בפנינו תביעת גירושין של האשה, מתאריך כ"ח חשון תש"ע.

בכתב התביעה טוענת האשה כי תביעת הגירושין הקודמת נפתחה עקב אלימות פיזית, ולאחר מכן הוסכם על ניסיון לשלום בית וטיפול פסיכולוגי לבעל. עוד כותבת כי בינתיים הבעל הורשע בבית המשפט נגזרו עליו שנתיים מאסר על תנאי, בעבירת איומים לרצח על חברתו לעבודה. עוד כתבה כי לפני שלשה שבועות הבעל עזב את הבית עם מזוודות, וכן שהוא נראה מתרועע עם גרושה ממקום עבודתו.

טרם נציין מה שעלה בדיון האחרון, נזכיר בקצרה את השתלשלות העניינים המשפטית שבין בני הזוג הנ"ל.

תיק גירושין וכל הכרוך נפתח ע"י הבעל כבר בתאריך י"ט אב תשס"ו 13.8.06. עילת הגירושין היתה כי אמנם לצדדים ילדה אחת, אך הבעל מעוניין להוליד ילדים נוספים, ואילו האשה אינה מסוגלת לכך עקב מצבה הגופני. הבעל אינו מעוניין באימוץ או בפונדקאות. בנוסף, טען הבעל כי קיימים ביניהם חילוקי דעות רבים הנובעים ממשפחת המוצא של האשה. עוד טען כי האשה מסרבת לקיים אתו יחסי אישות כבר זמן רב.

תיק גירושין נוסף נפתח ע"י האשה כבר בתאריך כ"ז אב תשס"ו 21.8.06. בכתב התביעה העלתה טענות בדבר אלימות מילולית, פיזית ונפשית. טענה כי יושבת על כסא גלגלים נכה 100 אחוז, בעלה משפיל אותה, מעליב ומכה את הילדה. אין יחסי אישות.

התקיים דיון בתאריך ד' חשון תשס"ז 26.10.06. ב"כ הבעל טוען כי הצדדים הגיעו להסכמה כי נושא המשמורת יוכרע בבית המשפט. בשאר הנושאים יגיעו להסכם. מבקשים לדחות את נושא הגירושין למשך 90 יום. בהחלטתו, בית הדין אישר את הסכמת הצדדים והקפיא את ההליכים.

בתאריך ד' אב תשס"ז 19.7.07, הגישו הצדדים לבית הדין הסכם שנערך ונחתם ביניהם בתאריך 18.7.07, ועיקרו - ניסיון לשלום בית לתקופה של שלשה חודשים. בהחלטתו מאותו יום, בית הדין אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של פסק דין.

בתאריך כ"ה ניסן תשס"ח 30.4.08 נפתח תיק להסכם ממון. הצדדים הודיעו לבית הדין כי הם הגיעו להסכם שלו"ב ולחילופין גירושין ויחסי ממון.

בתאריך כ"ב סיון תשס"ח 25.6.08 הובא ההסכם לאישור בית הדין (ההסכם מתאריך כ"ו אדר א תשס"ח 5.3.08), הצדדים קבלו בקנין את ההסכם, ההסכם אושר, וניתן לו תוקף של פסק דין.

סעיף 18 להסכם קובע: "בני הזוג מצהירים ומסכימים כי בתום תקופת שלום הבית, היה ומי מהם ימצא כי ניסיון שום הבית אינו עולה יפה מבחינתו, הוא רשאי להודיע למשנהו בכל עת על רצונו בפירוד, ומאותו מועד יחולו ההסדרים שבסעיפי ההסכם הנ"ל".

והמשכו בסעיף 19: "למען הסר ספק, מספיק הודעה בדבר סיום שלום הבית, מבלי שצד כלשהו יצטרך לנמק ו/או להסביר את דרישתו, והצד השני מתחייב שלא למנוע את הליך הגירושין, והוא מותר בזאת על כל טענה ו/או דרישה בקשר לכך".

ועוד בסעיף 21: "בני הזוג מסכימים כי במידה וניסיון שלום הבית לא צלח, ואחד מהם הודיע למשנהו על רצונו בפירוד וכו', הם יתגרשו ז"מ בג"ט כדמו"י בהקדם האפשרי וכו', במועד כפי שיקבע על ידי בית הדין".

להסכם הנ"ל מצורף נספח ב', כתב התחייבות של הבעל, הנותן חיזוק לסעיפים הנ"ל, וזה תוכנו: "אני, פלוני' מסכים כי במידה וניסיון שלום הבית לא צלח, ופלונית תודיע לי על רצונה בפירוד וכו', אני נותן בזאת את הסכמתי מראש לביצוע ג"פ כדמו"י בבית הדין הרבני בחיפה וכו', במועד כפי שייקבע ע"י בית הדין וכו'". כן הבעל מתחייב כי במקרה כזה לא תהיה האשה חייבת לנמק את הסיבות למתן ההודעה על הפירוד.והגט. ההתחייבות מאושר ע"י ב"כ של הבעל.

ניסיון שלום הבית לא ארך זמן רב, ולאחר פחות מארבעה חודשים, בתאריך 15.10.09 התקבל מכתבה של האשה כי היא מבקשת לקבוע מועד לגט פיטורין. בבקשה הנ"ל מוזכרת התחייבותו הנ"ל של הבעל.

בדיון שהתקיים בתאריך כ"ח חשון תש"ע 15.11.09 בעל סירב לגרש את האשה. מכיון שהדיון התקיים בתיק לאישור הסכם גירושין, נאמר לאשה כי אם היא עומדת על תביעתה להתגרש, הרי היא רשאית לפתוח תיק תביעת גירושין.

כאמור, דיון אחרון התקיים בתאריך י"א שבט תש"ע 26.1.10 בתיק הגירושין של האשה. הצדדים פרודים כבר ארבעה וחצי חודשים. האשה עומדת על תביעתה להתגרש, הבעל דורש שלום בית. הבעל טוען כי כיום חוזה השכירות הוא ע"ש האשה בלבד, ולכן הוא מנוע מלהיכנס לבית.

בית הדין מזכיר לבעל את הסכם הגירושין, בו הוא מתחייב שלא להערים קשיים על ביצוע הגט, והבעל טוען כי החתימו אותו בכפיה על ההסכם. האשה נחושה שלא לנסות שום טיפול, ונחושה בהחלטתה להתגרש מהבעל. ב"כ הבעל אינו מוכן לפגישה חד פעמית אצל היועצת, הוא דורש טיפול ארוך טווח.

באשר להסכם הגירושין, טוען ב"כ הבעל כי ההסכם אינו בתוקפו, משום שהבעל מסר מודעה לפני עריכת ההסכם.

ב"כ הבעל מציג מודעה, מתאריך ט"ו אדר א תשס"ח 21.8.08, המנוסחת מבחינה הלכתית, בה הוא מודיע כי נאלץ לחתום על ההסכם, משום שאשתו אינה מוכנה לחזור לשלום בית מבלי חתימתו על ההסכם, והיות והוא מצוי במצוקה, משום שחפץ בשלום בית עם אשתו בכל מחיר, הוא חתם על ההסכם מאונסו. הכוונה גם לסעיפים שהתחייב להתגרש ללא סיבה, וסעיפים המאלצים אותו לוותר על זכות מזכויותיו המגיעות לו ע"פ דין או דבר שאינו מקובל עליו. עוד הוסיף שם שאף אם יבטל את המודעות בעתיד, לא יהיה כל תוקף לביטול ההוא. העדים מעידים שהם מכירים באונסו. על המודעה חתומים שני עדים, ב"כ הבעל ועד נוסף.

האשה טוענת כי לבעל קשרים עם אשה זרה. הבעל מכחיש.

עד כאן העובדות בתיק זה.

דיון

ראשית נתייחס למסירת המודעה ע"י הבעל, האם היא מבטלת את הסכם הגירושין עליו חתם כמה ימים מאוחר יותר.

בענין זה הקביעה היא חד משמעית - המודעה אינה מבטלת את ההסכם!

זאת משום שאין לפנינו מקרה של אונס בהגדרתו ההלכתית. וכבר פסק השו"ע (חו"מ, סימן רה סעיף יב) את דינם של הטור ובעל העיטור אודות הגדרת "אונס" המבטל מכר:

"באיזה אונס אמרו שהוא מבטל המקח, באונס דאתי ליה מאחריני. אבל באונס דאתי ליה מנפשיה, כגון מי שמוכר מפני שהוא דחוק למעות, לא".

כאשר לא כופים את האדם באופן אקטיבי לעשות את הפעולה, אלא מתוך רצונו להשיג מטרה מסוימת או להגיע להישג מסוים הוא דוחק את עצמו לעשות פעולה מסוימת, אין זה אונס המבטל מכר.

פשרה דינה כמכר (כמובא בשו"ע שם סעיף ג), וממילא גם הסכם גירושין (שדינו לכאורה כפשרה, עקב הויתורים ההדדיים הקיימים בו), אינו בטל מחמת אונס כגון זה.

ועי' גם בשו"ת שואל ונשאל (חלק ג, חו"מ סימן תפט) שכתב אודות אדם המוכר מחמת מצבו הכלכלי הקשה:

"תשובה, לע"ד הסברא מחייבת כי אין כאן צד מודעה כלל, דאם לא כן לא נשאר בעולם שום מכר, דמסתמא כל מוכר קרקעו [הוא] מחמת דוחק פרנסה או חובותיו או מלאכתו וכדומה, ואם כן היתכן כי גם אלו אונס מקרו. וכן ראיתי מפורש בדברי מרן בש"ע סי' ר"ה סעיף ו' דאונס דאתי ליה מנפשיה כגון שדחוק למעות ומזה מכר לא הוי אונס, ואפילו אתי ליה מאחריני דוקא כשמכריחין אותו למכור, אבל אנסוהו ליתן מעות ולא היה לו ונאנס למכור לא הוי אונס, ע"ש. והיינו דידן ממש. והטעם נראה כמו שכתבתי, דאם לא כן כל אדם יעשה כן. ועיין למרן בב"י ע"ש".

וראה מה שכתב בשו"ת ציץ אליעזר בזה (חלק יב סימן עה), ופתח בתיאור המקרה:

"עובדא הוה בשנים שעשו הסכם על החזרת דירה שכורה וקבלת פיצוי כספי על כך למטרת כיסוי הוצאות הכרוכות עם עזיבת הדירה והעברת הרהיטים לדירה אחרת וסידורים אחרים, בסך מסוים. בזמנו בוצע ההסכם, וכעבור חמש עשרה שנה תבע המשכיר את השוכר שיחזיר לו הסך שקיבל ממנו בזמנו והוכיח שמסר בזמנו מודעא בכתב על ההסכם, וחתומים עליה שני עדים".

והביא את פסק דינו:

"ופסקנו שאין להתחשב במודעא, ומנימוקים דלהלן:

א. ראשית דבר מסירת מודעא, כשמועילה, מועילה לבטל את כל העיסקא ולהחזיר המצב לקדמותו, והיינו דגם המאנסו מצי לחזור בו (כלשונו של שו"ת חות יאיר סימן מ) או כלשונו של הקצוה"ח בחו"מ סי' ר"ה סק"ו: 'דכל שהמוכר מוסר מודעא א"כ לא קנה הלוקח כלום וממילא יכול נמי לוקח לחזור'. ובנידוננו פירושו של דבר, שאם נקבל את המודעה צריכים איפוא להחזיר את כל המצב לקדמותו, לפני עריכת ההסכם הנ"ל דהיינו להחזיר גם את הדירה לרשותו של הנתבע ויתדיין לאחר מיכן אתו בדינא ודיינא, ולזה הרי בודאי לא מוכן התובע. וא"כ אין להחיל תוצאת המודעא על צד אחד, שהוא הנתבע בלבד.

ב. לא נראה הדבר שבנידוננו נקרא אונס דאית ליה מאחריני, דשערי בתי הדין והמשפט היו פתוחים לפני התובע, ולא היה כל בטחון שהתובע יוכל לבוא עליו בעקיפין להפסידו שלא כדין, וכפי שכותבים בעצמם בלשון המודעה שלהם בלשון 'כי יראים אנו פן יצדד צדדים להזיק אותנו', ומשום פן כזה נראה שרחוק לומר שיהא נחשב משום כך כאנוס מחמתו, ואפשר ללמוד זה מק"ו ממה שמצינו בנתה"מ בחו"מ שם בס"ק י"ב שכותב דהמפחיד להביא בערכאות של גוים לכו"ע לא הוי אונס, ע"ש, וק"ו בנידוננו שלא נטען על שום הפחדה. ולכן הסתבר לקבוע בנידוננו הוא, דהו"ל האונס אונס דאתי ליה מנפשיה, ובאונס דנפשיה הרי נפסק בחו"מ שם סעי' י"ב דלא הוה אונס.

ג. בהיות שבמשך של כחמש עשרה שנה לא תבע התובע את הנתבע, ועל אודות המודעא לא גילו בכלל עד כה, לכן יש מקום לטענה לתת לכתב מודעא זאת דין של שטר ישן שאין נטפלים לו (יעויין שו"ת מבי"ט ח"ב סי' קמ"ב, ופתחי תשובה חו"מ סי' צ"ח סק"א עיי"ש)".

לאור הנימוקים הללו הסיק:

"על כן מכח כל האמור אין לחייב את הנתבע בהחזרת הסכום".

כאמור, דין השו"ע המוזכר בדבריו שם בטעם ב' שייך גם בנידון שלפנינו, ולכן יש לקבוע כי אין פה אונס לפנינו העלול לבטל את ההסכם הנ"ל החתום ע"י שני הצדדים.

ויותר מפורש כתב בשו"ת ציץ אליעזר במקום אחר (חלק טז סימן נג) אודות הסכם גירושין עצמו:

"ראשית דבר. המערער הצהיר וחתם בחתימת ידו על כתב הבקשה לזירוז הגירושין כי חתם על ההסכם מרצונו הטוב, וא"כ שוב איננו נאמן לטעון שנלחץ בזמנו להסכים לכך. ואפילו לו הסכים לכך מפני שלא היתה לו ברירה ורצה שהאשה תקבל את הגט, הא בכה"ג של אנוס מחמת עצמו לא נקרא אונס כדנפסק בחו"מ סי' ר"ה סעי' י"ב דבאונס דאתי ליה מנפשיה כגון מי שמוכר מפני שהוא דחוק למעות וכו' לא הוי אונסא וזביניה זביני. וכאן בנידוננו הא קיבל משום כך את התמורה הגדולה שרצה לקבל, דמשום כך הסכימה האשה לקבל את גיטה".

הרי שאונס בהסכמי גירושין כדי להגיע לתוצאה המיוחלת מבחינתו, אינו בגדר אונס ע"פ ההלכה.

ועי' עוד פד"ר ט"ז עמוד 276 והלאה מש"כ באריכות בענין זה.

תיק הגירושין

באשר לתביעת הגירושין עצמה, בית הדין סבור כי לאור נחישותה של האשה להתגרש ולאור העובדה כי הסכסוך בין בני הזוג נמשך כבר כמה שנים, כאמור, מצופה מהבעל כי יקיים את אשר כתב הוא עצמו בהסכם הגירושין הנ"ל, ויתן לאשה גט ברצון, ללא צורך בדיונים ממושכים.

ישנם בעלים שבמצב זה גורמים לעינוי דין וסבל ממושך לאשה, כאשר ברור להם שאין עוד תוחלת לנישואיהם, ואנו מקווים שאין חלקו עימהם.

בשלב זה בית הדין ממליץ לצדדים לשאת ולתת ביניהם על תהליך הגירושין, זאת בפרק זמן של שלושים יום.

על המזכירות לקבוע מועד לסידור גט בעוד כחודש ימים, ולהזמין את הצדדים כמקובל.

ניתן ביום י"ח שבט תש"ע (02/02/2010)

(-) הרב ישראל שחור, אב"ד (-) הרב דניאל אדרי, דיין (-) הרב יצחק אושינסקי, דיין