לפני בית הדין ערעור על קביעת בית הדין האזורי בתל אביב בתיק מספר 1007501/2 (פורסם) על סמכותו לדון בתביעת הגירושין הכרוכה שהוגשה לבית הדין, חרף העובדה שתיק יישוב הסכסוך שנפתח בבית המשפט טרם נסגר והצדדים לא השתתפו בפגישת מהו"ת שנדחתה למועד מאוחר יותר.

ביום כ"ד באייר התשפ"ב (25.5.2022) כתב בית הדין הגדול בהחלטתו:

לאחר העיון בתיק בפסק הדין ובטענות הצדדים סבור בית הדין בהתאם לתקנה קמח מתקנות הדיון כי כיוון שמדובר בשאלה משפטית אין צורך בקיום דיון בנוכחות הצדדים, אלא: הצדדים יכולים להגיש סיכום טענותיהם בכתב במקום בעל פה – המערערת תגיש סיכום טענותיה בתוך ארבעה־עשר יום, המשיב יסכם את טענותיו ארבעה־עשר יום לאחר הגשת סיכומי המערערת, ולאחר מכן יועבר התיק לעיון הרכב בית הדין.

ככל שהמערערת עומדת על קיום דיון הגורם להוצאות מוגברות מתנה בית הדין, בהתאם לתקנה קלד, את שמיעת הערעור בהפקדה של 15,000 ש"ח בתוך ארבעה־עשר יום ומסירת הודעה על כך לבית הדין.

המערערת השיבה כי היא מוותרת על קיום דיון ומבקשת מבית הדין הכרעה על סמך החומר שיוגש על ידי הצדדים.

ההחלטה נשואת הערעור

לאחר עיון בדברים בית הדין קובע שהיות ותקופת יישוב הסכסוך המוסכם הסתיימה על פי הסכמת הצדדים בתאריך 28.2.2022, והאיש המתין חמישה־עשר ימים ופתח את התיק בתאריך 14.3.2022, הרי שהוא נהג כדין ולא היה עליו להמתין להחלטה מפורשת לסגירת התיק, שכן למעשה לא נצרכת החלטה כזו.

נכון הוא שיש פרקטיקה של סגירת תיקים על ידי החלטה שיפוטית, אך אין לה מקור בחוק. וכפי שנמסר לנו מאלו שעסקו בהכנת החוק היה זה בכוונת מכוון, על כן הנוהל הוא שבבית הדין הרבני תיק יישוב סכסוך נסגר ללא החלטה שיפוטית כפי לשון החוק בדקדוק.

אשר על כן, התיק ימשיך להתנהל בפנינו.

העובדות המוסכמות
א. תיק יישוב הסכסוך נפתח בבית המשפט על ידי האישה בתאריך ה' בטבת התשפ"ב (9.12.2021).

ב. לצדדים נקבעה פגישת מהו"ת ראשונה ביחידת הסיוע לתאריך כ"ח בשבט התשפ"ב (30.1.2022).

ג. בכ"ג בשבט התשפ"ב (25.1.2022) התקיים דיון כסעד דחוף בבקשה לצו הרחקה שהגישה האישה נגד האיש והוחלט על המשך משא־ומתן לקידום הסכם גירושין.

ד. בכ"ה בשבט התשפ"ב (27.1.2022) הגישה האישה לבית המשפט בקשה להארכת מועד עיכוב ההליכים עד לכ"ז באדר א' התשפ"ב (28.2.2022) ולדחיית מועד פגישת הסיוע. הבקשה הוגשה בטופס 3 חתום על ידה בלבד, וכשבא כוח האיש הסכים לבקשה בכתב.

ה. בכ"ח בשבט התשפ"ב (30.1.2022) הורה בית המשפט:

1. בנסיבות דנא המזכירות תדחה לצדדים את פגישת המהו"ת הקבועה ליום 30.1.2022.

2. על באת כוח המבקשת לצרף לתיק תוך שבעה ימים ממועד קבלת החלטה זו הסכמה בכתב של המשיב ו/או בא כוחו להארכת תקופת עיכוב ההליכים עד ליום 28.2.2022 בצירוף ייפוי כוח לייצוג מטעם בא כח המשיב.

ו. באותו יום הוציאה מזכירות בית המשפט זימון לפגישת מהו"ת חליפית לכ' באדר ב' התשפ"ב (23.3.2022).

ז. לא האיש ולא בא כוחו שלחו הסכמה בכתב להארכת מועד עיכוב ההליכים.

ח. בי' באדר ב' התשפ"ב (13.3.2022) הגישה האישה בקשה לסגירת תיק יישוב הסכסוך על מנת שתוכל להגיש תביעתה לבית המשפט.

ט. בי"א באדר ב' התשפ"ב (14.3.2022) כתב בית המשפט:

מעיון בתיק עולה כי פגישת המהו"ת בעניינם של הצדדים קבועה ליום 23.3.2022. בנסיבות דנא על המשיב להודיע האם הינו מסכים לקיצור תקופת עיכוב ההליכים ולסגירת התיק.

י. באותו יום הגיש האיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני, כשהוא מציין כי לא הוגשו תביעות בערכאה אחרת.

יא. בי"ג באדר ב' התשפ"ב (16.3.2022) השיב האיש לפניית בית המשפט כי הוא תמה על הבקשה וכי מבחינתו עיכוב ההליכים הסתיים בכ"ז באדר א' התשפ"ב (28.2.2022), ולכן הוא מסכים לסגירת התיק. באותו יום הורה בית המשפט:

בנסיבות דנא אני מורה על סיום הליך יישוב הסכסוך ועל סגירת התיק. הצדדים רשאים להגיש את תביעותיהם בהתאם להוראות החוק. יח"ס תבטל את פגישת המהו"ת הקבועה ליום 23.3.2022.

טענות המערערת
1. כיוון שנקבעה גישת מהו"ת ליום כ' באדר ב' התשפ"ב (23.3.2022) עיכוב ההליכים נמשך לפחות עד לתאריך זה, או להחלטה אחרת של בית המשפט, שניתנה לבסוף בי"ג באדר ב' התשפ"ב (16.3.2022). עד לתאריך זה האישה הייתה בעיכוב הליכים וממילא האיש היה בעיכוב הליכים עד ליום א' בניסן התשפ"ב (2.4.2022).

2. הגשת תביעת האיש לבית הדין הרבני לפני תום עיכוב ההליכים, התקבלה רק משום שלא היה ידוע לבית הדין כי קיים תיק יישוב סכסוך פתוח בערכאה אחרת. יש בזה חוסר תום־לב של האיש שלא דיווח על כך.

3. כאשר לא ניתן לאישה להגיש תביעה בבית המשפט בשל תיק יישוב הסכסוך הפתוח לא ייתכן כי תתקבל תביעת האיש בערכאה אחרת.

4. קביעת פגישת המהו"ת על ידי בית המשפט נחשבת כהארכה ממילא של מועד עיכוב ההליכים.

5. כיוון שלא הייתה הסכמה בכתב של הצדדים ולא אישור בית המשפט להארכת מועד עיכוב ההליכים עד לכ"ו באדר ב' התשפ"ב (28.3.2022), הרי שמועד זה אינו קובע ואינו מסיים את התקופה, ולכן קביעת בית המשפט בזימון פגישת המהו"ת לכ' באדר ב' התשפ"ב (23.3.2022) וקיצורו לאחר מכן עד לי"ג באדר ב' התשפ"ב (16.3.2022) הם הקובעים את מועד סיום עיכוב ההליכים.

6. המשיב, בחוסר תום־לב, הודיע לבית המשפט שהוא מסכים לעיכוב ההליכים עד לכ"ו באדר ב' (28.3), אבל לא שלח את הסכמתו בכתב כדרישת בית המשפט ובכך יצר מצג שווא לבית המשפט ולאישה שיש עיכוב הליכים כדברי בית המשפט. כל הסכמה בין הצדדים צריכה אישור בית המשפט וכשאין אישור להסכמה נקבעים הזמנים לפי החלטות בית המשפט.

7. הדיון על הגירושין בבית הדין אינו קובע לעניין מקום שאר התביעות, ופתיחת תיק שלא בתום־לב וללא הודעה לאישה אינה מקנה סמכות.

טענות המשיב
1. המערערת פתחה את יישוב הסכסוך בבית המשפט בחוסר תום־לב, כשכוונתה לא הייתה לנסות ליישב את הסכסוך אלא לקבל זכות ראשונים ולתבוע בבית המשפט.

2. המערערת העלימה מבית הדין האזורי שישוב הסכסוך הסתיים פורמלית כבר בחודש ינואר, והוארך בהסכמה עד לכ"ז באדר א' (28.2).

3. במהלך 'יישוב הסכסוך' לא רק שלא ניסתה המערערת ליישב את הסכסוך אלא גם הגישה בקשה לצו הרחקה לבעל, שלא התקבלה, וכך גם לא נענתה לכל בקשות האיש לנסות ליישב את הסכסוך.

4. עיכוב ההליכים בהתאם לחוק תם לאחר שישים הימים, שהסתיימו בו' באדר א' התשפ"ב (7.2.2022), או בהארכה בכתב שהוסכמה לכ"ז באדר א' התשפ"ב (28.2.2022), ושניהם חלפו ועברו בעת הגשת התביעה לבית הדין. לא ניתנה כל החלטה של בית המשפט להארכת מועד עיכוב ההליכים. למותר לציין כי המערערת טוענת כי הסכמת המשיב להארכת המועד אינה בתוקף כיוון שלא שלח לבית המשפט את הסכמתו בכתב.

5. הגשת הבקשה לסגירת התיק שבועיים לאחר סיום המועד אינה נחוצה ואינה מאריכה את המועד.

6. האמירה כי קביעת מועד לפגישת מהו"ת (וכאן האיש ובא כוחו גם לא ידעו עליה) מאריכה את מועד עיכוב ההליכים עד לפגישה אינה מצויה בחוק ואיננה נכונה.

7. כאשר נכתב כי הארכת תוקף עיכוב ההליכים מצריך הסכמה בכתב הרי שבהעדרו אין עיכוב הליכים ואין צורך במתן החלטה שיפוטית על כך.

דיון והכרעה
טענות המערערת מעלות לדיון והבהרה שתי שאלות.

האחת, האם כל עוד תיק יישוב הסכסוך פתוח, הצדדים מנועים מלהגיש תביעות לכל ערכאה, ורק לאחר בקשה לסגירת התיק ומתן החלטה על ידי הערכאה שבה נפתחה, יכול הצד הפותח את ההליך להגיש תביעה ולאחר חמישה־עשר יום מסגירת התיק יכול גם הצד שכנגד להגיש תביעה?

השנייה, האם קביעת מועד לפגישת המהו"ת לאחר הזמן הקבוע בחוק לעיכוב ההליכים כמוהו כהארכה ממילא של מועד עיכוב ההליכים?

עיון בחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ה – 2014, מעלה כי המחוקק לא רק שלא קבע כי עיכוב ההליכים יותלה בסגירת התיק וגם לא קבע כי כל עוד נמשך הליך הגישור לא יוגשו תביעות, אלא שהמחוקק בחר לתלות במפורש את עיכוב הגשת התביעות רק במניין הימים מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. בתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה, התשע"ו – 2016, נוספה גם האפשרות להארכה מוסכמת של עיכוב ההליכים בהסכמה בכתב בין הצדדים ובהגשה ליחידת הסיוע ולערכאה הדנה בתיק, וכן ניתנה סמכות לערכאה המוסמכת להארכת התקופה או לקיצורה בתנאים מסויימים, אך עצם היות התיק פתוח לא מהווה עיכוב הליכים.

מפורש בחוק בסעיף 3ב(3) שגם כאשר הליך יישוב הסכסוך לא הסתיים ועדיין לא התקיימו כל המפגשים הנחוצים, לא ימשיך עיכוב ההליכים לאחר ארבעים וחמישה ימים אלא אם כן תינתן הודעה על כך על ידי יחידת הסיוע לערכאה ולצדדים, וגם אז יכולה יחידת הסיוע להאריכו רק באופן חד־פעמי ובחמישה־עשר יום בלבד. מכאן שלא די בקביעת פגישה למועד מאוחר יותר כדי להמשיך את עיכוב ההליכים אלא נחוצה לכך גם הודעת יחידת הסיוע המוגבלת להארכת המועד הנוספת בחמישה־עשר יום בלבד, או הסכמה בכתב לזמן רב יותר, או החלטה שיפוטית באופנים המוזכרים בתקנות.

קביעות אלו הובהרו גם בעבר בפסק דין בערעור (תיק בית הדין הגדול 1151791/1, הדיינים איגרא, שפירא ולוז־אילוז) מיום כ"ז בסיוון התשע"ח (10.6.2018) שם נאמר:

יש לשוב ולהדגיש את אשר אמרנו כבר במקום אחר (עיין פסק הדין של בית הדין הגדול בתיק 1121808/1):

עלינו לזכור כי זכות הפנייה לערכאות היא זכות יסוד חוקתית, וכידוע, אין פוגעים בזכות יסוד אלא בדבר שנועד לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה יתר על הנדרש להשגת אותה תכלית. בחקיקת החוק להסדר התדיינות אמר המחוקק את דברו באשר להיקף הפגיעה המותרת בזכות היסוד של הפנייה לערכאות, וקבע כי הפגיעה תהא כאמור, למשך ארבעים וחמישה ימים או שישים יום הנמנים החל ביום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך ובנוסף להם חמישה־עשר ימי הצינון. בימים אלה מנוע אדם מלנקוט הליכים משפטיים למעט בקשות דחופות ובקשות לסעד זמני. לאמור: התקופות המנויות בחוק הסדר התדיינויות הן תקופות מדודות וקצובות, הנמנות מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך ומסתיימות כאשר חלפו הימים שקצב המחוקק. אין מניין ימי התקופה תלוי בקיומן של פגישות, בתוצאותיהן של הפגישות או במילוי טופס כזה או אחר. משחלפו הימים הקבועים בחוק – אף שיחידת הסיוע לא קיימה פגישת מהו"ת, או לא הכריזה על סיומו של הליך המהו"ת, או שבעלי הדין לא מילאו טופס 3 שהיה מצופה מהם שימלאו – שבה למקומה זכותו היסודית של בעל הדין לגשת לערכאות ולפיה הוא רשאי להגיש את תביעתו בפני ערכאה שיפוטית.

מן הכלל אל הפרט
בתיק שלפנינו תיק יישוב הסכסוך נפתח בתאריך ה' בטבת התשפ"ב (9.12.2021) ולצדדים נקבעה פגישת ביחידת הסיוע רק לתאריך כ"ח בשבט התשפ"ב (30.1.2022) – חמישים ושניים יום לאחר פתיחת התיק. גם אם נשלחה הודעת הארכה על עיכוב ההליכים בחמישה־עשר יום כנדרש בחוק, היו הם אמורים להסתיים בו באדר א' התשפ"ב (7.2.2022). האישה שביקשה לדחות את פגישת המהו"ת ביקשה מהאיש להסכים לעיכוב הליכים עד למועד כ"ז באדר א' התשפ"ב (28.2.2022).

בית המשפט קיבל את בקשת האישה לדחיית הפגישה, אך ציין כי אין בתיק הסכמה בכתב לעיכוב ההליכים עד לכ"ז באדר א' התשפ"ב (28.2.2022) ועל האיש או בא כוחו לצרף הסכמה שכזו. אפשר לומר שבית המשפט לא אישר את עיכוב הליכים עד שלא תהיה הסכמה בין הצדדים כנדרש בחוק, או אולי כי אישר את המשך העיכוב בתנאי שלא התקיים, ובדוחק אפשר גם לומר כי הוא אישר את עיכוב ההליכים בהסכמה, ולרווחא דמילתא ביקש את ההסכמה בכתב. כך או כך או כך, אין בהחלטת בית המשפט אישור להמשך עיכוב הליכים מעבר לכ"ז באדר א' התשפ"ב (28.2.2022).

קביעת מועד פגישת המהו"ת החליפית לתאריך לכ' באדר ב' התשפ"ב (23.3.2022), שהוא מאוחר בעשרים ושלושה יום ממועד סיום עיכוב ההליכים [אף לפי הפרשנות האחרונה], אינה יוצרת הארכה של מועד עיכוב ההליכים ללא הסכמת הצדדים מפני שכאמור לעיל אין יחידת הסיוע יכולה להאריך את המועד אלא בהארכה ראשונית לאחר ארבעים וחמישה יום וגם אז בחמישה־עשר יום בלבד.

אומנם מדברי בית המשפט ביום י"א באדר ב' התשפ"ב (14.3.2022) נראה כי בית המשפט סבר שעיכוב ההליכים הוארך ולכן הוא מבקש לדעת אם האיש מסכים לקיצור הליכים, אך אין לראות בכך קביעה של בית המשפט שעצם קביעת מועד לפגישה מאוחרת מאריך את תקופת העיכוב, אלא שבית המשפט הניח שכאשר נקבעה פגישת מהו"ת לאחר מועד עיכוב ההליכים, סביר שהצדדים האריכו את עיכוב ההליכים בהסכמה בכתב לפחות עד למועד זה. לכן לאחר שהאיש הודיע לבית המשפט שלא הייתה הסכמה להארכה נוספת סגר בית המשפט את התיק מבלי לקבוע עמדה במועד האפשרות לתבוע, אלא הפנה אותם להוראות החוק.

בשולי הדברים יש להוסיף כמה הבהרות לגבי טענות נוספות העולות מדברי הצדדים:

1. אומנם מטרת החוק היא לאפשר ולסייע לצדדים להבין את זכויותיהם וחובותיהם ולהגיע להסדר בהסכמה ובכך למנוע את ההתדיינות המשפטית שעלולה לגבות מהם מחיר כבד כלכלי ונפשי. אך הליך זה הוא כפוי על הצדדים על ידי החוק, ולכן גם צד הפותח הליך יישוב סכסוך כשאינו רוצה בו – אין בכך משום חוסר תום־לב.

2. מאידך גיסא, טעותה של המערערת, שהייתה סבורה בטעות שהיא מנועה מלפתוח תיק בבית המשפט – אינה יכולה להגביל את זכויותיו של הצד שכנגד.

3. המשיב שהסכים לעיכוב הליכים למועד מסוים – אף שלא מילא את הוראות בית המשפט, מכל מקום פעל בהתאם להסכמה זו וכך כתב גם לבית המשפט ולכן אין מקום להשיג על תום־ליבו בעניין זה.

בית הדין רואה חשיבות בפרסום התנאים הנדרשים להארכת עיכוב ההליכים כדי למנוע טעויות ונזקים. ראוי גם שיחידות הסיוע ובאי הכוח של הצדדים יעמידו את הצדדים על הצורך בהסכמה בכתב להארכת עיכוב ההליכים, בפרט כשעינינו הרואות כי פעמים רבות פגישת המהו"ת הראשונה נקבעת לאחר המועד הקצוב בחוק ולאחר תום תקופת העיכוב.

סיכום והוראות
א. לפי החומר הנמצא לפנינו התביעה בפני בית הדין הוגשה לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים והסמכות נתונה לבית הדין הרבני האזורי כדין.

הערעור נדחה.

ב. הוצאות: בשל הטעות הנפוצה בעניין זה אין חיוב הוצאות.

ג. מותר בפרסום בהשמטת פרטי הצדדים.

ניתן ביום י"ג בתמוז התשפ"ב (12.7.2022).

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה