עובדות והליכים

א. לפנינו תביעת גירושין.
הצדדים, פלוני (להלן:"הבעל") ופלונית (להלן:"האישה" ) נישאו זל"ז כדמו"י ביום 24.1.1997. מנישואין אלו נולדה לצדדים בת בשם ת' - כיום בת ארבע עשרה. בשנת 2002 עברו הצדדים להתגורר בקוסטה ריקה שם ניהל הבעל את עסקיו.
במחצית השנייה של שנת 2008 חל משבר בחיי הנישואין של בני הזוג שבעקבותיו נפרדו הצדדים.
ביום כ"ד אלול תשס"ט (13. 9. 2009)הגיש הבעל תביעת גירושין ותביעות כרוכות בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב.


ב. לדיון הראשון שהתקיים ביום כ"ו אייר תשס"ט (20. 5. 2009) התייצבו הבעל וב"כ. האישה או מי מטעמה לא התייצבו. לתיק בית הדין הומצאה אסמכתא המלמדת שהאישה סירבה לקבל את כתב התביעה. כמו כן הוגש לתיק תצהיר המלמד שגם אביה של האישה שלמעונו הומצא כתב התביעה סירב לקבלו ולכן הודבקה המעטפה על דלת ביתו.
כפי שהוברר לבית הדין, הצדדים ניהלו מו"מ לגיבוש הסכם גירושין במשך מספר חודשים עד סמוך למועד בו הגיש הבעל את תביעת הגירושין. האישה יוצגה במו"מ ע"י עו"ד רפי כריסטוף.
עו"ד כריסטוף - שגם אליו נשלחו כתב התביעה והזמנה לדיון - החזיר לבית הדין את כתב התביעה והודיע לבית הדין שאין הוא מייצג את האישה בהליכים בפני בית הדין.
בהחלטה מאותו יום נעתר בית הדין לבקשת ב"כ הבעל וקבע שבאם לא תתייצב האישה או מי מטעמה למועד הדיון הבא ישקול בית הדין ליתן פס"ד בתביעות גם בהיעדרה.


ג. לדיון אשר התקיים ביום ז' תמוז תשס"ט (29. 6. 2009) התייצבו הבעל וב"כ. גם הפעם האישה או מי מטעמה לא התייצבו בפני בית הדין. לבית הדין הוגש אישור המעיד על מסירת החלטת בית הדין מיום כ"ו אייר תשס"ט (20. 5. 2009) למעונה של האישה בקוסטה ריקה. המסירה נעשתה על ידי נוטריון ציבורי קוסטריקני אשר כתב פרוטוקול הודעת מסירה בספרדית. תרגום מאושר של הפרוטוקול מצוי בתיק בית הדין.
בנסיבות אלו, לאחר שהוברר לנו מעל לכל ספק שהאישה מודעת להליך המתקיים בבית הדין - אך בוחרת במודע להתעלם ממנו - קיבל בית הדין את תביעת הבעל לגירושין וקבע שהאישה חייבת לקבל את גטה.


ד. ביום ד' תשרי תש"ע (22. 9. 2010) הגישה האישה לבית הדין בקשה לביטול פסק הדין, לעיון חוזר ולסתירת הדין.
בית הדין מוצא לנכון לציין שעל הבקשה המנומקת, שעל פניו נוסחה על ידי עו"ד כריסטוף (כפי שעולה מהבקשה עצמה וכפי שהתברר בבית הדין בשלב מאוחר יותר) חתומה האישה עצמה.
בית הדין ביקש את תגובת ב"כ הבעל לבקשה וזאת אכן הגיעה לשולחנו.
לתגובה המנומקת צורפו נספחים רבים המלמדים על הדרך המתעתעת, הקלוקלת וחסרת תום הלב בה נקטו האישה והמסייעים על ידה.
לאחר עיון בתגובה החליט בית הדין (החלטה מיום י"ג כסליו תש"ע - 30. 11. 2009), שאף שאין מקום לשנות או לבטל את פסק הדין שמורה לב"כ האישה הזכות לבקש בתוך 15 יום דיון בעניין.
ביום י"ח טבת תש"ע (4. 1. 2010) החליט בית הדין לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין מאחר ולא הוגשה כל בקשה ע"י האישה או ע"י מי מטעמה לקיום דיון.


ה. מלבד עניין הגירושין דן ביה"ד גם בבקשת הבעל לקביעת הסדרי ראיה עם בתו הנמצאת בקוסטה ריקה. ביה"ד אף נתן החלטה בעניין אשר הורתה לאישה לאפשר לבעל לקיים הסדרי ראיה עם בתו כאשר יגיע לקוסטה ריקה. החלטה זו לא קוימה ע"י האישה. בחודש מרץ 2010 הגיש ב"כ הבעל בקשה דחופה לקיום דיון בתביעות הכרוכות. ביה"ד נעתר לבקשה וקבע דיון לחודש מאי 2010.
בשלב זה - לראשונה - יצאה האישה "מהמחתרת" ושכרה לעצמה ייצוג משפטי מורחב ומשובח הכולל עורכת דין וטוען רבני. ביום כ"ז אייר תש"ע (11. 5. 2010) קיים ביה"ד דיון במעמד הבעל ובאי כח שני הצדדים. ביה"ד גיבש בדיון הסכמה ולפיה הבעל יממן את הוצאות הטיסה של האישה לשם התייצבותה לדיון בבית הדין. כמו כן קבע ביה"ד שהצדדים יפעלו להסרת כל מניעה על יציאת הבת המשותפת מקוסטה ריקה כך שיתאפשר שגם הבת המשותפת תגיע לארץ.


ו. לאחר עיכובים רבים, התפתלויות, בקשות שונות ומשונות של הצדדים והחלטות של ביה"ד, הגיעה האישה לארץ, וביום כ"ד כסלו תשע"א (1. 12. 2010) קיים לראשונה ביה"ד דיון במעמד שני הצדדים ובאי כוחם. עיקרו של הדיון עסק בעניין חידוש הקשר ההורי בין האב ובתו. ביה"ד אף מינה מומחה מטעמו וקבע מסגרת לחידוש הקשר ההורי בין האב לבתו. בסיומו של הדיון שוחח בית הדין עם הצדדים - ללא נוכחות ב"כ. הבעל עמד בתוקף על דרישתו לגירושין. האישה, מנגד, דיברה על רצונה בשלום בית.
ביה"ד המליץ לצדדים להיפגש, לשוחח זה עם זה בפתיחות - ולהגיע להסכמות, ונתן להם אורכה של שבוע לגיבושן.
בדיון אשר התקיים ביום ו' טבת תשע"א (13. 12. 2010) התברר לביה"ד שהצדדים לא השכילו להגיע להסכמות. בנסיבות אלו קבע ביה"ד דיון נוסף.


טענות הצדדים

ז. ביום י"ג טבת תשע"א (20. 12. 2010) קיים ביה"ד דיון בעניינם של הצדדים. עיקרו של דיון זה נסב בתביעת הבעל לגירושין. ב"כ הבעל טען שאין מקום לפתוח את הסוגיה מאחר שישנו פסק המחייב את האישה בגירושין ומשכך אין מקום לדון בעניין. מנגד, ב"כ האישה טענו שמאחר שפסק הדין הקודם ניתן בהעדרה של האישה-שכעת נוכחת בבית הדין- יש מקום לשמוע את טענותיהם.
לאחר שמיעת ב"כ הצדדים הבהיר ביה"ד שפסק הדין המחייב את האישה בגירושין תקף - אך בשל הזהירות המתחייבת, מוכן ביה"ד לשמוע את טענות וטיעוני הצדדים.
האישה טענה שהיא אינה רוצה להתגרש ושרצונה בשלום בית. ב"כ האישה טענו שאין כל עילה לחייב את האישה בגט. הבעל מנגד טען, שגם האישה רוצה בגירושין, ושדבריה על שלום בית נאמרים לצורך השגת מטרות רכושיות. ב"כ הבעל חקר את האישה קצרות בדבר פעולותיה לשלום בית מאז הגעתה לארץ לאחרונה.


דיון והכרעה

ח. נפתח בנימה אישית. חיוב איש או אישה בגט היא החלטה לא פשוטה שאנו משתדלים להימנע ממנה ככל האפשר. ריבוי התיקים אשר לפנינו לא גורם - כך לפחות אנו מקווים - להתקהות הרגשות. לעיתים קרובות אנו משקיעים מאמצים רבים וזמן רב על מנת להביא צדדים להסכמות ולהימנע מהחלטה שיפוטית.
גם במקרה זה המלצנו והפצרנו באישה להסכים להתגרש בהסכמה - לצערנו לא נענינו.
הגיעה שעת ההכרעה. לאחר ששמענו את הצדדים ואת באי כוחם באריכות ולאחר עיון נוסף בכלל החומר אשר בתיק אנו קובעים שפסק הדין בדבר חיובה של האישה בקבלת גט לא רק שעומד בתוקפו אלא אף קיבל חיזוק. אין לנו כל ספק שהאישה אינה רוצה את בעלה ושדבריה בדבר שלום בית אינם אלא רטוריקה טקטית מן השפה ולחוץ.

נציין מספר עובדות ואינדיקציות שהביאו אותנו למסקנתנו.

1. בתיק בית הדין מופיע מייל אשר שלחה האישה לבעל ביום 4. 10. 2008 ובו היא כותבת:

" אני רוצה להתגרש. אני מקווה שנוכל לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. עו"ד קרלוס ארייאה הוא עו"ד שמתמחה בדברים שבהסכמה הוא מוכן ויכול לנסח עבורנו הסכם, אשמח אם נבחר בדרך זו ".

הדברים מדברים בעד עצמם וכל מילה מיותרת. הסבריה של האישה שהדברים נכתבו בשעת כעס אינם מתקבלים על הדעת, שכן, תוכנם הענייני כמו גם העובדה שהם נכתבו כארבעה חודשים לאחר שבני הזוג נפרדו, יש בהם ללמד, שהדברים נכתבו לאחר שיקול דעת ומתוך גמירות דעת.
2. במהלך הדיון בבית הדין התברר שהצדדים ניהלו מו"מ לשם גיבוש הסכם גירושין בחודשים הראשונים של שנת 2009 כאשר האישה מיוצגת ע"י אחיה ועו"ד כריסטוף. טענתה של האישה שהמו"מ נעשה שלא על דעתה ומבלי ליידע אותה מוזרה, תמוהה ואינה מתקבלת על הדעת.
3. התנהלותה של האישה מול הליך הגירושין בבית הדין, ההתעלמות הבוטה כמו גם ההתחמקות מקבלת הזמנות וכתבי בית הדין, אין בהם כדי לחזק את דבריה של האישה בדבר רצונה הרצוף והמתמשך בשלום בית.
אישה הנתבעת לגירושין ורוצה בשלום בית 'צועקת' מיד "רצוני בשלום בית ואיני רוצה להתגרש" ולא מתחמקת במשך חודשים - בדרכים עקלקלות - מקבלת הזמנות לבית הדין.
טענתה של האישה שלא הייתה מודעת לכל הקורה והטלת האחריות על בני משפחתה ועל עו"ד כריסטוף מצטיירת כהמשך המגמה של בריחה מאחריות והטלתה על אחרים.
4. בית הדין השתכנע שבמהלך השנתיים האחרונות לא עשתה האישה כל פעולה שיש בה ככדי ללמד על רצון בשלום בית. לא הוכח ואף לא נטען שהאישה שלחה - ולו שליח אחד - שיפעל לרצות ולשכנע את הבעל לחזור הביתה כך שישוב השלום למעונם. כמו כן לא הוצג בבית הדין מכתב, פקס או מייל שיש בו ללמד על רצון לשלום בית. ההיפך הוא הנכון. כל מה שהוכח שהצדדים שוחחו - ישירות או באמצעות ב"כ - אך ורק על הסכם גירושין ועניינים משפטיים ושנפגשו אך ורק בבתי משפט.
בשבועיים האחרונים נמצאת האישה בארץ. גם בתקופה זו לא עשתה כל פעולה שיש בה להעיד על רצון בשלום בית.
5. בעיון מחודש שערך ביה"ד בתיק נמצא ממצא מעניין. ביום 15. 9. 2010 הגישו באי כח האישה בקשה לביטול פסק דין ולקביעת מועד דיון מוקדם. בסעיף 1 לבקשה נכתב:
" בניגוד לאמור בתגובה האישה אינה מסרבת להתגרש ההיפך הוא הנכון!"
גם כאן דברים מדברים בעד עצמם. ביה"ד מקווה שלפחות במקרה זה -ושלא כפי שנהגה עד כה- האישה לא תטען שהדברים נכתבו שלא על דעתה, תתנער מאחריותה להם ותטיל אותה על באי כוחה.


ט. מהי המשמעות ההלכתית של עובדה ששני הצדדים -החיים בפירוד למעלה משנתיים-אינם רוצים זה בזה ?
מסורת הפסיקה בבתי הדין הרבניים הינה שיש מקום לחייב בגירושין ואין מקום לעכב סידור גט כאשר שני הצדדים אינם רוצים זה בזה. הרעיון היסודי העומד בבסיס פסיקה זו הינו שבנסיבות ששני בני הזוג שוללים אופציה אמיתית של שלום בית וכשמסגרת הנישואין התרוקנה מכל תוכן אין מקום שאחד מבני הזוג-הבעל או האישה - יעגן את בן הזוג השני.
פסיקה זו מבוססת על דבריו של רבינו ירוחם בספר מישרים חלק ח' נתיב כ"ג. הפרשנות המקובלת לדבריו של רבינו ירוחם הינה שטענת עיגון היא טענה מספיקה מצד עצמה לחיוב בגט וכששני בני הזוג חיים בפירוד במשך תקופה משמעותית ואינם רוצים זה בזה מתקיימת עילה מספקת לפסיקת חיוב גירושין על בן הזוג המעכב את הגירושין.

י. סוף דבר, נוכח המסקנה אליה הגענו ששני בני הזוג אינם רוצים זה בזה ושהדיבורים בדבר שלום בית אינם אלא מס שפתיים בלבד, אנו מקבלים את תביעת הגירושין של הבעל וקובעים שהאישה חייבת לקבל גט.


ניתן ביום י"ד בטבת התשע"א
(21/12/2010)

הרב חיים שלמה שאנן - אב"ד
הרב מרדכי מזרחי בר אור - דיין
הרב שלמה שטסמן - דיין