לפניי בקשת המשיבה לבטל את אישור פרסום החלטתנו בטענה כי גם השמטת שמות הצדדים לא תסתיר את העובדה במי המדובר ועלול הפרסום לפגוע בילדים.

כהרגלה, המשיבה מתנהגת בדרך של "כולם אשמים, ורק אני הדואגת לילדים". בשעה שהתנהגותה היא המקשה על היועץ שמינה בית הדין לתפקד והיא המגבילה אותו ביכולת לבחון כל דרך לסייע לילדים. מצופה היה שדווקא לאור הצלחתו לחבר בשיחת 'זום' בינה לבין שתיים מהבנות בערב החג, תבין המשיבה סוף סוף את מאמצי בית הדין לחבר את הילדים להוריהם – כפי שכתבתי לא אחת – ותשתף פעולה כדי שיכול יהיה להמשיך במלאכת קודש זו. ולצערי לא היא.

אין לבית הדין מושג ואיננו מכירים מי הוא אותו [אלמוני], מעבר לכך ששמענו את שמו מהתקשורת בהקשר למעשה הנפשע שעליו התבטא בית דיננו. אינני יודע אם ומתי היה במאסר, מתי השתחרר וכדו'. כל קישור מטופש שכזה המייחס לבית הדין כוונות והקשרים פסולים אינו מכבד את הטוען.

'עם כל הכבוד' לאמירות הילדים, כפי שמצוטטות בבקשה – אם אכן נאמרו – לבית דיננו יש הערכה רבה ליועץ ולפעולתו, והחלטות בית הדין המבקשות להשיב לב ילדים להוריהם תימשכנה.

את הפרסום יכול בית הדין ליזום בעצמו, כשבית הדין רואה לנכון לפרסם אמירות מסוימות.

אף על פי שבפסק הדין נאמרו אמירות חשובות, יבדוק בית הדין שנית את פסק הדין טרם פרסומו לוודא השמטת פרטים שעלולים לזהות.

ניתן ביום י"א בסיוון התש"ף (3.6.2020).

הרב דוד ברוך לאו – נשיא

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה