רקע עובדתי
בני הזוג נישאו בשנת תש"ס, 2000 למניינם, ונולדו להם שני ילדים. שנתיים לאחר הנישואין הם פנו לייעוץ זוגי אצל הגב' אנאבלה שקד – פסיכותרפיסטית, בבעיות שלום הבית שלהם שהחל כבר אז להתערער ולחרוק. הייעוץ הזה היה בעצם טיפול פסיכותרפי שהתפרש על תקופה של שלוש שנים, עד לשנת 2005. גם לאחר עשרות מפגשים, עליות ומורדות בחיי הנישואין, לא שרר השלום בבית, ומערכת הנישואין לא שוקמה.

לפני כשלש שנים, בחודש יולי 2007, עזב הבעל (להלן – "התובע") את הבית, ולא שב אליו יותר. מספר חדשים לאחר מכן הגיש התובע בבית הדין את תביעת הגירושין שלו. האשה (להלן - "הנתבעת") דרשה שהתובע יחזור הביתה, ולשם כך היא פתחה בבית הדין תיק לשלום בית. נתקיימו לפנינו ארבעה דיונים ארוכים וממצים. הצדדים נחקרו, הופיעו עדים משני הצדדים, ונתקבלו חוות דעת מקצועיות של יועצי נישואין בעניינם של הצדדים.

כיום, בשל סירובו של התובע לחזור לשלום או לפנות לייעוץ זוגי נוסף, מסכימה הנתבעת, בלית ברירה, להתגרש אך בכפוף לקבלת כתובתה. סכום הכתובה עומד על סך של מליון ₪. נושאי הדיון הדורשים את הכרעתנו הם - האם קיימות לתובע עילות גירושין שיש בכוחן להפסיד את הנתבעת את כתובתה, והאם יש לראות בכתובה זו ככתובה מופרזת שיש לבטלה כדין אסמכתא.

טענות הצדדים
טענות התובע
לדברי התובע, במשך כל שנות הנישואין הוא סבל מהנתבעת מיחס משפיל ומזלזל. לדבריו, היא התעמרה בו: "לך תביא, כמו נער שליחויות"... ואף הפגינה כלפיו יחס רודני, שתלטני ואגרסיבי. היא גם דרשה ממנו, ובקפדנות יתירה, לחזור הביתה בזמן: "היא אומרת 'תבוא בדיוק', ובאם לא - היא תרד עלי רצח... בכל דבר שעשיתי היה ביקורת... הכול צריך להיות בדרך שלה" (פרוטוקול מיום כ"ה בניסן תשס"ח, 30/4/08). לדבריו, היו מריבות וויכוחים על כל צעד ושעל - "על בסיס יומי". כלשונו: "אני הייתי הצד ש'דרכו' עליו. היה לי רע, מאוד רע, אני לא מוכן יותר". (שם).

עוד טוען התובע שהנתבעת נהגה לקלל אותו בכינויי גנאי וקללות כשהוא היה חוזר מאוחר, ונהגה גם לקלל את אימו ולהשפיל אותו בפני חבריו. לדבריו, אין לו כל רגש חיובי כלפי הנתבעת, והוא מוסיף שגם יועצת הנישואין שטיפלה בהם במשך שלוש שנים לא האמינה בנישואין הללו.

נושא מרכזי נוסף שעליו נסב ויכוח נוקב וקשה בין הצדדים היה הצעת הקידום שהוצעה לתובע במקום עבודתו (ב'היי-טק') – "רציתי להתקדם בעבודה, והיא אמרה שלא אתקדם" (שם).

יועצת הנישואין שליוותה וטיפלה בבני הזוג – הגב' אנאבלה שקד, מומחית בפסיכותרפיה, חיוותה את דעתה בתיק בדיון שהתקיים לפנינו. בעדותה היא אמרה שדרישותיה של הנתבעת כלפי התובע לא היו דרישות סבירות כמו בכל זוג אלא מעבר לכך. (פרוטוקול מיום כ"ד בסיון התש"ע, 6/6/10), ו"שבכדי שהם יוכלו להסתדר אזי פלוני (=התובע, א"י) צריך להיות ה'שפוט' של פלונית" (=כינוי שמה של הנתבעת, פלונית). "הבקשות היו בכל דבר ודבר והיו מאוד מצומצמות ומדויקות, ולכן בעיני הן לא היו סבירות, וזה בגלל מבנה אישיותי. היא נובעת מחרדה ובטחון עצמי שכולם יהיו בסדר" (שם).

התובע הביא שתי עדויות של חברים שהעידו על יחס משפיל מצידה של הנתבעת כלפי התובע, באותם הביקורים שהם ביקרו אצלם.

חוות דעת נוספת הומצאה לנו מאת ד"ר רוני פיאמנטה, פסיכולוג קליני, אליו הפנינו את הצדדים בניסיון אחרון להשכנת שלום. בחוות דעתו מיום ה - 8/1/09, הוא כותב שאין דרך לשיקום הנישואין, ושבין הצדדים קיימים מזה זמן רב הפרשי תפיסה, פרשנות ומנטאליות, ושהפער לא ניתן לגישור.

בנוגע ליחסה של הנתבעת כלפי התובע כותב ד"ר פיאמנטה – "מה שנחווה (בעבר) על ידי האשה כיחסים סבירים והסכמות לכאורה, לא נבע מתשתית יחסים מוצקה אלא מאיפוק הדחקה והפנמה מצד הבעל שהתחמק מעימות".

"טוב יעשה בית הדין באם הוא יסייע לצדדים להתגרש במהרה כדי שיתאפשר להם שיקום אישי – בנפרד".

לאור חוות הדעת הזו, כותב בא כוחו של התובע, עורך הדין שי גולדנברג בסיכומיו – "יש לראות בכך כקביעה חד משמעית האומרת שאישה אשר סבורה שבאיפוק והדחקה מצידו של הבעל יש לראות כדפוס חיים של יחסים סבירים, היא אשה המתעמרת בבעלה ולא אוהבת אותו". לדבריו, אשה שכזו איננה זכאית לכתובה והיא חייבת לקבל את גיטה ללא תנאי.

באשר לגובה סכום הכתובה, טוען בא כוחו של התובע שמדובר בסכום מופרז, וזוהי אסמכתא. לענין זה הוא מצביע כל מספר פסיקות של כבוד בית הדין הגדול שביטל כתובות שכאלה מאחר שההתחייבויות הללו נעשו על דרך של גוזמא, ומתוך כוונה לעשיית רושם במעמד הנישואין. במקרה אחר הפחית כבוד ביה"ד הגדול סכום של כתובה מופרזת, לגובה של 36,000 ₪ בלבד.

טענות הנתבעת
הנתבעת במשך כל הדיונים הצהירה על רצונה העז לכינון שלום בית ולחזרתו של התובע הביתה. לדבריה, עזיבתו את הבית היכה אותה בתדהמה. "חודש וחצי לפני שהוא עזב ערכתי לו ולבן שלנו יום הולדת מאוד שמח. הרבה אורחים וחברים יכולים להעיד על כך".

לדבריה, התובע מושפע לרעה מחבריו, והוא מקבל מהם עצות רעות. "התחננתי שילך לייעוץ. ייעוץ טוב יוכל להחזיר את השלום הביתה" (פרוטוקול מיום כ"ו בסיון תשס"ח, 29/6/08). לדבריה, הטיפול אצל הגב' אנאבלה שקד היה כשלון. "הבנתי שאנאבלה היא כמו פלסטר לפצע". לדעתה, יועץ הנישואין השני שטיפל בהם – הרב ונגרובר, שאליו בית הדין הפנה אותם, יוכל לשקם את חיי הנישואין, אבל לצערה הרב, התובע מסרב לשתף פעולה.

ואכן, בא כוחה של הנתבעת עורך הדין אברהם דבירי, מפנה לחוות דעתו של הרב ונגרובר שהומצאה לבית הדין ביום ה - 27/12/07, בה נכתב: "ניתן לשפר את מצבם בתנאי שהם יהיו מוכנים להשקיע בכדי לשנות את התנהגותם אחד כלפי השני".

למרות זאת הוא כותב שבמפגש השני התובע שינה את דעתו, ואמר לו שהוא לא רואה שום סיכוי לחזור ולחיות ביחד. כהסבר לשינוי הזה כותב היועץ שיתכן וקיימת עליו השפעה חיצונית, או לחילופין יתכן וכבר בפגישה הראשונה הסתיר הבעל את כוונותיו האמתיות. כתוצאה מכך הליך הייעוץ והגישור אצלו הופסק.

הרי כי כן, כותב בא כוחה של הנתבעת, שיש לראות בתובע כמי שאשם בטרפודו של שלום הבית. הוא זה שמסרב בעקביות לנסות ולשקם את היחסים למרות ניסיונותיה ובקשותיה של מרשתו.

באשר לטענות שהעלה התובע אודות יחס שתלטני ומתעמר מצידה, משיבה הנתבעת שעיקר הויכוח נסב ביניהם סביב חינוך הילדים. לדבריה, הוא הבטיח לילדים דברים ולא קיים, וכן היא רצתה שהוא ישהה יותר עם הילדים בבית.

כלשונה של הנתבעת - "ביקשתי שאני צריכה שהוא יעזור לי. אני צריכה לטפל בשני ילדים... אני ביקשתי שהוא יהיה יותר בבית, גם מילה שנאמרה בעדינות אז זה ביקורת. אני אמרתי משהו בשביל ה'ביחד' שלנו. אני אמרתי שאני מוכנה להוריד אחוזי משרה כדי להיות בבית, רק שהוא יעזור לי, ועל זה היה ויכוח". (פרוטוקול מיום כ"ה בניסן התשס"ח 30/4/08).

לדבריה, זו גם היתה הסיבה שהיא ביקשה ממנו שהוא ידחה את הקידום שהוצע לו בעבודתו לשנה נוספת, בשל הקושי שהיה לה בגידול הילדים. קידום בעבודת ה'היי-טק' דורש שעות עבודה נוספות מעבר ליום העבודה הארוך והתובעני שלו שקיים בלאו הכי. עוד היא מציינת שמדובר על תקופה שבה היא ילדה את הבן השני, וההתמודדות שלה במציאות החיים הזו היתה קשה בהרבה מאשר בתקופה רגילה.

בנוגע לטענות ההשפלה והקללות, הנתבעת מכחישה זאת. בא כוחה מציין שכלל לא הוכח שהיו קללות וכינויי גנאי, ובעדויות שהובאו מצידו של התובע לא נמצאה לכך כל ראיה. באופן כללי נטען כלפי העדויות הללו שמדובר בהרגשה אישית וסובייקטיבית של העדים ולא בעדות על דברים קונקרטיים כמו קללות ודברי נאצה. מאידך, העדה שהעידה מצידה של הנתבעת, היא אמרה ש"ממש היה כיף לבוא לשם". דבר המחזק את גרסתה.

הכרעה
ייאמר כעת כי יש לדחות את תביעת הגירושין של התובע. לא הוכחה כל עילת גירושין כנגד הנתבעת, ומשכך התובע חייב לשלם את מלוא סכום כתובתה.

עיקר עילותיו של התובע בכדי לחייב את הנתבעת בגט הן התעמרות ויחס שתלטני מזלזל ופוגע. לא הוכחה לפנינו עוצמת ההתעמרות וגודל השתלטנות בהן מואשמת הנתבעת. הנתבעת הודתה בדיונים שלפנינו שהיא הציבה לתובע דרישות ותנאים כמו בנוגע לחזרתו בזמן הביתה. היא גם דרשה ממנו לדחות בשנה את הקידום שלו בעבודת ה'הייטק' התובענית שלו. היו גם ויכוחים בעיקר סביב לחינוך הילדים. בדרך אגב יוער, כי התובע בעצמו הודה שהנתבעת משקיעה הרבה בילדים (פרוטוקול מתאריך 29/6/08 עמ' 4 שורה 52).

נראה שיש לראות, מתוך ראיה מפוקחת שהדרישות הללו נבעו גם ממצוקתה של הנתבעת ולא רק מ"המבנה האישיותי שלה", כדברי הגב' שקד בדיון. ברור שיש לתת משקל רב לקשיי ההתמודדות היומיומיים שלה, ומסתבר מאוד שגם מחמת הקשיים הללו נבעו דרישותיה מבעלה - שייתן לה כתף ויסייע לה יותר בבית. גם לנתבעת יש יום עבודה עמוס וקשה. היא בעלת תואר דוקטור בכימיה ועובדת במפעל התרופות "טבע", במשרה מלאה. ההתמודדות עם מטלות הבית וחינוך הילדים, בפרט לאחר שעות עבודה קשות ומרובות הקשו עליה וגרמו לה לשחיקה, בפרט לאחר לידת הילד השני.

מדובר אפוא בדרישות לגיטימיות לחלוטין. יתכן ויש לראות בהם לא רק כבקשות לעזרה גשמית אלא, ואולי אף בעיקר, במתן הרגשת התחשבות ונשיאה משותפת בעול. פעמים ולתמיכה הנפשית שאשה מקבלת מבעלה קיימת חשיבות מרובה לעין ערוך מאשר מעזרה גשמית וטכנית.

יתכן מאוד שהנתבעת טעתה באופן ובצורה שבהם היא העלתה את דרישותיה ובקשותיה מהתובע. יתכן מאוד שהן נעשו בצורה ביקורתית ונוקשה מדי. יתכן ואופייה של הנתבעת הוא אכן אופי חזק, ושתלטני במקצת, והוא עמד לה לרועץ. אולם מכאן ועד לראות ביחסה הנוקשה או אפילו השתלטני כעילת גירושין - הדרך ארוכה. ארוכה עד מאוד.

התובע העדיף בראש ובראשונה את הקריירה האישית שלו, את קידומו האישי בעבודתו, על פני אשתו ביתו וילדיו. יתכן והעדפה הזו גם נבעה, בין היתר, מאופיו המשוחרר, העצמאי והפתוח של התובע. כידוע, באם נבוא לתחום בן אדם בעל אישיות עצמאית ומשוחררת שכזו, אל תוך מסגרת מקובעת שכוללת עמידה בלוח זמנים תוך הצבת דרישות נוספות - הדבר רק יגרום אצלו לאנטגוניזם, התנגדות ומרירות. מציאות שכזו היא מתכון בטוח למריבות, ומהווה חממת גידול נוחה למחלוקות.

אך כאן עלינו לבהיר, ובאופן הברור ביותר, שלשם כך קיימים יועצי נישואין. באמצעות הדרכה נכונה ניתן היה ליישב את ההדורים ולכוון את בני הזוג לשביל הזהב שיימצע ביניהם, על אף העובדה שקיימים ביניהם פערים אישיותיים והבדלי מנטאליות.

ואכן בשל הבדלי האישיות שביניהם, לחץ העבודה ורדיפת הקריירה, החל שלום הבית לקרטע תקופה קצרה יחסית לאחר הנישואין.

כשנתיים לאחר החתונה התגלו קשיים במערכת הזוגית שלהם, היא החלה לחרוק, והם הכירו בצורך לפנות לייעוץ. הם פנו לגברת אנאבלה שקד, אשר תחום מומחיותה הוא פסיכותרפיה.

באופן כללי ניתן לומר שמדובר בשיטת ריפוי באמצעות השפעה נפשית ורוחנית (פסיכוטית). בדבריה של הגב' שקד בחוות דעתה שהומצאה לנו (הנושאת תאריך - 8/6/10), היא מתארת בקצרה את שיטת הטיפול שלה – "יש לקשור את התלונה של המטופל לקווי האישות שלו, ולנסות ליצור שינוי תפיסה של עצמו ושל הזולת. בטיפול מוצלח שינוי תפיסה מוביל לשינוי רגש ושינוי התנהגות".

יוער כי בלשון המקצועית אופי הטיפול הזה מוגדר כ"מתן תובנות לצורך הפנמת 'תפיסות עומק' אצל המטופלים".

בתמצית הענין, מדובר כאן בפסיכותרפיה ולא בייעוץ נישואין זוגי רגיל. אופי הטיפול הוא בניסיון ליצור שינוי אצל המטופל עצמו – בתפיסת החיים שלו, ובאישיות שלו. לא מדובר כאן בהדרכה מעשית קונקרטית ופרטנית שתלמד את המטופלים כיצד להתנהג ולהתייחס זה לזה. לא מדובר בהוראות מעשיות כיצד על הבעל להתנהג בבית, כיצד עליו להתייחס לאשתו, כיצד על האשה להתייחס לבעלה - מה לעשות, ובעיקר מה לא לעשות.

הטיפול שקיבלו בני הזוג אצל הגברת שקד נועד לשפר את הזוגיות שלהם באמצעות שינוי התפיסה שלהם על הזוגיות, בהשפעה נפשית אישיותית על המטפלים, ובמתן תובנות של "תפיסות עומק". כלומר, בני הזוג קיבלו טיפול פסיכותרפי מופשט אך לא קיבלו הדרכה מעשית עם תרגולים פרקטיים.

עלי להבהיר. במסגרת זו אינני בא להטיל דופי או רבב כלשהוא בכישוריה, מומחיותה או מקצועיותה של הגב' שקד בתחום התמחותה. ברם, מתחזק כאן הרושם ולפיו, כפי הנראה, בבני הזוג שלפנינו הטיפול הזה לא היה מתאים. הם היו זקוקים לסוג אחר של הדרכה. הם נזקקו להדרכה מעשית יותר, הן לבעל והן לאישה, תוך יצירת הפנמה אצל הבעל שהבית והאישה קודמים לעבודה ולקריירה האישית שלו, ושנדרשים ממנו ויתורים והתגמשויות עם שעות העבודה המרובות שלו.

הרב ונגרובר, יועץ הנישואין שאליו הפנינו את הצדדים, כותב בחוות דעתו (מיום י"ד בכסלו תשס"ח), בסעיף 6, דבר מדהים – "פלונית (=הנתבעת, א"י) אמרה, ופלוני (=התובע, א"י) הסכים איתה – "שאם הם היו באים אלי לפני 5 שנים, היום הם היו נראים אחרת". ושהפגישה הראשונה בינינו נתנה לה להבין הרבה דברים שקודם היא לא ידעה או לא התייחסה אליהם. "היום אני מבינה שהטיפול הקודם היה כאקמול".

דומה כי הדברים הללו מדברים בעד עצמם!!!

הגב' שקד אמרה בעדותה ששני הצדדים השקיעו מאמץ לפתרון הבעיה אבל כל אחד נשאר בעמדתו שלו. "ברמה האישיותית לא נמצא פיתוח... הם נשארו במהות בעמדות שלהם".

יצויין שבחוות הדעת שהיא המציאה לבית הדין, כותבת הגב' שקד גילוי נוסף, גילוי שיש בו בכדי לשפוך אור נוסף על אופן הטיפול של בני הזוג אצלה. היא כותבת שיחסי בני הזוג אופיינו בחוסר כבוד הדדי, ובמהלך הטיפול (=3 שנים, א"י) היו עליות וירידות. כדבריה -

"לפי תפיסתי, הדרך היחידה לשמור על יחסים טובים בבית היה לעשות הכול לפי תפיסתה של פלונית (=הנתבעת, א"י), דבר שאיננו הסידור הנכון בזוגיות. אי עשיית רצונותיה, דבר שפלוני בחר לעשות לא באופן ישיר עקב חולשה ופחד מהתגובה של פלונית, גרר יחס מזלזל ומעליב מצידה. מהות הטיפול היה לעזור לפלונית שלא לקבל הכל על פי רצונה... ולעזור לפלוני להתנגד לרצונה כשהדבר מתאים תוך אמירה עניינית" (=ההדגשה הוספה, א"י).

כלומר, התובע אובחן כמי שמדחיק ומפנים את התנגדותו לדרישותיה ולביקורתיותה של הנתבעת. האבחנה הזו נראית כנכונה וזו גם היתה אבחנתו של הד"ר רוני פיאמנטה - כפי שנכתב בחוות דעתו מחודש ינואר 2009, ארבע שנים מאוחר יותר.

אולם, אופי הטיפול של הגברת שקד היה לתת לפלוני (= התובע), תובנות וכלים אשר יוכלו לעזור לו להתנגד לרצונה של פלונית, אשתו, תוך אמירה עניינית וברורה.

"יוסיף דעת - יוסיף מכאוב" (קהלת א', י"ח), כפשוטו.

כפי הנראה, ואני מסייג זאת שוב, במקרה שלפנינו הטיפול הפסיכותרפי הזה בבני הזוג הללו, נחל כישלון חרוץ! נראה שהשפעתו לשיקום הנישואין שלהם, המעורערים בלאו הכי, בטווח הארוך היה שלילי והרסני. כפי שהם אמרו ליועץ השני – הרב ונגרובר, "אם היינו באים אליך לפני חמש שנים היינו נראים אחרת"!

כפי הנראה לבני הזוג היה דרוש טיפול זוגי מעשי ופרקטי, קרי, הדרכה מעשית ותרגולים יומיומיים כפי שהרב ונגרובר נתן לצדדים, לאחר שהמפגש הראשון שלו איתם, אלא שהתובע חזר בו. כפי הנראה במצב הקרע הקשה, כשלדבריו הוא כבר הרגיש פגוע ונרמס – לא ניתן היה להשיב את הגלגל אחורנית. וחבל.

גם ד"ר פיאמנטה בחוות דעתו מחזק את האבחנה הזו ביחס לעומק הקרע. הוא כותב שכיום הקרע בלתי ניתן לאיחוי ושהוא אף הורחב בשל עזיבתו של התובע את הבית.

ישנו פתגם עממי חכם שאומר – "אין זוג לא מוצלח, יש זוג לא מודרך"...

הפתגם הזה, במקרה שלנו קולע אל המטרה ולא יחטא.

היו בעיות, היתה ביקורת, היו דרישות והצבת תנאים, ואפילו - "היו הבדלי תפיסות פרשנות ומנטאליות" (ד"ר פיאמנטה) – אבל אין לראות בכל אלה כעילות לגירושין, יש לראות בהן כעילות מוצדקות ללכת ליועץ הנכון, ובזמן הנכון.

לצערנו הדבר כאן לא קרה, וכיום לא ניתן כבר להשיב את הגלגל אחורנית. הקרע שקיים היום בין הצדדים כיום איננו ניתן לאיחוי, אך היעדרו של סיכוי לשלום בית איננו מהווה עילה לגירושין בפרט כאשר הסירוב העיקש והנחרץ לשיקום חיי הנישואין מגיע מצידו של הבעל. ראה פד"ר חלק יג' עמוד 360, ואילך.

דומה כי בנושא הזה מתאימים דברים שנכתבו על ידינו בפסק דין אחר (בתיק מספר 07612518-72-11, מתאריך יא במרחשון התשס"ט, 9/11/2009) –

"לכאורה המאמץ שנדרש לכינונו של שלום הבית מוטל על שני הצדדים בשווה ברם, גם בדבר זה מוצאים אנו חידוש בדבריו של הרמב"ם.

בפרק ט"ו מהלכות אישות הלכה י"ט כתב הרמב"ם – "וכן ציוו חכמים שיהיה אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי הממון. ולא יטיל עליה אימה יתירה, ויהיה דיבורו עימה בנחת, ולא יהיה עצב ולא רוגז".

הלכה כ' – "וכן ציוו חכמים על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות ליבו ומרחקת כל מה שישנא. וזה הוא דרך בנות ישראל ובני ישראל הקדושים והטהורים בזיווגם. ובדרכים אלו יהיה יישובן נאה ומשובח".

מקור דברי הרמב"ם הם במסכת דרך ארץ רבה פרק ו', תנא דבי אליהו רבה פרק י"ג, ועוד.

יש לעמוד על דקדוק דברי הרמב"ם בהלכה י"ט שכתב שהבעל "לא יהיה עצב ולא רוגז" (דהיינו לא דכאוני ולא רגזני ועצבני). את המשפט הזה הרמב"ם לא כתב גם בהלכה ככתב ביחס לאשה.

וכאן נשאלת השאלה, מדוע באמת לא כתב זאת הרמב"ם גם בנוגע לאשה – שלא תהיה עצבה ולא רוגזת? מדוע התייחד בכך הבעל? ומדוע הרמב"ם לא כתב זאת גם ביחס לאישה, בהלכה כ'?

בנוסף, גם יש לתמוה על עצם קביעתה של ההלכה הזו דווקא כאן בהלכות א יש ו ת, והלוא כל ענינו של הרחקת העצבות והרוגז הוא מהלכות דרך ארץ אשר מקומם בהלכות ד ע ו ת (שבספר "מדע" ב"יד החזקה")?! וראה בפרק ראשון מהלכות הלכה ד' ואילך במה שהאריך שם הרמב"ם בנושא הרחקת הכעס, ועוד שם בפרק שני מהלכה ב' ואילך, והדבר אומר דרשני!!

מבואר מכאן יסוד גדול. נכון הדבר כי הרחקת העצבות והרוגז שווים הם בין באיש ובין באשה, וכפי שהאריך בכך הרמב"ם בהלכות דעות. מידות טובות ודרך ארץ הינם דברים השווים ומחויבים בכל נפש. אולם ישנו חיוב נוסף ומסוים כלפי הבעל אשר נוגע אל יחסו לאשתו. והוא שלא להיות עצב או רוגז כאשר הוא נמצא במחיצתה של אשתו. זהו חיוב נוסף שיסודו מהלכות אישות ולא מהלכות דעות, ולפיכך קבע זאת הרמב"ם כאן, בהלכות אישות.

נראה שהחיוב הזה הוא חיוב גבוה ועדין יותר. משום כך משתמש כאן הרמב"ם במינוח של "רוגז", ולא במינוח של "כעס" – כפי שכתוב בהלכות דעות. משמעותו של "רוגז" כולל גם הקפדה, בשונה מ"כעס" שהוא ביטוי מעשי וחמור יותר של הכעס. מזה נלמד גם לעניינו של "לא יהא עצב". לא מדובר בדיכאון עמוק או במרה שחורה, אלא על היעדר שמחה.

חיי נישואין עם אשה מחייבים יותר, זאת משום שהבעל הוא זה שמשפיע ומעניק לאשתו לא רק תנאי מחיה גשמיים כמו מזונות ומדור ושאר חיובי כתובה, אלא, ובעיקר, הוא זה אשר מעניק לה שפע של אורה, שמחה ומנוחת הנפש. שמחת החיים של האשה הנשואה נובעת בראש ובראשונה – מבעלה! משום כך מוטלת על הבעל חובה נוספת ומסוימת להרחיק מעצמו בהתנהגותו בביתו את כל עניני הרוגז, ההקפדה והעצבות לסוגיה ודקויותיה. שאם לא כן, הרי הוא פוגע בכך באשתו ופוגם את חיי האישות המשותפים. לפיכך דקדק הרמב"ם והזכיר חובה זו דווקא בהלכה י"ט אשר עוסקת בחיובו של הבעל ולא בהלכה כ' אשר עוסקת בחיובה של האשה.

כאסמכתא ליסוד הזה ניתן למצוא בספר בראשית בפרשת וישב, בעניין חלומו של יוסף. בפרק ל"ז פסוקים ט' – י' כתוב "ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו ויאמר הנה חלמתי עוד, והנה השמש והירח ואחר עשר כוכבים משתחווים לי".

"ויספר אל אביו ויגער בו אביו, ויאמר לו הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה".

כלומר, האבא נמשל לשמש. האימא נמשלה לירח וללבנה. השמש היא המשפיעה אור ללבנה. ללבנה אין אור משל עצמה אלא רק ממה שהשמש מאירה ומזריחה עליה מאורה.

כך גם בחיי הנישואין, הבעל הוא זה שצריך להזריח ולהאיר את אשתו! שמחת החיים שלה -משל בעלה הוא, וממנו היא מושפעת ומאירה.

כמובן שיש לסייג את הדברים. לא בכל תובענה של העדר שלום בית יש לתלות מיד את הקולר בצווארו של הבעל. אל לנו להכליל את הדברים ולומר שמאחר וזהו חיובו של הבעל – שלא להיות רוגז ועצב – מחיובו האישית, ולכן יש לתלות בו את האשמה. בודאי שלא כך הם פני הדברים. במידה ושלום הבית הופר בשל התנהגותה של האשה, נקבעו לכך הלכות מתאימות. ולהיפך, כאשר הבעל בהתנהגותו היפר את שלום הבית. כל מקרה ידון לגופו " .

עד כאן ציטוט מהדברים שכתבנו בעבר.

נראה כי במקרה שלפנינו הדברים הללו אקטואליים מאוד, כפי שכתב הרמב"ם, עיקר חובתו של הבעל הוא "לכבד את אשתו יותר מגופו ולאהבה כגופו".

המשמעות המעשית והפשוטה של הדברים הללו בחיי היומיום היא דחיית הקידום האישי בעבודת ה'הייטק' לשנה נוספת, בכדי לסייע יותר לאשה בפרט כשהיא נמצאת לאחר לידה, לשים את אשתו לפניו, ולא את עצמו לפניה, "מכבדה יותר מגופו", כפשוטו.

וזהו שכתב הרמב"ם בסוף דבריו - "ובדרכים אלו יהיה ישוב נאה ומשובח", כלומר, הליכה בדרך הזו של ויתור על מאוויים אישיים לטובת האשה יגרור אחריו "ישוב נאה ומשובח" – שלום הבית יפרח וילבלב, יתנאה וישתבח.

אולם מהרגע שבו ניתנת עדיפות לרצונות אישיים, על חשבון הבית והאישה, תוך שהבעל מניח לה להתמודד לבד, פיזית ונפשית, עם כל הקשיים והמטלות – או אז תתחלנה הבעיות, בפרט כאשר לאשה ישנו אופי ביקורתי מפותח. במציאות שכזו יישובן איננו נאה,איננו משובח, והבעיות והמריבות הן הן אשר יצוצו ויפרחו.

כתובה מוגזמת
נטען כי כתובה בסכום של מליון ₪ היא אסמכתא וגוזמא אשר דינה להתבטל.

דין טענה זו להידחות . במקרה שלפנינו אין לטענה זו כדי עמידה.

התובע והנתבעת הם אנשים משכילים ומצליחנים, רמת השתכרותם היא גבוהה. והיא היתה כזו עוד בטרם שהם נישאו.בבעלות הצדדים דירת יוקרה ששווייה נאמד בלמעלה משני מליון ₪. לצדדים היו חסכונות עוד לפני נישואיהם. אשר על כך, ברמת החיים שלהם התחייבות של כתובה בסכום שכזה איננו מוגזם, ומדובר בפחות משווי מחצית דירתם המשותפת. בית הדין בהרכב הנוכחי כבר חייב במקרה אחר כתובה בסך מליון ₪, ומדובר היה בבני זוג פחות מבוססים מאלו שלפנינו. לפי הידוע לנו, גם בהרכבים אחרים של בתי דין אחרים נהוג לחייב בתנאים דומים, כתובות בסכומים שכאלו. בפרט כשלבני הזוג יש דירה משותפת שאותה הם כבר תכננו לקנות סמוך לנישואיהם.

הערה נוספת. ענין פירוק השיתוף בדירה נידון בערכאה האזרחית. באחד הדיונים שנערכו לפנינו הודה התובע שהשקעתו בדירה היה בשיעור של 35%, ולדברי התובעת הוא השקיע אפילו פחות מזה, ולדבריה רוב הכסף לדירה בא מהצד שלה. חרף העובדה הזו התובע דורש לקבל מחצית מהדירה – "לפי החוק", כלשונו. דהיינו בהתאם לרישום המשותף בטאבו. מאחר והנכס נרשם על שם שניהם, התובע דורש את מחצית הדירה "לפי החוק", במקביל לכך דורשת התובעת את מלוא סכום כתובתה, בהתאם להלכה.

לא מן הנמנע שעובדת ההשקעה של הצד השני עמדה בבסיס ההתחייבות של הכתובה. הצד של הנתבעת, שהביא את רוב הסכום דרש מהתובע התחייבות בסכום גבוה, כפי הנראה מאחר והוא הכיר שהדירה שתירכש תירשם על שם שני הצדדים. זכורני, על אף שהדבר לא נרשם בפרוטוקול, שהתובע אמר שהגיס, אחי אשתו - דרש ממנו לכתוב בכתובה סך של מליון ₪.

בית הדין נוכח בבעיה הרכושית הזו, ובסיומו של דיון ההוכחות האחרון הושקעו מאמצים גדולים בכדי לסיים את התיק בדרך של פשרה, בית הדין שוחח עם כל צד בנפרד תוך מאמץ להגיע לסכום שיתקבל על ידי שני הצדדים, הניסיון כשל, ופסק הדין ניתן כעת.

סיכום ביניים
בסיכומו של דבר, תביעת הגירושין של התובע נדחית, לא הוכחה כל עילת גירושין, מדובר במריבות ששררו בין בני הזוג ובהיעדרה של הדרכה נכונה בשנות הנישואין הראשונות, הקרע שנוצר בעקבות זאת בהמשך כבר איננו ניתן לאיחוי, לשני הצדדים חלק ונחלה בקרע הזה, ולדעתי חלקו של התובע בקרע הזה גדול מחלקה של הנתבעת, כפי שהארכתי למעלה.

כידוע גם במקום שקיימת אמתלא מבוררת לטענת המאיסות, נפסקה ההלכה שאין כופין או מחייבין לגרש, אך מאידך אין כופין לחיי שלום, ראה ברמ"א סימן ע"ז סעיף ג', מציאות זו מוגדרת בהלכה כ"לא לרחק ולא לקרב", דברים אלו אמורים כאשר קיימת אמתלא מבוררת לטענת המאיסות של התובע, בין אם התובע הוא הבעל, ובין אם זו האשה.

במציאות זו לא ניתן לחייב בגט, מאחר ולא הוכחה עילת גירושין, אך מאחר וקיימת אמתלא מבוררת לטענת המאיסות מפסידה האשה את מזונותיה (ראה ישועות יעקב ריש סימן ע"ז ובפ"ת שם סק"א)

לדעתי, את המקרה שלפנינו יש לראות אף בדרגה פחותה מזו!

קשה לי לקבל ולראות בטענת התובע כטענת מאוס באמתלא מבוררת, בפרט לאחר המפגש הראשון אצל יועץ הנישואין הרב ונגרובר, מפגש שלאחריו "נפקחו עיניהם" והם נוכחו להבין דברים שבמבט לאחור ייתכן וחיי הנישואין שלהם היו משתנים לטובה. ברם, התובע סירב להמשיך. היה לו נוח בפירוד ממאשר לנסות ולתקן. הוא זה שעזב את הבית והיה לו נוח להיות משוחרר מעול הבית האשה והילדים. שום דבר לא יגביל את הקריירה והקידום האישי שלו ולא יציב בפניו איזה שהן גבולות לשעות עבודה אינסופיות.

נכון אמנם שהגב' שקד, בעבודתה אמרה שדרישותיה של הנתבעת היו, מעבר למקובל בבני זוג רגילים", אולם עדין אין לראות בכך כקיומה של אמתלא מבוררת לטענת ההתעמרות והשתלטנות שהציג התובע. נראה שלאור התנהגותו של התובע לבחור בקידום בעבודה ובשעות עבודה נוספות ולהניח בכך לאשתו לכרוע תחת הנטל, לאחר לידת הבן השני, יש בהחלט מקום להצדיק את דרישותיה.

יצוין, שגם העדויות שהובאו מטעמו של התובע, לא נראות לנו כמשכנעות במיוחד, בלשון המעטה. לדוגמה: העד הראשון מר גדעון, העיד על צעקות שהיו ביום שישי. מדובר על שעת לחץ – סמוך לכניסת השבת כשבני הזוג עומדים לפני נסיעה...

גם העדה השניה, הגב' אבישג, העידה על הרגשה סובייקטיבית שלה מביקורים שהיו לה אצל הצדדים אחת לחצי שנה.

מנגד, הנתבעת הביאה עדה מטעמה, הגברת סלמן, שהעידה על התרשמות חיובית "חשבתי כשאני אנשא שמח שיהיה לי בית שכזה, בית עם אוירה נעימה"...

בתמצית הענין, לדעתי חלקו של התובע במחלוקת ובמריבות איננו נופל מחלקה של הנתבעת, ולדעתי אף עולה עליו. קשה לראות בטענת התובע אף כטענת מאיס באמתלא מבוררת. לכל היותר יש לראות כאן כהיעדר סיכוי לשלום בית תוך דחיית תביעת הגירושין.

משקלה של חוות דעת של טיפול זוגי
ברצוני לעמוד כאן על נקודת דיון נוספת.

מהו המשקל שיש לתת לעדות או לחוות דעת של יועצי נישואין. האם משקלן שווה לחוות דעת מקצועית אחרות כמו לחוות דעת רפואיות ולבדיקות מקצועיות של רואי חשבון, או לא?

האם בשל העובדה שבשני המקרים מדובר במומחה במקצועו, לפיכך יש לגזור גזירה שווה שכזו גם למשקל שיש לתת לחוות דעתם?

- התשובה לכך היא שלילית לחלוטין!!
-
בחוות דעת רפואית, ובבדיקה חשבונאית של רואה חשבון יש לראות כגורם בעל משקל מכריע, וכראיה חותכת שפעמים וכוחה יפה כעדות גמורה גם להוציא ממון זאת מכוח הכלל ש"חזקה שאין אומן מרע אומנותו".

ייעוץ נישואין, כמו מדעי הפסיכולוגיה לסוגיה, אינם מדעים מדויקים. יש בהם חכמה וידע, אך אין לראות בהם אלא כגורם מייעץ ולא כגורם מכריע. לא ניתן לראות בהכרה של תכונת נפש קל וחומר לא בקביעת הגדרת אופי התנהגותי של אחד מבני הזוג מכוח עובדות שנעשות בחדרי חדרים, כקביעת עמדה אבסולוטית וחד משמעית! בחוות דעת מכרעת כמו בתחום הרפואה והחשבון תחום שיקול הדעת האישית של המומחה שואפת לאפס, ולפיכך יש לראות בהן כחוות דעת אובייקטיביות לחלוטין. בשונה מפסיכולוגיה, פסיכותרפיה, וייעוץ נישואין, בהם לשיקול הדעת הסובייקטיבי ישנו כר נרחב ומשמעותי.

קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר אנו נדרשים לבחון תכונות כמו "שתלטנות" ו"התעמרות". לתכונות הללו אין הגדרות קבועות, והן סובייקטיביות לחלוטין . פעמים ואדם רגיש במיוחד רואה בביקורת אשר מוטחת בו כ"התעמרות", בעוד שהגורם המבקר התכוון בכלל לזעוק לעזרה תוך כריעה תחת הנטל.

כל הנתונים והעובדות שהונחו לפני היועצת באו מפיהם של המטופלים בעצמם. התובע טען שהוא היה כבול ומחוסר הבעת דעה בכל נושא בבית. מנגד, הנתבעת הכחישה ואמרה שעיקר הויכוחים נסבו סביב חינוך הילדים, ומכאן גם נבעו דרישותיה ממנו שיחזור בזמן הביתה, יסייע לה, ויעניק יותר זמן איכות לילדים .

עוד יוער שלדעתנו קיים כאן קושי לכאורי נוסף לקבל את גרסתה של היועצת, הגב' שקד. יש בגרסתה מן הבעייתיות.

נפרט. בעדותה הראשית היא העידה שדרישותיה של הנתבעת מהתובע - "היו מעבר למקובל בבני זוג רגילים". מאוחר יותר בחקירתה, בתשובה לשאלה שהופנתה אליה היא אמרה - "הדרך היחידה להסתדר זה להיות "שפוט" של האשה".

כלומר, נקודת הפתיחה בעדותה הראשית היתה מינורית ורגועה: מדובר בדרישות שהם "מעבר למקובל", ותו לא. אך בהמשך, בחסות החקירה, גישתה הופכת לדרקונית ובוטה בהרבה – "להיות 'שפוט' של האשה". אלו הן הגדרות שונות לחלוטין ! – והלוא זוהי בעצם נקודת הדיון כאן – האם באשה מתעמרת וטוטליטארית עסקינן כאן, או שמא רק באשה ביקורתית מעבר למקובל. בלשון אחר, האם בבעל "שפוט" עסקינן כאן, או לא. זוהי נקודת המשפט...

בסיכומו של דבר, באם נצרף כאן את כל שלושת הנקודות שהזכרתי לפונדק אחד, דהיינו בהצטרפות הקביעה העקרונית שאין לראות בחוות דעת של יועצת נישואין כגורם מכריע אלא כגורם מייעץ ומסייע, בסתירה הלכאורית בעדותה של היועצת, ומהשקפתנו השלילית אותה תיארנו לעיל בנוגע לכישלון הטיפול הפסיכותרפי לשיקום הזוגיות בין הצדדים, המסקנה המתבקשת היא אחת ויחידה: אין להיתלות בחוות הדעת הזו כהוכחה כלשהיא כהוכחה לעילת גירושין, ואף גרוע מכך. מסופקני אם ניתן לבסס על פיה אמתלא מבוררת בעבור לטענת המאיסות של התובע.


תביעת הגירושין של התובע נדחית, הנתבעת זכאית למלוא סך כתובתה בסך מליון ₪.

(-)אריאל ינאי, דיין

בפנינו תביעת גירושין של הבעל מתאריך 02/12/07, ומנגד תביעת שלום בית של האשה.

הרקע העובדתי
הצדדים נישאו בשנת 2000. לצדדים אלו נ"ר, ולהם שני ילדים קטינים מנישואין אלו.

הבעל גם הגיש תביעה לפירוק שיתוף מחוץ לכותלי ביה"ד.

מנגד האשה הגישה תביעת מזונות ילדים ותביעת רכושית. הבעל עזב את הבית ביולי 2007.

עוד התברר בדיון, כי הבעל הודה שעזיבתו את הבית היתה מתוכננת. כמו כן הוציא מחצית מהכספים המשותפים שהיו לצדדים בחשבון ושכר לעצמו דירה.

טענות הבעל
הבעל טוען כי האשה "רמסה אותו" (כלשונו) במשך שבע שנות נישואין. וז"ל הבעל בפרוטוקול הדיון:

"שבע שנים רמסה אותי. אם הייתי מאחר בכמה דקות, הייתי מקבל גל צעקות. שבע שנים של התעללות. אני הצד שדרכו עלי. היו מריבות קשות על קוצו של יוד. השפלות 'לך תביא', כמו נער שליחויות 'תביא בדרך', ואם לא תרד עליך. כל דבר שעשיתי, היה ביקורת".

עוד טוען הבעל, כי נהגה לקלל אותו ואת אמו כשהיה חוזר מאוחר מעבודתו הביתה ומשפילה אותו בפני חבריו.

עוד טוען הבעל, כי הוצע לו קידום בעבודה "רציתי להתקדם, והיא אמרה שלא אתקדם". בסופו של דבר, אכן התקדם בעבודתו.

טענות האשה
מנגד, טוענת האשה כי היא חפצה בשלום בית. וז"ל האשה בפרוטוקול הדיון:

"הבעל עזב את הבית המשותף, כחודש וחצי לאחר שעשיתי לו ולילד יום הולדת עם הרבה מוזמנים. הייתי בתדהמה. התחננתי בפניו שנלך ליעוץ כדי לחזור לשלום בית. יש לו יועצים שהוא מושפע מהם לרעה. טענות הבעל כי אני מתעמרת בו או שולטת בו, אינן נכונות. כל הוויכוחים שלנו היו סביב חינוך הילדים, הוא היה מבטיח לילדים ולא מקיים. ביקשתי ממנו שישהה יותר עם הילדים, כל מילה שאמרתי לו, מבחינתו זאת היתה ביקורת".

לגבי הטענה על סירובה לקידום הבעל בעבודה, ענתה האשה:

"טענתי כי היה לי קשה מאד והורי לא יכלו לעזור לי. לכן ביקשת ממנו שישהה את הקידום כי בעבודה זו דורשת השקעה של זמן מרובה. ובלאו הכי הבעל עבד כ-9 שעות כל יום. אולם בסופו של דבר הוא אכן התקדם וגם קיבל את העידוד והמילים הטובות. אני עצמי הורדתי את העבודה ממשרה של 9 שעות ל-6 שעות וזאת כדי להיות יותר עם הילדים".

ראיות הבעל לטענותיו
הבעל הביא שני עדים להוכיח את טענותיו. מעדותם לא עלה דבר ולא חצי דבר כי אכן האשה שולטת בו או מתעמרת בו, מלבד עדות חבר וחברה של הבעל שכל אמינותם בספק. הרי שכל עדותם היתה כי הם ביקרו אצל שני בני הזוג, ו"האשה כעסה ואמרה לפלוני (הבעל) כי אנחנו ממהרים וצריכם לנסוע", וכן ביקשה מהעד שהביא את בנו שלא יעלה על השטיח.

ובחקירה נגדית מתברר כי אירוע זה היה בערב שבת שהצדדים אמורים לנסוע, וכדי שלא לחלל שבת, לכן אמרה שהם ממהרים.

א"כ צדקה האשה כשזירזה את בעלה. ואף אם זה לא נאמר בלשון עדינה, בכל זאת, ערב שבת הינו זמן לחוץ מפני קדושת השבת, וק"ו כשממהרים לנסוע ודאי שזה לא זמן לארח חברים ולהראות להם את המטבח החדש.

ובגמרא (גיטין דף נב) מוכח דערב שבת זמן לחוץ והשטן מקטרג. וז"ל הגמרא:

"הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי איקלע רבי מאיר להתם עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא שמעיה דקאמר ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה".

אירוע זה, לא מוכיח כי האשה שתלטנית או מתעמרת.

גם העדה השניה העידה כי כשביקרו אצל בני הזוג "לא הרגשנו בנוח, ואני זוכרת כי העמדתי את פלוני במצב לא נעים". לשאלה מה אמרה אשתו של פלוני לפלוני שעמד במצב לא נעים, ענתה העדה כי היא לא זוכרת מה אמרה האשה.

עדות זו, אין בה ממש. העדה זוכרת שלא היה נעים לפלוני (לבעל), ולא זוכרת מה אשתו אמרה. היא כן זוכרת כי לכלב היה כבוד יותר, אולם לא ידעה להסביר זאת, להסביר במה זה התבטא.

אולם בחקירה נגדית התברר מדוע לא היה נעים לפלוני, כי האורחים באו בשבת ופלוני ופלונית (האשה) שומרים שבת (לכל הפחות באותו זמן).

מלבד זאת, עדים אלו לא העידו על קללות או השפלות שכביכול עשתה או אמרה האשה לבעל.

חוות דעת של היועצים

הצדדים הלכו לשלשה יועצים:

1) הגב' אנאבלה שקד.

2) ד"ר רוני פיאמנטה.

3) הרב ונגרובר.

הגב' אנאבלה שקד – מומחית בפסיכותרפיה.
הב' אנאבלה שקד, מקצועה מומחית בפסיכותרפיה. וז"ל על שיטת עבודתה :

"עיקרו של טפול זה, כלשונה, הוא מהות הטיפול על פי הגישה בה אני עובדת, הינו לקשר את התלונה של המטופל לקווי האישיות שלו ולנסות ליצור קשר שינוי תפיסה של עצמו ושל הזולת. בטיפול מוצלח שינוי תפיסה מוביל לשינוי רגש ושינוי התנהגות".

הגב' שקד הופיעה בבית הדין. לטענתה, הצדדים טופלו על ידה בין השנים 2002-2005, כשלושים פגישות.

הנה לך עיקר עדותה:

"הפגישות היו לבקשת שני הצדדים. אני חושבת ששני הצדדים משקיעים מאמץ לפתרון הבעיה, אך הדבר לא איפשר משא ומתן אמיתי, כל אחד נשאר בעמדה שלו, ברמת האישיות לא נמצא פיתוח . . . הם נשארו בעמדות שלהם. אני לא זוכרת כי במהלך הטיפול, הצדדים הביאו עוד ילד לעולם".

לשאלת ב"כ האשה –

"האם זכור לך שפלונית (כינוי לאשה ששמה פלונית) סיפרה לך שהיה שקוע בעבודה, חוזר בלילה מאוחר, לפעמים בעשר ואחת עשרה, לפעמים יותר מאוחר? "

ענתה היועצת:

"סביר להניח שהוא עובד יותר מידי, כן העלתה את זה. פלונית גם התלוננה כי הוא הולך לעבודה בבוקר ולא יוצר קשר עם התינוק ולא נותן לו נשיקה.

בענין יחסי אישות כל אחד התלונן על השני".

עוד אמרה העדה הגב' אנאבלה שקד:

"חלק מהבעיה הגדולה שיש ציפיות רבות מנוגדות משני הצדדים, ומאד יתכן שזו היתה אחת הבעיות שלהם".

לשאלת ב"כ האשה האם היא ביקשה שלפחות יעזור עם הילד ובשבתות שיהיה בבית.

ענתה העדה "כן".

עוד אמרה העדה- היועצת:

"הדרך של פלוני בהחלט, הרגיזה את פלונית. הדרך עם פלונית הוא לעשות בדיוק מה שהיא מבקשת ופלוני חשב שזו לא דרך לעשות בדיוק מה שהיא מבקשת, ולכן כל אחד חווה התעללות נפשית. פלוני בחר סוג של התנגדות לא ישירה, גם פסיבית וגם אקטיבית אבל לא ישירה. וזה כמובן להגיד 'אני לא מוכן' וזה הביא להתנהגות משפילה מצד פלונית. היות ואמא מטופלת בילדים, עיקר הבקשות היה בטפול בילדים".

וז"ל פרוטוקול הדיון מיום 06/06/10 עמ' 3 שורה 73 עד עמ' 4 שורה 102 :

"ב"כ האשה: זה נכון שבמשך הזמן של הטיפול שלך, אז הרוחות נרגעו, ותלונות בין הצדדים ירדו ושיחות ביניכם וכל אחד לחוד, והשיחות שלך איתם אמרת שפלוני אוהב אותם, ולבסוף שהם באו אליך היו מאוד נינוחים מחיוכים, ואחד הפפלונים ובשרו לך שפלונית בהריון.

העדה: אני מאשרת.

ביה"ד: עיקר הטענות שלה כנגד פלוני, אלה היו טענות סבירות כמו בכל זוג.

העדה: לא, היא בקשה מעבר לכל זוג.

ביה"ד: מה היא בקשה יותר

העדה: אני חושבת שלא סביר, הבקשות היו בכל דבר ודבר היו מאוד מצומצמות ומדויקות, ולכן הם בעיני לא היו סבירות, וזה בגלל מבנה אישיותה, היא נובעת מחרדה וביטחון עצמי, שכולם יהיו בסדר, וזה מגיע לרמה של הילוך מה נקרא בסדר, אני זוכרת את הדוגמא פלוני נסע להביא משהו מאמא של פלונית, ופלונית צפתה שהוא יחזור כי היא רצתה לחפוף את השער ופלוני התעכב כי הוא ראה סרט, ובגלל שהיא רצתה לחפוף את השער.

האשה: אני חושבת שזה סביר שבשביל לחפוף, זה לא חפיפה בפן, ואני צריכה לקום לעבודה בשעה 5 בבוקר.

ביה"ד: את חושבת שהבעל יכול לחיות חיי נישואין הללו בצורה סבירה.

העדה: אני חושבת שלא סביר שהאדם יפעל לפי רצון של השני, והדרך היחידה להסתדר היו צריכים להיות השפוט של פלונית.

האשה: אני רציתי להעיר אני עבדתי משרה מלאה, אני ביקשתי דברים מדויקים ביחס לגידול הילד, גם שביקשתי משהו הוא הסתכל

ביה"ד: האם רק בנושא הילד היא ביקשה שפיטות או לכל המהלך הבית.

העדה: זה לא היה רק לגבי הילד, גם לגבי שיפוץ הבית.

ביה"ד: למה כן נשאר לבעל אוויר יכל לעשות החלטות אישיות שלו.

העדה: אני חושבת שפלוני לא עשה בדיוק מה שהיא מבקשת, כך שלא היה שפוט.

האשה: איך זה שפוט הוא, אם לא עושה מה שהיא אומרת.

העדה: האופן הייחודי שהיה שקט ושלו בית, אם הוא עושה מה שהיא רוצה.

ב"כ האשה: האם בגלל הגענו לאן שהגענו.

העדה: מאשרת.

האשה: אם הוא היה עושה מה שאני אומר לו, אז לא היה הולך לקידום בעבודה, הוא לא אמר לי לא נראה לי, הוא פשוט לא עשה את זה.

העדה: זה האחראיות של הבעל שלא אמר שהוא לא עושה, והוא פחד מהתגובה שלה".

הנה לך כי מעדות זאת של המטפלת עולה, כי עיקר טענותיה של האשה כנגד הבעל הם בקשות העזרה שביקשה ממנו הקשורים לילדים בלבד. העדה מעידה כי שני הצדדים עמדו בעמדותיהם. עוד אמרה, כי בקשותיה של האשה לא היו בקשות סבירות. כאשר נשאלה להסביר מה לא סביר בבקשות האשה, ענתה כי בקשות האשה היו מדויקות ומצומצמות. לדוגמא, כשפלוני הלך להורי פלונית, פלונית ביקשה להביא משהו והוא איחר כי ישב שם לראות סרט, ופלונית ציפתה שיבוא מהר, היא כעסה על האיחור. לטענת היועצת, זו בקשה לא סבירה.

בלשון המעטה, הדוגמא שדיברה עליה היועצת אינה דוגמא כלל.

האשה טענה כי רצתה לחפוף ראשה כי היתה צריכה לקום בשעה 05:00 לעבודה, וכאשר בעל יושב לראות סרט, ודאי שיש מקום לכעוס.

עוד טוענת העדה, כי פלוני לא עשה בדיוק מה שהיא מבקשת, כך שלא היה שפוט. עוד אמרה, כי האופן הייחודי שיהיה שקט ושלו בבית אם הוא עושה מה שהיא רוצה.

הנה, מלבד שהאשה טענה כי הוא עושה מה שהוא רוצה, ועובדה שהלך לקידום בעבודה. מכל מקום וכי מה היו בקשותיה של האשה, עזרה בבית ובטיפול בילדים, האם אלו בקשות שאינן סבירות? אשה שעובדת משרה מלאה, דוקטורנטית בכימיה במפעל טבע שצריכה לקום ב-05:00 לפנות בוקר, עם שני ילדים קטנים, ודאי שיכולה לבקש מהבעל עזרה, וזו גם חובתו.

וכל כבודה בת מלך פנימה. ואם נתהפכו היוצרות ונשים היום יוצאת לעבוד, הנהנתן הראשון מעבודת האשה, הוא הבעל. ודאי מחובתו לסייע בגידול הילדים. וודאי וודאי אין לו להרגיש שפוט או שתלטנות כאשר מבקשים ממנו שיסייע בגידול הילדים.

הבעל עצמו הודה בפני בית הדין כי היו פעמים שהלך לבלות עם חברים, וזאת לאחר שטיפל בילד. אם כן כל בקשות האשה על עזרה בילדים, הנה לך כשהוא עוזר, יוצא לבלות עם חברים. זה נקרא שפוט ?

הבעל העיד כי האשה היא אמא טובה ומשקיעה הרבה בילדים, אך "את בעלה היא רומסת".

עוד התברר כי טיפול זה אכן נשא פירות, שהרי הצדדים במהלך הטפול הביאו עוד ילד לעולם. טענת הבעל כי הביאו עוד ילד לעולם כדי שהבן הראשון לא יהיה לבד. טענה זו, מגוחכת. וכי זוג שפניו לגירושין מביא עוד ילדים ? וכי הבעל רצה להביא עוד ילד כדי שיחויב מזונות ילדים על שני ילדים ולא על ילד אחד.

ומה לאשה להביא עוד ילד מבעל שעומדת להתגרש ממנו, וכי לא די לה בקשיים של גידול ילד בלי אב שעומד לצידה ומסייע בידה, שצריכה להביא עוד ילד.

טענה זאת בלשון המעטה, אינה נכונה.

הבעל העיד כי מרבית הכספים של דירת הצדדים היו של האשה ואביה. ואם כדבריו כי יש שבע שנים של מריבות, מדוע האשה רשמה הדירה בחלקים שווים.

סוף דבר. דברי הבעל הינם רחוקים מן האמת, בלשון המעטה.

לא רק בזה נמצאו דבריו שאינם נכונים. גם טענתו כי לא קיבל בונוס מהעבודה מלבד שנה אחת שקיבל 10,000 ש"ח, הוכחה כלא נכונה בדין בבית המשפט על תביעת המזונות. שם הוכח כי הבעל קיבל בונוס כמה שנים על סך של 25,000 ש"ח ו-35,000 ש"ח.

ד"ר רוני פיאמנטה –רפסיכולוג קליני
בחוות דעתו כתב ד"ר פיאמנטה:

"אין דרך לשיקום הנישואין. אמנם לאשה רצון עקבי בהמשך הנישואין, אך הבעל מבטא התנגדות מוחלטת לנישואין, והוא נחרץ ונחרץ וחד משמעי ברצונו הבלתי הפיך לגירושין".

עוד כותב הנ"ל:

"מה שנחווה בעבר על ידי האשה כיחסים סבירים והסכמות לכאורה, לא נבע מתשתית יחסים מוצקה, אלא מאיפוק והפנמה מצד הבעל שהתחמק מעימות. בין הצדדים קיימים מזה זמן רב הפרשי תפיסה פרטנית ומנטאלית. הפער אינו ניתן לגישור. אין באמור לעיל, להטיל דופי במי מהצדדים".

הנה לך כי גם יועץ זה לא האשים את האשה בדבר. אולם, טוען כי הפער נובע מכך שהבעל התחמק מעימותם, אולם אינו כותב על אלו עימותים מדובר. אולם, מחקירתה של היועצת, אנאבלה שקד, מתברר כי כל העימותים היו סביב חינוך הילדים והקדשת זמן לילדים ע"י הבעל.

הרב דוד ונגרובר
בחוות דעתו, כותב הרב ונגרובר כדלהלן:

"התרשמתי שיש אפשרות לשפר את מצבם ובתנאי שישקיעו כדי שיוכלו לשנות. נתתי להם תרגיל לעשות".

בחוות דעתו לאחר הפגישה השניה, כתב הרב ונגרובר:

"פלוני טען כי לא עשה את התרגיל כי לא היה לו זמן לעשות. כמו כן טען כי הכי טוב בשבילו, להתגרש,היום הוא לא מרגיש כלפי אשתו כלום. גם פלוני וגם פלונית הסכימו כי אם הם היו באים לפני חמש שנים לטיפול אצלי, היו היום נראים אחרת".

פלונית אמרה: "הפגישה הראשונה עם הרב ונגרובר נתנה לי להבין הרבה דברים אשר מקודם לא ידעתי או לא התיחסתי אליהם".

ומסכם היועץ, הרב ונגרובר וכותב:

"קשה לי לדעת מה הביא את פלוני, הבעל, לשנות את דעתו. אולם ניתן לשער, או שבפגישה הראשונה הסתיר את כוונותיו האמיתיות, או שיש גורם חיצוני ולכן החליט מה שהחליט, או שהוא פגוע עד כדי כך שהוא לא מוכן לתת סיכוי לשלום".

הנה לך שיועץ זה מטיל את כל האחריות לכשלון לנסיון לשלום בית, על הבעל.

טענת היועץ כי הבעל פגוע, אינה נראית לבית הדין. אחר כל הדיונים לא הוכח כי האשה פגעה בו, אף אם פעם קיללה אותו, התנצלה.

טענותיו על שנים של רמיסה והשפלה לא הוכחה כלל, ואף לא הובאה לא ראיה ולא בדל של ראיה להשפלות כפי שטען.

קראתי את דברי חברי הגאונים ובמה שאין דעתי מסכמת עמהם, נכתב בפסק הדין.

העולה מכל האמור לעיל :

1) הבעל עזב את הבית המשותף.

2) הבעל אף תיכנן את עזיבתו את הבית. כך הודה בפני ביה"ד.

3) הבעל אף הוציא מחצית מהכספים המשותפים.

4) טענות הבעל על האשה לא הוכחו. ההיפך. בקשות האשה לעזרה בטפול בילדים, הינן סבירות לאשה שעובדת במשרה מלאה וצריכה לקום משעה 05:00 לפנות בוקר.

הבעל אף הודה כי היה הולך לבלות עם חברים כאשר טיפל בילד, אם כי טוען כי זה היה פעמיים. וודאי שזה לא שני מקרים הבאים כאחד, שאינם מלמדים על שאר הפעמים.

5) תביעת האשה לשלום בית, הינה כנה.

6) בית הדין לא רואה מקום לשלום בית בין הצדדים, לאור נחרצותו של הבעל להתגרש ולאור הזמן הממושך בו הצדדים פרודים, וממליץ לצדדים להתגרש.

7) תביעת הגירושין של הבעל נדחית ודינו כדין מורד כמבואר בסימן ע"ז.

8) לאחר שהצדדים יתגרשו בית הדין יחליט על גובה סכום חיוב הבעל בכתובה או פיצוי, זאת לאחר פסיקת בית המשפט בענין הרכוש. תיק בית הדין ישאר פתוח.

9) מזכירות בית הדין תיקבע לצדדים מועד לסידור גט פיטורין .

הנלע"ד כתבתי, וצור יצילנו משגיאות אמן.

(-) מיכאל עמוס - אב"ד

אני מצטרף לפסק דינו של האב"ד.

(-)שניאור פרדס - דיין


א) תביעת הגירושין של התובע נדחית.

ב) טענת שלום הבית של הנתבעת מתקבלת, אך מאחר ובית הדין איננו רואים כעת סיכוי להשכנת שלום בית בין הצדדים, ביה"ד ממליץ לצדדים להתגרש, בהסכמה.

ג) לדעת הרוב, לאחר שהצדדים יתגרשו בית הדין יחליט על גובה סכום חיוב הבעל בכתובה או פיצוי וזאת לאחר פסיקת בימ"ש בענין הרכוש, עד אז התיק ישאר פתוח למשך ששה חודשים.

ד) לדעת המיעוט, האשה זכאית למלוא כתובתה בסך מליון ₪. מאחר ותביעת הגירושין נדחית, יש לסגור את התיק לאלתר.

אנו פוסקים כדעת הרוב.

ניתן ביום כ"ט בתמוז התש"ע
(11/07/2010)

הרב מיכאל עמוס - אב"ד הרב שניאור פרדס - דיין הרב אריאל ינאי - דיין