החלטה

א. ביום 18/10/09 הגישה האשה תביעת גירושין כנגד בעלה, בגין כך שהבעל עזב את הבית בחודש יולי 09, ועבר לחיות עם אשה אחרת ומאז הם חיים בנפרד.

ב. בכתב התביעה ציינה האשה שקודם לתביעת הגירושין ניהלה הליכים כנגד הבעל בביהמ"ש, בבקשה לצו מניעה ובתביעת מזונות בה אמור להתקיים דיון בביהמ"ש למשפחה בכפ"ס בפני השופט ויצמן.

את הפרקים ג' עד ו' העוסקים - בטופס כתב התביעה של ביה"ד - בעניני רכוש, חסכונות זכויות וחובות, מזונות האשה והילדים, סימנה האשה באיקסים רבים כאומרת שאינה מעוניינת שביה"ד הרבני יתייחס לכך. יש לציין שגם בביהמ"ש למשפחה לא הגישה האשה תביעה לפירוק שיתוף או חלוקת רכוש.

ג. לכתב התביעה צירפה פרוטוקול דיון מבימ"ש השלום בכפ"ס מיום 15/9/09, בו טענה בבקשה למתן צו הגנה כנגד הבעל: "הוא אמר שירצח אותי ואין לו מה להפסיד". במכתב נלווה לבקשה לצו כתבה האשה, שהיו איומים נוספים כנגדה כמו: "אני אשרוף את הבית ואותך בתוכו ואחרי זה אתאבד", "אני אאשפז אותך בבית חולים לחולי נפש, יומך קרב, אני אנתק את החשמל ע"י קריעת החוטים, אין לי מה להפסיד את מכירה אותי ויודעת שאני מסוגל".

בדיון בביהמ"ש ביום 22/9/09 במעמד הצדדים, חזרה האשה על טענותיה על איומים כנגדה, אולם הבעל הכחיש כל דבריה וטען שאף נחקר ע"כ במשטרה ואין כל הליך כנגדו.

בהחלטה ציין כבוד השופט אמיר שהאשה לא המציאה ראיות לטענותיה והבעל הכחיש דבריה, הבעל נחקר במשטרה ולא הוגש כתב אישום או בקשת מעצר.

אולם הואיל והאשה ציינה בפניו שהגישה תביעת מזונות בביהמ"ש למשפחה באותו יום שביקשה הצו הרחקה, האריך השופט על יסוד דברי האשה בלבד, את צו ההרחקה לעוד שבוע עד לקיומו של הדיון בתביעת המזונות ביום 29/9/09, ואז ידון ביהמ"ש למשפחה גם בהמשך תוקפו של צו ההגנה.

ד. בדיון בביהמ"ש למשפחה בכפ"ס ביום 29/9/09 בפני כבוד השופט ויצמן, שינתה האשה את טעמה, ושכחה מכל האיומים ברצח כנגדה, ומיד בתחילת הדיון אמרה ביוזמתה: "אבקש מביהמ"ש לא להמשיך את צו ההרחקה. הגענו להסכמה בינינו. יצחק עובד בבית מתפרנס מזה, יש לנו ילדה בת 17. פנינו מועדות לגירושין ואנו נעשה זאת בביה"ד הרבני". שני הצדדים אמרו יחדיו:"אנו נשב ביחד ונכין הסכם כולל".

כבוד השופט ויצמן כתב בהחלטתו:"נוכח ההסכמות שבין הצדדים, ולאחר ששוכנעתי כי בקשתה של המבקשת למחוק את תביעתה לצו הגנה נעשתה מתוך שיקול דעת, ולאחר ששוכנעתי שהצדדים אכן מתכוונים להגיע להסכם גירושין בהסכמה, הריני מורה על מחיקת התביעה בתמ"ש 29381/09.

הריני קובע את תביעת המזונות בתמ"ש 29380/09 לת. פ. ליום 20/12/09".

כאמור לעיל למרות שהאשה הצהירה שרוצה בגירושין והקדימה להגיש תביעותיה לביהמ"ש, היא לא הגישה תביעה רכושית. לדעתינו זה נעשה בכוונה הואיל ואינה רוצה להתחלק עם הבעל ברכוש המשותף.

ה. בעקבות הדיון בביהמ"ש הגישה אכן האשה תביעתה לגירושין ביום 18/10/09.

נקבע מועד לדיון ליום 11/1/10, האשה ביקשה דחייה ונקבע מועד נוסף ליום 11/2/10.

סקרתי את השתלשלות ההליכים המשפטיים שבין הצדדים כרקע להבנה למה שאירע לפני בדיון ביום 11/2/10.

ו. במועד הדיון ביום 11/2/10 לא היה הרכב מלא, ונכחו שני דיינים. בגין כך הוחלט לקיים הדיונים שנקבעו בפני דן יחיד בהתאם להוראות החוק והפסיקה, ועל מנת שלא לעורר טענה של העדר סמכות פונקציונלית ע"פ הוראת בג"ץ 1555/05.

הצדדים הסכימו לטעון בפני, ולא העלו כל טענה או בקשה להרכב מלא.

לאור החומר שבתיק כתב התביעה, צו ההרחקה, והחלטת השופט ויצמן ששוכנע "שהצדדים אכן מתכוונים להגיע להסכם גירושין בהסכמה", בחנתי את המצב לאשורו כמפורט באריכות בפרוטוקול הדיון.

האשה חזרה בפני על עילותיה לגירושין שבכתב תביעתה, ציינה שניסתה לחזור לשלו"ב ואף פנו ליעוץ מקצועי דרך מקום עבודתה במשטרה, אולם זה לא צלח.

הבעל טען אף הוא שאינו רוצה שלו"ב ואמר:"הנישואין שלי איתה בשקר, כל החיים שלי אני נמצא בשקר איתה. . . היא כפתה עלי להתחתן איתה, היא התקשרה אלי ואמרה שהיא בהריון, אמרה לי שהיא לוקחת אמצעי מניעה נגד הריון זה היה שקר. . . ".

נציין שאכן הצדדים נישאו ב 17/8/92, והילדה המשותפת נולדה שלשה שבועות אח"כ ביום 9/9/92.

כמו כן טען הבעל: "אני גר בחורבה, היא הרחיקה אותי מהמיטה, את הארנק הזה היא העלימה לי, זו שוטרת שמכבדת את עצמה? היא הוציאה לי צו הרחקה".

ז. נוכחתי מדברי הצדדים המפורטים באריכות בפרוטוקול, כי אכן פניהם לגירושין וסייעתי להם להגיע להסכם גירושין עליו חתמו בפני מרצונם החופשי.

בהתאם לכך אישרתי הסכמת הצדדים להתגרש ונתתי להסכם תוקף פס"ד.

לא נקבע מועד לסידור גט הואיל והבעל עובד במוסך שלו בחצר הבית, והאשה אמורה ע"פ ההסכם לפנות הדירה רק בהגיע הבת לגיל 18 בחודש ספטמבר 2010.

ח. ביום 1/3/10 הגישה האשה - ע"י ב"כ עו"ד עירית מלקוביץ נירקו ע"פ יפוי כח מיום 16/2/10 - בקשה דחופה לביטול הסכם הגירושין שקיבל תוקף פס"ד ביום 1/2/10.

נציין כי בדיון בביהמ"ש בפני השופט אמיר ביום 22/9/09, הצהירה האשה שבתביעת המזונות מייצגת אותה עו"ד אביבה לוי.

ב"כ האשה מנמקת בקשתה לביטול ההסכם, בכך שלא הוגשה ע"י הצדדים בקשה לאישור הסכם ולפיכך לא היתה סמכות לקיים הדיון בדן יחיד.

ב"כ האשה מצטטת מבג"ץ 1555/05 בו נקבע "שערכאת ערעור לוקה בחוסר סמכות פונקציונלית עקב דיון והכרעה במותב חסר".

בסעיף 8 לבקשה קובלת ב"כ האשה שבהסכם הגירושין "נמצאו זכויותיה של האשה נרמסות לחלוטין".

ט. אין ממש בטענות ב"כ האשה, ממקום שבא ללמד שם נמצאת למדה. בסעיף 37 לפסה"ד בבג"ץ 1555/05 יחזקאל לוי נגד ביה"ד הרבני מחוז ת"א ואח' (טרם פורסם) (פורסם באתרים משפטיים), נקבע במפורש:

"במצב המשפטי הקיים נכון לעת הזו, החוק והתקנות נותנים תוקף להסכמת הצדדים לצורך דיון בדיין יחיד בביה"ד הרבני (סעיף 8 (ה) (3) לחוק הדיינים, ותקנה 1 לתקנות הדיינים). . . הסכמת הצדדים להרכב דיין אחד מעוגנת כחלק מההסדר הקיים בדין, וניתן לה משקל משפטי מלא".

בסעי ף 8 (ה) (3) לחוק הדיינים נקבע במפורש:

"כל ענין שבעלי הדין הסכימו עליו שידון בדיין אחד".

עולה מהאמור שאין כל מניעה חוקית לברר גם תביעת גירושין בדן יחיד בהסכמת הצדדים.

בנידון זה תביעת הגירושין הינה של האשה, בגין טענותיה על בגידת הבעל ועזיבתו את הבית לטובת אשה אחרת, ובגין טענות אלימות הבעל כלפיה.

האשה הצהירה בפני השופט ויצמן עוד קודם להגשת תביעתה בביה"ד, "פנינו מועדות לגירושין ואנו נעשה זאת בביה"ד הרבני".

טענות הצדדים לפני המפורטות בפרוטוקול באריכות, מדברות בעד עצמן ומלמדות שאין כל סיכוי לשלו"ב ואין מנוס מגירושין.

מחובתו של ביה"ד כאשר אין הרכב מלא שלא לבזבז את הזמן השיפוטי של ביה"ד, ואת זמנם של הצדדים ולא לגרום להימשכותם של ההליכים שלא לצורך.

כאשר עולות טענות של אלימות ואיומים כפי שטענה האשה בנידון זה, והצדדים מסכימים לקיום הדיון בדן יחיד, ישנה חובה גדולה יותר להשקיט המריבה ולהביא הצדדים להסכמות שיביאו לסיום ההליכים, ובכך למנוע חשש להתפרצות של אלימות נוספת.

אין כל נפקות משפטית אם הצדדים מגישים בקשה משותפת לאישור הסכם, או שההסכם מתגבש במהלך הדיון בעזרת ביה"ד, והצדדים חותמים עליו מרצונם החופשי ומתוך הבנה מלאה למשמעותו.

ב"כ האשה לא נכחה בדיון בו התגבש ההסכם ואושר בפני דן יחיד.

האשה שכרה את שירותיה רק ביום 16/2/10, אחר גיבוש ההסכם ואישורו ומתן תוקף פס"ד ביום 11/2/10.

ב"כ האשה בסעיף 8 לבקשה לביטול ההסכם מעלה טיעונים כנגד ביה"ד על שאירע בדיון בלא שנכחה בו. היא מתארת את שהאשה מסרה לה כעובדות, למרות שאין זה תואם למהלך הדיון כפי שהדברים משתקפים בפרוטוקול.

הפרוטוקול משקף נכונה את מהלך הדיון, ואין זה ראוי שעו"ד תקבל את גרסת מרשתה בניגוד לאמור בפרוטוקול, כאשר היא עצמה לא נכחה בדיון.

י. טענותיה של ב"כ האשה על קיפוח זכויותיה בהסכם, גם הם אין בהם ממש. מדובר בדירת עמידר בה גרו הוריו של הבעל בשכירות מוגנת, ובה נולד הבעל וגדל. לאחר פטירת הוריו נשאר הוא כבר רשות בדירה זו, ולאחר נישואיו התווספה האשה להיות עמו בר רשות ביום 28/12/95, יותר משלוש שנים אחר הנישואין.

בגין הקשר הרגשי לדירה זו בה נולד וגדל ובה הקים את המוסך שלו בחצר, ויתר הבעל על כל זכויותיו בזכויות שנצברו לאשה בשנות עבודתה במשטרה כשוטרת במשך 25 שנה, המסתכמים לדבריו במאות אלפי שקלים.

הבעל התחייב להמשיך ולשאת בהוצאות הבית עד הגיע הבת לגיל 18, ולהפקיד לחשבונה סך 500 ₪ כהשלמה לדמי מזונותיה. סכום זה לא הוגבל עד הגיע הבת לגיל 18 ויכול להמשיך עד הגיעה לגיל 21.

ב"כ האשה אינה מציעה חלופה אחרת להסכם הוגן יותר בעיניה. גם כאשר מבקשת היא להשאר כבר רשות בדירת עמידר, היא אינה מציעה לחלק כל זכויותיה של האשה בשווה. היא מבקשת להשאר עם כל הזכויות, להשאר לגור בדירה בה נולד הבעל, וגם לחייב את הבעל במחצית החובות שצברה האשה לחובתה, האם זה הוגן בעיניה?! הרי זו כמי שאומרת "שלי שלי וגם שלך שלי".

יא. בדיון לפנינו ביום כ"ה אייר תש"ע 9/5/10 בבקשה לביטול הסכם לא ידעה האשה להסביר למה התחרטה מההסכם, ולמה מבקשת להישאר עם כל זכויותיה וגם להישאר לגור בדירה כבר רשות.

מאידך הבעל נשאר בהסכמתו להתגרש ע"פ אותו הסכם. הבעל מבקש להשאיר בידו את כבשת הרש, להשאר כבר רשות בדירת עמידר בה גרו הוריו ובה נולד וגדל.

בתמורה להסכמת האשה לפנות הבית בהגיע הבת לגיל 18, וכך להותיר הבעל כבר רשות יחיד, כפי שהיה קודם לנישואיו לו, מוכן הבעל לוותר על כל חלקו בזכויות האשה שנצברו במשך 25 שנות עבודתה, במשטרה.

אין ביה"ד מתערב במערכת היחסים המשפטיים שבין הצדדים לחברת עמידר, אולם ככל שהדברים נוגעים לצדדים ביניהם, הרי מזכותם להסכים מי מהם יעזוב ומי ישאר ממילא כבר רשות.

יב. לאור כל האמור אין מקום להעתר לבקשת האשה לביטול הסכם הגירושין, או לסגירת תיק תביעתה לגירושין. האשה בדיון לפנינו חזרה והצהירה שרוצה בגירושין, אולם כאשר הוסבר לה שא"א לעשות גט אם שני הצדדים נשארים בדירה, חזרה בה ואמרה "אני לא רוצה להתגרש תסגרו את התיק".

ביטול ההסכם או סגירת התיק גירושין, יגרור בעקבותיו המשכם של הליכים בביהמ"ש בתביעות מחודשות שיחריפו את המצב, ילבו את אש המחלוקת, ויעוררו חשש להתפרצות אלימה שניתן למונעה.

אם ברצון האשה לסיים הליכים אלה בגירושין כפי שתבעה וכפי רצונה האמיתי, עליה להציע חלופה להסכם גירושין הוגן ומוסכם על שני הצדדים.

כל עוד לא יגיעו הצדדים להסכם גירושין חלופי, אין לדעתי לבטל ההסכם שאושר וקיבל תוקף פס"ד, ואין לסגור את תיק תביעת הגירושין של האשה.

התמונה שהתבררה לפנינו אינה יכולה להימחק בגין הצהרת האשה, שאינה כנה לדעתינו.

אם האשה חוששת מאלימותו של הבעל ומאיומיו ברצח כלפיה, הרי מן הראוי שתחוס על נפשה כדברי איוב "כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. "

אם מתעקשת האשה להישאר בבית כאשר בחצר עובד הבעל האלים במוסך שלו, הרי מתעורר חשד שמא כל טענותיה כלפיו אינם מבוססים כלל, וכפי שחזרה בה בפני השופט ויצמן וביקשה להפסיק הצו הרחקה.

התנהלותה של האשה מעלה חשש שמא מנצלת היא את תפקידה כשוטרת במשטרת ישראל, על מנת להגיש תלונות לא מבוססות כנגד הבעל, ויש לבדוק זאת באמצעות פנייה למח"ש.

לדברי הבעל האשה כפתה עליו את הנישואים עמה, ונוצר רושם שהיא מבקשת לכוף עליו גם את הגירושין בתנאים הנראים לה.

יג. כאמור לעיל, לדעתי אין לבטל ההסכם ולא לסגור את תיק הגירושין של האשה. במידה ויגיעו הצדדים להסכמה ראויה אחרת יודיעו ע"כ לביה"ד ויוזמנו בהתאם.

אין בפנינו תביעה של הבעל, וביה"ד לא יזום הליכים ביוזמתו בתיק תביעה של האשה. אולם מה שנעשה עד כה יעמוד בעינו, כל עוד לא יהיו התפתחויות נוספות. לפיכך אין לסגור את תיק הגירושין של האשה ואין לבטל את הסכם הגירושין.

יד. כל עוד האשה עומדת בחזרתה מהסכמתה בהסכם שקיבל תוקף פס"ד, רשאי גם הבעל לחזור בו מויתורו לאשה בהסכם, אולם כל עוד הבעל לא חוזר בו, ההסכם עומד בתוקפו במלואו ועל הצדדים לעשות כל הנדרש על מנת להביא ההסכם לידי מימוש.

טו. ביה"ד קובע מועד לדיון מעקב לבחינת המצב, ליום שלישי כ"ז תשרי תשע"א 05. 10. 2010 בשעה 10:00.

במידה והצדדים יגיעו להסכם חילופי במועד מוקדם יותר, יגישו בקשה מתאימה לביה"ד ויקבע להם מועד לדיון וסידור גט.

ניתן ביום כ"ט באייר התש"ע
(13/05/2010)
הרב דוד מלכא - דיין


גם אנו מצטרפים למסקנת ההחלטה.
הרב משה אוחנונה - אב"ד הרב יגאל לרר - דיין