בני הזוג נישאו בשנת 1981, נישואין ראשונים לשניהם ולהם שני ילדים משותפים.

ביום י"ג סיון תשס"ח (16/6/08) תבע הבעל תביעת גירושין בבית הדין, לתביעת הגירושין כרך הבעל את ענין חלוקת הרכוש ומזונות.

התקיימו דיונים בבית הדין במעמד הצדדים וב"כ הבעל, הוגשו סיכומים הדדיים.

לטענת הבעל, מאז שחזר בתשובה האשה מפריעה לו לנהל אורח חיים דתי לפי השקפת עולמו, והאשה מחללת שבת. טוען שהאשה נעדרת מהבית בלילות. חושב שהאשה אסורה עליו. הבעל הודיע לבית הדין שהוא נוטל תרופות בשל בעיות נפשיות ואף היה מאושפז. בדיון שהתקיים ביום 29/10/08 אמר הבעל:

..." עברתי הרבה משברים עד שעליתי על הדרך שאני יכול להתקרב לתורה. במשך השנים היא מנעה ממני והפריעה לי בשלוש שנים האחרונות שעליתי על המסלול הנכון זה הפך לדבר נורא. אי אפשר לזוז, אי אפשר להתפלל, אי אפשר לעשות קידוש כלום, היינו חילונים, לאט לאט התחלתי להתחזק במשך הזמן, היה לי אורות גדולים, היה לי תקופה שהייתי במשבר והלכתי באיטיות בשנים האחרונות האצתי ללכת לשיעורים ולשמור שבת אבל האשה לא נותנת שום דבר לעשות עזבתי את הבית, בשלוש שנים האלה היה מעט מאוד יחסים אולי 20 פעם בחצי שנה הזה בכלל לא, למצוא אותה בבית אי אפשר, לאחרונה אין יחסים חצי שנה, עזבתי את הבית לפני שנתיים, כרגע אני בבית, עזבתי וחזרתי לאחר ארבעה חדשים, יצאתי מהבית לפני שנתים וחצי שלושה לתקופה של ארבעה חדשים, ולאחר מכן חזרתי ומאז אני בבית, היה יחסים מאוד מעט, בארבעה חמשה חדשים אחרונים אין בכלל, אני גומר את העבודה מגיע הביתה, גומר בסביבות שעה חמש, היא בבית אבל יוצאת אח"כ, חוזרת אולי בבוקר אולי ב 3 אולי בארבע, אני ער או שמתעורר ורואה שהגיעה, או שבכלל לא נמצאת, היא מסתובבת עם רכב של המשטרה, עובדת בלילה בנקיון, אחרי זה הולכת למשמר האזרחי, לפעמים מתלבשת יפה והולכת עם החברות שלה ואומרת שהולכת למועדון פנוים פנויות. לא נותנת לי לשמור שבת ומצוות, מפנה לי את הספרים, וזרקה לי את התיק ליד אנשים, רצתה להוריד אותי בדרך בין תל אביב לאשדוד, בגלל שברכתי ברכת הדרך, עצרה את האוטו בצד, ואמרה תרד מהאוטו..."

כמו כן טען הבעל בדיונים הראשונים שיחסי האישות שביניהם היו מעטים ובשלב מסויים פסקו לגמרי, ושהאשה מסרבת לחיות חיי אישות. אמנם בדיון שנערך ביום כ"ה חשון תש"ע 29/11/09 הודה הבעל שחי חיי אישות עם האשה בסמוך למועד הדיון.

האשה מסרבת להתגרש ומבקשת לעשות שלום בית. לטענתה, הבעל היה מהמר כפייתי, בנוסף למחלת הנפש של הבעל ולתרופות שהוא נוטל. חזרתו בתשובה נעשתה בדרך מסוכנת, מכחישה טענות הבעל בדבר הפרעה לאורח חיים דתי, טוענת שלמרות היותה חילונית אינה מפריעה לבעלה בקיום מצוות הדת. טוענת שהבעל לא מפרנס כדי הצורך. למרות שסבלה, מבקשת בכל אופן לעשות שלום בית, ומוכנה לחיות חיי אישות עם הבעל. טוענת שרצון הבעל בגירושין נובע מהשפעת רב שאליו מקושר הבעל. לטענתה הבעל הפכפך, ושאכן היו יחסי אישות. בדיון שהתקיים ביום 29/10/08 אמרה האשה:

"... הוא סכיזופרני, הסתירו ממני שנוטל תרופות ושהיה מאושפז, לא ידעתי והתחתנו ונולדו שני ילדים, הוא היה מהמר כפייתי, היה מסתובב בקלובים ובקזינו, מהיום שהכרתי אותו עד שסגרו את יריחו, אולי לפני כחמש שנים, הפסיד כספים, נאלצנו לקחת הלוואות כדי לממן את ההפסדים האלה, אף פעם לא נסעתי איתו ליריחו, עברתי איתו לא מעט היה מאושפז מס' פעמים, לא היה איתי בלידות אני הייתי כאבא וכאמא לא תפקד כגבר, בלעתי הרבה צפרדעים והסכמתי להיות איתו ואהבתי אותו, הוא נכנס לאיזה גלקסיה שלא יודע לצאת ממנה. יש דרך לחזור בתשובה זה צריך להיות בהסכמה, לא לעשות בום וזהו לא לדבר איתי והילדים מסוכסך עם האחים שלו, חזר בתשובה בדרך מסוכנת גם לו, הרב שלו אמר לו בשביל מה לך לסבול.... יותר מדי רבנים סביבו לא מתמקד, יש לי מיליון שמות של רבנים, לא מתמקד הוא מפוזר לחזור בתשובה צריך הגיון צריך עדינות, ביקש ללכת למקוה הלכתי, עשיתי הגעלה, חזיר אני לא אוכלת בבית. הוא מקושר לאיזה שהוא רב, הוא אמר שהרב אמר לו היא מפריעה לך להתקדם תתגרש ואני אשיג לך שידוך, מרגע זה הוא התחיל עם הפרובוקציות שלו בבית, הוא אמר לי את זה, אני מוכנה להשבע, כל הפרובוקציות זה הכל בהפגנתיות החליפו לו את הכדורים."

לאחר העיון בטענות הצדדים, בסיכומים ובחומר שבתיק עולה שמאז שהבעל חזר בתשובה חיי הצדדים נקלעו למשבר, האשה נשארה חילונית ורואה את התנהגות הבעל כלא שפויה, לאשה טענות רבות כלפי הבעל, אך טוענת שמסכימה להמשיך לסבול. אמנם בסיכומי האשה מובא חשש האשה שבאם יתגרשו בני הזוג, לא יהיה לאשה קורת גג. נראה, שזו הסיבה האמיתית שבגללה האשה מסרבת להתגרש.

המצב בו הבעל חזר בתשובה והאשה לא, מוביל למשבר מתמשך בין הצדדים. אמנם לא הוכח בבית הדין שהאשה מפריעה לבעל לקיים את מצוות הדת, אך ברור שהאשה לא שומרת את כל מצוות הדת ולא שומרת שבת. מצב המביא להפרעה מתמשכת ביציבות שלום הבית. עתה נבחן, האם יש בכך עילת גירושין.

ביחס לאשה העוברת על דת נפסק בשלחן ערוך אבן העזר סימן קטו סעיף א :

"אלו יוצאות שלא בכתובה: העוברת על דת משה ויהודית. ואיזו היא דת משה, שהאכילה את בעלה שאינו מעושר, או אחד מכל האיסורים, או ששימשתו נדה, "

ובבית שמואל בסימן קטו ס"ק א:
העוברת על דת משה וכו' - הכלל הוא דאינה יוצאת בלא כתובה אא"כ הכשילתו בדבר איסור... אבל משום שאר איסור שעשתה אינה יוצאת בלא כתובה.

מבואר, שדין העוברת על דת המפסידה כתובתה נאמר רק כאשר האשה מכשילה את בעלה כאשר היא מכשילה אותו ואכילה אותו דברים אסורים, ולא כאשר רק היא בעצמה עוברת על דת כל עוד אינה מכשילה את בעלה. הרי שדין עוברת על דת נובע מההפרעה שבין הבעל לאשה ולא מצד העבירות אותן עוברת האשה.

אמנם הבחנה זו נכונה רק ביחס להפסד כתובתה של עוברת על דת ולא ביחס לשאלת הגירושין. על כך ניתן ללמוד מהמקורות הבאים:
שו"ת רדב"ז חלק א (סימן תמה) עוסק באשה העוברת על גופי תורה, אך אינה מכשילה את בעלה, וכך נאמר שם:

"...ואומר אני כי בכגון זו לא תקנו הראשונים שלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ נותן לה כתובתה אלא זורק לה גטה וישאר כתובתה עליו חוב..."

לדעת הרדב"ז לא קיים האיסור לגרש בעל כרחה במקום שהאשה עוברת על גופי תורה, אלא שהאשה לא הפסידה כתובתה כל עוד לא הכשילה את בעלה.

גם בשאלות ותשובות בית יצחק (שמלקס) אבן העזר חלק א סימן יב מובא שמותר לבעל לגרש אשה העוברת על איסורי תורה לאחר התראה, למרות שהאשה לא הפסידה בכך את כתובתה, וכך כתב:

"... לענין לגרשה בעל כרחה מקרי עוברת על דת... ומצוה לגרשה ולא תיקן ר"ג..."

בשאלות ותשובות מהרש"ג סימן פד, נאמר:

"...רק לענין שתפסיד כתובתה בזה בעי' דווקא שתכשיל לבעל, אבל לענין שיהי' הבעל יכול לגרש אותה בע"כ אזי אפילו באינה מכשילתו לבעל ובדרך משל אשה שמחללת שבת או יו"ט או לובשת שעטנז יכול הבעל לגרש אותה בע"כ א"כ הוא הדין נמי בזה יש לומר דכתובתה אינה מפסדת... אבל לגרשה בעל כרחה שפיר י"ל דיכול לגרשה..."

באוצר הפוסקים סימן א סעיף י אות יב, הובאו דעות הפוסקים בענין שמירת השבת של האשה.
וראה עוד בשאלות ותשובות יביע אומר חלק ג סימן כא אותיות יז-יח, בהתייחסות לחומרת העבירה.

בנדון דנן בית הדין התרשם שאכן קיימת בעיה בין בני הזוג בעקבות כך שהבעל חזר בתשובה והאשה לא חזרה עמו. אמנם, לא הוכח שהאשה מכשילה את בעלה באיסורים, אך ברור שישנה הפרעה למערך היחסים התקינים שבין הצדדים. שינוי אורחות חייו של הבעל הביא לעימות מתמשך בין הצדדים, ואופן חזרתו בתשובה של הבעל נתפס בעיני האשה כהליך קיצוני. היות ורבים הם הפוסקים הסוברים שבנסיבות האמורות רשאי הבעל לתת גט לאשה גם נגד רצונה, לכן יש לקבל את תביעת הגירושין של הבעל והצדדים יפרדו זה מזה בגט פיטורין.

מאחר והצדדים גרים עדיין באותו בית, סידור הגט יבוצע לאחר שאחד מהצדדים יעזוב את הבית.

בענין הרכוש, הצדדים יערכו הסכם גירושין תוך 90 יום, ובהעדר הסכמה בית הדין יפסוק בענין הרכוש.

לאור האמור בית הדין פוסק:
1. בית הדין מקבל את תביעת הגירושין של הבעל, ועליהם להפרד זה מזה בגט פיטורין.
2. סידור הגט יבוצע לאחר שאחד הצדדים יעזוב את הבית המשותף.
3. בעניו הרכוש, הצדדים ינהלו משא ומתן לעריכת הסכם גירושין תוך 90 יום. בהעדר הסכם יקבע מועד לדיון בחלוקת הרכוש.
4. האשה לא הפסידה כתובתה.
5. ניתן לפתוח תיק לסידור גט.


ניתן ביום י"ב בשבט התשע"א
(17/01/2011)

הרב אחיעזר עמרני - אב"ד
הרב דוד בירדוגו - דיין
הרב מאיר פרימן - דיין