בפנינו תביעת גננת המועסקת ברשת גנים [...] (ע"ר) שפוטרה ב-31/5/02, ומבקשת לפסוק להכריז על בטלות פיטוריה ויורה על החזרתה לעבודה באופן מיידי, כ"כ מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום.

לחילופין דרשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום משכורת מיום הפיטורין הבלתי חוקיים לדבריה ועד היום עם פצויי הלנת שכר, כ"כ הפרש גמול השתלמות, דמי הבראה וביגוד, הפרשי שכר בגין הסכם, וכן לחייב בתשלום הוצאות משפט.

התובעת נימקה את תביעתה לבטלות הפיטורים עקב חוק עבודת נשים שאסור לפטר עובדת בהריון בלי אישור השר. הנתבעים דחו טענה זו והוכיחו שבמועד מכתב הפיטורין לא הייתה התובעת בהריון, וזאת על סמך דבריה בסיכומים כי הלידה היתה שנה לאחר מכתב הפיטורין.

התובעת ביססה את התביעה על סמך ההלכה שבדיני עבודה הולכים ע"פ מנהג המדינה כמבואר במסכת בבא בתרא "ומסייעים על קיצתן" ומצטטת שו"ת ציץ אליעזר ח"ב ס' כ"ג עי' קכ"ג.

אולם יסוד חשוב להכרת ההלכה במנהג המדינה שיהיה המנהג ברור ומוכח ומפורסם וללא כל ספקות. והן אמנם פוסקים בתי הדין פיצויים לפי מנהג המדינה לעובדים קבועים, והוא באמת מנהג ברור ומפורסם ואין בו כל ספק.

אלא שבנידון דידן מתגלעת מחלוקת "מציאותית" שבהכחשה מכיון שבהסכם שנחתם בשנת תשנ"ח על הסכמה להעסקה זמנית לאורך שנה, צולם העתק והיתה חסרה בו חתימת התובעת דבר האומר דרשני בפני עצמו, איך מציגים חצאי דברים שהם מסוכנים יותר מחסרונם כלל ועוד מאשר ומאשש את גירסת התובעת.

אך לאחר חקירה בקשנו את עותק ההסכם במלואו למי מקורו ואכן התברר שגם בו התנוססה החתימה של התובעת ואם התובעת סמכה דבריה על כך שחסרה חתימתה הרי כשל עזור ונפל עוזר, וכל טענה על חוסר חתימה נובעת מטעות והנחת יסוד שגויה שלא חתמה כאשר מסתמכת על כך שהעותק צולם בחלקו ולא בשלמות דבר שכאמור הוכח להיפך עם הצגת ההסכם במלואו.

משום כך גם חוקית נדחית טענת התובעת בגלל השאלה היסודית שהצגנו, האם עבודתה קבועה או זמנית ונגזר ממנה גם עילת הבטלות עקב חוק עבודת הנשים הנ"ל שאינו חל כאשר החוזה הוא לזמן הקצוב המסתיים.

ובכן, כיון שנקודת יסוד חשובה ביותר בפס"ד הוא הויכוח בין הצדדים אם היתה כאן קביעות בעבודה כדברי התובעת או שמא העבודה היא זמנית כדברי הנתבעת שטענה בסע' 3 לסיכומיה, שהסכם העבודה הוא הסכם זמני קצוב בזמן עבור כל שנת הנשאם,

התובעת בסיכומיה מודה שהיה חוזה זמני לשנת תשנ"ב שנחתם על ידה, כיון שזו היתה שנת עבודתה השניה מועד שגם התובעת מסכימה שהיה בתקופת נסיון אך כפרה על המיסמך משנת תשנ"ח שכאמור הוכח ההיפך מדבריה ובכך נפל בסיס התביעה.

נגזר מכח קביעה זו כי שההסכם הוא לזמן קצוב, וגם טענת הפיצויים עקב פיטורים ללא שימוע לא חל, כיון שלא קיימת זכות כזו בחוזה לזמן קצוב וכן תשלום בגין הפרשי גמול השתלמויות אם אכן לא שולמו.

ההשוואה לעובדי משרד החינוך שמאשר תשלומים גבוהים יותר אינה רלוונטית לכאן, כך גם נתייחס לדמי ההבראה שהיה מקום לחיוב אלא שלדברי התובעת קיבלה התובעת את מלוא דמי ההבראה כפי שמוכח בשלוש משכורות. כך גם לגבי תמריץ פיתוח שולם ע"י הנתבעת (סמל סבב).

הנתבעת סמכה דבריה על המפורסם בספר שורת הדין (כרך ה' עמ' תל"ד) שעקרון מנהג המדינה תקף כאשר חברו יחדיו כל התנאים למילוי המנהג וכן להיפך. לא ינתנו פיצויים על פיטורים אם הנתבעת פעלה כנהוג והודיעה לעובד על פיטוריו עד המועד המפורסם להודעה שהיא תאריך סביר והגיוני כדי שיחפש מקום עבודה אחר.!

כן גם עונה לדרישת ההלכה בהכרה במנהג שיהיה מנהג סביר והגיוני וניתן לפיקוח חכמים. מכיון שהתובעת חתמה והסכימה לתנאי שכר אחרים, והרי נדחים כל טענותיה עת שקיבלה לידה את פיצויי הפיטורין ללא העלאת טענות ממוניות נוספות על הסכמי שכר אחרים, והתביעה נדחית ללא הוצאות.

ניתן ביום ה' כסלו תשס"ה (18/11/2004)
(-) הרב מ. י. מאזוז, אב"ד (-) הרב עמנואל זרביב, דיין (-) הרב דב דומב, דיין