בפנינו בקשת הבעל וב"כ למתן החלטה בשאלת סמכות בית הדין לדון בתביעות שנכרכו על ידו בתביעת הגרושין.


להלן תקציר עובדתי הרלוונטי למתן ההחלטה:
א. בתאריך ח' תמוז תש"ע 20.6.10 הגיש הבעל תביעה לגרושין ובכרוך לה תביעות למשמורת, הסדרי ראיייה, מזונות אשה וילדים וחלוקת הרכוש וזכויותיהם המשותפות.
ב. בתאריך א' אב תש"ע 12.7.10, הגישה האשה וב"כ לביהמ"ש תביעה למזונות ושמירת זכויות לפי סעיף 11 לחוק יחסי ממון.
ג. הצדדים נשואים זל"ז כדמו"י למעלה מעשר שנים ולהם 2 ילדים משותפים תאומים ילידי שנת 2002.
ד. לבעל אלו נישואין שניים, לאשה נישואין ראשונים.
ה. הצדדים היו מטופלים בייעוץ זוגי אצל הגב' א.ע.
ו. בתאריך 29.6.10 נפרדו הצדדים זה מזה, (כשבוע לאחר שהבעל הגיש תביעתו לגרושין).
ז. בתאריך 16.6.10 (ארבעה ימים קודם שהבעל פתח תביעתו לגרושין), התפתח בין הצדדים ויכוח מילולי שגלש לפסים אלימים במהלכו סטרה האשה לבעל במהלך האירוע (עפ"י הודאתה), בגין כך הוגשה תלונה במשטרה.
ח. בתאריך 20.6.10 הגישה האשה לביהמ"ש בקשה למתן צו הגנה כנגד הבעל וביהמ"ש נעתר לכך.
ט. בתאריך 27.6.10 התקיים דיון בביהמ"ש בבקשת האשה ובמהלכו הסכימו הצדדים וב"כ האשה שהבעל יצא מהבית ל-60 יום, כמו כן הגיעו להסכמה להסדרי ראייה זמניים וכן שביהמ"ש יפנה אותם ליחידת הסיוע לצורך ניהול מו"מ.
י. בתאריך 2.9.10 התקיים דיון נוסף בביהמ"ש בבקשת הבעל וב"כ לביטול הצו שניתן, במהלכו הסכימו
הצדדים להארכת הצו לתקופה נוספת של 30 יום.
עוד הסכימו להסדרי ראייה זמניים ולהפנייתם ליחידת הסיוע לצורך גישור והסכם גרושין.
י"א. הצדדים מטיחים האשמות קשות זה בזה וקיימת ביניהם הסכמה להתגרש, (ראה כתב תביעה של הבעל, כתב הגנה של האשה וב"כ, תגובת הבעל וסיכומי הצדדים וב"כ).
י"ב. בתאריך ד' חשון תשע"א 13.10.10 התקיים דיון בבית הדין, בדיון בקשה האשה וב"כ להתגרש לאלתר, הבעל וב"כ בקשו שבית הדין יקבע את עמדתו בשאלת הסמכות טרם סידור הגט. האשה וב"כ בקשו להועיד ישיבה להוכחות בענין הסמכות.




י"ג. בתאריך כ"ג כסלו תשע"א 30.11.10 התקיים דיון בבית הדין להוכחות ובו נשמעו העדים שהובאו מטעם האשה וב"כ, באשר לנסיונות הבעל לעשות שלום בית עם האשה גם לאחר תביעתו לגרושין.
הצדדים וב"כ נתבקשו להמציא סיכומים בכתב לביסוס עמדתם בתוך 14 יום.
כאמור, הצדדים וב"כ הגישו את סיכומיהם.


להלן טיעוניה המרכזיים של האשה וב"כ כפי המשתקף מכתב ההגנה, פרוטוקולים והסיכומים.
א. תביעת הבעל לגירושין אינה כנה, הבעל עשה כל אשר לאל ידו ע"מ להחזיר את הנתבעת עמו לשלום בית ובפועל הצהיר בפניה ובפני רבים אחרים כי כל רצונו זה לחיות עמה בשלום, רכש בעבורה ספר "למה לא להתגרש" ובקש מהמטפלת הזוגית שתשכנע את התובעת כי תחזור בה מרצונה להתגרש. כל הפעולות הללו נעשו לאחר שהגיש תביעת גירושין, מוכיחות בעליל חוסר כנות בתביעתו ובכלל נשמט הבסיס המרכזי גם לתביעות הכרוכות בתביעה זו.


עוד טענה כי הצדדים הסכימו בביהמ"ש לפנות ליחידת הסיוע ואף פנו לשם. כמו כן הסכימו בביהמ"ש להסדרי ראייה והתנהלות כספית, וביהמ"ש נתן תוקף של החלטה להסכמתם מיום 27.6.10 ובכך קנה סמכות לדון בתביעות הללו.


להוכחת גירסתה, הוזמנו העדים לבית הדין שהעידו על כך שהבעל פנה מיוזמתו לניסיון שלום בית.
ב. תביעת הגירושין של הבעל סתמית ואינה מפורטת, ובכך גילה הבעל "כוונות טקטיות" בלבד בהגשת תביעת הגירושין המגלות על רצונו לחסום את דרכה של הנתבעת בביהמ"ש.

ג. בכתב התביעה שהגיש הבעל לבית הדין העלים מידיעת בית הדין כי בין הצדדים נחתם מסמך בעניין דירת המגורים בה מתגוררים. לביסוס עמדתה צירפה פסיקות מביהמ"ש בערכאות שונות, תוך כדי שהיא מציינת שדי בספק בכנות הכריכה בתביעת הגירושין או ספק בכנות תביעת הגירושין כדי להותיר את הסמכות לביהמ"ש.


להלן טיעוני הבעל וב"כ.
א. הבעל הקדים את האשה בעשרים ושנים יום בתביעתו לגירושין בבית הדין וכל הכרוך בה, בכך מוקנית הסמכות לבית הדין, נוכח עקרון הכיבוד ההדדי שנקבע לא אחת בביהמ"ש ובבג"ץ כי יום הגשת התביעות נחשב כיום הקובע לצורך רכישת סמכות.
ב. האשה וב"כ הגישו לביהמ"ש תביעה למזונות ושמירת זכויות בלבד ולא הגישו תביעות לפירוק שיתוף משמורת והסדרי ראיה כלל.
ג. האשה וב"כ הסתירו את התביעות הללו מהבעל ובמשך חודש ימים דבר המעיד על חוסר תום לב.
ד. החלטות ביהמ"ש ניתנו במסגרת הסכמות הצדדים ובפירוש ללא הקניית סמכות לערכאה זו, (מצרפת פרוטוקולים לביסוס גירסתה).
ה. הבעל היה מעוניין באמת ובתמים ליישב את הסכסוך בהסכמה תוך היעזרות בגורמים טיפוליים מקצועיים כמו יחידת הסיוע, ומכאן פנייתו ליחידת הסיוע לאתר פתרונות ליישוב הסכסוך בדרכי נועם, ולצורך כך רכש ספר שכותרתו, "למה לא להתגרש" לא קרא אותו, אך נאמר לו, כי הספר יוכל לסייע לזוגות המעוניינים להיפרד בדרכי שלום.
ו. עובדה שהצדדים מעוניינים להתגרש ואינם מתגוררים יחד מיום 20.6.10 די בה כדי להוכיח את תום הלב וכנות תביעת הבעל, בכתב התביעה פירט הבעל עילות רבות לגירושין, טענות כמו שהאשה נהגה עמו באלימות נפשית ופיזית עד כדי שסטרה לו ארבעה ימים קודם שפתח את התביעה, וכן שהאשה מורדת מחיי אישות, כל הטענות הללו בצירוף הסכמות הצדדים להתגרש והפירוד שיש ביניהם לאחר האירוע האלים די בהן כדי להוכיח את כנות התביעה. לדבריה, אין צורך שבשלב קביעת כנות התביעה תיבדק סיכוייה של התביעה וכי די בכך שבית הדין משתכנע שהבעל מעוניין באמת ובתמים להתגרש.
ז. במענה לטענת ב"כ האשה, כי הזכרת האפשרות לשלום בית ע"י הבעל לאחר הגשת תביעת הגרושין מלמדת על חוסר כנות, טוענת ב"כ הבעל כי קיימות פסיקות רבות הן של ביהמ"ש והן של בית הדין הרבני שצירפה, ובהן נקבע באופן חד משמעי כי אין בתביעת הגירושין שכרוכה אליה תביעת חילופית לש"ב, פגם בכנות התביעה לגירושין.
ח. במענה לטענת ב"כ האשה לחוסר כנות הכריכה בכך שהבעל העלים מבית הדין הסכם שנערך בין הצדדים בעניין הדירה, טוענת ב"כ הבעל שאין כל פגם בכך, וניתן להשלים זאת או במהלך דיון או בהשלמת פרטים, מצרפת פסיקות ביהמ"ש לביסוס עמדתה.


עמדת בית הדין, שיש לקבל טיעוני הבעל וב"כ מן הנימוקים כדלהלן:

תביעת הבעל לגירושין כנה.
א. גם אם נניח כדברי האשה וב"כ שהבעל עשה נסיונות להגיע לשלום בית עם האשה אין בכך לפגום בכנות תביעתו לגירושין.

יתירה מזו גם אם היה מבקש מבית הדין שיסייע בידו לעשות שלום בית ואם לאו מבקש להתגרש, זו תביעה כנה ואף ראויה יותר.

על מדוכת שאלה זו ישבו כבר הרה"ג א. גולדשמידט, י. קאפח ומ. אליהו זצ"ל בשבתם בערעור בבית הדין הרבני הגדול לפני למעלה משלושים וחמש שנה. נצטט מפסק דינם המאלף שהובא בפסקי דין רבניים חלק י עמוד 313.

"א. בין הצדדים תלויה ועומדת תביעת הגירושין של המשיב. ואף על פי שהתביעה לגירושין כאילו חילופית היא לתביעה לשלום בית, הרי גלוי וידוע הוא כי דרכה של תביעת גירושין לעולם כך היא, שטרם היציאה למערכות המלחמה לגירושין, מקדימים בפתיחה לשלום. ואין בלחילופין לגרוע ולפגום בכוחה של תביעת הגירושין.

ואם לא כן, אלא שתביעת גירושין אינה ראויה לתואר זה, אלא רק כאשר היא מוחלטת, בלי פתיחה לשלום, הרי יגיע הדבר לידי כך שכאשר בעל או אשה, יתבע גט, ויבקש שכל עניני תביעה זו יתברר במקום אחד, כפי שהוא זכאי לכך, למען לא יוכרח לכתת רגליו מבית הדין לבית המשפט ומבית המשפט לבית הדין וחוזר חלילה, עם כל ההרפתקאות הכרוכות לגלגולים אלו, לא תהיה לו לתובע זה כל ברירה אלא להיות לא כנה בתביעתו, להטמין בחובו את ההרהורים לשלום, ולדרוש, בניגוד לרצונו, אך ורק גירושין, ללא פתח לשלום, ולו גם כחודו של מחט. וחוששני גם למקרה שתביעה לגירושין כגון זו, ללא דברי שלום ואמת - שלא לשמה, תביא לידי זה שיקויים בו בתובע הזה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: לגירושין במוחלט ללא מוצא לשלום.

מדבריהם המאלפים נמצינו למדים, שהדרך בה נהג המבקש היא הראויה אף לכתחילה.
יצויין, כי פסיקה זו הינה אבן יסוד בהבנת עומק המושג של כנות תביעת גירושין, ושימשה תשתית לפסיקות רבות של בתי הדין הרבניים לדורותיהם.

גם ביהמ"ש על ערכותיו השונות, הסכים עם עמדה זו וכפי שזה בא ליד ביטוי בפסיקות שצירפה ב"כ הבעל בסיכומיה.

ב. המסכת העובדתית שנפרסה בקדימון ובה האירוע האלים ארבעה ימים קודם שפתח הבעל את תביעתו להתגרש. השתלשלות העניינים שבאה בעקבות כך כמו צווי הגנה שניתנו ועל כולנה הסכמת האשה להתגרש לאלתר מעידים על כנות תביעת הבעל לגירושין.
תביעת גירושין שבאה על הרקע העובדתי המפורט הינה שגרתית ואופיינית לתביעת גירושין.

ג. העילות שהזכיר הבעל בכתב התביעה הינן עילות מובהקות לתביעת גירושין וגם אם לא הוכחו די בהן כדי להעיד על כנות התביעה.

כריכת הבעל נעשתה כדין.
לדעת בית הדין אי אזכור המסמך שנחתם ע"י הצדדים בעניין הדירה אינו פגם מהותי ואין בו כדי לגרוע מכשרות הכריכה בה מפורטים פרטים רבים על ידו וכפי שצירפה ב"כ הבעל.
מה גם שמדובר בבעל שאינו בקי ברזי העקרונות המנחים את הערכאות ב"מבחן המשולש" וגם על כך יש התייחסות בפסיקות ביהמ"ש.

כנות הכריכה.
ב"כ האשה טוענת, כי הנטל להוכיח את כנות התביעה והכריכה מוטל על הבעל וב"כ, ולא היא לדידנו, השתכנעו בכנות התביעה והכריכה, אך ראוי לציין כי עפ"י דין נטל ההוכחה מוטל על הטוען לשלילת הסמכות לדון בתביעה שהוגשה בפני אותה ערכאה באופן טבעי מוחזק כל אדם כי תביעתו הוגשה בכנות. חזקה זו נובעת מעצם הזכות הבלתי מותנית של כל אדם לגישה לערכאות המשפטיות לרבות זו של בית הדין הרבני והמבקש להפריך חזקה זו עליו מוטל נטל ההוכחה.

ראה ע"א ברטל נ' ברטל כ"ד כ"ט (1) 810,812 דברי השופט חיים כהן "כשלעצמי נראה לי שיש להעמיד תביעה המוגשת לבית הדין או לביהמ"ש בחזקת כנות בחינת אין אדם תובע ולא לו והטוען שתביעה פלונית לוקה בחוסר כנות וחוסר תום לב עליו הראיה".

על דיעה זו חזר ביהמ"ש העליון רע"א 213/77 פיינברג נ' פיינברג פ"ד לא (3) 831 וכן בע"א בנארי נ' בנארי.
הדברים הללו מתיישבים היטב גם בנדוננו בו הבעל הקדים את האשה בתביעתו לגירושין על כל התביעות הכרוכות בה ונטל ההוכחה לחוסר תוך לב מוטל על האשה וב"כ.

לדעת בית הדין האשה וב"כ לא הרימו אף בדל ראיה לביסוס גרסתם ומן הראוי היה להשית במקרה זה הוצאות בגין בזבוז זמן שיפוטי יקר.

אולם בית הדין יסתפק בהערה זו.

לסיכום: תביעת הגירושין כנה וכל התביעות הכרוכות בה למעט מזונות ילדים שהאשה וב"כ מתנגדים לסמכות בית הדין הינם בסמכות בית הדין.


הרב מימון נהרי - אב"ד הרב יוסף יגודה – דיין


אני מסכים לדבריו של אב"ד הגר"מ נהרי שליט"א.

ברצוני רק להוסיף בקצרה לחיזוק הדברים.

הטענה הכל כך נפוצה בבתי הדין בתביעות גירושין כרוכות "חוסר כנות בתביעת הגירושין" לא תמיד הצד הטוען לחוסר כנות כלפי הצד השני טוען זאת מתוך כנות, אלא מתוך המתח התחרותי שנוצר כתוצאה מהמציאות שבה קיימים ערכאות מקבילות וכל אחד מהצדדים מעוניין למצות את מירב ההישגים מבחינתו מאותה ערכאה שהוא חושב שבה הוא יוכל להשיג. ועקב כך מעלים טענות לחוסר סמכות שאינם מוכחות.

במקרה דנן טענות האשה וב"כ לחוסר כנות תביעת הגירושין של הבעל, מאחר והבעל עשה כל אשר לאל ידו להחזיר את הנתבעת לשלום בית גם לאחר שהגיש את תביעת הגירושין.

לדעתי התנהלות זו אינה מעידה על חוסר כנות בתביעת הגירושין. תביעת גירושין אינה חייבת להיות מוגשת כתוצאה משנאה בין הצדדים. פעמים שתביעת הגירושין מוגשת למרות האהבה שקיימת בין הצדדים או לפחות מצד אחד. בבחינת "אהבתי את אשתי אבל נאלץ אני להוציאה לחופשי" באמצעות הגשת תביעת גירושין.

לחילופין כידוע כאשר אנשים יוצאים למאבק לא מתוך שנאה כאמור הרי הם מכינים את עצמם לדורון ולמלחמה.

ולכן אם במקביל לתביעת הגירושין הבעל מנסה להשיב את שלום בית, אין בכך לאבחן התנהלות שכזו "בחוסר כנות" אלא "בחוסר השלמה", עם המציאות הכואבת. שהרי התדרדרות במערכת היחסים שבין הצדדים אינה חזותית אלא אמיתית, והיא ההוכחה לכנות התביעה למרות קושי ההשלמה מהבחינה הרגשית של הבעל.
הרב אברהם מייזלס – דיין

לאור האמור מחליט בית הדין כדלהלן:

א. תביעת הבעל לגירושין כנה ועומדת בעקרונות שנקבעו במבחן המשולש.
ב. לבית הדין מוקנית הסמכות לדון בתביעות שנכרכו לתביעה זו כדלהלן:
1. משמורת הסדרי ראייה.
2. מזונות אשה.
3. חלוקת הרכוש זכויות וחובות הצדדים.
ג. לקבוע מועד.
ד. על הצדדים וב"כ לנהל מו"מ ענייני להגיע להסכם גירושין כולל ולהעבירו לאישור בית הדין.
ה. הצדדים וב"כ רשאים להופיע בכל יום בין השעות 8.30-9.00 או 13.00-13.30 לצורך אישור ההסכם.
ו. בהיעדר הסכם כל צד יעביר לבית הדין הצעתו להסכם בתוך 20 יום עם עותק לתגובת הצד השני.


ניתן ביום י"ב בטבת התשע"א
(19/12/2010)

הרב מימון נהרי - אב"ד
הרב יוסף יגודה - דיין
הרב אברהם מייזלס - דיין

---

---