א. לפנינו בקשה מיום ט"ז אלול תש"ע 28/8/10 לתיקון צו ירושה על עזבון המנוחה ז' ל' ז"ל ת.ז. [...], שנפטרה ביום כ"ד אייר תשנ"ג 15/5/93 בהיותה נשואה לצ' ל' ז"ל, ולהם שני בנים אל' ואר'.

ב. ביום 1/6/93 הגישו לביה"ד בעלה של המנוחה וילדיה בקשה למתן צו ירושה, כאשר על טופס קבלת הסמכות הצהירו המבקשים שהם מקבלים את סמכותו ושיפוטו של ביה"ד למתן צו ירושה בעיזבון המנוחה ז' ל' ז"ל ומבקשים "כל העיזבון יחולק ביננו בחלקים שוים דהיינו שליש לכל אחד מאיתנו".

רוצה לומר, למרות שע"פ החוק הבעל היה זכאי למחצית העיזבון והבנים למחצית השניה, ביקשו הם שהעיזבון יחולק בינהם בחלקים שוים.

ג. ביום כ"ה סיון תשנ"ג התקיים דיון בבקשה למתן צו ירושה. המבקשים ביקשו באותו שלב שצו הירושה יתייחס רק לכספים שהיו מופקדים ע"ש המנוחה ז"ל, ואילו יתר הנכסים הואיל והיו רשומים ע"ש הבעל בלבד ובשליטתו המלאה, לא נזקקו לצו הירושה לצורך חלוקת נכסים אלה.

בהתאם לאמור ניתן צו ירושה ביום ט"ז תמוז תשנ"ג 5/7/93 לחלוקה שווה בין היורשים כאשר כ"א מהם זוכה בשליש. בצו נקבע במפורש "תוקף צו זה חל רק על כספים המופקדים ע"ש המנוחה הנ"ל".

ד. בעלה של המנוחה צ' ל' נפטר ביום ד' שבט תשס"ג 6/1/03, ובניו ביקשו שצו ירושה על עזבונו ינתן בביה"ד הרבני ונקבע מועד לדיון ליום 12/3/03. בשל התנגדותה של הגב' [פלונית] שטענה שהיתה "ידועה בציבור" של המנוח משנת 94, ואינה מסכימה לסמכות ביה"ד למתן צו הירושה, הופסק הטיפול בבקשה בביה"ד הרבני.
המבקשים שבפנינו, בניה של המנוחה, ניהלו הליכים משפטיים ממושכים מול הגב' [פלונית] בכל הערכאות האזרחיות.

הליכים אלה נמשכו כ 7 שנים ובסופן ניתן ביום ז' אב תש"ע 18/7/10 צו ירושה על עיזבון המנוח צ' ל' ז"ל, ובו נקבע שהגב' [פלונית] זכאית למחצית מעזבונו ע"פ סעיף 55 לחוק הירושה "כידועה בציבור" של המנוח, וילדי המנוח אל' ואר' זכאים למחצית השניה 1/4 מעזבון המנוח לכ"א מהם.

ה. בעקבות הכרעה עקרונית זו ביחס לעזבון המנוח, חזרו המבקשים לביה"ד דנן והגישו את בקשתם ביום 28/8/10 לתיקון צו הירושה על עזבון אמם המנוחה ז"ל, כך שיוגדר חלקם בעזבון האם, וע"י כך יתברר מהו הקף העיזבון של אביהם ז"ל עליו ניתן הצו ירושה ביום 18/7/10.

על הבקשה לתיקון צו הירושה על עזבון המנוחה, התקבלה ביום 30/12/10 תגובת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה במשרד האפוטרופוס הכללי ובה הודיע: "לאחר העיון בבקשה האמורה ובצרופיה, הנני מתכבד להודיע כי אין בדעתי להתערב בהליכים הנוגעים בה".
הדיון בבקשה נקבע ליום 3/1/11.

ו. הגב' [פלונית] הגישה לביה"ד ביום 20.9.10 הודעה על היותה צד הנוגע בדבר לפי חוק הירושה התשכ"ה 1965, ובה הודיעה על אי הסכמתה לסמכותו של ביה"ד בבקשה לתיקון צו הירושה על עזבון המנוחה.

בדיון שהתקיים ביום 3/1/11 חזרו באי כוחה של הגב' [פלונית] והעלו טענותיהם בפנינו להעדר סמכות ביה"ד לדון בבקשה.

הטענה העיקרית שהעלו באי כוחה בכתב ובע"פ בפנינו הינה, הואיל ונקבע בביהמ"ש שהגב' [פלונית] זכאית למחצית עזבונו של המנוח צ' ל' ז"ל, והוא הרי נחשב יורש בעזבונה של המנוחה ז' ל' ז"ל, הרי שהיא נכנסת בנעליו וזכאית להתנגד לסמכות ביה"ד לקביעת חלקו של המנוח צ' ל' בעזבונה של המנוחה ז' ל' ז"ל.

לחיזוק טענתם בענין הפנו ב"כ הגב' [פלונית] לבג"ץ 4122/02 גורני נ' ביה"ד הרבני הגדול פ"ד מ (ו) 54, אליו נתייחס בהמשך.

ז. בכתבי הטענות של ב"כ הגב' [פלונית] לביה"ד וגם לביהמ"ש הם ציינו, שהמבקשים ניסו להטעות את ביה"ד בכך שלא ציינו את שם אביהם כאחד היורשים של אמם המנוחה. אולם אין הדבר כך, בטופס הבקשה למתן הצו חלק ג' תחת הכותרת "שינויים לאחר פטירת המורישה, נאמר: "מבין יורשי המורישה נפטר לאחר מותה: שם היורש צ' ל' ז"ל הקירבה למורישה בעל".

הרי מפורש מוזכר המנוח צ' ל' ז"ל כיורש שנפטר לאחר פטירת המורישה.
ח. כבוד השופט יעקב כהן בהחלטה מיום 10/10/10 בביהמ"ש למשפחה בראשל"צ, החליט על מינויו של מנהל העיזבון הזמני עוה"ד דוד זיסמן כמנהל עיזבון קבוע.
השופט כהן הורה למנהל העיזבון להגיש תוכנית לחלוקת הכספים בעיזבון, "תוך הותרת 25% נטו מהסכומים האמורים בידי מנהל העיזבון עד להחלטה אחרת של ביהמ"ש..".
ההוראה לחלק רק 75% מכספי העיזבון תוך הותרת 25% נטו בידי מנהל העיזבון, מבוססת על ההנחה שזהו חלקם של המבקשים בעיזבון אמם.

ט. בהחלטה נוספת של כבוד השופט יעקב כהן מיום 23/11/10, במענה לבקשה לעיכוב ביצוע החלטתו הקודמת ציין השופט כהן בסעיף 2ג':

"אופן רישומם של הנכסים והזכויות ע"ש המנוח לבדו יצר מצב לפיו לא נזקקו המנוח ובניו המשיבים באופן מעשי לקבלת צו ירושה אחר המנוחה".

ושם בסעיף 2 ד' כתב:

"בין המנוח לבין שני בניו שררו יחסי קרבה, אמון ותמיכה מיוחדים במינם. המנוח המשיך להתגורר בדירת המגורים על שמו עד ליום פטירתו, והמשיבים החזיקו אף הם במפתחות הדירה ופקדו אותה, בעידודו של אביהם המנוח, בכל עת ע"פ בחירתם".

שם בסעיף 6ב' מסביר השופט כהן את החלטתו הקודמת מיום 10/10/10 וכותב:

"מצאתי לנכון לעכב לפרק זמן מסוים חלוקת חלק ניכר מעזבון המנוח (25% מהזכויות הנזילות, וכן שני נכסי המקרקעין), על מנת לאפשר למשיבים לנסות ולמצות זכויותיהם כיורשי אמם המנוחה ז' ל' ז"ל במשך פרק זמן סביר".

ושם בסעיף 8:

"משהוריתי על עיכוב חלוקתם של 25% מהזכויות הנזילות שבעזבון ומשנותרו בעיזבון שני נכסי מקרקעין שטרם מומשו, והינם עומדים עדיין לחלוקה, נוצר מרווח עולה על פני הדברים על כל זכות העשויה לצמוח למשיבים, אם בכלל, מהליכים שינקטו בענין עזבון אמם ז"ל".

י. השופט כהן היה מודע לטענת ב"כ הגב' [פלונית] בשאלת הסמכות על שכביכול היא באה בנעליו של המנוח, ובכל זאת אפשר ליורשי המנוחה למצות את זכויותיהם כיורשי אמם תוך פרק זמן סביר.

גם השופטת ורדה פלאוט בהחלטה מיום 24.11.10 על בקשת רשות ערעור של ילדי המנוחה כתבה בסעיף 8:

"אין בהחלטת בימ"ש קמא הוראה המונעת ממנהל העיזבון להגיע לאחר בדיקה, למסקנה לפיה יש להותיר מחוץ לחלוקה חלק גדול יותר מ 25% וכאמור הדיון בענין טרם מוצה".

ושם בסעיף 9 כתבה:

"כידוע צו ירושה הינו דקלרטיבי וקובע את זהות היורשים ויחס חלוקת העיזבון בינהם ואינו דן בשאלת היקף העיזבון"

.
יא. בקשתם של יורשי המנוחה מביה"ד היא לקבוע את חלקם בעזבון אמם במועד בו נפטרה, כאשר הגב' [פלונית] לא היתה "צד הנוגע בדבר", ולא היתה לה כל זיקה לטובת הנאה מעזבון המנוחה. כתוצאה מקביעת חלקם של ילדי המנוחה בעזבון אמם, יתברר הקף עזבון אביהם המנוח עליו ניתן צו ירושה אצל רשם הירושה בת"א, במסגרתו נקבעה זכותה של הגב' [פלונית] למחצית מעזבון המנוח, "כידועה בציבור" שלו ע"פ סעיף 55 לחוק הירושה.

יב. ביה"ד דוחה טענת ב"כ המבקשת בדיון לפנינו, על שכביכול ביה"ד סיים את מלאכתו במתן צו הירושה ביום 5/7/93 על הכספים שהיו בחשבון המנוחה.
כאמור לעיל, יורשי המנוחה דהיינו בעלה ז"ל ושני בניה הגישו ביום 1/6/93 בקשה לביה"ד למתן צו ירושה, וקיבלו עליהם את סמכותו ושיפוטו של ביה"ד למתן צו ירושה בעזבון המנוחה, ובטופס הצהרתם החתום על ידם ביקשו:"כל העזבון יחולק ביננו בחלקים שוים דהיינו שליש לכל אחד מאיתנו".

בטופס הצהרה זה גילה הבעל האב את רצונו ביחס לעיזבון המנוחה כולו.
משיקולים של תועלתם של המבקשים באותה שעה בו ניתן הצו, ביקשו הם שהצו יתייחס רק לכספים שהיו בחשבון ע"ש המנוחה, שלא יכלו לממשם בלא הצו.

אין בבקשה הנ"ל בכדי לפגוע בסמכות ביה"ד כיום, לקבוע את חלקם של היורשים בכל עזבונה של המנוחה בהתאם לבקשת יורשי המנוחה מביה"ד.

יג. אין ספק כי יורשיה של המנוחה הם בעלה ז"ל ושני בניה בלבד, ואין למבקשת שבפנינו הגב' [פלונית] כל מעמד עצמאי ביחס לעזבון המנוחה ז"ל.

את זכויותיה ע"פ חוק מיצתה הגב' [פלונית] בהליכים שקיימה בבימה"ש למשפחה, ובערכאות האזרחיות בהם הוכרה כידועה בציבור של בעלה של המנוחה ז"ל ונקבעה זכאותה בעזבון בעלה של המנוחה. אולם אין בקביעה זו בכדי לתת מעמד כלשהו למבקשת בענין עזבונה של המנוחה ז"ל.

פס"ד גורני בג"ץ 4122/02, אותו הגישו ב"כ המבקשת כאסמכתא לטענותיהם אינו דומה לנידון דידן כלל. שם התנגדה הידועה בציבור שהינה צד "הנוגע בדבר" ע"פ סעי 155 (א) לחוק הירושה, לסמכות ביה"ד למתן צו ירושה בעזבון בן זוגה.

בנדון דידן המבקשת מיצתה את זכויותיה ביחס לעזבון המנוח בהליכים שקיימה בביהמ"ש, ובהם הוכרה כידועה בציבור שלו ונקבעה זכותה בעזבונו מכח סעיף 55 לחוק.
בקשת יורשי המנוחה שבפנינו מתייחסת לעזבון המנוחה בלבד, ולענין זה אין למבקשת הגב' [פלונית] כל מעמד להתנגד לסמכות ביה"ד.

יד. טענת ב"כ המבקשת בכתבי הטענות ובפנינו הינה, מאחר והוכרה זכאותה לענין עזבון בעלה של המנוחה, ממילא היא באה בנעליו גם לענין עזבון המנוחה. טענה זו אין לה על מה שתשען. זכאותה של המבקשת בעזבון הבעל אינה הופכת אותה ליורשת של המנוחה.
יורשיה של המנוחה הינם בעלה ובניה בלבד. אין המבקשת יכולה לבוא בנעליו של בעלה של המנוחה הואיל ונעליו תפוסות על ידו. הבעל המנוח "בא ברגליו" לביה"ד ונתן את הסכמתו לסמכות ביה"ד, וביקש לחלק את כל עיזבונה של המנוחה בינו לבין שני בניו בחלקים שוים.
לפיכך המבקשת אינה יכולה להכנס לנעליו התפוסות של הבעל המנוח.

למבקשת אין כל קשר למנוחה, ואינה יורשת של המנוחה ע"פ שום דין, ואין לה כל טענה לזכות הנאה ישירה בעיזבונה של המנוחה. המבקשת אינה יכולה להחשב לצד "הנוגע בדבר", ואף לא לצד "המעונין בדבר" לענין חוק הירושה, וממילא אין לה זכות להתנגד לסמכות ביה"ד למתן צו ירושה על עזבון המנוחה בלבד.

ביה"ד כבר העיר בדיון לב"כ הגב' [פלונית] שלמעשה הם אינם צד לדיון בבקשה שלפנינו לענין עזבונה של המנוחה, ולמעשה ביה"ד שמע טענותיהם לפנים משורת הדין.

נוכל לומר כאן בהשאלה, "קול דמי המנוחה" זועקים אלינו מן האדמה ומביעים מחאה ובקשה, שלא ליתן כל חלק בעזבון המנוחה ל"ידועה בציבור" שאין לה כל קשר למנוחה. כל קביעה אחרת תפגע ברצונה האמיתי של המנוחה באשר למה שיש לעשות בעזבונה.

טו. טענתה של המבקשת מכח זכויותיה בעזבון בעלה של המנוחה, יכולה לנגוע רק לענין הקף הנכסים הנכללים בעזבון בעלה של המנוחה, ולא זה הנידון שבפנינו.

לענין זה יכולה המבקשת לפנות לערכאה המוסמכת לקבוע מהו הקף הנכסים הנכללים בעזבון המנוח. כשם שיורשי המנוחה מתכוונים עם הוצאת צו הירושה ע"י ביה"ד על עזבון אמם המנוחה, להגיש "תביעה לפס"ד הצהרתי הקובע את זכויותיה של המנוחה בכלל הנכסים הרשומים על שם המנוח נכון ליום פטירת המנוחה". ראה סעיף 11 לתגובת המשיבים יורשי המנוחה, לבקשת המבקשת בביהמ"ש למשפחה בראשל"צ ת.ע.525120710, – נספח 2 לבקשתם בביה"ד דנן.

בענין דומה לנידון זה ראה בג"ץ 7962/09 שאישר את פסה"ד של ביה"ד הגדול מיום 19/7/09 שקבע "שהסמכות לקבוע מי הם היורשים וכי אין יורשים אחרים זולתם הינה בסמכות ביה"ד".

ושם בדברי השופט א. גרוניס: "ברור כי הויכוח האמיתי בין בעלי הדין נוגע לשאלה אילו נכסים כלולים בעזבונה של המנוחה ולא בשאלה מיהם יורשיה של המנוחה".

טז. במסגרת ההליכים בביהמ"ש למשפחה בענין עזבונה של בעלה של המנוחה, ניתנה החלטה ע"י כבוד השופט י. כהן ביום 10/10/10 למנות את מנהל העיזבון הזמני כמנהל עיזבון קבוע, ובהחלטה מיום 23/11/10 נתנו למנהל העיזבון הוראות ביחס לחלוקת העיזבון.

במסגרת הליכים אלה רשאים הצדדים לברר בערכאה המוסמכת את הקף עזבונה של המנוחה ואת הקף עזבונו של בעלה של המנוחה.

כל שנותר בפנינו הוא לקבוע מי הם יורשיה של המנוחה ומהו חלקם היחסי בעזבון המנוחה.

יז. לאור כל האמור מחליט ביה"ד:
1. הסמכות למתן צו ירושה על עזבון המנוחה הינה לביה"ד הרבני ע"פ הסכמת כל יורשיה.
2. יורשי המנוחה הינם בעלה ושני בניה בלבד, וחלקם היחסי בעזבון המנוחה הינו שליש לכל אחד, בהתאם להצהרתם עליה חתמו בפני ביה"ד במועד הדיון בבקשה למתן צו הירושה.
3. יש להוציא צו ירושה בהתאם לאמור.


ניתן ביום כ"ה בשבט התשע"א
(30/01/2011)

הרב משה אוחנונה - אב"ד
הרב דוד מלכא - דיין
הרב יגאל לרר - דיין