הצדדים התגרשו ביום ג' אלול תשס"ח 3/09/08 ע"פ הסכם גירושין שאושר ע"י ביה"ד.

האשה הגישה תביעה לביטול פס"ד.

ביום ח' שבט תשס"ט 2/2/09. התקיים דיון, האשה וב"כ טענו שהאשה לא קיבלה מה שמגיע לה ע"פ החוק, לדבריה הדירה מוערכת בסך 600,000 ש"ח וע"כ יש משכנתא מעל 220,000 ש"ח אולם מתוכם רוב המשכנתא תהפוך בסוף למענק.

בנוסף טען ב"כ האשה שלבעל יש זכויות מעבודתו. היה חסכון לצדדים בסך יותר מ 150,000 ש"ח, והאשה בסך הכל קבלה רק 140,000 ש"ח.

ב"כ האיש טען שההסכם נעשה מתוך ידיעה והחלטה ברורה של האשה שרצתה להתגרש, וכן היתה מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה.

האשה לא הוטעתה ע"י הנתבע וגם לא טעתה, היא עשתה את השיקול בגינו הסכימה להסכם. כמו כן למעשה האשה כמעט קבלה את כל חלקה המגיע לה ולכן ב"כ הנתבע מבקש לחייב את האשה בהוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח עבור טיפולו בתיק הכולל עריכת כתב תביעה וכן להופיע לדיון בביה"ד.

ב"כ האשה אמר שלאור תביעתו לא מגיע לנתבע הוצאות.

אחרי העיון בדברי הצדדים ובחומר שבתיק מחליט ביה"ד.

מדובר באשה שפתחה תיק לחיוב הבעל בגירושין. האשה יותר צעירה מהבעל בהרבה שנים, ולבעל היו בעיות פוריות בגינן רצתה להתגרש ממנו כדי שתוכל להנשא לאחר ולהביא ילדים לעולם.

האשה מאסה בבעלה ולא יכלה עוד להשאר איתו.

ביה"ד ניסה להביא את הצדדים להסכמה, אולם לבסוף ביה"ד פסק לחייב את הבעל בגירושין. למרות זאת הבעל לא הסכים להתגרש, ואחרי מאמצים רבים ביה"ד הביא את הצדדים להסכם גירושין אשר נכתב ע"י ביה"ד. האשה היתה מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה שעמדה לצידה בכל המו"מ ודאגה לזכויותיה, ההסכם אושר וקיבל תוקף פס"ד ביום ב' אלול תשס"ח 2/9/08.

למחרת היום שוב באו הצדדים כדי לגמור הענין בג"פ ואז הבעל רצה לחזור בו ולבטל ההסכם, ראה פרוטוקול מיום ג' אלול תשס"ח 3/9/08.

ביה"ד ניסה שוב להביא אותם לידי הסכם, ורק כאשר הבעל בא עם אחיו ולאחר שכנוע אזי הבעל הסכים להתגרש ע"פ ההסכם שאושר ע"י ביה"ד.

למעשה האשה לא קופחה משמעותית בהסכם.

גם אם נקבל גרסת ב"כ האשה ששווי הדירה הוא בסך כ- 600,000 ש"ח הרי רובצת עליה משכנתא בסך יותר מ 220,000 ש"ח. כמו כן חלקה של האשה בדירה הוא רק שליש הואיל ויש 3 שותפים בדירה.

כמו כן בהסכם נלקחה בחשבון הלואה בסך 50,000 ש"ח שהצדדים נתנו לאם האשה, וכן כספים נוספים שהבעל תבע מהאשה, וכפי שנכתב בסעיף ה' מהסכם הגירושין.

גם אם באמת האשה קופחה בהסכם, הרי זה היה מתוך ידיעה ברורה, שהענין שווה לה כדי למהר ולקבל גיטה בהקדם.

האשה לא הוטעתה כלל ועיקר, וחתמה על ההסכם מתוך הכרה וידיעה ברורה. האשה לא טענה שום טענה שלא היתה מודעת לה.

הבעל הוא שרצה לבטל ההסכם, והאשה רצתה מאד להתגרש ע"פ ההסכם. רק אחרי שביה"ד שיכנע הבעל אז נאות והסכים להתגרש ולתת לה גט.

לאור האמור ביה"ד דוחה את תביעתה של האשה וב"כ לביטול ההסכם.

בנוגע לתביעה ב"כ הנתבע לחיוב הוצאות נראה לביה"ד,

הואיל שמדובר בתביעה שאין לה בסיס. האשה לא העלתה שום טענה שלא היתה ידועה ומודעת לה בעת עריכת ההסכם.

ביה"ד נוכח שב"כ האשה לא בדק הנתונים הנדרשים לביסוס התביעה לביטול ההסכם. ביה"ד שאל את האשה וב"כ מהו הסכום של חוב המשכנתא. אחרי שביה"ד העיר לו הוא יצא מחוץ לאולם ובירר את הסכום טלפונית. כמו כן ב"כ האשה לא ידע להגיד איזה זכויות יש מעבודתו של הבעל אם בכלל ישנ[ן] זכויות כאלו, ומה חלקה של האשה בה[ן]. ברור שלתביעה זו לא נעשתה עבודת הכנה ראויה מראש, וע"כ יש לחייב את האשה בהוצאות.

לאור האמור ביה"ד מחייב את האשה בהוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח כולל מע"מ .

ביה"ד ממליץ לנתבע לוותר על חיוב הוצאות זה, במדה והאשה תמשוך את תביעתה.

ניתן ביום ח' שבט תשס"ט (02/02/2009)

(-) הרב משה אוחנונה, אב"ד (-) הרב דוד מלכא, דיין (-) הרב יגאל לרר, דיין