כבוד ביה"ד האזורי ברחובות נמנע בפס"ד מיום י"ג באב תשנ"ה להוציא פס"ד מחייב על גירושין הצדדים והסתפק בהכוונת הצדדים למו"מ למשך שישה חדשים. המו"מ לא עלה יפה, וגם בית דיננו ניסה את כוחו בכך, אולם, ללא הועיל.

לא הבינונו מדוע לא ניתן פס"ד מחייב לגירושין, כבקשת ב"כ המערערת. הצדדים בנפרד למעלה מחמש שנים – לטענת המערערת יש למשיב אשה אחרת. השלום מהם והלאה. הבעל תבע בעבר גירושין. האשה טענה על אלימות. כל הנושאים הנלווים נדונו ונפסקו בבתי משפט, כולל: חלוקת רכוש, החזקת הילדים ומזונות ילדים. הדירה נמכרה והרהיטים חולקו. אלא שפסקי הדין של בית המשפט אינם נראים לבעל. הוא דורש "הסכם גירושין" (פרוטוקול ביה"ד האזורי מיום 2.6.96) שמשמעותו הכתבת תנאים לפי טעמו.

בקשת הבעל כי כל הנושאים שנדונו ונפסקו בביהמ"ש יפתחו מחדש אינה מקובלת עלינו. לא ניתן לבוא לביה"ד הרבני לאחר שנים של התדיינויות בביהמ"ש ומתן פסקי דין סופיים שםבטענה כי יש לדון בכל הנושאים לפי דין תורה.

יש לדון כאן מעין מה שפסק הרמ"א (חו"מ סימן כו, א) בשם המהרי"ק: מי שהלך בערכאות של גויים ונתחייב בדיניהם ואח"כ חוזר ותבעו לפני דייני ישראל – יש אומרים שאין נזקקים לו". אמנם, הלכה זו אמורה בתובע ולא בנתבע. אולם גם בנתבע מצינו בפוסקים שאם אינו פונה לבי"ד של ישראל מיד בקבלת כתב התביעה, אלא ממשיך להתדיין עם התובע בערכאות עד למתן פס"ד סופי, ורק לאחר שפסה"ד הסופי לא מוצא חן בעיניו, אזי פונה לבי"ד של ישראל בטענה כי אינו חפץ בערכאות, אין לקבל את בקשתו, ודינו כדין התובע שאין נזקקים לו.

יתר על כן, אינני סבור שטענת ערכאות יכולה לעמוד למי שאינו שומר מצוות ואת כל מעשיו הוא מנהל לפי הערכאות, ורק כאן הוא מבקש דיון לפי דין תורה משום שזה כדאי לו. הדבר דומה לטענת עוברת על דת, שאינה מתקבלת במי שאינו שומר מצוות.

בנדוננו יש גם לציין כי דירת המגורים נמכרה וחולקה בפועל, לאחר פסה"ד של ביהמ"ש. המשיב פעל לפי פסה"ד לחלוקת רכוש ונטל את חלקו, ואינו יכול לבוא עתה ולטעון לדין תורה.

מכל האמור סבורנו, שאין מקום לטענות המשיב, וכיון שהפירוד בין הצדדים מוחלט והוא והיא אינם רוצים זב"ז, וכל מגמתו בעיכוב הגט היא הישגים רכושיים שלא זכה בהם בערכאות, על כן יש לקבל את הערעור ולחייבו בגט.

ניתן ביום כ"א בסיון התשנ"ז (26/6/1997).