לפנינו ערעור על החלטות בית הדין האזורי בצפת – חיוב הבעל לגרש את אשתו והטלת צווי הגבלה עקב סירובו לקיים את פסק הדין.

העובדות המוסכמות
הצדדים נשואים כשלושים וחמש שנה, ולהם שלושה ילדים בוגרים. האישה הגישה תביעת גירושין, ולאחר כמה דיונים בית הדין המליץ על גירושי הצדדים. לאחר זמן הוצאו צווי הגבלה נגד הבעל, ועל כך הוגש הערעור.

טענות הבעל המערער
1. האישה פתחה תיק גירושין למרות הסכם לפתוח בהליך שלום בית ורק אם לא יצליח יפתחו תיק גירושין.

2. האישה נתונה תחת טראומת עבר ובקשתה להתגרש נובעת מהעדר טיפול מתאים.

3. בית הדין הסכים להצעת הבעל לפנות לפסיכולוג מומחה שיבחן אם אפשר להשיב את שלום הבית על ידי טיפול בטראומה. בפועל הצדדים נשלחו לפסיכולוגית שאינה מומחית.

4. פסקי בית הדין מסתמכים על חוות דעת אותה פסיכולוגית אף שהמערער העמיד את בית הדין על כך שחוות הדעת אינה עונה על ההגדרות של 'חוות דעת מומחה' לפי החוק.

5. המערער הצביע לפני בית הדין על שקרים רבים ששיקרה המשיבה ובית הדין התעלם מטענות אלו.

6. צווי ההגבלה הוצאו שלא על פי נהלי התקנות כיוון שהבעל לא הוזמן לסידור גט לאחר פסיקת החיוב והוצאת הצווים לא נסמכה לדיון.

טענות האישה המשיבה
1. המערער ממקד את ערעורו על החלטת צווי ההגבלה מיום י"ז בתמוז התש"ף (9.7.2020), אך למעשה ערעורו נסוב על ההחלטה הממליצה על הגירושין שניתנה כבר ביום י' בטבת התש"ף (7.1.2020) ושעליה לא ערער.

2. ערעורו הדורש לחייב הליך של 'שלום בית' לפני חיוב הגירושין בלתי־אפשרי, כיוון שסירוב האישה הוא מוחלט לאחר שהאישה עזבה את הבית בשל אלימות הבעל במשך שנים, והדבר הובא בהחלטות בית הדין על סמך ראיות ועדויות שהובאו בפניו.

3. הצהרתו של הבעל בדיון "אני – שלום בית עד סוף חיי" היא הצהרה על סרבנות גט עד סוף חייו.

4. בית הדין קבע שהגדרת 'מומחה' לעניין בחינת הסיכוי לשלום בית נקבעת לפי דעת בית הדין ובגדרי ההלכה.

5. בית הדין קבע את ההמלצה להתגרש הרבה לפני חוות הדעת של הפסיכולוגית, וחוות דעתה נתבקשה לא על הצורך בגירושין אלא על הצעת הבעל לבחון שוב אפשרות לשנות את דעת האישה.

6. הבעל הצהיר שככל שחוות הדעת תקבע שאין סיכוי לשנות את דעת האישה הוא יסכים לתת גט גם אם הוא אינו אשם במצב.

7. אלימות הבעל ומסוכנותו קיבלה סימוכין גם מחוות הדעת של המומחית, והייתה יכולה להתברר יותר אם היה מסכים בית הדין לקבל את עדות ילדי הצדדים.

8. יש לחייב את הבעל בהוצאות המשיבה כיון שהוא סרבן גט, וכן יש למנוע מהבעל להמשיך להשתמש בדירת הצדדים ללא דמי שימוש ולמשוך כספים מהחשבון המשותף לצדדים.

דיון והכרעה
בכתב הערעור וגם בהופיע הצדדים לפנינו ניתן הדגש בעיקר על שלא נתקיימה הצעת הבעל לשלוח את הצדדים ל'פסיכולוג מומחה' כהגדרתו בחוק, ובשל כך מסקנות בית הדין הן מוטעות ואין להסתמך על חוות הדעת. לכן נפתח את הדיון בטענות אלו.

לאחר העיון, טענות אלו אין בהם כדי לערער את פסיקת בית הדין האזורי על הצורך במתן הגט ועל הטלת צווי ההגבלה מכמה טעמים:

ראשית, כמו שכתב בית הדין, ההמלצה לגט קיימת כבר זמן רב לפני כן, והיא מבוססת על התרשמות בית הדין מהפירוד הממושך שהיה קיים כבר בהגיע הצדדים לבית הדין. ההיסטוריה הקודמת של גישורים ופישורים והסכמי 'שלום בית' רק מחזקת את הרושם שהבית לא התנהל על מי מנוחות זה זמן רב. כדי לקבוע שאין אפשרות לחזור לשלום בית יכול בית הדין להסתמך גם על עמדתה הנחרצת של האישה והרגשתה שחייה עם הבעל אינם חיים ועל הודעתה שהיא מוכנה אף לוותר על כתובתה עם גירושיה. גם אם לא הוכחה אלימות פיזית, מלבד פעם אחת, מכל מקום יכול לקבוע בית הדין כי התנהגותו של הבעל אינה מאפשרת לאישה לחזור ולחיות עימו.

לאחר מתן חוות הדעת של מומחית בית הדין קבע בית הדין שהצורך בגירושין הוא ממשי ומוחלט. רצון הבעל לקיים הליך של 'שלום בית' אינו יכול להתקיים כשאין רצון לכך מהצד השני, וכל עוד לא הצליח הבעל לפייס את האישה או להראות לה פנים שכדאי לה לשוב אליו, הרי ששלום הבית איננו אפשרי והפירוד הוא עובדה מוגמרת.

אגב, טענתו של הבעל כי האישה סובלת מטראומה כלשהי המשפיעה על התנהלות הבית לא הוכחה. אך גם אם הייתה בעיה אצל האישה עדיין אין זה סותר את האפשרות שבצד טראומה זו קיימות בעיות אחרות הנובעות מהתנהגות הבעל ושדי בהן כדי להמליץ על גירושין. חוות הדעת שהונחה לפני בית הדין הצביעה ברורות על שהבעיה שמונעת קיום הליך של חזרה לשלום בית נעוצה בהתנהגות הבעל, שאינו רואה כל פגם בעצמו ובהתנהגותו, ולא בטראומה כלשהי של האישה. לא מן הנמנע כי בעיה זו היא גם שיצרה את הבעיה בשלום הבית, אך בכל מקרה אין אנו עוסקים בשאלה מה יצר את הבעיה בשלום הבית והפירוד בין בני הזוג, שהרי האישה ויתרה על כתובתה, אלא רק בקביעה כי הבעיה קיימת והיא מספקת לקביעת בית הדין בדבר הצורך בהפרדת בני הזוג.

פשוט וברור כי בית הדין אמור להחליט על פי שיקול ואומדן דעתו. הוא יכול לתמוך דבריו בחוות דעת זו או אחרת או שלא להסתמך עליה אם הוא מוצא בה חיסרון. בית הדין גם אינו כפוף להסכם הקודם שעשו הבעל והאישה בניסיון להגיע לשלום בית ולהימנע מפתיחת תיק גירושין, ועליו לדון לפי המצב שמתגלה לו בהופעתם לפניו – והצדדים הופיעו לפניו כמה פעמים. גם הסכמתו של בית הדין להצעת הבעל והסכמת האישה להצעתו להפנותם למומחית מטעם בית הדין אינן פוגעות בסמכות בית הדין להחליט על הצורך בגירושין, גם אם בסופו של דבר לא הייתה ניתנת בכלל שום חוות דעת מסיבות כלשהן. קל וחומר שכאשר ניתנה חוות דעת, שבית הדין סומך עליה, המחייבת יותר את הצורך בגירושין, שבית הדין יכול להסתמך עליה גם אם לא נתקיימה הצעת הבעל. בית הדין גם אינו מחויב לפירוש הבעל ללשון הצעתו, וממילא גם אם התכוון להגדרות החוק הרי שאין הן מחייבות את בית הדין, ההגדרות שבחוק לא נאמרו על עניין זה. נוסיף ונאמר כי היענות בית הדין והאישה להצעת הבעל גם לא מצביעה על הטלת ספק בצורך בגירושין אלא באה כדי להסיר את הטענה שהעלה הבעל שיש אפשרות להחזיר את שלום הבית, הצעה זו גם הותנתה בהסכמת הבעל לתת גט גם אם הסיבה לפירוד אינה באשמתו.

יתרה מזו: זהות המומחית שאליה נשלחו הצדדים הייתה ידועה לצדדים לפני הפגישה עימה, ויכול היה הבעל לבדוק את כישוריה להשיג על זהותה או להציע מומחית אחרת. הסכמתו ללכת אליה ולשלם לה את שכרה מהווה אישור לכך שהוא מסכים לכך שהיא תיתן את חוות הדעת לבית הדין, ואדרבה העובדה שרק לאחר קבלת חוות דעתה השוללת את שלום הבית ומזהירה מפני אופיו של הבעל, רק אז, החל הבעל להשיג על מעמדה מראה שטענה זו אינה כנה.

הטענות המנהליות לגבי התאמת הוצאת הצווים לתקנות נדחו על ידי בית הדין האזורי, ובצדק. נוסיף ונבאר כי החוק נועד להביא את בית הדין לדאוג שפסק הדין הממליץ או מחייב גירושין יבוצע. (עיין פרוטוקולי ועדת החוקה מיום ד' במרחשוון תשע"ב – 1.11.2011, ישיבה מס' 461, ומיום ח' בשבט תשע"ב – 1.2.2012, ישיבה מס' 547.) לכן נקבע כי אם תעוכב הוצאת צווי ההגבלה בבית הדין האזורי לאחר הדיון עליהם, יוכל המבקש את הוצאתם לערער על שעדיין לא ניתנו, המועד הסמוך לדיון לא נקבע לטובת המסרב, היכול לקיים את פסק הדין ולמנוע את הצווים. מאותה סיבה גם הזמנה לסידור גט צריך שתהא כדי לוודא שהמסרב אכן אינו מוכן לביצוע הגירושין, אך כאשר בית הדין נמצא בקשר מתמיד עם הצדדים וברור לו שהמסרב עומד בסירובו – אין בכך פגם אם לא נקבע זימון סרק לסידור גט. במקרה שלפנינו צווי ההגבלה הוצאו על ידי בית הדין תוך שמירת קשר מתמיד עם הצדדים באופן הראוי. האיש מוזמן לבקש את קיום פסק הדין לביצוע הגירושין, והם יבוצעו באופן מיידי. אם לא יעשה כן יקיים בית הדין דיון המשך בהתאם למועדים הקבועים בחוק.

מסקנה ומתן הוראות
א. הערעור נדחה.

ב. בית הדין קובע כי על המערער לשלם הוצאות משפט בסך 5,000 ש"ח. אם יתגרשו הצדדים באופן מיידי ישקול בית הדין את החיוב שנית.

ג. פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום ו' בטבת התשפ"א (21.12.2020).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה