ביום 26.5.10 הגישה האשה לביה"ד תביעת גירושין כנגד הבעל. לפני כן, ביום 22.2.10, הגישה תביעה לחלוקת רכוש בביהמ"ש לענייני משפחה.

ביום 24.6.10 הגיש הבעל כתב תביעה לידון במזונות אשה ע"י כריכה בתביעת גירושין, ופירט בה את העילות לגירושין.

ביום 15.7.10 הגישה האשה תביעת מזונות בביהמ"ש לענייני משפחה, ובו ביום הגישה בקשה לביה"ד למחיקת תביעתה לגירושין. ביה"ד לא נעתר למחיקת התביעה.

לטענת ב"כ הבעל, הבעל הגיש תביעה לגירושין בה כרך את עניין המזונות. ואף לו היה מגיש תביעת מזונות גרידא, מכיון שהאשה הגישה תביעה לגירושין אזי תביעת המזונות נכרכת גם ע"י הבעל.

ב"כ הבעל הביאה אסמכתאות משפטיות לחיזוק טענותיה .

לטענת ב"כ האשה, תביעת המזונות הוגשה ע"י הבעל באופן עצמאי מבלי שנכרכה בתביעת גירושין, ולפיכך אין לביה"ד סמכות לדון בתובענה אלא אם האשה מסכימה לכך. וכיון שאין האשה מסכימה יש למחוק את התובענה. והיות שביום 15.7.10 הגישה האשה תביעה למזונות בביהמ"ש לענייני משפחה באשדוד, הסמכות נתונה לביהמ"ש.

לאחר העיון, מחליט ביה"ד כי הסמכות לדון במזונות אשה נתונה לביה"ד הרבני.

הן אמנם יש מקום לדון אם תביעת הבעל ביום 24.6.10 הייתה רק "תביעת מזונות" או גם "תביעת גירושין", שהרי הבעל באמצעות ב"כ ביקש בכתב התביעה כי ביה"ד ידון במזונות אשה לאור תביעת האשה לגירושין, ולא כתב בפירוש כי הוא – הבעל תובע גירושין. אולם בעמ' מס' 5 לכתב התביעה בהקדמה לנושא מזונות אשה כותבת ב"כ הבעל כי "התובע כורך בתביעת הגירושין את נושא מזונות האשה" וניתן לפרש את כוונתו של הבעל, שלאור הטענות הנזכרות לעיל בכתב התביעה של הבעל כלפי האשה הינו תובע גירושין וכורך את נושא מזונות האשה, אולם יש לומר כי זה לא מספיק כתוב במפורש.

אולם אין צורך בנידונינו להכריע בשאלה הנזכרת, שהרי כבר נפסק בביה"ד הרבני הגדול בתיק מס'6350-22-1 כי:

"הסמכות לדון בכל עניין הכרוך התביעת הגירושין, אינה קשורה לשאלה מי הגיש את התביעה לגירושין כל עוד הענין כרוך בגירושין, בין אם נכרך ע"י תובע הגירושין ובין אם נכרך ע"י הצד שכנגד יהא לביה"ד סמכות שיפוט יחודית בעניינים אלו".

ביה"ד לא סגר את תיק תביעת הגירושין של האשה [ע"פ תקנות הדיון תקנה ע"ח] בגלל שהבעל מעוניין בגירושין כמו שתבעה האשה. נציין, כי ביה"ד הרבני הגדול בפד"ר י"א עמ' 377 ואילך פסק כי אין לאשר ביטול תביעת התובע וסגירת התיק כאשר הנתבע מתנגד לכך ויש לו סיבות מוצדקות עיי"ש. ושם מדובר כשהאשה תבעה גירושין וחזרה בה והבעל אינו מעוניין בגירושין ורוצה לדון בתביעה שאינה קיימת, וכ"ש בנידונינו כאשר רוצה הבעל בגירושין ומסכים לתביעת האשה שאין לסגור את התיק כשהאשה חזרה בה.

ובפרט שהאשה רצתה לסגור את התיק מטעמים טקטיים בלבד בחוסר תום לב, שהרי רצונה של האשה הוא להתגרש מן הבעל, וביקשה לסגור את התיק בשביל מחטף סמכויות.

לאור האמור, מחליט ביה"ד כי הסמכות לדון בעניין מזונות אשה נתונה לביה"ד הרבני.

ניתן ביום כ"ט בתשרי התשע"א
(07/10/2010)

הרב יצחק רבינוביץ - דיין