בפנינו בקשה להיתר נישואין.


הצדדים נישאו בשנת 2000. לצדדים אין ילדים.


תיק תביעה לגירושין נפתח בתאריך יז' אלול תשס"ט 6.9.2009.

בכתב התביעה כתב הבעל "התובע מבקש להתגרש מאשתו... אשר מזה כארבע שנים האשה מאושפזת במוסד סעודי [...] ב[...], האשה משותקת עיוורת ואינה מתפקדת כלל באופן עצמאי וזאת לאחר שקבלה אירוע מוחי... יש לציין שמצבה הבריאותי והנפשי הינו בלתי הפיך ואין סיכוי שתוכל לתפקד כרעיה ואישה.

התובע הינו כבן 40 ללא ילדים, הוא מבקש לפתוח חיים חדשים בנסיון להביא ילדים לעולם דבר שנבצר ממנו כעת בשל מצבה וחוסר תפקודה כאשה.

התובע במשך ארבע השנים בהן האשה מאושפזת טיפל בה באהבה, בעקביות ומסירות רבה, אולם בצר לו בנסיבות הטרגיות שנוצרו... נאלץ התובע לבקש את עזרת בית הדין הרבני בכדי לאשר לו גירושין מאשתו ופתיחת דף חדש בחייו."


דיון ראשון התקיים בח' כסלו תש"ע 25.11.2009. הבעל וב"כ הופיעו, האשה לא הופיעה. אעתיק חלק מהפרוטוקול.


בית הדין: בכתב התביעה כתוב שהאשה במוסד סיעודי.
ב"כ הבעל: היא נמצאת היום במוסד סיעודי ב[...], ליד מגורי אחותה. אחותה מונתה כאפוטרופסית עליה.
בית הדין: איך היא מבחינת הכרה ?
ב"כ הבעל: יכול להיות רגע כך ורגע כך.
בית הדין: בנוסף, נצטרך לקבל חוות דעת רפואית האם היא כשירה לדין, ולשם כך נצטרך לקבל את שם המוסד. כמו כן, במצב זה נדרש לה יצוג משפטי.
ב"כ הבעל: ...אני חוזרת ומציינת כי גיסתי קיבלה אירוע מוחי לפני 4 שנים, בהיותה בהריון עם תאומים ששניהם נפטרו. זה היה אסון גדול למשפחה. הוא כבר 4 שנים לבד, וברור שהמצב שלה לא יחזור למה שהיה. הוא רוצה לנצל את זכותו הבסיסית ולהקים משפחה חדשה.


בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.9.2010 בסעיף 9 להחלטה נכתב "אין חולק כי נכון לכתיבת שורות אלו, אין החסויה יכולה לדאוג לענייניה, דרך קבע או דרך ארעי כולם או מקצתם. (סע' 33 (א) לחוק).

בסעיף 22 נכתב לאור כל האמור לעיל אני ממנה את א.צ. (אחות החסויה)....אפוטרופוס על החסוי....מינוי זה הוא כללי על גופה ורכושה של החסויה.


התקיימו דיונים אשר בהם לא הופיע האפוטרופוס או ב"כ האשה, כמו כן הוגשו מספר בקשות לדחיה.


דיון נוסף התקיים בתאריך כ' באייר התש"ע 4.5.2010. אעתיק חלק מפרוטוקול הדיון.


הופיעו הבעל וב"כ עו"ד הילה זיסמן. הופיעו האחות אילנה ציוני האפוטרופוס, וב"כ האשה עו"ד ישראלי.
בית הדין: בפנינו צו מינוי אפוטרופוס מתאריך 16.9.2009
בית הדין: הבעל תובע גירושין. מה מצבה הרפואי של האשה?
האחות: [פלונית] סיעודית, על כסא גלגלים, היא נמצאת בבית סיעודי [...], אני בקשר עם הרופאים המטפלים בה, היא זקוקה להאכלה, להלבשה. היא משתמשת רק ביד אחת. היא מדברת, מבינה ומזהה.
בית הדין: היית מגדירה אותה כברת דעת ?
האחות: אני חושבת שרופא יצטרך לקבוע. היא מדברת לענין, אבל הזיכרון קצת נפגע.
בית הדין: ספרת לך על התביעה ?
האחות: כן, היא שאלה למה, והסברתי לה. בפעם אחת היא אמרה שמוכנה להתגרש, ובפעם אחרת היא שתקה.
בית הדין: כמה זמן המצב כך ?
האחות: 3 שנים.
ב"כ הבעל: קצת יותר. היא קיבלה אירוע מוחי בעקבות הפלה.
בית הדין: היא תסכים לקבל גט ?
האחות: אני לא יודע.
בית הדין: היא יוצאת לטיפולי חוץ ?
האחות: אם היא צריכה בדיקה, היא יוצאת עם מונית. אנחנו מוציאים אותה גם לשבתות וחגים, עם מונית של יד שרה. בעיר עולה לנו נסיעה כזאת כ- 70 ₪.
בית הדין: אנחנו צריכים להביא את האשה לכאן.
ב"כ האשה: לא אנחנו יכולים להחליט על מצבה הרפואי. מניסיון שהיה לי, בית הדין העתיק את מקומו לקיים את הדיון במתקן הרפואי. מדובר בנסיעה של שעה וחצי מ[...].
בית הדין: אנחנו בהחלט נפנה לרופא המטפל לקבל תשובות לכמה שאלות, ובכללם נבקש תשובה גם לאפשרות להביא אותה לכאן.
ב"כ האשה: אין לי בעיה, ולכן אבקש שבית הדין יתן לנו כבר היום צו למכון הגריאטרי.
ב"כ הבעל: במקום בו האחות מונתה כאפוטרופסית, מתוך ראיית טובתה, אני לא מצליחה להבין מה עמדתה. אם היא תאמר שטובתה דורשת לקבל את גיטה, למה אנו צריכים לשאול זאת את האשה באופן אישי. שתאמר זאת האחות ?
בית הדין: מבחינת ההלכה יש מצבים רבים שאנחנו צריכים לשמוע זאת ישירות מהאשה.

בהחלטת בית הדין מיום כ' באייר התש"ע 4.5.2010, נאמר:

"בית הדין מעוניין להתרשם מהאשה באופן בלתי אמצעי וכן לשמוע את עמדתה של האשה בענין הגירושין. לשם כך בית הדין מעוניין לקבוע דיון נוסף בנוכחות האשה.

בית הדין פונה למנהל מרכז גריאטרי הדסים, מר שלמה לוקר, כדי להמציא לבית הדין חוות דעת רפואית מאת הרופא המטפל, אודות כשירותה של האשה לקבל גט (האם מבינה את משמעות הגירושין) וכן אודות מסוגלותה להופיע אישית בפני בית הדין בחיפה. בית הדין יעשה כל מאמץ מצידו כדי להקל ולקצר את שהותה של האשה בין כותלי בית הדין".

בתאריך 1.6.2010 התקבל גליון מעקב רפואי של הגב' [פלונית] החתום ע"י ד"ר ר. פיינסוד מומחה בפסיכיאטריה ממרכז גריאטרי [...]. מתוכן הגליון הרפואי עולה כי האשה אינה כשירה לקבל את גיטה. וכך כתב "ב-2/07 בעת היותה בהריון עם תאומים לקתה בארוע מוחי המורגי קשה, הונשמה והורדמה. ילדה תאומים שנפטרו ומאז למעשה נמצאת במסגרת טפולית תחילה בבי"ח לוינשטיין וכיום בבית האבות ב[...]. [פלונית] מאובחנת כסובלת משטיון על רקע ווסקולרי כתוצאה מהארוע המוחי.


בבדיקתה ישובה בכסא גלגלים, ראשה מורכן, עוורת, עונה לשאלות אך אף אחת מהן אינה עניינית ונכונה, לא לגבי גילה מעמדה המשפחתי, מקום הולדתה וכדומה. בולטות הפרעות בזכרון ובהתמצאות בכל המובנים. לקראת סוף השיחה לפתע טענה שנשואה ואף ציינה את שם בעלה. [פלונית] סובלת מהפרעות קוגניטיביות בולטות וזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות. כיון שכך, אין להסתמך על דבריה שכן אומרת דבר והפוכו וכן על שיקול דעתה בעניין קבלת גט. אין טעם בהבאתה אישית להופעה בפני בית הדין בחיפה במצב זה".

בתאריך 30.11.2010 התקבלה תגובה מהגב' צ. א. אפוטרופוסית על החסויה [פלונית] שאין התנגדות לבקשת הבעל להיתר נישואין.

עד כאן העובדות שבתיק.
כתב הדרכי משה אבהע"ז סימן א' אות ט' וז"ל:

"מהרי"ק הביא בשורש ק"א ענף ג' דברי הרשב"א, וז"ל שם, עד כאן לא תיקן רבינו גרשום אלא שלא לישא אשה על אשתו הנשואה לו, אבל היכא שלא נשאה ורצה לחזור בו מי יכריחנו לכתוב לה כתובה בעל כורחו ולהתחייב לה שאר כסות ועונה אם לא תמצא חן בעיניו דבר פשוט הוא דלא כפינן ליה לכנוס, אלא, כפינן ליה לכנוס או לפטור שלא לעגן בנות ישראל, וכל שכן בנדון זה שיצאה מדעתה שלא נכוף אותו לכנוס אפילו היתה ארוסתו גמורה, ולא עוד, אלא אפילו בנשואה גמורה התיר הרשב"א בתשובה לישא אחרת היכא שיצאה מדעתה. וז"ל השאלה, האשה אשר נתן ה' עמדי הוללת ואין בה דעת והוריני אם אני רשאי לישא אחרת מחמת חרם רבינו גרשום, תשובה, חרם רבינו גרשום לא נתפשט בגבולינו, והדעת נוטה שלא גזר בכל הנשים ובכל המגרשים, שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים והמעוללין בנשותיהן שלא כראוי, אבל לא על דעת שתתפשט תקנתו באותן שאמרו חכמים שיוצאות שלא בכתובה וכו'... אבל באלו שאמרו מן הדין או מן החיוב לגרש או לישא אחרת, בזה לא גזר אלא לזמן עד סוף האלף החמישי, ולפיכך מה שנראה באומד הדעת כי לא גזר הצדיק בכל מה שאמרנו ומותר אתה עכ"ל".

וכ"כ הרמ"א אבהע"ז סימן א' סעיף י'.
ובמקרה דידן כתב הרופא שהאשה מאובחנת כסובלת משטיון על רקע ווסקולרי כתוצאה מהארוע המוחי. עונה על שאלות, אבל אף אחת מהן אינה עניינית ונכונה, לא לגבי גילה או מעמדה המשפחתי. בולטות הפרעות בזכרון ובהתמצאות בכל המובנים, אין להסתמך על דבריה שכן אומרת דבר והפוכו וכן על שיקול דעתה בעניין קבלת הגט.

ועיין באוצר הפוסקים אבהע"ז סימן א' אות ע"ב שכתב גדרי נשתטית לא נתבארו, ומדברי הרמ"א שכתב ובמקום שאין הראשונה בת גרושין כגון שנשתטית, מדייק בספר מנחת שי ח"ב סימן כ"ח שאין להתיר בנשתטית רק באופן שאינה בת גרושין... אבל אם יודעת לשמור גיטה ולשמור עצמה דהיא בת גירושין אין להתירו לישא אחרת. ועיין בחבלים בנעימים ח"ב סימן פ' כתב, דנראה אפילו נודע בבירור שיכולה לשמור גיטה ועצמה ואם כן היא בת גירושין, מ"מ אם היא שוטה בשאר דברים ואינה בת דעת כראוי... והא דכתבו דלא תיקן רבינו גרשום בנשתטית, הוא לאו דווקא בסימני שוטה דחגיגה או מפני שאינה ראויה לקבל גט אלא תלוי אם מחמת שטותה אינה ראויה לדור עם בעל והדבר תלוי על פי אומדנא של בית דין זה, אם אי אפשר לדור עם נשטתית. וכ"כ בדברי חיים ח"ב סימן מ"א גם כן בנידונינו שמה שחוכך רב אחר שהאשה אינה נשתטית כפי דיני שוטה המבוארים בשו"ע, אין שום מיחוש לזה. כי אם רק אינה ראויה לדור עם בעלה כדרך כל הארץ והוא דבר נגד חוש בני אדם יש כח ביד מאה רבנים להתיר, ובתשובת מהרש"ם ח"א סימן כא' הביא מתשובת בית שלמה סימן צ"ה שהעלה לענין חרם רבינו גרשום אם נטרפה דעתה באופן שאי אפשר לנהוג עימה מנהג אישות מתירין לו.

גם בספר ויחי יעקב חאהע"ז סימן י"ג כתב, שהעיקר תלוי בלא מיתדרא ליה בלחוד ואין לזה ענין לסימני שטות השנויין בחגיגה ג' לענין בת גירושין והובאו דבריהם באוצר הפוסקים שם.

ומעתה בנידון דידן, שאין ספק שלא ניתן לדור עם האשה בבית אחד, שהרי האשה מוגבלת הן גופנית והן שכלית כפי שכתבנו לעיל, כמובא במכתב שהפנה הרופא ממרכז הגריאטרי [...]. כמו כן האשה זקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות, ישובה בכסא גלגלים ראשה מורכן ועוורת וכו'. ובמצב זה ודאי אינו יכול לחיות איתה חיי אישות כמו שכתב המהרש"ם ח"א סימן כ"א הובא לעיל.

ועיין בספר שם אריה סימן ק"י לענין אשה שנתעוורה בשני עיניה ורוצה הבעל לגרשה ובנטעי נעמנים סימן לט באשה שהוכתה בעוורון, והובאו דבריהם גם באוצר הפוסקים שם ס"ק ע"ג אות ט"ו.

ועיין עוד מה שכתב בספר עמק שאלה סימן פ' שיש להתיר בנשתטית אחר שעברו י"ב חודש, וכן דעת הצמח צדק החדש סימן א', והוסיף שאחר זמן זה אף אם אפשר שתתרפא יש להתירו ע"י מאה רבנים, וכ"כ הפרי השדה ח"ג סימן קפ"ו שכל שעברו י"ב חודש יש להתיר לו לישא אחרת כמו במורדת ובספר אמרי דוד סימן ק"ב כתב שהשיעור הוא י"ב חודש עי"ש. וכ"כ הבית יצחק אהע"ז סימן ה' דסגי בי"ב חודש והוסיף שאפילו הרופאים אומרים שברור להם שיהא לה רפואה אין להאמין להם שכל עיקר נאמנות הרופאים הוא משום דעבידא לאגלויי, וכל זה בעבר אבל בדבר של עתיד יש להם להשתמט שמשום סיבות אחרות לא נתרפאה ועל כן אין מאמינים להם ומתירין לו לישא אחרת כשעברו יב' חודש. אמנם השאילת שלום מהדורא תניינא סימן רע"ד כתב, שאם הרופאים אומרים שיש תקוה שתתרפא אין להתירו לישא אשה אחרת שהרי בחלתה חולי ארוך כתב הרש"ל שאינו רשאי לגרשה בעל כורחה, אפילו אם יתן לה כתובה. וכן הסכים הח"מ סימן ע"ט סק"ג, ומה שפקפק הב"ש שם בסק"ד כבר העיר על זה בב"מ ע"ש. וכ"כ בדברי יששכר סימן קי"ז. ועיין עוד נודע ביהודה מהדורא תניינא ח"ב סימן מ"ד מש"ב.

ובנידון דידן, שהאשה נמצאת במצב זה כארבע שנים ומאושפזת במוסד סעודי ב[...] ומשותקת, עוורת ואינה מתפקדת כלל באופן עצמאי, וזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות וסובלת משטיון על רקע ווסקולרי כתוצאה מהארוע מוחי, ומצבה הבריאותי והנפשי הינו בלתי הפיך ואין סיכוי על פי הטבע שתחזור למצבה הראשוני (אלא אם יהיה נס משמים). יש לומר שלדעת כל הפוסקים שהבאנו לעיל ודאי שיש להתיר לבעל לישא אשה אחרת.

ועיין ביביע אומר למורנו ורבינו הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א חלק ז' סימן ב' אות ו' שכתב:

"וראיתי לכמה רבנים בבתי הדין בישראל שאינם נותנים היתר נשואין אפילו למי שאשתו נשתטית או שחלתה חולי שאינה יכולה לשמש את ביתה (כמקרה דידן), עד שיקבלו חוות דעת מרופאים שאין תרופה למכתה, ובאמת שאין הדין כן, שאפילו לאשכנזים שקבלו חרם רגמ"ה כל ששהה עמה שנה או יותר בטיפול ברפואות ואישפוז בבית חולים, וטוען שקשה לו לסבול בלי אשה יותר, יכולים להתיר לו לישא אשה אחרת, וכמ"ש הגאון מליובאוויטש בשו"ת צמח צדק חאבהע"ז סימן א', שמה שיש רוצים להחמיר בנשתטית, שאפילו ישיג הבעל היתר ממאה רבנים, לא יתירו לו לישא אשה אחרת, עד שיתברר לפני בי"ד שלא יועילו לה רפואות תעלה, דבר זה אינו נראה לי כלל. שמאחר שזה כשנה ומחצה שאינה בדעתה אם טוען שאי אפשר לו להמתין יותר יש להתיר לו ע"י מאה רבנים לישא אשה אחרת, אע"פ שאפשר שאשתו הראשונה תתרפא לאחר מכן, וגדולה מזו כתב בשו"ת הריב"ש סימן קכ"ז וכו'. ע"ש, והניף ידו שנית שם סימן ב' וז"ל ומה שכתבו הרבנים שאין לבעל לישא אשה אחרת עד שיתברר לפני בית דין מומחים וכשרים שלא יועילו לה רפואות תעלה, ושאי אפשר לבן דעת לדור עמה, אין לדבריהם שורש ועיקר כלל וכלל שהפוסקים כתבו סתם נשתטית ולא הטילו תנאים שהטילו הם, ועוד, שהרי הבית שמואל סוף סימן ע"ט כתב, שאם ראה הבעל שהחולי של אשתו ארוך אפילו בזמן הזה דאיכא חרם רגמ"ה יש לומר שיכול לגרשה. ואע"פ שבודאי אפשר שתתרפא. ובנשתטית בוודאי שאין שום ספק שאם החולי ארוך יוכל לישא אשה אחרת ואפילו אם אפשר שתתרפא אחר כך, מ"מ אין מחייבים אותו להמתין עוד, אי אפשר להכריחו להמתין יותר, שזוהי חומרא בלי טעם וכו', ע"ש". ע.כ.

ודון מיניה למקרה דידן.
עוד יש לומר על פי מה שכתב המרדכי פרק החולץ סימן קי"ג והרשב"א סימן ר"פ והמהר"ם פאדווה סימן י"ט שבכל מקום שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה לא גזר רגמ"ה.

ובמקרה דידן הרי הבעל עדיין לא קיים מצות פריה ורביה, הצדדים נשואים משנת 2000 יותר מעשר שנים אמנם האשה התעברה והיתה בהריון עם תאומים ולקתה בארוע מוחי קשה וילדה תאומים שנפטרו, אך מאז האשה מאושפזת ולא ניתן לחיות עמה חיי אישות כפי שהבאנו לעיל ממכתבו של הרופא, ולא ניתן לקיים מצוות פריה ורביה.

ועיין בזכרון יהודה לרבינו יהודה בן הרא"ש סימן פ"ט שהביא תשובה ר"ג בעצמו שאשה ששהתה עשר שנים אצל בעלה ולא ילדה נהי שאין כופין שתטול כתובה וגיטה, אבל מתירין לו לשאת אשה אחרת דאדעתא דהכי לא גזר. וכן כתב בהגהת מרדכי יבמות פרק החולץ סימן קי"ג תשובת רבינו גרשום בעצמו דאם שהה עמה עשר שנים ולא ילדה, כפינן ליה להוציא משום ביטול פריה ורביה דכל כמה שאגיד בה לא נסיב אחריתא. ע"כ ומשמע דלולא דאגיד וכו' היה יכול לישא אחרת עליה ולא חשש כלל לחרם ב' נשים שתיקן הוא עצמו.

ועיין עוד באוצר הפוסקים אבהע"ז סימן א' אות ס"ח שהביא פוסקים אשר אוסרים ומתירים בשהה עשר שנים ולא ילדה ע"ש.

וכתב עוד שם בשם המשיב דבר ח"ד סימן ח' שכתב שלא נחלקו בשהה עשר שנים ולא ילדה, אלא אי גזר רבינו גרשום וצריך היתר או לא גזר ואין צריך היתר כלל אבל דבר ברור שלא פליגי הפוסקים שבהרמ"א דע"פ מאה רבנים מתירין לו ויכול לישא אשה אחרת. ע"ש. ועיין עוד בדברי חיים ח"ב אבהע"ז סימן י"ד שדן בזה ומסיק שכיון דהוי ספיקא דרבנן יש להקל. ואף שמדינא מותר במקום מצוה אף בלי מאה רבנים אך נוהגים העולם שלא להתיר אף במקום מצוה רק במאה רבנים ואין לזוז מן המנהג. (וזה רק למנהג אשכנז ולספרדים א"צ מאה רבנים).

ועוד, מרן בשו"ת בית יוסף לאבהע"ז הלכות כתובות סימן י"ד כתב בשם רבינו אליהו מזרחי סימן י"ד שאפילו רבינו גרשום מאור הגולה לא גזר שלא לישא שתי נשים במקום ביטול מצות פריה ורביה, ודלא כמ"ש הר"י מינץ שלא התירו במקום מצוה אלא כגון מצות יבום, דליתא, דאדרבה מצות פריה ורביה עדיפא ממצות יבום, שהיא מצוה כללית הנוהגת על כל אדם ושקולה כמצות תלמוד תורה וכו'. ועוד שהפליגו בה חז"ל ואמרו ביבמות סג: שכל המונע עצמו מפריה ורביה הרי הוא כשופך דמים וגורם לשכינה שתסתלק מישראל. נמצא שמצות פריה ורביה גדולה עד לשמים ואין ערוך איליה בכל המצוות שבתורה. ע"ש. גם בשו"ת מהרש"ך ח"ב סימן לו' כתב שאפילו לפי תקנת רבינו גרשום מאור הגולה, אם לא קיים פריה ורביה רשאי לישא אשה אחרת עליה, וכמ"ש הרא"ם בתשובה סימן י"ד וסיים ובתשובה אחרת הארכתי לדחות דברי מהר"י מינץ שהחמיר בזה וקיימתי סברת הרא"ם. ע"כ. והובאו הדברים ביביע אומר חלק ט אבהע"ז סימן א' ובחלק ז' אבהע"ז סימן ג' אות ב'.

וכתב הגאון נודע ביהודה תנינא בשו"ת אבהע"ז סימן ז' בענין איש אשר בשנת רעבון הלכה אשתו ובן ובת עמה ממנו מחמת רעבון שלא היה יכול לפרנס, והלכו ונדדו מעיר לעיר לחזור על הפתחים, ושוב לא נודע מהם דבר זה שמונה שנים, ושואל, אם יש להתיר לו חרם רבינו גרשום מאור הגולה, וכתב שיש למצוא דרך היתר ולומר דאפילו להסוברים שרגמ"ה גזר אף במקום מצוה היינו בביטול פריה ורביה ששהה עשר שנים ולא ילדה וגזר רגמ"ה שלא ישא אחרת, והוא בשב ואל תעשה לקיים מצות פריה ורביה באחרת, וגם הוא רק ספק, שמא גם מאחרת לא יזכה לבנים אבל במקום שנכשל בעבירה לא גזר ומי שיש לו אשה אף שאינה בת בנים ואינו מקיים פריה ורביה מ"מ ניצול ע"י זה מעבירה ומי שיושב בלא אשה נכשל בהרהורי עבירה בכל יום ולאו כולי עלמא הם כרב ספרא דהוה רווק הדר בכרך. וראיתי בכנה"ג סימן א' בהגהות להב"י אות ע"ח שכתב שאם נשבה הבעל יכול לישא שם אשה אחרת בשם הרש"ך ואין תשובת הרש"ך בידי ואולי מיירי שם בלא קיים פריה ורביה. ויש לדבר בזה כי יש לומר אף שיש סברא לדון להיתר מ"מ נתת דבריך לשעורים ואם תתעלם אשה מבעלה איזה זמן לאיזה סיבה או שתהיה חולה איזה זמן וכי נתיר לו לישא אחרת על אשתו. ועיין בתשובת צ"צ סימן ע' שלא רצה להתיר לצורבא מרבנן שנשבית אשתו בשעת הרג רב ואמר עליה שהמירה יעויין שם. ולכן אין לדעתי להתיר בזה וגם איסור איני אומר בעובדא דא כיון שכבר יושב זמן שמונה שנים בלא אשה ואם ימצא מאה רבנים שיתירו לו לא אמחה בידו. ע"כ. ע"ש.

ואם כן בנידון דידן שהבעל עדיין אל קיים פריה ורביה כלל ואין לו לא בן ולא בת ואשתו נמצאת במרכז גריאטרי ואינה כשירה לקבל גיטה, והיא לאחר ארוע מוחי קשה, יושבת על כסא גלגלים, עיוורת, סובלת מהפרעות בוגטיביות בולטות וזקוקה לעזרה בכל הפעולות היומיומיות, בולטות בה הפרעות בזכרון ובהתמצאות בכל המובנים ומאובחנת כסובלת משטיון על רקע ווסקולרי כתוצאה מהארוע מוחי. ועוד, כפי שעולה מתוכן המכתב הרפואי שהתקבל מהרופא לא שיך כאן טענת הנודע ביהודה שנתת דבריך לשעורים שהרי אשה זו לא ניתן לחיות איתה כלל וגם לא חיי אישות והרי איש זה שרוי בהרהורי עבירה ולא יחזיק מעמד ויכשל בעבירה ממש, וגם עדיין לא קיים פריה ורביה וודאי לא דמי לשהה עם אשתו עשר שנים שבמקרה דידן יש תרתי לריעותא, גם הרהורי עבירה וגם לא קיים מצות פריה ורביה, לכן גם לדעת הנודע ביהודה במקרה דידן יהיה מותר להתיר לו לישא אשה אחרת.
וכן כתב החתם סופר אבהע"ז חלק ב' סימן א' בעניין אשה מרשעת ורעת מעללים ומחללת שבת בפרהסיא ואיסורים חמורים, עד שלבסוף רצחה פרי בטנה ונתפסה למלכות ויושבת בבית האסורים, אם ניתן לגרשה בע"כ. וכתב שם, מיעוט הפוסקים המחמירים היינו בשהה ולא ילדה ומשום בטול פריה ורביה בשב ואל תעשה י"ל העמיד רגמ"ה דבריו ויש כח ביד חכמים לעקור בשב ואל תעשה, אבל להעמיד איש רך בשנים בלי אשה כלל וקרוב לודאי ממש שיחטא בקום ועשה ואפילו חכמי ישראל אמרו מאן הויא ליומא ואם כי האריך במעיל צדקה ליתן טעם שאין כופין לישא אשה בזמן הזה, היינו ההוא אמר מצינא למיקם בנפשיה בלי חטא אעפ"י שלדעתי הבל פוצה פיו, מ"מ אין לנו לכופו, אבל הטוען בהיפוך לא מצינא למיקם בנפשי ובשגם לא קיים עדיין פריה ורביה והרי התירה התורה יפת תואר נגד יצר הרע לא אלים חרגם רגמ"ה מאורייתא דמשה.

גם הרמ"א באבעה"ז סימן א' סעיף י' כתב "ובכל מקום שיש דיחוי מצוה כגון ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה לא גזר רבינו גרשום מאור הגולה, אמנם יש חולקים וס"ל דחרם רבינו גרשום נוהג אפילו במקום מצוה". וכתב ביביע אומר שם הנה בכל כיוצא בזה הלכה כסתם וכמ"ש הפרי מגדים בכללי הוראה שבתחילת שו"ע יו"ד וכ"כ הגאון מלובלין בשו"ת תורת חסד חאהע"ז ס"ס ב. והגאון רבי צדוק הכהן מלובלין בספר לבושי צדקה בסימן כב' ס"ה. גם הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק ח"ב חאהע"ז סימן נ"ז כתב כל ששהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, יש להתיר לבעל לישא אשה אחרת עליה, ואף שהרמ"א בהג"ה הביא מחלוקת בזה מ"מ הרי הכלל ידוע שבכל כיו"ב העיקר כסברת הסתם וכיון שסתם בדעה ראשונה שלא גזר רבינו גרשום מאור הגולה במקום מצות פריה ורביה הכי נקטינן. ע"כ.

ועוד שלדעת רבים לא גדר רבינו גרשום מאור הגולה אלא עד סוף האלף החמישי והשאר הכל מנהג בעלמא וכמ"ש מרן בשו"ת בית יוסף הלכות כתובות סימן י"ד והרמ"א בדרכי משה, ועיין בזה עוד באוצר הפוסקים סימן א' סעיף י' ס"ק עד-עו.

ואסיים בדברי הגאון רבי עקיבא יוסף שלזינגר בספר בית יוסף חדש והובא ביביע אומר חלק ז' אבהע"ז סימן ס' אות ו' שהגאון בעל פאת השולחן אמר בשם הגר"א, שמצידו היה מוכן אף לבטל תורה ותפלה ולכתת רגליו מעיר לעיר ומדינה למדינה להשפיע לבטל החרם של רגמ"ה בענין שתי נשים, אילו היה עולה הדבר בידו, כי בזה תתקרב הגאולה. ע"כ. וכ"כ הגאון רבי שמואל מצפת במכתב מיום י"ד טבת תרל"ו לרבי עקיבא יוסף שלזינגר הנ"ל וז"ל "ובענין אשר שאל מה עמדי בענין חרם רגמ"ה. מעיד אני עלי שמים וארץ כי שמעתי כמה פעמים מפי כבוד הגאון החסיד רבי ישראל משקלוב בעל פאת השולחן, אשר שמע מהגאון האמיתי רבינו אליהו מוילנא, כי אם היה עולה הדבר בידו היה מבטל תורה ותפילה ומסבב מעיר לעיר לבטל חרגמ"ה בענין שתי נשים, כי בזה תהיה התקדמות הגאולה. ע"כ. ומ"ש בשו"ת בית אבי ח"ב סימן ק"כ שאין אנו בטוחים אם הגר"א אמר כן באמת, לדעתי יש לומר חזי מאן גברא רבה דקא מסהיד עלה דמילתא". ע"כ לשון היביע אומר.

המורם מכל הבעל רשאי לישא אשה אחרת על אשתו לאחר שיפקיד גט בבית הדין והתחייבות לתשלום הכתובה ובכפוף לאישורו של נשיא בית הדין הרבני הרב הגאון הרב שלמה משה עמאר שליט"א.

(-) הרב דניאל אדרי, דיין


ראיתי את דברי עמיתי הרב דניאל אדרי שליט"א, שהאריך בעובדות המקרה המצער אשר מונח לפתחנו, והביא שיטות הפוסקים בטוב טעם ודעת.

להלן אוסיף מעט דברי הלכה באשר למקרה הנ"ל.

ידוע דין הרמ"א (אבהע"ז סימן א סעיף י) כי רשאי לשאת אדם אשה על אשתו, ואין בזה משום חדר"ג, כאשר אשתו שוטה גמורה, ואינה בת גירושין. והביא שם הב"ש (ס"ק כג) את דין הכלבו והב"ח כי ניתן להתיר חדר"ג רק ע"פ מאה רבנים.

הגדרת "אשה שוטה" לענין היתר לשאת אשה על אשתו
בנסיבות תיק זה האשה הינה שוטה גמורה, שטות הכוללת לכאורה את כל הסימנים המובאים בגמרא בחגיגה דף ד ואף שוטה יותר מכך. הגדרת הרופא המומחה בפסיכיאטריה אודות האשה שלפנינו היא: "ישובה בכסא גלגלים, ראשה מורכן, עוורת, עונה לשאלות אך אף אחת מהן אינה עניינית ונכונה, לא לגבי גילה, מעמדה המשפחתי, מקום הולדתה וכד'. בולטת הפרעה בזכרון ובהתמצאות בכל המובנים". אשה זו הינה ודאי בגדר "שאינה יודעת לשמור גיטה" או "שאינה יודעת לשמור עצמה", שאלו ההגדרות מהתורה ומדרבנן לאשה שאין אפשרות לגרשה, כמובא באבהע"ז סימן קיט סעיף ו.

ומהי אכן ההגדרה בדברי הרמ"א אבהע"ז סימן א סעיף י שאשה שנשתטית יש להתיר לו לישא אשה על אשתו? לכאורה הגדרה זו מסתמכת על ההגדרה המובאת בסימן קיט אודות אשה שוטה שאינה בת גירושין, דהיינו "שאינה יודעת לשמור גיטה" (לא מגורשת מהתורה) או "שאינה יודעת לשמור עצמה" (אינה מגורשת מדרבנן), כאמור לעיל, ממילא נראה שגם מש"כ הרמ"א בסימן א "במקום שאין הראשונה בת גירושין, כגון שנישתטית", כוונתו להגדרה הנ"ל.

לאור האמור נראה שכדי לקבוע שיש להתיר חדר"ג באשה שוטה, אין לחפש את החלת הסימנים שבגמרא בחגיגה, אלא רק בחינת ההגדרות דלעיל (ויתכן שכאשר קיימים הסימנים המופיעים בשו"ע סימן קיט, ממילא כבר קיימים סימני הגמרא בחגיגה, ודו"ק). בנסיבות תיק דידן מתקיימים כל הבחינות הנ"ל, כאמור לעיל, וממילא ודאי שמקרה דנן הינו בכלל דין הרמ"א הנ"ל.

אשה אשר אינה שוטה במלוא מובן ההגדרה
ועוד נוסיף ונאמר, אף שיטת הנודע ביהודה המחמיר להתיר לבעל לישא אשה על אשתו כאשר אינה שוטה גמורה (מהדורה תנינא, חלק יו"ד סי' קמו) איירי אודות אשה אשר לפי הגדרתו "אחרי שזו אינה משוגעת גמורה והיא עוסקת במשא ומתן, אלא שהיא אינה בת דעת שלמה בכל הדברים וכו'", אולם באשר לנסיבות תיק דידן, פשוט שאף לשיטתו אין מקום להחמיר, שהרי מצבה הבריאותי והנפשי מוגדר כ"שוטה גמורה", כאמור. בנוסף, גם לדבריו של הנו"ב, כאשר מדובר בביטול פריה ורביה (כגון בנסיבות דידן), אף באשה שאינה שוטה גמורה אינו מחמיר שלא להתיר חדר"ג, כמבואר בדבריו שם.

בנוסף, גם מה שמחמיר בספר אור גדול (סי' לה) שלא להתיר חדר"ג באשה שאינה שוטה גמורה, שם איירי במקרה אשר הוא מגדירו כך: "שלא היתה משוגעת מאז ומעולם רק שיש לה מחלה ל"ע לפעמים שהיא שותקת ואף בעת חליה היא שפויה", תופעה אשר רחוקה מאוד מנסיבות מקרה דנן, כאשר האשה אינה מתקשרת עם הסביבה בכל המובנים, וודאי שהיא בגדר אינה יודעת לשמור עצמה וגיטה.

כן עי' בספר מנחת ש"י (ח"ב, כח) המדייק מהרמ"א שיש להתיר חדר"ג רק כשאשה אינה בת גירושין, ובנסיבות דידן ודאי שכך הוא המצב.

וראה גם מש"כ בספר אבן יקרה (מהדות"ל סימן נד) שהתיר באשה שהשתגעה שש שנים, ואף שהיא בת גירושין ומדברת לענין, אבל היא מתנהגת בשטות ושיגעון כי עזבה בית בעלה ואבותיה, ותלך לנוע בשווקים וברחובות, ומדברת יותר מדאי וכו'. וסיים: "כי אין ההיתר תלוי בשטות שלה, רק כל שיש לנו טעם מבורר שאינו יכול לדור עמה, מתירין לו החרם וכו'".

בנוסף, בנסיבות תיק זה יש להתיר לבעל לישא אשה על אשתו, אף לשיטות המחמירות בשוטה קצת ואף אם היתה זאת הגדרתה. זאת משום שלפנינו זוג מבני ספרד, שלא קבלו על עצמם את חרם ר"ג שלא לשאת שתי נשים.

בתיק זה אין צורך בהיתר מאה רבנים, מאחר והצדדים בני עדות המזרח.

השלשת כתובה או התחייבות לכתובתה
באשר לחיוב כתובתה. כאשר בעל מקבל היתר לשאת אשה על אשתו, עליו להשליש כתובתה ותוספת כתובתה בבית הדין, כמובא בבית שמואל, אבהע"ז סימן א ס"ק כג, בשם ב"ח. בביאור הענין עי' פסקי דין רבניים, כרך ח עמוד 77, שכתבו כך: "ועי' ב"ח אה"ע סי' א' דבנשתטית ישליש סך הכתובה ונדוניה ותוספת כתובה, ובתפארת צבי סימן מו כתב הטעם של השלשת כתובה עפ"י דברי הרשב"א (סי' אלף רנ"ד) שכתב בשם הרי"ף דאינו יכול לגרש אשה אם לא יתן לה כתובה, מדתנן כתובות דף נא 'לקתה חייב לרפאותה, ואם אמר הרי גיטך וכתובתיך ורפאי עצמך רשאי', משמע דבלא כתובה אינו יכול, וכמו שאינו יכול להפקיע עצמו מרפואתה בלא כתובה, כך אינו יכול להפקיע עצמו מכל תנאי כתובה בלא נתינת הכתובה עיי"ש, משמע דתוספת כתובה בכלל כתובה הוא לענין זה".

האם צריך להשליש את סך כתובתה או שמא מספיקה התחייבות של הבעל או הפקדת שטר חוב לשם מתן כתובתה אם תוכל להתגרש?

ובכן, ע"פ הדין, במתן היתר נישואין, מספיק השלשת שטר חוב לכתובתה ואין צריך דווקא הפקדת מזומן בסך כתובתה. כל שכן בנידון שלפנינו שלא נראה כי האשה תחזור לשפיותה, ולא יגיע לכלל חיוב כתובה בחייו.

הדברים הובאו בפס"ד ביה"ד צפת – טבריה ע"י כבוד הדיינים הרב אוריאל לביא, הרב בזק והרב יועזר אריאל. וכך הביאו שם בשם הראשל"צ הגאון רבי בצמ"ח עוזיאל זצ"ל (משפטי עוזיאל חלק אבהע"ז סימן ז): "אולם גם זאת חובה עלינו לדאוג לתקנתה של אשה זו, שמא תשוב באחד הימים ותרצה לקבל גיטה וכו', לזאת נטיל על בעלה זה שישליש גט פיטורין כדת משה וישראל, בידי בית דין, ויתחייב בהצהרה כתובה וחתומה מידו שהוא מקבל עליו סמכות בית דין של הרבנות בארץ ישראל ומתחייב לשלם לאשתו הנ"ל כל מה שיחיבוהו ב"ד לזכותה ושיכתוב לה גט פיטורין כדת משה וישראל בכל זמן שיחייבו אותו בית דין של ישראל בכך".

ועוד הביאו שם בשם הגאון רבי אברהם אטלס זצ"ל (אב"ד חיפה, פס"ד שהובא בספר שמע שלמה לגרמ"ש עמאר שליט"א, נשיא ביה"ד הרבני הגדול, חלק ה אבהע"ז סימן א), שם פסק להתיר חדר"ג בנסיבות המקרה שלפניו, ובלבד שהבעל ישליש גט לאשתו ויפקיד שטר חוב בבית הדין לתשלום הכתובה (והסכים עמו שם הגרמ"ש עמאר שליט"א, בסימן ב, לעיקר דין היתר חדר"ג).

ובסיום פסה"ד בבית דין צפת שם כתבו: "על כן יש מקום להתיר לבעל חדר"ג ולהתיר לו לישא אשה שניה וכו', ובלבד שישליש בבית הדין גט וצ'ק על סך כתובתה, ויתחייב להתייצב לדיון במידה שהאשה תתבע כתובתה".

מסקנה

א. הבעל [פלוני] הנשוי ל[פלונית], רשאי לשאת אשה נוספת על אשתו.
ב. היתר זה כפוף לאישורו של כבוד נשיא ביה"ד הרבני הגדול, הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א.
ג. מאחר ומדובר בזוג מבני ספרד, אין צורך בחתימות מאה רבנים.
ד. היתר זה כפוף להשלשת גט ע"י הבעל והשלשת התחייבות בבית הדין בעבור סך כתובתה של האשה.
ה. על הבעל להמציא את הכתובה לתיק בית הדין.

(-) הרב יצחק אושינסקי, דיין


ראיתי דברי חבריי הערוכים בטוב טעם ודעת, ואני מצטרף לכל דבריהם.

(-) הרב ישראל שחור, אב"ד

מסקנה

א. הבעל [פלוני] הנשוי ל[פלונית], רשאי לשאת אשה נוספת על אשתו.
ב. היתר זה כפוף לאישורו של כבוד נשיא ביה"ד הרבני הגדול, הגאון רבי שלמה משה עמאר שליט"א.
ג. מאחר ומדובר בזוג מבני ספרד, אין צורך בחתימות מאה רבנים.
ד. היתר זה כפוף להשלשת גט ע"י הבעל והשלשת התחייבות בבית הדין בעבור סך כתובתה של האשה.
ה. על הבעל להמציא את הכתובה לתיק בית הדין.


ניתן ביום כ"ח בטבת התשע"א
(04/01/2011)

הרב ישראל שחור - אב"ד
הרב דניאל אדרי - דיין
הרב יצחק אושינסקי - דיין