לאור תגובת (האשה) הנתבעת וב"כ, בית הדין מחליט שהסמכות לדון בנושא הרכוש נתונה לבית המשפט, מהנימוקים דלהלן:

אקדמות מילין:

א. הצדדים נישאו זל"ז ביום 24/04/01 בנישואין אזרחיים.
ב. לאשה אלו נישואיה השניים.
ג. האשה התגרשה מבעלה הראשון ביום 21/03/01.
ד. הצדדים התגרשו ביום כ"ג כסלו תשע"א 30/11/10.

לגופם של הנימוקים:

א. 1. בכתב התגובה מיום 01/11/10 סעיף 5 כותב התובע (הבעל לשעבר) שקיימו יחסי אישות קודם שהאשה התגרשה מבעלה הראשון. ובסעיף 6 כותב שאין כל ספק בנסיבות אלו כי האשה אסורה הן על בעלה לשעבר והן על התובע (בעלה השני).
2. מבירור שערך בית הדין עולה, שבעת סידור הגט של הנתבעת מבעלה הראשון צוין במעשה בית הדין מיום כ"ו אדר תשס"א "אם האשה תירצה להנשא עם [פלוני] טעון הדבר בירור בית הדין". ז"א שבית הדין קבע בשעתו שיתכן והאשה אסורה לבעלה השני מהנימוק שכאמור מציין התובע (הבעל השני) עצמו בתגובתו.
3.המסקנא החד משמעית היא שהסיבה שבגינה החליטו הצדדים להנשא בנישואים אזרחים היתה מתוך כוונה לעקוף את החלטת בית הדין הרבני שניתנה בשעתו במסגרת סידור הגט.
4. לאור קובץ העובדות עולה השאלה, מדוע פונה התובע ומכבד את בית הדין הרבני שידון בנושאים הכרוכים בתביעת הגירושין שלו, בשעה שנישואין אלו נוצרו מתוך אי-כיבוד החלטת בית הדין. התשובה הפשוטה לפרדוכס היא, שמאחר והנתבעת וב"כ הקדימו והגישו תביעה בנושא מזונות האשה ומשמורת לבית המשפט, רצה התובע לעקוף אותה ע"י הגשת תביעת גירושין לבית הדין, שבה כרך את כל הנושאים הנלווים וע"י כך לחסום את סמכות בית המשפט מתוך שיקולי כדאיות.

התנהלות התובע מצביעה על גישה של "מסלול עוקף" שאינה תואמת את הכנות הנדרשת בכריכה.
ב. בכתב תגובתו של התובע וב"כ מיום 01/11/10 להוכחת כנות תביעתו לגירושין כותב בסעיף 16:

"ניכר מתביעתו של הבעל כי סוגיית הנישואין האזרחיים של הצדדים הינה משנית לסוגיות האחרות אשר כוללות איסור אשה על בעלה מדאורייתא, עקב העובדה שהצדדים קיימו יחסי אישות עובר לגירושיה של האשה מבעלה הקודם".

ובסעיף 18 ממשיך וכותב "בנסיבות אלו וכאשר ברור כי מדין תורה על הצדדים להתגרש, הרי שלא ניתן לומר שתביעתו של הבעל אינה כנה".

ובסעיף 14 כותב התובע "כי על הצדדים להתגרש לאלתר וכי יש ליתן פס"ד לכפיית גט או לחיוב גט כלפי האשה, בין מאחר והיא אסורה על הבעל, בין מאחר והצדדים נישאו בנישואין אזרחיים".

ובסעיף 12 כותב התובע "שמאז יום 07/10/09 חל פירוד מוחלט בין הצדדים".

אם אכן לתובע מציק "שהאשה אסורה עליו באיסור דאורייתא" ולכן חייבים להתגרש לאלתר, מדוע השתהה התובע עם תביעתו זמן כה רב, וכאמור נזכר להגיש את תביעתו רק לאחר שהנתבעת פתחה בהליכים בבית המשפט .

התנהלות התובע מעידה על חוסר תום לב בתביעתו הכרוכה לבית הדין.

ג. התובע בראשית תביעתו כרך אף את המשמורת והמזונות, בזמן שידע שהנתבעת כבר הקדימה והגישה תביעה בבית המשפט למזונות ומשמורת. ורק לאחר שהנתבעת וב"כ הגישו לבית הדין ביום 17/10/10 בקשה דחופה לדחיית סמכות בית הדין בנושאים הכרוכים, הגיב התובע ביום 01/11/10 שאכן הוא מותיר רק את כריכת הרכוש היות שבסוגיא זו האשה לא הגישה תביעה לבית המשפט. התנהלות התובע מוכיחה שכל מטרתו לחטוף סמכות במה שעוד נותר.

ד. אף תגובותיו של התובע וב"כ להחלטות בית הדין, אינם מקרינות אמון בכנות כוונותיו בכל הנוגע לסמכות בית הדין בנושאים הכרוכים. לדוגמא, בעקבות בקשת הנתבעת וב"כ לדחיית סמכותו של בית הדין בהיעדר סמכות, פנה בית הדין בהחלטותיו לתובע מספר פעמים להגיב בצירוף אסמכתאות, אולם התובע וב"כ בחרו להגיב ללא אסמכתאות, עד שבמועד הדיון ביום 29/11/10 נאלץ בית הדין להעיר לתובע וב"כ שעדיין לא נתקבלו אסמכתאות בנושא סמכות בית הדין בכריכה הרכושית. כמו כן, במהלך אותו דיון בית הדין ציין, שישנם פסקי דין בנושא סמכות בית הדין בתביעת גירושין כרוכה בנישואין אזרחיים שניתנו ע"י בית הדין בצפת ובנתניה.
התובע וב"כ השתהו בהמצאת אסמכתאות לעניין הסמכות, עד לאחר הדיון שבו קיבל התובע וב"כ מראי מקומות לצורך צירוף אסמכתאות, ורק כעבור 14 יום נזכר לצרפם.

התייחסות זו מוכיחה את האמור ברישא.

ה. פסקי הדין של בתי הדין הרבניים שצורפו כאסמכתאות הקובעים שקיימת סמכות לבית הדין לדון בנושאים הכרוכים לתביעת גירושין בנשואים אזרחית, עוסקים במקרים שכל הנושאים הנובעים מתביעת גירושין מרוכזים בבית הדין, אולם כאשר חלק מהנושאים כבר רובצים לפתחו של בית המשפט, חסר טעם הוא, שבית הדין ידרש לנושא סמכות בית הדין בתביעת גירושין כרוכה בנישואין אזרחיים, שהוא נושא מורכב כשלעצמו.

ו. הגישה ההלכתית הרווחת בבתי הדין ביחס לתביעת גירושין בנישואין אזרחיים היא, להצריך את הצדדים בגט לחומרא. אולם במקרה דנן שבנישואין אלו לא רק שנערכו אזרחית, אלא נולדו בחטא והצדדים אסורים זה על זה, היה מקום לשיקול הלכתי שבמידה ואין הסכמה בין הצדדים לסידור גט שבית הדין יבטל את הנישואין אף ללא פסק דין להתרת נישואין שכאלו. אם כך בנתונים למקרה ספציפי זה יתכן שבית הדין נעדר סמכות. אמנם בלי קשר לאמור במקרה דנן כבר סודר גט בין הצדדים.



ניתן ביום כ"ט בטבת התשע"א
(05/01/2011)

הרב מימון נהרי - אב"ד
הרב יוסף יגודה - דיין
הרב אברהם מייזלס - דיין