעיף 4-ב (יהודי). בדף נכתב שהמשיבה טוענת שהיא יהודיה, אבל אין לכך הוכחות (לדברי כותב המכתב, יתכן והתעודה של אם המשיבה בה רשומה הסבתא יהודיה, לא הוצגה בפניהם).
ב. השגה על בית הדין שאישר את יהדותה של המשיבה, ללא עדויות ורק ע"פ השיחה עם הרב בלייך (בסוף דבריו משיג עניינית על דבריו של הרב בלייך – יובא להלן).
ג. ע"פ החלטת ביה"ד, לבנותיה של המשיבה כבר נקבעה זכאות עליה ע"פ סעיף 4-ב (יהודי).
ד. בשנת 2005 תעודת לידה של אם המשיבה (לודמילה) הוצגה (ע"י האם) בפני שגרירות ישראל בקייב (לקבלת אשרת עליה), עוררה חשד אצל הקונסול, נערכה בדיקה באמצעים משוכללים על תיק המשיבה ובעלה שהוצג בשנת 92, והתברר שתעודת לידה של אם בעלה של המשיבה, מזוייפת, וסבתו אינה יהודיה.
ה. בבדיקת תעודתה של אם המשיבה (לודמילה), נמצא רישום משוחזר (משנת 84), והתברר שבמקור היה כתוב שאביה רוסי וכן אמה (אלכסנדרה) רוסיה. הרישום "רוסיה" היה מחוק, ומעליו נרשם "יהודיה". לא מצוינת סיבת השינוי, כמקובל במסמכים מסוג זה. כמו"כ העתק שני שחייב ע"פ המקובל להימצא בארכיון המחוזי, לא נמצא.
ו. גם בתעודת פטירה של סבתא המשיבה (אלכסנדרה, נפטרה בשנת 83) היא רשומה תחת לאום "רוסיה".
ז. בשנת 2005 כותב המכתב יצר קשר אישי עם אם המשיבה (לודמילה), שאל אותה בנימוס אודות מנהגים יהודיים, אך לדבריו לא ידעה להשיב כלום (ובזה תמה על הרב בלייך שטען ששוחח עם האם והיא עשתה רושם של יהודיה ותיארה מנהגים יהודיים).
בשלב זה, המשיבה הופנתה ע"י ביה"ד לד"ר זאב רייז, מומחה בית הדין לבירור מסמכים ויהדות.
בתאריך 2.7.06 התקבל מכתבו של ע"ד ולאדימיר מיסיוק בו כתב כי אין חובה על המשיבה להתייצב לדיון, שהרי מבחינתה הסתיים כל ההליך בהחלטה חלוטה עוד בשנת תשנ"ג.
מכתבו נשלח לקבלת חוו"ד משפטית ע"י עו"ד הרב שמעון יעקבי, היועץ המשפטי של בתי הדין. התקבלה חוו"ד עו"ד הרב יעקבי (מתאריך ג' אלול תשס"ו 27.8.06) שע"פ תקנות הדין (תקנה קכח) אין מניעה להמשיך בבירור ע"פ הנתונים החדשים שעלו.
משלב זה ואילך, המבקש הוא הרב אשר ארנטרוי, מנהל המחלקה לבירור יהדות בהנהלת בתי הדין הרבניים, והמשיבה היא המבקשת לשעבר, בתיק המקורי שנפתח על פי בקשתה בעבר.
בתאריך ג' חשון תשס"ז התקיים דיון בו הופיע הרב אשר ארנטרוי, כן הופיע ד"ר זאב רייז, מנהל תחום בירור מעמד אישי בהנהלת בתי הדין. המשיבה לא הופיעה. הרב ארנטרוי שב והפנה למכתבו של הממונה הקונסולרי מלשכת הקשר, שהתעודה שהוצגה בפני ביה"ד היא מזוייפת. כן התייחס למכתבו של הרב בלייך, משנת תשנ"ג, וטען שלא מקובל עליו מה שמופיע במכתב, שהאם (של המשיבה) מספרת שאמה (סבתא של המשיבה) שמרה את כל המצוות – זאת למרות שבעלה היה גוי, כפי שמצויין במכתבו של הרב בלייך עצמו. הרב ארנטרוי ביקש שביה"ד יבטל את החלטתו הקודמת (משנת תשנ"ג) שאישרה את יהדותה של המשיבה (וכן לבטל את ההשלכה מאישור זה על בני משפחתה של המשיבה).
בדיון הנ"ל בקש ד"ר רייז להזמין את המשיבה לבירור אצלו, ואכן בהחלטת ביה"ד הופנתה המשיבה לבירור בפני ד"ר רייז.
יש לציין כי מכאן ואילך ישנם פניות רבות, חוזרות ונשנות, מצד ב"כ המשיבה אודות סמכות בית הדין, דחיות דיונים, הערות מהערות שונות, ואין מקום לפרטם בפסק דין זה, עקב היותם חסרי רלוונטיות באשר להחלטה העניינית אודות יהדותה של המשיבה.
בשל טענותיו הרבות של ב"כ המשיבה, התקיימו כמה דיונים בהעדרה, עקב אי-הופעתה.
בתאריך י"ז חשוון תשס"ז 8.11.06 נערך דיון בנוכחות ד"ר רייז, המשיבה לא הופיעה. ד"ר רייז טען שבתעודה של אם המשיבה (בה רשום שהיא בת יהודיה) יש סימנים שהיא לא אמינה. לדבריו, ניכר על התעודה שהיא לא הוחלפה ביוזמת השלטונות, אלא ביוזמת המבקשים. כן המשיך וסיפר את המובא במכתב הממונה הקונסולרי, שלאור בקשת אם המשיבה לעלות ארצה, נערך בירור (עקב חשד) והתברר שהתעודה מזוייפת, כמובא בסעיף 10 לחוות הדעת הקונסולרית. כן ציין את הידוע כבר, כי נראית מחיקה בלאום בצילום המסמכים, ואין כל נימוק למה נעשה השינוי.
בתאריך ב' בכסלו תשס"ז 23.11.06 הוציא ביה"ד החלטה מפורטת, בה פירט את השתלשלות הענינים, והחליט כי לאור סירובה של המשיבה להתייצב בבית הדין לבירור, מחליט ביה"ד כי די בחומר שהוצג כדי לבטל את אישור יהדותה (וכן בהסתמך על כך שנמסר שתעודתה מזוייפת). למשיבה ניתנו שלושים יום כדי להודיע שהיא מוכנה להתייצב להמשך הבירור, ואם לא תתייצב - פס"ד המאשר את יהדותה משנת תשנ"ג, מבוטל.
במכתבו של הרב ארנטרוי, מנהל המחלקה לבירורי יהדות בהנהלת בתי הדין הרבניים (שהוא המבקש בתיק) שוב מוזכר (בסעיף 7) שתעודת הלידה של הסבתא נמסרה לבדיקה, והוכח שהיא מזוייפת.
כחלק מתהליך השתלשלות הענינים אזכיר בקצרה כי מטעם ב"כ של המשיבה הוגשה בקשת פסלות מותב הדיינים, וביה"ד החליט שלא לפסול את המותב. על כך הוגש ערעור בביה"ד הגדול, וביה"ד הגדול דחה את הערעור. הוגש על כך ערעור בג"ץ, והעתירה נדחתה (בג"ץ 4784/08 פלונית נ' בית הדין הרבני באיזור חיפה (2008); פורסם באתרים משפטיים)..
עקב יציאתו של ד"ר רייז לגמלאות, החליט ביה"ד (החלטה מתאריך ז' תשרי תשס"ט 6.10.08) למנות במקומו את מחליפו, חוקר היהדות ר' אלכסנדר דן, לבירור יהדותה של המשיבה.
דיון נוסף התקיים בתאריך כ' כסלו תשס"ט 17.12.08 בהשתתפות המשיבה ובא כוחה. בדיון ההוא טען ב"כ המשיבה את הדברים הבאים:
החלטת ביה"ד (מתאריך 23.11.06) ציינה כי התעודה מזוייפת, אולם בחוות הדעת לא נאמר כך, אלא רק שהתעודה תוקנה. בחוות הדעת נאמר שלא נמצאו סימוכין לתיקון.
בדבריו טען כי לא ניתן להגיע לתעודה המקורית, עקב שריפת הארכיונים, וכל התיקון (של שנת 84) נעשה על בסיס הצהרת אם המשיבה, והצהרת עדים נוספים שהופיעו בפני רשויות מוסמכות בברית המועצות. לשם הוכחת דבריו טען כי בתקופה ההיא היה זה אך גריעותא לתקן רישום מ"רוסי" ל"יהודי" (עקב האנטישמיות באותה תקופה), ואם אכן תקנו כך, הרי זה מוכיח שהמשיבה אכן יהודיה.
עוד טען כי אם המשיבה נפטרה לפני 25 יום, והיא נקברה ליד הסבתא, אמא שלה, בחלקה היהודית של בית הקברות הכללי בקייב (הציג אישור מהקהילה היהודית קייב).
עוד סיפר כי אם המשיבה היתה חברה בחוג תרבות יהודית משנת 1996, והציג אישור על כך.
כן הציג 8 עדויות בכתב של יהודים (לא מצויין בפרוטוקול על מה העידו).
בהחלטתו מאותו היום, ביה"ד הטיל את מלאכת הבירור על הר' אלכסנדר דן, חוקר יהדות מטעם הנהלת בתי הדין הרבניים.
התקבלה חוות דעתו של החוקר הנ"ל. מתאריך ד' טבת תשס"ט, ואלו ממצאיה:
בתחילת הדברים הגיב על טענת ב"כ האשה שאין מדובר בזיוף, ואף הממונה הקונסולרי מר חנן אחיטוב לא ציין בסעיף 10 למכתבו שזהו זיוף, אולם לדברי החוקר, התיקון שנעשה ברישום זהו זיוף לכל דבר. זאת משום שמשרד הרישום ברוסיה תמיד כתב על סמך מה נעשה השינוי, ופה לא מצויין זאת.
עוד הזכיר את העובדה שבתעודת פטירה של הסבתא רשום לאום "רוסיה", ורק אח"כ נעשה השינוי ותוקן הלאום שלה מ"רוסיה" ל"יהודיה".
וכך סיכם את דבריו: "מחוסר הוכחות ליהדותה, אין לי אפשרות לאשר את יהדותה של המשיבה, ולהיפך, מתוך רישום תעודות המשפחה, רואים שהם היו רשומים 'רוסים' כל השנים, עד ששונתה תעודת לידה של אמה, שנה אחרי פטירתה של הסבתא וכו'".
הדיון האחרון התקיים בתאריך כ"ו אייר תשס"ט 20.5.09 בו נכחו המשיבה וב"כ, וכן הרב אשר ארנטרוי, מנהל המחלקה לבירורי יהדות בהנהלת בתי הדין, שהוא המבקש בתיק זה.
ב"כ המשיבה טען כי חסרים עמודים מחוות דעתו של הקונסול חנן אחיטוב. עוד טען כי יש לו אישור על מקום קבורת אם המשיבה וסבתא שלה בחלקה היהודית בבית הקברות בקייב. האישור מהרבנות בקייב. לדברי המשיבה, הסבתא נקברה שם עוד בשנת 83 והאם לפני שנה, ונקברה בסמוך אליה. עוד טען ב"כ המשיבה כי גם הסבתא נקברה בהתאם לכללי ההלכה היהודית (בהמשך הדיון טען שיש מכתב מהרב בלייך אודות כך).
הוזמן לדיון גם ר' אלכסנדר דן, והרב ארנטרוי אמר בשמו כי חוות דעתו של החוקר תקפה על אף המסמכים הנ"ל, ולדעתו אין להם משקל רב.
עוד הוסיף הרב ארנטרוי כי יתכן והסבתא נקברה שם כי בעלה היה יהודי (ונקברה לצידו).
לשאלת ביה"ד היכן קבור הסבא, השיבה המשיבה שאינה יודעת, והם היו גרושים עוד לפני המלחמה.
במאמר מוסגר יש לציין כי ע"פ עדותו של הרב בלייך שהתקבלה עוד בשנת תשנ"ב, הסב של המשיבה כלל לא היה יהודי. כך שאין לטענה זו, שכביכול נקברה הסבתא בחלקה היהודית ליד בעלה, כל משקל.
בתאריך 9.6.09 התקבל מכתבו של הרב משה ראובן אזמן, הרב הראשי לקייב, בענין אישור הקבורה שניתן לאם המשיבה, הגב' ס' ליודמילה. שם כתב כי אין להוכיח יהדות ע"פ טהרה שעשו לאדם. לדבריו, משפחה המשיבה לקיים טהרה יהודית לנפטר, יעשו לה זאת (ע"פ פסק הלכה שקבלו). גם לאם המשיבה עשו טהרה בתאריך 4.12.08. עוד הוסיף: "מכיון שהקבורה היתה אמורה להיערך בבית הקברות העירוני "לסנויה" (חלקה יהודית), ולא בבית הקברות השייך לקהילה היהודית, לא נעשה בירור יהדותה ההלכתית של הנפטרת ע"פ מסמכים וכו'". לדבריו, כל הפעולות לאישור קבורתה בביה"ק העירוני נעשו רק ע"י המשפחה, באופן עצמאי, מול הרשויות. כן ציין שהובהר לבני המשפחה כי אישור זה (על הטהרה) אינו מהווה הוכחה או אישור ליהדותה של הנפטרת.
בשלב זה, ביה"ד החליט לזמן את הממונה הקונסולארי, מר חנן אחיטוב, כדי לקבל את עדותו אודות תיק זה (כאמור, מר אחיטוב הוא זה שכתב את המכתב המטיל ספק כבד אודות יהדותה של המשיבה).
בתאריך כ"ו אלול תשס"ט, 15.9.09, התקיים דיון נוסף בנוכחות מר חנן אחיטוב, הרב אשר ארנטרוי, המשיבה ובא כוחה. בדיון זה חזר מר אחיטוב על אותם נתונים המופיעים במכתבו, ולמעשה לא התחדשו פרטים נוספים בעדותו זאת, מעבר למה שכבר פירט במכתבו הנ"ל. בא כוחה המשיבה הורשה להציג לפניו שאלות, אך לסיכומו של דיון לא נוספו לבית הדין פרטים נוספים לחיוב או לשלילה. שתי נקודות בעדותו היו מחודשות (ונראות כשונות מהמשתמע במכתבו), ראשית, מה שטען בדיון כי להערכתו המילה "רוסיה" בתעודת הלידה של האם שונתה ל"יהודיה" בשנת ה-90, וכן בסוף הדיון אמר אודות תאריך התיקון: "להערכתי, לקראת הנסיעה, באזור 1990-1991". שנית, מה שטען שהאמא של המשיבה לא ענתה על השאלה האם היא יהודיה, אלא רק צחקה למשמע השאלה, וכן בסוף הדיון טען שאם המשיבה לא אמרה לו חד משמעית שהיא יהודיה (במכתבו מצויין כי אם המשיבה טענה לו שבתעודות המקוריות היתה רשומה יהודיה, ועקב המלחמה שונו התעודות לרוסיה). נקודה מחודשת נוספת שעלתה בדיון היא שאלתו של ב"כ המשיבה למר אחיטוב (לאור שיחתו של האחרון עם אימה של המשיבה, וטענתו שהיא לא השיבה שום תשובה המוכיחה את יהדותה): "האם כאשר שוחחת עם אמה ידעת שהיא לאחר שטף דם מוחי?", ומר אחיטוב השיב: "לא זוכר כרגע, אבל אני חייב לציין שהיא דברה לענין".
בתאריך י"ד אייר תש"ע התקיים דיון נוסף בנוכחות המשיבה וב"כ. לדיון זה הופיעו שלשה עדים (שתי נשים וגבר). להלן עדותם:
עדה ראשונה – ד"ר ש', מנהלת בית חולים פסיכיטרי. להלן עדותה: מכירה את המשיבה משנת 66'. למדנו יחד רפואה בקייב. אנחנו חברות טובות. בזמן הלימודים ביקרנו בבתים זו של זו. אביה היה רופא עור. לא היה יהודי. אמא שלה היתה מורה, שמה לודמילה, והיא היתה יהודיה. בבית הספר לא היו הרבה יהודים. היהודים התחברו אלו עם אלו. רק לאחר שהתחברנו ידעתי שהיא יהודיה. הכרתי את סבתה מצד אמא, סבתא אלכסנדרה. היו אצל הסבתא סימנים של יהדות, לפי צורת הדיבור של הסבתא. כן ראיתי בפסח מצות אצל הסבתא. הסבתא הראתה לי בד לבן ואמרה לי שבזה יקברו אותה. הסבתא לא אכלה אתנו מעולם. היתה תמיד עם מטפחת. לא למדנו יחד בשבתות. הסבתא עשתה אוזני המן. [המשיבה] שהתה רק בחברת יהודים, חברים יהודים (המשיבה מוסיפה על הדברים ומספרת כי לסבתא שלה היו כלים נפרדים, ולא אכלה עמם. אמרה להם שלא אוכלת פרגיות שלא באו מקצב יהודי. צמה ביום כיפור. קיבלנו ממנה מתנות לחנוכה ולא בחג המולד).
עדה שניה – גב' א' ב'. להלן עדותה: יהודים תמיד רוצים להיות ביחד. בעלי היה פסיכיאטר והוא סיפר לי שאמרו לו ש[המשיבה] היא גם יהודיה. הכרנו בשנת 70'. היא באה אלינו הביתה וספרה שאמא וסבתא יהודיות. אני עיתונאית ורציתי לדבר עם [המשיבה[ וסבתא שלה משום שהיה נראה לי מענין שאמא וסבתא שלה ניצלו מהגרמנים. הייתי אצלם כמה פעמים. סבתא שלה באה עם צלחת שלה וכל הסכו"ם שלה וגם הביאה רק מרק שלה. [המשיבה] אמרה לי שסבתא שלה שומרת כשרות. ראיינתי את הסבתא שלה על תקופת הגרמנים. הסבתא ספרה על יהדותה, זו היתה מטרת הראיון. הסבתא היתה תמיד מכוסה במטפחת. כן פגשתי קרוב משפחה של [המשיבה] ושמו פ'.
עד שלישי – ד"ר א' ס'. להלן עדותו: עליתי ארצה בשנת 91'. אני רופא. למדתי עם [המשיבה] באותה קבוצה בקייב. למדנו רפואה. לא דברנו על יהדות, אך יהודים מרגישים אחד את השני. היינו בקבוצה 4 יהודים. הייתי גם בבית של [המשיבה] כאורח. בבית היתה סבתא אלכסנדרה וכן אמא של [המשיבה] ששמה לודמילה. גם אבא היה שם. הבנתי שאמא של [המשיבה] יהודיה. לא דברנו על יהדות, פשוט ידענו. סבתא תמיד כיסתה את ראשה. היה לה כיסוי ארוך. פעם אחת ראיתי אצלם בית מצות.
עד כאן השתלשלות העובדות שבתיק זה. עתה ניגש להכרעת השאלה העומדת לפנינו.
עוד טרם לכך ברצוני לציין פרט חשוב. עברתי על מאות העמודים שבתיק, ולדעתי במידה מסויימת היתה אי הבנה בין הצדדים. הרבה דובר על תעודתה המזוייפת של האם (גם בהחלטת בית הדין מתאריך ב' כסלו תשס"ז, גם בדבריו של הרב ארנטרוי בדיון שהתקיים בתאריך ג' חשון תשס"ז וכן במכתבו הנ"ל, ואף ב"כ האשה העלה זאת בדיון האחרון, כאשר דן אודות סעיף 9 למכתבו של מר אחיטוב, וראה גם חוו"ד של ר' אלכסנדר דן שהתייחס לכך), בו בזמן שהמקור לכל זה, מכתבו של הממונה הקונסולרי (סעיף 9), מדבר על תעודתה המזוייפת של סבתו של בעלה של המשיבה. אודות המשיבה עצמה לא נאמר שתעודת סבתה מזוייפת, אלא רק שהיה מי ששינה בתעודת הסבתא מרוסיה ליהודיה, ומשם המשיכה להירשם האם כיהודיה (סעיף 10). גם המשיבה עצמה טענה כבר בדיון הראשון (בשנת תשנ"ב) אודות הרישום של האם כיהודיה: "הרישום נעשה עתה, ע"פ עדים" (כמובא בפרוטוקול), ולא היה במקורו, כך שלמעשה אין בהכרח סתירה בין הדברים.
ובכן, מאז החלטת בית הדין (בשנת תשנ"ג) לאשר את יהדותה של המשיבה עלו כמה טענות הבאות לסתור קביעה זו, ונפרטן בקצרה:
א. עד שנת 84, בכל תעודות המשפחה נרשם לאום רוסי, כולל תעודת פטירה של הסבתא, כולל תעודת לידה של המשיבה עצמה.
ב. התיקון במסמך שנערך בשנת 84, בה שונה לאום הסבתא (של המשיבה) מ"רוסיה" ל"יהודיה" עורר חשד, משום שלא נמצאו לו סימוכין בשום מקום, וזה נגד המקובל במעשים מעין אלו.
ג. המשיבה עלתה ארצה מכח חוק השבות, סעיף 4א, כבת זוג של יהודי, ולא מכח סעיף 4ב, המיוחס ליהודי שעולה ארצה.
ד. שני פקפוקים הוצגו כנגד מכתבו של הרב בלייך:
(1) בשיחה מאוחרת יותר (עם המומחה הקונסולרי) אם המשיבה לא ידעה לספר על מנהגי יהדות, להבדיל ממה שתיאר הרב בלייך במכתבו, שהאם ספרה אודות מנהגי יהדות מובהקים.
(2) לטענת הרב אשר ארנטרוי, לא מקובלת עליו העובדה שהוצגה במכתבו של הרב בלייך, שסבתה של המשיבה נהגה מנהגי יהדות, בו בזמן שהיתה נשואה לגוי.
ובכן, בית הדין קובע כי בנתונים אלו אין בכדי לשנות את ההחלטה המקורית משנת תשנ"ג המאשרת את יהדותה של המשיבה. ונבאר את הטענות שכנגד אחת לאחת, במקביל לטענות שפורטו זה עתה:
א. נתון זה היה כבר בפני ביה"ד קמא שאישר את יהדותה של המשיבה. מבחינה זו, אין בכך חדש, ולמרות זאת אישר ביה"ד את יהדותה, ואף ציין בהחלטתו שאין בהנ"ל כדי לקבוע שיש ריעותא בקביעת יהדותה של המשיבה דאז. באשר לתעודת האם, ראה להלן.
ב. המשיבה עצמה טענה בדיון הראשון כי שינוי הלאום בתעודת האם נעשה ע"י עדים. זו היתה אמירה תמימה, שיכלה גם שלא להיאמר. יש לה כעין מיגו שיכלה שלא לומר כלום או לטעון שזה רישום מקורי אותנטי. באשר לעצם התיקון שנעשה, יתכן ובעקבות פטירת הסבתא (נפטרה בשנת 83, שנה לפני התיקון) חששו לבירור יהדות המשפחה, או שעצם הקבורה היהודית (בחלקה יהודית) הביאה אותם בדרך זו או אחרת לערוך שינוי, ואז עשו את השינוי. עצם העובדה כי מאז 84 (שאז נעשה התיקון) ועד 91 לא השתמשו בשינוי זה, עומדת לזכותם.
ג. נתון זה היה כבר בפני ב"ד קמא, ועי' מה שנכתב לעיל בסעיף א.
ד. על הפקפוקים הנ"ל שהועלו נגד מכתבו של הרב בלייך יש להשיב כך:
(1) עצם זה שהאם לא שיתפה את המומחה הקונסולרי במנהגי יהדות או לא ידעה לספר עליהם, אין להסיק מכך שאינה יהודיה או לפקפק בעדותו של הרב בלייך שחקר אותה אודות כך והשיבה לו בבירור. יתכן וזאת משום שבינתיים התבגרה, והתקשורת שלה נהייתה לקויה (שיחה זו התבצעה כ-3 שנים קודם פטירתה, ואילו הרב בלייך שוחח עמה כ-14 שנה קודם לכן). כן יתכן ולא הבינה מה עומד מאחורי הענין ועקב כך לא שיתפה פעולה עם הממונה הקונסולרי.
(2) באשר לטענה שלא יתכן והסבתא שמרה על מנהגי יהדות בעת שחיתה עם גוי, נראה שאין לקבל טענה זו בצורה גורפת, כ"ש בנידון שלפנינו. יתכן ואף אשה הנשואה לנכרי, מקיימת את מה שנהגה מבית אבא, כאשר הבעל מאפשר לה. זאת ועוד, בדיון האחרון ספרה האשה כי סבה וסבתה אינם קבורים יחדיו משום שהם היו גרושים עוד לפני המלחמה. הרי שנשללת הטענה שלא יתכן והסבתא קיימה ושמרה מנהגי יהדות בשל היותה אשת גוי.
בנקודה זו ראוי לציין שעיסוקו של הרב יעקב בלייך בבירורי יהדות וכן מקצוענותו בתחום זה מתמשכים על פני שנים רבות. כבר בשנת תשנ"ב (אף טרם התקבל מכתבו בבית הדין) ישב הרב בלייך עם בית הדין לבירורי יהדות, בבית הדין המיוחד שע"י המועצה הדתית ירושלים, וכבר צבר ניסיון בתחום זה. יש לתת משקל רב לדבריו, כאשר פונה לביה"ד בע"פ וכן בכתב וטוען כי התרשם שהמשיבה הינה יהודיה, ואף הדברים שכתב מדברים בעד עצמם.
בנוסף, בית הדין מציין ומסכם כמה נקודות שכן מצביעות על יהדותה של המשיבה:
א. מנהגי יהדות של הסבתא אותם תיארה המשיבה, כמפורט בפרוטקול הדיון הראשון (כ"ג אלול תשנ"ב), ומתוארים לעיל.
ב. עדות ראשונה על יהדותה של המשפחה, המתוארת במכתבו של הרב שחור לרב בלייך.
ג. שיחתו של הרב בלייך עם האם ומה שספרה לו אודות מנהגי יהדות מובהקים.
ד. שתי עדויות (נשים) שגבה הרב בלייך אודות יהדותה של המשיבה ומנהגי יהדות מובהקים שנהגה.
ה. אם המשיבה וסבתה של המשיבה בחרו להיקבר בחלקה יהודית, ואף בחרו לערוך טהרה.
ו. אם המשיבה היתה חברה בחוג תרבות יהודית.
ז. רגליים לדבר אודות יהדותה המשתקפת משלושת העדויות שהתקבלו בדיון האחרון (וראה רמ"א חושן משפט סוף סימן לה).
נימוקים הלכתיים

נציג כמה נימוקים הלכתיים. האומר "ישראל אני", נאמן מעיקר הדין. מקור הדין לנאמנותו של אדם האומר "ישראל אני" הוא מהגמרא יבמות מו ע"ב. וז"ל הגמרא שם: "מי שבא ואמר גר אנוכי, יכול נקבלנו, ת"ל אתך, במוחזק לך".
וכתבו שם התוס' (מז ע"א) ד"ה במוחזק לך: "אומר ר"ת, דדוקא בדידעינן דהוה עובד כוכבים מעיקרא, דאי לא הוה ידעינן מהימן, מגו דאי בעי אמר ישראל אני דמהימן". לאחר דבריו אלו, שמאמינים אנו לאומר "ישראל אני", מוכיח התוס' שם דבריו מגמרא בפסחים ומשתי סוגיות ביבמות. כן איתא גם ברמב"ן שם (יבמות מו ע"ב) שבסתם, מי שבא ואמר גר אני, נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר, וכן איתא ברשב"א שם, וכתב שכן הסכימו כל המפרשים.
שיטת רוב הראשונים היא שהבא למקום שאין מכירים אותו ואומר "ישראל אני", נאמן (וע"ע תוס' פסחים ג ע"ב, בחידושי הר"ן שם וכו', וכן בתוס' יבמות מה ע"א ד"ה זיל איטמר. כמו"כ איתא גם במגיד משנה פרק יג מהלכות איסורי ביאה, הלכה ז והלכה י).
ואמנם, כיום נהגו שלא לסמוך על אמירה זו לבדה, משום הסיבה שהיא נסמכת על דין רוב ("כל דפריש מרובא פריש" – כשיש רוב ישראל), מדין "מילתא דעבידי לאגלויי לא משקר", או מדין חזקה (חזקה אין גוי מציג עצמו כישראל), וטענו הפוסקים שבנתונים של העלייה שהגיעה מרוסיה, יש מקום לפקפק האם יש לסמוך על סברת אלו.
אולם, קבלה בידינו מהגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל שקיימים שלשה דרכים לבירור יהדותם של יהודי ברית המועצות: א. רישום הלאום היהודי. ב. שמות מובהקים של יהדות. ג. ידיעת שפה יהודית וכן המסורת היהודית. הגר"מ פיינשטיין פסק שיש לאשר יהדות על סמך שתים מתוך שלושת הראיות הנ"ל (כן מובא בספר "זכרון בספר" לרב פנחס גולדשמידט, אב"ד מוסקבה, בחלק הכללים). בנידון שלפנינו אמנם חסר רישום הלאום היהודי, אולם ממכלול הדברים נראה שביה"ד בהחלטתו הראשונה משנת תשנ"ג הסתמך על שני הגורמים הנוספים (וראה מכתבו של הרב בלייך, שמציין לשמה היהודי של סבתה של המשיבה).
באשר לקבורה בבית קברות יהודי, עי' בספרו של הרב פנחס גולדשמידט (בכללים) שכתב כך: "ישנו מנהג בהרבה בתי קברות שהנקבר ראשונה בחלקה שומר לו הזכות לקבור את קרוביו בחלקה המשפחתית שלו, גם כשאין הקרובים יהודים, ונקברים בית קברות יהודי. לכן צריך לבדוק מי זה הנקבר ראשון ומי נקבר באחרונה בחלקה זו. הנקבר ראשון מוחזק כיהודי ואפשר להוכיח ממנו (ויש עוד לבדוק, משום שגם גויים ממש נקברים לפעמים בבית קברות יהודי)". בנידון שלפנינו הסבתא נקברה ראשונה בחלקה היהודית (בעלה היה גוי) ולאחר שנים נקברה שם גם בתה (אם המשיבה).
ועי' במאמרו של הרב משה מרדכי פרבשטיין (תחומין) שכתב אודות התנהגויות יהודיות, שכאשר בא לפנינו אדם צעיר והוא מתמצא קצת בחגים ובמנהגים יהודיים, אין בזה כל הוכחה, שהרי אפשר שסבתו מצד אביו היתה יהודיה, ואצלה ראה ולמד מנהגי יהדות. ואולם כאשר באה לפנינו הסבתא עצמה ומתברר שיש לה ידיעה כל שהיא במנהגי היהודים, יש בזה הוכחה. ואמנם יש מיעוט שאפשר שלמדה זאת ממקור אחר, אבל בדורות קודמים ודאי שרוב היודעים מנהגי היהדות למדו כל כך מהוריהם, ובשנים ההם נישואי התערובות היו רק מיעוט. כן מוסיף שם ומדגיש, שאם מתברר ע"פ עדים שהסבתא שמרה על מנהגי יהדות, הרי זה כהוחזקה יהודיה, ואין צריך עוד הוכחות אחרות, אבל לא שכיח שיתברר דבר זה ע"פ עדים כשרים.
בנידון שלפנינו אמנם לא התבררו מנהגי הסבתא ע"י שני עדים כשרים, אך בהחלט ניתן לקבל רושם חיובי מהמובא במכתבו של הרב בלייך אודות מנהגי יהדות מובהקים שנהגה הסבתא וכן מהעדויות שהתקבלו בדיון האחרון.
לאור האמור, החלטת בית הדין מתאריך כ' כסלו תשנ"ג 15.12.92 המאשרת את יהדותה של המשיבה, בעינה עומדת, ואין בנתונים שעלו כדי לבטל החלטה זו.
הרב יצחק אושינסקי - דיין

החלטת בית הדין מתאריך כ' כסלו תשנ"ג 15.12.92 המאשרת את יהדותה של המשיבה, בעינה עומדת, ואין בנתונים שעלו כדי לבטל החלטה זו.
ניתן ביום כ' באייר התש"ע
(04/05/2010)
הרב ישראל שחור - אב"ד הרב דניאל אדרי - דיין הרב יצחק אושינסקי - דיין