בפנינו בקשה לאישור יהדות.

בדיון ראשון הופיעה המבקשת לפני דיין יחיד הח"מ.

הציגה ת.ז. רשומה רווקה, לאום לא מופיע. המבקשת מצהירה כי עלתה ארצה בשנת 93 מטשקנט. עלתה עם אמא אבא. יש לה עוד אח שנולד בארץ. מצהירה כי אביה יהודי. לא הציגה תעודת לידה שלה, טוענת כי אינה מוצאת אותה. הציגה צילום תעודת לידה של אמא, שם משפחה לפני החתונה – א' ד'. מקורית משנת 66. שם אבא – ר' – לא יהודי. שם אמא – ל' – יהודיה. התעודה המקורית נשלחה לבדיקת מז"פ ע"י בית הדין ובתוצאות הבדיקה לא נמצאו בה ליקויים מחשידים. הופיעה אם המבקשת. מציגה ת.ז. [...] לאום יהודי. האמא מספרת שזו ביתה. שם אמא שלה ל'. שם סבתא ז'. במשפחה מצד אמא כולם יהודים. לא זוכרת מסבתא מנהגי יהדות. אצל אמא עשו ר"ה פסח מצות. האמא מספרת כי גם אב המבקשת הוא יהודי. ע"כ תמצית פרוטוקול הדיון הראשון.

בפנינו שתי חוות דעת של חוקרי היהדות מטעם בית הדין.

חוות דעת ראשונה של ד"ר זאב רייז, מיום כ"ח כסלו תשע"א, בה מציין כי התקבלה חוות דעת מז"פ אודות תעודת לידה של אם הנידון, ותשובת מז"פ היתה כי לא נמצאו סימנים המחשידים את האוטנטיות של טופסי התעודה, לא נמצאו שרידים מרישומים שנמחקו. המבקשת הציגה תעודה בה רשום שאביה לא יהודי אך אמה ל' בת דוד יהודיה. בתיק משרד הפנים של אם המבקשת נמצא צילום תעודת לידה שלה, בה רשום שאביה דוד הוא יהודי, ואמה ז' היא רוסיה. ל' (אם המבקשת), בהצהרתה למשרד הפנים חולון, בקשה בכתב לתת לה אזרחות לא מכח עצמה אלא מכח אביה דוד, וכן בקשה לא לרשום את הלאום שלה בתעודת זהות. חוקר היהדות הנ"ל קבע: "ממליץ לא לאשר את יהדותה של הנדון". לאחר מכן הוסיף כי הרישום בתעודת הלידה של המבקשת, בה רשום שאמה יהודיה, לא קובע את לאום האם, מכיון שברוסיה ישנה אפשרות לבחור את הלאום גם לפי האב.

חוות דעת שניה היא של חוקר היהדות ר' אלכסנדר דן, מיום 3.11.10, בה כתב כי תעודת לידה של אם המבקשת נשלחה לבדיקת מז"פ ונמצאב כשרה, אך משיחה עם אם המבקשת וסבתא רבה ז', התברר כי אם המבקשת ל' נרשמה בפספורט יהודיה לפי אביה דוד, שהיה יהודי לכל דבר, ולכן בתעודת לידתה של ב' ל' (אם המבקשת), אימה ז' רשומה יהודיה כדת. ז' הצהירה באזניו שהיא היתה רשומה בפספורט "רוסיה", וכך היה אביה (ז' לא הכירה את הוריה), ואילו אודות אמה, סיפרה לה שכנתה שגידלה אותה שהיא יהודיה. בתעודת לידה מקורית של ז' אין ציון אודות הוריה, אך בתעודת לידה חדשה שלה (לא כל כך אמינה ולא ברור כיצד התקבלה) אביה נוכרי והאם אנה רשומה יהודיה. המליץ להפנות את המבקשת לבדיקת מכון שורשים, והוצאת עיכוב נישואין לבקשת ואמה עד להחלטה אחרת של בית הדין.

טרם הוצאת פסק הדין שוחחתי עם ראש מכון "שורשים", ר' שמעון הר שלום, אשר ישב עם המבקשת ומשפחתה במשך שעה ארוכה, עבר על כל מסמכיהם וניסה להתחקות אחר מוצא משפחתם. בשיחתי הטלפונית עמו הבהיר לי כי קיים ספק גדול אודות יהדותם והוא אינו יכול להמליץ על אישור יהדותם מכח כמה סיבות ופקפוקים:
א. ע"פ דברי סבתא רבה של המבקשת (ז'), היא עצמה גדלה אצל שכנה מאמצת, ואין כל פיסת מידע וקצה חוט מי היתה אמה של אותה מאומצת. ז' ספרה כי אביה נעלם, ואמה מסרה אותה לשכנה לזמן קצר עד שתחזור מביקור אצל קרוביה, אך משום מה לא חזרה מעולם
ב. סבתא רבה של המבקשת וכן בתה (סבתא המבקשת) אינן מוכרות ברישומי משרד הפנים כיהודיות (הן עלו לארץ לאחר המבקשת עצמה), ודבר זה אומר כי אף משרד הפנים ולשכת הקשר לא היו מסוגלים לזהות אותן כיהודיות.
ג. הסיפור של סבתא רבה של המבקשת, שהוריה היו יהודיה שנישאה לגוי, נשמע מופרך, משום שבאותם תקופות היה נדיר מאוד שיהודיה בטשקנט היתה נשואה לגוי (אף שמבחינת החוק, לאחר המהפכה כבר היה ניתן להינשא בני לאום שונה). סיכוי גבוה יותר יהיה לומר ששניהם היו גויים.
ד. הבת של סבתא רבה של המבקשת (הבת של ז') נישאה לגוי. סבתא רבה (ז') נישאה ליהודי.
ה. באשר למגילת אסתר שהציגו (שכביכול התקבלה מאמה של ז', מיד לאחר שנת 1925), מהבטה בכסף המצפה את המגילה הבחין כי כתוב עליה "בצלאל, ירושלים", וקצת קשה להניח כי בשנה זו התקבל מוצר אומנות מ"בצלאל" לטשקנט.
ו. מראה חיצוני של הסבתא לא ניכר כיהודי, אך הדגיש כי לא ניתן להסתמך על כך לשום כיוון.
ז. הנתון היחיד המאפשר למצוא קצה חוט לאפשרות יהדותה של המבקשת, מצוי בעובדה כי סבתא רבה, ז', פנתה בשנת 1958 לשלטונות ברוסיה כי ירשמו אותה כיהודיה ואף הגישה תצהיר על כך, אולם מאידך גיסה לא קיים המסמך המקורי על כך (רק העתק) וכן לא הצליחו להתחקות אחר רישום זה שנעשה בטשקנט בשנה ההיא, אף לאחר שנעשו מאמצים לשם כך.


את שיחתנו הטלפונית סיכם בכך כי אין לו שום אינדיקציה כדי לסבור שסבתא רבה של המבקשת אכן היתה יהודיה.

דיון נוסף התקיים ביום כ"ט בטבת התשע"א (05/01/2011).

להלן ציטוט מפרוטוקול הדיון:

"המבקשת מצהירה כי עלתה ארצה בשנת 1993 עם הוריה מטשקנט. שם הסבתא מצד האמא היה ל'.
בית הדין: האם היית במכון שורשים ?
המבקשת: כן, אולם כפי שהבנתי אין להם כרגע קשר עם המקום בברית המועצות ולא הצליחו לבדוק.
בתיק צילום תיק משרד הפנים של המבקשת ובה ת"ל מקורית משנת 1987 בה שני ההורים רשומים יהודים.
הופיעה האמא ז' א' ת"ז [...] רשומה יהודיה.
מציגה ת"ל מקורית בה אביה רשום תת ואמה רשומה יהודיה.
לשאלת בית הדין היכן אחי אמה, משיבה כי הוא נסע לקנדה.
אמה ואביה עלו חצי שנה לאחריה. אמה בגיל 65 וסבתה בגיל 85 ושניהם גרות בחדרה.
הופיעה הסבתא ס' ל' ת"ז [...]
מצהירה כי המבקשת היא נכדתה. שני הוריה יהודים.
מצהירה כי אמה נולדה באוזבקיסטן בשנת 1925 לפני המלחמה ובקושי זוכרת את הוריה. הסבתא נסעה לאוקראינה והשאירה אותה אצל שכנה. מה שהיא ידעה שאביה לא יהודי ואמה יהודיה. סיפרו לה שאביה עזב את המשפחה ואמה נסעה לבקר קרובים. הדבר היחיד שנשאר לנו במשפחה זה מגילת אסתר בתוך נרתיק מכסף.
לשאלת בית הדין על מנהגים יהודים, השיבה כי הרבה לא קיימו, אבל בפסח תמיד היה מצה. לא יכלו לעשות הרבה בגלל המצב. הרגו להם חלק מהמשפחה מצד האבא. כאשר הייתי בגיל 16, אבא קרא לי וסיפר לי שליהודי מאד קשה להיות בברית המועצות ויש לך זכות להירשם כלא יהודיה, מכיון שאמה היתה רשומה לא יהודיה.
מציגה כתובה של בתה, שהיא אם המבקשת.
בית הדין: מאיזה גיל היא גדלה אצל השכנה ?
ת. מגיל 3 בערך.
בית הדין: השכנה אמרה לאמך שאמה היתה יהודיה.
ת. כן.
בית הדין: האם הידיעה הזו היא רק מהשכנה, או שיש מקורות נוספים ?
ת. אני לא הכרתי את השכנה, אולם אני ידעתי מאמא שאנחנו יהודים. יש לי נכד שעלה לתורה כאן בארץ".

עד כאן פרוטוקול הדיון הנ"ל, ועד כאן השתלשלות הענינים שבתיק.

הכרעת הדין
תמצית העובדות הן שסבתא רבה של המבקשת ננטשה ע"י הוריה (אם יהודיה ואב לא יהודי, לטענת סבתא של המבקשת), מגיל 3 גדלה אצל השכנה, אשה נוצריה, עד גיל 16. אותה שכנה מאמצת, היא זו שספרה לסבתא רבה על היותה יהודיה. כן מסרה לה מגילת אסתר ישנה שלטענתה היתה שייכת לאמה היהודיה (כל זאת ע"פ ספור דברים של משפחת המבקשת, אמה וסבתה).

במקרה שלפנינו קיימת לכאורה חזקה של המשפחה שהוחזקה כמשפחה יהודיה, אם המבקשת התחתנה בכתובה, וכן ערכו ברית מילה במשפחה (בענין חוזקה ותוקפה של החזקה במצבים כגון אלו וכן בחזקת גיור או שאר חזקות כשרות, ראה קובץ תשובות, מאת הגרי"ש אלישיב שליט"א, ח"א סימן קלט וכן שם סימן קמב).

אולם יש לבחון האם ניתן להסתמך על חזקה זו כאשר ידוע לנו מקורה, והוא על סמך דברי אותה נוצריה שגדלה את הסבתא רבה של המבקשת.

מנגד, קיימות ריעותות כנגד חזקת היהדות של המשפחה. ע"פ בירור שערכתי אצל שלשה חוקרי יהדות שונים, באותה תקופה לא היו נישואי תערובת כלל אצל יהודי אוזבקיסטאן (או שהיה זה נדיר ביותר), לכן טענת סבתא של המבקשת כי הורי הסבתא רבה היו גוי ויהודיה, יש בכך ריעותא רבה.

בנוסף, גם תעודות המבקשים הלקויות, כפי מה שנכתב בדו"חות חוקרי היהדות, מהווה ריעותא כנגד ההנחה כי אכן מדובר במשפחה יהודית.

בנוסף, ע"פ תשובת המריב"ל המובאת בבאר היטב אבהע"ז סימן ד ס"ק מג, היה מקום לומר שאין אפשרות להסתמך על דברי השכנה הנוצריה שהיא זו שספרה לסבתא רבה אודות יהדותה. וכך מובא שם: "גויה שהביאה ילדה ואמרה שיהודית נתנה לה להניקתה, ולא מצאה עוד, ומכרה הילדה לישראל, דיינינן ליה כגויה, וכשתטבול הרי היא גיורת". לאור העולה מתשובה זו נראה כי ישנה בעיה לסמוך על אמירתה של אותה שכנה כדי לקבוע את יהדותה של הילדה (סבתא רבה של המבקשת), ואף יש לקבוע כי הילדה צריכה לעבור גיור, כמובא בתשובה הנ"ל.

ועוד נוסיף, מעבר לתשובת המהריב"ל שהובאה לעיל, אף אם נקבל את העובדה המתוארת ע"י בני המשפחה, כי אותה מאמצת נוצריה ספרה לסבתא רבה של המבקשת כי היא בת של יהודיה, עדיין יש לדון האם לקבל את דבריה ולהאמינה בכך, שהרי אף אם נבוא להחשיב את דבריה כ"מסיח לפי תומו" בכך שספרה שהילדה יהודיה, עדיין יש לבדוק האם ניתן לסמוך על כך אף ביחס לבירור יהדות ויוחסין, שהרי ידוע שנאמנות אדם על סמך דין זה נאמר רק בדינים דרבנן, מלבד דין התרת אשה עגונה, ומהיכי תיתי להחיל דין זה גם ביחס לנידון דידן.

אולם, נלע"ד כי בנידון דידן יש מקום לבחון אישור יהדותה של המבקשת, זאת ע"פ הנימוקים שיובאו להלן.

שאלה דומה לנידון דידן (שאלה דומה אך לא זהה, כפי שיובהר להלן), הובאה בפני הגר"א וולדינברג זצ"ל, בעל הציץ אליעזר (שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן מ), מאת הרב חנניא יו"ט כהן, חבר ביה"ד באמסטרדם. תוכן השאלה היה אודות תינוקת שלקחוה לאימוץ ממוסד נוצרי קתולי כיהודיה אי זקוקה לגירות בכלל, ואם לאו, אם מותרת גם לכהונה.

וזו לשון השאלה:

"בעיר אמסטרדם יושב פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת ליידן, נכדו של הגאון ר' יעקב אטלינגר בעל ערוך לנר זצ"ל. הפרופסור הנ"ל, יהודי שומר מצוות ומנכבדי הקהילה היהודית באמסטרדם. מאחר שהוא חשוך ילדים, החליט לקבל ילד לאמוץ בתוך ביתו. מאחר שבאירופה לא היה אפשרי להשיג תינוק יהודי, התחילו לחפש גם בארצות מחוץ ליבשת זו. אציל הולנדי שבקר במרוקו מטעם ממשלת הולנד, שהוא ידיד למשפחת הפרופסור, הודיע לפרופ' שבעיר קזבלנקה נאמר לו ע"י מנהל בית תינוקות, רופא צרפתי קתולי, שאפשר לקבל אצלו תינוקת עבריה, שנולדה מאם פנויה יהודיה, שנתעברה מיהודי נשוי, מעתירי קזבלנקה, ומתוך הבושה הכניס את הנערה לבית חולים נוצרי, והשאירו את התינוקת שם, בתנאי מפורש שתימסר אך ורק למשפחה יהודית מסורתית, הבועל שלם את כל הוצאות בית החולים ובעד החזקת התינוקת במוסד הנ"ל. בעת שנסעה אשת הפרופסור לקחת את התינוק, הראה לה מנהל בית התינוקות שרשום אצלו בפנקס המוסד כי תינוקת זו צריכה להימסר אך ורק למשפחה יהודית. על סמך זאת קבלו את התינוקת לאימוץ, עם התחייבות מפורשת לחנך אותה ברוח היהדות ולדאוג לכל צרכה כפי דרישת החוק. התינוקת נמצאת כבר בבית הפרופסור זה למעלה מחמש שנים. ואחרי שמישהו העיר לו על הדבר, שכאשר תגדל הילדה ותרצה להינשא תתעורר בעיה בקשר לייחוסה, פנה אל ביה"ד בשאלה לפסוק לו מה דין תינוקת זו: א. האם היא מוחזקת ליהודיה, ב. האם היא מותרת לכהונה".

ואלו היו צדדי השואל להקל:
א. לאציל ההולנדי נודע על התינוקת במסיח לפי תומו כאשר סייר במוסד.
ב. המוסד הוא של המיסיון הנוצרי, וכידוע שכל ילד שנכנס לשם מכניסים אותו לדת הנצרות, ואינם מוסרים תינוקות ליהודים אם לא שהיתה התחייבות מפורשת כלפי האב ששלם את ההוצאות.
ג. אשת הפרופסור בעצמה ראתה בפנקס רשום בין יתר התינוקות שם התינוקת שנולדה כיהודיה.
וכך פתח הציץ אליעזר בתשובתו: "לפי דעתי התינוקת אשר אותו פרופסור נכבד שבעיר אמסטרדם מאמץ אותה יחד עם אשתו נחשבת לפי ההלכה כיהודיה ואינה זקוקה לגירות, וכמו"כ ישנן גם יסודות הלכתיים להתירה גם לכהונה לכשתגדל, והנימוקים המה כדלהלן, ובקצרה". ויבוארו הדברים בהרחבה עוד להלן.

נאמנות של "מסיח לפי תומו"
כאמור לעיל, עלתה השאלה האם ניתן להחיל דין מסל"ת גם ביחס לדיני דאורייתא, כגון בירור יהדות ויוחסין, והנפקא מינה כמובן ביחס לשאלה שלפנינו.

באשר לכך, כתב בעל ציץ אליעזר בדבריו שם אודות הנידון שלפניו:

"בראשונה נראה ברור דיש להניח בוודאות שהתינוקת הזאת נולדה מאם ישראלית, דהרי לפי תומו הסיח בראשונה מנהל בית התינוקות רופא צרפתי קתולי, אשר התינוקת היתה נמצאת בשם, לאותו האציל ההולנדי שביקר במרוקו מטעם ממשלת הולנד, שהוא אגב גם ידיד למשפחת הפרופסור, שאפשר לקבל אצלו תינוקת עבריה (וכדכתב כת"ר במכתבו), ואימת את סיפורו שהתינוקת נולדה מאם פנויה יהודיה במילתא דעבידא לגלויי ובמעשה רב, שהיולדת היהודיה ילדה את התינוקת הזאת בבית חולים שלהם בית חולים נוצרי שבועלה היהודי מעתירי קזבלנקה מתוך הבושה הכניס לשם שתלד, וכי השאירו אח"כ את התינוקת שם בתנאי מפורש שתימסר אך ורק למשפחה יהודית מסורתית. ולכן על כגון דא אין לבוא ולשאול דלא תהא כוהנת כפונדקית, דאנן נענה לו לכשתהא כפונדקית אשר על הסימנים המוכיחים הוא דסמכינן".

והבהיר את דבריו, כיצד יהיה ניתן להסתמך על דין זה אף ביחס לבירור יהדות:

"ואל יהא הדבר תמוה על שאנו מדמים ענין נאמנות על ולד הנולד לענין נאמנות על מיתת בעל בכדי להתיר אשתו שבסוף יבמות, כי גם בירושלמי בסוף יבמות שם מדמי נמי שניהם אהדדי, ועל אותה הפונדקית שנתנו לה נאמנות במשנה שם, אומר הירושלמי: 'רבי אחא בשם רבי חנינא עשו אותה כחיה שהיא נאמנת על אתר', ומבאר שם הפני משה דר"ל, דאע"ג דלא היתה מסיחה לפי תומה שהרי שאלו אותה איה חברינו אפילו הכי נאמנת דעשו אותה כחיה וכו', וכן נמי הכא משום שהיתה מראה פנים לדבריה שהוציאה מקלו ותרמילו ע"ש, וה"נ בנידוננו יש לחשוב ההוכחות הנ"ל של מנהל ביה"ח כמראה פנים לדבריו, ויש איפוא לתת לו נאמנות אפילו אם לא נחשוב זה כמסיח לפי תומו ממש, דהרי יכול להיות שהאציל ההולנדי שאל אותו מתחילה במפורש על כך, וכדברי הפ"מ הנ"ז".

לאחר מכן הוסיף חיזוק לדבר ממה שכתוב בשאלה שלא רק האציל ההולנדי הגויי נכח בכך ושכאילו מפיו בלבד אנו חיים, אלא גם אשת הפרופסור בעצמה נוכחה לדעת אח"כ ג"כ על כך בביקורה לשם, וגם ראתה את הרשום בפנקס המוסד מזמן, מאז שנולדה, כי התינוקת הזאת נולדה כיהודיה וכי צריכה להימסר אך ורק למשפחה יהודית והוסיף ביחס למסיח לפי תומו: "וזה פוטר אותנו מלהיכנס לדיון ע"ז שאבל האציל ההולנדי אינו מסיח לפי תומו, ושדבריו המה לכאורה כעדות שאין העכו"ם נאמן, ולבוא לברר מה שמצינו שבמסיבות מיוחדות כן מתחשבים בזה, עיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ע"ח, וכן בהמובא בזה באוצר הפוסקים סי' י"ז סעיף י"ד אות ק"ב סק"ב עיי"ש וכו'".

לאור המובא בדבריו, יש מקום להסתמך על עדותה של המאמצת הנוצריה שספרה לילדה שהיא יהודיה, ועוד שזה עדיף מהמקרה המובא בציץ אליעזר שם, שכתב: "אפילו אם לא נחשוב זה כמסיח לפי תומו ממש, דהרי יכול להיות שהאציל ההולנדי שאל אותו מתחילה במפורש על כך", ובנידון שלפנינו לא נשאלה הנוצריה על כך, אלא ספרה זאת בעצמה. וראה עוד דיון בכך להלן.

ביחס לסברת מסל"ת לאישור יהדות, ראה גם בספר קובץ תשובות (מאת הגרי"ש אלישיב שליט"א) אבן העזר סימן קלא, שם מובאים דבריו של הגרי"י קנייבסקי זצ"ל (הסטייפלר), שעסק בענין יהדותם של ילדים שגדלו בבתי משפחות נכריות לאחר המלחמה העולמית השניה, ובין השאר כתב: "אולי יש לצרף הא דבדרבנן מסיח לפי תומו נאמן, וכל שכן הכא שבאומדנא חזקה מאוד שכן האמת וכו'". בפועל, שם צירף סברת רוב (רוב האסופים בידי נכרים לאחר המלחמה השניה היו יהודים) כדי להתיר, אך יתכן וברמה העקרונית נשמע מדבריו כי ניתן יהיה לצרף סברת מסל"ת להיתרים אחרים חזקים, כדי לאשר יהדות. ועדיין צ"ע אם ניתן להוכיח מדבריו לחיוב או שמא לשלילה.

סברות נוספות להתיר
בדבריו של הציץ אליעזר שם הסתמך להתיר על סמך סברות נוספות, מדין "מילתא דעבידא לגלויי" ומדין "אומן לא מרע אומנותיה", וכך הוסיף וכתב: "הרי יוצא לנו גם זאת שהמדובר שלפנינו בסופו של דבר הוא על נאמנות של רופא מנהל בית תינוקות עירוני רשמי, א"כ הרי יש לנו לומר בזה דחזקה אומן לא מרע אומנותיה. ומטעם זה אין גם לחשוש לשמא הוחלפה באחרת בבית התינוקות הנוצרי שבשם. באשר בדרך כלל כל המטפלים דין אומנים להם ועליהם פיקוח רשמי". והוכיח דבריו מהמובא בשו"ת אבן יקרה ח"ג סימן ב, וטוען כי לדעת גדולי הפוסקים, התוס' והרמב"ם, היכא דשייך "לא מרעא אומנותיה", אין צריך מסל"ת.

סברות אלו לכאורה אינן שייכות בנידון דידן, אולם להלן יבואר כי יתכן ולמרות זאת נראה להסתמך על כך להיתר.

והוסיף עוד סברא ביחס למקרה שלפניו: "וחוץ מהחזקה של אומן לא מרע אומנותיה, יש לתת להנהלת בית התינוקות שהוא עירוני רשמי, נאמנות כנאמנות של ערכאות, כדמצינו בדומה לזה בספרי הפוסקים לענין עדות עגונה, עיין בדברי הפוסקים שהובאו בזה בספר אוצר הפוסקים אה"ע סי' י"ז אות קי"ג ס"ק י"ג וס"ק ט"ו עיי"ש וזיל בתר טעמא".

גם סברא זו שייכת בנידון שלפנינו, אולם ראה עוד להלן.

דיון בדברי שו"ת מהריב"ל
כבר הובאו לעיל דבריו של שו"ת מהריב"ל המובא בבאר היטב, שאין להתיר הילדה על סמך אמירתה של הגויה שגידלה אותה שהיא יהודיה. בהתאם לתשובה זו היה מקום לומר שאין לאשר את יהדותה של המבקשת שלפנינו, שהרי אין נאמנות לדברי אותה מאמצת נוכריה בדבר יהדותה של סבתא רבה של המבקשת.

אולם, בהתאם לדיון של הציץ אליעזר בתשובה זו, נראה שאין למהר ולהשוות בין נידון דידן לדינו של המהריב"ל.

וכך כתב שם בעל הציץ אליעזר ביחס לנידון שלפניו תוך כדי דיון בתשובת המהריב"ל הנ"ל: "לפי כל האמור מובן ממילא שאין להביא כל סתירה לכך אפילו מדברי שו"ת מהריב"ל ח"ג סי' צ"ז שהובאו בקצרה גם בבאה"ט אה"ע סי' ד' ס"ק מ"ג, שלא נתן נאמנות לכותית שהביאה ילדה ואמרה שיהודיה נתנה לה להניקה וכו', אשר כת"ר מציינו בדבריו, דבשם הרי המדובר בסתם כותית הדיוטית ואשר יש לחוש שכל כוונתה לטובת עצמה להבנות מזה ברווחים כספיים, ולכן אין להביא משם לדמות לכגון נידוננו שהמדובר מנאמנות של רופא אומן ושל מוסד רשמי. ושאדרבא יתכן שריווח כספי יהא לו יותר אם התינוקת תמשיך עוד להימצא שם כי אביה יוסיף לשלם למוסד".

ואכן, המעין בתשובת המהריב"ל הנ"ל (כמובא בבאר היטב) יבחין ששם מדבר אודות כותית שרוצה למכור את הילד לישראלים, הלכך, כדי להשביח מקחה, האינטרס שלה דווקא לומר שהילדה היא יהודיה, כדי שיקנו הילדה ממנה. לכן היא אינה נאמנת. אולם בנידון שלפנינו, הרי האינטרס של הנוצריה היה דווקא שלא לומר שהילדה יהודיה, כפי שיבואר להלן, ואין לה שום רווח אישי במה שאומרת שהילדה יהודיה, לכן נראה שכן ניתן ליתן משמעות חיובית לדבריה.

וממשיך שם בביאור חילוק זה, וכותב:

"חילוק זה יש ללמדו גם מדברי המהריב"ל גופא, למעין בגוף דברי התשובה. דבשם הוא מסביר שלכן אין להאמין לגויה אפילו אם תאמר בפירוש שהיהודי אמר לה שמן העבריות היא, מפני שאפילו הכי אמרינן שלהשביח מקחה אמרה הכי וכו', וכל שכן שהיא יודעת שאם היתה אומרת שהיא משאר האומות לא היה לב לשום יהודי לקחתה כי אפשר שיבא לידי סכנה בערכאות שלהם עיי"ש, ובנידוננו הרי ליכא לכל הגריעותות האלה, ואדרבה בדרך כלל מוסד נוצרי קתולי מסיונרי אינו מעונין להוציא ילדים מרשותו אפילו אם מוצאם יהודי ולהיפך מחפש לצוד נפשות כאלה, וכ"ש שלא יעשו בכזאת, להוציא מתחת ידו תינוקות שמוצאם אינו יהודי, ומזה ידיים מוכיחות שבמקרה דידן עשו בכזאת להוציא תינוקת מרשותם רק מפני שהיא באמת יהודיה ורק מפני ששילם להם הבועל היהודי של אם התינוקת היהודיה כל הוצאות החזקת התינוקת במוסדם בתנאי מפורש שתימסר בהזדמנות ראשונה למשפחה יהודית מסורתית, ככתוב בשאלה. ונשאו לו גם פנים לכך בהיותו מעתירי העיר ובעל בעמיו, ולכן על כל כגון דא י"ל שגם המהריב"ל יודה שיש כן לתת להם נאמנות על התינוקת שמן העבריות היא".

אכן, הסברא נותנת כי דווקא נוצרים המעידים על ילד שהוא יהודי, שזה נגד כל אינטרס שלהם (שכידוע מבוסס על המרת דת), יש לתת משקל של נאמנות לדבריהם, וכן יש לומר גם ביחס לנידון דידן, שאותה מאמצת היתה אישה נוצרית.

ברם, עדיין יש לבדוק האם יש בהכרח להשוות בין הדברים, שהרי יתכן לומר שסברא זו שייכת רק ביחס למנזר וכד', שמהותם הוא לגדל הילדים על ברכי הנצרות, משא"כ ביחס לאשה פרטית, יתכן וביחס אליה לא שייכת כל כך סברא זו.

האם דינו של המהריב"ל מוסכם על כולם?
גם שאלה זו הינה בעת משקל, שהרי אם יש חולקים עליו, נוכל לצרף סברתם לספק המונח לפנינו.
והוסיף וביאר בציץ אליעזר שם:

"ויסוד לדבר הזה לתת נאמנות גם בגלל זה שהמוסד המעיד על כך הוא מוסד קתולי נוצרי מסיונרי המעונין תמיד שלא להוציא נפשות שניצודו בין כתלי מוסדו, מצאתי בספר אפי זוטרי על אה"ע מובא גם באוצה"פ סי' ד' אות קמ"ז סק"ג. הוא כותב שם לערער גם על נידון דהמהריב"ל וסובר להאמין לכותית משום דודאי אילו היתה הגויה יודעת שיש חשש שהוא זרע גוי לא היתה מביאתו, ובפרט בזמנינו דהגוים אדוקים באמו' ואינם מביאים ילדיהם ליהדות עיי"ש, וכאמור על כגון נידוננו שהוא מוסד רשמי נוצרי קתולי י"ל דגם המהריב"ל יודה דנאמנים על כך (וגם האפי זוטרי לא היה כותב בלשון לולי דמסתפינא כפי שכתוב שם בספרו, אלא היה מחליט על כך בודאות), ועל אחת כמה וכמה שיודה כאשר ישנם כל הידים מוכיחות הנ"ל על כך. וכפי הכתוב בשאלה המוסד הנוצרי המדובר הוא מוסד מסיונרי, ולכן ברור שאילולי שהתינוקת יהודיה ואילולי השכר שקיבלו מהוריה היהודים וההתחייבות מצדם על כך לא היו מסכימים בשום אופן למוסרה למשפחה יהודית".

לכאורה הסברא הנ"ל שייכת גם בנידן דידן, כאשר אותה מאמצת היתה אשה נוצרית, כאמור. ברם, עדיין צ"ע האם להשוות בין הדברים, שהרי הנתון האמור בדבריו "המוסד הנוצרי המדובר הוא מוסד מסיונרי" שהוא שורש סברת הענין, אינו תואם למקרה שלפנינו.

ומסיים הציץ אחיעזר תשובתו ביחס לשאלה הנידונה באשר לייחוס היהדות:

"לאור כל האמור לעיל נלפענ"ד דהתינוקת שבבית הפרופיסור באמסטרדם היא כישראלית כשירה לכל דבר לרבות שכשירה גם לכהונה. ובלב שקט יכולים הפרופיסור ואשתו להמשיך לגדל את הילדה מתוך שמחה שמגדלים ומאמצים ילדה יהודיה כשירה ואומללה על ברכי היהדות והמסורת, וזכות זקינו הגדול הגאון בעל ערוך לנר זצ"ל תסייע ותעמוד להם. מובן שצריכים לדעת ולשמור על שם אביה ואמה של התינוקת כדי שביום מן הימים לא תבוא לכשתגדל להתחתן חלילה עם איסורי עריות. והנני בכל רגשי כבוד והוקרה אליעזר יהודא וולדינברג".

דימוי תשובתו של הציץ אליעזר לנידון דידן
עתה נבאר ביחס לנידון שלפנינו. למרות שבתשובתו שם מביא כמה וכמה סברות להתיר, וחלק מהסברות הנ"ל אינו מתאים לנידון דידן, כפי שצויין כבר לעיל, נראה מוכח מתשובתו שהסברות העיקריות להיתר, שעליהם מסמיך את תשובתו, הינן נאמנות של הגוי במסיח לפי תומו, וכן הסברא שנוצרים לא יאמרו על ילד שהוא יהודי, נגד האינטרס שלהם, אם לא שהוא אכן יהודי. שתי סברות אלו שייכות גם בנידון דידן, כאמור, ממילא נראה שיש מקום להסתמך על תשובתו זו כדי לאשר את יהדותה של המבקשת על סמך אמירת הנוצריה באשר לסבתא רבא של המבקשת. אך עדיין צ"ע בהשוות תשובתו לנידון דידן, לאור הפקפוקים שכבר צויינו לעיל.

יישוב הריעותות הקיימות בנידון שלפנינו
והיה וישאל השואל, כיצד אנו מסתמכים על העובדה שאכן המאמצת הנכריה אכן אמרה שהילדה היא יהודיה, והרי עובדה זו שמענו רק ממשפחת המבקשת אשר לפנינו ואין לנו שום אימות לכך מכל גורם אחר?

על כך נשיב ממה נפשך – אם אכן היתה אמירה כזו מצד המאמצת, הרי שיש לסמוך על כך, כמבואר. ואם לא נסמוך על כך, הרי שלא נקבל גם את כל סיפור האימוץ שהגיע מאותו מקור, מדברי בני המשפחה בלבד, ואם לא היה כזה ספור כלל במשפחתם, הרי שחזקתם היא לכאורה חזקה רגילה וכשרה, ועליה נוכל לסמוך כדי להתיר את משפחתה של המבקשת ולאשר את יהדותם (וראה עוד המובא להלן).

ונמשיך ונשאל, מה בדבר הריעותא המוזכרת לעיל, שעל פי דבריו של חוקרי היהדות, באותה תקופה לא היו נישואי תערובת כלל אצל יהודי אוזבקיסטאן, לכן טענת סבתא המבקשת כי הורי הסבתא רבה היו גוי ויהודיה, יש בכך ריעותא רבה.

על כך ניתן להשיב כי יתכן והיא הנותנת – דווקא בשל כך שהיו אלו נישואי תערובת שלא היו מקובלים באותם ימים אצל יהודים, זו הסיבה כי המשפחה התפרקה והילדה נשארה אל נכרית לשם אימוץ. שהרי לא מתקבל על הדעת שמשפחה בוכרית מסורתית תפקיר בתה אצל מאמצת נוצרית, אלא שנסיבות המקרה, שיהודיה היתה חיה עם גוי, הם שגרמו לפירוק הבית ולנטישת הילדה בסופו של תהליך.

ברם, למרות הכל זו סברא דחוקה.
ונלבן ריעותא אחרונה שהוזכרה לעיל, הרי התעודות והמסמכים לוקים מאוד בחסר, ומהווים לכאורה ריעותא נגד החזקה ונגד כל הראיות האמורות לעיל?

על כך יש להשיב שמסתבר שדווקא בשל ענין האימוץ וחוסר ההמשכיות המשפחתית הרצופה, זה מה שגרם לליקוי החמור במסמכים בהמשך השושלת המשפחתית.

ועוד נוסיף, גם חו"ד חוקרי היהדות אינה קובעת בקביעה החלטית כי המבקשת אינה יהודיה ולא ציינו בסיס עובדתי לכך, אלא רק ציינו שעקב הממצאים שבפניהם, בייחוד סביב שאלת האימוץ, אינם מוצאים מקום להמליץ על אישור היהדות.

לא לחנם השמטתי עד כה את עובדת הממצא המוצג בפני בית הדין ע"י המשפחה, קרי – מגילת אסתר ישנה בנרתיק כסף שהוצגה, בטענה כי הנוצריה המאמצת הביאה זאת מאמה של סבתא רבה של המבקשת, זאת משום שאין לפני כל ראיה שאכן ממצא זה מקורו משם. בנוסף, קימת גם ריעותא לכך, כמובא לעיל בדברי ראש מכון "שורשים", שמעון הר שלום.

בסיסה של המוחזקות, וביחס לנידון שלפנינו
לאחר כל המובא, אביא מקור וסברא להצדיק ולחזק את המוחזקות היהודית של בני המשפחה שלפנינו.

ואציין פה את דברי החזון איש (אבן העזר סימן ח ס"ק ב) שהגדיר את אופן ההתנהגות היוצרת חזקה:

"העיקר תלוי באומד דעתם של בני העיר, ואין כל המעשין שוין, ובמקום שבני העיר מטילין ספק באמיתת דבריהם אף אם ירבו ימים בהנהגתם, אינו מועיל כלום, שהרי לא הוחזקו כלל, כיון שמסתפקים בהן, כגון איש ואשה שבאו לעיר זה אומר זו אשתי וזאת אומרת זה בעלי, ובני העיר מסתפקים בהן לפי תכונתם שעצת זימה ביניהם, והם נואף ונואפת, אינה מתחזקת אשת איש, ואם לב העיר בטוחים בהם ואינם מעלים ספק בלבם, כיון שהוחזקו ל' יום בהנהגתם סוקלין ושורפין על חזקה זו".

דברים דומים כתב שם, סימן כ ס"ק יט, וכך הדגיש:

"אבל אם בני העיר מסתפקין בהן ובדבריהם, לא מקרי הוחזקו, והלכך בענין ל' יום דמתוספה הכרת בני העיר אותן, ואם יש ביניהם ערמה היו מרגישין להטיל ספק בהן, וחזקה ל' יום בשופי זהו עדות גמורה".

בנידון דידן קיימת סברא כנ"ל המובאת בסוף דבריו, אף אם אנו יודעים את סיבת ויצירת המוחזקות, עדיין יש להכשיר, שהרי הקהילה היהודית לא הוציאה את הילדה מתוכה (עכ"פ לא ידוע לנו שכך היה), למרות שהיתה קהילה אדוקה, ויכלה לומר לבת "את לא משלנו".

לסיום – הכרעה מעשית
למרות האמור לעיל, ולאחר התלבטות קשה שהיתה לי בתיק זה, איני סבור כי ניתן לאשר בשופי את יהדותה של המבקשת. זאת מחמת כמה סיבות: בשל אי הדמיון לתשובתו של הציץ אליעזר הנ"ל, כפי שכבר הדגשתי והרחבתי לעיל, וכן לאור כל הפקפוקים שהובאו בתחילת הדברים, וכן לאור העובדה כי כל ההסתמכות על חזקה בענין עולי רוסיה אינה כה מבוססת, שהרי בני ברה"מ לשעבר היו מייחסים עצמם ע"פ לאום האב, ויתכן וזו הסיבה שנהגו כיהודים, בשל כל הנ"ל – יש לקבוע כי על המבקשת לערוך גיור לחומרא.

בשולי הדברים
אין לקבל את התפיסה וההנחה שניתן להסתמך על חזקה בכל מקרה כדי לאשר יהדות, זאת אף כשידוע לנו שורש החזקה ומקורה הבעייתי של החזקה, שהרי מהותה של חזקה בא לברר מצב בלתי ידוע כאשר אין שום בסיס המוודא מצב זה, אולם כאשר ישנו בסיס למצב שאירע, אך בסיס רעוע, כיצד יהיה ניתן לסמוך על החזקה.

זכר לדבר, ראה מש"כ הג"ר אשר וייס שליט"א, ראב"ד בד"ץ דרכי תורה, בקובץ דרכי הוראה (קובץ יב) עמוד צא, אודות מוחזקות כיהודי (בדבריו עסק אודות יהדותם של כת הסובוטניקים ברוסיה):

"מחד גיסא קבעו הפוסקים דרוב הבאים לפנינו בחזקת ישראל, יהודים המה, ובאלפי מקרים נתקבלו יהודים שבאו לקהילות ישראל כיהודים על סמך הלכה זו. אך שונה הדבר בקהילה שלמה שמתוך הכרת עברם רובץ ספק גדול על יהדותם, ואי אפשר להתעלם ממידע זה שלפנינו ולהעמיד פנים כאילו אינו. ומאידך גיסא אי אפשר להתעלם מן העובדה שקהילות אלו בחלקם הגדול ראו עצמם כיהודים, החזיקו במקצת מצוות, וכיום הם באים לפנינו בחזקת ישראל".

בסוף תשובתו קבע שהם ספק יהודים, ויש לגיירם כדין. סברא זו שתיאר "שמתוך הכרת עברם רובץ ספק גדול על יהדותם, ואי אפשר להתעלם ממידע זה שלפנינו ולהעמיד פנים כאילו אינו" קיימת גם בנסיבות דידן, כאשר אנו יודעים מהו מקור החזקה וכיצד היא נוצרה, ואי אפשר לומר בפשטות שישנה חזקה, ובזה להסתפק (כאן מדובר בעבר קרוב, ולא כדין הסובוטניקים, שהספק בגין עברם הרחוק).

לשם כך נזקקתי להאריך בהבאת ראיות שאכן מלבד החזקה יש צד לומר ביחס לנידון דידן כי ניתן להסתמך על אמירתה של המאמצת הנכריה כי סבתא רבה של המבקשת הינה יהודיה, אך כאמור, בשל מכלול הפקפוקים שהובאו לעיל, יש לקבוע כי על המבקשת לעבור גיור לחומרא.

מסקנה
לאור האמור יש לקבוע כי על המבקשת לעבור גיור לחומרא. למרות שישנם צדדים הלכתיים לאשר את יהדותה של המבקשת, אולם בשל מכלול הפקפוקים שצויינו לעיל, ותמציתם הובא בסוף הדברים, יש לקבוע כי על המבקשת לערוך גיור לחומרא.
(-) הרב יצחק אושינסקי, דיין

ראיתי את הדברים שכתב חבר בית הדין הרב יצחק אושינסקי שנערכו בטוב טעם ודעת.

תשובתו של הרב הגאון אליעזר ולדנברג זצ"ל, נוגע למקרה בו היה ברור וידוע שהילדה היתה בידים לא יהודיות. ואנו באים לסמוך על דבריהם שילדה זו יהודיה.

אולם בנידון שלפנינו משפחה זו מוחזקת כמשפחה יהודיה כמה דורות.

אלא חוקרי היהדות שמעו כי הסבתא רבה שהיא כיום בת 88, מספרת כי אימצה אותה שכנה נוצריה כאשר הוריה נטשו אותה בגיל שלוש.

אף לדבריה מאז שהיא עמדה על דעתה נאמר לה שהיא יהודיה, והיא חיה כיהודיה וכך גידלה את בתה.

בית הדין נעזר רבות בחוקרי היהדות, שהם בעלי מקצוע מעולים ומסורים, יחד עם זאת עלינו לומר בבירור שההמלצות שלהם הם בתחום עבודתם בלבד ועל כן הם הגיעו למסקנה כאן כי אין לסבתא רבה הוכחות בדבר יהדותה, ומבחינתם די בכך כדי לכתוב שהם לא יכולים להמליץ לאשר את יהדותה. אולם כדיינים אנו פוסקים לא על פי חקירה בלבד אלא עם יסודות ההלכה.

ואל לנו כדיינים לראות בהמלצות סוף פסוק.

מהדברים הפשוטים, שכמעט בלתי אפשרי להגיע לידיעת האמת בנושאים הלכתיים רבים, ולכן התורה נתנה בידינו שתי הלכות ידועות ומפורסמות כיצד לנהוג וכיצד להכריע, הלכה אחת היא ללכת אחרי הרוב, והשניה להכריע על פי החזקה.

שתי הלכות אלו יפות גם בסוגיא זו ויפה ציין הרב יצחק אושינסקי כי ההלכה שכתבו בעלי התוספות והרבה ראשונים נוספים כי האומר יהודי אני נאמן מושתת על הבסיס ההלכתי של רוב וחזקה.

עיין באריכות בשני פסקי דין באריכות בפד"ר ב ופד"ר ט.

ברור לחלוטין כי החוקרים לא לוקחים בחשבון הלכה זו.

הצורך בבדיקות ובירורים אף היא מעוגנת בהלכה, שבמקום שניתן לברר אין לסמוך על רוב ועל חזקה כדמוכח במסכת פסחים דף ד. ועוד.

וכן בטריפות מצינו דרישה לבדוק במקום שקיים מיעוט המצוי של טריפות.

הדברים ארוכים וידועים.

בנידון שלפנינו גם אם חסרים ראיות ומסמכים מקורים באשר ליהדותה של סבתא רבה, הרי שכמעט ולא מצוי שיהיו מסמכים כאלו מאותם שנים.

ועל כן זה מקרה שבו החזקה היא זו אשר תכריע את ההלכה.

הטיעון ששמעתי כי חזקה הבנויה על טעות אינה חזקה, היא טענה רק במקום שיש טעות מבוררת אולם כאן לא התגלתה שום טעות שכזו.

כל מה שהעלו החוקרים שאין לסבתא רבה הוכחות לדבריה שהיא יהודיה.

על כך אנו טוענים שאין לה צורך בהוכחות והיא נאמנת לומר שהיא יהודיה, ובפרט כאן יש חזקות ברורות, כגון רישום הורי האם בתעודת לידה מקורית כיהודים. דבר נדיר הוא לרשום את ההורים כיהודים אם הם לא כאלו, בפרט באותם שנים תחת השלטון הקומוניסטי.

בעיקר לפנינו כתובה של האם המוכיחה בעליל כי נישאה בחופה ובקידושין עוד ברוסיה. נכון הדבר שכבר נתקלנו בחופות ברוסיה כאשר אחד מבני הזוג לא יהודי מתוך בורות או כל טעם אחר, אך תופעה זו דורשת מאיתנו בדיקה יסודית ולא לסמוך על הכתובה בלבד ללא בירור.

אך אין בטיעון זה כדי לערער את הקביעה כי האם נהגה במנהגים יהודים.

כמו כן בארץ נולד לה בן והוא הוכנס לבריתו של אברהם אבינו.

באשר למגילת אסתר שהוצגה בפנינו מסכים אני שאין בכך כדי להוות ראיה ומוחזקות.
סוף דבר: החזקה היא מיסודות ההלכה כידוע שסוקלין ושורפין על החזקות.

וכאן לא רק המבקשת מוחזקת כיהודיה, אלא ארבע דורות כך שודאי וודאי ניתן לסמוך על חזקת יהדות של משפחה זו ועל כן המבקשת מותרת להינשא כדת משה וישראל.
( - ) הרב ישראל שחור – אב"ד

ראיתי מה שכתב חברי הרב יצחק אושינסקי שליט"א ואשר הביא את כל הפרטים והשתלשלות העניינים בתיק זה. וכן מה שכתב אב בית הדין הרב ישראל שחור שליט"א.

בגמרא יבמות דף מו ע"ב, תנו רבנן מי שבא ואמר גר אני יכול נקבלנו תלמוד לומר וכי יגור אתך גר במוחזק לך. והתוספות ד"ה מוחזק שם כתבו וז"ל: "אומר רבינו תם דמיירי דווקא היכא דידעינן דהוה עובד כוכבים מעיקרא דאי לא הוה ידעינן מהימן, מגו דאי בעי אמר ישראל אני דמהימן כדמשמע בריש מסכת פסחים (דף ג' ע"ב ושם) גבי ההוא עובד כוכבים דהוה סליק ואכיל פסחים בירושלים, ואין לומר שאני התם דהוו סמכי ארובא דהוו ישראל דהא בכל מקום נמי איכא רובא, דרוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל הם, ועוד ראיה משמעתין דאמר ליה ר"י אי אתה נאמן לפסול את בניך ואיהו גופיה כשר אלא דשוי נפשיה חתיכה דאיסורא אבל אם בא על בת כהן, ומההיא דלעיל דף מ"ה ע"א דא"ל זיל גלי, אין ראיה דשמא לא היו בודקים אלא אם הוא ישראל אם לאו אבל במשפחתו לא היו בודקין" עכ"ל התוספות.

וכתב הנמוקי יוסף שם דף ט"ז ע"א ד"ה יש לך עדים "משום דלפי דבריו עובד כוכבים הוא אמר ליה הכי, אבל אם בא ואומר ישראל אני או גר אני נאמן וסומכין על פיו לכל דבר דמילתא דעבידא לאיגלויי הוא ולא משקר וכו'..".

ואם כן במקרה דידן הופיעה המבקשת ומצהירה שהינה יהודיה, יש לה תעודת לידה מקורית משנת 1987 שבה הוריה רשומים יהודים. אמנם לא הציגה את התעודה לבית דין בטענה שנאבדה אך בצילום התיק ממשרד הפנים ישנה תעודת לידה מקורית.

גם אם המבקשת הופיעה בבית הדין והציגה ת.ז. וכתוב בלאום יהודי, כמו כן מציגה תעודת לידה מקורית משנת 1966 בה הוריה רשומים האב לא יהודי והאם יהודיה. עוד ספרה על מנהגים ראש השנה, פסח ומצות, לא זוכרת עוד מנהגים. כמו כן תעודת הלידה של אם המבקשת נשלחה למז"פ לבדיקה אם היא מזוייפת תשובת מז"פ, התעודה כשרה ולא נמצא שרידים מרישומים שנמחקו או סימנים המחשידים על זיוף. וידועים הדברים לגבי נאמנות התעודות משנות השבעים וקודם.

אף הסבתא של המבקשת הופיעה בבית הדין והצהירה ששני הוריה יהודים, הסבתא רשומה יהודיה בתעודת לידה מקורית של אם המבקשת שהיא ביתה, אך בתיק משרד הפנים של אם המבקשת נמצא צילום תעודת לידה של הסבתא בה רשום שאביה דוד הוא יהודי, ואמה ז' היא רוסיה. ואילו בתעודת לידה מקורית של אם הסבתא ז' אין ציון אודות הוריה, אך בתעודה לא מקורית שלה רשום שאביה נכרי ואילו אימה רשומה יהודיה. לדברי חוקר היהדות תעודה זו לא כל כך אמינה ולא ברור כיצד התקבלה. בהצהרתה של אם המבקשת למשרד הפנים בחולון בקשה אם המבקשת לתת לה אזרחות שלא מכח עצמה אלא מכח אביה דוד. כמו כן בקשה לא לרשום את הלאום שלה בתעודת זהות.

עוד ספרה הסבתא שאמה נולדה באוזבקיסטן בשנת 1925 לפני המלחמה ובקושי זוכרת את הוריה. הסבתא נסעה לאוקראינה והשאירה אותה אצל שכנה. מה שהיא יודעת שאביה לא יהודי ואילו אמה יהודיה. סיפרו לה שאביה עזב את המשפחה ואמה נסעה לבקר קרובים, הדבר היחיד שנשאר לנו במשפחה זה מגילת אסתר בתוך נרתיק כסף. לדבריה המגילה נמצאה בחדר היכן שהסבתא היתה דרה ולדבריה זה סממן גדול המעיד על יהדותה. צודק חברי הרב יצחק שכתב שאין במציאת המגילה הוכחה ליהדותה, היות ואין ראיה מהיכן הגיעה המגילה (בחנתי את המגילה וראיתי שכתוב על בית המגילה "בצלאל – ירושלים" איני יודע אם היה קיים אז בצלאל ירושלים, וגם אם היה קיים, ספק אם וכיצד הגיע למקום זה ברוסיה דברים מבצלאל ירושלים).

עוד הציגה הסבתא כתובה של בתה אשר היא אם המבקשת שנישאה בחופה וקידושין, וכן נכד אשר הוכנס בבריתו של אאע"ה ותמונות של הנכד אשר חגג את בר המצוה, הנחת תפילין ועליה לתורה. מנהגים יהודים ספרה רק על פסח ומצה.

המורם מכל שמדובר כאן במקרה שקימת חזקה של משפחה אשר הוחזקה כמשפחה יהודית ואף נהגה במנהגים יהודים. אמנם אין ספק שאכן יש כמה שאלות שמתעוררות וכן רעותות, אך אין בהם בכדי לערער את החזקה והמסמכים אשר מעידים על יהדותם.

עיין עוד מה שכתב הריטב"א בחידושיו ליבמות מז ע"א:

"הקשה ר"ת דאמאי לא נאמן במגו דאי בעי אמר ישראל אני, כדמוכח מההוא גוי דסליק לירושלים ואכיל פסחים, ואם כן הפה שאסר הוא הפה שהתיר, ותירץ דהכא מיירי שהיה מוחזק לנו שהוא גוי דליכא מגו הא לאו הכי כל שבא ואמר ישראל אני או גר אני נאמן וסומכים על פיו לכל דבר, דמילתא דעבידא לאגלויי היא, ולא משקרי אינשי וכן מעשים בכל יום" עכ"ל.

אם כן במקרה דידן שמשפחה זו הוחזקה כמשפחה יהודיה ואף נהגה מנהגים יהודים כמו חופה עם כתובה, ברית מילה, בר מצוה וגם בתעודות רשום לאום יהודי בשושלת האם בתעודות מקוריות נאמנות אשר עברו בדיקה במז"פ אם תעודות אלו מזוייפות ונמצאו אמינות, אף חוקרי היהדות לא קבעו ואמרו בהחלטיות גמורה שאין לרושמם כיהודים ואינם יהודים, אלא רק מסתפקים בדבר והחזירו את עניינם לבית הדין שבית הדין יחליט. אמנם נכון הדבר שבהרבה מקרים נמצאו אנשים ששיקרו בבירור יהדותם ואף זייפו תעודות, אך אין זה נכון במקרה דידן שהתעודות נשלחו לבדיקה במז"פ ונמצאו כשירות ולא מזוייפות, ולדעתי הריעותות שהביא חברי הרב יצחק אין בהם בכדי לפסול את יהדותה או לערער את החזקה של משפחה זו.

ועיין מה שכתב באריכות מורינו ורבינו הרב הגאון מרן הרב עובדיה יוסף שליט"א בספרו יביע אומר ח"ז אבהע"ז סימן א' בעניין העולים מברית המועצות רוסיה לארץ ישראל, כאשר בא לפנינו אדם ומצהיר שהוא יהודי וברצונו להרשם במסמכים הרשמיים כיהודי, אם נאמן על כך. והדין כאשר אין לו מסמך רשמי מהימן המעיד על כך, עיי"ש עוד שהביא את דברי התוספות והראשונים יבמות מ"ו ע"ב שכתבו שהבא לפנינו ומצהיר שהוא יהודי נאמן, כי רוב הבאים לפנינו בתורת יהדות ישראל הם. ואם צריך לברר הדבר, על פי מה שכתב הר"ן פסחים ד ע"א שגם במקום חזקה להיתר צריך לברר, והביא שם את דברי הרי"ף והגאונים שכתבו שאע"פ שרוב המצויים אצל שחיטה מומחים הם, אם השוחט נמצא לפנינו יש לבודקו. וכן הדין במילתא דעבידא לאגלויי שנאמן, אם צריך לברר במקרה כזה, עוד כתב שם הרב אם עד אחר נאמן להעיד שפלוני שעלה מרוסיה הוא יהודי או שמא י"ל לדעת הפוסקים שאין עד אחד נאמן במקום דאתחזק איסורא וכל שכן בנידון דידן כאשר רוב האוכלוסיה ברוסיה עכו"ם, וכל דפריש מרובא פריש, ורובא וחזקה רובא עדיף. והביא את דברי הפני יהושע מקידושין דף ס"ג ע"ב שנאמן עד אחד לברר המיעוט מתוך הרוב ע"ש. כמו כן דן שם אם הנאמנות למי שמצהיר בפנינו שהוא יהודי אם מועילה לגבי נישואין כלומר לישא בת ישראל. ולבסוף העלה בתשובה זו שנאמן גם ליוחסין ולהשיאו אשה בת ישראל ומכל מקום אם יש איזה רגלים לדבר שאין הצהרתו נכונה יש לחקור ולדרוש היטב וכתורה יעשה, והכל לפי ראות עיני הדיין.

ודון מיניה למקרה דידן.
המורם מכל יש לאשר את יהדותה והנ"ל רשאית להנשא כדמו"י.
(-) הרב דניאל אדרי - דיין
מסקנה:
בית הדין מאשר את יהדותה של המבקשת ומותר לה להינשא כדת משה וישראל.
אם תרצה להינשא לכהן צריך בירור.
לדעת המיעוט, על המבקשת לעבור גיור לחומרה.

ניתן ביום ו' בשבט התשע"א
(11/01/2011)

הרב ישראל שחור - אב"ד
הרב דניאל אדרי - דיין
הרב יצחק אושינסקי - דיין